ישראל מסוגלת להושיט סיוע בכל מקום בעולם – ועושה את זה בגאווה
כאשר עזבנו את הכפר קרוס דה-ולנסיה אשר בצפון הונדורס לאחר חמישה ימי עבודה מפרכים היו בו מים זורמים, תאורה חלקית, רחובות שאפשר לעבור בהם, גגות מתוקנים לפני עונת הגשמים וקורת גג למאות תושבים.
אחת מהם הייתה מריה, אישה שהתגוררה לבדה בבית בנוי מבמבוק שקרס ברובו לתוך שלולית ענקית. בדקנו את ביתה של מריה כבר ביום הראשון להגעתנו לכפר ופסלנו אותו כחסר סיכוי לשיקום. אבל כשראינו שאין למריה מקום אחר לשהות בו, התאספנו כולנו ביום האחרון ובתוך כמה שעות הקמנו את הבית מחדש כמעט מאפס.
ניקינו יריעות פח ישנות במי השלולית, יישרנו מסמרים חלודים שנשלפו מקרשים בסביבה ועבדנו עם כלים שקנינו בעצמנו בעיר הקרובה. כשהיא ראתה את הבית נבנה מחדש, מריה בכתה ללא הפסקה עד שסיימנו ולא יכלה להיפרד מאתנו. רגע לפני שהגיעה שעתנו לעזוב את הכפר, מניפים בגאווה את דגל ישראל, השארנו למריה בית עומד.
בסוף חודש נובמבר פקדו את הונדורס שני הוריקנים הרסניים, שפגעו במיוחד בכפרים בצפון המדינה. במקומות מסוימים כמו קרוס דה-ולנסיה גובה מי השיטפונות הגיע עד לשלושה מטרים, ותושבי הכפר נאלצו להתאסף במבנה היחיד בן שתי קומות ולקוות שהם לא יישכחו. כאשר סירות ההצלה הגיעו, גובה המים טיפס לחמישה מטרים. הגברים העלו את הנשים והילדים לגג, ונשארו לעמוד בקומה השנייה כשהמים כבר בגובה כתפיהם.
כשהגענו עם משלחת הסיוע של צה"ל (בהובלת יחצ"א – יחידת החילוץ וההצלה הלאומית בה אני משרת במילואים) להונדורס, רוב המים כבר ירדו והשאירו שטחים עצומים מכוסים בבוץ מעורב בשפכים, חלקי מבנים הרוסים ופסולת מכל סוג. ללא תשתיות מים וחשמל, עם דרכים לא-עבירות, ערי אוהלים לאורך הכבישים הראשיים בהן שוכנו הניצולים ורבבות אנשים שלא ידעו איך להתחיל את החיים מחדש. לכן למשלחת הסיוע הישראלית הוגדרו שתי מטרות – לסייע לאזרחים לחזור לשגרה ולעזור למנגנוני השלטון להחזיר את המדינה כולה למסלול השיקום.
כיצד קרה שמדינה בקצה השני של העולם פונה לעזרה דווקא למדינת ישראל הקטנה, ואיך זה שישראל הנמצאת במשבר פוליטי ובריאותי נענית מיד ושולחת צוות אנשי מילואים המוכנים לצאת למסע שכלל ארבע טיסות שנמשכו במצטבר 36 שעות? התשובה פשוטה – העולם יודע שלעם ישראל יש את הידע, היכולת והערכים המוסריים להושיט עזרה למי שזקוק לה.
בעשורים האחרונים ישראל הוציאה מעל חמישים משלחות סיוע וחילוץ למדינות מוכות אסונות כמו רעידות אדמה, צונאמי, שיטפונות, שרפות ומחלות. הניסיון והידע מעשי, המדעי והטכנולוגי שהצטבר במשימות אלה בא לידי ביטוי גם בששת הימים שלנו בהונדורס.
כשהגענו לכפר ההרוס נותרו בו כמה עשרות אנשים שהסתובבו בבוץ עד המותניים ותהו מאיפה להתחיל ומה להציל. קרוס דה-ולנסיה נבחר באופן מיוחד משום שסברנו כי אם נצליח להוכיח שאפשר לשקם את מי שהוכה באופן הקשה ביותר, כל השאר יבואו בעקבותיו.
בנוסף לעבודת החילוץ ושיקום ההריסות, חברי המשלחת הצה"לית הדריכו את שירותי הרווחה והבריאות איך לטפל באוכלוסיית העקורים, את מהנדסי התשתיות והמים איך להתגונן מפני השיטפון הבא ואת שירותי החירום המקומיים והלאומיים כיצד לטפל ביעילות באסון בקנה מידה כזה. הפעילות שלנו נגעה בכל רובד החל מהמסמר בגג ועד לשרי הממשלה שדנו בהיערכות לאומית. לשגרירות הונדורס שאמורה לקום בירושלים בקרוב תהיה עוד הרבה עבודה בהמשך.
זו גאווה אמיתית לייצג את מדינת ישראל ואת הערכים הלאומיים של עם ישראל בעולם. בנוסף, כל משלחת כזו היא הזדמנות לצבור נסיון בהתמודדות עם מצבי חירום ולשפר את המוכנות של מדינת ישראל עצמה לפגוש אתגרים דומים. מערך הגנת העורף נמצא בתהליך מתמיד של הפקת לקחים ושיפור של מה שעדיין צריך לשפר – ויש הרבה מה לשפר. לכן לחברי המשלחת ולמערכות סביבם צפויה עוד עבודה רבה בהמשך למען בטחון אזרחי ישראל.
מיכאל לובוביקוב הוא אדריכל ורב סרן במיל' בפיקוד העורף
מעניין שסיפורים כאלו לא מופיעים באתרי החדשות המרכזיים… אני תוהה כמה אנשים באמת מודעים לעבודה המדהימה שפיקוד העורף ויחצ"א עושים בעולם, תודה רבה על הכתבה הנהדרת 🙂
לגבי שינויים אצלנו – כל זה יקרה רק אחרי רעידת אדמה, לא לפני.
החלטות אצלנו מתקבלות רק לטווח קצר, ולפי מה שיופיע בעיתונים באותו הבוקר.
לשכנע עכשיו גורמים כאלה ואחרים שצריך להשקיע דווקא בהכנות לחרום – זה אף פעם לא עבד.
אחרי מצב חירום אחד, אולי יש סיכוי… אבל יותר סביר שנצטרך לפחות שניים 🙁
הצדעה לצהל. לאנשים המבצעים בפעול את המשימות האנושיות. וכמובן לממשלת ישראל העוטרת כבוד למדינת ישראל.
תודה לכולם.
ואכן כן.
אור לגויים.
כשאלופים באילתור טובים בחירום וגרועים בשיגרה
לישראל יש אתוס של אזור ספר (״מולדת בלי כותונת, מולדת יחפה״), אבל בפועל היא מדינה צפופה מאוד, שתהיה צפופה עוד יותר בגלל ריבוי טבעי אדיר ועליה.
בהכללה, כל השטח בין גדרה לחדרה שלא:
רעיל
נדרש בטחונית
נדרש חקלאית
נדרש לשימור ערכי טבע והיסטוריה
נדרש לתשתיות חשמל, מים, תקשורת, גז, תחבורה
כבר בנוי.
ממילא, הדרך היחידה להתקדם היא ע״י צוות הוליסטי של מומחים, שייבחנו את כל ההיבטים הנדרשים: מים, ניקוז, תחבורה, סביבה וכו׳.
אפשר לקרוא לכך ״בירוקרטיה״. אבל אין דרך אחרת. אי אפשר לתת ליזם לבנות שכונה או קניון על תוואי רכבת עתידי, או בשטח מועד להצפה.
ולגבי משלחת הסיוע: לצה״ל יש יכולת מיוחדת בחילוץ. לא בטוח שכדאי להפריט אותה. סיוע *
הונדורס היא מדינה קומוניסטית למחצה ושמאל קיצוני. התוצאה בהתאם. הכל תחת בעלות ממשלתית. כולם עבדי השלטון. זה אגב מה שמעונין השמאל להשליט פה. מדינת ניסנקורן. רק חופש כלכלי מסוגל להקים אנשים מן השפל. לחסל את התלות בממשלה.
"תכנית לאומית להתחדשות עירונית" , "פיזור אוכלוסייה נכון על פני מרחבי המדינה", "מערך חירום יעיל ונגיש", "מנגנוני קבלת החלטות פשוטים" ועכשיו מגיע הפוינט ההפוך "והעיקר – כמה שפחות בירוקרטיה באמצע". מתחיל עם קומוניזם ומסיים באורח פלא עם קפיטליזם.