ללא פיקוח אפקטיבי ושקיפות, מערכות האכיפה והחוק סיגלו לעצמן נורמות השתקה ואכיפה בררנית, עיקום כללים וזלזול בציבור
בחודש מאי 2017, בתשובה לפניית 'האגודה לזכויות האזרח', כתבה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר את המשפט המדהים הבא בנוגע לפניית שרת התרבות רגב לעיריות שלא לממן אירועי תרבות "אנטי-ישראליים": "לעמדתנו, פניות מסוג זה…הינן בלתי לגיטימיות ויש להימנע מהן. זאת בשל האפקט המצנן על חופש הביטוי בתחום האומנות והתרבות בו קיימת חשיבות מיוחדת". החשש מפגיעה אפשרית בחופש הביטוי הספיק למשרד היועמ"ש על מנת להתנגד למדיניות המימון של שרת התרבות הנבחרת.
אכן, חופש הביטוי הינו ערך חשוב במדינה דמוקרטית. אולם באותם ימים ממש בהם במשרד המשפטים חששו מ"אפקט מצנן" על חופש הביטוי האומנותי עד כדי סתימת פיה של שרת התרבות, בהנהלת בתי המשפט, כפי שחשף אתמול נטעאל בנדל ב'הארץ', פעלו להלך אימים ברשתות החברתיות, להסיר כתבות שאינן מחמיאות, ולפגוע בחופש הביטוי העיתונאי – החשוב ביותר מבחינת ערכו הדמוקרטי.
לפי פרסומו של בנדל, במשך שנים פעלה הנהלת בתי המשפט להסיר כתבות, לרבות כתבות אינפורמטיביות לחלוטין, שהתוכן שעלה מהן פגע בתדמיתם של שופטים מכהנים. במקביל, כפי שעלה מתלונה שהגישה 'התנועה למשילות ודמוקרטיה', פעלה הנהלת בתי המשפט באופן בלתי-חוקי וללא סמכות להלך אימים על כותבים ברשתות החברתיות שהתבטאו נגד שופטים מכהנים. כאשר מדובר בביקורת על בית המשפט במדינת ישראל, אין כבר חשש ל"אפקט מצנן", ואף לא לפגיעה ישירה בחופש הביטוי. לבית המשפט מותר הכל.
אלא שהתפיסה הזו של המערכת לפיה ישנם במדינת ישראל כאלו שעומדים מעל לחוק והחוק אינו חל עליהם לא נעצרת בהנהלת בתי המשפט. בפרקליטות למשל, חשבו שלגיטימי לעשות שימוש במשאבים ציבוריים לצורך הגנה על המשנה לפרקליט המדינה ליאת בן ארי בענייניה הפרטיים. במשרד היועמ"ש שינוי עובדות בתצהיר של עד (עבירה פלילית שעלתה ליעקב נאמן בתפקידו) או עריכת תמלילי חקירה נחשבות ל"נוהג מקובל בייצוג המדינה", ובמשטרה מרשים לעצמם לחדור לטלפונים פרטיים של נחקרים ללא צו. כל אלו פרשיות מהתקופה האחרונה בלבד וכל הדוגמאות הללו, שלמרבה הצער יש עוד רבות כמותן, הן כולן סימפטומים של אותה הבעיה – התפיסה שהכתה שורש בקרב חלקים במערכת המשפט לפיה הם "שומרי הסף" על האינטרס הציבורי ומשכך שום חוק, שום נורמה ושום כלל אינו חל עליהם.
התפיסה הזו התחילה אמנם בתחום עבודתם הציבורית, כאשר רשויות החקירה הרשו לעצמן לעקם את הכללים "לטובת הציבור", אולם מהר מאוד נוכחנו שכאשר אדם מתרגל שהוא חסין מפני החוק במסגרת עבודתו, הוא חסין ממנו גם בחייו הפרטיים. כך התחילה המערכת להגן על עבירות בניה פרטיות שביצעה לכאורה פרקליטה בכירה, להילחם להסרת פרסומים שאינם מחמיאים לשופטים, ולבער "בטעות" ראיות נגד פרקליטים ופרקליטות. ככה זה כשמערכת שלמה רואה עצמה כחסינה מהחוק ונעלה עליו; ככה זה כשמערכת שלמה חסינה מביקורת, ואין עליה כל גוף מפקח אפקטיבי.
לא במקרה נתקל הניסיון לחזק את נציבות הביקורת על הפרקליטות במלחמת חורמה מצד הפרקליטים, שכן פיקוח, ביקורת ושקיפות הם בדיוק ההפך מן התפיסה השולטת במערכת המשפט הישראלית. שקיפות וביקורת משמען שהחוק חל גם על אנשי המערכת; פיקוח ושקיפות משמעם שהציבור לא יאפשר איפה ואיפה, או זלזול בנורמות הציבוריות.
התשובה הציבורית לפרסומים האחרונים ב'הארץ', כמו גם לכל שאר התופעות המבישות הפושות במערכות האכיפה והמשפט, חייבת להיות דרישה תקיפה להגברת הפיקוח, הביקורת והשקיפות. כדברי השופט האמריקני לואי ברנדייס: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". מחוץ לאור השמש ולטווח הראייה הציבורית, באפילה החמימה של ההסתרה וההשתקה – שם מועדת השחיתות האמיתית להתפשט.
עו”ד זאב לב הוא מנהל תחום המחקר וחופש המידע בתנועה למשילות ודמוקרטיה
יש דרך לפיקוח הדוק ולביקורת אפקטיבית שהפרקליטות חוששת ממנו עד כדי כך, שהצהירה שיש לחסלבאיבו סוג הליך חוקי לפי הנשיאה הקודמת נאור, כדי "שהמערכת לא תוצף" מילים שלהם. הרעיון הוא להילחם בכלים משפטים שפוטים מקום שאין חסינות ל לשופטים ולא לפרקליטות וכנראה גם לא למנדלבליט.
*
ביטול הליך במרמת שופט, סוג הליך מיוחד, בו, כבוד הנשיאה בדימוס מ. נאור קבעה הלכה תקדימית ( בתיק בש"א 517/16 שפתחה בקשת נשיאת ת"א ד. ברלינר) להזזת הדיון לבית משפט אחר, בו, השופט הנתבע בשמו אינו משרת. ההלכה התקדימית לטובת הח.מ לסוג ההליך הספציפי מאששת את העובדה שניתן לתבוע שופטים בשמם "שומו שמים" (לפי סעיף ספציפי בחוק השפיטה) מקום שאין לשופט חסינות ! אהה!, ( אין קשר לחוק הפלילי ולחוק הנזיקין).
ובשל כך, כל המערכת נעמדה על רגליה האחוריות להעיף ולחסל כל סוג של הליך כזה, פרקליטות מרכז הודתה בדבר זה בהליך 10834-01-16… ונימקה "שיש לחסל הליך כזה באיבו כדי שבית המשפט לא יוצף " (בהליך חוקי!) עניין, שעדיין בהתמודדות משפטית
אינני עו"ד, למלמדת עצמי לפי השאלות שצצות מולי.
יש לי עכשיו עניין עם הפרקליטות שסגרה חקירה בעניין של בית המשפט העליון בדיוק בהלך כמו שכתבתי בתגובתי הקודמת.
כרגע עוברת מתקפה אלקטרונית ומתקשה להגיב אצלכם ועושה זאת עי כתיבה במקום אחר והעתקה
צרו איתי קשר דרך הצ'ט בפייס, שמחה רוטמן מכיר אותי
בראיון לערוץ הכנסת, ביקר פרופ' אבי דיסקין, מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית את המתרחש במערכת המשפט.
הוא דיבר בשקט ובנימוס, אבל הגדיר את שופטי העליון "בורים ועמי ארצות" כמו גם תאבי שלטון ואת ביהמ"ש העליון כ"אוליגרכיה כוחנית המשבטת את עצמה לדעת, כזו המחליפה ללא כל זכות חוקית את המחוקק ומתערבת בעניינים ציבוריים שאין לשופטיה כל מושג בהם".
פרופ' דיסקין הביא דוגמאות לבורות של שופטי ביהמ"ש העליון, שמשעינים את פסקי הדין שלהם על ציטוטים ורעיונות של הוגי דעות ופילוסופים, אבל עיון קל במקורות מגלה שהללו כתבו בדיוק הפוך ממה שהשופטים העליונים שלנו ציטטו והביאו בשמם.
היתה זו ביקורת אינטלקטואלית שכבר שנים לא ראינו על במותנו והיה בזה גם משהו עצוב, כאשר דיסקין סיפר כיצד בחוגים החברתיים שלו השופטים מקבלים תמיד גיבוי בלתי מותנה וכי הוא יודע שדבריו אינם ה"בון טון" המקובל בקרב מי שקובעים באקדמיה את תקציבי המחקר, המינויים ומסלולי הקידום.
פרופ' אבי דיסקין בתוכנית קפה הפוך, בנושא אקטיביזם שיפוטי, ינואר 2010.
http://www.izs.org.il/heb/?father_id=289&catid=349
כך אמר לאחרונה שופט העליון בארה"ב, אנתוני סקלייה.
סקלייה מסביר כי תפקידו של בית המשפט אינו לראות דרך החוק את מה שהוא חושב שנכון, אלא לראות מה החוק אומר שנכון.
כשמישהו יגיד ששופטי בג"ץ מייצגים את הציבור וערכיו, והעליון לא עשוי עור אחד, תיזכרו שאצלנו נעדרים שופטים בעלי דעה כל כך לגיטימית כמו סקלייה.
https://www.facebook.com/Meshilut/photos/a.498627813589596.1073741829.306539462798433/836223659830008/?type=3
בית המשפט מוגן עד היום בזכות המחסום הפסיכולוגי של כבוד לשלטון החוק, אולם כשהוא משתמש באותו מחסום כדי לפגוע בשלטון החוק, לרשויות האחרות לא נותרת ברירה אלא לשבור את המחסום.
"מה זה עבודה זרה? מבחינה דתית זהו המנהג להשתחוות לפני מזבחות פופולריים מבלי לשאול אם אלה המזבחות של אלוהי האמת. הוא הדין במובן הרעיוני: לכרוע ברך בפני סיסמאות פופולריות, מבלי לשאול אם אלו הן סיסמאות נכונות; ביחוד שוכחים הם לשאול אם הסיסמאות (שאולי בתנאים אחרים הן נכונות) מתאימות גם לתנאי חיינו אנו" – זאב זבוטינסקי, 1932
יש מאנשי הליכוד, חניכיו של בגין, שהתרגלו להאמין בעליונות המשפט, בחשיבותו של שלטון החוק. הם רוחשים כבוד עצום לבית המשפט העליון. המשפט המצוטט כה רבות, "יש שופטים בירושלים" או "יש שופטים בישראל", מביע אמון בסיסי בכך שמערכת המשפט של מדינת ישראל מגנה על שלטון החוק, אוסרת את אשר יש לאסור, ומתירה את המותר.
האמון הבסיסי בבית המשפט העליון, שבמצב נורמלי הוא ראוי ונדרש, מנוצל לרעה באופן שקשה לדמיין בוטה ממנו. בפסק הדין בעניין מתווה הגז קבעו שופטי הרוב מספר קביעות שלא זו בלבד שאין הם מסתמכות על חוקי הכנסת או עקרונות בסיסיים של שלטון דמוקרטי, הם מתנגשות בהם באופן ישיר.
מנחם בגין, כשדיבר על עליונות המשפט התייחס לסמכות "לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים, המתקבלים על-ידי בית הנבחרים, מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו". במתווה הגז אין סתירה לחוקי יסוד. במתווה הגז גם אין פגיעה בזכויות אזרח. גם בחלומותיהם הרעים ביותר, לא חשבו ז'בוטינסקי ובגין, על משנה לנשיאת בית המשפט העליון הרואה סעיף מפורש בחוק, ומחליט להתעלם ממנו בשל כך שצפה מחלונו וראה "אלפים שגדשו את הרחובות, על מנת להביע את מחאתם כנגד ההסדר המתגבש" ויקבע כי אם לדעתו האישית, עניין מסוים ראוי שייקבע בחקיקה, כך גם ראוי משפטית.
סעיף החוק המפורש הוזכר בדבריו של השופט סולברג, סעיף 5א לחוק נכסי המדינה קובע כי "רשאית הממשלה בשם המדינה, למכור נכסים מנכסי המדינה… להעבירם בדרך אחרת, להשכירם, להחכירם, להחליפם, לשעבדם, לחלקם, להפרידם, לאחדם, להרשות את השימוש בהם או את ניצולם, ולהעניק זכויות אחרות בהם, הכל בתנאים שתראם נאותים" אם סעיף החוק הזה המוזכר בדברי השופט סולברג, איננו בגדר הסמכה מפורשת להגעה למתווה הגז, שום סעיף אחר בחוק לא יעשה את העבודה.
אי אפשר לקבל את מסגרת הכללים הבלתי חוקתיים שקבעו שופטי בג"ץ במהלך רב שנים. אם תנסה הממשלה לחוקק חוק בעניין הגז, העתירה שתוגש כנגדו כבר כותבת את עצמה. ומי ערב לכך ששופטי בג"ץ, שהחליטו ללא כל מקור סמכות, לבטל חקיקה ראשית או להתעלם ממנה, ואפילו להתעלם מחוקי יסוד מפורשים, לא יעשו זאת גם במקרה של החוק החדש?
מדינת ישראל נמצאת במשבר חוקתי, אולם פסק הדין של בג"ץ בנושא הגז לא התחיל את המשבר. ניתן להרגיע את נבחרי הציבור. המצב לא עתיד להמשיך ולהתדרדר, אין לאן לרדת מכאן. אם לא ינקטו נבחרי הציבור פעולה, הם יכולים להחזיר את רכבי השרד, לסגור את הכנסת ולבטל את הממשלה. בית המשפט העליון מנהל את המדינה בעצמו, ואין כל צורך בהתערבותם.
מערכת המשפט הודפת מעליה כל ביקורת עניינית ולא עניינית, תחת הסיסמאות הישנות, המזבחות הפופולריים, כדברי ז'בוטינסקי. הכנסת והממשלה צריכות לשלב ידיים ולהכריז בקול גדול שאת הקשר הגורדי הזה צריך לחתוך, ואת השלטון האבסולוטי של בית המשפט צריך לשבור.
המשפט הוא כלי חשוב מאין כמותו בהגנה על זכויות אדם. אין לו שום מקום בקביעת מדיניות או בהחלטות פוליטיות. החקיקה החדשה לא צריכה לעסוק במתווה הגז. החקיקה צריכה לעסוק בנושאי הליבה של סמכויות הרשות השופטת על גייסותיה במערך הייעוץ המשפטי לממשלה. סמכויות בג"ץ להתערב בהחלטות ממשלה וכנסת צריכות להתבטל, או לעבור אשרור בוועדה מיוחדת של הכנסת. אי אפשר לקבל וטו של שופטי בית המשפט העליון על מינויים חדשים. יש להשיב את דרישת זכות העמידה בבג"ץ, כדי למנוע את הפגיעה המואצת בהפרדת הרשויות. בנוסף יש לקבוע את הפרדת הרשויות, לרבות עצמאותן הפרשנית, בחוק יסוד.
בית המשפט מוגן עד היום בזכות המחסום הפסיכולוגי של כבוד לשלטון החוק, אולם כשהוא משתמש באותו מחסום כדי לפגוע בשלטון החוק, לרשויות האחרות לא נותרת כל ברירה. את המחסום הזה צריך "כן, לשבור!"
http://news.walla.co.il/item/2948187
תגוביות:
1.אין דבר כזה שלטון החוק. חוק לא יכול ולא אמור לשלוט. כל מי שמדבר על "שלטון החוק" מדבר למעשה על דיקטטורה פיאודלית של מערכת המשפט. עליונות החוק כרעיון זה משהו אחר וגם זה לא מוביל לדיקטטורה משפטית.
אין שום קשר בין החוק לבין מערכת המשפט. שני יקומים מקבילים. אין גוף שמצפצף על החוק בצורה שיטתית כמו מערכת המשפט. אין גוף שמתעלם מהחוק ועושה ממנו צחוק כמו מערכת המשפט. אם חברי הליכוד מכבדים את זה, אז הם חבורת אוטיסטים.
החוק לא נועד להגנה על זכויות אדם. גם זכויות אדם הם רעיון פוליטי שנכפה בידי השמאל על כל האוכלוסיה בכוח הזרוע. לא צריך בג"צ. הגוף הזה קיים למען 2 מטרות: שימור הדיקטטורה הפיאודלית של הפוגלמן, צאצאיו וקומץ המזוזים המנוון שמשרת אותם.
המרת דתה בכפיה של כל האוכלוסיה לקומוניזם-ליברליזם. מה לעזאזל זה קשור לחוק?
לא צריך בג"צ ולא צריך שופטים "מקצועיים". הם חבורת מושחתים שהפכו את המערכת למכשיר שעבוד בדיוק כמו שנעשה באירופה בעבר עם הכנסיה. מה שטוב בפסק הדין האומלל הזה שכל המסכות נפלו.
מדינה בה נבחרי הציבור מקבלים אולטימטום מפקידים, מדינה בה נבחרי הציבור צריכים לקבל אישור לכל שטות שהם עושים מהפקידים – היא דיקטטורה קומוניסטית לכל דבר וענין.
מצחיק היה לשמוע כי חוק ההשעיה "איננו דמוקרטי". מי שמדיח חברי כנסת כל שני וחמישי זו התקשורת ומערכת המשפט. האם זה יותר דמוקרטי? מה עוד שכל המודחים הם אלה שלא נמנים על הכנופיה הקומוניסטית ששולטת בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה, בבוהמה, ובמשטרה החשאית…
כשבית המשפט מאבד את הבלמים
בלילה שבין חמישי לשישי עסקנו כאן בהרחבה בפסק הדין בעניין התקציב הדו שנתי. בתמצית: בית המשפט העליון של שנת 2017 כבר לא סבור שהביקורת השיפוטית על חקיקה נובעת ישירות מהסמכת הכנסת, וממילא הוא כבר לא מגביל את עצמו בביקורת למה שלכאורה (על פי פרשנותו) הוא הוסמך על ידי הכנסת.
אז מה אפשר לעשות? עד לפני כמה חודשים רווחה בקרב חסידי השמרנות הגישה לפיה צריך להסתייג מכל הרחבה של המסד החוקתי, מחשש שכך תתווספנה, אפילו בבלי דעת, עילות ביקורת שיפוטית על החקיקה ופעילות הממשלה. החשש הזה כבר לא צריך כל כך להטריד אותנו, כי ממילא בית המשפט כבר לא סופר כלום בבואו לבקר ביקורת שיפוטית, והאסמכתאות החוקיות לביקורת הן בבחינת "אסמכתא בעלמא".
לאור זאת צריך לעשות שלושה דברים: להשלים את חקיקת מגילת הזכויות תוך הבהרה בחקיקת היסוד שמדובר ברשימה סגורה. לתוך המגילה לחוקק קודם כל סעיף שמירת דינים בהיר עוד יותר מהקיים, וכן פסקת התגברות כדוגמת זו הקיימת בחוק יסוד חופש העיסוק. ההגנה הכפולה הזו תסייע לכנסת לשמור על החוקים הקיימים שעליהם היא מעוניינת להגן, וכן לאפשר חקיקה עתידית גם כזו המנוגדת לדעת שופטי בג"ץ.
והחשוב מכל: לתקן את חוק יסוד השפיטה כך שמחד הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת ופעילות הממשלה תופיע בו במפורש, אך מנגד היקפה יוגבל בהוראות ברורות (זכות העמידה, עילות הביקורת, מה מחוץ לביקורת וכו'). בלי תיקון כזה חזקה על בג"ץ שימשיך להשתולל ורק השמיים יהיו הגבול. אם הכנסת לא תבהיר לבית המשפט שהיא מוכנה להתייצב מולו, אין שום סיכוי שישאר משהו מהאיזונים והבלמים ביחסים בין שתי הרשויות הללו.
https://he-il.facebook.com/shlomo.pyutrekovsky/posts/1683556288382376?hc_location=ufi
אבוי כמה הצגת אבל כמה דברים שכחת…
מה לגבי כל הגורמים שאישרו הכאת קטין ועינויו כאשר כלל לא היה בגדר "פצצה מתקתקת" וכאשר כל זכויותיו כקטין וכאדם נשללו (דבר שזכה להכרה של בית המשפט, על אף שהאחרון לא השכיל בכך גם למחוק את כל העדויות שנגבו עקב העינויים ולקרוא להעמדה לדין של כל הגורמים שידם במעל).
מה לגבי תיקיו של מנדלבליט שנגנזו עם כניסתו לתפקיד הכפול?
מה לגבי רות בן-דוד שמשפטה הצפוי נעלם ואבד לו? או לגבי הדלפות על גבי הדלפות של המשטרה, המפכ"ל, הפרקליטות וכנראה גם היועמ"ש?
אין ריקבון שהמערכת הזו לא נגועה בו, מתפירת תיקים ועד מעקב לא חוקי אחרי האזרח; מהדחת עדים ושינוי עדויות ופרוטוקולים ועד לפיתת הבולדוג על חשודים שיהפכו לנאשמים ולפושעים על לא עוול בכפם בדרכים נפתלות ועקלקלות; מייצוג לקוי של המדינה בבג"ץ ועד זימון תביעות כנגד מדיניות הממשלה וכנגד החוק מול שופטי בג"ץ.
אם הריבון קרי העם לא יקום ויאלץ ויכפה את המדינה לעשות סדר חדש שום דבר לא יעזור וגם לא בחירות כי תוצאות הבחירות נתונות בידם של בגץ ופרקליטות שכפי הנראה כבר קבעו את תוצאות הבחירות על האג'נדה הפוליטית של בגץ פרקליטות ושמאל
ועל הבוחרים לבחור אך ורק על פי נכונות הפעולה נגד גנבי השלטון בישראל.
יש להציג למפלגות דרישה שאחרי הבחירות הן תאלצנה את מי שייבחר לראשות ממשלה למלא את דרישותיהן אלה.
והכי חשוב זה שיהיו לימין 61 מושבים בכנסת לצורך חקיקה שתחסל את הדיקטטורה של בג"צ ותחוקק את חוק הפרדת הרשויות.
על הציבור לא להצביע לשברירי מפלגות אלא להתקבץ במפלגות גדולות.
אתה כותב שעל העם לקום. העם לא יכול לקום. העם בוחר והבחירות הן שמאפשרות פעולות דרושות.
השופטים ואנשי הפרקליטות יודעים שאף אחד לא יפטר או יעניש אותם על מעשיהם הלא חוקים
בגלל שעשו ההיפך מהוראת החוק או שלקחו לעצמם סמכויות שאף אחד לא נתן להם
אז לא פלא שיש בעייה קשה!
צעד ראשון לשיפור. לחייב את הנציב על תלונות על שופטים, להעביר כל תלונה ללא יוצא מן הכלל לתגובת השופט. הנוהל הקיים היום המאפשר לנציב להעביר את התלונה לתגובה לאחד מעובדי משרדו, מייאש ומדכא. עריכת תלונה דורשת עמל ומאמץ רב. ואם אחרי המאמץ הגדול מתאפשר לעובד משרד הנציב למרוח את התלונה בתשובה המלמדת שאין הוא מתמצא בכלל התיק מי ישוב וישקיע מאמץ בתלונה? הנוהל שעובדי משרד הנציב עונים במקום השופט הוא עוול מרושע ואכזריות לשמה. לתקן את הסעיף בחוק, ולחייב את הנציב להעביר כל תלונה לתשובת השופט. יתייחס זה למעלליו, יאלץ זה להתמודד ולהסביר את עוותי התנהלותו. אם הוא יאלץ בכל מקרה להסביר יש בזה אלמנט של הרתעה. אפילו טענת התיישנות, יטען זאת השופט ולא עובד משרדו של הנציב.
האמת היא שלא מדובר על רק שופטים ומשפטנים אלא על שמאלנים בכלל. הם מעל לחוק מכיוון שהם עושים את זה למען "מטרה טובה". זה מה שהם חושבים, זה מה שהם מאמינים וזאת הסיבה שצריך לזכור ולהפנים את העובדה הקשה שלמעשה ההבדלים בינם לבין הכנסיה הקתולית בימי הביניים הם קוסמטיים בלבד.
באיצטלה של השמירה על "טובת הכלל", מבססים אלו שהרגילו אותנו להאמין שהם שומרי הספים של הדמוקרטיה, את שלטונם, למען היטיב עם עצמם גם בניגוד לחוק. זאת בדומה לאותן חיות דו רגליות (זוכרים מיהם?) מתוך המשל האורוולי "חוות החיות" שלמרבה האימה, רלוונטי למציאות חיינו בישראל כיום.
"הפרקליטות יכולים לחסל אדם , כל אדם שיהיה ברצונם ובדעתם לחסל אותו ולא משנה מה יהיה כוחו " .
לראות ולא להאמין .. מה התחולל בהנהגתו של שי ניצן בפרקליטות … !!
***שתפו חברים שתפו שכולם ידעו ***
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10221105935542403&id=1364393688
"מערכת המשפט המושחתת" היא המוציאה לפועל של מדיניות נתניהו. למדיניות הזו שתי מטרות על:
1. העברת השלטון מהגופים הנבחרים לידי אוליגרכיה בלתי-נבחרת.
2. חיסול הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון והקמת מדינה פלשתינית.
כל השאר הוא קצף על פני המיים.
מי אפשר את המצב הזה במשך שנים רבות ?
מי הגן על הסרטן המשפטי הזה ?
מי מנע כל ניסיון לתקן אותה ?
מי הכריז בקול רם שהוא יגן וימנע כל ניסיון "לפגוע" במערכת הרקובה והמושחתת הזו ?
נכון, נתניהו !
יש צדק פואטי בכך שהסרטן המשפטי הזה שהוא כל כך דאג לשמר ולטפח פוגע בו…
יש לי כתבה חמה לשחיתות שיפוטית
בשלום ובמחוזי