לאחר שרץ בפריימריז על אג'נדת מרכז, ביידן מבין שהדרך לגבור על טראמפ היא שילוב הלהבת הבסיס הדמוקרטי עם גניבת מצביעי ימין "חברתיים"
במשך שנים ארוכות מאוד הקמפיינים לנשיאות ארצות הברית פעלו בדפוס אחיד: במהלך הבחירות המקדימות במפלגה עצמה המועמד פזל לאגפים הקיצוניים יותר כדי לחזר אחרי נאמנים, ולאחר שזכה במועמדות הזדרז לשוב למרכז כדי לקסום לציבור רחב ככל האפשר בבחירות הכלליות. הערך של בניית קואליציה רחבה היה מובן, כמו למשל בבחירות 1984 אז רונלד רייגן נחשב הן ליקיר השמרנים והן לחביב האיגודים המקצועיים – שילוב שהוביל את המועמד הרפובליקני לגל ניצחונות ברחבי המדינה כל הדרך לבית הלבן. כיום, נראה שהמועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן הפך את היוצרות: איש מרכז בבחירות המקדימות שלקח פניה חדה שמאלה לקראת הבחירות הכלליות.
במהלך הפריימריז במפלגה הדמוקרטית, ביידן דבק בשביל המרכז הן מבחינת תוכניות מדיניות לאומית והן מבחינה רטורית ורגשית. יתכן כי זה היה פשוט המסלול הקל יותר: לא קשה במיוחד להראות כמו האדם ההגיוני והשפוי כאשר מי שניצב לידך על הבמה הוא ברני סנדרס. בכל מקרה, זה היה המסלול המנצח, בהנחה שלא יקרה שום דבר דרמטי עד הבחירות הכלליות. אך לאחר שזכה במועמדות המפלגה, ביידן החליט לנטות עוד ועוד שמאלה. מדוע? במובן הבסיסי ביותר, לביידן ישנן שתי דרכים לנצח את טראמפ: הראשונה היא להלהיב את בסיס המצביעים הדמוקרטי ולהגביר את אחוזי ההצבעה במדינות המפתח, והשנייה היא לנסות ולגנוב מצביעים מטראמפ. וכאן מגיעה הנקודה החשובה ביותר שיש להבין לגבי בחירות 2020: תזוזה לכיוון המרכז לא תסייע לביידן באף אחת מהדרכים בהן יבחר ללכת.
מצביעי טראמפ אותם ניתן לשכנע אינם רפובליקנים שהתפכחו. באופן כללי, הבסיס הרפובליקני כיום שבע רצון מן ההבטחות שטראמפ קיים מאז נכנס לבית הלבן: הוא חתם על קיצוצים נרחבים במיסים, מינה שופטים שמרנים לבתי המשפט, והציג אג'נדה שמרנית ברורה גם בתחומי הדה-רגולציה. בתחומים האלה, אין לביידן ממש מה לחפש בקרב מצביעי ימין. גם ניסיון להדגיש את הפן האישיותי של המועמדים כדי למשוך רפובליקנים מאוכזבים יהיה קשה מאוד עבור ביידן. מלבד ההאשמות החמורות בתקיפה מינית נגד אשת צוותו מימיו בסנאט, ביידן נתפס בשקר גס לגבי התאונה בה נהרגו אשתו וביתו, נודע בגניבת טקסטים לנאומים ומבליח מדי פעם בדמגוגיה זולה על גבול הגזענות. בהשוואה בין המועמדים בתחום הזה, ביידן רחוק מלהיות רטוריקן מוצלח יותר מטראמפ. הוא פשוט קצת יותר נסבל עבור הקהל האנין בוושינגטון.
למעשה, בחירות 2020 עבור רוב הרפובליקנים יהיו החלטה בין קשיש בעייתי מבחינה מוסרית שיהיה לטובתם ב-80 אחוזים מהזמן, לבין קשיש בעייתי מבחינה מוסרית שיהיה נגדם 80 אחוזים מהזמן. הדמוקרטים מצידם עושים כמיטב יכולתם כדי להדגיש שבחירה בטראמפ אינה לגיטימית גם עבור מי שמבין שזהו האינטרס הפוליטי המובהק שלו והסיכוי הגדול יותר לקדם את אמונתו, אך זה תרגיל שצפוי להיכשל.
נקודת התורפה האלקטורלית של טראמפ אינה בקרב שמרנים אלא נמצאת עמוק במה שאני מגדיר "שוביניסטים של רווחה": אנשים הנוטים לחלוק את ההעדפה הדמוקרטית למדינת רווחה נרחבת יותר, אך דוחים את האג'נדה התרבותית המטופשת של השמאל. הם שמחים על קצבאות חברתיות גדולות יותר, לא על בובות ברבי טרנסג'נדריות. מחקר שנערך על ידי 'המרכז לקדמה אמריקנית' העלה כי כתשעה אחוזים מאלו שהצביעו לטראמפ ב-2016 מתכננים להצביע לביידן ב-2020. מצביעים אלה ששינו את דעתם הם ההפך מאנשי ה"ימין כלכלי, שמאל חברתי" המיתיים אותם ליברטריאנים מנסים לצוד כל העת. כפי שניסח זאת עמיתי ראמש פונורו, "הם נשמעים כמו אלו שהצביעו בעבר לאובמה ואז לטראמפ, וככל הנראה רובם הם אותם אנשים". מחברי המחקר סיכמו:
כמעט שישה מתוך עשרה מן המצביעים לטראמפ שעברו לביידן תומכים בצעדים כמו השכלה גבוהה בחינם או הבטחת הכנסה. יותר משבעה מתוך עשרה תומכים בתוכניות יקרות למלחמה בהתחממות הגלובלית דרך השקעה באנרגיה נקיה. יותר משבעים אחוזים תומכים בחופשת לידה בתשלום וכשני שלישים תומכים בשכר מינימום של 15 דולרים בשעה. בתחום הבריאות, 70 אחוזים תומכים באפשרות ציבורית לביטוח רפואי ממשלתי, ופחות ממחצית תומכים בהצעות ביטוח חינם לכל"
הקמפיין של ביידן הודיע לאחרונה על הקמת "צוותי אחדות" המורכבים מפעילים שנבחרו במשותף בידי אנשי ביידן ואנשי סנדרס. צוות האקלים למשל יובל בידי חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, עוד סוציאליסטית מושבעת. היועץ הפוליטי הוותיק קארל רוב כתב בטור ב'וול-סטריט ג'ורנל' כי מדובר בטעות מצד ביידן שתגרור את כל הקמפיין הרחק שמאלה. אך רבות מן העמדות ה"קיצוניות" שמטרידות את רוב כמו הרחבת הטבות רפואיות, השכלה גבוהה בחינם או מחיקת הלוואות לסטודנטים הן בדיוק הנקודות החשובות לאותם מצביעים שעברו מטראמפ לביידן.
יתכן כי מתן הטבות למהגרים בלתי-חוקיים לא בדיוק יגרום אושר רב לאותם מצביעים, וברור כי טראמפ יעשה את המיטב כדי לתקוף בדיוק בעניינים כאלה, אך עדיין רבות מאותן הצעות בזבזניות עשויות לתרום בסופו של דבר לקמפיין של ביידן יותר מאשר ניסיונות שווא לזכות במצביעים בעלי השקפה שמרנית בנושאי רווחה או חינוך. כל התמריצים האלקטורליים האלה ממשיכים לדחוף את ביידן שמאלה, אך למעשה התמריצים משני הצדדים מתגמלים כרגע קיצוניות יחסית על פני עמדה מרכזית יחסית, גם אם לא במידה כזו שמנעה מברני סנדרס לסיים במקום השני. גם העובדה שבימינו כל שאלת מדיניות או אי-הסכמה פוליטית החל ממיסים ועד לקורונה מובילה מיד למלחמת תרבות, הופכת את ההתנגדות לכל ניסיון לשיתוף פעולה בין המפלגות או הגעה לקונצנזוס לחזקה הרבה יותר.
ג'ו ביידן לא ביטא מימיו אף לא רעיון מקורי אחד או מחשבה מעניינת. אם אי פעם היו לו עקרונות עצמאיים או יכולת לפעול לקידומם, הרי שאלו התנוונו מזמן, וחמישה עשורים בזירת הפוליטיקה הלאומית רוקנו מתוכן אנשים מוכשרים וטובים ממנו. ג'ו ביידן ילך לאן שהרוח תישא אותו, ונכון להיום נראה שאותה רוח נושבת בכיוון ברני סנדרס.
הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'
