מיוחד: נתניהו על האתגר וההזדמנות במזרח התיכון החדש

ביום ה-3 בדצמבר 2020 ערך פרופ' מייקל דוראן ראיון מיוחד עם ראש הממשלה נתניהו בנושאי המזרח התיכון, ארה"ב וישראל, במסגרת אירוע מקוון של מכון הדסון למחקר אסטרטגי. אנו מודים לפרופ' דוראן ולמכון הדסון על הרשות לתרגום ופרסום הראיון.

We would like to thank Prof. Doran and the Hudson Institute for permitting this publication

***

מייקל דוראן: בתור התחלה, אקח אותך אחורה למארס 2015, כאשר נשאת את הנאום בקונגרס בנושא הסכם הגרעין עם איראן. כעת כאשר ראינו את כל השינויים שהתרחשו במזרח התיכון, ואני מתכוון ל'הסכמי אברהם', נדמה לי שישנו קשר סיבתי בין אותו נאום לבין הנורמליזציה ביחסים שמתרחשת בין ישראל למדינות המפרץ. אני מתכוון לכך שישראל עמדה על שלה והביעה בקול רם את עמדתה החולקת על ארה"ב, ושידרה מסר של עוצמה לבנות הברית האחרות של אמריקה באזור. האם אתה מסכים עם הערכה כזו?

בנימין נתניהו: אני מסכים, אבל לא ממש במובן התיאורטי. אני יכול לספר לך שישנם מנהיגים ערביים באזור שהביעו את התחושות שלהם בזמן אמת. בזמן שנשאתי את אותו נאום, הם התרשמו מהעובדה שביטאתי דבר שהם עצמם חשבו עליו אבל לא אמרו בפומבי: בעיקר התחושה שאיראן גרעינית היא סכנה עבורם. מן הסתם, מצב כזה מסכן את קיומה של ישראל אבל הוא גם מסכן אותם, ובנוסף עומד בניגוד לאינטרס האמריקני כפי שישראל ומדינות ערב ראו אותו.

אני חושב שזה גרם לשינוי מדיני של הכוחות באזור. בתחילה נגד אויב משותף אבל כאשר הדברים הלכו והתפתחו, הגיעה הבנה שיש כאן הזדמנויות אדירות בטכנולוגיה וחדשנות, באנרגיה וניהול משק מים ובכל יוזמה אחרת שאפשר לחשוב עליה. מצד אחד יש את האתגר להתגבר על התוקפנות האיראנית ועל המאמץ האיראני להגיע לנשק גרעיני, ומצד שני לנצל את ההזדמנויות הקיימות בהווה ואת אלה העתידיות. שני הגורמים האלה התחברו יחדיו בנאום בקונגרס. אני חושב שזה אכן היה מפנה, כמו שאתם קוראים לזה בז'רגון.

מ"ד: נקודת מפנה.

ב"נ: נקודת מפנה. זו הייתה נקודת מפנה, אין ספק בכך. למרות שזאת הייתה החלטה קשה מאוד. לא קיבלתי אותה בקלות ראש, והאמת היא שהבנתי היטב עד כמה היא יוצאת דופן אך יחד עם זאת הכרחית.

מ"ד: אני לא יהודי, אך יש לי הרבה חברים יהודים כאן בארה"ב, כולל כאלה התומכים בך מאוד. אך שמתי לב לכך שבזמן הנאום, העובדה שנשאת אותו וחלקת על העמדה של נשיא ארה"ב בצורה גלויה כל כך, גרמה להם להרגיש מאוד לא בנוח. אני אהבתי את הנאום ואף כתבתי טור דעה ששיבח אותו, אך עמיתיי היהודים לא הרגישו בנוח. אחד מהם אמר לי: "אלפיים שנות היסטוריה לימדו אותנו שאסור להתעמת עם מלכים". אם יש לכם מחלוקות, צריך לפתור אותן בשקט מאחורי הקלעים. נדמה שזו גישה שחקוקה עמוק ביהדות, ואני תוהה – כאשר קיבלת את ההחלטה, האם חשת שאתה הולך נגד הזרם של אלפיים שנות יהדות? האם זה הפריע לך?

ב"נ: ראשית כל אני חושב שההיסטוריה היהודית קצת יותר מורכבת. למעשה היא הולכת אחורה כמעט 4,000 שנה. בשבוע הבא אנחנו מציינים פרק אחד ממנה, רק דוגמה אחת להתנגדות למלך שבלעדיה לא היינו כאן היום. היא נקראת חנוכה, המרד המכבי נגד הממלכה הסלאוקית ואנטיוכוס. ללא המרד הזה, לא הייתה יהדות וגם לא הייתה נצרות. אני חושב שזה עקרון יסוד שאסור להתעלם ממנו, כולל בעת המודרנית בה נאלצנו להתנגד למדיניות הבריטית, התנגדות שבלעדיה לא הייתה לא מדינה ריבונית. זה דבר ראשון.

הנקודה השנייה היא שאני לא התמודדתי מול מלך. התנהלתי מול נשיא נבחר של בת-ברית גדולה וחשובה, ארה"ב, ואנחנו כמו משפחה. בתוך משפחה יכולות להיות מחלוקות וזה קורה בכל משפחה, כמו שקרה במשפחה הזו. אני כיבדתי את הנשיא אובמה, אבל לא הסכמתי איתו בנקודה או שתיים. זו הייתה אחת מהן בה חשבתי כי קיומה של ישראל עומד על הפרק. וכאשר קיומה של מדינת ישראל עומד על הפרק, אז אני חייב לעשות את כל מה שאפשר כדי להבטיח את העתיד שלנו, וזה מה שעשיתי.

ודרך אגב, זה לא מנע את העובדה שהנשיא אובמה ואני חתמנו בהמשך על חבילת סיוע לישראל בסכום של כמעט 40 מיליארד דולר לאורך עשור, ואני אסיר תודה ומעריך את זה מאוד. אתה מחפש להגיע לפשרה היכן שהדבר אפשרי, אך עליך להימנע מפשרה היכן שזה לא אפשרי ועליך להבדיל בין שני הדברים. זה מה שניסיתי לעשות.

מ"ד: אני חושב שהמציאות החדשה הזו שאתה מתאר, כאשר נשאת את הנאום ובזמן אמת מנהיגים ערביים שיבחו אותך על כך ודיברו איתך עליו…

ב"נ: חלק מהם.

מ"ד: חלק מהם. אבל אני חושב שבקריאה שלי את המזרח התיכון זהו מצב חדש מאוד עבור ישראל. אתם כעת ממש חברים בקואליציה ואולי אפילו הנציגים הבולטים והמשפיעים ביותר בה. אני תוהה האם תוכל לתת לנו קצת מושג כיצד זה קרה. האם זו הייתה המטרה שלך, או שדברים פשוט הסתדרו מעצמם, והאם אתה מסכים שזהו אכן מצב חדש מאוד עבור ישראל?

ב"נ: היו לנו שנים רבות של קשרים דיסקרטיים עם מדינות רבות במזרח התיכון, והם הואצו החל מהכהונה השנייה שלי ב-2009 והלאה. אך כפי שאמרתי, הכל עבר לשלב אחר לחלוטין לאחר הנאום בקונגרס. וכאשר התחלנו לדאוג יותר ויותר מהאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני, מניעה שלה הפכה מן הסתם למטרה העיקרית של המדיניות שהובלתי. אני חושב שבזכות המאמצים שלנו האיראנים עוכבו בשנים רבות אך עדיין הסכנה קיימת. זהו אתגר שכולנו עומדים מולו בשנים הקרובות.

האם הייתי מודע לכך שזה יאיץ את הקשרים עם מדינות ערב? כך קיוויתי. חשבתי שזה מה שיקרה כנראה, אך המטרה הראשונה הייתה לעשות כל מה שניתן כדי למנוע דבר שלדעתי היה יכול לסמן את חיסול המדינה היהודית. אתה הזכרת את ההיסטוריה של היהודים, בה נלחמנו על מקום תחת השמש במשך כמעט 4,000 שנים. לא עשינו את כל המסע המדהים הזה רק כדי שהוא יסתיים בגלל גחמה של אייתוללות המחויבים רעיונית להשמדתנו. זה לא דבר שמנהיג ישראלי יכול לשבת מנגד ולאפשר לו לקרות.

מ"ד: מן הסתם, כאשר אתה משוחח עם מנהיגים ערביים איראן היא אחד הדברים שהם מודאגים ממנו. אילו דאגות אחרות יש להם, ואיך לדעתך הם רואים את ישראל כיום? מלבד ההתנגדות לתכנית הגרעין האיראנית, מה ישראל יכולה להציע להם?

ב"נ: אני חשוב שהם התחילו להבין במהלך השנים, במיוחד בעשור האחרון, שישראל רחוקה מלהיות האויבת שלהם והיא בת-ברית חיונית להבטחת היציבות, השלום והשגשוג במזרח התיכון. חלק מהם אומרים זאת די בגלוי, ורובם אומרים זאת בשקט. הם מודאגים. הם מודאגים מרדיקליות אסלאמית, בין אם שיעית ובין אם סונית, והם מודאגים מהתפתחות הכלכלה שלהם ושיפור חיי האזרחים שלהם. הם חושבים כיצד ניתן להתמודד עם התוקפנות האיראנית ועם הטרור, שהתפשטו באזור כולו, ולאור כל זאת הם רואים ישראל שוב ככוח אזורי שמוכן לעמוד על שלו ולהביע דברים שכולם מסכימים עליהם.

אומר זאת כך באופן כללי: כאשר ישראל והערבים מסכימים על משהו, אני חושב שכדאי להקשיב להם. אנחנו חיים באזור ואנחנו מכירים אותו היטב.

מ"ד: על פי דיווחים שונים, ג'ו ביידן רוצה לחזור להסכם הגרעין. מה דעתך על כך?

ב"נ: אני חושב שזה היה הסכם פגום, ובמקום לחסום את דרכה של איראן לפצצה הוא סלל אותה בזהב. ממש בזהב, עם סכומי כסף אדירים שנכנסו לכספות של איראן. אבל הם השתמשו לא לכדי לבנות ארצם, לא כדי לתת לה משאבי מים וניהול טובים יותר ולא כדי לשפר את חיי האזרחים, אלא כדי למממן קמפיין בלתי-נתפס של כיבוש. מיד לאחר חתימת הסכם הגרעין, ראינו את איראן מתפשטת לעיראק ולתימן, מבקשת להתבסס צבאית בסוריה ולתמוך עוד יותר בחיזבאללה, בג'יהאד האסלאמי ובחמאס, ולעודד טרור באפריקה, אסיה ומקומות אחרים.

אם הרעיון מאחורי הסכם הגרעין היה לאלף את הנמר, מה שקרה בפועל הוא שדלתות הכלוב נפתחו לרווחה והנמר זינק למסע ביזה וכיבוש שמאיים להחריב את המזרח התיכון בדרכים נוראיות. בנוסף, איראן הצליחה לפתח, על פי ההסכם ובאישור בינלאומי, צנטריפוגות מתקדמות שיכפילו עשרות מונים את היכולת להעשיר אורניום במהירות. הם יהיו בעמדה להעשיר כמויות גדולות של אורניום שהוא המרכיב הקריטי בפצצת אטום, ואז לפרוץ לפצצה בזמן קצר מאוד. כל מה שהאיראנים היו צריכים הוא לשנות את לוח הזמנים, אף אחד לא דרש מהם לשנות את ההתנהגות.

זה למעשה מה שאמרתי בנאום: שנו את ההסכם. הוא לא יכול להתבסס על סעיף שאומר שאיראן תקיים אותו לאורך זמן. הזמן עבר, ואיראן עדיין ממשיכה לפתח את הצנטריפוגות, ומפרה את ההתחייבויות של הסכם הגרעין ושל האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. אנחנו הבאנו את זה לידיעת העולם ולידיעת ארה"ב עם חשיפת ארכיון הגרעין הסודי של איראן. הבאנו אותו לישראל והצגנו אותו בפני העולם.

אז אנחנו רואים את איראן כתוקפנית הן במובן של פיתוח נשק גרעיני והן במובן של הכסף שניתן לה עם הסרת חלק מהסנקציות והמגבלות. קיבלנו את המצב הגרוע ביותר משני העולמות. איראן המחזיקה במטריה גרעינית היא דבר מסוכן מאוד גם עבור ארה"ב. היא מפתחת טילים בליסטיים על מנת להרכיב עליהם ראשי נפץ גרעיניים (אתה לא משתמש בטיל בליסטי למטרה אחרת) ואלו יוכלו להגיע לכל עיר באמריקה.

יש שיאמרו שזאת לא בעיה אמיתית. ובכן, קחו למשל מדינה קטנה כמו צפון קוריאה לה שבריר מהתל"ג האיראני, ותבינו מה המשמעות עבור ארה"ב כאשר מדינה כזו מתחמשת בנשק גרעיני. איראן מסוכנת בהרבה מצפון קוריאה מכיוון שהיא מחזיקה באידיאולוגיה רדיקלית. כשהם שרים על "מוות לאמריקה" או "מוות לישראל" הם מתכוונים לכך. אם תהיה להם היכולת לאיים בהשמדה המונית, זה מציב את אמריקה באופן אוטומטי במקום אחר: הנה נכנס לזירה הגלובלית שחקן חדש שלפתע מחזיק ביכולת להחריב את הערים שלכם. והיכולת הזו תאפשר למשטר האיראני לא רק לאיים עליכם ועל בנות-בריתכם בנשק גרעיני אלא גם בנשק קונבנציונלי, מכיוון שהוא יחזיק במטריה גרעינית. אז בכך אתה מגדיל גם את האיום הקונבנציונלי וגם את האיום הגרעיני.

חייבים להבין כי נשק כזה בידיים של האייתוללות אינו דומה למצב של נשק גרעיני בידיים של הולנד למשל. זה שונה לגמרי. ואני חושב שהסכם הגרעין למעשה סלל את הדרך לעליית שני האיומים האלה ולכן זו תהיה טעות לחזור אליו. זאת התשובה הארוכה. מהי התשובה הקצרה? זאת טעות לשוב כעת להסכם הגרעין. אסור לחזור להסכם הפגום הזה.

מ"ד: אני בהחלט מסכים. על פי דיווחים שונים בתקשורת הזרה והמקומית, אתה ביקרת לאחרונה בסעודיה. האם תוכל לחלוק עמנו משהו בנושא?

ב"נ: לא צריך להאמין לכל דבר שקוראים בתקשורת.

מ"ד: בנוסף על פי דיווחים, האיראנים מאשימים את ישראל בחיסול של מוחסן פחריזאדה. תוכל לספר לנו משהו על כך?

ב"נ: הם תמיד מאשימים אותנו, בצדק או שלא בצדק, בכל דבר שמתרחש באיראן, והמדיניות הקבועה שלנו היא לא להגיב בנושאים כאלה. אני לא הולך לעשות זאת כעת.

מ"ד: לפני שנסיים, אבקש לשאול אותך כמה שאלות אישיות. אתה יודע כקורא נלהב, וחשבתי שיהיה מעניין לשוחח איתך מעט ראשית כל על התפקיד שאביך ההיסטוריון מילא בעיצוב המחשבה שלך. אתה כעת ראש הממשלה בעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות ישראל. זהו ציון דרך משמעותי. כולם יודעים שישראל היא מדינה שקשה למשול בה…

ב"נ: מי סיפר לך את השקר הזה, מייקל?

מ"ד: כאשר אתה חושב על התכונות שאפשרו לך להגיע להישג הזה, האם העובדה שאתה בנו של היסטוריון, ובמיוחד כזה שהלך נגד הזרם, סייעה לך או השפיעה עליך בדרך כלשהי?

ב"נ: לא הייתי מגדיר את אבי כמי שהלך נגד הזרם. אני מאמין שהוא נחשב לאחד החוקרים הגדולים של האינקוויזיציה הספרדית, ואחד ההיסטוריונים הגדולים שהעם היהודי ניפק בעשורים האחרונים. אך אספר לך דבר אחר: היה עיתונאי אמריקני ידוע שישב במשרד ממנו אני משוחח איתך כעת, והוא הגיע לכאן עם נכדו, סטודנט במכללה יוקרתית באמריקה ששאל אותי: "אני רוצה להיכנס לפוליטיקה. מה עליי ללמוד?". הוא חשב שאני אגיד שעליו ללמוד משפטים, מכיוון שכולם עורכי דין היום. אבל במקום זאת הסברתי כי יש שלושה נושאים שעליו ללמוד: היסטוריה, היסטוריה ועוד היסטוריה. כאשר אתה לומד היסטוריה אתה מבין את הכוחות הגדולים שפועלים בעולם.

אבי אמר לי שהתנאי המקדים להנהיג את ישראל הוא השכלה רחבה ועמוקה. כאשר הוא אמר את זה חשבתי לעצמי: "על מה הוא מדבר?" ואמרתי: "אתה צריך חזון – אתה צריך להציב מטרה וגם את היכולת לחתור להשגתה". והוא ענה: "את זה אתה צריך לכל דבר בחיים, בבין אם אתה איש עסקים או נשיא אוניברסיטה. אבל כדי להנהיג מדינה", כך אמר, "אתה חייב השכלה מכיוון שאחרת אתה נתון לחסדי הבירוקרטיה והתקשורת. אתה כמו עלה נידף ברוח. רק כאשר אתה מבין את כוחות ההיסטוריה ומבין כיצד הם פועלים, רק אז אתה יכול לעצב אותה בעצמך. יתכן שיהיה לך סיכוי לעצב את ההיסטוריה, אבל אם אינך מבין אותה אתה אבוד".

אז כן, אבי העניק לי את זה. כאשר הייתי בכיתה ה' נתנו לנו שיעורי בית בהיסטוריה ומצאתי כמה מחברות בבית הישן שלנו. ראיתי בהן מאמרים נפלאים וכמובן שלא כתבתי מילה אחת מהם. הוא כתב אותם, ואחרי תקופה אני זוכר שאמר לי: "עכשיו אתה תכתוב". אמרתי: "אז אתה תערוך את זה", והוא ענה: "לא, לא. אתה תכתוב ואתה תערוך. הדבר הראשון שאתה צריך לחשוב עליו הוא – מה אתה רוצה להגיד, ואז תגיד את זה".

בהירות המחשבה הזו ובהירות הביטוי, אני חושב שזו השיטה החשובה ביותר שהוא הביא להבנה רחבה יותר של ההיסטוריה, בה אני לא רואה מקצוע תיאורטי אלא צורך יום-יומי.

מ"ד: זה מרתק. כהכנה לשיחה הזו האזנתי לראיון שדיוויד רובנסטיין ערך איתך לפני כמה שנים, והפתעת אותי מאוד עם משהו שאמרת שם. הוא שאל אותך כיצד אתה רוצה להיזכר, ואחת התשובות שענית הייתה "המשחרר של כלכלת ישראל". לאחר שחשבתי על כך הבנתי שזה בדיוק מה שעשית, אך זה הפתיע לשמוע אותך אומר עד כמה התמקדת במימד הכלכלי ובעוצמה הכלכלית של ישראל. כיצד הגעת לעמדה הזו?

ב"נ: ובכן, לא ממש גדלתי במסורת סוציאליסטית. זה אחד הדברים שביסס את החשיבה שלי בעניין אך הייתה לכך גם רמה אמפירית יותר. כאשר עבדתי בחברת ייעוץ בשנות ה-70, בחנתי לאילו מדינות היה סיכוי לצמוח. הסתכלתי במיוחד על אירופה עבור תיק עסקי כלשהו שעבדתי עליו, וחשבתי שכל המדינות שם נמצאות במצב די גרוע. אך הייתה מדינה אחת שראיתי בה פוטנציאל מכיוון שהיה בה מכון מחקר בראשו עמדה אישה בשם מרגרט תאצ'ר, שהאמינה שניתן לשנות כלכלות מן היסוד, גם כלכלות סמי-סוציאליסטיות ואטטיסטיות כמו ישראל או כמו שבריטניה הייתה לזמן מסוים.

חשבתי שאלו רעיונות נהדרים, ותאצ'ר עלתה בהמשך לשלטון ובאמת יישמה אותם. לכן האמנתי שאנחנו יכולים לעשות דבר דומה בישראל, למרות שזה היה קשה מאוד מבחינה פוליטית. אך הייתה לי הבנה ברורה מאוד לגבי הגורמים שיוצרים יתרון תחרותי למדינות, הנובע בעיקר מהיתרון התחרותי של חברות במגזר הפרטי. אז השאלה הייתה – האם ניתן ליצור מדיניות לאומית שתעודד תחרות ותעודד השגה של יתרון תחרותי? האם ניתן לקחת משאבים לאומיים ולנווט אותם כך שייצרו מגזר פרטי משגשג שבתורו יעניק לך עוד ועוד משאבים אותם אפשר לנצל למטרות חברתיות? בתנאים מסוימים, הוכח ששיעורי מס נמוכים דווקא מעלים את תקבולי המס הכלליים. וכך ניתן לעזור למדינה כולה, גם אלו שמחוץ לשוק וגם אלו שבתוך השוק, להשיג יתרון תחרותי.

זה דבר שונה לחלוטין מהמחשבה שהייתה רווחת בישראל והגעתי להבנה שאנחנו חייבים לעשות אותו. ולכן כאשר הייתה לי הזדמנות הן כראש ממשלה והן בהמשך כשר אוצר, קידמתי עשרות רפורמות שוק חופשי שהזניקו את ישראל קדימה. אתן לך דוגמה למה כוונתי. בדרך כלל אנשים יגידו: "אם יש לך מערכת חינוך טובה אז יש לך יתרון". זה לא נכון. לברית המועצות היו מדענים מבריקים בכל התחומים והם לא הצליחו להשיג דבר. אך אם אתה לוקח מערכת חינוך כזו ואת היכולות שלך, ומצרף אליהן כלכלת שוק חופשי, אז הכל מתחיל להמריא.

הנה דוגמה למה שהיה לנו בישראל. סבלנו מעלות שקועה, מכיוון שכדי לשמור על עוצמה צבאית היה עלינו לפתח טכנולוגיית מידע והיו לנו הרבה צעירים שעסקו בכך בהשקעה עצומה. אך כאשר הם עזבו את הצבא, לאן הם יפנו? חלקם הלכו לעמק הסיליקון, חלקם למקומות אחרים. הם לא רצו להישאר בישראל כי לא היה לנו כאן עמק סיליקון, אז היינו חייבים ליצור את וואדי הסיליקון. איך? על ידי הורדת שיעורי המס השולי שעמדו על 65 אחוזים מטורפים. היינו צריכים לקצץ הרבה מאוד רגולציות וכן הלאה.

זה מה שיצר את ההתפרצות האדירה של אלפי חברות סטרט-אפ באזורים רבים. זה השלב הראשון – לשחרר את הכלכלה כך שנוכל לנצל את ההשקעה בביטחון עבור חברות בשוק החופשי. אך יחד עם זאת חשוב להבין שלא היה ניתן להמשיך להשקיע בביטחון ללא פתיחת הכלכלה. לכן הגעתי לרעיון של שחרור הכלכלה הישראלית לא רק משום שהוא יביא לחיים טובים יותר לכולם. הוא מייצר משאבים רבים יותר והכנסות רבות יותר ממיסים, וכך אתה יכול לממן את כל הצרכים החברתיים – חינוך, תשתיות וכל דבר אחר. זה מה שעשינו.

אך הנימוק המכריע לעשות את כל זה היה שללא שוק חופשי לא היינו יכולים לממן את צרכי הביטחון הגוברים. לכן היה צורך לשחרר את השוק גם לרווחת העם אבל גם עבור תקציב הביטחון. כפי שהתברר, כעת אנחנו מצליחים לעשות את שני הדברים. לכן אמרתי באותו ראיון שהייתי רוצה להיזכר כמגן ישראל ומשחרר הכלכלה שלה. שני הדברים הולכים ביחד.

מ"ד: הזכרת את היתרון התחרותי. ישראל היא בבירור מדינה ייחודית. קשה לי לחשוב על מדינה אחרת בגודל הזה שיש לה כוח והשפעה כזו בעולם. השילוב הזה שדיברת עליו – יכולת צבאית יחד עם ידע כלכלי – הפך את ישראל לכוח עולמי אמיתי. אם היית צריך להסביר לראש ממשלה עתידי מה בדיוק צריך לעשות כדי לשמר את היתרון התחרותי של ישראל, מה היית בוחר להדגיש?

ב"נ: הייתי אומר לו ללמוד היסטוריה, ובמיוחד לעודד את לימוד ההיסטוריה והתנ"ך. ומתמטיקה, הרבה מתמטיקה. להדגיש כל הזמן את החשיבות הרבה של שני אלה.

מ"ד: מדוע התנ"ך?

ב"נ: התנ"ך הוא הסיבה שאנחנו כאן ולא בדנמרק למשל או בכל מקום אחר. זהו יסוד חשוב למסורת שלנו והסיבה לקיומנו. אני חושב זה גם חלק מהמסורת של העולם המערבי ומעליית העולם המודרני שלנו, עליית החירות. זו נובעת משני מקורות עיקריים, שתי ערים למעשה. אחת ממש כאן בירושלים והשנייה באתונה. אלו הם יסודות התרבות המערבית שעזרו לשנות את העולם. אני סבור שיש לכך חשיבות גם עבור ארה"ב, לא במובן הדתי אלא במובן של ערכים.

הדבר הנורא שקרה לעם היהודי הוא שארה"ב לא הייתה כוח משמעותי בעולם במחצית הראשונה של המאה העשרים, בה התרחשו אסונות נוראיים כולל השואה. והדבר הטוב עבורנו הוא שארה"ב הפכה לכוח עולמי במחצית השנייה של המאה, במקביל לעליית ישראל. ואם תשאל אותי לגבי החלק הראשון של המאה ה-21 הייתי אומר – לכו על מאה שלמה של כוח. הייתי רוצה לראות את ארה"ב שומרת על תפקידה ככוח המוביל בעולם מכיוון שאנחנו חולקים עמה אותם ערכים.

אז שאלת מדוע התנ"ך, מדוע חשוב כל כך ללמוד את המסורת שלנו? מכיוון שזהו המקור, המעיין הנובע לערכים שלנו, ערכים המגדירים את החברה ואת העתיד.

מ"ד: אתה מודאג מהאפשרות שארה"ב תעזוב את המזרח התיכון?

ב"נ: כמובן. אני חושב שזה יהיה דבר גרוע עבורנו ועבור בני-בריתנו הערבים אך גם עבור ארה"ב. יש לנו כעת שלום שמתפתח. אני חושב שהאינטרס האמריקני הוא להרחיב את השלום הזה ולתמוך במדינות המבקשות להרחיב את מעגל השלום, ומנגד להדוף את איראן ושליחיה המבקשים להחזיר אותנו לימי-ביניים אלימים. יש לנו ברית מתונים המבקשת לקדם את האזור לעתיד, ולהם יש ברית המבקשת לגרור אותנו בחזרה לעבר האפל. אני חושב שארה"ב צריכה לתמוך בישראל ובנות-בריתה ולתמוך בהרחבת השלום.

מן הסתם כולנו רוצים לראות את ארה"ב לוקחת חלק פעיל במזרח התיכון. מה יקרה אם תפסידו את המזרח התיכון? מה יקרה אם תנתקו מגע ופשוט תצאו לגמרי מהאזור? זו כבר לא רק שאלה של אנרגיה, שמן הסתם השתנתה מאוד. מדובר בציר המחבר שלוש יבשות, מדובר בנתיבי שיט, בקווי אספקה לאירופה, ומדובר בעלייה אפשרית של משטרים כמו איראן שיהיו יכולים לאיים ישירות על ארה"ב.

אני חושב שאם ישראל לא הייתה כאן המזרח התיכון כולו היה בסכנת התמוטטות. העובדה שאנחנו כאן, במוצב הקדמי של התרבות המערבית, העובדה שאנחנו מוכנים להגן על עצמנו ובכך מגנים על השכנים השותפים עמנו בשלום – אני חושב שזהו אינטרס חיוני לארה"ב. כמובן שאמריקה קובעת בעצמה מהם האינטרסים שלה, אבל אני חושב שאמריקנים רבים מאוד מבינים את השותפות הזו של אינטרסים וערכים. ישראל היא השומרת של האינטרסים והערכים המשותפים במזרח התיכון, ובלעדיה העולם כולו ישתנה לרעה בדרכים שקשה לדמיין.