השקעה בתשתיות אנרגיה היא הדרך לעולם נקי ומשגשג יותר

ארגונים ופעילים המתנגדים לחידוש תשתיות אנרגיה מסיבות פוליטיות פוגעים בסופו של דבר גם בכלכלה וגם בסביבה

צינורות גז במוזמביק | SASOL

התנגדות להשקעות בתשתיות להובלה וייצור של אנרגיה הפכה בשנים האחרונות לחלק מקוד הכללים הנוקשה של השמאל הסביבתי, עמדה אשר מוצדקת באופן כללי כחלק מהמאמץ להגן על איכות הסביבה. זהו חלק מתפיסת “השאירו-זאת-באדמה” של התנגדות אידאולוגית לדלקי-מאובנים, כשלעצמה מאופיינת בדחף אנטי-אנושי ומיועדת בפירוש למנוע צמיחה כלכלית ולפגוע בשגשוג מוגבר בקרב האומות העניות בעולם.

אך האמת היא שהלוגיקה מאחורי טיעון “הגנת-הסביבה” המתנגד להשקעה בתשתיות אנרגיה היא פשוט מטופשת, מציאות שיכולה להיות מודגמת על ידי אבחנה אחת בלבד: מעצם הגדרתה, תשתית אנרגטית חדשה מחליפה תשתיות ישנות ומספקת חלופות נקיות ובטוחות יותר מבחינת איכות הסביבה ופחות מסוכנות לעובדים ולקהילות. השבתה של תשתיות מיושנות ללא החלפתן בחדשות גורמת בוודאות להפחתה בהון הייצור, הפחתה באספקת אנרגיה ובערכים הכלכליים של היצע המשאבים הטבעיים, כמו גם בהון המשותף הנצבר.

כיצד חברה ענייה יכולה להגן על איכות הסביבה בצורה יעילה יותר מזו של חברה עשירה? זו שאלה שלעולם לא נמצאה לה תשובה אמיתית, פרט לטיעון העמום לפיו שימוש בחלופות “נקיות” (למעשה ממש מלוכלכות), פחות יעילות, לא אמינות ויקרות כגון אנרגיית רוח ושמש תוביל למטרה זו ממש.

לאור עובדות אלו, השקעה מתמשכת בתשתיות לטובת ייצור והובלה של אנרגיה קונבנציונלית הינה הכרח מוחלט הן מבחינה כלכלית והן מבחינה סביבתית. זו הסיבה בגינה התנגדות אידאולוגית להשקעות בקווי צינור חדשים היא מעוותת ומהווה חלק מהתנגדות פוליטית רבתי לדלקי-מאובנים. דוגמאות אחרונות להתנגדות זו כוללות את המחאה נגד צינורות הנפט ‘Keystone XL‘ ו-‘Dakota Access‘, כמו גם צינורות הגז ‘Atlantic Coast‘ ו-‘Northeast Enhancement Supply‘. השוואה סביבתית בין חלופות אפשריות לתובלה כמו פסי רכבת ומשאיות היא מורכבת, אך ישנן עדויות נרחבות לכך שהובלה בקווי צינור היא דרך בטוחה יותר תחת מגוון רחב של תנאים.

עוד יש לזכור כי בכל פרויקט של הנחת צינורות ישנו פיקוח אסדרתי נרחב. קחו לדוגמה את פרויקט ‘Permian Highway (Pipeline‘ (PHP) המשתרע על פני 690 ק”מ ואמור להוביל גז ממערב טקסס לחופו של מפרץ מקסיקו. פרט להתנגדות הנצחית של הלובי הסביבתי, הפרויקט פוגש בהתנגדות גם מטעם פעילים פוליטיים מתושבי מחוז טקסס היל אשר מעדיפים שהקו יונח דרך מקום אחר, ואליהם הצטרפו גם המוזיקאים והמומחים הידועים למדיניות אנרגיה ידועים וילי נלסון ופול סיימון.

לחצים פוליטיים ואיום בחקיקה מובילים לכך שהרגולטורים בוחנים כל פרט קטן: מאז חודש מרץ, ‘ועדת פסי הרכבת של טקסס’ ביצעה בפרויקט יותר מ-75 ביקורות רתכות, ציפויים, שלמות חפירות, ענייני בטיחות ורישומים. האם מישהו יכול לפקפק בכך שיוזמת הפרויקט (חברת קינדר מורגן) לא תנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים כדי להימנע מבעיות עם הפעלת הקו? ודאי שלא. אך בכל זאת זה קורה בעיקר מכיוון שלוועדת הפיקוח יש את התמריצים הפוליטיים הנכונים לעשות זאת והיא מעדיפה להימנע ממבוכה.

תהליך בדיקה וביקורת רחב כזה הוא אמצעי ראוי לספק ביטחון ולמזער עד כמה שניתן בעיות סביבתיות עתידיות. מדובר בשיפור משמעותי מהמנגנון החוקי של NEPA) National Environment Act), אשר רפורמה שלו הוצעה על ידי ממשל טראמפ. במשך עשורים זה היה לגורם מעכב משמעותי שגרם לגידול בהוצאות עבור פרויקטים ממשלתיים. כמו רוב החקיקה הסביבתית, הוא הוביל לפגיעה סביבתית ממשית בגלל ההטיה שלו למען הסטטוס-קוו ונגד תשתית אנרגיה חדשה המבטיחה תוצאות סביבתיות טובות יותר. NEPA עדיין משמש כלי בידי ההתנגדות לפרויקטים לחידוש תשתיות אפילו כאשר הטיעונים בעד התנגדות זו מלאכותיים ברובם.

ירידה בהשקעה בתשתיות אנרגיה תוביל לכלכלה ענייה יותר ובטווח הארוך לעולם פחות נקי, המשתמש בתשתית ישנה ומסוכנת לסביבה. באופן כללי, קווי צינור הם בטוחים ופחות מזיקים מבחינה סביבתית מאשר חלופות תשתית אחרות, ולכן משטר קפדני של ביקורת ובדיקות מתאים הרבה יותר לתפיסת הגנת הסביבה בהרבה מאשר התנגדות דרך חקיקה. מדיניות כזו מעניקה גם לרגולטורים וגם למפעילים במגזר הפרטי תמריצים חזקים לשאוף לבטיחות ולתוצאות שלא יפגעו בסביבה.


ד”ר בנג’מין זייצ’ר הוא חוקר במכון American Enterprise Institute. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו’. מאנגלית: גידי גולן.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. חשוב לציין כי המממנים של האתרים הימניים הם לא אחר מאשר אלי נפט וגז. הטייקונים הללו משקיעים מיליארדי דולרים כדי לבלבל את מקבלי ההחלטות כאילו אין משבר אקלימי, כדי להמשיך לגרוף כסף על חשבון כל תושבי כדור הארץ. אם האנרגיה הנקייה היתה כוללת בתוכה חומר גלם שצריך לחצוב ולשנע לא היה אכפת להם. כשהשמש והרוח בחינם, זה מהווה תחרות עבורם ולכן הם נלחמים בשיניים, כולל באמצעות כתבות מהסוג הזה.

    1. האמת שהאתר הספציפי הזה ממומן על ידי קהל הקוראים שמעוניין כנראה לקרוא כל מיני סוגי כתבות, ככה שמי שמפיץ פה קונספירציות זה דווקא אתה.

      https://bit.ly/3bMqgIS

    2. איזה כיף להיות מגיב כזה:
      * להתחבא מאחורי אנונימיות, ולהשפריץ הבלים ללא שום אחריות
      * לדבר בשם “כל תושבי כדוה”א”, כאילו שלמישהו יש את היכולת או הזכות
      * להביא נבואות זעם, שהיא עמדה קלאסית של WIN WIN כי אם התגשמו – אז הוא צדק, ואם לא התגשמו – זה בגלל שהיה נס ברגע האחרון (ונחשו לזכות מי הוא ישייך את הנס…?)

  2. הגז אינו אנרגית העבד אלה אנרגית העבר שזמנה עבר.
    קיום יצור חשמל מאנרגיות מתחדשות כולל אגירת אנרגיה ללילה זול משמעותי מגז, שליש מחיר מטורבינות גז פיקריות ובעשרות אחוזים יוצר זול ממחזמ.
    לא צריך לחרוץ את הטבע, להניח צינורות גז בלחץ גבוה, גז זה חומר רעיל ונפיץ. תקלות באסדה, בשדה, בצנרת ותחנות הגז קורים כמעט כול שבוע. מיותר, יקר, מזהם ומסוכן.

    1. בתוך הכתבה עצמה יש קישור לכתבה די מרחיבה המסבירה בדיוק למה כל מה ש”נועם” כתב זה גיבוב של שטויות ניו-אייג’יות שאבד עליהן הכלח, אבל פוליטרוקים משובטים לא אוהבים תימוכין, מראי מקום או עובדות באופן כללי, עדיף לצרוח ולהניף דגל שחור/אדום/ירוק

    2. אין נכון להיום טכנולוגיה יעילה וזולה לאגירת אנרגיה ללילה, מה עוד שנעזוב את הלילה, רוב היממה אין מספיק שמש לאנרגיה ליום עצמו. הכל כמובן בטכנולוגיה שקיימת כעת. אולי יהיה שינוי בענין זה בעתיד, ואז אם העלות הייצור של המשטחי פוטו וולטאי או טורבינו רוח יצדיקו את היצור שלו ממילא הכל יעבור לאנרגיה הזאת, השוק יעשה את שלו, לא יהיה כדאי להוציא גז מהאדמה והטייקון לא ימצא קונה למרכולתו.

  3. נו באמת, השקעה בתשתיות יכולה להיות גם בתשתיות אנרגיה ירוקה.
    לדוגמא, חידוש וגידול כמות התחנות הגרעיניות לרמה כמו בצרפת (שמקבלת 70% מהארגיה שלה מהגרעין)
    או פיתוח שדות של טורבינות רוח ושל תאים סולאריים.
    עידן הדלקים הפוסיליים מתקרב לקיצו וטוב שכך, נותר רק לקוות שזה לא מאוחר מדי.

    1. השמאל והתקשורת פה התחרפנו בגלל קצת גז טבעי, אז אתה רוצה למכור להם עכשיו אנרגיה גרעינית?

    2. המאמר מתייחס לשוק האמריקאי, ולמצב שלהם, ולכן גם התגובה שלי רלוונטית לארה”ב.
      בישראל המצב שונה בהרבה, ולמעט יעילות וכדאיות ישנם שיקולים אחרים חשובים (כמו הנראות הפוליטית של תחנת כוח גרעינית בישראל אל מול הביקורת לעבר איראן וכו.)

      בארה”ב %20~ מצריכת החשמל מסופקת על ידי אנרגיה גרעינית.
      זה לחלוטין ריאליסטי בתוך עשור לשנות את מאזן האנרגיה האמריקאי ל70% גרעין , 30% אנרגיה מתחדשת.

    3. אנרגיה גרעינית היא אכן יעילה, נקייה ובטוחה וסתם סובלת מדעות קדומות.
      מצד שני, טכנולוגיות רוח וסולריות אינן מוצלחות מאף אחת מהבחינות הללו-השקעה בהם היא כנראה בזבוז כסף.
      תסתכל בחלק מהקישורים במאמר ויש עוד הרבה מקורות לנושא.

  4. כרגיל כאשר העובדות הפשוטות והטיעונים הפשוטים אינם נכונים או מדויקים עוברים להשמצות נוסח “השמאלנים” . מה גם ש”הירוקים” אינם בהכרח “שמאלנים” ,אבל רעיון חברתי מכובד זה זאת הפך היום להשמצה אז משתמשים בה כנשק המחץ. העובדה הבסיסית קובעת שכבר היום ייצור אנרגיה סולרית זול יותר מייצורו ע”י שריפת פחממנים. כיום מחיר אגירת האנרגיה ההולך ויורד כל הזמן ,עדיין לא מייתר לחלוטין את השימוש בגז אבל לו היו מעמיסים את עלות הפגיעה הבריאותית הראלית+ הפגיעה הסביבתית (שקשה עד בלתי אפשרי לתמחרה)שגורמת צריכת הפחממנים הרי שכספית כבר עכשיו יתרון לאפשרויות האחרות. הויכוח לגבי האנרגיה הגרעינית שונה ואינו מהווה הצדקה לגז ובוודאי לא לפחם

    1. סבבה נתחיל בלשחרר את האדמות בקיבוץ, בסדר?