האקטיביזם השיפוטי שובר שיאים כאשר השבוע עתיד לדון בג״ץ בשאלה האם חוק יסוד הלאום הינו ״חוקי״. מערכת ׳האיזונים והבלמים׳ בין בג״ץ לבין הכנסת הוצאה לחל״ת עוד הרבה לפני הקורונה, אך הגיע הזמן שתחזור
בשלושים השנים האחרונות מתרחש תהליך מסוכן, במסגרתו צוברת המערכת המשפטית סמכויות חסרות תקדים, המציבות אותה מעל לרשות המבצעת ומעל לרשות המחוקקת. עודף סמכויות זה שוחק את האיזונים והבלמים המגנים על נשמת אפה של הדמוקרטיה ויוצר מדרון שבסופו נמצאת רודנות שלטונית. שיאו של התהליך המסוכן הוא הדיון בחוקתיות של חוק יסוד הלאום שעתיד להתרחש בשבוע הקרוב בבג"ץ.
תהליך זה הינו תוצאה של התנהלותם של שופטי בית המשפט העליון, הפועלים כשחקנים פוליטיים לכל דבר ועניין. הם נוטלים לעצמם סמכויות שלא ניתנו להם על-פי חוק וממציאים מערכת מושגים המערערת את עקרונות היסוד של המשטר התקין במדינת ישראל.
כך למשל, הם מתערבים במדיניות המלחמה בטרור בכך שהם מבטלים הריסות בתי מחבלים שנועדו להרתעה, מבטלים חוקים שנועדו להסדיר את מדיניות ההגירה לישראל ולהוציא מסתננים בלתי חוקים מישראל ומתערבים בדמוקרטיה הישראלית על-ידי ביטול החלטות של ועדת הבחירות של הכנסת למנוע ממפלגות ואישים שתומכים בטרור נגד ישראל את ההתמודדות לכנסת.
צבירת הסמכויות של שופטי בג"ץ היה תהליך ארוך שנעשה ברוב המקרים במחשכים המשפטיים, הרחק מהשיח הציבורי, בתוך פסקאות מלאות מלל משפטי כחלק מפסקי-דין ארוכים ומשמימים. בתהליך זה ביטלו השופטים את עקרון אי השפיטות ובכך קבעו כי יש לבית המשפט סמכות לדון בכל נושא, כולל נושאים פוליטיים מובהקים שאמורים להיות מוכרעים על-ידי נבחרי הציבור בכנסת ולא בשולחן בית המשפט. במקביל, הם ביטלו את עיקרון זכות העמידה וקבעו שכל אחד יכול להגיש עתירה לבית המשפט בכל נושא, גם כאשר אינו צד ישיר לסכסוך.
עקרון נוסף שהם יצרו לעצמם הוא החלפת עקרון "הסבירות", קרי קביעה כי השופט חופשי לפסוק על-פי שיקולים סובייקטיביים, באופן שרירותי וללא קשר ללשון החוק. עקרונות אלה לעיתים סמויים מן העין הציבורית בעוד שאיננו חשופים באופן ישיר להשפעה שלהם על מערכת האיזונים של הדמוקרטיה.
אולם, העיקרון הבולט ביותר שאת תוצאותיו אנו רואים באופן מובהק הוא הסמכות הבלתי חוקית לפסול חוקים. הקביעה של אהרון ברק כי חוקי היסוד מהווים "מהפכה חוקתית" נתנה להם מעמד מעל לחוקים אחרים, למרות שהדבר לא נכתב בשום חוק, והיא שביססה את מעמדו של בג"ץ מעל למחוקק.
הנשיאה חיות, כגולם הקם על יוצרו, לא רק שהמשיכה את המגמה של השופט ברק, אלא כעת אף מקצינה אותה. ההחלטה לקבל את העתירה נגד חוקיותו של חוק יסוד הלאום ולדון בה בהרכב מורחב היא בבחינת ׳המהפכה החוקתית השנייה׳. בג"ץ לקח לעצמו סמכות לעסוק בשאלת "חוקיותו" של חוק יסוד שכוננה הכנסת ולא עוד חוק ׳רגיל׳. עצם הדיון והעובדה ששאלת ביטול חוק היסוד נמצאת באוויר, מפרה בצורה גסה ואלימה את ריבונות הכנסת והבחירה של אזרחי ישראל.
תומכי האקטיביזם השיפוטי, מציגים את בג"ץ כגוף משפטי-מקצועי נטול כל זיקה פוליטית, בדיוק כפי שבג"ץ מציג את עצמו באופן מטעה. הם מציירים את שופטי בג"ץ כדמויות על-אנושיות שאינן מושפעות מאג'נדות אישיות או מרגשות.המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי מכירים במושכל הראשון של מדעי המדינה, קרי שאין אדם או גוף החסין מהשפעתו המשחיתה של הכוח וכי האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון הם נשמת אפה של הדמוקרטיה. מבקרי המהפכה השיפוטית, שביניהם ניתן למצוא מומחי משפט בכירים, שרי משפטים ושופטי בית המשפט העליון בדימוס, מזהירים מפני המגמה המסוכנת אליה נסחף בג"ץ, הפוגעת באופן אנוש באמון הציבור בבג"ץ ובמערכת המשפט. הם מציינים, כי הבחירה בהתנהלות פוליטית הופכת את בית המשפט ל"בית השופטים" שבו כל שופט פוסק לפי ערכיו האישיים. אותם מתנגדים קוראים להשבת האיזון בין הרשויות והחזרת בית המשפט למעמדו כגוף מקצועי נטול יומרות פוליטיות.
מכאן שהפתרון איננו יכול להיות נקודתי או לכלול טיפול רק בהיבט אחד של התופעה, אלא עליו להיות טיפול שורש בכל האתגרים העומדים לפנינו. על נבחרי הציבור להבין את גודל השעה ולהעביר בהקדם את חוק יסוד הפרדת רשויות.
חוק שכזה יעשה סדר בכל הסמכויות שבג"ץ סיפח לעצמו לאורך השנים ובמקביל יסדיר את ההתנהלות השוטפת של בית המשפט מול הכנסת והממשלה. פתרון שכזה, שיעבור ברוב של מעל ל-61 חברי כנסת, עשוי להחזיר את אמון העם במערכת המשפט ובשופטי בג"ץ, ובעיקר יחזיר את האיזונים לדמוקרטיה הישראלית.
החוק אמור לבטח לפחות ארבעה תיקונים: ביטול זכות העמידה, שכן בג"ץ מאפשר היום כמעט לכל אדם לעתור על כל נושא גם כשהוא אינו קשור אליו בשום דרך וענין; ביטול עיקרון אי השפיטות על-פיו בג"ץ יכול לשפוט כל נושא, כולל נושאים פוליטיים מובהקים; ביטול עיקרון הסבירות, בו שופטי בג"ץ מתערבים, משנים ופוסלים חוקים על פי מה שנתפס בעיניהם כסביר או כבלתי סביר, ללא קשר לחוק; וביטול הסמכות לפסול חוקים.
רק כך תינצל המערכת המשפטית מעצמה ויוחזר המשטר הדמוקרטי בישראל.
מספר גדל והולך של ישראלים מאס ב”שופטים אקטיביסטים״ המתנהגים כמאסטרים ציבוריים, דוחקים בגרוננו” קומוניזם / בולשביזם / פרוגרסיביזם “, בין אם נרצה או לא.
מדיניות זו, הדרך בה הם נכפים, מהווה איום מהותי יותר על עקרונותיו של עם חופשי השולט בעצמו.
שופטים אקטיביסטים יהירים שעושים זאת מפרקים את ישראל.
היהירות שיש לשופטים אקטיביסטים לשלול מהציבור המצביע את זכותם להחליט איזה סוג חוקים הם רוצים לחיות תחתם הוא טרור שיפוטי.
איזו מדינה תהיה ישראל?
- אחד שנשלט על ידי העם?
או כזה שבו האליטה השחצנית כופה את רצונם על הרוב?
אין זה תפקידם של השופטים לבטל את הצבעת הרוב ולחוקק מהספסל.
שופטים שהופכים לפוליטיקאים בגלימות משקרים לעתים קרובות גם כמו פוליטיקאים, וטוענים שהם מגנים על הדמוקרטיה כשבמציאות הם מגנים על הדיקטטורה שלהם.
אם הם הולכים להתנהג כמו פוליטיקאים, אז צריך להצביע להם כמו פוליטיקאים.
אנשי שמאל בתקשורת, שאוהבים את מה ששופטי שמאל עושים, באים להגנתם. השקר התקשורתי הוא שפגיעה בשופטים אקטיביסטים מאיימת על “עצמאותם” של בתי המשפט.
”עצמאות” שיפוטית אין פירושה להיות בלתי תלוי בחוקים. להיות שופט אין פירושו כוח לחוקק את הסדר היום השמאלני מהספסל, כלומר לשלול מהאזרחים את הזכויות הבסיסיות ביותר שלהם המגדירות עם חופשי וממשל עצמי.
זו חוצפה ברמה עולמית.
הגיע הזמן להפסיק להתייחס לשופטים אקטיביסטים כמו לפרות קדושות ולהתחיל להתייחס אליהם כמו לשוורים בחנות חרסינה ולפטר אותם לפני שישראל תושמד!
חוק הלאום הוא שפל לדמוקרטיה!!!
מזל שיש לנו ביקורת שיפוטית על החקיקה הפופוליסטית בכנסת..
אין כמו דיקטטורה!
שיטה הרבה יותר יעילה.
מי צריך פרלמנט? 120 מושחתים עם משכורת, לשכה ורכב, כשאפשר לשלוט על המדינה באמצעות 15 "שופטים", ישרי דרך ומורמים מעם.
לאחר זמן קצר, כשהעם מבין מה טוב לו, אפשר לעבור לשלטון מסודר, של איש אחד, עם שפם, וזהו, נפתרה הבעיה.
כמו שכבר השמאל הוכיח, במאה הקודמת.
גם נקבל שוויון.
כולם יהיו עניים ומדוכאים באותה מידה ..
הימנים האלה מעריכים חופש יותר מדי …
אמא יקרה
תוכלי להרחיב מעט מדוע החוק הוא שפל לדמוקרטיה? קשה להגיב לתגובה חסרת טיעון
דמוקרטיה זה שלטון הרוב – מנגנון להחלפת שלטון בהסכמה וללא אלימות, זה הכל. בלטינית חקיקה פופוליסטית פרושה חקיקה בידי העם ולצורכי העם. רצית לקלל ויצאת מברכת.
לגבי חוק הלאום עצמו, אין בו שום דבר מיוחד שאין בעשרות מדינות שונות והוא גם תואם להשקפת האומות, חבר הלאומים ולאחריו האומות המאוחדות לגבי טיב המדינה שתוקם עבור היהודים.
מבחינת המהות הדמוקרטית, המתנגדים לו מוזמנים לגייס בכנסת הבאה רוב שיבטל את חוק הלאום
מתחיל תקיף ומסיים בגמגום. המערכת המשפטית תינצל מעצמה? עם ישראל ינצל
חוק הלאום 2018 חייב להיות חלק אימננטי של החוקה וחוקי היסוד, אך עם הכנסת עקרון השיוויון האזרחי לכל תושביה ואזרחיה של מדינת ישראל לתוכו, עקרון שיסודו באמונה הישראלית המקראית והמשכו במגילת העצמאות של מדינת ישראל ויעודו בחוקת ישראל בחוק יסוד הלאום 2018.
אני מצפה מבג"ץ להורות לכנסת להכניס את עיקרון השיוויון האזרחי לחוק הלאום.
יש אמונה ישראלית מקראית ויש בתר מקראית? בדיחה
יעקב מישל,
חוק הלאום קובע שהמדינה הזאת היא מדינה יהודית. נקודה. סוף.
זה לא מדינה לכל גזע, לאום, דת או מין. ממש ממש לא.
המדינה היהודית נוסדה על ידי העם היהודי – עבור העם היהודי. למרות התנגדות אלימה של הערבים, והניסיונות שלהם להשמידה במלחמות וטרור.
לא. אין זכויות או שיוויון לאוייבים החותרים תחת המדינה היהודית.
כן. למדינה היהודית יש משימות וחזון להגשמה – ואף מיעוט ערבי לא יפריע לה להגשים את חזונה, באמצעות פיסקת שיוויון למיעוט חתרני אוייב המדינה. לא נסכים לכך.
ליעקב היקר
השוויון בפני החוק מנוסח בחוקים אחרים ואין שום סיבה לדחוף אותו לחוק הלאום. החוק הזה מצדד בגישה של מדינות לאום שמנוגדת לתפיסה הגלובליסטית שמנסים לדחוף לנו בכוח לגרון וזה בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין. אם מדינת ישראל היא מדינה יהודית ורוצים שהיא תשאר כזאת אין שום טעם ללכת סחור סחור ולנסות להשיג את זה בדרכים עקיפות רק בגלל שגרמניה ה”אחרת״ מממנת כאן שלל פעילויות אנטי ציוניות במקביל לניסיונה לבטל את הלאומים באירופה ולהשתלט עליהם דרך הבנקים. צריך להפסיק להכנע לתעמולת הPC של דת הגלובליזציה ולהבין את הסכנות של המהפיכה שהם מובילים
ששיכרון הכח של הרשות המבצעת מרקיע שחקים, קיים הצורך ברשות שופטת היודעת לרסן ולשמור על זכויות המיעוט מפני שרירות הריבון. מה לא טוב בכל? דווקא כאשר השיסוע בעם והקיצוניות מתגברת קיים הצורך במערכת היכולה ויודעת לעשות את האיזונים הדרושים וטוב שכך.תפסיקו לחשוב שיש מישהו שהוא מעל לחוק.
נראה שאתה חושב שהשופטים מעל החוק
לגבי השסעים בעם – רוב החוקים עוברים לאחר משא ומתן בן כל המפלגות בכנסת-כולל אלו שבאופוזיציה, כך שבכנסת עצמה יש מי שמייצג היטב את המיעוטים
רק שמי שיוצר את השסע הם בג״ץ ותומכיהם.
דמוקרטיה מבוססת על סובלנות כלומר נתינת כבוד לאחר ולתפיסתו. כמובן שזה יוצר בעיה כי בין תפיסות שונות יכולות להיווצר סתירות ולפעמים יש צורך בהכרעה אחת ואין אפשרות לגיוון(לדוגמה בחלוקת תקציבים) וכאן נכנס עקרון הכרעת הרוב.
אלא שבג״ץ ותומכיהם מסרבים לכבד הכרעת רוב שנוגדת את המוסר שלהם(בעיקר כשהרוב לא מקבל את הגדרת השיוויון המרחיבה שלהם) ומתחילים לנקוט בכל דרך אפשרית מהסתה(״פאשיזם״, ״גזענות״) ועד פסיקות עוקפות כנסת ותפירת תיקים.
כל זמן שלא מכירים בלגיטימציה של כל אחר מיזבק ועד בן-גביר, רק מפיצים שנאה.
מערכת "האיזונים והבלמים" בין בג״ץ לבין הכנסת לא הייתה קיימת מעולם. הייתה הבנה של השופטים שיש גבול להתערבותם. עד שהגיע אהרון ברק.
ברק ביצע "סיפוח זוחל" של כוח וסמכויות. הוא היה חכם והשתדל לעשות זאת מתחת לרדאר. השופטים של היום אינם חכמים כלל והם מפעילים עוד ועוד כוח לשם צבירת כוח נוסף.
עד שיחטפו את המכה….
בסופו של דבר שום חוק לא יעזור ללא נכונות של הממשלה והכנסת להתעלם מפסיקת בג"ץ. הרי חוקים גם יש היום ובית המשפט מוצא את ההסבר המשפטי לעשות משהו אחר. בשלב הזה אנחנו כבר במדרון החלקלק, וזו לא בעיה שניתן לפתור בחקיקת חוק נוסף.
הממשלה יכולה כבר עכשיו להחליט להתעלם מפסיקת בג"ץ. אבל ההנהגה חלשה והציבור מפולג. ואם יש רוב לחוק חדש, יש גם אוב להתעלם מפסיקת בג"ץ.
לא מספיק. חובה לבטל את האח התאום של הסבירות והוא מידתיות. שני המונחים האלה,על פיהם פוסלים בבג"ץ החלטות של רשויות אחרות הם סובייקטיביים בעליל ובנויים על השקפת העולם של השופטים ובינם לבין חוקים אין ולא כלום. לא ידוע לי שבמשרדה של הגברת נאור יש סבירומטר ומידתומטר.
בנוסף,חיוני לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשני נושאי משרה,כאשר היועץ המשפטי לממשלה הוא משרת אימון ועובד אך ורק בשליחות הממשלה. חיוני לקבוע בחוק יסוד שייעוץ משפטי בכל הרמות הוא ייעוץ בלבד ולא הנחיה לביצוע ואין שום מחוייבות של הממשלה ושריה "לציית" להנחיות בחוסר סמכות של פקידים ממונים. כמובן שהטרפת שאליה הגיע בית המשפט העלין,שאפילו בחלם לא הגיעו אליה,שראש הממשלה ושרי ושרות הממשלה אינם זכאים לייעוץ משפטי שיציג נאמנה את עמדתם בבית המשפט חייבת להעלם,יחד עם וועדת השתיים לסינון מוקדם בחשאי של מועמדים לשפיטה. בנוסף,יש לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים,כך ששופטי העליון לא ישתתפו בבחירת יורשיהם ועורכי דין לא יבחרו שופטים,מעשה שעננה כבדה של ניגוד עיניינים מעליו.
תיקון: לא לשנות את הרכב הועדה אלא לבטלה לגמרי.
מכיוון שבג״ץ מכריעהשאלות פוליטיות ומורכב מבני-אדם נוצר מצב שבו השקפת עולמם הפרטית של השופטים בהכרח תטה את הכף.
לכן, צריך להכיר בחוסר האוביקטיביות ולאזן אותו באופן דמוקרטי-כלומר להתאים את מגוון הדעות לכנסת.
מעשית הכוונה לתת למפלגות להרכיב את בג״ץ מחדש עם כניסת כנסת לתפקיד כש:
א.כל מפלגה מקבלת תקנים לפי כוחה המנדטורי.
ב.כל מפלגה מריצה מראש רשימת מועמדים לצד רשימתה לכנסת.
ג.יועתק החוק האמריקאי שקובע את סמכות בית המשפט העליון רק בהרכב מלא.
זה יבטיח שהדעה המוכרעת בכנסת ברוב דמוקרטי תהיה תואמת לדעה המוכרעת בבג״ץ.
לדני: המשמעות של הצעתך היא להפוך את בג"ץ לבית דין חוקתי,עם מספר קטן יחסית של תיקים בשנה,כמו בארה"ב,מה שיחייב הקמת ערכאת עירעור מעל למחוזי,כי מרבית עבודת בג"ץ היום היא טיפול בעירעורים.
אפשר אולי להמנע מערכאה נוספת,אם יוחלט שעירעורים על פסיקות המחוזי ורק עליהם,ידונו בהרכב של שלשה שופטים.
בני, ערעורים הם נושא בעייתי בפני עצמו.
איך אפשר להחזיר את כבוד בית המשפט כשבתי משפט הופכים פסק אחד של השני חדשים לבקרים?
איך נאשם שהורשע מצופה להתרגש כשהוא יודע שיש לו עוד אפשרות לערער שוב ושוב בתקווה שמישהוא ישנה את הפסק?
וזה בלי לדבר על העומס שהערעורים יוצרים בכל הרמות!
חייבים להגדיר בחוק שערעור יעמוד לפני השופט/ההרכב המקורי!
(וכמובן, לתת זמן בתחילת המשפט לערער על זהות השופט).
בני, לא הבנתי איך הגעת לזה.
גם אם נאמץ את הרעיון של דני לגבי הרכבת בג״ץ-זה לא מונע אפשרות שבית המשפט העליון ידון בערעורים בהרכב חלקי. פשוט צריך לדייק: סמכות הדיון בחוקים והחלטות ממשלה היא רק בהרכב מלא.
ועוד משהו: להעביר מהעולם את ועדות המינוי שמכונות בסגי נהור "ועדות איתור", למינוי פקידים בכירים ולהחזיר לממשלה ושריה את סמכות המינוי כמו במתוקנות בדמוקרטיות.
ציטוט מראיון של ארי שביט עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי ז"ל, שצופה בגאוניות לפני כ 20 שנה, את מה שקורה בישראל היום בעקבות ההפיכה(פוטש) המשפטית בהובלת אהרון ברק:
האם ניכרת אצלו,(אהרון ברק), נטייה לרכז עוד ועוד כוח במערכת שבראשה הוא עומד? "כן. כוח שלטוני. וזה בעיני לא נכון. זה מוליך למבוי סתום. כי בית המשפט נכנס לתוך מים עמוקים מדי. לתוך ביצה טובענית של דעות ואמונות פוליטיות. והדבר הזה מסוכן הן למדינה והן לבית המשפט. מסוכן למדינה כי הוא מחריף את השסעים החברתיים. ומסוכן לבית המשפט מפני שכך בית המשפט מאבד את היסוד העיקרי שעליו הוא חייב לבסס את מעמדו: האמון בניטרליות של המערכת המשפטית במחלוקות ציבוריות. כי כאשר בית המשפט מייצג דעה מסוימת, פרוגרסיווית ככל שתהיה, הוא מקומם חלק ניכר של הציבור שמתחיל לתקוף אותו בצורה גסה. אבל לצערי אני חייב לומר שבית המשפט תורם להיווצרות המצב הזה בכך שהוא נכנס לתחום שאינו תחומו. בכך שהוא לוקח על עצמו להכריע בעניינים של אמונות ודעות אשר המקום להכריע בהם הוא הכנסת".
האם בית המשפט איבד את הענווה שלו? "בוודאי. הוא מגלה התנשאות ויומרנות. אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים שקיבלו חינוך מיוחד לצורך זה. לעתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים. אבל בעיני המגמה הזאת איננה נכונה. קודם כל מפני שהשופטים מקבלים על עצמם תפקיד שהם לא מסוגלים למלא. שהם לא הוכשרו למלא אותו. כי הם הוכשרו לשפוט, לא לשלוט. אבל מעבר לכך יש פה כרסום ברעיון של הפרלמנט כריבון. יש פה הצבה של בית המשפט מעל לפרלמנט".
נראה שההתעוררות מאוחרת, זאת רכבת בלי בלמים
בג"צ הפך להיות עוד מפלגת שמאל ששופטיה מאמינים בסתר ליבם כי הם לא-אנושיים , מעין מלאכים . אבל בסך הכל מדובר באסופת שופטים ובנשיאה עבריינית בניה שהשתן עלה להם לראש . הגיעה העת להשיב את בג"צ לגודלו הטבעי ולהגדיר מחדש את סמכויות שופטיו ונשיאתו . בג"צ שאיבד אמון רוב העם הרויח זאת ביושר .
היכן הצורר העליון?
בציור נראים רק חלק מהאינקויזיטורים?!
מה זה? צנעת הפרט?
וליצור רושם מוטעה כאילו הבעיה עם מערכת המשפט מסתכמת באדם אחד?
אצלנו בימין פוליטיקה היא לא דבר אישי. זו הסיבה שהצבעתי למפלגה שמקדמת את ערכי גם אם העומד בראשה מתמודד מול 3 כתבי אישום(לא אמינים אבל אפילו אם היו רציניים זה לא היה משנה)-המפלגה היא יותר מהעומד בראשה. וזה נכון לכל מערכת אחרת.
מתי בית המחוקקים, שנשלחו ע"י הריבון שהוא העם יאמרו:
יש מחוקקים בירושלים
ויחזירו את השופטים לתפקידם המקורי וידיחו את האוליגרכיה.
כשהעם יתן 61 מנדטים למפלגות הרלוונטיות…
אילו חוקי היסוד היו מתקבלים ברוב של תשעים חברי כנסת, ובכך היו משקפים את רצונו של העם, אזי בג"ץ לא היה מתערב.
חוק הלאום משקף, לכל היותר, את רצונם של 50% מהישראלים. בקואליציה הנוכחית הוא לא היה עובר.
טוב יעשה בג"ץ אם יפסול את חוק הלאום שהוא, לעניות דעתי, לא חוקתי.
אתה עושה ערבוביה שלמה
ישנם חוקי יסוד שעברו ברוב של פחות מ60 חברי כנסת. מתוקף איזה חוק יש לבית המשפט סמכות לבטל חוק יסוד של הכנסת? מתוקף איזו חוקה לא קיימת? אם הקואליציה הנוכחית לא מרוצה מחוק הלאום – היא מוזמנת לבטל אותו בכנסת.
ראשית,דמוקרטיה מבוססת על רוב שהוא רק קצת יותר מחצי ולא 90%. עצם העובדה
שלחוק יסוד נדרשים יותר מ61 מנדטים הוא שערורייתי.
שנית, אם באמת היתה בעיה בכנסת הנוכחית ולא היה רוב-מדוע לא יעלו בכנסת הצעה לביטול ויצביעו עליה? אם השמאל מרגיש צורך לעקוף את הכנסת זה אומר הרבה.
לסיום, בג״ץ והיועץ המשפטיים לממשלה העבירו דברים רבים עם תמיכה צרה יותר(הם רחוקים מלייצג את המגוון בעם). אז אין להם זכות לפסוק פסק המתבסס על זה.
חשוב להבהיר: חוק הלאום כשלעצמו הוא אכן בעייתי. להשתמש בחוק כדי לקבע את עולם הערכים של הרוב ולכפות אותו על המיעוט ועוד יותר גרוע-על דורות עתידיים(בהם הרוב יכול להשתנות)-הוא לא פחות דיקטטורי מכל הפיכה שיפוטית.
אולם, על רקע ההטיה שיצרו חק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק(חוקים הכופים עולם ערכים לא פחות, רק כזה שלא בטוח שיש לו רוב) נוצר הצורך בחוק מאזן.
לכן, הטענה נגד אינה צריכה להיות רק הגנה על חוק הלאום אלא הגשת עתירות זהות נגד שני האחרים. בדרישה מבג״ץ להסביר את ההבדל.
וחשוב מכל-צריך חוק יסוד שיקבע שכל חקיקה העוסקת במוסר וערכים(כולל כל שלושת החוקים הנ״ל) מבוטלת עם כניסת כנסת חדשה לתפקידה אלא אם היא בוחרת להאריך את החוק לתקופת כהונתה(אך כמובן שהכנסת הבאה תצטרך להצביע על הארכה וכן הלאה).
אין שום בעיה בחוק הלאום – כל החוקים כופים מערכת ערכים של הרוב על המיעוט, למשל אי גיוס ערבים, איסור ביגמיה, סיפוח רמת הגולן, חלוקות תקציביות כאלו ואחרות, נקודות זיכוי עודפות לנשים במס הכנסה, לכולם יש מתנגדים אידאולוגיים ולעיתים נפגעים ממש.
לגבי הדורות הבאים, אם ירצו לשנות את חוק הלאום, כל מה שצריך זה לגייס רוב בכנסת עתידית.
דן, השאלה היא האם יש לכפייה הזו צידוק.
סיפוח הגולן הוא נושא שבו אין אפשרות לגיוון אך שאר הדוגמאות הם באמת חוקים בעייתים. הכנסת אמורה להכריע דעת רוב בסוגיות שונות אך גם לדעת מתי אפשר פשוט לא להכריע ולהעדיף אפשרות זו.
להפך… בגצ הפך נגד רצונו לקו ההגנה האחרון על הדמוקרטיה, כי בלי אקטיביזם משפטי ונגזרותיו אין שום מחסום בפני גישת "עריצות הרוב" אשר שואפת להפוך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה, בלי בגצ, מה ימנע מהכנסת להביר כל חוק שתרצה כולל חוקים אשר פוגעים אנושות בזכויות הפרט? או חוקים אשר באים לכפות חוקי דת על כלל האזרחים?, הימין מבזה את כבודם של "נבחרי ציבור" בפולחן אישיות לביבי וחקקת בלתי פוסקת שמטרתה לפורר את החברה הישראלית, מזל שיש לנו את בג"צ
השאלה היא מי יכפה את השקפת עולמו על כלל הציבור.
הפוליטיקאים נדרשים להשיג רוב, מה שאומר שיש צורך להגיע לפשרה מקובלת על רוב הציבור.
השופטים עושים זאת מתוך השקפת עולמם. בפועל נשיאת בית המשפט העליון שקובעת את הרכב השופטים היא זאת למעשה שכופת את השקפת עולמה על כלל הציבור.
אני מעדיף את האפשרות הראשונה. כאשר נשיא בית המשפט יהיה בעל השקפת עולם שונה משולך סביר להנעח שגם אתה תעדיף זאת. מה שבאופן אמיתי אומר שאתה מעוניין בהגנה מפני עריצות הרוב כאשר היא מתאימה להשקפת עולמך.
א.מה ימנע מהכנסת להעביר כל חוק שתרצה? הידיעה שבוחרים לא מרוצים יעברו למפלגות האופוזיציה בבחירות הבאות. אבל מה מונע מבג״ץ לבטל כל חוק שהוא רוצה?
ב.״עריצות הרוב״ זו הגדרת הדמוקרטיה. זו פשרה שנובעת מהרצון לפגוע במינימום אנשים ומהגיון שמהין שכל קול במיעוט מתבטל מול קול ברוב ונשאר עודף. אתה באמת מעדיף עריצות מיעוטים(מצב בו המדינה מאלצת שכבות מסוימות להחזיק אחרות וכך מתחלקת לפראיירים ונצלנים כמו זה שהמדינה בהדרגה הופכת אליו)? מה ההגיון/ הצדקה לזה?
ג.אין שום פולחן אישיות. ׳ביביסטים׳ הם פיקציה שהמציאו אנשי כחול-לבן, מתוך השקפת עולמם. אם היית קורא כלי תקשורת ימנים היית רואה שיש עליו הרבה ביקורת מימין. לא לחינם המפלגה הגדולה בימין בנויה על פרימריז, כלומר מגוון דעות בעוד המפלגות הגדולות במרכז שמאל בנויות על מנהיג כל יכול ויס-מנים.
"עריצות הרוב" היא הדחליל שבו מנפנפים אנשי השמאל ושותפיהם לדבר עבירה בימין. הבעיה הגדולה היא השלטת משטר עריצות על הציבור היהודי באמצעות מערכת המשפט המושחתת. הפתרון היחיד הוא הקמת מערכת אכיפה עצמאית, כפופה לכנסת בלבד שתוכל לעצור, להעמיד לדין ולהעניש בחומרה שופטים עבריינים גם אם הם שופטים בבית המשפט העליון.
מקווה שלא מאוחר מדי ושנצליח לתקן את הליקויים בבג"ץ ובפרקליטות בנחישות, אבל גם בזהירות,בחכמה וברגישות ומתוך חשיבה לטווח ארוך.
הדיון הזה הוא גם נקודת השפל הגדולה של נתניהו – מי שהוציא אל הפועל, בשנות שלטונו הארוכות, את רעיונות ה"עריצות הנאורה" של אהרון ברק. ברק ונתניהו הם המורה ותלמידו. לא תהיה לכך מחילה.
פשוט מרתיח…