פצצת זמן: חיזבאללה מחזיק את אזרחי לבנון כבני ערובה

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא השבוע את נאומו השנתי בעצרת האו"ם, במהלכו חשף מחסן נשק המשמש גם כמפעל טילים של חיזבאללה וממוקם בלב ביירות, תוך קריאה לתושבי לבנון לדרוש מארגון הטרור להוציא את פעילותו מהשכונה. חשיפת מחסני נשק ותחמושת באזורי מגורים, כמו גם מפקדות ותשתיות שונות של ארגוני טרור אינה בגדר חדשות מרעישות, ויכולה להיחשב כהפתעה מצבית בעבור מי שאינו בקיא או עוקב מקרוב אחר הערכות אותם ארגונים לעימות עם ישראל.

ידוע כי חיזבאללה עשה ועודנו עושה שימוש רב במרחב האזרחי לצרכיו הצבאיים, כפי שהתגלה ללוחמי צה"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה. הסלקת טילים ורקטות בבתים פרטיים, לצד מגוון אמצעי לחימה, קשר ואיסוף, הייתה למעשה שבשגרה לו התקבלה תזכורת בפיצוץ שארע ב-22 בספטמבר בכפר קאנא בדרום לבנון. בשנים קודמות דווח על אירועים דומים כמו סדרת פיצוצים שארעה באוקטובר 2012 באזור בעל-בק, בין הכפרים נבי שית' ואל-חאדר; סדרת פיצוצים שהרעידה את הכפר שהבייה בספטמבר 2010, והתפוצצות מחסן נשק שהכיל ככל הנראה חומרי לחימה כימיים בכפר חירבת סלם מדרום לנהר הליטאני ביולי 2009.

שימוש במתקנים חקלאיים במרחב הכפרי בלבנון הפך גם הוא לכסות בעבור פעילות החיזבאללה, כמו למשל במקרה של פיצוץ במצבור תחמושת בעיירה טיר חרפא בדצמבר 2012, לגביו דווח כי התרחש בחווה לגידול עופות. בנוסף משתמש חיזבאללה למטרות אחסון בבתי חולים, מתקני ספורט, שדות תעופה ונמלי ים, כפי שהוכיח אסון הפיצוץ המחריד במחסני נמל ביירות ב-4 באוגוסט השנה.

גם חשיפתו של ראש הממשלה בעצרת האו"ם לא הייתה הראשונה בעניין. מיד לאחר נאומו באותו הפורום בספטמבר 2018, חשף דובר צה"ל סרטון המציג את ניסיונות חיזבאללה לבניית תשתית לפיתוח טילים מדויקים בלב ביירות, בסמוך לשדה התעופה. בין האתרים הנוספים שנחשפו אז כחלק מהפרויקט היו אצטדיון הכדורגל של נבחרת חיזבאללה, אתר בסמוך לשדה התעופה הבינלאומי 'חרירי', אתר במעגנה ואתר בלב שכונת מגורים המרוחקת כ-500 מטרים בלבד ממסלול הנחיתה של שדה התעופה.

חיזבאללה הנערך מזה תקופה ארוכה לעימות מול ישראל הפך כפרים רבים בסמוך לגבול לשטחי כינוס והיערכות עבור לוחמיו לקראת מתקפה. לשם כך הוסבו למשל בתי מגורים לצרכים צבאיים שונים ונחפרו מנהרות התקפיות לתוך שטח ישראל, את חלקן גילה צה"ל ונטרל במסגרת מבצע 'מגן צפוני' שהחל בדצמבר 2018.

על פי הערכות שונות, אין מדובר רק בכפרים ספורים ומוכרים כקילה, אל-עדייסה ומיס אל ג'בל אלא בכ-180 עיירות וכפרים שיעיים בין נהר הזהרני לבין הגבול – יישובים שהפכו בחלקם לבסיסי גרילה וטרור, תחת הפיקוח העצל של אנשי האו"ם וצבא לבנון. כך למעשה הפך חיזבאללה בחסות האיראנים את אזרחי לבנון למגנים אנושיים בעל כורחם, ואת המדינה כולה לבת ערובה היושבת על חבית חומר נפץ תרתי משמע.

אך תופעה זו אינה ייחודית ללבנון. גם ארגוני הטרור בעזה נוהגים למקם אמצעי לחימה, בתי מלאכה לייצורם ומפקדות בתוך בתים ומתקנים אזרחיים, בין אם במנהרות ובחללים תת-קרקעיים ובין אם במקומות פחות סמויים. מגמה זו נחשפה ביתר שאת בשנים האחרונות נוכח מאמצים מודיעיניים ומבצעים שהשקיע צה"ל ברצועה, ובהם התגלו תשתיות אזרחיות תמימות כמו בתי ספר ובתי חולים כמשמשים לצרכי הטרור של חמאס, הג'יהאד האסלאמי ואחרים.

טרור במרחב האזרחי

מדינת ישראל, יחד עם צה"ל ולוחמיו, חרתה על דגלה מאז הקמתה את ערכי מוסר הלחימה. ערכים אלו מבחינים ביננו לבין אויבינו, אך גם מאפשרים לארגוני הטרור לחסות בצל אזרחים בעודם ממשיכים באין מפריע בפעילות זדונית. מנהיגי אותם ארגונים יודעים כי צה"ל לא יסכן תושבים תמימים שלא לצורך ויעשה כמיטב יכולתו לפגוע במדויק במטרות שאושרו בדקדקנות רבה על יד הדרגים הפיקודיים הבכירים ביותר. לשם כך צה"ל משקיע מאמצים כבירים באיסוף מודיעין, בחימוש חכם ומדויק ובפיתוח שיטות לחימה ייחודיות ללחימה בשטח אזרחי.

ארגוני הטרור יודעים גם לנצל לטובתם את אמצעי התקשורת השונים. עבור ראשי חמאס תמונה אחת של פגיעה בחפים בפשע מהווה ניצחון תודעתי, כפי שניתן היה לראות בעימותים האחרונים בעזה. הם יודעים היטב כיצד לעצב את פני המערכה במטרה לכפות על ישראל הפסקת אש בתנאים נפסדים ובטרם תשיג את כל יעדיה.

ניצול המרחב האזרחי על ידי ארגוני הטרור והגרילה הוא חלק מתורת לחימה המנסה להערים קשיים רבים ככל הניתן על הצבא הסדיר שמנגד. לכך מצטרפת החובה מצד ישראל לעמוד בתנאי הדין הבינלאומי והחוק הישראלי ובפקודות ובערכים המובילים את צה"ל. לוחמי צה"ל עומדים גם באופן תדיר מול האתגר של ניהול קרב בשטח מורכב, המוכר היטב לכוח המקומי המנצל את יתרונותיו.

מנגד, ארגוני הטרור (כמו גם צבאות ערב בעבר) אינם רואים עצמם מחויבים למוסר לחימה או חוק כלשהו, ומבצעים באופן תדיר פשעי מלחמה כמו ירי מכוון לעבר ריכוזי אוכלוסייה בשטח ישראל. כך היה בכל מערכות ישראל בעבר הרחוק, דרך המלחמה בטרור ב"פתחלנד" בלבנון ועד מלחמת לבנון השנייה. כך קרה וקורה עדיין בחזית הדרומית מול ארגוני הטרור בעזה.

החיזבאללה והחמאס שהחלו דרכם כארגוני טרור או לוחמת גרילה הפכו ברבות השנים לארגונים סמי-צבאיים, אך עדיין מכירים היטב ביתרונות מאפייני הפעולה בה התמקצעו מראשיתם. תורת הלחימה שלהם נשענת על המרחב האזרחי, מתוכו יוצאים הפעילים למשימות ואליו הם חוזרים. לולא חופש הפעולה ממנו הם נהנים במרחב הזה, קיומם והישרדותם הצבאית לאורך זמן מוטלים בספק.

חיזבאללה, להבדיל מהחמאס, פעל עד מלחמת לבנון השנייה מתוך מתחמים מבוצרים שכונו "שמורות טבע" בשטח הפתוח שבדרום לבנון. כחלק מלקחים אותם הפיק נוכח עליונות צה"ל, בנוסף להחלטה 1701 של מועצת הביטחון שהגבילה את נוכחות לוחמיו בשטחים הפתוחים, העתיק חיזבאללה את מאמציו לשטח הבנוי ביתר שאת. השטח הבנוי ששימש בעיקר להתארגנות ויציאה לפעילות הפך להיות מרחב לחימה עיקרי ומאורגן, כשהאזרחים ורכושם הופכים (כפי שהפכו גם בעזה) ל"כיפת הברזל" המגנה על חיזבאללה מפני עוצמתו ויכולותיו המגוונות של צה"ל.

מן הכלל אל הפרט

לבנון משוסעת וקורסת לתוך עצמה במובנים רבים. זו מדינה מומצאת לעם מומצא שמורכב מעדות שונות, מוקדי כוח וזיקות סותרות מבית ומחוץ. מדינה שמנהיגיה נשחטים, מתפוצצים ונעלמים מדי כמה שנים, שאזרחיה בעלי הממון מהגרים ממנה בעוד אחרים שוקעים בצרתם.

בישות מזרח-תיכונית כלבנון מחד או זו הפלסטינית מאידך, אין עם אחד, אין צבא אחד ואין נשק אחד. המשמעות היא שגורל האזרחים מנותב על ידי מוקדי כוח אסלאמיים רדיקאליים בעיקרם, המושפעים במקרה הלבנוני והעזתי מאיראן. הפיצוץ הגדול בבירות הבהיר פעם נוספת את המחיר שגובה נסראללה על שליטתו במדינה, כשגם לאזרח הפשוט שעל ביתו וכפרו השתלט החיזבאללה ברורה הסכנה.

את מה שמבינים היטב האזרחים בלבנון (ובעזה קצת פחות), צריכים להבין גם באותן מדינות מערביות ובאותם ארגונים בינלאומיים התומכים בחמאס וחיזבאללה. על כן טוב עשה ראש הממשלה כאשר הציג את הסוגיה פעם נוספת בפני מליאת האו"ם. יחד עם זאת, קריאה לתושבים להוציא את תשתיות הטרור מקרבם הינה אמירה חשובה אך לא מספקת, שהרי ברור כי אין בכוחם להילחם בארגון טרור אלים, מושחת ורצחני הנתמך על ידי איראן ועושה בלבנון כבשלו.

אם המשבר הכלכלי והפוליטי החמור בלבנון לא הצליח לחולל שינוי, אז מה כן יעזור? הצעות לפתרונות למצב המורכב נשמעות מזה שנים על ידי מיטב המומחים. אינני מתיימר להציע פתרונות חדשים ובטח שלא למדינות אויב, אלא חרד אני לשלום מדינת ישראל וביטחון אזרחיה בלבד. משום כך על ישראל לפעול במישורים ביטחוניים ומדיניים כדי להבהיר לעולם "הנאור" אך גם לערביי האזור כי מחיר השתיקה נוכח פעילות חבלנית בקרבם מסכן אותם הרבה יותר מאיום התגובה של צה"ל. יש לפעול למען עיצוב התודעה בקרב מנהיגי העולם כי מדינת ישראל לא תסבול כל הפרת ריבונות בין אם נעשית היא על הקרקע, מתחתיה, או מעליה.

על ישראל להבהיר כי התחמשות מאיימת וחריגה, כמו גם ירי מכל סוג וצורה, ייענו ביד קשה ובפגיעה ראשית כל בהנהגת הארגונים ובתמיכת המקומיים ורתימתם ללחימה. יש לעודד פעילות בינלאומית נגד מימון והתחמשות ארגוני טרור ולוודא כי המחיר אותם ישלמו המסייעים יהיה בלתי ניסבל. אם היה צריך לשכנע בעבר שדין בלון כדין רקטה, הרי ברור מאליו כי דין רקטה הנורית מלבנון הוא כדין רקטה הנורית מעזה לישראל, ועל כך אסור להבליג ובוודאי שלא לשכוח. על אזרחי ישראל כולם, כולל האזרחים הערבים שהופצצו במלחמת לבנון השנייה, להבין ולזכור בכל פעם שמדווח על פיצוץ בארץ אויב כי הנזק הנגרם ממנו היה מכוון מלכתחילה לפגוע בגופם וברכושם. לאור המתיחות הקיימת ובמיוחד זו שנוספה עם משבר הקורונה, על צה"ל ומדינת ישראל להיערך לתרחישים התקפיים והגנתיים ולהתפתחויות אזוריות חריגות.

אל”מ במיל’ טל בראון ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, ושירת כמפקד בה״ד ורמ״ח בחיל האיסוף הקרבי.