כת הפרוגרסיבים הצליחה לבטל גם את דיוויד יוּם

את מה שלא הצליחו לעשות אנשי הדת השמרנים במאה ה-18, השלימו אנשי השמאל והאקדמיה הנאורים של המאה ה-21

פסלו של דיוויד יום באדינבורו | Stinglehammer

אוניברסיטת אדינבורו ביטלה את דייויד יוּם. בתגובה לעצומה מקוונת שהציגה את הוגה הדעות בן המאה ה-18 כ"אדם שתמך ברעיונות עליונות גזעית לבנה", האוניברסיטה הצהירה כי שמו של הסקוטי יימחק מן הבניין הגבוה ביותר בקמפוס שהוקדש לזכרו בעיר הולדתו. "ההחלטה הראשונית התקבלה בטרם בחינה נוספת", מסרו ראשי המוסד, "בשל רגישות הדרישה מסטודנטים להשתמש בבניין הנקרא על שמו של אדם שהערותיו בסוגיות גזע, למרות שהיו מקובלות באותה עת, נקראות כיום כמטרידות ובצדק".

זו אינה הפעם הראשונה בה דיוויד יום גרם הטרדה לקהל שלו. למעשה, פעמים רבות הוא מצא עצמו במוקד של מחלוקות וכמעט נמחק ובוטל כבר בימי חייו. בשנת 1775, במהלך כינוס המליאה הכללית של הכנסייה הסקוטית, חברים במפלגה האורתודוקסית ביקשו לצנזר את הפילוסוף בשל מה שהגדירו כתמיכה בעקרונות "כפירה" שעונשם נידוי וחרם. מנגד, חברים במפלגת "המתונים" הגנו על יום והביאו לכך שהמליאה קיבלה החלטה מרוככת על "שאט נפש" מפני "עקרונות החותרים תחת כל הדתות הגלויות והטבעיות ומשפיעים באופן זדוני על החיים ועל ערכי המוסר".

אך היכן שהנצרות האורתודוקסית של המאה ה-18 נכשלה, הפרוגרסיביות של המאה ה-21 הצליחה ובגדול. האפיזודה האחרונה הזו באוניברסיטת אדינבורו מלמדת אותנו פחות על דיוויד יום ומשנתו והרבה יותר על עצמנו ועל האופי הדתי ממש של הפרוגרסיביזם הנאור.

יחד עם זאת יש לציין כי אין לי שום עניין להגן על עמדותיו של יום בנושא גזע, ואני לא מכיר אדם אחד שירצה לעשות זאת. כל חוקרי התקופה הידועים לי מגנים את ההצהרות של יום בעניין ורואים בהן כוזבות, פוגעניות ומצערות. ההצהרה המבישה ביותר של יום בנושא גזע נמצאת בהערת שוליים ידועה לשמצה בחיבורו 'Of National Characters', בה מוסבר מדוע הוא "נוטה לחשוב כי כושים נחותים מטבעם ביחס ללבנים". הפסקה כולה היא מביכה ומבישה, ומצער מאוד לדעת כי אחד מהוגי הדעות החשובים והמוכרים אי-פעם התחקה באופן כה מטופש אחרי הדעות הקדומות המקובלות בזמנו.

דיוקן של דיוויד יום | Allan Ramsay ,1766

לעומת זאת, ברבים מחיבוריו האחרים דיוויד יום דווקא מקדיש מקום נרחב לגינוי מוסד העבדות, אותו תיאר כמנהג בלתי-אנושי ואת בעלי העבדים המטילים "שליטה ללא גבולות" על נתיניהם כ"רודנים זוטא" הרומסים את טבע האדם ומשחיתים את עצמם בתהליך. על פי יום, מוסד העבדות כולו, הן בעת העתיקה והן בגלגולו המודרני, מפר את "החוקים הקדושים והנצחיים של ההיגיון והשוויון" הדורשים "חובה הדדית של אנושיות ועדינות".

למרות שהחזיק בכמה השקפות מיושנות על הבדלים בין הגזעים, יום תמך וקידם מנגד עקרונות שהיו בהמשך בשימוש מצד תומכי ביטול העבדות באמריקה ובריטניה. הוא סלד מחוסר האנושיות של הסדרים פיאודליים כמו גם מצמיתות של פועלים ועובדות במשקי בית. יתרה מכך, יום קידם כל העת את תפיסת שוויון הזכויות וטען כי הממשלה צריכה לפעול לטובת החברה כולה ולטובת כל אדם באשר הוא.

בכל כתביו הרבים, דיוויד יום שפט מוסדות פוליטיים על פי האופן בו הם קידמו את ערכי ההומניות. עבור מטרה זו הוא יצא בין השאר להגנת המסחר המודרני בו ראה את אחד ממקדמי השוויון החשובים ביותר. יום היה אדם קוסמופוליטי שסבר כי מסחר ושיח מהוגן בין גברים ונשים עשוי לקדם כבוד לאחר על בסיס אנושי ולא גזעי, תוך שהוא מתכתב עם השאיפה לפעול למען אינטרס ציבורי משותף.

פרופ' ז'קלין טיילור מאוניברסיטת סן-פרנסיסקו כתבה כי העיקרון היוּמי של אנושיות יכול להיות מיושם אל מול הסדרים חברתיים לא-שוויוניים ודכאניים. על פי טיילור, תפיסה זו של אנושיות משותפת יכולה להאיץ התקדמות חברתית ולהוביל להכרה ממסדית ב"הכללה נרחבת יותר במונחים של זכויות ופריבילגיות כמו זכות ההצבעה, אמצעי מניעה ונישואים חד-מיניים".

העקרונות הפילוסופיים של דיוויד יום אינם עומדים בניגוד למטרות הפרוגרסיביות אלא דווקא מתאימים להן מאוד, ולאור כך אין זה פלא שנוצרים שמרנים ביקשו להחרים אותו כבר ב-1775. יום דחה בכתביו את נצחיות הנשמה, וביקש לייסד מערכת מוסר חילונית לחלוטין ללא העיסוק בחיים שלאחר המוות או בגאולה אלוהית. אפילו מוכרות הדגים באדינבורו ראו אז ביום כ"כופר מרושע". בסיפור עליו חזר לעיתים קרובות בפני מכרים, יום תיאר כיצד קבוצת נשים בשוק הדגים סירבו לעזור לו להיחלץ משלולית אליה נקלע עד שלא הסכים לדקלם את תפילת 'אבינו שבשמיים'.

למרות חוסר הכבוד שהפגין כלפי הנצרות, אנשי דת מתונים רבים היו חבריו של דייויד יום. כך למשל, שר הדתות הסקוטי יו בלייר שיבח את הישגיו בתחום ההגות ואת השכלתו, וכך עשו עוד אחרים. אנשי הדת המתונים הכירו במעלותיו של יום ,העריכו את יכולתו האקדמית ואת תשוקתו למידות טובות וערכים. אדם סמית', חבר קרוב אחר של יום, אמר כי יום היה "איש חכם ובעל מידות, אולי במידה הרבה ביותר שטבע האדם מאפשר".

מן הסתם, דייוויד יום לא היה אדם מושלם. למרות שנאבק נגד קנאות כל חייו, הוא עצמו הדגים לעתים צורה דוגמטית של קנאות מחשבתית. כך למשל, הוא הציע לשרוף כרכים של מחקר בתחום המטפיזיקה משום שעסקו לדבריו ב"התחכמות ואשליה"; הוא סבר כי רק "הקנאים והעיוורים" יכולים לאמץ את יסודות הדת והאמונה הנוצרית; הוא טען כי "המוסר של כל הדתות הוא לקוי". על ערש דווי, יום ראה בחזונו את קיצן של האמונות התפלות למיניהן ועידן בו "כל הכנסיות ייסגרו והכמרים יישלחו לעיסוקים אחרים".

דיוויד יום הוא אחד הנציגים הבולטים של הגות נאורה שהיללה התקדמות תרבותית וביקשה למחוץ כל שריד לברבריות, כולל אלו של האמונה הדתית האורתודוקסית. אך יום לא שרף בפועל את ספריהם של אנשי דת מימי הביניים. במקום זאת, הוא ניסה לשכנע את הציבור להמיר את אמונתו בפילוסופיה מבוססת ודרך שיח פוליטי. אנשי הדת האורתודוקסים ניסו להחרים ולבטל את יום אך נכשלו. המהלך הזה נמנע במידה רבה בזכות מתונים יותר שהחזיקו בתפיסה מכילה גם כלפי אנשים עימם לא הסכימו.

המתונים אולי חלקו לרוב על יום, אך בכל זאת העריכו את כתביו הרבים על מוסר ופוליטיקה, כלכלה ואסתטיקה, היסטוריה והכרת האדם. ודיוויד יום אכן היה הוגה משפיע ומוערך הן באנגליה והן בשאר יבשת אירופה. אחד מחסידיו המוכרים היה עמנואל קאנט, אשר טען כי ההגות הסקפטית של יום העירה אותו מ"נמנום דוגמטי". גם חוקרים ומלומדים כיום, שמרנים וליברלים כאחד, עדיין פונים ליום עבור אבחנותיו החדות לגבי טבע האדם והחברה האנושית וכל אחד מהצדדים מנסה לנכס אותו לעצמו. אף אחד מהם לא מחפש בכתבי יום תובנות לגבי גזע.

הפרוגרסיבים "הנאורים" של ימינו מגנים ובצדק כל אמירה גזענית. יחד עם זאת, השיטות בהן הם נוקטים כדי להחרים ולמחוק אנשים מזכירות מאוד דווקא את הגרועים באבותיהם. דיוויד יום נשא כל חייו רצון בוער לדחוק מהחברה שלנו כל סימן לקנאות וקיצוניות, אך כיום הוא מוצא עצמו דווקא בצד הקיצוני והנבער על פי אותה עצומה מאדינבורו, ומוחרם בידי התנועה אותה רעיונותיו סייעו לעצב. מסתבר אפוא כי אם דיוויד יום אכן יוחרם ויוקע בסופו של דבר זה לא יקרה בגלל אנשי דת מיושנים ושמרנים, אלא דווקא בגלל הממסד החדש של פרוגרסיבים נאורים וממש לא מתונים שאינם מסוגלים להכיל שום דעה אחרת.


ד"ר ארון זוביה הוא עמית מחקר באוניברסיטת פורמן בדרום קרוליינה. המאמר התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. הסמול הוא הכנסייה הקתולית של ימי האינקוויזיציה.

    מילים על ערכים גבוהים. שינוי דרכם לטובה של אנשים מקריים (בעקבות המילים). האשמת כל מי שראשי הכנסייה החליטו בפגיעה בערכים לעיל, למטרות פוליטיות. אלימות בשם ערכים אלה (זה בוודאי מתחישב עם ערכים אלה) ובעיקר, צביעות ראשי כנסיית הסמול, אשר לא עומדים באף אחד מהערכים בהם הם מאשמים אחרים.

    ההיסטוריה חוזרת על עצמה. רק שסמולנים לא למדו אותה. הם למדו מכמרי הפמניזם/ _______ (השלם תיאוריית התקרבנות לבחירתך) על ניתוח היסטורי בפאסאד הומני אבסורקטי (אינדוקרינציה מתחזה למידע היסטורי עם שם פומפוזי).

    האינקוויזיציה נעלמה – יעלמו גם הסמולנים. לא לפני שירצחו עוד אנשים, בשם אידאלים גבוהים, כמובן. כמו סטלין, מאו ועוד חבריהם לשיוויון.

  2. מאמר חשוב ונכון אך חוזר שוב ושוב על שגיאה גסה אחת:
    אין דבר מביש, מביך או מצער בהבנה שגם אדם חכם כמו יום יכול היה לטעות ולהאמין בתפיסות שגויות. אף אחד לא אוביקטיבי וכולנו מושפעים מהתפיסות המקובלות סביבנו.
    יש פהב בענווה, אחרי הכול-מי ערב לאיזושהיא תפיסה בימינו שלא יתייחסו אליה בצורה דומה בעתיד?

  3. בגלל קנאים "מתקדמים" כאלה אני הפסקתי להצביע למר"ץ.
    שנה טובה עם ראש פתוח.

  4. יום [ככל אנשי הרנסנס ועידן ההארה] היה הומאניסט ולא הומאניטרי. הוא דגל ב"אדם" אבל רק בכזה הקונה לעצמו את הזכות להקרא "אדם" באמצעות מילוי המחויבויות הנובעות מהתואר הזה. הוא רצה חברה שתאפשר לכל מי שקנה ביושר את הזכות להקרא "אדם" לקבל בשוויוניות את כל הזכויות המוענקות למחזיקים המוכחים בתואר הזה.
    הומאניטריות = נצרות. מאמינה לעומתו שכל הולכי על שתיים זכאים לזכויות ואם לא אז קצת מים מושפרצים ו"תום הלב" יספיקו בכדי להקנות להם את כרטיס הכניסה לקבלת מלוא הזכויות. אבל חובות ? אה, זה כבר עניין אלטרואיסטי או עניין של קבלת פטור מטעמי "מוגבלות".

  5. הגזענות, דהיינו העיסוק הקוגניטיבי בנושא הזה הוא סוג של דפקט , הנאורות של הנבערים מדעת. אין שום בעיה עם האמירה של היום ההיומני לגבי הכושים כי הוא לא פעל כמדכא של כושים , להיפך. כאן בארץ , הגזענים ימחקו ויכחידו כל אמירה לגבי הערבים אך יתריסו ויתנהגו כגזענים כלפי יהודים ( חרדים). אם האמירה שהיהודי זה עם חכם (ראה זוכי פרס נובל ) היא לא גזענית, אז גם האמירה שהכושים נחותים ("נחותים") ( ראה מצב המדינות באפריקה) איננה. ובכלל השיפוט , המחלה, הוא רק אם האמירה מקובלת או פוגענית ולא לאמת שהיא מבטאת , (יותר או פחות)

  6. אני מסכים לגבי העקרון, של טרלול כת הפרוגרסיבים.
    אבל ממש לא רואה חובה להאדיר אותו על כפירתו באלוקים, ותיאורו במאמר כנאור ומתקדם וכו' בגינו.
    כפירה בדת (כל דת ) הביאה את קיצה של החופש והחרות באירופה, והמירה באתאיזם פרוגרסיבי מחלישני מתירני, זו ההוכחה הטובה לחושך של כפירה.