מעבר לתמונה הסמלית עם מנהיג המדינה המבודדת, טראמפ חייב להדגיש את ההתחייבות האמריקנית לביטחון בנות בריתה הוותיקות באסיה
ועידת ה-G20 שהתכנסה השנה באוסקה שביפן הביאה לאולם אחד את המנהיגים המרכזיים ומשפיעים ביותר בעולם, אך האירוע המסקרן ביותר שהיה קשור אליה התרחש דווקא במדינה אחרת, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ המשיך משם לפגישה עם שליט צפון קוריאה, קים ג׳ונג-און.
הפגישה יצאה לפועל לאחר שטראמפ הזמין את קים בציוץ בטוויטר בו כתב:
אחרי כמה פגישות חשובות מאוד… אעזוב את יפן לדרום קוריאה. כשאהיה שם, אם קים מצפון קוריאה רואה את זה, אני מוכן להיפגש איתו בגבול, באזור המפורז בין המדינות, רק ללחוץ ידו ולהגיד שלום"
אז ״קים מצפון קוריאה״ אכן ראה את הציוץ והשניים נפגשו למחרת, ב-30 ביוני. עוד לפני המפגש עם קים, סייר טראמפ באזור המפורז בליווי נשיא דרום-קוריאה מון ג׳יאה-אין ולאחר מכן חצה את הגבול לזמן קצר והפך לנשיא האמריקאי המכהן הראשון לבקר על אדמת צפון-קוריאה.
מוקדם עדיין לקבוע האם קיום המפגש היה רעיון מוצלח או טעות יסודית, אך בשל העובדה שמרבית הפרשנים העוסקים בנושא מושפעים מדעתם האישית על טראמפ, ולכן יש לדון בעיקר בהשלכות האפשריות ובסמליות שהמפגש מייצג.
תיאום ויחסים טובים
המפגש עצמו, שהיה השלישי במספר בין טראמפ לקים, הוצג כלפי חוץ כביקור ספונטני בין חברים אבל זה לא באמת משנה אם אכן היה כך או לא. חשיבות האירוע טמונה במסר ששני המנהיגים מנסים לייצר, ונראה שהם עושים זאת בתיאום רב ומציגים תמונה של יחסים טובים.
מצד אחד, הנשיא האמריקני זוכה לתשואות על כך שהוא מצליח למסד מערכת יחסים קרובה ויעילה עם מנהיג אחת המדינות המבודדות ביותר בעולם ולפי דיווחים רבים, אחת מהאכזריות שבהן. מאותה הסיבה בדיוק הוא זוכה מהצד השני לקיתונות של רותחין על הלגיטימציה ונרמול היחסים שהוא מעניק לקים במפגש מסוג זה, ולא פחות מכך על החיזור שהוא מנהל אחריו.
— Donald J. Trump (@realDonaldTrump) July 1, 2019
בנוסף, יש המאשימים את טראמפ בהזנחה של יפן ודרום-קוריאה, שתיהן בנות ברית חשובות וותיקות של ארה״ב. שתי המדינות הללו הן המאוימות ביותר על ידי צפון-קוריאה ומנהיגה, שכידוע מחזיקים במלאי נשק גרעיני הכולל כחמישים ראשים גרעיניים לפי ההערכות המודיעין האמריקני. לראש ממשלת יפן שינזו אבה ולנשיא הדרום-קוריאני לא נותרה ברירה אלא להתיישר עם דרכו של טראמפ ולקוות שהמשא ומתן בין הצדדים יישא פרי.
דיאלוג סימבולי
מבחינה תדמיתית, למנהיג הצפון-קוריאני אין מה להפסיד, משום שהוא שולט בארצו ביד קשה וכן שולט בגופי התקשורת שמדווחים בהתאם לאינטרסים שלו. לעומת זאת, לנשיא ארה״ב ישנה מערכת שיקולים סבוכה למדי.
בשנה הבאה יתמודד טראמפ במערכת בחירות בארצו, כאשר חלקים גדולים בתקשורת האמריקנית מטיחה בו ביקורת קשה. אך למרות זאת, נראה שהביקורת האוטומטית וחוסר היכולת לראות את התמונה המלאה של מתנגדיו כנראה מעודדת אותו ועל כן בפגישה שערך עם קים אמר: ״העיצומים [של ארה״ב על צפון-קוריאה] נשארו, אבל אני לא ממהר״.
טראמפ רואה בעצמו מנהיג שהצליח למצוא את הדרך להרגיע את המאבק הארוך בין שני הצדדים בחצי־האי הקוראני שנמשך כבר עשרות שנים. גישה זו בולטת עוד יותר מול המדיניות של קודמו בבית הלבן, שלא הגיעה להישגיים משמעותיים, גם בשדות אחרים.
טראמפ גם עושה שימוש באותה ״תמונת ידידות״ עם קים כחלק מהמאבק בין ארה״ב לסין ומבסס את תדמתו כמנהיג חזק מולה. העובדה שטראמפ פועל בחצר האחורית של סין, מול בעלת הברית המרכזית והכמעט יחידה שלה, היא עלבון לסינים שרואים עצמם כמעצמה האחראית לכל הפחות על המדינות בזירה הקרובה.
עם זאת חשוב להזכיר כי למרות שרשרת המפגשים בין המנהגים, טרם נחתם הסכם בו צפון-קוריאה מתחייבת להתפרק מנשקה הגרעיני ולהעניק לאזרחיה המדוכאים זכויות, ולא ברור אם ומתי הדבר יתרחש. בינתיים ארה״ב ממשיכה לקיים את הסנקציות, כך שתנאי חיים טובים יותר לאזרחי צפון-קוריאה לא עתידים להגיע בקרוב.
בעולם הדיפלומטי עמוס הטקסים והסמלים, הצליחו שני המנהיגים לייצר דיאלוג סימבולי למרות כל הביקורות. לצד זאת, כדי לצמצמם את השימוש שעושים מתנגדיו בנושא, על טראמפ להדגיש בצורה שאינה משמעת לשני פנים שארה״ב ערבה לביטחונן של דרום-קוריאה ויפן ויתר בנות-הברית הוותיקות של ארה״ב, ולשתף את סין בנעשה בשטח ההשפעה שלה.
אז כמה פגישות ידידותיות וחיוכים, זה נחמד ויתכן שלא קידם דבר. אבל לפחות לא שיחד ושרף מילראדים על דיקטטור שקשה להזיז מדעתו וגם הבהיר לו במדויק שיחטוף חזק על שטוית עדיף על ה"שיח" הקודם.