״כשהתעוררנו התותחן שלי צעק לי שבדואים גנבו לנו את הציוד מתוך הטנק״

זה התחיל מזמן ו״בקטנה״.

תחילה הם היו נכנסים בשקט ובצנעה יחסית לשטחי האש של צה״ל בסופי שבוע, לאחר שהכוחות המתאמנים היו חוזרים לבסיסם. אז היו הם משוטטים באופן חופשי באזורי המאהלים ומחפשים ״מציאות״ שנשכחו, עוברים לאזור המטווחים לחפש תחמושת שנותרה על הקרקע ומשם לאזור היעדים והמטרות לאסוף קצת ברזלים ושאר חפצים שהתפזרו.

בהעדר תגובה מצד הצבא ועם צבירת הביטחון של אותם ״מחפשי האוצרות״, הם הפכו להיות ״כנופיות פושטים״ מאורגנות. את פעילותם הרחיבו לכל ימות השבוע בהלימה לגרף האימונים והתרגילים הצה״לי, עד כי ניתן היה לחשוב כי הם חלק מציוות הכוחות לתרגיל או לקרב. הם היו נעים על טרקטורונים וג׳יפים מהירים תוך שהם מפגינים מיומנויות נהיגה מופלאות שאינן מביישות את הנהגים הלוחמים ביחידות המובחרות. הם נעו תוך כדי קיומם של תרגילים באש ללא מורא וחשש, בעקב ובאגפי הכוחות, תוך שהם מלווים את ההסתערויות המשוריינות, גם כשהמפקדים הבכירים בצאלים צופים עליהם מ״רמפת הכבוד״.

במקביל לא בחלו ״כנופיות הפושטים״ לאתגר את השומרים במאהלים הפתוחים שעה שניסו לנוע במהירות תוך ביצוע הסחת דעת ו״לפלח״ מתוך האוהל קיטבג או אפוד קרב, ארגז תחמושת או נשק, גנראטור קטן או רק ג׳ריקן דלק שיתדלק את הפשיטה הבאה.

כשנוכחו הפושטים הנועזים כי אין מלאכתם מסכנת אותם כלל ועיקר, כתוצאה מתגובתו הרפה של הצבא, וכי נוהל מעצר חשוד עוצר את ״האמיץ״ העושה בו שימוש והופכו בעצמו לחשוד בשימוש חריג בנשק יותר מאשר את העבריין שאינו מסכן חיי אדם לכאורה, החלו הפשיטות להתבצע גם אל מעבר לחומות ולגדרות הבסיסים, אל תוככי המחסנים, הנשקיות והבונקרים.

כך הגענו ביסודיות, בשיטתיות ובהדרגה למצב בו נשקיות בבסיסי צה״ל נפרצות ומאות נשקים מסוגים שונים נגנבים ומוברחים לשטחי הפזורה, לשטחי יהודה ושומרון ולידי מאורות העבריינים שמתחת לאפם של השוטרים. כך הפכו בונקרים מבוצרים לכאורה, למשיסה בידי מיטב הפושעים, המחבלים ועוכריה של המדינה. כך הפך האתגר שבתרגול חדירה לבסיסי צה״ל – מאתגר של יחידות מובחרות בתרגיל עלום, לכדי אתגר מעשי של כנופיות עברייניים ש״חוגגים״ על הציוד.

בשנים האחרונות וביתר שאת בחודשים האחרונים, אנו מתבשרים בתקשורת על צעדי ענישה מחמירים והולכים כנגד מפקדים בצבא שנתפסו כאחראים על המחדלים, שאפשרו לכאורה את החדירות והגניבות מתוך הבסיסים. כך קרה לאחרונה עת ננזף ועוכב קידומו של מח״ט מבטיח, שסגנו, יחד עם מספר קצינים נוספים בחטיבה, הודחו לאחר גניבת עשרות נשקים מחטיבה בפיקוד צפון. בימים אלו אנו מתבשרים על גניבה של תחמושת קליעית בהיקף חריג מבסיס צאלים שבנגב בסדר גודל שיכול היה למלא לא פחות מ-3100 מחסניות, או לחמש למעלה מגדוד שלם (!) של לוחמי חי״ר.

הפתרון בו נקט הצבא עד כה היה חלקי ועסק בעיקר בהתבצרות ובמיגון הנשקיות, בונקרי התחמושת וחלק מהמחסנים בעלי הערך לכאורה. היה זה מהלך חלקי ומוגבל בעיקרו, שלא פתר את אתגר האבטחה של אותם נכסים חיוניים בכלל בסיסי הצבא, מעבר לאלו המתוקשרים והחשופים לעין הציבור, ובעיקר לעין אנשי המילואים האכפתיים.

הרתעה נדרשת

טענתי היא כי מענה שלם יטפל במעגלי אבטחה אפקטיביים ויעילים המתייחסים לגבולות הבסיס ולשטחים הסמוכים והשייכים לו, באופן שייווצר מרחב התרעה שיסייע בסיכול או שיבוש ניסיון חדירה מבעוד מועד, על-ידי כוח אבטחה מיומן ומהיר תגובה.

כמו כן נדרשת מדיניות נחושה, ברורה ואמיצה כנגד עבריינים מסיגי גבול שחודרים לשטחי האש ולבסיסי הצבא בכוונה תחילה. שכן, כל עוד יאלצו חיילי צה״ל לשחק עם ״כנופיות הפושטים הממונעות״ במרחבי הנגב – נדון הצבא לכישלון ואף חס וחלילה לאסון.

אתמול בלילה נגנב רכב של חייל מילואים מחניון סמוך לש.ג. בצאלים.
זה חניון שצה"ל גידר לפני כמה שנים כדי למנוע גניבות רכבים. זה לא מזיז. ככה מתחת לאף. לא יאומן@IsraelHayomHeb pic.twitter.com/DFfPdBtAUk

— עקיבא ביגמן הישן והממלכתי (@akibigman) January 6, 2021

הרי אין כוח אבטחה המורכב מחיילים, שברוב הבסיסים אינם נמנים על אוכלוסיית הלוחמים ונקבצו הם יחדיו רק לשם תורנות שמירה, המסוגל לבצע מרדף יעיל ואפקטיבי, בין אם רגלית או באמצעות ג׳יפ ישן ומקרטע, אחרי ג׳יפ חדיש או טרקטורון מתקדם, מבלי להסתכן בהתהפכות או לכל הפחות שקיעה והיתקעות בחולות צאלים או בשלולית עמוקה עד לבוא הכוחות המחלצים.

נדרשת אמירה ברורה ואמיצה של מפקדים לגיבוי פקודיהם העומדים על המשמר, ולא של משפטנים הדבקים רק בנייר, אם ברצונם של הראשונים כי חייליהם יפעלו בנחישות ובעוצמה כנגד כל עבריין ששם נפשו בכפו, שעה שמנסה לגנוב תחמושת, נשקים או שאר מיני אמצעים מהבסיסים.

כשם שמרבית המבקרים בארצות הברית מודעים לעובדה כי אם יעזו לחדור לשטח צבאי אזי עלולים הם לקפד את חייהם ללא שאלות מיותרות, כך חייב כל אדם במדינת ישראל לדעת שהחודר לשטח צבאי – דמו בראשו.

חייבים להחזיר לצבא את ההרתעה לא רק מול איראן, החיזבאללה או החמאס, כי אם גם מול הפושעים והמחבלים המעזים לנוע בחופשיות בשטחי האש תוך כדי אימוני הצבא, לחדור למתקניו ולגנוב את ציודו, תחמושתו ונשקיו.

מהחנית אל המזמרה

תרבות הגניבה, הגזל והחיים על חשבונם של אחרים, מאפיינת קבוצות אוכלוסייה מסוימות במקומות שונים לאורכה ורוחבה של המדינה. קבוצות אלו, שמקום מושבם ידוע בדרך כלל לרשויות אכיפת החוק ואף ליושבי המקום, נהנות משלל רב הנגזל לאורך שנים מאזרחים שומרי חוק ומעובדי אדמה ישרים, שבעמל רב זורעים וקוצרים, אך משלמים הם בזיעתם, בעצביהם ואף בבריאותם בגין הנזקים הבלתי פוסקים לרכושם ולתוצרתם.

מדובר בפשיעה לכל דבר ועניין שיש המכנים אותה ״טרור חקלאי״. פשיעה זו הפושה במרחבי שדות הנגב, הגליל, גוש עציון ועוד, מתאפשרת במקום בו ההרתעה חלשה, האכיפה דלה והסיכון לבעלי הרכוש רב, לאו דווקא מצד הפושעים כי אם מצד מערכת המשפט בישראל שעלולה להעמידם לדין לאחר מעצרם בגין ניסיון חם למנוע את הפגיעה ברכושם.

צפו בתיעוד האיומים ודרישת הפרוטקשן נגד קבלנים בעיר ערד.
סיפור חשוב ומרתיח של @ilanacuriel.
לסיפור המלא>> https://t.co/b9IJSx5Gmy pic.twitter.com/GbEhSpNNKD

— תנועת רגבים (@Regavim_IL) January 4, 2021

לדידי אין מדובר בטרור חקלאי כי אם בפשיעה בה יש לטפל ביד חזקה, באמצעות פשיטות יזומות וכוחניות על מתחמים המזוהים עם אותן משפחות פשע וכנופיות עבריינים, אשר חיים על חשבון אזרחים תמימים וישרי דרך. זאת שעה שגובים דמי חסות (פרוטקשן) מבעלי עסקים, שדות ומטעים, וָלא – מחבלים הם בציוד יקר או גונבים ומעלימים אותו במחסניהם או בקרקעיתם של מאגרי מים עמוקים, מהם נדלים מדי פעם טרקטורים ולא רק דגים.

ניסיון לכנות פשיעה זו בשם ״טרור״ עלולה לשרת את הפושעים עצמם יותר מאשר את קורבנותיהם. יש לשקול ולהילחם בפושעים בשיטות בהן נלחמים בטרור, אך אין לאפשר לעבריינים אלו זיקה ותמיכה מארגוני הטרור, דבר העלול להקצין את פעולתם ולהפכה לקטלנית יותר מחד גיסא, דבר שיאפשר להם ולמשפחותיהם לקבל הילה ותמיכה מאירגוני טרור במידה ויתפסו או יהרגו, מאידך גיסא.

לסיכום

בין אם מדובר בגניבת ציוד צבאי ובין אם חקלאי או תעשייתי אחר – המכנה המשותף לאופן בו מתנהלת מדינת ישראל אל מול סוג פשיעה זה מצביע על פגיעה חמורה במשילות.

ניסיונות לאבטח, להתבצר ולמגן עצמנו לדעת באמצעים טכנולוגיים ומכשולים פיזיים שונים – בכל אלו אין די לבדם, ללא נקיטת פעולות מנע יזומות כנגד הפושעים.

נדרש שינוי במדיניות הממשלה באופן שישיב את המשילות לכל חבלי הארץ, גם באלו שמעבר למרכז גוש דן, קריית הממשלה בירושלים ולעוד כמה מובלעות בין גדרה לחדרה.

יש להוביל שינוי בתפיסה ובגישה של כוחות הביטחון, באופן שיבהיר לכל בר דעת כי עליו לחשוש לשלומו ואף לחייו, בעת חדירה לשטח צבאי או מתקן בטחוני אליו לא הוזמן.

נדרשת הרתעה באמצעות אכיפה מוגברת ומתואמת עם מערכת המשפט כדי לאפשר טיפול נוקשה בפושעים שנלכדו חיים, ולא רק באנשי בטחון או גורמים מוסמכים שהעזו להשתמש בנשקם כדי להגן על גופם, רכושם וחירותם.

רק כשתדע כל אם עבריין כי הפקירה גורל ידיה בידי שומרי חוק נחושים – נוכל לייחל ליום בו נכתת חַרְבוֹתָינו לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵינו לְמַזְמֵרוֹת שלא נגנבות.

אל”מ במיל’ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי וחבר תנועת ‘הביטחוניסטים’, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, ושירת כמפקד בה״ד ורמ״ח בחיל האיסוף הקרבי.