מטרת החקירה השערורייתית של מיקי זוהר הייתה לנזוף בו על שהעז לבקר את מערכת החוק, ולהזהיר כל ח"כ או שר אחר שיעז לאתגר את שלטון הפקידים
ב-5 בנובמבר 2020 איבדה מדינת ישראל את זכותה להיקרא מדינה דמוקרטית. אם עד עכשיו ביקרנו את שלטון הפקידים והשופטים והצבענו על כך שהתנהלותם פוגעת בדמוקרטיה הישראלית, הרי שב-5 בנובמבר נחצה הרוביקון: מדינת ישראל איננה עוד דמוקרטיה.
האירוע המכונן היה חקירתו של ח"כ מיקי זוהר. כזכור, לפני כחודש איים זוהר על היועמ"ש מנדלבליט שאם לא יבטל את כתבי האישום נגד נתניהו, זוהר יחשוף את תוכן ההקלטות החסויות שעל פי תוכנן ייתכן שמנדלבליט עבר עבירות פליליות של שיבוש הליכי חקירה, מרמה והפרת אמונים.
בתגובה זומן זוהר לחקירה בחשד לסחיטה באיומים, אך במקום להפוך את השולחן על השוטרים החצופים שחקרו אותו הוא יצא מחדר החקירות בגו כפוף ובלשון מתנצלת. ואיתו יצאה מחדר החקירות גווייתה של הדמוקרטיה הישראלית.
דמוקרטיות לא מתאבדות, הן נרצחות
אחד השקרים המפוארים עליהם מבוססת ההפיכה השיפוטית היא הטענה לפיה הכרעות דמוקרטיות הביאו את הפשיסטים לשלטון באיטליה ואת הנאצים בגרמניה. אם לא ירוסן המנגנון הדמוקרטי על ידי שומרי סף בלתי-נבחרים, גורסת התיאוריה, עלולה גם ישראל להידרדר לשלטון טוטליטרי שרומס את זכויות אזרחיו.
הבעיה עם התיאוריה הזו היא שהיסודות ההיסטוריים שעליה היא נשענת הם כוזבים. הפשיסטים החזיקו בסך הכל ב-6% ממושבי הפרלמנט כשנבחר מוסוליני לראשות הממשלה ב-1922. הרוב שהוא זכה בו בפרלמנט הושג באמצעות חברי כנופיות לובשי חולצות שחורות, שהסתובבו חמושים ברובים בזמן ההצבעה בתוך אולם הפרלמנט. שנה אחר כך הגיעה המפלגה הנאצית לשיא כוחה בבחירות לרייכסטאג, אבל כדי לקצור את ההישג הזה היא הייתה צריכה להקים את האס-אה – מיליציית בריונים שהטילה את חיתתה על אזרחיה גרמניה בבואם להצביע.
בניגוד לאינדוקטרינציה של אהרן ברק וחסידיו, לא הדמוקרטיה הפורמלית הולידה את מוראות השואה, אלא שבירתה של הדמוקרטיה באמצעות בריונים שהילכו אימים על המצביעים.
האמת היא שלא מוכרת דוגמה היסטורית לדמוקרטיה מתאבדת – משטר דמוקרטי שחדל להיות דמוקרטי כתוצאה מהחלטה דמוקרטית כנה של אזרחים חופשיים. לעומת זאת, דוגמאות לדמוקרטיות שהוכרעו על ידי כוחות סמכותניים מתוך הממשלות עצמן יש למכביר.
מחוקקים במבחן
מיקי זוהר לא באמת זומן לחקירה. המסגרת הפורמלית לפגישה אמנם הייתה חקירה, אבל מהות הפגישה הייתה שיחת נזיפה. היה חשוב לשליטים האמיתיים לנזוף בנבחר הציבור הסורר, על כך שסטה מן השורה והעז להתנהג כמו חבר פרלמנט במדינה דמוקרטית: העז לדבר בסמכותיות ישירה לפקידים, ולהזהיר אותם כי הוא עשוי לעשות שימוש בחסינותו כדי לאכוף את הפרדת הרשויות.
האמת היא שזוהר לא עבר על שום חוק. הוא לא ביצע עבירה של סחיטה באיומים, משום שיסוד עבירה זו הוא שהפעולה שמאיימים בביצועה תהיה פעולה אסורה. כשאני אומר לאדם "תעשה מה שאני רוצה ואם לא אני אגרד לעצמי באוזן", זו לא סחיטה באיומים כי מותר לי לגרד באוזן. כשאני מאיים עליו שאתבע אותו או אעביר עליו ביקורת פומבית – גם זה אינו איום כי מותר לתבוע ומותר להעביר ביקורת.
צו איסור הפרסום שמונע את חשיפת קלטות מנדלבליט לא חל על מיקי זוהר, ולא חל על אף חבר כנסת. חוק חסינות חברי הכנסת קובע, בסעיף 1, כי חברי כנסת חסינים בפני כל פעולה משפטית בביצוע תפקידם. כלומר, צו איסור הפרסום לא חל עליהם. זו אבחנה חשובה כי אם היה מיקי זוהר מממש את איומו וחושף את תוכן ההקלטות, הוא לא היה עובר על שום עבירה. זה לא מקרה רגיל של חסינות בו חבר כנסת עובר עבירה ומתעורר צורך לשכנע את ועדת הכנסת להגן עליו באמצעות חסינות, ואז לא ניתן להעמידו לדין. מאחר שצווים שיפוטיים לא חלים על חברי כנסת, פרסום ההקלטות על ידי חבר כנסת הוא פשוט לא עבירה.
במשטרה ובפרקליטות יודעים את זה. הם גם יודעים שיש דרך לעקוף את החסינות הזו, אבל זו לא הנקודה. מה שחשוב הוא שהחוק לא מעניין אותם וגם לא השאלה אם מיקי זוהר עבר על החוק או לא. מה שמעניין אותם זה שחברי הכנסת ידעו את מקומם. אם תעזו לבקר את הפקידים בלשון חריפה מדי, אם תעזו להעלות בדעתכם את האפשרות להשתמש בחסינות שלכם למטרה שלשמה היא קיימת, קרי ביקורת על רשויות אכיפת החוק, תזומנו לחקירה.
אוחנה מאכזב
החקירה הבריונית של מיקי זוהר גררה תגובות מכל קצווי הקשת הפוליטית. התגובה של אמיר אוחנה, השר לביטחון הפנים, ראויה לתשומת לב מיוחדת: "בנושאי חקירות אנשי ציבור מן הסתם אינני יכול להורות למשטרה את מי/על מה לחקור", התנצל אוחנה, והפטיר נגד המשטרה עליה הוא ממונה: "פשוט בושה!".
אוחנה, שהפליא לעשות כשר משפטים, מגלה אוזלת יד כשר לביטחון פנים. בוודאי שהוא יכול להורות למשטרה את מי/על מה לחקור. הסיבה היחידה שהוא יהיה מנוע מלעשות זאת, היא הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה – אותו אדם שאת קלונו "איים" מיקי זוהר לחשוף.
אין חוק שמונע מהשר לביטחון פנים להתערב בעבודה המקצועית של המשטרה וטוב שכך: בסופו של דבר אוחנה הוא נבחר ציבור, והשוטרים לא. אוחנה נותן דין וחשבון לציבור, והשוטרים לא. פעולות המשטרה נעשות בשם הציבור, ולכן אם אין נבחר ציבור תקיף והחלטי שמכתיב מדיניות המשטרה לא באמת עובדת בשביל הציבור. לפי אוחנה, נבחרי ציבור מנועים מהתערבות בחקירת נבחרי ציבור. המשמעות היא צ'ק פתוח למשטרה ולפרקליטות להתערב בהכרעות דמוקרטיות שלא מוצאות חן בעיניהם, וכפי שמעידות חקירות נתניהו לא מדובר בנבואת זעם תלושה.
כשהמשטרה רומסת את חוק החסינות כדי לנזוף בחבר כנסת שפעל במסגרת תפקידו, מצופה מהשר הממונה עליה לקרוא לחוקרים ולמפקדיהם, לנזוף בהם בחזרה, להשתמש בסמכותו ולהעבירם לתפקיד שבו לא יוכלו לגרום נזק לדמוקרטיה הישראלית. המשטרה והפרקליטות ביקשו להעביר מסר לכל הח"כים, על חשבונו של מיקי זוהר. בתגובה מצופה מאוחנה להעביר מסר לכל השוטרים והפרקליטים, על חשבון השוטרים שחקרו את מיקי זוהר. כך עובדת הפרדת הרשויות.
שקיעתה של הדמוקרטיה
בעקבות חקירתו של מיקי זוהר יודע כל ח"כ עם מי אסור לו להתעסק, יהיה אשר יהיה רצונם של בוחריו. עמוקה ככל שתהיה השתלטות הפקידים על קבלת ההחלטות, המסר נקלט היטב: מי שיעז לאתגר את שלטון הפקידים יתויג כעבריין ואף עלול להיעצר במעצרים משפילים.
בדמוקרטיה, החשש היחיד של הנבחרים צריך להיות מבוחריהם. כשהנבחרים חוששים מהפרקליטים הרי למעשה הפרקליטים בשלטון. וזהו סופה של הדמוקרטיה.
במציאות, החבורה המקיפה את מנדלבליט היא נמר של נייר. אף חבר כנסת לא צריך לפחד מהם. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לדמוקרטיה הישראלית הוא תיעוד של חבר כנסת, נגיד מיקי זוהר, מובל לניידת משטרה באזיקים בשל דברים שאמר כחבר הכנסת. מעט הקרדיט הציבורי שעוד נותר לפרקליטות ייעלם, ותנועת המטוטלת תתחיל אולי סוף סוף לשנות את נתיבה לכיוון שיקום הדמוקרטיה הישראלית.
עו"ד זיו מאור הוא חבר הנהלת פורום 'הלל' בליכוד ויו"ר 'האגודה לזכות הציבור לדעת'
הבעיה אכן הרפיסות של ח"כ מהליכוד.. ממה הם מפחדים? לדעתי ח"כ זוהר היה חייב לסרב להגיע לחקירה, שכל תכליתה זה הפחדה של נו נו נו תזהרו לכם, אנו יכולים לתפור כל אחד.. אבל לצערי זוהר כמו נמושה הלך להיחקר.. בואו נתאר אם הוא היה מסרב מה היה קורה? ההד שהיה נוצר היה לטובת ניבחרי ציבור.. על כן יש לח"כ זכות וחובה מוסרית לפרסם את קלטות הרפז, שמנדלבליט ואשכנזי מככבים בה, כמו אחרוני העבריינים.. לסיכום חייבים ללכת למלחמת חורמה על מנדלבליט המושחת, עד שיניח את המפתחות וניפתר מכל הזוהמה בפרקליטות, ליאת בן ארי, דינה זילבר, נורית ליטמן , וכל מי שמונע באופן פסול .. זה הזמן..
צודק. היכן האומץ של נבחרי הציבור? הקושי המרכזי לדעתי הוא לפעול מול תקשורת אלקטרונית מונופוליסטית מגויסת עוינת הממומנת למרבה האירוניה על ידי המסים שלנו
"טענתי היא שבמדינה המנהלית, חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך, חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים.
המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה.
תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי לתת דין וחשבון לציבור הרחב, שגורלו נקבע בדרג הפקידותי".
המשנה ליועה"מ : דינה זילבר
https://www.israelhayom.co.il/article/818403
כתבה מצויינת.
כמה הערות:
1. "אם לא יבטל את כתבי האישום נגד נתניהו, זוהר יחשוף את תוכן ההקלטות החסויות" – לא כך התנסח ח"כ מיקי זוהר. הוא השתמש בלשון סביל (אמר יפורסמו – אם אינני טועה). כלומר, א. לא הוא אישית אלא (אולי) אחרים, ו-ב. זה לא איום. זה יותר כמו הערכתו למה שיקרה בעתיד (אפילו לא הבטחה).
2. לגבי יסחיטה באיומים, אולי בעקרון אתה צודק אבל כיום נעשה שימוש במונח גם כאשר הפעולה התגובתית מותרת. למשל, פרסום של צילומים מביכים/הקלטות וכו'. מה שמפתיע הוא שלא נעשה במונח סחטה באיומים שימוש במקרים כמו קבלת החלטה בסמכות (כמו קביעת עילה לסגירת תיק: מחוסר ראיות או מחוסר אשמה).
איש.ציבור.צריך.לדעת
יותר.מי.כולם.לתת.דוגמה.אישית.בהתנהגות.אין.שום.זכות.לאיש.ציבור.שמתקיף.ומאיים.על.משהו.ממישרד.המשטים.הו.אדם.אחר.שלא.יומד
על.מקומו.כאיש.ציבור.תפקיד.זה.לא.נותן.חסינות.גם.לראש.הממשלה.מאושם.בפלילים
עים.אתה.רוצא.להיות.איש.ציבור
אתה
חייב.להתנהג.באתהם???
צודק.
אם ה"יועץ" לא ביצע שום דבר לא חוקי – השמעת תוכן הקלטותיו אינה איום.
רק.עבור.נוכלי.הסמול.אשר.אינם.יודעים,להשתמש.בסימני.פיסוק.חשיפת.מעשיהם.היא.איום.כיוון.שכנראה.נוכלי.הסמול.יודעים.טוב.מאוד.שלאחר.חשיפת.מעשיהם.ברבים.דעתם.לגבי.החלת.החוק.עליהם.תשנה.באופו "פתאומי".
אלה היו 5 שניות על ההבדל בין החלת החוק בידי נוכלי הסמול על אחרים, לבין החלת אותו חוק על נוכלי הסמול עצמם.
חבל שמיקי זוהר לא אמר – אני מנצל את חסינותי כחבר כנסת , לא מגיע לחקירה ומשמיע את הקלטות.
סכנה לדמוקרטיה זה כשח"כ מאיים על היועמ"ש שאם לא יעשה כרצונו הוא יחשוף עליו חומרים כאלה וכאלה. ואם אכן יש בידי אדון זוהר ראיות מפלילות כלפי מנדלבליט, ראוי שיפרסמן מיד, בין אם מנדלבליט מתנהג "יפה" או לא.
אם בגלל החומרים המפלילים כנגד מנדלבליט, גרמו לו לעשות מעשים שגנדיר אותם כרגע, כלא תקינים – חשוב לחשוף גם את הצד הזה של המטבע ולא רק את החומרים המפלילים לבדם.
ואת זה, מיקי זוהר מנסה לעשות.
ציטוט ממאמר של עו"ד יוסי דר באתר news1:
עמדתו של בית המשפט העליון בפסק הדין הידוע בעניין העיתונאי משה ליכטמן (ע"פ 103/88). פסק הדין הנ"ל נחלק לעמדות רוב ומיעוט. אולם, בסוגיה הרלוונטית לענייננו לא הייתה מחלוקת בין השופטים.
בית המשפט העליון מבחין שם בין מה שהוא מכנה "הפחדה קונסטרוקטיבית", לבין "הפחדה שלילית", וקובע שהמבחן הוא אם יש למפחיד שליטה על התגשמות התוצאה שמפניה הוא מפחיד או שאין לו שליטה כזו.
וכך קובע השופט, לימים הנשיא, אהרן ברק בעניין זה:
"יש להבחין בין איום לבין מתן אזהרה או עצה. כאשר ראובן מזהיר את שמעון מפני פגיעה אפשרית בו, אין לומר, כי ראובן מאיים על שמעון. קו הגבול בין איום לבין אזהרה אינו מדויק. דומה, כי ניתן להיעזר במבחן העזר הבא: האם יש לדובר שליטה או השפעה על אפשרות התממשותה של הסכנה שעליה הוא מתריע? אם התשובה היא בחיוב – הדובר שולט על התממשות האזהרה – יש לראותו כמאיים, ולא אך כמזהיר"
ואם נשוב לענייננו, נשאלת השאלה אם לח"כ מיקי זוהר יש שליטה על האפשרות שבעתיד יתפרסמו או שלא יתפרסמו ההקלטות שעליהן דיבר. אם יש לו שליטה כי אז הוא נחשב כמאיים (בלשונו של בית המשפט: "הפחדה שלילית"); ואם אין לו שליטה כזו, כי אז הוא לא מאיים אלא מזהיר ("הפחדה קונסטרוקטיבית").
להמחשת העניין ראוי להביא כאן ציטוט נוסף מפסק הדין הנ"ל של השופט ברק:
"ראובן אומר לשמעון: "אם לא תשלם כסף תקבל מכות". זו עצה טובה, אם המרביץ הוא לוי, שאינו קשור כלל (לעניין המכות) לראובן. זהו איום אסור אם המרביץ הוא ראובן עצמו. הבחנה זו חשובה היא. אם לא נעמוד עליה ועל שכמותה, קיים חשש כי מרביתם של האיומים יהפכו לעצות טובות".
עד כאן הציטוט.
הנה-כי-כן, כדי לייחס לח"כ מיקי זוהר עבירת איומים או סחיטה באיומים – יש לקבוע תחילה האם ביכולתו לשלוט על פרסום או אי-פרסום ההקלטות שעליהן דיבר. סוף ציטוט.
אז טוב שחקרו אותו. ואם בשליטתו פרסום החומרים, יש להגיש כתב אישום
טוב שאיימת החוק תשרה על כולם (לראיה, מה קורה לאנשים שמפסיקים לפחד מהחוק) ודבר זה לא פוסח על נבחרי ציבור אולי אפילו ביתר שאת עקב כוחם הרב שניתן להם במסגרת תפקידם. אחרת למה נועד החוק אם לא להרתיע מביצוע מעשי פשע?
לגבי מכלוף אם אמירתו היו פשע או לא תקבע מערכת המשפט. אבל בשביל זה צריך לחקור… לא?
צודק.
מעכשיו כל אמבולנס וכל רכב כיבוי צריכים לעמוד בפקק כמו כולם ואסור להם לחצות רמזורים אדומים. זה החוק, לא? להביא לך הפניה לתקנה המדויקת, כן?
כאשר אתה סמולינסקי, חשוב יותר שסיסמתך תשמע טוב (למרות שרק אצל סמולנים החוק *מאיים*, על השאר האנשים החוק חל – מאיים הוא רק בידי נוכלי הסמול) – יותר מלשמור על חיי אדם, אשר ימותו אם אמבולנס או כבאית לא יגיעו בזמן.
אלה היו 5 שניות על ההבדל בין היגיון ומידתיות לבין, "מחשבתו" של סמולינקי (אשר לא באמת חשב, כיוון שלא קיבל אישור לכך משוקן).
שוטרים ונהגי אמבולנס נענשים על פי חוק אם הפעילו סירנה שלא לצורך. איומים זה לא חלק מעבודתו של פוליטיקאי. לא איומים על פקידים ולא איומים על אזרחים כמו הגברת רגב
אם כך, אז החוק קובע גם שחשיפת פלילים היא איום – אך ורק אם אתה פושע.
לצטט לך את החוק המדויק או שתמצא אותו בלי הגברת רגב?
פיטורין – הדרך היחידה להילחם בשחיתות (זו שהוכחה).
בשונה משקרים של מחנה רוצחי הישראלים עבור פרסים מאוסלו על נתניהו, השוטרים ש"חקרו" חבר כנסת על עבודתו המקצועית – עברו עבירה חמורה.
הביתה ומהר.
אם השוטרים רוצים גם לספר מי ומאיזו לשכה, אילץ אותם לעבור על החוק – הם מוזמנים לעדכן את כולנו.
מדובר בפושע …שעושה במערכת המשפט מה שהוא רוצה…כמה טמטום היה צריך ביבי כדיי לגדל את הנחש הזה
מנדלבליט הוא המלך, הוא הצאר, הוא הדיקטטור. מקומו ,בצפון קוריאה
מנדלבליט הוא שלטון החוק. מי שלא מתאים לו שילך לחיות במדבר.
גם האייתוללה חמינאי אומר שהוא שלטון החוק.
תודה שהסברת כיצד האייתוללה מנדלבליט הופך את ישראל למדבר.
מיקי זוהר איים על היועץ המשפטי שאם הוא לא יבטל את התיקים של נתניהו הוא יפרסם עליו רפש. זו פעולה של ארגון פשע. אם לא היו פותחים בחקירה זה היה הסוף של הדמוקרטיה!!!
מיקי זוהר אמר, שאם היועץ המשפטי לא יבטל את מה שתפר כנגד נתניהו – הוא יציג ראיות למנוף הלחץ שגרם ליעוץ לתפור אותם – חשד למעשיו הפליליים של היועץ עצמו.
כיוון שאם אין שום דבר פלילי בהקלטות אלה ובראיות נוספות שמיקי זוהר אולי מחזיק בהן, מדוע היועץ מתנגד לפרסומן?
לא. הסכנה לדמוקרטיה היא כשאנשים כמו מיקי זוהר חושבחן שמותר לאיים יועץ משפטי לממשלה במדינת ישראל. שבו בשקט. יש כאן מדינת חוק.
הסיבה מדוע לאנשי הרשות הנבחרת יש חסינות בכל המשטרים הדמוקרטים בעולם, היא בדיוק חשיפת החשד למעשיהם הפליליים של פקידים בכירים.
רק אצלך בחמאס, חקירת חשד לפלילים במעשי הראיס מנדלבליט, זה איום. זו הסיבה, כזה "חוק", מדוע אתם החמולה הנחשלת עליי אדמות.
מיקי זוהר איים וזה החמור מכל.הוא לא רק אמר!!!!!
כותב,המאמר אינו מבדיל בין דמוקרטיה לעריצות הרוב ואינו מבדיל בין דמוקרטיה לאנארכיה. בדמוקרטיה לנציג השלטון כסור לאיים על נציגי החוק והמשפט כשמדובר על ראש ממשלה נאשם העומד לפני משפט. כל עבריין ו עוד או נציג,של עבריין גם בדמוקרטיה וגם בדיקטטורה נעצר. סדמוקרטיה אסור לבעל שררה,ברשות המבצעת או המחוקקת חץלהתערב בעבודת התביעה או המשפט. הוא כן יכול לעדות זאת כשהוא מוזמן במשפט עי הנאשם כעד הגנה.
בקיצור, כל מה שצריכה הפרליקטות לעשות בשביל להעמיד את עצמה מעל החוק הוא להכריז על חקירה נגד ראש הממשלה. אתה מוכן לשתף אותנו איך מתן סמכות דיקטטורית כזאת מזכירה דמוקרטיה באיזשהי צורה?
בסופו של דבר הבעיה היא בחוסר המוכנות הפוליטית להתעמת מתוך חשש לא מוסבר דווקא מהשמאל – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2021/01/blog-post_17.html