עוצמה מדינית היא הדרך לשלום אמיתי

הבשורות על היחסים עם קוסובו והעברת השגרירות הסרבית לירושלים מוכיחות שוב: ישראל חזקה קוצרת הישגים לא רק במזה”ת

הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו | הבית הלבן

הנה תופעה שרוב התקשורת הישראלית תנסה להסתיר עד כמה שאפשר: החל מהסכמי אוסלו ועד היום, רוב ההנחות של רבים מתומכי גוש המרכז-שמאל, ובהם הקולות המרכזיים, התבררו כמופרכות בצורה מביכה. דוגמאות יש למכביר ואציין את מיעוטן.

“יש פרטנר” – בפועל גרם יאסר ערפאת לאלפי נרצחים ישראלים;

“אנו עומדים תחת צונאמי מדיני” – בפועל מצבה המדיני של ישראל טוב יותר מאי-פעם;

“נתניהו גמר את הקריירה” – ראש הממשלה עודנו כאן וממשיך;

“טראמפ יובס בבחירות לנשיאות” – אנחנו מכירים את ההמשך;

“עוד תתגעגעו לאובמה” –ממש לא מתגעגעים;

בנוסף לכל אלו, בשבועות האחרונים קרסו ברעש גדול שתי קביעות טיפוסיות אחרות, המסמלות את קריסת הקונספציה של השמאל. ראשית, הסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות הפריך את ההנחה לפיה “בשביל שלום עם העולם הערבי חייבים להקים מדינה פלסטינית”. ממש אתמול התבשרנו גם על שתי שגרירויות חדשות שנמצאות בדרך לירושלים ושתיהן בעלות חשיבות רבה – המדינה האירופית הראשונה שתעשה זאת (סרביה) והמדינה המוסלמית הראשונה (קוסובו). בכך קרסה לה גם הנחת “אף מדינה חשובה לא תעביר את השגרירות”, כאשר ראש הממשלה נתניהו שוב הופך למציאות קיימת את מה שאחרים רק יכולים לחלום. חשוב להדגיש: עוד מהטוב הזה עוד לפנינו.

במשך שנים מנסה התקשורת המסורתית הנשלטת בידי השמאל להציג את ראש הממשלה נתניהו ואת תומכי גוש הימין כקצרי רואי וסרבני שלום. והנה, כאשר מתברר עובדתית שההיפך הוא הנכון, הכלי היחידי שנותר בידי אותם מומחים ופרשנים כושלים הוא להגחיך ולהמעיט בהישגי נתניהו והימין. הדוגמא הבולטת היא כמובן ההסכם עם איחוד האמירויות. מבחינת חלקים גדולים ב”מחנה השלום” של השמאל הישראלי, אין בכלל סיבות לחגוג את השלום: מדובר ביחסים שהיה כבר קיימים ממילא, ההסכם בסך הכל נועד לחזק את טראמפ בבחירות ואנשי האמירויות בסך הכל רצו מטוסי קרב חדישים מאמריקה. מבט אסטרטגי כולל או אמירה כמו זו של ראש המוסד לשעבר שבתי שביט לפי ההסכם עם האמירויות “חשוב יותר מהשלום עם מצרים” נבלעו בים הביקורת הלא-עניינית.

דוגמא נוספת מתרחשת כעת בסוגיית היחסים עם קוסובו: שוב קולות בשמאל מזדרזים לצנן כל התלהבות אפשרית מההישג בטיעון לפיו מדובר במדינה שולית. יש המוסיפים כי ישראל שברה את הכלל שלא לנרמל את היחסים עם קוסובו משום שזה יפגע בניסיונות למנוע הקמת מדינה פלסטינית, כאילו ההנהגה הפלסטינית לא מסרבת במשך יותר ממאה שנים לכל הסדר שאינו חותר להקמת מדינה אחת מהים עד הנהר וממשיכה להתנגד לשלום גם כיום. ובכלל, כאשר קראתי על הבשורות מהבלקן חזרתי אל ספרו של נתניהו ‘מקום תחת השמש’, שכבר ב-1995 חזה את התהליכים האלה למרות ביקורת קשה שספג אז:

אם בדור הבא יגיעו הערבים לכלל הכרה שישראל שוכנת לבטח במזרח התיכון ושהיא עתידה להישאר בו לעד, ייתכן שיתחולל מהפך פסיכולוגי בעמדתם לגבי זכות קיומה של ישראל. אני מאמין שלא לנצח יטיחו הערבים את ראשם בקיר….

…מדינת ישראל שבה יחיו 8 או 10 מיליון יהודים בעוד כמה עשרות שנים, תוכל ליהנות משגשוג, תנופה ועצמאות. דווקא משום שהמדינה היהודית תתחזק כל כך, ייאלץ בסופו של דבר רובו של העולם הערבי לעשות עמה שלום-אמת”

יש כאן עוד נקודה שראוי להדגיש: מתברר שלעוצמה של ישראל, כפי שמשתמש בה נתניהו בתבונה מפוכחת, יש השלכות לא רק על יחסינו עם מדינות במזרח התיכון אלא גם על יחסינו עם העולם כולו. סרביה וקוסובו הן דוגמא מעולה – לאחר שנות מלחמה איומות על רקע שנאה היסטורית יוקדת הן מתפייסות, וגם כאן נכנסת לתמונה ישראל בסיוע אמריקני.

ואם דיברנו על השמאל הישראלי, צריך להזכיר גם עיוורון דומה בשמאל העולמי. נשיא ארה”ב דונלד טראמפ לגביו טוענים כל העת כי הוא “מסוכן לשלום העולם” ו”מחרחר מלחמה” תיווך בשבועות האחרונים בשני הסכמי שלום היסטוריים, בנוסף למאמצים גדולים שעשה מול צפון קוריאה ובמקומות אחרים.

לאור הישגים אלה היה ראוי שוועדת פרס נובל תשקול להעניק את פרס השלום למנהיגים שהצליחו להביא לסיום סכסוכים ארוכים ומרים, אך כלל הנראה שהיא לא תעשה זאת מכיוון שהם לא מסתדרים עם הנרטיב. זו אותה ועדה שהעניקה פרס לשלום לנשיא אובמה, מי שהמדיניות שהוביל השיגה את ההפך משלום. בדיוק כמו מועצת “זכויות האדם” של האו”ם וגופים אחרים שאיבדו את תכליתם – ובדיוק כמו השמאל והתחזיות של פרשני התקשורת בישראל.


אלי ורד חזן הוא מנהל אגף קשרי חוץ של תנועת הליכוד

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

8 תגובות למאמר

  1. מש’ טראמפ הם סוחרים לא מדינאים
    ובמקרה של האמירויות יש לי הרגשה שהם עשו עלינו סיבוב, ואם להיות קצת קונספירטיבים אלי גם סבוב עסקים פרטי.

    1. עלייך בדיוק, מלכה, כתובה הכתבה הזו – עלייך ועל המחנה המסובב ששמו השמאל.
      איזו מן צורת חשיבה עקומה היא זו, הקוראת לאור חושך, לטוב רע, ולצדק פשע? מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו ותודו, באופן פשוט והגיוני ומאד אנושי, שטעיתם ואתם עדיין טועים?
      שמעתי מזמן שלהיות שמאלני פירושו לעולם לא להתנצל ולעולם לא להודות בטעות. דוגמאות? אין בעיה:
      – ונצואלה קרסה לחור שור של רעב ואלימות: טוב, זה לא סוציאליזם אמיתי.
      – הנשיא טראמפ: לא באמת ניצח בבחירות כי עזרו לו הרוסים/זייפו את הקולות/השטן בכבודו ובעצמו הטה את התוצאות וטראמפ בכלל אנטישמי ואוהב נאצים והוא יהרוס את העולם.
      – הסכמי אוסלו יביאו שלום.
      – צריך למסור את הגולן לאסד, אסד שליט מתון ויציב.

      וכל זה על גב 100 מיליון גופות ב-100 שנות סוציאליזם. מסקנה: אתם הרשע בהתגלמותו, סורו כבר מאיתנו.

    2. תיקון: טראמפ הוא סוחר ולכן הוא מדינאי טוב.

      כידוע, ביחסים בינלאומיים אין אידיאלים, יש רק אינטרסים ואין כמו סוחר טוב כדי לסגור עסקה טובה כששני הצדדים רוצים רק להרוויח.
      ואל תשכח שרווח בשביל מר טראמפ זה רווח של החברה שבראשה הוא עומד שכיום היא ארצות הברית עצמה. והוא גם זוכר שאם הלקוחות(האזרחים) שלו לא יהיו מרוצים הם פשוט ילכו למתחרה(ארצות הברית של ביידן) בהזדמנות הראשונה וזה יתקע לו הפסד עצום.
      וכמו כל סוחר, חשוב לו להמשיך להרוויח ולכן הוא יפעל למען השגת הישגים לאזרחים.

  2. ההסכמים האלו הם החרוזים הצבעוניים שנתניהו משליח לעבר חסידיו השוטים. בזמן שהם אצים צוהלים לאסוף אותם מהעפר, נתניהו מתעתד להרוס ישוב יהודי שלם בחסות שותפיו בבית המשפט העליון. בושה!

    1. הנה עוד אחד, עזוב אותנו “דורון”, לך להגיב בוואינט או להתחבא מתחת לסלע עד שסטלין יחזור מהקבר, אתה לא נחוץ לנו פה.

  3. השמאל לעולם לא יודה בטעיות שהוא עשה, וממשיך לזרוק רעיונות שבינם ובין המציאות לא קיים דבר.. נתניהו אכן מנהיג גדול שמביא את חזונו, כפי שכתב בספרו, שהערבים בסופו של דבר יכירו במדינת ישראל לעם היהודי, וזה בה רק מתוך עוצמה בטחונית, כלכלית, ומדינית, כמובן השמאל בישראל דואג יותר לעם הפלשתיני העם המומצא שאין לו הסטוריה על הארץ הזו,בסכ”ה לפני מאות שנים ערבים מסוריה, עיראק, ערב הסעודית, לבנון, ועוד.. הגיעו לכאן כמהגרי עבודה, הארץ הייתה שיממון עקב גלותנו היהודים לעבר 4 קצוות הארץ, ותודה לאל שחזרנו לארצנו והקמנו מדינה לפי חזון הנביאים שכתובים בתורה, לכן השמאל כבר משנת 1977 לא מצליח למעט כמה גיחות של רבין ברק אולמרט ושרון, כל ההסכמים של אוסלו והתנתקות מחבל עזה, והסכם של אהוד ברק רק גרמו נזק וטרור.. אבל האמת לא מעניינת את השמאל.. לכן המחנה הלאומי בראשות נתניהו ימשיך להוביל את המדינה בשנים הקרובות.

  4. לו ביבי היה סרבן “השלום”, לא היה מעז להכיר בקוסובו תת מדינה בשליטת כנופיות פשע וטרור אנבניות. הממשלות השמאלניות של ספרד השכילו לא להכיר ביצור הזה כדי לא לעודד את הבדלים שלהם.
    גם ממשלת ישראל הייתה מספיק חכמה. אבל אין כמו ביבי להקים לנו מדינה פלסטינאצית באמצעות תרגילי כחש ומרמה.