התפטרות ראש אגף התקציבים משמשת תזכורת לכך שבמדינה מתוקנת אין סמכות ללא אחריות, ושתיהן צריכות להיות אצל נבחרי הציבור
התפטרותו אמש של שאול מרידור מתפקיד ראש אגף התקציבים במשרד האוצר יצרה מבול תגובות בתקשורת ובמערכת הפוליטית על משבר חסר תקדים בתפקוד הדמוקרטיה. אפילו נשיא המדינה, שלא טרח למשל לפרסם הודעה כאשר בית משפט העליון קבע באופן שערורייתי שיש לפנות עשרות מתושבי מצפה כרמים על לא עוול בכפם, חש צורך להגיב וצייץ כי הוא "מצר מאוד" על פרישת מרידור. חלק גדול מהתגובות נבעו מפוזיציה טהורה. מצד אחד, מתנגדי נתניהו החליטו לראות בכך עוד כתב אישום נגד התנהלותו המסוכנת לכאורה, ואילו מנגד תומכי ראש הממשלה שמחו על כך ששלטון הפקידים נכנע לשם שינוי. כאשר הכלכלן הראשי של משרד האוצר ד"ר מיכאל שראל התפטר ב-2014 במחאה על תכנית 'מע״מ אפס' של שר האוצר דאז יאיר לפיד, התגובות היו כמעט הפוכות.
נראה שבישראל רבים מבולבלים לגבי תפקידי הפוליטיקאים והפקידים במערכת דמוקרטית. כאשר בשמאל מסבירים שדמוקרטיה היא שלטון שופטים לא-נבחרים הפוסקים על פי השקפה אישית, ברור שלא ניתן לנהל דיון רציונלי אם למושגים ומילים אין יותר משמעות. אבל גם הפוליטיקאים בימין אשמים במצב. הנוהג שסיגלו לעצמם שרים להתנהל כאילו הם נציגי המשרד בממשלה ולא נציגי הציבור במשרד הוא שורש להרבה בעיות. במקום לנסות לכפות על הפקידים את מדיניות הממשלה, הם נוטים לקדם את האינטרסים הצרים של המשרד והמגזרים אותם הוא מייצג.
אך במדינה דמוקרטית מתוקנת, נבחרי הציבור הם אלה שקובעים את המדיניות. תפקיד הפקידים הוא להמליץ ולהביע את דעתם המקצועית, ולאחר מכן לבצע את החלטות השר והממשלה. הנבחרים יכולים להקשיב להם, אבל הם לא חייבים. לרוב, פקידים ומומחים שונים נוטים לראות את העולם מזווית ראיה צרה ומותאמת לאינטרסים או להבנת המציאות האישית שלהם; לעומתם, נבחרי העם אמורים לפעול על פי ראיה רחבה ומכלול אינטרסים בתחומים רבים, ועליהם האחריות הכוללת על המדינה ומול הציבור. כאשר האינטרסים הקצרים והלאומיים מתנגשים וסותרים אחד את השני, על הפוליטיקאי להכריע ביניהם.
אין זה אומר שהפוליטיקאים תמיד צודקים. בהחלט יכול להיות שפקיד מסוים צודק כאשר הוא מתנגד למדיניות מסוימת וחושב שהיא מזיקה. אך זהו מחיר הדמוקרטיה. בסופו של דבר, נבחרי העם צריכים להגיש דין וחשבון לציבור שבחר בהם והוא זה שיכול להעניש אותם ולהחליפם אם הוא סבור שנכשלו. אבל פקידים לא נושאים באחריות על מעשיהם ולא משלמים מחיר על כישלונות והציבור אינו יכול להחליף פקיד שגרם נזק אדיר. אך בישראל קיים מצב חמור מכך – גם נבחרי הציבור אינם יכולים למעשה להעניש פקידים ולפטר אותם. אם פקיד מתנגד למדיניות מסוימת הוא יכול פשוט לעכב אותה או אף לעצור אותה לזמן רב, מבלי שיהיו לכך השלכות אישיות על מעמדו או עתידו. למרבה הצער, זו תופעה רווחת בשירות הציבורי. בזכות נוהג ה״קביעות״ והעובדה שפיטורי עובד מדינה הם בפועל כמעט בלתי-אפשריים, הפקידים יכולים לעשות כרצונם ומבלי שידרשו לעולם להגיש דין וחשבון לאיש. יש להם את כל הסמכות יחד עם אפס אחריות. זה מתכון לאסון.
המצב האנטי-דמוקרטי הזה מגיע לעתים לרמות אבסורדיות, כמו בתהליך בו מערכת המשפט בישראל נטלה לעצמה את מרבית סמכויות הדרג הנבחר ומתנהגת כריבון, בעוד הציבור אינו יכול אפילו להשפיע בעקיפין על מינוי שופטים או יועמ"שים. לכן הפרקליטות יכולה למשל להחליט מתי החוק ייאכף ומתי לא, על פי מה שמתאים לה באותה עת, והמשטרה פועלת בהתאם ואוכפת את החוק על פי האינטרסים שלה בלבד. במדינה דמוקרטית מתוקנת, סוגיות כמו קביעת סדר העדיפויות באכיפת החוק או אילו פשעים יזכו לטיפול מחמיר יותר הן בסמכות בלעדית של נבחרי העם, שצריכים להיות מסוגלים לענות לדרישות הציבור ולפעול למען מטרה כזו או אחרת. אך לא כך המצב בישראל. במסגרת היחסים שהתפתחו בין הרשויות בארץ, לפוליטיקאים אין שום אפשרות להשפיע למשל על סדר העדיפויות של המשטרה או מערכת המשפט, שיכולה פשוט להתעלם ממה שלא מעניין אותה. המשפטנים יודעים שהם עצמם לא ישלמו שום מחיר אם הציבור ייפגע.
בוויכוח הנקודתי בין שאול מרידור לשר האוצר ישראל כ"ץ אני חושב שמרידור צדק. המדיניות הבזבזנית של ממשלת ישראל בזמן משבר הקורונה היא הרת אסון. אבל מרידור היה בסופו של דבר רק פקיד, גם אם פקיד בכיר, ולא הוא זה שקובע – אלא אך ורק השר וראש הממשלה. מבחינה זו, טוב עשה מרידור שהתפטר כי חש שאינו מסוגל לבצע מדיניות שהוא לא שלם איתה. מנגד חייבים להעריך גם את שר האוצר על סירובו להתקפל מול הפקידות ועל כך שהזכיר למערכת את התשובה הפשוטה לשאלות מי הריבון ומי מקבל את ההחלטות.
אם יש לקח אחד שחשוב ללמוד מפרשת מרידור-כץ הוא זה שקובע כי הציבור בלבד ישפוט האם שר פעל נכון והנהיג מדיניות טובה. נותר רק לקוות ששרים אחרים ילמדו גם הם את השיעור ויגלו את אותה נחישות מול שלטון הפקידים והמשפטנים, במטרה לקדם את המדיניות לשמה נבחרו.
יפה דרשת.
"במדינה דמוקרטית מתוקנת, נבחרי הציבור הם אלה שקובעים את המדיניות",אכן מילים כדורבנות,כל מילה בסלע. אבל מה המציאות ? מה עושים נבחרי הציבור נגד פקידים ממונים מחוצפים,שמתנהלים כאילו השמש זורחת מאחוריהם ? לדוגמה,כך למשל כתבה זילבר בספרה “בירוקרטיה כפוליטיקה”:
"…חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים. המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה”…
מישהו ניסה לגרום לפיטוריה של המורדת הזאת ? היא רק קודמה מאז. אז נכון שאם לא יהיו הפתעות, האשה הדוחה הזאת תסתלק מהשירות הציבורי בקרוב,אלא אם כן היועץ המשפטי לממשלה,התובע הראשי וממלא מקום פרקליט המדינה,(נשמע כמו התחלה של בדיחה,אבל היא על חשבוננו…),ימציא עבורה ג'וב חדש שלא היה קיים,אבל האימפוטנטיות של הדרג הפוליטי נמשכת לצערי ועד שתשתנה,ימשיכו הפקידים להאכיל את הנמושות הפוליטיות ש"נבחרות" לכאורה לנהל את עניני המדינה בקש.
רק לגרום לפיטורים?
הדברים הללו הם דברי המרדה מוחלטים! צריך להגיש נגדה כתב אישום(ולהזכירך, זו עברה שעונשה מאסר).
מרידור לא רק הביע את דעתו, אלא היה חלק מהתפקוד הכושל של משרד האוצר בהעברת התמיכות הכלכליות לציבור, מה שאמור היה להסתיים בשבוע לקח חודשיים.
כל הכבוד לשר כ"ץ.
ב- 30 השנים האחרונות התחושה שלי שמדינת ישראל מנוהלת דרך משרד האוצר בו פקידים ממנים אחד את השני ולאחר מכן מדלגים לתפקידים בכירים בשכר גבוה בשוק הפרטי כשרק רגע קודם היו רגולטורים.
מגיעים לאבסורד שילד אוצר עוצר רפורמות או מעכב אותן כי הוא הריבון לדעתו.
הדבר החמור יותר הוא פלישת המערכת המשפטית הן זו שלכאורה תחת הרשות המבצעת כמו היעוץ המשפטי והפרקליטות או שופטים מכהנים – כשרואים הרבה יותר מדי מעברים מהפרקליטות והיעוץ המשפטי לכהונה בביהמ"ש העליון.
ואני שואל מתי נראה מצב שהיה בישראל בו שר המשפטים קורא ליועץ המשפטי למשרד ומודיע לו שהחלטת ממשלה העבירה אותו מתפקידו מעכשיו לעכשיו ושיתאם מול הקב"ט מתי הוא בא לאסוף חפצים – במחשב הוא לא נוגע.
מתי נראה את כנסת ישראל מגנה על הממשלה מפלישת הרשות השופטת לכאורה – המילה לכאורה באה כי בפועל מדובר במחוקקת, השופטת והמבצעת בו זמנית.
מתי נראה 61 ח"כ מבטלים פס"ד ומורים לממשלה להתעלם מפס"ד ומזמנים את השופט\ת לשמוע לפני הדחה בגין פלישה להחלטות הנתונות בידי השר בממשלה?
מתי נראה את מחלקת הבג"צים פורסת ניירות עמדה מול השר טרם שהיא מגיע לביהמ"ש ולאחר שהשר מורה היא כותבת כתב ההגנה לפי הוראות השר ורוח המפקד?
בינתיים יש לנו שופט שלכאורה אמר ששר המשפטים הוא לעומתי – כשאני ראיתי את הדווח הזה בתקשורת שאלתי את עצמי האם השופט לא מבין שהשר הוא לא ילדת בת-מצווש והוא לא האחראי כי הוא לא נושא בשום אחריות?
הפתרון הוא פשוט:
א) בטול הקביעות בשירות הצבורי – שר נכנס למשרד כל הצמרת מקבלת הודעת פיטורין שהשר יכול להשאיר בתפקיד אם ירצה. כל שר יביא את אנשיו לאייש את הצמרת ואלו בתורם יוכלו לפטר כל עובד מהמשרד.
ב) מחלקת הבג"צ לא תוכל לטעון בשם השר אלא אם היא תציג יפוי כח חתום שמסמיך את העו"ד הספציפי לטעון את הטענות ובכל רגע השר או מי מטעמו יכול לקום ולאמר שעמדת העו"ד לא מקובלת על השר ובאותו הרגע הדיון ידחה וימשיך עם עו"ד אחר.
ג) אמרנו כבר המון פעמים, הוצאת לשכת עו"ד והשופטים מהליך מנוי שופטים – יש להעביר את הסמכות לשר המשפטים ולכנסת לאחר תחקיר עמוק.
ד) הגדרה ברורה כי יועץ משפטי ומנכ"ל משרד הם משרות אמון שהשר יכול להפסיק בכל רגע מבלי לנמק. מנוי יעוץ משפטי ללא ועדת איתור וסינון. השר מחליט כראות עיניו. יטענו מה לגבי ברון -חברון אשאל והחלטות הזויות של המערכת המשפטית לא היו? קרה פעם אחת בגלל זאת לא נוציא את הכח מידי הממשלה וניתן אותו למשפטנים.
ה) הפרדת תפקיד התובע מתפקיד היועץ המשפטי – והעברת המנוי של התובע לכנסת – התובע יוכל לשמש בתפקידו רק תחת אמון הכנסת ויו"ר הכנסת יכול להדיחו בכל רגע – בתלות בהצבעת רב בכנסת.
ו) הגדרה ברורה כי יועץ משפטי – הוא יועץ, המלצותיו חסויות תחת חיסיון עו"ד – לקוח. יועץ משפטי מהעבר ומהווה שלא הגן בביהמ"ש על מדיניות השר כאלו והתפטר ואם יועץ משפטי מהעבר עשה כן קצבת הפנסיה התקציבית שלו תקוצץ מאוד.
ז) יועץ משפטי, לא ישב בשולחן הממשלה – יכנס לתת חוות דעת אם התבקש ודעתו המלצה שלא מחייבת את הממשלה – אסור לו לצטט בפני אף אחד מה הציע או המליץ.
הפוליטיקאים מייצגים מגזר צר יותר מאשר הפקידים והמטרה העיקרית לצבור כוח ולאמלשרת את הציבור. זו שורש נבעיינ
להיפכא מסתברא,
הפוליטיקאים מייצגים מאות אלפי מצביעים שבחרו בנם.
איזה מגזר הפקידים מייצגים?
ואגב, איך אדם שיודע שניתן להדיח אותו בבחירות(ולפעמים גם בפרימריז/ועדה מסדרת) ומחליף תפקיד בממשלה עם כל הסכם קואליציוני חדש יכול לכוון לצבירת כח? הרי לא משנה כמה הוא יגדיל את סמכויות התפקיד-הוא לא יכול להיות בטוח שהוא ישאר בתפקיד.
מתי יתפטרו סוף סוף מנדלבליט, וליאת בן ארי, וליכטמן עם ההתנהלות השערוריתית שלהם?
תכנית מע"מ אפס הייתה תכנית מצוינת ברוח הכלכלה החופשית. לא נתנו ללפיד לבצע אותה, מקנאה.
לא זו הייתה תכנית נוראית מנוגדת לכל היגיון כלכלי.
על ראשי האוצר, מה שהגדיר כמקבלי החלטות באוצר ברוב השנים, אמר זליכה :
"בתואר ראשון לכלכלה לומדים מבוא למאקרו-כלכלה. לתת לבוגר מבוא למאקרו כלכלה לנהל את הכלכלה של ישראל זה דומה לאדם שזקוק למנתח לב ובוחר במי שסיים מבוא לכירורגיה.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000347148
פרופ' אבי שמחון :
"כל האנשים במשרד האוצר, המקסימום של הקורסים שהם לקחו במקרו-כלכלה אלה קורסים שאני מלמד באוניברסיטה. אגב, חלקם הגדול למדו אצלי, כך שאני יודע הרבה יותר מקרו-כלכלה מהם.
מעבר לקורסים שלמדו אצלי, אני גם למדתי עוד כמה דברים, ואני יודע שאם אתה שם חגורה ושלייקס, וגם מחזיק את המכנסיים, אז הם לא ייפלו, אבל לרוץ אתה לא יכול. אגף תקציבים כבודו במקומו מונח, תפקידו לשים את החגורה ואת השלייקס, ולהיזהר. ותפקידי, להסתכל בהסתכלות יותר רחבה, שהתקציב הוא חלק חשוב בה – אבל הוא לא הכול"
כשנכנסתי לתפקיד היועץ של שטייניץ, חטפתי שוק. מצאתי את עצמי נזרק לבריכה של כרישים, פקידי ציבור, כשהפקידים ברמה הזאת הם מאוד-מאוד מתוחכמים, שלא רוצים לשמוע את עצותייך.
התואר שלי הוא יועץ, אבל איש לא רצה לשמוע עצות. חשבו שהם יודעים הכול, ואין מה ללמד אותם, ולכן היכולת להשפיע מוגבלת.
קשה למצוא דרך להשפיע. צריך למצוא את הסדק שבו יש פער בין מה ששר האוצר רוצה ל-מה שהדרג המקצועי אומר לו, ולהשפיע שם
"הפקידות באוצר מאוד-מאוד חזקה. היא זו שמאפשרת לשר האוצר לעשות דברים, ואת הניהול היומיומי של הכלכלה.
שר האוצר לא יכול לנהל מעל ראש הפקידים, וזה הופך את הפקידים למאוד חזקים.
הפקידים מנהלים את המדינה ביומיום.
אם יש משהו שהוא בדמו של שר האוצר הוא יכול לעשות אותו, אבל רק אם זה בדמו.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001318427
תגובה נוסח "אם לא עושים את מה שאני רוצה, אני עוזב" היא תגובה של Spoiled brat.
פקיד, בכיר ככל שיהיה, אשר אינו מבין שלא הוא מקבל את ההחלטות אלא הדרג הנבחר – מקומו לא בשירות הציבורי. מעבר לכך, שתגובה אמוציונאלית, מראה גם שיתכן ומרידור התרגל שדעתו הפרטית, מתקבלת באופן אוטומטי.
מי שלא רוצה לקיים מדיניות מסויימת, מוזמן כמובן לעזוב (אין הכרח לבצע דברים שלא רוצים) אך במקרה כזה, לא מקיימים תהלוכות ותדרוכים לעיתונאים. מה שמוכיח שזה לא המקרה. מר מרידור רוצה לקבוע מדיניות? יכול להתמודד לכנסת.
הערה: בשולי הדברים נזכיר, שהפוליטרוק התורן ב"חדשות" כאן, פרסם אתמול "דעה", לפיה בכירי הממשלה רוצים "פקידות כנועה". כמו כל נוכל סמולני, הפוליטרוק לא שם לב שאת זעקות "זאב זאב דמוקרטיה יאהוד" שלו – כבר מזמן לא קונים. להאשים הוא יכול את הפוליטרוקים לידו. השטיקים "בואו נאשים את ראש הממשלה", הוא יכול להשאיר לחבריו בחמאס. ביום בו הפוליטרוק יחזור להיות עיתונאי, אחזור לצפות ברודני המיקרופון.
משילות לא תיכון בישראל כל עוד נתניהו ראש ממשלה !
למעלה מעשור האיש הרופס,הפחדן וחסר עמוד השדרה חושש למשול !
אתה מתכנה בשם יוסף הצדיק? אתה מתחזה. מתאים לך השם עכן הנבזה
התהליך גרוע ולא יכול להיות שר שמכופף את הכללים. זה פתח לשחיתות ותו לא. תנהל ותוביל מדיניות אבל אתה חייב להיות שקוף. הלקח לימין הוא שמה שאנחנו עושים שה להוריד את התינוק עם המים. שנתעורר פה עוד עשר שנים כמדינת עולם שלישי, לא נוכל לבכות ולהגיד שזה לא היה באחריותנו אחרי שליטה מוחלטת כמעט במשך ארבעים שנה (חוץ מרבין, ברק ושנתיים של פרס, בממשלת אחדות אמיתית). האם נוריד את העם היהודי שאולה? זה מה שאנחנו חייבים לקחת בחשבון
מה הכללים יאהוד?
את ההאשמות המצוצות מהאצבע שלך ואת המים, אתה יכול להשאיר לעצמך. צריך לדעת לנמק, כדי לכתוב באתרים של היאהוד. לא מספיק להאשים, כמו אצלך בחמאס.
כשלסומלן נגמרים מעט הטיעונים שאולי היו לו, הוא עובר מיד לאיומים והפחדות. ולצערנו, כבר הרבה מעל ל-40 שנה שזה כל מה שיש להם. וכשאנחנו מקשיבים להפחדות שלהם, והופכים אותן למדיניות – אז באמת אנחנו יורדים שאולה, ביחד עם אוטובוסים מתפוצצים, טילים על הראש ואובמקייר דמיקולו.
איפה ראית פה חוסר שקיפות?
ואגב, גם ממשלת אולמרט לא היתה ממשלת ימין.
לא היה שלטון ימין עד נתניהו כשנבחר לקדנציה שניה.
בלי קשקושים בבקשה.
אולמרט זה ימין?
שרון זה ימין?
אפילו בגין, שעצר את הפקידים של מפאי מלעזוב ב77, זה ימין..? היה רוב חייו אולי.
ימין אמתי זה לשנות את כללי המשחק בתקשורת, מול בתי המשפט. להחזיר את מוקד ההשפעה לקלפי.
ואת זה מנסים לעשות באיחור, בשנים האחרונות בלבד לצערי..
דברים שלא תמצא אצל אתרים סמולנים:
1. "בוויכוח הנקודתי בין שאול מרידור לשר האוצר ישראל כ”ץ אני חושב שמרידור צדק" – הכותב תוחם את הדיון לנושא ספציפי, ולא רק שאינו טוען באופן מוחלט וסופי כי פלוני צודק, אלא מסייג את עצמו – "אני חושב שהוא צודק". למה? כי הוא ניחן בתכונה החמקמקה הזו שנקראת ענווה, לפיה אף אחד מאיתנו הוא לא אלוהים, וזכותנו לדעה אבל היא לא בהכרח נכונה או לא נכונה, כי יש עולם שם בחוץ.
2. מוכן להביע דעה שמנוגדת לקו המובל על ידי פוליטיקאי מהצד שלו, פשוט כי לא חייבים להסכים על הכל וזה לגמרי בסדר והשמיים לא נופלים.
3. ולמרות שמביע דעה מנוגדת, מסביר מדוע הפעולה שבוצעה וההחלטה שהתקבלה בכל זאת מוצדקת, מתוקף תחומי האחריות ומבנה המערכת הפוליטית שלנו.
וככה, רבותי, כותבים טיעון. וכל כך טוב לראות את זה כי זה ממש מפיח בי תקווה שעוד נצליח במאבק העיקש נגד הסמולנים, כי יש אנשים חושבים בימין שמוכנים גם להביע דעה, ולעשות את זה היטב. כה לחי.
שאני יבין , שר האוצר של הימין קידם קומוניזם , הממונה על התקציבים שכנראה שמאלני התנגד לזה , וזה אמור לשמש סמל לימין???
לא הבנת
גבריאל, תקרא שוב את תגובה 11(של ׳אוריאל׳) ותבין לבד-
זה שכ״ץ טועה בדבריפ מסוימים לא אומר שהוא לא עושה גם דברים טובים שראוי לפרגן עליהם.
ומה קורה כאשר הפוליטיקאים מקבלים החלטות על בסיס שיקולים פוליטיים שהם לאוו דווקא טובת הכלל? נקודת המוצא "שהפקידים שולטים" מסולפת. הם גורמי מקצוע האמונים על התמונה הגדולה והלא אינטרסנטית של הפוליטיקאים, של טובת הכלל ולא טובת הסקטור שבוחר. מדיניות כלכלית כן לפוליטיקאים, עבירה על החוק והתעלמות מוחלטת מגורמים מקצועיים ממש לא.
עופר, סליחה אבל אתה עושה סלט.
1. "מה קורה כאשר הפוליטיקאים מקבלים החלטות על בסיס שיקולים פוליטיים שהם לאוו דווקא טובת הכלל" – מה שקורה הוא שמחליפים אותם בבחירות הבאות, עדיין לא ברור?
2. "נקודת המוצא “שהפקידים שולטים” מסולפת" – כבר הראו גדולים וטובים ממני, פעמים רבות, שזה אכן המצב לכל רוחב שדרות הניהול של המערכת הפוליטית שלנו. אתה רוצה להתווכח עם הטענות? תביא טענות משלך. פשוט לומר "לא נכון" זה לא מספיק.
3. "התמונה הגדולה והלא אינטרסנטית של הפוליטיקאים" – אתה יוצא מנקודת הנחה שלפקידים המקצועיים יש הילת על-אנושיות, והם חסינים משיקולים זרים או אינטרסים, ובעלי יכולת מיסטית לראות תמונה רחבה שמשום מה נסתרת מאחרים. ואתה לא מסביר למה. לכן אניח שאתה טועה עד שתוכיח אחרת, וככה ינהג כל אדם בעל יכולת לוגית מינימלית תקינה.
4. "ולא טובת הסקטור שבוחר" – אף פעם לא שמעתי מישהו מקטין את הריבון לביטוי מעליב כזה. מה זה אומר "הסקטור שבוחר" אם לא העם? אתה מבולבל מאוד מאוד.
5. "מדיניות כלכלית כן לפוליטיקאים, עבירה על החוק והתעלמות מוחלטת מגורמים מקצועיים ממש לא." – מדיניות לפוליטיקאים על בסיס זה שהציבור בחר בהם, ואם סרחו – יוחלפו. התעלמות מגורמים מקצועיים לגיטימית גם כן מתוקף המנדט מהציבור, ואם ההחלטות שהתקבלו שגויות – יוחלפו בבחירות. עבירה על החוק – יש בתי משפט. ומה עניין שמיטה להר סיני?
אתה רוצה לנסח מחדש אולי ולנסות שוב?
אוסיף לתגובה המצוינת של אוריאל, את העובדה הפשוטה שבנוסף לכל דבריו של אוריאל, ההחלטות מתקבלות אודות העתיד!
אז כל עוד, ב"מקצועיות" של הפקידים לא כלולים "כוחות נבואת העתיד", יכולתם להיערך אל העתיד לבוא, זהה ליכולתו של כל אדם. במיוחד אדם הנבחן על ביצועיו בבחירות ובמיוחד לא לפקיד חצי נצחי בתפקידו, אשר היחיד ש"בוחן" את מעשיו, זה המעסיק הבא שלו – איתו הפקיד מטיב בתפקידו הנוכחי.