סתימת פיות ברשת: טוויטר ופייסבוק הצטרפו לקמפיין של ג'ו ביידן

אנדי סטון, מנהל מחלקת מדיניות התקשורת בפייסבוק (ובעבר יועץ במפלגה הדמוקרטית), הודיע אתמול בבוקר כי ענקית המדיה החברתית תתחיל "להפחית" את ההפצה של התחקיר שפורסם ב'ניו-יורק פוסט' ובו נחשפו הודעות דוא"ל לפיהן ג'ו ביידן נפגש עם בכיר בחברת הגז האוקראינית 'בוריסמה' לבקשת בנו האנטר.

באחת מהודעות הדואר האלקטרוני שפורסמו ב'פוסט', הבכיר האוקראיני ואדים פוז'רסקי מודה להאנטר ביידן על כך שהזמין אותו לוושינגטון להפגש עם סגן הנשיא ב-2015. אם הדיווח ב'פוסט' אכן מדויק, המשמעות היא שהפגישה בין ג'ו ביידן לאיש העסקים נערכה מספר חודשים לפני שביידן הפעיל לחץ מדיני כבד על ממשלת אוקראינה כדי שתפטר את ויקטור שוקין, התובע המיוחד שחקר את הפרשה בה חברת הגז שילמה להאנטר ביידן 50 אלף דולר מדי חודש עבור מומחיותו לכאורה.

על פי כל סטנדרט עיתונאי, אלו הן בחלט חדשות שראוי לדווח עליהן. אך במקום שמבקרי התחקיר ישאלו שאלות רלוונטיות או ינסו להפריך אותו באמצעות עובדות, כמה עיתונאי שמאל מוכרים החליטו פשוט לחסום אותו לחלוטין והזהירו את עמיתיהם ואת עוקביהם ברשתות משיתוף התחקיר. זהו רעיון גרוע מאוד.

בשעות אחר הצהריים, גם חברת טוויטר הצטרפה לפייסבוק בהגבלת ההפצה של הסיפור, כאשר החלה לאסור על משתמשים ברשת לשתף אותו בפומבי ואף מנעה את שיתוף הכתבה במסגרת שיחות במסרים פרטיים. חשבון הטוויטר של דוברת הבית הלבן קיילי מקאנני ננעל ונחסם לאחר ששיתפה את התחקיר, כמו גם החשבון של ה'ניו-יורק פוסט' ועד רבים אחרים שצייצו אותו מחדש.

כל ההשתקה הממוקדת הזו נעשתה ללא שום סיבה אמיתית נראית לעין. במהלך השנים האחרונות התפרסמו בארה"ב אינספור סקופים מהדהדים בכלי תקשורת כמו 'ניו-יורק טיימס', 'וושינגטון פוסט' או CNN, שהתגלו לבסוף כמבוססים על מידע כוזב ממקורות לא ידועים. באף אחד מהמקרים האלה לא פייסבוק ולא טוויטר הדאיגו את עצמן משיטת גילוי המקורות של הכותב. אף אחת מהכתבות האלה מעולם לא צונזרה.

אפילו היום, משתמשי הטוויטר חופשיים לשתף כתבות המתבססות על 'מסמך סטיל' המפוברק בו נטען כי קיימת קלטת סודית המתעדת את דונלד טראמפ מטיל את מימיו על יצאניות במלון במוסקבה, למרות שאנו יודעים כי ככל הנראה מקורו של מידע כוזב זה הגיע ממקור זר שניסה להשפיע על הבחירות ב-2016.

This is a Big Tech information coup. This is digital civil war.

I, an editor at The New York Post, one of the nation’s largest papers by circulation, can’t post one of our own stories that details corruption by a major-party presidential candidate, Biden. pic.twitter.com/BKNQmAG19H

— Sohrab Ahmari (@SohrabAhmari) October 14, 2020

לאחר ההחלטה לחסום את התחקיר על ביידן, בטוויטר ציינו תחילה את סעיף "חוסר בדיווח אמין" מתוך מדיניות החברה כדי להצדיק את הצנזורה של עיתון ה'פוסט', אחד העיתונים הנקראים ביותר במדינה. למרות שאמינות הסיפור עדיין לא ודאית, בטוויטר לא הציעו שום ראיה לכך שהמידע המוצג בו הושג באופן לא-חוקי. מנגד, טוויטר מעולם לא החילה סטנדרטים דומים כאשר ב'ניו-יורק טיימס' פרסמו את החזרי המס של הנשיא טראמפ, למרות שמי שהייתה לו גישה למסמכים כאלה ושיתף אותם עם העיתון ככל הנראה עבר על החוק.

בתחקיר של ה'פוסט' נטען כי הודעות הדוא"ל נמצאו במחשבו של ביידן כאשר נמסר לתיקון בשנה שעברה, וכעת נמצא בידי ה-FBI. בכל מקרה, כל הפרטים נמצאים כעת ברשות הציבור. דמוקרטיה בריאה עם תקשורת מתפקדת ועצמאית יכולה להתווכח, לחקור ולבדוק בקפדנות כל מידע חדש, אך היא בוודאי לא יכולה להחליט פשוט למחוק סיפור. ההחלטה לגבי מה קוראי החדשות יקראו היא בוודאי לא התפקיד של חברות טכנולוגיה גדולות שמתיימרות לספק למשתמש פלטפורמה נייטרלית.

יתכן כי אפשר להיות נדיבים מעט עם פייסבוק וטוויטר לטעון שכללי השימוש באתרים משתנים כל הזמן, מסובכים מדי ואולי גם לא הוגנים מבלי משים. אך ההנחה הסבירה יותר היא שענקיות הטכנולוגיה מסמנות סיפורים מסוימים ככאלה שעשויים להזיק למועמד המועדף עליהם לנשיאות.

כמו שקורה כמעט תמיד במקרים כאלה, ניסיון ההשתקה פוגע בסופו של דבר במשתיקים, במוניטין של פייסבוק וטוויטר ובתעשיית הטכנולוגיה כולה. בנוסף, הוא מציב את התעשייה בפני זעם פוליטי ובסכנה מהטלת עוד רגולציות ומגבלות שכבר נידונו מספר פעמים בקונגרס. ומעל הכל, עצם הניסיון להשתיק תמיד הופך את הסיפור המושתק לגדול יותר, ומרחיב את מעגל האנשים שנחשפים אליו.

הטור התפרסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.