קמפיין למען הקצין שזינק לזירת פיגוע: "ניסיתי להציל חיים ונשארתי בלי כלום"

נותרו עוד 24 ימים לתמיכה בקמפיין "לא מפקירים את רונן". היכנסו לקישור ותרמו עכשיו.

***

ערב ה-18 באוקטובר 2015 התחיל כעוד ערב שגרתי עבור רונן כהן. קצין השב"ס היה בדרכו לבית החולים בשל פציעה ביד, וכאשר נסע ביחד עם חבר לעבודה ליד התחנה המרכזית בבאר שבע התרחש הרגע ששינה את חייו.

"שמענו פתאום יריות, ראינו אנשים בורחים לכל כיוון וצועקים בהיסטריה שהיה פיגוע", הוא נזכר בשיחה עם 'מידה' בדקות הגורליות. "עצרנו את הרכב ונכנסתי פנימה לתוך התחנה. למרות שלא הייתי חמוש, חשבתי שאוכל לסייע לפצועים ולפנות אותם במקרה הצורך לטיפול רפואי. כשהייתי בפנים ראיתי את האדם שזוהה כמחבל [הנתין האריתראי הבטום זרהום שזוהה בטעות כמחבל ונורה על ידי שוטר קודם לכן] שוכב על הרצפה ירוי, כשמסביבו שוטרים וחיילים מאבטחים בנשקים שלופים. באותו רגע היינו בטוחים שמדובר במחבל, וגם ברשת המשטרתית דיברו כל הזמן על מחבל נוסף בזירה שצריך לאבטח אותו. באותן שניות לא הייתה לנו שום דרך לדעת שלא מדובר במחבל".

אבל בינתיים, "המחבל האמיתי שהסתתר בשירותים התחיל לפתע לירות מתוכם צרורות לכיוון שלנו, ושוב פעם אנשים התחילו לרוץ בהיסטריה. היה דם בכל מקום. השוטרים פנו לכיוון היריות והשאירו את זירת הפיגוע הראשונה ללא אבטחה".

מה עבר בראש שלך באותו הרגע?

"יש לך בדיוק שניה להחליט מה אתה עושה: האם אתה בורח ומתחבא או שאתה קופץ לכיוון המחבל שעל הרצפה. ניסינו לאבטח אותו ולקבע אותו למקום בעזרת ספסל, וראיתי שהוא עושה פתאום תנועה עם היד. הייתי בטוח שהוא עומד לשלוף נשק או להפעיל מטען ובעטתי בו בעורף. אחר כך ירדתי לכריעה כדי לאבטח אותו שלא יזוז, וכיוונתי את כוחות היס"מ שהתחילו לזרום לתחנה לעבר השירותים שם עוד נמשך הירי".

אחרי שהשוטרים לקחו פיקוד על הזירה, כהן נסע לבית החולים כדי לבדוק את היד ומשם חזר לעבודתו. "רק לפנות בוקר שמעתי את הדיווחים על כך שהייתה בעצם טעות בזיהוי ואותו אדם שהיינו בטוחים שהוא אחד המחבלים היה אזרח אריתראי. הרגשתי שקרה דבר נורא ואדם חף מפשע נהרג, ואז גם התחיל הסיוט של החיים שלי".

עוד לפני שנקרא לתת עדות במשטרה, כהן מספר כיצד "כבר התחילו לדבר ברדיו ובעיתונים על 'הלינץ' בתחנה המרכזית' וכמעט אף אחד לא דיבר על זה שהיה שם פיגוע טרור בו נרצח לוחם גולני עומרי לוי ז"ל ועוד הרבה אנשים נפצעו". לדבריו, "אף אחד מכלי התקשורת גם לא חשב לציין את העובדה שבדו"ח הפתולוגי נקבע שאותו אריתראי נהרג מירי ולא משום דבר אחר. אמרתי בכל מקום אפשרי שצר לי על המוות המיותר, אבל הפכו את כולנו לרוצחים בדם קר".

בהמשך כהן אף נעצר ונחקר במשטרה, והוגש נגדו כתב אישום באשמת תקיפה בנסיבות מחמירות. "המשפט התנהל במשך ארבע שנים ושמונה חודשים, ובהרבה הזדמנויות לאורך הדרך הציעו לי פשוט להודות ולקבל עונש מופחת", הוא מספר. "אבל אני סירבתי להודות במשהו שלא עשיתי ובסוף ניקיתי את שמי. הבעיה היא שבדרך הפסדתי את כל הקריירה, את הבית. הפסדתי המון דברים. הרבה מאוד כסף הלך לייצוג משפטי".

לא חשבת שפשוט עדיף להודות?

"היו המון רגעי משבר שחשבתי למה אני בכלל חי פה ולמה המשפחה שלי צריכה לסבול, ואולי עדיף אפילו להתאבד ולגמור עם זה. אבל אמרתי לעצמי שיש שתי אפשרויות: או שאתה נלחם על השם שלך או שאתה מרים ידיים. בדיוק כמו שנכנסתי לתחנה המרכזית בלי נשק בזמן שכולם בורחים החוצה, ככה החלטתי להילחם גם על השם שלי".

היו רגעים שאולי התחרטת על ההחלטה להיכנס לזירת הפיגוע?

"עד היום שואלים אותי את זה. בצבא הייתי חייל קרבי ואני רואה את החובה של אזרח במדינה לבוא ולעזור במה שאפשר. הייתי יכול לוותר ולצאת אולי בזול יותר אבל אז כנראה שלא הייתי חי עם עצמי כמו שצריך. בכל מקרה תמיד ידעתי שבאותו הרגע פעלתי כמו שצריך ולפי הנהלים".

וכאמור, כהן משוכנע שבמעשיו שלו ועל פי המידע שהיה לו בנסיבות הזמן והמקום הוא פעל כראוי. "שום דבר בחיים לא יכול להכין אותך לזירת פיגוע", הוא אומר. "באותן שניות תחת אש, עם ריח של מוות באוויר ועם המידע שהיה לנו, לא היינו יכולים לפעול אחרת. תאר לך שבאמת היה מחבל נוסף שנושא מטען – אם לא הייתי מנטרל אותו מיד הוא היה יכול להתפוצץ ולחסל את כולנו. ברגע כזה של סכנת חיים ברורה אתה יכול או לברוח או לפעול. יש אנשים שברחו ואני יכול להבין אותם, אבל אני מאלה שמעדיפים לפעול".

אך גם לאחר הזיכוי הסיפור לא הסתיים, כאשר המדינה ערערה לבית המשפט העליון שצפוי להחליט בחודשים הקרובים האם לדון מחדש במקרה ואולי להטיל על כהן עונש כבד ולהכתים שוב את שמו. "חמש שנים אחרי הפיגוע ואחרי שאיבדתי את הכל בדרך, שוב פעם אנחנו נכנסים לאי-ודאות משפטית ולא יודעים מתי כל זה יגמר. הפסדתי את העבודה ואת הקריירה, אין לי אפשרות לעבוד בתחום הביטחון כי אני לא יכול להוציא רישיון לנשק. אני פשוט תקוע במקום. בן ארבעים, אבא לשלושה ילדים בלי שום עבר פלילי. גם אחרי הזיכוי כשחשבנו שאפשר לצאת סוף סוף לדרך חדשה שוב אני רואה את החיים שלי נהרסים".

חבריו של כהן שתמכו לאורך התקופה החליטו לעזור שוב ויזמו עבורו קמפיין גיוס המונים תחת הכותרת "לא מפקירים את רונן", ובדף הגיוס כתבו: אנחנו לא מוכנים להפקיר אותו. כל אחד מאיתנו מכיר את רונן מתקופה אחרת, חלק מהילדות, חלק מהשירות, חלק מהחיים עצמם. אנחנו יודעים שרונן הוא האדם שאתם רוצים שיהיה לצדכם כשמשהו נורא קורה. אין שום סיבה שרונן ייאבד את חייו כי ניסה להציל חיים".

על פי כהן, "רוב הכסף מיועד לתשלום על ייצוג משפטי בבית המשפט העליון וחלקו לכיסוי החובות שצברתי בדרך. נאלצנו להוציא עד עכשיו הרבה מאוד כסף ואני אפילו לא יודע כמה עוד נצטרך להוציא. מעבר להוצאות המשפטיות צריך לזכור שיש גם משפחה שצריכה קורת גג, יש הלוואות, יש תשלומים לשכירות. והכי מתסכל שכל זה קרה רק בגלל שרציתי לעזור. ניסיתי להציל חיים ובסוף נשארתי בלי כלום".

איך המשפחה התמודדה עם המצב במהלך השנים?

"היה קשה מאוד עם כל חוסר הוודאות אבל למזלי יש לי משפחה תומכת וחזקה שיודעת בדיוק מי אני. כאשר נאלצנו למכור את הבית, אשתי הייתה הראשונה שאמרה כן. ללא התמיכה של ההורים והאחים והחברים יכול מאוד להיות שהייתי נשבר בדרך. הילדים כל הזמן שאלו אותי: אבא, מה היה קורה אם היית נהרג? אמרתי להם שאני מצפה שאם יום אחד הם יקלעו למצב דומה שיעשו את אותו הדבר וינסו להגן על המדינה. יש לנו מדינה אחת ונעשה בשבילה את כל מה שצריך".

אתה מרגיש שהפקירו אותך?

"שירות בתי הסוהר הפקיר אותי. מיד אחרי האירוע הם פרסמו הודעה לתקשורת שתקפה אותי ואת הסוהר השני, וגזרו את גורלי מבלי לשמוע בכלל את הגרסה שלי. אחר כך הוציאו אותי להשעיה של שנתיים שבהן לא עבדתי ובקושי יצאתי מהבית. במקום שיתנו גיבוי לסוהרים שלהם שניסו להציל חיים הם אפשרו לתקשורת לתקוף אותנו בזמן שכל הערוצים שידרו את הסרטונים של "הלינץ'". קיבלתי איומים ברצח ואיומים על הילדים שלי ובכל התקופה הזאת היה לנו אפס גיבוי. העובדה היא שבסוף זוכיתי מכל ההאשמות, אז מה זה אומר על ההתנהלות הזו של שב"ס?".

איזה תגובות אתה מקבל כיום מהציבור?

"יש תמיכה ואהבה אדירה בהודעות שאני מקבל ואפילו מאנשים ברחוב שאומרים לי שהם איתי. זה לא מובן מאליו וזה דבר שמאוד מרגש אותי ואת המשפחה שלי. אלה הדברים שבכל זאת נותנים קצת אור בתוך כל החושך הזה".

נותרו עוד 24 ימים לתמיכה בקמפיין "לא מפקירים את רונן". היכנסו לקישור ותרמו עכשיו.

***

משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "מדובר באירוע שהתרחש לפני  כחמש שנים שטופל בהלימה להנחיות הפרקליטות והמשטרה ובהתאם לנהלים הנוגעים לחקירה המתנהלת כנגד לובשי מדים. עם הגשת כתב אישום ע״י הפרקליטות הוצא הסוהר להשעיה בהתאם להנחיות גורמי המשמעת ובמקביל לווה הסוהר ע״י גורמי הרווחה. הסוהר בחר לעזוב את השירות ממניעיו שלו ואנו ממשיכים לאחל לו הצלחה במהלך דרכו".