בזמן שהסוגיה הפלסטינית נזנחת והופכת שולית, סדר היום הערבי עבר להתמקד באיומים קיומיים וגיבוש קואליציה אזורית נגד כוחות קיצוניים
עמדת ערב הסעודית
על עמדת ערב הסעודית כלפי הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין אפשר ללמוד ממאמרו של סלמן אל-דוסארי, העורך הראשי לשעבר של היומון הסעודי 'א-שארק אל-אווסט', המבטא את עמדות בית המלוכה הסעודי:
התגובה הזועמת [הפלסטינית] מוכיחה שאיחוד האמירויות צדק בהחלטה לקדם את השלום במזרח התיכון…. הביקורת הקשה [הפלסטינית] על הסכם השלום בין ישראל לבחריין מעניקה סימוכין להנחה שתמיכת בחריין ושאר מדינות המפרץ הערביות בסוגיה הפלסטינית נענתה באלימות, תוקפנות וכפיות-תודה [פלסטינים]….
יש יותר מנתיב אחד לשלום, לא רק דרך הרשות הפלסטינית….ב-2011 עמדה בחריין בפני האיום הקיומי החמור ביותר בעידן המודרני…. איראן תמכה בניסיון להפיל את השלטון בבחריין… אבל מנהיגי חמאס ופלגים פלסטינים נוספים המשיכו לשדרג את קשריהם עם איראן…. לא התקיימה אף הפגנת תמיכה פלסטינית בבחריין [שהייתה תומכת נדיבה בפלסטינים]….היחסים עם תל-אביב הם כורח המציאות לאור החתירה לשלום ויציבות, ולאור הנסיבות במזרח התיכון…."
נסיבות המזרח התיכון
בעוד התובנה המקובלת מתמקדת ומחבקת את הסוגיה הפלסטינית, הסכמי השלום שופכים אור על המציאות המזרח תיכונית:
1.ככל שמאכלת האייתוללות, 'האחים המוסלמים' וארדואן (השואף לשקם את האימפריה העות'מאנית ותומך מרכזי באחים המוסלמים) מתקרבת לצוואר המשטרים הערביים הפרו-אמריקנים, כן מתמקד סדר היום הערבי בנושאים קיומיים המגמדים את הסוגיה הפלסטינית ואת חילוקי הדעות עם ישראל.
2.ככל שמקצינים האיומים, כן עולה חיוניות כוח ההרתעה הישראלי בעיני סעודיה ושאר מדינות המפרץ הערביות כמו גם ירדן ומצרים.
3.ככל שארה"ב מצמצמת את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, כן עולה משקלה של ישראל כמכפלת כוח ייחודית עבור ארה"ב ומדינות ערב הפרו-מערביות, המאפשרת לארה"ב לצמצם את מספר נושאות המטוסים וחטיבות הצבא בים התיכון, המזרח התיכון והאוקינוס ההודי.
4.התמריץ המרכזי להחלטת המדינות הערביות הפרו-אמריקניות להעמיק ולהרחיב את שתופי הפעולה עם ישראל – כולל הסכמי שלום – הוא מעמד ישראל כמקור תמיכה יעיל מול איומים קיומיים המשותפים לה ולערבים.
5.ככל שכלכלת ערביי המפרץ תלויה יותר במאגרי נפט וגז טבעי – המאבדים בהדרגה את ערכם – כן גובר הצורך לגוון את תשתיות הכלכלה, וכן עולה חשיבות ישראל כמקור של טכנולוגיות מתקדמות החיוניות לגיוון התשתית הכלכלית.
6.מדינות ערב הפרו-אמריקניות מבקשות למנף את מעמדה המיוחד של ישראל בקרב רוב הציבור האמריקני ונבחריו בשני בתי הקונגרס, כדי לקדם שיתופי פעולה עם ארה"ב.
7.ככל שהערבים מודעים יותר לתשואה הגבוהה מההתקרבות לישראל, וככל שמתגברים האיומים הקיומיים, כן נחשפת שיטתיות ההתנהלות השלילית הפלסטינית – מנקודת מבט ערבית – ובמיוחד הקרבה הפלסטינית לגורמים מאיימים במזרח התיכון (כגון האייתוללות, 'האחים המוסלמים' וסדאם חוסיין) וברחבי העולם (כגון גרמניה הנאצית, הגוש הסובייטי, צפון קוריאה, קובה, ונצואלה וארגוני טרור באמריקה הלטינית, אירופה, אפריקה ואסיה). מכאן התדמית הפלסטינית, בעיני הערבים (ובמיוחד ערביי המפרץ), כאב-טיפוס לכפיות טובה ולחתרנות וטרור אנטי-ערביים.
8.ההתקרבות הדרמטית של מדינות ערביות לישראל מצביעה על הפער השיטתי בין המלל הערבי המחבק את הפלסטינים לבין ההתנהלות הערבית החובטת בהם, כתוצאה מטרור פלסטיני נגד מדינות ערביות-מארחות כמו מצרים, סוריה, ירדן, לבנון וכווית. מכאן ההסתייגות הערבית מרעיון המדינה הפלסטינית. הערבים עושים שימוש תכוף באמרה המזרח תיכונית: "על מילים אין משלמים מכס".
9.הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, ירדן ומצרים ושיתופי הפעולה המסתעפים עם מדינות ערב – חרף לחצים ואיומים פלסטיניים – מדגישים את העובדה שבניגוד לתובנה המקובלת הסוגיה הפלסטינית איננה לב הסכסוך הערבי-ישראלי או מוקד זעזועי המזרח התיכון, ולא בבת-עינם של מנהיגי ערב.
10.הסכמי השלום עם מדינות ערב מפריכים גם את ההנחה כאילו הסכמי שלום מותנים בוויתורים של ישראל לפלסטינים, ובמיוחד נסיגה משטחים חיוניים.
11.הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין, והתגובה הערבית והמוסלמית, מוכיחים שיסוד ההתקדמות לשלום הוא ישראל עוצמתית ומרתיעה, ולא ישראל פייסנית ונסוגה.
12.כוח ההרתעה של ישראל שודרג באופן דרמטי מאז 1967, עם השליטה ברמת הגולן ורכסי ההרים של יהודה ושומרון. נסיגה מאזורים שולטים אלו – גיאוגרפית, טופוגרפית והיסטורית – תהפוך את ישראל מנכס אסטרטגי התורם לארה"ב וידידותיה הערביות לנטל אסטרטגי התלוי בתרומת ארה"ב.
13.נסיגת ישראל מרכסי יהודה ושומרון תכרסם אנושות בכוח ההרתעה שלה, באזור המזרח התיכון המאופיין על ידי תזזיתיות אלימה וארעיות משטרים, מדיניות והסכמים. נסיגה תחריף את האיום על קיום המדינה ותשלול מהמשטרים הערביים הפרו-אמריקנים גורם מרתיע מול האיומים הקיומיים של האייתוללות, 'האחים המוסלמים' וטורקיה בראשות ארדואן.
יורם אטינגר הוא שגריר בדימוס, מומחה ליחסי ישראל-ארה”ב והמזרח התיכון
הסיכוי היחיד שישראל לא תיסוג מרכסי יהודה ושומרון הוא, נתניהו. הוא ורק הוא. השמאל הוא סכנה קיומית.
הסכנה הקיומית של ישראל היא הסמול יחד עם התנועה ״רק לא ביבי״ הנתמכות והממומנות על ידי ממשלות באירופה.
במילה אחת אוטופיה לאדונים
כקצת יותר מילים
אפשר לקיים משטר שבו הרוב משרת את המיעוט בלי יכולת לשנות ו/או אפילו לצעוק
ככה התקיימה האיפריה בבלית/הפרסית/הלנית/רומית ובטח עוד כמה
ככה חיו בימי הביניים ובמשטר המלוכני
זה מה שאתם באמת רוצים לקדם?
בודאי שלא את זה אנו רוצים לקדם. לכן אנו קוראים להפרטה, שוק חופשי, דמוקרטיה וחופש ביטוי-כולם כלים שנועדו למנוע את יכולת קבוצה קטנה לאגור כח מוגזם.
בניגוד לגופים בסגנון בג"ץ וההסתדרות שמאוד רוצים לחזק דווקא את זכויות המיעוטים מעל זכויות הרוב ולרכז את הכח בידי ועדות ופקידים בודדים.
אבל מה זזה קשור למאמר?
נקודה נוספת שנשמטה הוא שלסעודיה יש אינטרס כלכלי לקדם יצירת ציר מסחר עומאן-סעודיה-ירדן-ישראל.
נכון להיום העברת סחורות מהמזרח הרחוק לאירופה חייב להיעשות דרך מדינות אנטי מתונות כגון סין ואיראן או דרך סיבובים גדולים מרוסיה ותעלת סואץ.
יצירת ציר כזה תקרב את הודו לאירופה ודרכה את שאר המדינות המתונות מיפן ודרום קוריאה לאוסטרליה וניו-זילנד.
מדובר על ציר שכדאי מאוד למדינות הנ״ל ולכן יכניס הרבה למדינות שלאורכו.
מה לגבי התושבים הערבים באותם רכסי יהודה ושומרון? בטוחני שאינכם ממליצים על מדינה דו לאומית.
לדעתי נהיה חייבים בטווח הארוך לוותר על השטחים האלה. התושבים הערבים יהיו חלק ממדינת ירדן הפלסטינית. האיזור יהיה מפורז.
לאנונימית,
תסתכלי בנתונים, יש כ- 1.5M ערבים ביו"ש רובם מרוכזים בערים: חברון, בית אלא (רמאללה), שכם, ג'נין (יריחו, טול כארם קטנות). הילודה השנתית של ערביי יו"ש היא מאותו סדר גודל כמו ערביי הקו הירוק (כ- 40K לידות בשנה) ערביי הקו הירוק הם כ- 1.8M. ההיסטריה לגבי כמויות בלתי נתפסות של ערבים עם קצב ילודה עצום – שגוי והוא שגוי כבר די הרבה שנים. האוכלוסיה עדין גדלה אבל כמות הלידות התייצבה משמע יש ירידה חדה בקצב הלידות לאישה – סביב 3 לידות לאישה דהיום עם נגזרת שניה שלילית (d2N/dt2 << 0).
נתון חשוב ביותר הוא הגירה: אם נולדים 40K בשנה אבל בגיל 20-30 מהגרים כ- 20K בשנה והם מהגרים למקומות טובים יותר כמו איחוד האמיריות, בחריין, סעודיה, כווית,… הם נהנים משכר גבוה ומסביבה סונית תומכת.
בלי לעשות שום דבר מיוחד בעוד 50 שנה נניח סביב 2067 המצב ביו"ש יהיה פחות או יותר כמו המצב בגליל – שיוויון בכמות האוכלוסין בין יהודים וערבים.
אם נמשיך לעשות טוב את מה שאנחנו עושים: קליטת עליה, עליה בילודה היהודית, אוכלוסיה צעירה, טכנולוגיה מתקדמת שהופכת את המזרח התיכון על גבול המדבר לגן פורח וכלכלה מודרנית – הערבים ביו"ש ימשיכו לגור בערים הגדולות והמפותחות שציינתי בראש הכתבה אבל בבוקר הם יסעו לעבודה כמה ק"מ באזורים שבהם עובדים גם יהודים.
את מה שאת רואה באזורי התעשייה והמסחר בגליל את תראי ביו"ש.
החתום מטה, קנה לא אחת ירקות ומוצרים בכפר דרוזי\ערבי בגליל – כשם שאין חשש להכנס לכפר בגליל לא יהיה חשש להכנס לשכם או חברון בעוד 50 שנה.
מבחינת האמת ההסטורית זו אדמתינו, תמיד תהיה כזו, רב הערבים מהגרים שבאו לאחר העברת השלטון העותמאני לידי הבריטים שיצרו כאן פרויקטים – לא אני אומר זאת צרציל כתב זאת במפורש כשנשאל למה הוא מאפשר ליהודים להכנס לישראל (פלשתינה בשפתם) הוא השיב שעל כל יהודי שנכנס יש כמה ערבים שעברו את הגבול.
מאחר וזו המציאות והם יודעים את האמת טוב מאיתנו ושמות המשפחה שלהם מסגיר מאין באו.
האם זה אומר שמחר או בעוד שנה צריך להכנס לגרש את הערבים? חס ושלום. מצד שני, לא לשכוח שאנחנו בעלי הבית ותמיד היינו גם שהטורקים גרשו את היהודים וגם שכמדינות אירופה פעלו נגדינו משך 1870 שנים.
כבר כיום, נמל חיפה הוא נמל הבית של ממלכת עבר הירדן. סחורה מאירופה ותוצרת חקלאית נעה ברכבת מחיפה למעבר הגבול ליד בית שאן. הטפלת מי הים של ישראל מספקת את תצרוכת המים של יו"ש ועבר הירדן.
שום סיבה שלא נעשה עסקים עם המפרציות כמו קו להעברת נפט ממפרץ אילת לאשקלון – דרך קצא"א שכבר קיים.
רכבת מאילת לאשדוד יכולה להוות גשר להעברת סחורה אירופית למפרץ ומאילת לערי הנמל של סעודיה בספינה זה מאוד פשוט.
לא מוותרים על שטחי ארצנו לטובת התעמולה של דו לאומית
אפשרלפרק את המוקש הזה.
1. עזה לא קשורה לדמוגרפיה של ישראל (כמו שלא מעניין אותי כמ תושבים יש בעמאן 40 ק"מ מירושלים).
2. בצפון ובמרכז השומרון שכם ג'נין טול כרם בואכה קלקיליה אין נוכחות ישראלית ויש רצף בשליטת הרש"פ. הם יכולים להשאר בשליטת הרש"פ ואפילו לספח את אום אל פחם בקה אל גרביה וטייבה.
3. ביהודה בבקעה ובדרום השומרון שהם הבעיה חיה כמות של ערבים שלא מהווה בעיה קריטית לחלקם תושבות/אזרחות ישראלית (מזרח ירושלמים וכאלה שהתהחתנו פיקטיבית עם בדואים הנגב ועם מזרח ירושלמים. וחלקם נוצרים בבית לחם ורמאללה.
קשרי מדינות ערב עם ישראל בוגדני לכל המוסכמות.
אירן תורכיה והאחים הם כולם מוסלמים אינם אויבים לכלל ערבים.
ישראל אינה מקיימת הסכמים.
לו מדינות ערב או מדינות המפרץ יתאחדו כלכלית מסחרית אסטרטגית ומשטרים דימוקרטיים אף גורם או מגינה חיצונית לא מעיזה לשלוט או לאיים עליהם.
ישראל אף פעם לא חפצה לטובת הערבית העניין החשוב הוא הביטחון שלה ושגשוגה.
הסכסוך הערבי איבלאמי _ישראלי אינו כלכה וסחר אלא על אדמות קשושות תרבות היסטוריה.
נחיה ונראה מי מנצח
בינתיים אנחנו חיים לא רע ורואים מי מנצח, ורוב הערבים במזה״ת חיים בזבל ורואים מי מנצח…
הלוואי הלאה
אתר מידה.
אין אינטרסים ליהודים אצל המוסלמים!
תעלו את פרק נ"ה בתהילים ופרשו אותו עלי פי מקראות גדולות,שם האמת!