הדרום הפרוע והמרכז הנגוע: העבריינות הפלילית היא איום ביטחוני

ציר פלילים-טרור

בדצמבר 2010 נרצחה בדקירות תיירת מארה״ב באזור יער מטע שבהרי ירושלים. הרוצחים, כפאח ע'נימאת ואיאד פטפטה, שניהם מאזור חברון, לא השתייכו רשמית לאף ארגון טרור. אלא שלשניים היה עבר פלילי עשיר של עבירות רכוש, שוד וגניבה. בחקירתם בשב״כ הודו השניים בגניבת כלי רכב, גניבת רכוש, תקיפת מטיילים, פריצות רבות לבתים ולמפעלים, שוד של ציוד חקלאי ועוד. ע'נימאת אף התוודה כי ביצע רצח נוסף של מטיילת באזור בית ג'מאל יחד עם קרוב משפחתו, איבראהים ע'נימאת, אף הוא בעל עבר פלילי של גניבת רכב. השב״כ סיכם כי מדובר ב"פושעים אלימים וקרי רוח" אשר ביצעו, במשך הזמן, מעבר הדרגתי מפשיעה פלילית לטרור לאומני.

זוהי רק דוגמא אחת מבין עשרות דוגמאות למעבר מעיסוק בפלילים, בדגש על גניבת רכב, לעיסוק בטרור – תופעה המוכרת היטב למערכת הביטחון. כך למשל, בשיאה של האינתיפאדה השנייה, שכר התנזים את שירותיו המפוקפקים של גנב הרכב מוחמד סרחאנה בכדי להעביר מחבלים מתאבדים ללב ירושלים. בחקירתו העיד סרחאנה כי ניסיונו בגניבת רכב סייע לו לעבור במחסומים מבלי לעורר את חשדם של אנשי כוחות הביטחון.

עוד דוגמא היא פארסת מחמוד אבו-ג'מוס, הידוע כ״גדול גנבי הרכב״. בעת שגויס לתנזים עמדו נגד אבו-ג'מוס לא פחות מ-38 סעיפי אישום שונים בבתי משפט ישראליים, בין היתר על גניבת נשק, פריצה לבתי מגורים ושוד. הוא נידון ל-22 שנות מאסר לאחר שבשנת 2001 פרץ לביתו של קצין חיל הים בדרגת אלוף-משנה והטמין מטען חבלה תחת מיטתו. אבו ג'מוס, שניסיון ההתנקשות שביצע לא צלח רק הודות לנס בדמות כשל טכני במטען החבלה, עלה על רדאר הגיוס של ארגוני הטרור הפלסטיניים בשל כישרונותיו הפנומנליים בתחום הפריצה.

המקרה של אבו ג'מוס ממחיש כמה עומס יכול פורץ אחד לייצר על מערכת שלמה: לאחר מעצרו, בעודו מועבר לדיון בבית המשפט, פרץ אבו-ג'מוס את אזיקי ידיו ורגליו באמצעות סיכה, חיבל בסורגי רכב המעצר והשתחל החוצה מחרך הרכב תוך כדי נסיעה, כל זה תחת אפם של לא פחות מעשרה סוהרים מיחידת העילית ׳נחשון׳ של שב״ס. אבו ג'מוס העסיק את השב"כ, המשטרה והימ"מ, כמו גם עשרות רבות של מתנדבים אזרחיים במצוד שארך יממה וחצי אשר במהלכו, איך לא, פרץ לבתים נוספים.

רשימת המחבלים שעסקו בעברם בגניבת רכב נמשכת עוד ועוד, וכוללת בין השאר את המחבל ממרכז הרב ב-2008, המחבל משכונת חליסה בחיפה בינואר 2017, ואת גנב הרכב שניסה לגנוב משאית לשם ביצוע פיגוע דריסה נגד חיילים בראשון לציון בנובמבר 2017.

מוטיב גניבת הרכב בעברם הפלילי של פעילי טרור איננו מקרי, היות שלביצוע שני סוגי הפעילויות נדרשים כישורים זהים. גניבת רכב והעברתו לשטחים דורשת מהעבריינים לשמור על קור-רוח במעבר במחסומי צבא ומשטרה. כמו כן, על כנופיות הפורצים להכיר דרכים צדדיות ונתיבי תנועה המאופיינים בנוכחות דלילה של כוחות הביטחון בכדי להעביר את מרכולתם הגנובה ליעדה. בשל ״כישרונות״ אלו, הפכו גנבי הרכב למגויסים אטרקטיביים בעיני ארגוני הטרור, השוכרים את שירותיהם בתור בלדרים, משלחים, נהגי מילוט ומורי דרך.

עבור קבוצות טרור גלובליות, גיוס פעילים בעלי עבר פלילי הינו עניין של מדיניות. מגייסי דעא״ש באירופה מקפידים לאתר עבריינים משוחררים ופושעים זוטרים מתוך ידיעה כי הכישורים והידע הטכני שרכשו במהלך הקריירה הפלילית שלהם, כמו גם תכונות אישיות כגון יכולת עבודה בתנאי לחץ ואי-ודאות, יוכלו לשמש אותם היטב בביצוע פעולות טרור ״איכותיות״. כמו כן, משתדלים המגייסים ללבות את האיבה הבסיסית שחשים עבריינים כלפי מערכות החוק וכלפי המדינה ומייצגיה. "לאנשים בעלי העבר האפל ביותר יהיה העתיד המזהיר ביותר" גורס מוטו הגיוס של דאע״ש, בתנאי, כמובן, שאותם עבריינים ישכילו לרתום את כישוריהם לשם "מלחמת הקודש" בכופרים.

טרור בפזורה

בין השנים 2000-2017 הואשמו בטרור "רק" 44 בדואים, כך שמעורבותם בטרור של המשתייכים למגזר זה היא יחסית אינה גבוהה. אך עם זאת, לפי הערכות עדכניות של גורמים במערכת הביטחון, מעורבותם בטרור של תושבי הפזורה הבדואית נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות, הן בשל ׳איחוד משפחות׳ בין משפחות מהפזורה למשפחות תומכות טרור מיהודה ושומרון ומרצועת מעזה, והן בעקבות חשיפה לתכני הסתה שמפיצים ארגוני הטרור ברשת.

הוואקום המשילותי בדרום, המאופיין בהזנחה רבתי ובאוזלת-יד של מערכות אכיפת החוק, עשוי לספק הסבר חלקי הן לאחוזי הפשיעה הגוברים בפזורה והן להזדהות ההולכת וגוברת של חלק מתושביה עם ארגוני הטרור הפלסטינים ועם קבוצות טרור גלובליות כגון דאע״ש.

אחוז ההרשעות הנמוך בעבירות ביטחוניות בקרב תושבי הפזורה אינו מדד המשקף נאמנה את המציאות בשטח. לעתים, הקו הדק בין פעילות פלילית לפעילות טרור אינו מאפשר הגשת כתב אישום בעבירות ביטחוניות. כך למשל, בנובמבר 2019 הוגש כתב אישום נגד תושב רהט שתכנן לבצע פיגוע בבית המלון בו הועסק. העובדה שהאיש החזיק בביתו נשק אוטומטי, רימונים וחומרי נפץ מאולתרים לא הספיקה בכדי להגיע לרמת המובהקות המספקת בשביל להאשימו בעבירות ביטחוניות, זאת מכיוון שגם התביעה הכירה בכך שעבור תושב הפזורה, החזקת נשק אוטומטי שלא-כדין הינה נורמה חברתית מקובלת שאינה מצביעה בהכרח על כוונה לעסוק בטרור.

דוגמה לעוצמתה של המציאות הזו ניתן למצוא באירוע שהתרחש בשבוע שעבר בצאלים, בו נגנבו מהבונקר של מרכז האימונים הלאומי של צה"ל (מל״י) 93 אלף כדורי 5.56 מ"מ. לפי הערכות המשטרה כרגע מדובר על כנופיית גנבים מהפזורה הבדואית בנגב, והחשש, על-פי חלק מהגורמים, הינו כי: "היקף התחמושת שנגנב נחשב לחריג, ובמשטרה חוששים שהוא כבר ״פוזר״ לגורמים פליליים שונים ברחבי הארץ וברשות הפלסטינית".

במציאות בה עבריינות פלילית זוכה למעמד של ״נסבלת״, ולא מטופלת בשולי הגיאוגרפיה של מדינת ישראל, זו רק שאלה של זמן עד שתזלוג לתוככי מדינת ישראל. החיסולים בכביש 6 בשבוע שעבר הם התוצאה הישירה של מציאות הפשיעה בערים במרכז הארץ, דוגמת רמלה ולוד, ושל ההזנחה בנגב מצד מי שאמור להיות מופקד על ביטחוננו האישי. הפשיעה הזולגת מהערים ומהשכונות הקשות, בהן כמות הנשקים לא מביישת נשקיה צה״לית, תשמש בעתיד את מי שיחפוץ להשליט טרור באזור נמל התעופה בן גוריון, ואין כאן המקום להרחיב בשיטות הפעולה הצפויות של טרור זה.

במגמה הנוכחית עשויים כישוריהם הפליליים של עבריינים פלילים מהנגב ומהדרום להפוך באחת לאיום ביטחוני שמדינת ישראל תתקשה להכיל. על מקבלי ההחלטות להביט למציאות בעיניים ולהפנים את הפוטנציאל הנפיץ של הפעילות הפלילית בדרום ובמרכז, פעילות שעשויה ״לעבור הסבה״ לאיום ביטחוני ממשי מרגע שתקבל תפנית לאומנית בעקבות מגמת ההקצנה הקיימת.

מאיר ליוש הוא דובר תנועת ׳הביטחוניסטים׳ ותושב העיר לוד