בניהול מערכות רפואיות ובפיתוח תרופות וחיסונים, אין מנוס מהכרה באמת הפשוטה: השוק החופשי הוא הפיתרון המוצלח ביותר
דמיינו עולם בלי קפיטליזם גלובלי. כל אחד חי לו בשלווה בכפר השקט שלו. הפרות רועות באחו, החלבן מביא את החלב בכל בוקר, ומוכר הקרח מוביל את הקרח מן הקרחון הסמוך. פסטורליה. בעולם שכזה קשה לדמיין שתפרוץ מגפה עולמית, אבל מגפות כאלה דווקא פרצו שוב ושוב בעולם הקדום, על ידי סוחרים, ימאים, נוודים, הרפתקנים ועוד, וברגע שהגיעה מגפה כזאת היא הכתה בלי רחמים, מחסלת אוכלוסיות שלמות. אבל אלה החיים. חיסון? נסו אולי תרופות אליל.
בעולם המודרני שלנו, לעומת זאת, אנחנו עומדים שנה מפרוץ המגפה וכבר מתבצע מבצע חיסונים במלוא המרץ. הייתם יכולים לחשוב שהקפיטליזם, ומניע הרווח של חברות התרופות הגדולות, הם שהניעו את החיסונים וגרמו לפיתוחם, ניסויים ושיווקם במהירות בלתי נתפסת. אבל יש מי שמנסה לשכנע אותנו שישועתנו באה דווקא מן הסוציאליזם.
הנה כך למשל כתב יו״ר מרצ ח״כ ניצן הורוביץ בטוויטר:
קופות חולים שמחסנות את כולנו זה פרי של הסוציאליזם. שירות ציבורי שוויוני ונגיש מתוך תפיסה של שיוויון ערך האדם וערבות הדדית. כל זה מגולם במודל מדינת הרווחה. למזלנו חלק ממנה – הרפואה הציבורית, החינוך הציבורי, הביטוח הלאומי – עדיין קיימים למרות הכירסום המתמיד. אחרת, היינו על הקרשים”.
דברים דומים כתב רמי הוד מקרן ברל כצנלסון, על ההתחסנות המהירה, בציוץ פופולרי במיוחד:
מערכת הבריאות המפוארת שלנו שחיסנה אתמול 70,000 איש ובשבוע הבא תחסן 100,000 איש ביום לא נוסדה על-ידי הימין אלא על-ידי תנועת העבודה. האופי הציבורי והאוניברסלי שלה הוא לא תוצר של חזון העיוועים הדרוויניסטי של ביבי, בנט וקהלת אלא של החזון המהפכני של הציונות הסוציאליסטית”.
הבנתם? אמנם קופות החולים היום רחוקות מאוד מימי הפנקס האדום, והיום הן תחרותיות הרבה יותר, אבל יש אנשי שמאל שמבחינתם כל פרשנות של מערכת הבריאות היא ״עץ אני מרוויח, פלי אתה מפסיד״: אם משהו עובד, זה כי האלמנט הסוציאליסטי עובד; אם יש בעיות, זה בגלל ההפרטה, הקפיטליזם והייבוש.
ובכל זאת, יש כמה אנשים, אפילו מהשמאל, שקשה להם להתעלם מהמציאות. ואז מגיעה הבעיה השנייה, ממנה עולה שהפחד מקפיטליזם עלול להרוג. כך למשל באתר ׳שיחה מקומית׳ התפרסם טור מאת “עו״ד, פעילה חברתית, פוליטית וקואופרטיבית” בשם יפעת סולל, המשקף את הפחד מפני החיסון מפני שהוא פותח על-ידי חברות בעלות כוונת רווח. “כאשר חיסונים, כמו גם תרופות ומיכשור רפואי, מפותחים ומיוצרים על-ידי גופים שכל מטרתם מקסום רווחים, יש סיבה טובה לפחד”, כתבה סולל, וקראה גם, איך לא, להלאים את חברות התרופות.
נתמקד לרגע בפחד הזה ממקסום רווח. האם כשיפעת סולל הולכת למכולת היא מפחדת לקנות לחם כי יצרן הלחם עשה זאת כדי למקסם את רווחיו? האם התרופות והטכנולוגיות הרפואיות החדשניות הורגות אותנו, כי היצרנים מונעי רווח? אף פעם לא מאוחר לחזור לקלאסיקות כמו ״עושר האומות״ מאת אדם סמית, ספר שלימד אותנו בפסקה מפורסמת שאיננו מצפים לארוחת הערב בשל טוב הלב של האופה, של מבשל השיכר או של הקצב, אלא בהסתמך על האינטרס העצמי שלהם.
האינטרס העצמי – שורת הרווח המנוכרת – הוא הוא שאיפשר את ההתגייסות העולמית לפיתוח חיסונים. חברה שיודעת שהיא יכולה להרוויח הון תועפות בחיסון מצליח, תעשה כל שביכולתה לפתח, לנסות ולשווק חיסון שכזה. האם חברה ״תעגל פינות״ ותפקיע מחירים כדי להרוויח יותר? היא יכולה, אבל הדבר עלול להיות הרה אסון מבחינתה: חיסון כושל או מסוכן יתגלה במהרה, ויהרוס את החברה, את מניותיה ואת המוניטין שלה. העולם הקפיטליסטי, המכווין את האינטרס העצמי לטובת הכלל, הוא שהתברר כעוזר לטובת הכלל.
כותבים מהשמאל הזדרזו להזכיר לנו שהמחקר והפיתוח של החיסונים מומנו במידה ניכרת על-ידי מדינות. זה נכון חלקית, אבל מהיכן הגיע הכסף שגובות המדינות במיסים אם לא מן הצמיחה הכלכלית האדירה בחסות הקפיטליזם? כותבי השמאל גם נוהגים להצניע את תפקידה של הפילנתרופיה שהגיעה גם כן מאותן חברות ענק, ובעיקר קרן ביל ומלינדה גייטס, שהקים מיליארדר מהסוג ששלי יחימוביץ׳ סבורים שבושה בכלל שהם קיימים.
למען האמת, עצם המעורבות הממשלתית יצרה גם בעיות רבות. החיסון של מודרנה, כך מתברר, פותח בתוך שבוע אחד, בראשית ינואר 2020 – עוד לפני שהמגפה המסתורית הוכרה מחוץ לגבולות סין. שנה שלמה לקחה כדי להפוך אותו למסחרי ולייצר אותו בכמויות ענק, אך יותר מזה – כדי לעמוד בדרישות הרגולציה ולבחון אותו שוב ושוב.
אפשר היה גם אחרת. אפשר היה לשחרר את החיסון ברגע שמדעני החברה היו בטוחים במידה בסיסית מספקת בבטיחות שלו, ולתת לכל מי שרוצה לנסות אותו על עצמו, תוך שהוא יודע מה הם הסיכונים. בעולם של מגפה משתוללת ניסויים טבעיים כאלה היו אולי פוגעים בכמה נסיינים – מרצונם החופשי, סיכון הקיים בכל ניסוי מדעי, אבל מאיצים את התפשטות החיסונים האפקטיביים ומחסנים את האוכלוסייה כבר לפני חודשים רבים.
שליטתה של הרגולציה, על אף כל ה״האצות״ לכאורה, גרמה לכך שאירוע כזה לא התרחש. אפילו דרך אחרת, פשוטה, להאצת הניסויים – הדבקה מרצון של נבדקים כדי לבחון את יעילות החיסון – עדיין לא נעשתה, למרות החיים הרבים שהדבר יכול היה להציל בטווח הלא כל כך רחוק.
רק לתאר לעצמנו מה היה קורה אילו החיסונים היו מופצים כבר לפני חצי שנה ויותר – כמה חיים היו ניצלים, ואולי אף המוטציות המסוכנות המתפשטות לאחרונה לא היו מספיקות להתפשט. אבל הרגולציה, כמו הרגולציה, חסרת מעוף והבנה.
פיתוח החיסונים גם מאפשר לנו לבחון תסריטים חלופיים, שאנשי סוציאליזם ׳לייט׳ משתעשעים בהם. “אילו זכינו”, כתב הסופר הרב חיים סבתו, “היו חברות התרופות ואנשי המדע מתאחדים למצוא חיסון ותרופה. לא זכינו, וכל חברה מאמצת כוחה להקדים את חברתה בכמה ימים ולגרוף מיליונים לקופתה”.
חשבו מה היה קורה ״אילו זכינו״ והמדענים היו מתאחדים למצוא חיסון אחד ותרופה אחת. היום יש לנו יותר משלושים חברות העובדות על חיסונים שונים ומשונים. חלקם עוד בשלבים ראשוניים, ולא בטוח שיגיעו לשלב הגמר. מה היה קורה אילו המדענים היו בוחרים את החיסון הלא נכון? יתרה מזו – לכל חיסון יש יתרונות וחסרונות: יש חיסונים הדורשים הקפאה עמוקה, ויש שאפשר לאחסן במקרר פשוט; יש חיסונים הדורשים זריקה אחת, ויש – שתיים. יש חיסונים עם אפקטיביות גדולה יותר, ויש כאלה עם תופעות לוואי קלות יותר. מה הייתה ועדת המדענים בוחרת? ומה אילו היה מתברר שהחיסון שנבחר אינו עומד בפני המוטציות החדשות? ובאיזו מהירות היו החיסונים מתפתחים, לולא מניע הרווח? דווקא חוסר האיחוד, והתחרות – הוא הוא הדבר שזכינו בו והתברכנו בו.
ואפרופו ועדה, הביטו במכון בנס ציונה המפתח לו בעצלתיים חיסון משלו, במאות מיליוני שקלים, כשכעת מתנהל רק השלב השני של הניסויים בו. ״אילו זכינו״ והייתה לנו מדינה מהסוג שרמי הוד עורג אליה, בלי יבוא וגלובליזציה, זה כל מה שהיה לנו: ספק חיסון, שאולי יהיה זמין בעוד שנה.
בנושא המגפה העולמית, כמו בכל נושא אחר, כותבים נוטים להראות שהמאורעות שקרו מוכיחים ומחזקים את תפיסת עולמם. הקורא יכול, כמובן, להאשים גם את כותב שורות אלה בחטא זה עצמו. על כך יש לומר: נכון, זו נטייה אנושית. ולכן אין לנו אלא לבחון את המציאות כהווייתה ופשוט לראות איזה טיעון משכנע יותר.
בכל הנוגע לניהול מגפה, ספגתי כתומך שוק חופשי ביקורת רבה על כך שטענתי שדווקא הכוח המדינתי הכופייני הוא ההכרחי למניעת הפצה שלה, בדיוק כשם שהמדינה היא כלי שאין לו תחליף בענייני ביטחון פנים וחוץ. אבל כשאנחנו עוסקים בכל הנושאים האחרים – בניהול מערכות רפואיות ובפיתוח תרופות וחיסונים, נראה לי שאין מנוס מהכרה באמת הפשוטה: פנו דרך לשוק החופשי.
הקפיטליזם המציא את ספוטניק 5 שבו פוטין יתחסן [והפרופ' מנכ"ל הדסה מחמיא לו] ?
או את החיסון הסיני ?
והם דווקא אלו שהגיעו ראשונים לשוק.
אז מה בדיוק אתה טוען ???
למה לפוטין היית בחירה בין ספוטניק 5 לחיסון הסיני? מדוע היו צריכים הסינים לפתח חיסון, כאשר הרוסים כבר מפתחים את ספוטניק 5? הם דווקא אלו שהגיעו ראשונים לשוק?
אכן, קשה מאוד לראות כיצד פיתוח מוצר לפני כולם או מוצר מתחרה, מבטיח לך חלק גדול יותר (או לפחות חלק כלשהו) ברווחים. אכן קשה 🙂
מאותה סיבה שמייד אין אוסט יודנראט פרום ניאו נאצרת ממשיכה לפתח חיסון במכון הביולוגי בנס ציונה למרות שלא תזכה בשום נתח מהרווחים כשהחיסון סוף סוף יפותח בעוד…
החיסון האיראני : שלב הניסוייים בבני אדם החל היום.
לדברי ראש צוות המחקר, החיסון יעיל ב-90% מהמקרים
https://rotter.net/forum/scoops1/674693.shtml
אם היית מקבל את החיסון הרוסי או הסיני
היית מבין
לא הסוציאליזם ולא הקפיטליזם הביאו את התרופה. אנשים בעלי ידע וחוקרים עשו זאת בחסות חברת תרופות עשירה. ה"סוציאליזם" גורם לזה שהמדינה משלמת עבור החיסונים לכל אזרחיה ולא יוצרת מצב שחלק מהם לא יוכלו לרכוש את החיסון באופן פרטי.
זה כן.
כאשר אנשים מגיעים ליעדם, זה האוטובוס או הנהג הביאו אותם לשם?
לפי הטענה שלך, זהו הנהג בלבד. כאשר לנהג יש ללא ספק, תפקיד חשוב בהגעה ליעד – ללא רכב מתאים וכבישים, הנהג חסר כל. חברת תרופות עשירה, אתה רוצה לקרוא לזה, ע"מ להסתיר את מקור ההון הנוכחי של החברה ואת סיבותיה, מדוע בכלל בחרה להשקיע את חוקריה במציאת דווקא את החיסון – שיהיה. העיקר שמתחת לשם, בגלל עצם הציון של "חברת תרופות עשירה", רואים שאתה מודע לנקודה (רק מעדיף שמילולית זה ישמע שונה מנוסח המאמר, מילא).
המדינה משלמת עבור החיסונים לכל אזרחיה???
הכסף של המדינה, מאיפה מגיע? נכון – ממיסים. אז היות ול-99.999999% מהאנשים זה סביר מאוד ורצוי, שכספם יופנה לרכש החיסון עבור כולם, גם מי שידו אינה משגת – זה לא סוציאליזם. זו מטרה חברתית (סוציאלית, בלעז) ראויה אך אין פה כל קשר לסוציאליזם. "הציבור" אינו הבעלים של חברת התרופות, חוקריה בחרו את מקום עבודתם גם על פי המשכורת שתשולם להם ואת נימוקי החברה, ראינו בפסקה הקודמת. אז יש כאן ללא ספק, מטרה סוציאלית ראויה, אך אין כאן שום סוציאליזם. כמו כן, הנימוקים לעיל (גם שלי וגם בכתבה), אכן מוכיחים שפיתוח החיסון, מהווה הדגמה טובה מאוד – לתחרות הבריאה שמייצרת השיטה הקפיטליסטית.
אתם חייבים להפריד בין מדיניות קפיטליסטית לצד רווחה לסוציליזם. לא שיתכן שמצב כזה לא היה יכול לקרות בסוצליזם אבל אלו מערכות שונות
גניבה של יצירתו של אחר בשם "שלום" או ש"שיוויון" (לפי היסמא המתחשקת באותו רגע לנוכל הסמולני) והריסתה לאחר הגניבה, בגלל אותן "סיבות" – זו תמצית הסמול.
האמור בכתבה, על ניסיונם של נוכלי הסמול, לשייך לעצמם את הצלחת פיתוח החיסון – כאילו בית חולים שמחסן, קשור באופן כלשהו לפיתוח החיסון – זהה לגניבת מפלגת "האבודה", בשנות ה-90. מפלגה בשם זהה, הקימה בתחילת המאה הקודמת (יחד עם מפלגות וזרים אחרים), את המדינה. בתחילת שנות ה-90, נסעו כמה פעילים להבטיח לערפאת שיהיה לו קל יותר, לרצוח עוד ישראלים אם הם יעלו אותו מתוניס לישראל וממפלגה שנודעה בשנות ה-50 בפעולות *תגמול*, נגנב השם.
לקפיטליזם חסרונות רבים (כמו לדמוקרטיה), אך במינון הנכון – הם ידועים כרע במיעוטו ולרוב, מביאים מדינות וקהלים שהפנימו שיטות אלה, להצלחה. לא כך הסמול – (רוצים עוד דוגמא?) במקום ליצור דמויות וסרטים חדשים, מקוריים ומעניינים את הציבור – בדיוק כפי שעשו במאמץ גדול ובהשקעה גדולה, כל אלה שהסמול גונבים מהם – נוהגים נוכלי הסמול בהוליווד של השנים האחרות, לגנוב את יצירותיהם של אחרים ולהוסיף להם "גיוון". כך, במקום ליצור דמות של מרגל, כפי שאיין פלמניג שקד עליה שנים – גנבו נוכלי הסמול את ג'יימס בונד ואנו עתידים לקבל סרט בו הדמות המוכרת הוחלפה ב"אישה שחורה כמעט טרנסג'נדרית, דו מינית, לא בינארית, מציבור נרדף של יוצאי שבט טרפקוקו, מסכנה וולגרית" (נחשו באיזה צבע עור היא "נלחמת" בסרט). באורח זהה, "קשור" פיתוח החיסון ל"קופות חולים שמחסנות את כולנו זה פרי של הסוציאליזם".
לפיכך, אנו צופים בניסיון נוסף של נוכלי הסמול, לנכס לעצמם הצלחה של אחרים. לא צריך להתרגש אלא רק להזכיר לגנבים, שתנועת "האבודה", הביאה את מערכת הבריאות לחוב של 2.5 מיליארד ש"ח (החוב לדוגמא של "כללית", בתחילת שנות ה-90) ומה שפתר זאת – היה חוק ביטוח בריאות ממלכתי וגביית מס בריאות עפ"י הכנסה. כמובן שנוכלי הסמול, בונים על כך שאינכם מכירים עובדות אלה, על מנת שהם יצליחו לגנוב את "מערכת הבריאות המפוארת שלנו".
גניבה של יצירתו של אחר והריסתה לאחר הגניבה – זו תמצית הסמול. תודה לסמולנינו, שהדגימו לנו זאת שוב 🙂
הלל גרשוני ברוך שובך לאתר מידה!
בתנאי הרגולציה הקימת לחברות כדאי לפתח חיסונים קצרי טוח ותרופות שלא מרפאות אלה הופכות את המחלות לכרוניות.
לעומת זאת בפיתוח האנטיביוטיקה הראשונה היתה מעורבות ממשלתית:
"בשנת 1939, פלורי וצ'יין עמדו בראש צוות של מדענים בריטיים, אשר הצליחו לבודד את התרופה, אך לא לייצר ממנה כמות מספיקה. לאחר שהצליחו לשכנע את הממשל הבריטית בחשיבותה של התרופה להציל חיי אנוש, והממשלה העבירה משאבים לטובת פיתוח התרופה, הם הצליחו לפתח תרופה בכמויות מספיקות, והצילו חיי אדם רבים ממלחמת העולם השנייה ואילך."
זה נראה כאילו אתה מנסה לחלוק על כותב המאמר אך אתה עצמך מודה שהבעיה היום היא ברגולציה(שהיא כידוע ההפך משוק חופשי) ושהסיבה למעורבות הממשלה בפיתוח האנטיביוטיקה היתה שהממציאים פנו לממשלה ולא לחברה גדולה כזו או אחרת, כלומר זהו פרט מקרי ולא מהותי.
"דווקא הכוח המדינתי הכופייני הוא ההכרחי למניעת הפצה שלה"-הרשה לי לחלוק גם על הטיעון הזה.
הבחירה של הממשלה להשתמש בכפייה רק גרמה ליותר ויותר אנטי. בסביבתי הקרובה, אפילו באמצע סגרים אני כמעט לא רואה מסכות ואף קיבלתי לא מעט מבטים מוזרים עקב הקפדתי על מסיכה.
המציאות היא שהממשלה התמקדה בשיקול הרפואי והתעלמה מהשיקול הכלכלי ומהשיקול של בניית האמון ובכך דווקא פישלה בגדול והכשילה את מניעת ההפצה אותה ניסתה לקדם.
הריכוזיות אף גרמה לתופעה המוכרת של חוסר יכולת מקבלי ההחלטות לראות את כל השיקולים והפרטים ולכן להחלטות גרועות(תזכורת: לפני חנוכה רוב הארץ היתה במגמת שיפור למעט כמה כפרים ערבים ואז החליטו לפתוח את הקניונים, חללים סגורים עם מעט חלונות ונטייה לצפיפות רבה, ללא הגבלות ו'פתאום' היתה עליה משמעותית בתחלואה).
כמו תמיד היה עדיף לעבוד עם האזרח ולשמור על החופש. אם המדינה היתה שומרת את הפוקוס על יצירת מצב ביניים בין חופש לסגר כך שאנשים יוכלו לעבוד אך באופן מוגבל ומראה דאגה לכלכלה, אם המדינה היתה מוכנה לקחת מעט יותר זמן לפני הירידה בתחלואה, אם המידנה היתה יודעת לעודד אוכלוסיות המראות התנהגות טובה וכו'-המצב היה שונה.
לא משנה כמה נרצה להשלות את עצמנו-הכח האמיתי תמיד נשאר בידי העם ושום אכיפה לא תאפשר למדינה לקחת מספיק ממנו כדי להיות מוצלחת. אפשר רק לדכא את העם מכדי להשתמש בכוחו לטובתו-אך ללא אלטרנטיבה זה רק יגמר בכשלון.