גם אם הוא נחשב לתומך ישראל מהזן הדמוקרטי הוותיק, המועמד לנשיאות מקיף עצמו בעיקר באנשי שמאל קיצוני ויועצי מדיניות מתקופת אובמה
בארבע השנים מאז דונלד טראמפ נכנס לראשונה לבית הלבן, כמעט ולא חלף שבוע בו הנשיא הואשם בשנאה לקבוצה כזו או אחרת. לרוב התברר כי אותם אנשים שאותם הוא אמור לשנוא כביכול הם דווקא כמה מתומכיו הגדולים ביותר, כך שהדרך היחידה לפגוע בתדמיתו הייתה לנסות להציג אותו כמי שבז להם.
כך היה גם במקרה של ישראל. המאזן של טראמפ בכל הקשור לישראל הוא חיובי מאוד, והנשיא הוכיח כי גישות חדשות יכולות להניב תוצאות טובות הרבה יותר. למרות זאת, חלק ממבקריו טוענים כעת כי כל זה עשוי להשתנות במהלך כהונתו השנייה, כאשר לא יהיה מחויב עוד למצביעיו תומכי ישראל. אך בהתחשב בפועלו עד כה ובידוע לנו על האיש ומקורביו, אין שום סיבה אמיתית להאמין כי הכיוון הפרו-ישראלי של ממשל טראמפ ישתנה ויש הרבה סיבות להאמין כי תמיכתו בישראל תימשך ותתחזק.
גם אם נתעלם מהמאזן יוצא הדופן של טראמפ עם ישראל, עדיין עלינו לשאול: כיצד תראה המדיניות בעניין של ממשל ביידן-האריס? יש המתנחמים בעובדה שג'ו ביידן שייך לכאורה קבוצת הדמוקרטים משנות ה-90 מסוגו של ביל קלינטון, ומניחים כי ממשל בראשותו ישקף זאת. אנשי הגישה הזו גם יתמקדו בסירובו של ביידן להפעיל לחץ על ישראל בשאלות הקשורות לסיוע הצבאי או יהודה ושומרון, וקשריו החזקים בקרב הקהילה היהודית.
מנגד, אחרים מצביעים על כך שביידן היה סגנו של אובמה במשך שתי כהונות בהן מדיניות הממשל לישראל הייתה עוינת בגלוי. בנוסף, ביידן דיבר פעמים רבות על רצונו לחזור להסכם הגרעין עם איראן והציב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחזית מאמציו להשגת שלום במזרח התיכון. ההבטחה הראשונה היא כמובן סכנה לישראל, והשנייה נראית מנותקת מהמציאות ומן ההתפתחויות האחרונות באזור.
מאבק פנימי
מעבר לניסיון לפענח איזה ג'ו ביידן יגיע כנשיא לבית הלבן – הדמוקרט הקלאסי אוהד ישראל או סגנו של אובמה – חשוב אף יותר להבין אילו אנשים יקיפו את ביידן בעודו קובע את המדיניות האמריקנית במזרח התיכון, ועד כמה צוותו הקרוב יכלול את אותם יועצים שעיצבו את מדיניות אובמה.
בשנת 2010, כאשר אובמה הפעיל לחץ על ישראל בסוגיות כמו ההתיישבות ביהודה ושומרון, הבנייה בירושלים והתהליך המדיני מול הפלסטינים, הסנאטור הדמוקרטי צ'אק שומר מתח ביקורת על הנשיא. הוא הגדיר את מדיניות אובמה ככזו "המביאה לתוצאה הפוכה", וביקר את דבריו של דובר מחלקת המדינה על השיחות בין הילארי קלינטון לבנימין נתניהו.
הדובר אמר אז כי מזכירת המדינה קלינטון "הבהירה היטב כי ממשלת ישראל צריכה להפגין מחויבות לתהליך השלום, לא רק במילים אלא גם במעשים". שומר הגדיר את ההצהרה הזו כ"נוראית". אך מלבד ביקרות על המדיניות, שומר ציין גם כי ישנו "קרב המתחולל בתוך הממשל" בנוגע ליחס לישראל, כאשר צד אחד במאבק קרוב יותר לעמדתו שלו התומכת בישראל והצד השני נוקט בקו קשוח יותר.
בספרו 'Fight House', ההיסטוריון טבי טורי מנתח את המאבק שהתנהל בין כמה יועצים ותיקים יותר מעידן קלינטון לבין הדור הצעיר והשמאלני יותר של יועצי אובמה. במקרה הזה, הקבוצה הראשונה הייתה אוהדת הרבה יותר כלפי ישראל, לעומת הקבוצה השנייה שמתחה עליה ביקורת והביעה אהדה לטיעונים הפלסטיניים.
זה מוביל אותנו לשאלה מי יהיו יועציו של ביידן בסוגיית המזרח התיכון, והתשובה היא שככל הנראה צוותו של הנשיא ביידן יורכב משילוב של תומכי ברני סנדרס ויועצי אובמה לשעבר – אף אחד מהמרכיבים האלה לא מבשר טובות עבור ישראל. למרות שאותם יועצים לא יקבלו את ההחלטות הסופיות בנושאים כמו יהודה ושומרון והסיוע הצבאי, טביעות האצבעות שלהם יהיו בוודאי ברורות במרכיבים רבים של מערכת היחסים בין המדינות, והם יתנו את הטון בקשר היום-יומי עם ישראל.
מגמות של שינוי
דרך נוספת לבחון כיצד יראו היחסים בין ישראל לארה"ב תחת ממשל ביידן היא להביט באופן בו התפתח מצע המפלגה הדמוקרטית בשאלות הנוגעות לישראל. למרות שבמבט ראשון המצע הדמוקרטי לבחירות 2020 אינו נראה גרוע כל כך, כאשר בוחנים את מגמות השינוי (כפי שעשיתי בספרי החדש 'Broken Values') ניתן לראות את הדברים מפרספקטיבה שונה לגמרי.
בספר אני מתאר כיצד מצעים קודמים של המפלגה התייחסו לישראל כבת-ברית ודיברו על "מערכת היחסים המיוחדת עם ישראל". ניסוחים כאלו היו נוכחים במצע הדמוקרטי במשך שלושה עשורים, עד שהוצאו ממנו בשנת 2012. הצהרה אחרת לפיה ארה"ב מחויבת באופן בלתי-מעורער לביטחון ישראל הוכנסה למצע ב-2012, אך הוסרה ממנו ארבע שנים לאחר מכן. המצע הנוכחי הולך אף רחוק יותר ומעלים כל זכר למערכת יחסים אסטרטגית עם ישראל.
בסוגיה הפלסטינית, מצעים קודמים טענו כי יש להגיע לפתרון שתי המדינות כחלק מהאינטרס הביטחוני של ישראל. במצע של 2020, המפלגה הדמוקרטית רואה בפלסטינים כבעלי זכות למדינה עצמאית השווה לזכותה של ישראל, וללא כל קשר למעשיהם או גישתם. מצע 2020 גם מציב את ישראל והפלסטינים בעמדה שווה בנוגע לגינוי טרור והסתה, כאילו לרמוז כי שני הצדדים מעורבים באופן שווה בפעילות כזו.
גם ההתנגדות לתנועת החרם על ישראל (BDS) שהייתה דלילה מאוד כבר במצע 2016 איבדה כל משמעות במצע הנוכחי. אם לפני ארבע שנים הדמוקרטים עוד הביעו התנגדות לניסיונות דה-לגיטימציה לישראל, ב-2020 נותרו רק כמה משפטים מעורפלים על כך שהמפלגה לא תתמוך בחקיקה נגד חרם. במצע לא קיימת גם שום תזכורת לאיומים המתמשכים של איראן בנוגע לחיסול מדינת ישראל.
לבסוף, בעוד במצעים קודמים היה פרק מיוחד המוקדש לישראל והיא הוזכרה בבולטות גם בפרק העוסק במזרח התיכון, ב-2016 וב-2020 ישראל מוזכרת רק אי שם בסוף הפרק המזרח-תיכוני לאחר דיון ארוך בסוגיות כמו סוריה ומדינות המפרץ.
לאור כל זאת, גם אם נניח כי ג'ו ביידן בבסיסו שייך עדיין לאסכולת קלינטון משנות ה-90 התומכת בהתלהבות בישראל, בתור נשיא הוא יהיה מוקף ביועצים ובמנגנוני מפלגה הרחוקים מאוד מהגישה הזו, והם אלו שיובילו את מדיניות הממשל במזרח התיכון. בדיוק כפי שביידן נדד הרחק שמאלה עם המפלגה בשלל נושאים אחרים, אין סיבה להאמין שסוגיית היחסים עם ישראל תהיה שונה.
גדעון ישראל הוא מחברו של הספר החדש Broken Values: How The Democratic Party Platform Betrays Its Followers And America
ניצחון ביידן יהיה חדשות איומות הן לעולם והם לישראל.
האיש "חצי" מתפקד וסביר להניח בסבירות גבוהה שלא יסיים 4 שנים כהונה וממשיכתו תהיה שונאת ישראל האריס (ההיסטוריה שלה מוכיחה כי אין קשר בין דבריה כלפי חוץ ומעשיה).
לנו לישראל, נותר רק להתפלל שהקללה הזאת לא תהיה יתנו ב-4 השנים הקרובות.
אוי ואבוי לנו זה יותר גרוע מי 10 שנים של קורונה זה שונאי ישראל אם תחפושת
חוסר החלת החוק הישראלי על הישובים היהודים ביהודה ושומרון בתקופת עידן טארמפ יהווה חדשות לא פחות רעות מאשר הפסד בבחירות הקרובות של הנשיא הרפובליקני על פני הדמוקרטי.
אני כמובן מעדיף 4 שנים נוספות אם לא יותר את דולנד גי' טארמפ בכל פרמטר , אולם אין תחליף לדרך אחרת מבחינת התמודדות אסטרטגית מול כל נשיא אחר שיבחר, מפלגה בית הנבחרים ומחלקות המדינה הגנה והממשל האמריקאי.
לכן אין לנו ערובה שביידן יהיה המפסיד כמו שאין ערובה שביבי יהיה ראש ממשלה למשך זמן.
ותטולטל שוב במערכת בחירות בדרך להתפוררותה הסופית
שישראל תתחיל ללמוד לעמוד על האינטרסים שלה בלי תלות בארה"ב.
…..אני יודעת בלי ארה"ב אין לנו קיום……….בלה בלה בלה…..
על זה צריך פעם ולתמיד להתווכח כאן.
ישראל צריכה לחיות עם ארהב
ולא בלי ארהב
כלומר לצמצם את התלות
עד כמה שאפשר
ולא להיות תלויה עד כדי התמכרות
לדעת ללכת בין הטיפות
לנהל מגעים עם כל מדינה
גלויים וחשאיים
גם אם אין איתם הסכם שלום
אבל תמיד לכבד את ארהב
ולא לעשות מהלכים התריסים נגדה.
הכל בחוכמה
אנשים שוכחים את האמברגו הצרפתי בזמנו
כשהתחלנו ליצר לביטחונינו
מטוסים טנקים טילים ועוד
יכול להיות שישראל רק יכולה להרוויח ישנם הרבה פעמים שארהב מגבילה אותנו בעסקאות וזה יכול
לתת לישראל תנופה ליכולות יצור עצמי בכל התחומים ארהב היא לא היחידה בעולם ביצור
וכדאי להתחיל להפנים ולהערך למצב הקיצון
זה רק יאושש את התעשיה המקומית
הימין 'האידאולוגי' ירה לעצמו ברגל (אם לא בראש) בשנים האחרונות, בהתנגדות המטומטמת שלו לתוכנית טראמפ.
אם הימין היה תומך ב120% בתוכנית ובנתניהו, היום היינו בעידן חדש, שבו גבולות יו"ש ברורים והמקומות ההיסטוריים בידנו, ועל 70% משאר השטח אפשר היה לדון ולקבע איזה מסלול יציאה.
טראמפ שהוא בראש ובראשונה פרגמאטיסט, ראה שהציבור הישראלי לא מתלהב, ואפילו הימין מתנגד, עבר לאייטם הבא.
וכך הפסדנו את האפשרות לקבל את המקסימום באיזשהו הסדר.
זה די ברור שטראמפ הולך להפסיד בלי קשר למה ישראל מעדיפה, וביידן הולך להיות במקרה הטוב חצי אובמה.
וברגע שנתניהו יורד מהבמה ועולה פה רה"מ חלש מ'המרכז' כמו גנץ, הוא הולך למסור את רוב יו"ש תחת לחץ אמריקני כבד.
תתכונן לאכול את הכובע לגבי טראמפ
הלוואי ואתבדה, הייתי מאוד רוצה לראות את טראמפ לעוד 4 שנים.
אבל אני עוקב אחר הפוליטיקה האמריקנית, ואני לא רואה איך הוא יכול לנצח.
ב2016 הוא התמודד מול מתמודדת איומה חסרת כריזמה או תוכנית. והוא היה נעלם שרבים תלו בו תקוות להכניס פוליטיקה חדשה לביצה, לבנות חומה, לשפר את הבריאות וכו וכו.
ב2020 הוא כבר ממש לא נעלם, וב4 שנים הוא הצליח ליצור לעצמו הרבה מאוד סקנדלים (רובם על כלום).
"ניצחון ביידן יהיה חדשות רעות לישראל". אבל השמאל הישראלי יפתח שמפניות וייתחבק כאילו אין קורונה
נכון.ואמן ויזכה
לא נוכל עוד להציף את העולם בנשק תמורת כסף ולתת יש להחרבת העולם?
אויבי ישראל מחריבים את העולם.
די להפחיד אותנו.
הבעיה שאין לישראל ראש ממשלה טוב שיחליף את נתניהו. וכשביידן ינצח הלחץ על ישראל יבוא וכל הדרך הישנה שנתנה לפלסטינים כח וצידוק מוסרי עלינו יחזרו. אם גנץ או לפיד יעלו וגם בנט אף אחד מהם לא באמת מתאים להיות ראש ממשלה טוב כאן. ישראל בבעיה של היעדר מנהיגות ביום שאחרי נתניהו
אנשים שוכחים את האמברגו הצרפתי בזמנו
כשהתחלנו ליצר לביטחונינו
מטוסים טנקים טילים ועוד
יכול להיות שישראל רק יכולה להרוויח ישנם הרבה פעמים שארהב מגבילה אותנו בעסקאות וזה יכול
לתת לישראל תנופה ליכולות יצור עצמי בכל התחומים ארהב היא לא היחידה בעולם ביצור
וכדאי להתחיל להפנים ולהערך למצב הקיצון
זה רק יאושש את התעשיה המקומית
בטוח. וגם רעות מאד לנתניהו ואלה מסביבו. אני הייתי תמיד בעד טראמפ – שחבר גדול של ישראל – אבל עכשיו כל כך מיואש ממה שקורה בישראל שכבר חושב שאולי זה יצילנו. גם באיטליה וגרמניה וספרד אלה היו כוחות חוץ שהביאו את המשטרים שם לקיצם. שום צעד מבפנים לא הצליח
.
את אתה מודה בפה מלא שאת רוצה להביא את מדינת ישראל לקיצה, אותה אתה משווה לאיטליה, גרמניה וספרד.
כל ניצחון של מישהו שהוא לא טראמפ, יהיה מצויין לישראל
לא להיסחף ! לארה"ב יש אינטרס לשמר את ישראל כ"נכס איסטרטגי" עוד משנת 1956.
נהפוך הוא
הלואי ויבחר!!!לא שהוא תותח אבל לפחות שקול יותר מהכתום ומקבילו בארץ
הקיבוצים והרפתנים הגדולים ( במושבים הוותיקים באר טוביה,כפר ורבורג,אביגדור, אורות ) שקיבלו את המיכסות הגדולות והשאירו פירורים להתיישבות החדשה ( שסוגרים את הרפתות מחוסר יכולת להמשיך להחזיק את הרפתות ) דוגמא אחותי סגרה את הרפת לפני כ 7 שנים ובן דודי סגר לפני כשנה וחצי עקב מכסות קטנות והוצאות גדולות.
עדיין יש את שלטון מפא"י בחקלאות במושבים "הנאורים" ( הממסד האשכנזי )
יש להם קשר ישיר יחד עם התשקורת השמאלנית להפגנות נגד ראש הממשלה.
והאדיוטות בעיתונות הישראלית ממשיכים לגחך על טראמפ. נצחון ביידן יהווה מכה לישראל, אז שמאל הזוי, תמשיכו לתמוך בבידן.