כסף מלוכלך: האמת המטרידה על הקשר הסיני המפוקפק של הביידנים

תבינו מה קורה כאן: תקשורת השמאל האמריקנית מזהירה אותנו, ללא שום ראיה או בסיס, כי אם לא נעצום את עינינו מול החשיפות המטלטלות שנמצאו במחשבים של האנטר ביידן, אנחנו למעשה משתפים פעולה עם מבצע מודיעין רוסי. אך ככל שמתקרבות הבחירות ונחשף עוד ועוד מידע מטריד, מתגלה בבירור כי הסיבה האמיתית לכך היא שאם נפתח את עינינו אנו עשויים לראות שהביידנים בעצם מכרו את עצמם למבצע מודיעין סיני.

אחת החשיפות המדהימות ביותר בשערוריית השחיתות של ביידן אותה התקשורת מנסה לחסום היא זו: אנשי העסקים הסיניים עמם משפחת ביידן שיתפה פעולה לא רק החזיקו בהיסטוריה של קניית השפעה פוליטית, ולא רק היו ידועים כבעלי קשרים בצמרת המפלגה והשלטון, אלא היו למעשה סוכנים חשאיים של סין – או כך לפחות נראה כי ה-FBI ומשרד המשפטים טענו בפני בית המשפט המיוחד למודיעין (FISA).

הביידנים ביקשו להגיע להסכם אספקת גז טבעי בסך 40 מיליון דולר עם CEFC, תאגיד אנרגיה ענק שבסיסו בשנחאי ועסקיו פרחו עד לראשית שנת 2018. אז כבר היה ברור לממשלה הסינית כי מנגנוני החברה נמצאים תחת מעקב צמוד של סוכנויות המודיעין והחוק האמריקניות. החברה פשטה רגל באופן רשמי מוקדם יותר השנה, כשנתיים לאחר שהמשטר הסיני למעשה הפסיק את פעילותה שהייתה ככל הנראה כיסוי לפעילות מודיעין של בייג'ינג.

משפחת ביידן, עם הבן האנטר בראשה, יצרה קשר עם CEFC ב-2017. חלק מבני המשפחה נהנו מן הפעילות המושחתת והיו ממש במרכז העניינים כאשר החברה החלה להתפרק מול החקירות האמריקניות, אותן חקירות ממש שהאנטר ביידן הבטיח "לבדוק" עבור שותפיו הסיניים.

הקשר הסיני

CEFC התחזה לחברה פרטית וכאן אסור שיהיו טעויות – CEFC היא סין. עלייתה המטאורית לא הייתה מתאפשרת בדרך אחרת, וקריסתה המהירה התרחשה בגלל שהפסיקה להיות כלי שימושי עבור המשטר לאחר שעלתה על הכוונת האמריקנית.

חברת CEFC נוסדה בשנת 2002 בידי יה ג'יינמינג, צעיר אלמוני שהפך לעשיר כקורח בדרך מסתורית. אבל האמת היא שלא מסובך במיוחד להבין מה קרה: המפלגה הקומוניסטית פשוט חייכה אליו. הפריצה הגדולה שלו הגיעה ב-2006, אז המשטר אישר לו לרכוש נכסים שהוחרמו מפושעים, ובמשך תריסר השנים הבאות הוא ניהל חיי ראווה של טייקון חובק עולם.

האנטר ביידן, בהצהרה מוגזמת שנראית כאופיינית לבני המשפחה, התייחס לג'יינמינג לא רק כ"שותף שלי" אלא כ"איש העשיר בעולם". והוא אכן חי חיי מותרות, אך הממשלה הסינית היא זו שאפשרה אותם כאשר העניקה גיבוי לחברה שלו, והוא מצדו הפיץ את ההשפעה הסינית בעיקר באמצעות רכישת קשרים פוליטיים באמריקה, אירופה ואפריקה.

כבר מראשיתה, כפי שדיווח ה'ניו-יורק טיימס', CEFC העסיקה בכירים לשעבר במשטר והייתה קשורה בעבותות למפלגה הקומוניסטית, הקימה ועידה פנימית במפלגה וקידמה פקידים צעירים דרך ארגוני נוער קומוניסטיים. ג'יינמינג עצמו מונה לסגן המזכיר של 'האיגוד הסיני לקשרי ידידות בינלאומיים' (CAIFC) – השם הפומבי שניתן למחלקת הקשרים הבינלאומיים של הצבא הסיני. כל זה הוסבר בהרחבה בדו"ח של ועדת ביטחון המולדת של הסנאט האמריקני, שנכתב ברובו בידי הסנאטורים רון ג'ונסון וצ'אק גראסלי.

באופן טבעי, לאחר שהנשיא שי ג'ינגפינג העלים את יה ג'יינמינג בראשית 2018, ב-CAIFC הכחישו כל קשר בינו לבין הארגון או בין הארגון לצבא. במציאות, כפי שדו"ח הסנאט מפרט, תחת הנהלת יה CEFC ביצעה פעילות משותפת נרחבת עם המחלקה הפוליטית בצבא, ואפילו מימנה הקמת מרכז הכשרה עבור "יישום מבצעים פסיכולוגיים ותעמולה נגד טייוואן". הדו"ח מסכם וקובע כי "יה ושותפיו ניהלו קשרים עמוקים עם יחידות בצבא סין, אשר חלקן היו מעורבות בהתנגדות ישירה למדיניות האמריקנית באזור".

כחברה שנועדה מראשיתה לקדם את ניסיונות ההתפשטות הבינלאומית של בייג'ינג, CEFC נבחרה באופן טבעי לקחת חלק ביוזמת 'חגורה ודרך' עליה הכריז הנשיא שי ב-2013. איש מכון הובר וחוקר אסיה מייקל אוסלין מסביר כי היוזמה הסינית היא סוג של "דיפלומטיה של מלכודת חוב". בייג'ינג מפתה ממשלות זרות עם מיליארדי דולרים בסיוע לתשתיות ואז מתמרנת אותן לעשות כרצונה. ג'רי דאנליבי מה'וושינגטון אקזמינר' דיווח כי יה סיפר לתקשורת בסין אודות מטרתה של CEFC שהייתה "לשרת את האסטרטגיה של המדינה". וכך היא אכן עשתה. יה, למשל, מונה כיועץ פוליטי למועצה המחוקקת הפרו-סינית של הונג קונג, גוף בו בייג'ינג השתמשה במשך שנים בניסיון להכניע את האזור החופשי.

כאמור, מעמדה של CEFC כ"חברה פרטית" היה רק כיסוי שאפשר לסין להמשיך ולשלוח זרועות ארוכות ברחבי העולם. בימי השיא של החברה ב-2017, כאשר היא החלה לפתות אליה את משפחת ביידן, CEFC הייתה בין החברות שהופקדו על אחסון מאגרי הנפט האסטרטגיים של סין. כאשר הנשיא שי ביקר בפראג במרץ 2017, CEFC הצטרפה בשמחה לנסיעה והתחייבה לרכוש 50 אחוזים ממניות ענקית הבנקאות האירופי J&T Finance לה קשרים טובים לא רק בצ'כיה אלא גם ברוסיה, קרואטיה וסלובקיה בין השאר.

העסקה התמסמסה בסופו של דבר בגלל חשדות שעלו בבנק המרכזי בצ'כיה לגבי מקורות המימון של CEFC, אך זה רק לאחר שבמחווה לבייג'ינג יה מונה כיועץ מדיניות כלכלית לממשלה בפראג, והחברה הפכה ל"אחת המשקיעות הסיניות הגדולות במרכז אירופה". ולמה לא? CEFC זכתה לקו אשראי נדיב בן 30 מיליארד יואן מהבנק הסיני לפיתוח, שנשלט בעבר על ידי המשטר. בספטמבר 2017, CEFC קיבלה אישור לרכוש מניות בשווי 9 מיליארד דולר בענקית רוסנפט, חברת הנפט הממשלתית של רוסיה. אפילו ולדימיר פוטין ראה את התועלת שבאירוח אישי של בכיר החברה בקרמלין, כאילו היה שליו של הנשיא שי.

המעקב הסודי

לא עבר זמן רב עד שסוכנויות המודיעין האמריקניות החלו לגלות עניין במתרחש. כפי שצ'אק רוס דיווח ב'דיילי קולר', ממשלת ארה"ב השיגה לפחות צו מעקב אחד מבית המשפט המיוחד (FISA) שהניב ראיות נגד צ'י-פינג פטריק הו, אחד מבכירי CEFC. המעקב שאושר בידי בית המשפט כלל ריגול אלקטרוני וחיפושים פיזיים.

כפי שהסערות סביב 'רוסיה-גייט' והאתגרים הרבים בחקירת הפרשה הבהירו היטב, המעקב במסגרת צווי המשפט הוא מסווג והבקשות והראיות שמובילות למתן צווים נשמרות כולן היטב כסודות ביטחון לאומי. אפילו במקרים הנדירים בהם ראיות הנאספות במעקב כזה משמשות בבית המשפט, כפי שהיה בתביעת השחיתות נגד הו, ההגנה והתביעה אינן מודעות לבסיס העובדתי ששימש כעילה למעקב. ההיקף המלא של חקירת מודיעין נגדי אינו נחשף בפומבי. היקף המטרות נשאר סודי, כמו גם טווח הזמן של המעקב והשיטות שהופעלו במסגרתו.

מה שאנחנו מקבלים היא הודעה קצרה בלבד, כמו זו שמשרד המשפטים סיפק בתיק של הו, המציינת כי ראיות הקשורות ל-FISA יוצגו במהלך הדיונים. גם במהלך הליטיגציה סביב שאלת תקפות הראיות, הציבור חשוף רק לפרטים המשפטיים הבסיסיים. התשובות לשאלות כיצד ומדוע נפתח המעקב נותרות בצל.

התסריט של CEFC הוא דוגמה טובה לכך שחשיפות לגבי חקירות ריגול נגדי הן מועטות מאוד, ולכך שסוכנויות המודיעין האמריקניות פועלות נגד השימוש שעושה משרד המשפטים בראיות שהושגו כך, לעתים עד כדי ניסיון לחסום כתבי אישום. כל תביעה דורשת גם גילוי נאות ושיתוף ההגנה במידע ממשלתי רלוונטי ורגיש. יתרה מכך, כאשר מתגלה (אפילו מבלי לספק פרטים רבים) כי ראיות הושגו תחת צו FISA, מן הסתם שגם הכוחות הזרים הקשורים לחקירה שומעים על כך ומודעים יותר למעקב ולחדירת סוכנים לשורותיהם.

זו הסיבה שסוכנויות מודיעין שונאות תביעות אפילו כאשר הן נתקלות בפעילות פלילית מוכחת: ברגע שחשפת את קלף ה-FISA, מדינות זרות יכולות לנקוט צעדים כדי לחסל כל פעילות שלהן שעומדת כעת בסכנה. למען הסר ספק, בית המשפט לא היה מספק את צו המעקב שהניב את הראיות נגד בכיר ב-CEFC, אלמלא סבר כי ישנה עילה סבירה לפעילות בלתי-חוקית מצד גורם זר. איננו יודעים בדיוק כמה אנשי CEFC היו תחת מעקב או מדוע, אך במהלך המשפט של הו התברר כי ה-FBI עוקב אחר החברה מאז 2016 לפחות. המעקב הממשלתי הניב כאמור ראיה מרכזית לשחיתות נגד הו, שעבד ישירות עבור יה ג'יינמינג. כפי שציין ה'טיימס', יה עצמו נחקר ימים ספורים לאחר שהו נעצר.

המרגל הראשי

יתכן אפוא שאין זו הפתעה שהאנטר ביידן התייחס להו כ"מרגל הראשי של סין", כפי שהסברתי בטור מהשבוע שעבר. פטריק הו הוא חתיכת דמות. בראשית שנות ה-2000 הוא כיהן כשר לענייני פנים בממשלת הונג קונג, לפני שהקים במימון CEFC ארגון בשם 'קרן האנרגיה הסינית' (CEFC-NGO) שהוכר בידי האו"ם ונרשם בארה"ב כארגון פילנתרופי. זה נתן להו את האמצעים ואת המוניטין כדי לפעול בדפוס היעיל והמוכר של CEFC: שוחד של פוליטיקאים זרים בעלי השפעה ופקידי ממשלה אשר פתחו דלתות עבור החברה הסינית וכנגזרת מכך עבור סין עצמה.

במשפטו של הו שנערך במחוז הדרומי של ניו-יורק, התובעים הוכיחו כי הוא השתמש בארגון הצדקה ככלי לביצוע תוכניות שוחד במיליונים, בין השאר של נשיא צ'אד ושר החוץ של אוגנדה. משרד המשפטים הציג גם ראיות בדמות התכתבויות דואר אלקטרוני שהוכיחו כי הו התבקש "להתערב בסין" כדי שזו תחמש את צ'אד במאבקה נגד ארגון הג'יהאד 'בוקו חראם'. בנוסף, הו דיבר על אפשרויות דומות להעברת נשק לקטאר ולוב, כמו גם סיוע לאיראן בעקיפת הסנקציות שהוטלו עליה והעברת כסף החוצה מסין.

https://youtu.be/wE12i4qVKkI?t=10

פטריק הו נעצר בניו-יורק בנובמבר 2017. כאשר זה קרה שיחת הטלפון הראשונה שלו הייתה לג'ים ביידן, שלו עצמו היסטוריה ארוכה של רווח מההשפעה הפוליטית שצבר אחיינו האנטר. ג'ים ביידן סיפר מאוחר יותר כי הניח שהשיחה אכן מיועדת להאנטר.

ככל הנראה שזו האמת. אחרי הכל, בקיץ 2017, מספר חודשים לפני מעצרו של הו, האנטר ביידן הסכים לשמש כעורך דינו בעקבות בקשה מצד יה ג'יינמינג. בפרופיל מחמיא מאוד של האנטר ביידן ב'ניו-יורקר', דווח כי יה הסביר שחשש (ובצדק, כפי שהתברר) מכך שהו נמצא תחת חקירה של הרשויות בארה"ב. האנטר, שמדי פעם עוסק במקצוע המשפטים, הסכים לנסות ולגלות האם ועד כמה נמצא הו בסכנה משפטית.

משחקי פיתוי

באותה העת, יה ו-CEFC כבר הצליחו לפתות את האנטר ומשפחת ביידן עם הבטחות לבוננזה כלכלית גדולה. יה חיפש קשרים בחלונות הגבוהים בשני צדי הקשת הפוליטית בוושינגטון, והגישושים שערך סדרו לו בסופו של דבר פגישה עם האנטר ביידן במיאמי בחודש מאי 2017. הם החלו לדון על יוזמה משותפת בין CEFC ומשפחת ביידן, פרויקט ה-40 מיליון דולר בלואיזיאנה, אותו תיאר האנטר (שוב בהגזמה משפחתית אופיינית) כ"בניית טרמינל הגז הטבעי הגדול בעולם", והוסיף כי ניהל משא ומתן על העסקה ב"דירת 58 מיליון הדולר של יה".

במהלך המשא ומתן מול האנטר, יה בהחלט נקט בסגנון המוכר של CEFC. מלבד הבטחות על רווחים אסטרונומיים עבור שותפיו בעלי ההשפעה הפוליטית, יה שלח לאחר הפגישה כרטיס תודה להאנטר יחד עם יהלום של 2.8 קראט. למרבה האירוניה, האנטר סיפר ל'ניו-יורקר' כי מעולם לא עלה בדעתו שזה יכול להיחשב כשוחד – "למה שירצו לשחד אותי? אבא שלי כבר לא היה בתפקיד". מלבד העובדה שג'ו ביידן כבר היה אז בעיצומן של ההכנות לריצה לנשיאות, האנטר הבהיר היטב לשותפיו העסקיים שהיו מעורבים בשיחות עם CEFC כי יה דוחף לעסקה מכיוון שהוא רוצה להיות מזוהה עם שם המשפחה. מן הסתם, לא האנטר הוא זה שהופך את שם המשפחה לסחורה יקרת ערך כל כך.

היו אלה הדיונים בין האנטר ליה שיצרו את תכתובת המיילים עליה דווח לראשונה ב'ניו-יורק פוסט' ובה פורטה היטב "חבילת הפיצויים" המצופה. נטען כי המיילים הגיעו ממחשביו האישיים של האנטר ביידן, ואלו הרלוונטים לפרשת CEFC אומתו בידי אנתוני בובולינסקי – קצין צי לשעבר ומשקיע אמיד שנשכר בידי שותפו של ביידן ג'יימס גיליאר כדי לבנות את מערכת היחסים בין המשפחה ל-CEFC. לא רק האנטר, אלא המשפחה כולה.

בובולינסקי היה משתתף פעיל בחילופי המיילים וערך מספר פגישות פנים אל פנים עם האנטר וג'ים ביידן, בנוסף לשני מקרים לפחות של פגישות אישיות עם ג'ו ביידן עצמו. בובולינסקי סיפר כי החלוקה המקורית של האחזקות הייתה אמורה להעניק להאנטר נתח של 20 אחוזים, ולשמור עשרה אחוזים נוספים עבור אביו ג'ו (המתואר כ"בחור הגדול" במייל הרלוונטי). האח ג'ים ביידן היה אמור לקבל עשרה אחוזים גם כן. בובולינסקי מציין כי בזמן בו סוכמה העסקה, האחוזים של ג'ו ביידן הוחזקו בידי ג'ים ולא בידי האנטר.

כפי שדווח ב'וול-סטריט ג'ורנל' וכפי שבובולינסקי עצמו אישר בראיון לפוקס ניוז, בקיץ 2017 הוא התפכח מהעסקה כפי שסוכמה. הוא ראה בה עסקת אנרגיה שדרשה שימוש בפרוטוקולים חוקיים ופיקוח ממשלתי, והחל להאמין שהאנטר רואה בה כלא יותר מ"קופה אישית". בובולינסקי גם הביע התנגדות לעובדה שהאנטר לא הציע למעשה שום ערך לעסקה מלבד שמו.

אך השם ביידן הוא בדיוק מה שסין רצתה וכפי שכבר הסברנו, CEFC הייתה סין וכולם ידעו זאת. גיליאר הזהיר את טוני בובולינסקי מכך שהשותפים ליוזמה בצד של CEFC "הם אנשי מודיעין כך שהם מבינים את הערך המוסף" שיש לקשר עם ביידן. בהודעות טקסט שהחליפו השניים האנטר נזף בבובולינסקי והזכיר לו כי בכירי CEFC "מגיעים כדי להיות שותפים של משפחת ביידן", והוסיף כי "במקרה הזה רק שחקן אחד מחזיק את הקלף המנצח וזה אני. זה אולי לא הוגן אבל זו המציאות מכיוון שאני היחיד שמסכן מורשת משפחתית שלמה".

האנטר ידע ש-CEFC נמצאת תחת חקירה של ממשלת ארה"ב. לא רק שג'יינמינג סיפר לו על כך, אלא שהאנטר גם הסכים לשמש כיועץ משפטי לפטריק הו. בהודעת טקסט מחודש מאי 2017, גיליאר מזכיר לבובולינסקי ש"לא לציין את המעורבות של ג'ו [ביידן], רק כאשר אתה פנים מול פנים. אני יודע שאתה יודע אבל הם פרנואידים". למעשה, זוהי לא פרנויה. הביידנים היו בהחלט צריכים להיות מתוחים מעסקה מפוקפקת עם דמויות חשודות הקשורות למשטר זר ועוין. אין פלא אפוא שג'ים ביידן אמר לבובולינסקי שהמשפחה כולה מודעת היטב לצורך ב"הכחשה סבירה".

הכסף הגדול

עסקת הגז קרסה לבסוף מהצד הסיני, ורווח המיליונים שהובטח ממנה מעולם לא התממש. תוצאה זו דחקה החוצה חלק מהמשתתפים כמו בובולינסקי, אך הביידנים עדיין מצאו דרך להתעשר.

כפי שמפורט בדו"ח הסנאט, יה ג'יינגמינג ואחד מעובדיו, גונגוון דונג, הקימו קו אשראי דרך עסק בשם 'הדסון ווסט' ובאמצעותו ניפקו כרטיסי אשראי להאנטר וג'ים ביידן, ולאשתו של ג'ים שרה. השלושה השתמשו בכרטיסים כדי לרכוש מוצרי יוקרה ביותר ממאה אלף דולר. ב-4 באוגוסט, חברת בת של CEFC הנמצאת בבעלות חלקית של חברת הנפט הממשלתית Shangai Huaxin Group העבירה למשרד עורכי הדין של האנטר ביידן מאה אלף דולר נוספים.

כעבור ארבעה ימים חברת בת של CEFC העבירה 5 מיליון דולר ל'הדסון ווסט'. במהלך השנה לאחר מכן, כמעט 4.8 מיליון דולר מכספים אלה הועברו למשרד עורכי הדין של האנטר, לכאורה עבור "ייעוץ". באותה תקופה ממש, המשרד העביר כמעט 1.4 מיליון דולר לג'ים ביידן, דרך חשבון בנק שהחזיק ביחד עם רעייתו תחת השם של חברת הייעוץ Lion Hall. 'הדסון ווסט' שלחה עוד סכום של 76 אלף דולר ישירות לחברה של ג'ים ביידן במהלך 2018.

ב-2 לנובמבר 2017, CEFC ניסתה לשלוח למשרדו של האנטר ביידן מיליון דולר דרך חשבון של 'הדסון ווסט'. כפי שמתאר דו"ח הסנאט, סכום זה הוגדר כ"תשלום ייעוץ" עבור "מחקר שוק לפרויקט גז טבעי" שלא נעשה בו שימוש לבסוף ולכן הכסף הוחזר. אלא שהאנטר ביידן הודה מאוחר יותר כי הכסף היה אמור להגיע למשרד עורכי הדין שלו עבור הייצוג של פטריק הו, והוחזר כי נשלח בטעות לחשבון הלא נכון. הבעיה תוקנה לבסוף והתשלום העבר.

הקנוניה האמיתית

ב-18 בנובמבר פטריק הו נעצר על ידי ה-FBI בנמל התעופה בניו-יורק לאחר שנחת בטיסה מהונג קונג. כאשר הורשה לבצע שיחת טלפון אחת מתא המעצר הוא בחר להתקשר לג'ים ביידן, אחיו של סגן הנשיא לשעבר ומי שהיה מיועד להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות.

ג'ים סיפר ל'טיימס' מאוחר יותר כי היה מופתע לקבל את השיחה, והניח כי הו התכוון להתקשר להאנטר, ולכן נתן לו את המספר הנכון. "אין לי מה להוסיף יותר בעניין ואני לא רוצה עוד להיגרר לזה", אמר ג'ים לעיתון. אך נראה שלא הייתה לו כלל בעיה להיגרר כאשר תשלומים נאים הגיעו לחשבון הבנק שלו הודות ל-CEFC ויה ג'יינימינג, מעסיקו של פטריק הו אותו ייצג האנטר ביידן תמורת שכר נדיב. שישה שבועות לאחר מעצרו של הו, ג'יינמינג שלח לאנשי CEFC את מה שהתבררה כהוראתו האחרונה ומה שב'פיננשייל טיימס' תיארו כפואמה בסגנון סיני מסורתי בה צוין כי יש "לקחת אחריות מלאה על 'חגורה ודרך', לעבוד קשה ולבצע מהלכים חדשים".

ב-8 בפברואר 2018, תובעים פדרליים הודיעו במסמך לבית המשפט כי יציגו נגד הו ראיה שהושגה במסגרת מעקב מודיעין מסווג. כשבוע לאחר מכן, יה נעצר בסין בהוראת הנשיא שי. בתקשורת דווח כי הוא נחקר ב"עברות שוחד", ועקבותיו נעלמו לחלוטין מאז. כפי שהאנטר ביידן תיאר זאת, "האיש העשיר בעולם, ומי שהיה שותפי, נעדר".

במשך יותר משלוש שנים, העם האמריקני הופגז במתקפה תקשורתית-שמאלנית שתודלקה בידי הדלפות אנונימיות ולא מבוססות שטענו כי דונלד טראמפ "שיתף פעולה" עם כוחות זרים ועוינים. עיתונאים וחוקרים הפכו עולמות כדי להשיג הוכחות לכך, במיוחד לגבי העברות כספים בין מקורבי טראמפ לבין דמויות רוסיות מפוקפקות הקשורות לקרמלין. כולם העלו בידם חרס.

ביום שלישי השבוע, אותה תקשורת ממש תעודד את העם האמריקני לבחור כנשיאו את ג'ו ביידן, אדם אשר, בהתבסס על ראיות של ממש, נראה כי היה לכוד עמוק במרדף המשפחתי לשיתוף פעולה עם סוכנים מטעם כוח זר ועוין. בניגוד לדיווחים ההיסטריים והשמועות השקריות על טראמפ, במקרה של ביידן אין שום ספק שמיליוני דולרים החליפו ידיים והגיעו למשפחתו מגורמים סיניים מפוקפקים בעלי קשרים משמעותיים לסין ולמפלגה הקומוניסטית בראשות שי ג'ינפינג. לכו תבינו.

אנדרו מקארתי הוא משפטן ופובליציסט, בעבר שימש כעוזר לתובע הכללי של מדינת ניו-יורק. המאמר התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.