״כשהתעוררנו התותחן שלי צעק לי שבדואים גנבו לנו את הציוד מתוך הטנק״

תופעת גניבות הציוד והנשקים מבסיסי צה״ל הגיעה להיקפים חסרי תקדים. במצב זה של חוסר משילות מוחלט, על המדינה ועל צה״ל לאמץ גישה התקפית, יוזמת ומרתיעה

נשק גנוב (צילום: דוברות המשטרה)

זה התחיל מזמן ו״בקטנה״.

תחילה הם היו נכנסים בשקט ובצנעה יחסית לשטחי האש של צה״ל בסופי שבוע, לאחר שהכוחות המתאמנים היו חוזרים לבסיסם. אז היו הם משוטטים באופן חופשי באזורי המאהלים ומחפשים ״מציאות״ שנשכחו, עוברים לאזור המטווחים לחפש תחמושת שנותרה על הקרקע ומשם לאזור היעדים והמטרות לאסוף קצת ברזלים ושאר חפצים שהתפזרו.

בהעדר תגובה מצד הצבא ועם צבירת הביטחון של אותם ״מחפשי האוצרות״, הם הפכו להיות ״כנופיות פושטים״ מאורגנות. את פעילותם הרחיבו לכל ימות השבוע בהלימה לגרף האימונים והתרגילים הצה״לי, עד כי ניתן היה לחשוב כי הם חלק מציוות הכוחות לתרגיל או לקרב. הם היו נעים על טרקטורונים וג׳יפים מהירים תוך שהם מפגינים מיומנויות נהיגה מופלאות שאינן מביישות את הנהגים הלוחמים ביחידות המובחרות. הם נעו תוך כדי קיומם של תרגילים באש ללא מורא וחשש, בעקב ובאגפי הכוחות, תוך שהם מלווים את ההסתערויות המשוריינות, גם כשהמפקדים הבכירים בצאלים צופים עליהם מ״רמפת הכבוד״.

במקביל לא בחלו ״כנופיות הפושטים״ לאתגר את השומרים במאהלים הפתוחים שעה שניסו לנוע במהירות תוך ביצוע הסחת דעת ו״לפלח״ מתוך האוהל קיטבג או אפוד קרב, ארגז תחמושת או נשק, גנראטור קטן או רק ג׳ריקן דלק שיתדלק את הפשיטה הבאה.

כשנוכחו הפושטים הנועזים כי אין מלאכתם מסכנת אותם כלל ועיקר, כתוצאה מתגובתו הרפה של הצבא, וכי נוהל מעצר חשוד עוצר את ״האמיץ״ העושה בו שימוש והופכו בעצמו לחשוד בשימוש חריג בנשק יותר מאשר את העבריין שאינו מסכן חיי אדם לכאורה, החלו הפשיטות להתבצע גם אל מעבר לחומות ולגדרות הבסיסים, אל תוככי המחסנים, הנשקיות והבונקרים.

כך הגענו ביסודיות, בשיטתיות ובהדרגה למצב בו נשקיות בבסיסי צה״ל נפרצות ומאות נשקים מסוגים שונים נגנבים ומוברחים לשטחי הפזורה, לשטחי יהודה ושומרון ולידי מאורות העבריינים שמתחת לאפם של השוטרים. כך הפכו בונקרים מבוצרים לכאורה, למשיסה בידי מיטב הפושעים, המחבלים ועוכריה של המדינה. כך הפך האתגר שבתרגול חדירה לבסיסי צה״ל – מאתגר של יחידות מובחרות בתרגיל עלום, לכדי אתגר מעשי של כנופיות עברייניים ש״חוגגים״ על הציוד.

בשנים האחרונות וביתר שאת בחודשים האחרונים, אנו מתבשרים בתקשורת על צעדי ענישה מחמירים והולכים כנגד מפקדים בצבא שנתפסו כאחראים על המחדלים, שאפשרו לכאורה את החדירות והגניבות מתוך הבסיסים. כך קרה לאחרונה עת ננזף ועוכב קידומו של מח״ט מבטיח, שסגנו, יחד עם מספר קצינים נוספים בחטיבה, הודחו לאחר גניבת עשרות נשקים מחטיבה בפיקוד צפון. בימים אלו אנו מתבשרים על גניבה של תחמושת קליעית בהיקף חריג מבסיס צאלים שבנגב בסדר גודל שיכול היה למלא לא פחות מ-3100 מחסניות, או לחמש למעלה מגדוד שלם (!) של לוחמי חי״ר.

הפתרון בו נקט הצבא עד כה היה חלקי ועסק בעיקר בהתבצרות ובמיגון הנשקיות, בונקרי התחמושת וחלק מהמחסנים בעלי הערך לכאורה. היה זה מהלך חלקי ומוגבל בעיקרו, שלא פתר את אתגר האבטחה של אותם נכסים חיוניים בכלל בסיסי הצבא, מעבר לאלו המתוקשרים והחשופים לעין הציבור, ובעיקר לעין אנשי המילואים האכפתיים.

הרתעה נדרשת

טענתי היא כי מענה שלם יטפל במעגלי אבטחה אפקטיביים ויעילים המתייחסים לגבולות הבסיס ולשטחים הסמוכים והשייכים לו, באופן שייווצר מרחב התרעה שיסייע בסיכול או שיבוש ניסיון חדירה מבעוד מועד, על-ידי כוח אבטחה מיומן ומהיר תגובה.

כמו כן נדרשת מדיניות נחושה, ברורה ואמיצה כנגד עבריינים מסיגי גבול שחודרים לשטחי האש ולבסיסי הצבא בכוונה תחילה. שכן, כל עוד יאלצו חיילי צה״ל לשחק עם ״כנופיות הפושטים הממונעות״ במרחבי הנגב – נדון הצבא לכישלון ואף חס וחלילה לאסון.

הרי אין כוח אבטחה המורכב מחיילים, שברוב הבסיסים אינם נמנים על אוכלוסיית הלוחמים ונקבצו הם יחדיו רק לשם תורנות שמירה, המסוגל לבצע מרדף יעיל ואפקטיבי, בין אם רגלית או באמצעות ג׳יפ ישן ומקרטע, אחרי ג׳יפ חדיש או טרקטורון מתקדם, מבלי להסתכן בהתהפכות או לכל הפחות שקיעה והיתקעות בחולות צאלים או בשלולית עמוקה עד לבוא הכוחות המחלצים.

נדרשת אמירה ברורה ואמיצה של מפקדים לגיבוי פקודיהם העומדים על המשמר, ולא של משפטנים הדבקים רק בנייר, אם ברצונם של הראשונים כי חייליהם יפעלו בנחישות ובעוצמה כנגד כל עבריין ששם נפשו בכפו, שעה שמנסה לגנוב תחמושת, נשקים או שאר מיני אמצעים מהבסיסים.

כשם שמרבית המבקרים בארצות הברית מודעים לעובדה כי אם יעזו לחדור לשטח צבאי אזי עלולים הם לקפד את חייהם ללא שאלות מיותרות, כך חייב כל אדם במדינת ישראל לדעת שהחודר לשטח צבאי – דמו בראשו.

חייבים להחזיר לצבא את ההרתעה לא רק מול איראן, החיזבאללה או החמאס, כי אם גם מול הפושעים והמחבלים המעזים לנוע בחופשיות בשטחי האש תוך כדי אימוני הצבא, לחדור למתקניו ולגנוב את ציודו, תחמושתו ונשקיו.

מהחנית אל המזמרה

תרבות הגניבה, הגזל והחיים על חשבונם של אחרים, מאפיינת קבוצות אוכלוסייה מסוימות במקומות שונים לאורכה ורוחבה של המדינה. קבוצות אלו, שמקום מושבם ידוע בדרך כלל לרשויות אכיפת החוק ואף ליושבי המקום, נהנות משלל רב הנגזל לאורך שנים מאזרחים שומרי חוק ומעובדי אדמה ישרים, שבעמל רב זורעים וקוצרים, אך משלמים הם בזיעתם, בעצביהם ואף בבריאותם בגין הנזקים הבלתי פוסקים לרכושם ולתוצרתם.

מדובר בפשיעה לכל דבר ועניין שיש המכנים אותה ״טרור חקלאי״. פשיעה זו הפושה במרחבי שדות הנגב, הגליל, גוש עציון ועוד, מתאפשרת במקום בו ההרתעה חלשה, האכיפה דלה והסיכון לבעלי הרכוש רב, לאו דווקא מצד הפושעים כי אם מצד מערכת המשפט בישראל שעלולה להעמידם לדין לאחר מעצרם בגין ניסיון חם למנוע את הפגיעה ברכושם.

לדידי אין מדובר בטרור חקלאי כי אם בפשיעה בה יש לטפל ביד חזקה, באמצעות פשיטות יזומות וכוחניות על מתחמים המזוהים עם אותן משפחות פשע וכנופיות עבריינים, אשר חיים על חשבון אזרחים תמימים וישרי דרך. זאת שעה שגובים דמי חסות (פרוטקשן) מבעלי עסקים, שדות ומטעים, וָלא – מחבלים הם בציוד יקר או גונבים ומעלימים אותו במחסניהם או בקרקעיתם של מאגרי מים עמוקים, מהם נדלים מדי פעם טרקטורים ולא רק דגים.

ניסיון לכנות פשיעה זו בשם ״טרור״ עלולה לשרת את הפושעים עצמם יותר מאשר את קורבנותיהם. יש לשקול ולהילחם בפושעים בשיטות בהן נלחמים בטרור, אך אין לאפשר לעבריינים אלו זיקה ותמיכה מארגוני הטרור, דבר העלול להקצין את פעולתם ולהפכה לקטלנית יותר מחד גיסא, דבר שיאפשר להם ולמשפחותיהם לקבל הילה ותמיכה מאירגוני טרור במידה ויתפסו או יהרגו, מאידך גיסא.

לסיכום

בין אם מדובר בגניבת ציוד צבאי ובין אם חקלאי או תעשייתי אחר – המכנה המשותף לאופן בו מתנהלת מדינת ישראל אל מול סוג פשיעה זה מצביע על פגיעה חמורה במשילות.

ניסיונות לאבטח, להתבצר ולמגן עצמנו לדעת באמצעים טכנולוגיים ומכשולים פיזיים שונים – בכל אלו אין די לבדם, ללא נקיטת פעולות מנע יזומות כנגד הפושעים.

נדרש שינוי במדיניות הממשלה באופן שישיב את המשילות לכל חבלי הארץ, גם באלו שמעבר למרכז גוש דן, קריית הממשלה בירושלים ולעוד כמה מובלעות בין גדרה לחדרה.

יש להוביל שינוי בתפיסה ובגישה של כוחות הביטחון, באופן שיבהיר לכל בר דעת כי עליו לחשוש לשלומו ואף לחייו, בעת חדירה לשטח צבאי או מתקן בטחוני אליו לא הוזמן.

נדרשת הרתעה באמצעות אכיפה מוגברת ומתואמת עם מערכת המשפט כדי לאפשר טיפול נוקשה בפושעים שנלכדו חיים, ולא רק באנשי בטחון או גורמים מוסמכים שהעזו להשתמש בנשקם כדי להגן על גופם, רכושם וחירותם.

רק כשתדע כל אם עבריין כי הפקירה גורל ידיה בידי שומרי חוק נחושים – נוכל לייחל ליום בו נכתת חַרְבוֹתָינו לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵינו לְמַזְמֵרוֹת שלא נגנבות.


אל”מ במיל’ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי וחבר תנועת ‘הביטחוניסטים’, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, ושירת כמפקד בה״ד ורמ״ח בחיל האיסוף הקרבי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. אף אחד לא מפוטר
    אף אחד לא הולך הביתה
    אף אחד לא נותן את הדין

  2. מה עם מוקשים? כן פשוט מוקשים.
    האם מפקד פיקוד דרום עוד בתפקיד? הקצינים מתחתיו?

    1. רק עניין של זמן עד שכנופיות הגנבים המאורגנים ילמדו לגנוב מוקשים ישר מהאדמה. וזה יקרה יותר מהר אם תפזר להם מוקשים באזורם.

  3. אירגוני הפשע מצאו להפתעתם בני ברית מצויינים לניטרול יכולת ההתגוננות של צה"ל המשטרה והאזרחים מפני הגניבות הבוטות שלהם. חומת המגן על העבריינים במדינה מפני המשטרה הצבא והאזרח ששומר על רכושו הם שופטי בית המשפט הגיריאטרים, הפרקליטות ההזויה, הממשלה והכנסת שמתנערים מאחריות לחקיקה בנושא. הפכנו בגלל מערכת המשפט והפרקליטות לעלובים רופסים וטיפשים ואירגוני הפשע מזהים זאת ומתנפלים על כולנו מבלי שנוכל להגן על עצמנו

  4. עד שלא יגרשו מהארץ בתור ענישה קולקטיבית את כל משפחת החמולה העבריינית , שום פעולה נגדם לא יזיז להם את הת*ת
    ולכל היפה נפש שיקפצו – אני שואל אותם ,מדוע תושבי גוש קטיף הצדיקים שמעולם לא יצא מהם מחבל יהודי אחד לרפואה גורשו ללא רחמים עד אחרון מהם מהבית שהם בנו בעשר אצבעות ובאופן חוקי?
    תזכרו טוב טוב ! לא יהיה לנו מנוחה בארץ כל עוד לא עושים נכבה 2 !
    הם מצפצפים עלינו בשלל עניינים – סחיטה,בנייה לא חוקית,ריבוי נשים,הונאת ביטוח לאומי,תאונות,הצתות,אונס,ועוד.
    וכאן ההזדמנות להגיד תודה לבן גוריון שגירש מיליון ערבים,כי שאילו היו נשארים בארץ החיים שלנו היו גיהנום! כי כבר היום אין יישוב יהודי *בלי* גדר שמירה ומצד שני אין יישוב ערבי *עם* גדר שמירה
    ממש "תענוג" שאנו חיים כמו ב…גטו עם גדר שמירה 24 שעות…

    1. אבל אין מי שיעשה נכבה לערבים
      עושים רק נכבה ליהודים.
      תשמע אין מי שיגן על העם היהודי
      מה שנשאר זה אק להגן על עצמך
      אין לך אופציה אחרת
      המקסימום זה לארגן אחרים
      וביחד להגן על עצמכם

  5. עדיף לצבא=משרד הבטחון לשלם פרוטקשיין (בארטר) מאשר להסתבך עם המערכת המשפטית

  6. ןלחשוב שבשנות ה 90 היינו מנווטים בגבעות גורל, נבטים דרום, נבטים צפון מבלי חשש. מבחינתנו, הבדואים היו שקופים. לא מועילים ולא מזיקים.

    אני מכין את ילדי למלחמת אזרחים שתפרוץ תוך דור אחד ואולי הרבה יותר מוקדם

  7. אני חושש שמתי שהוא
    ערביי ישראל
    יפתחו במרד עממי שיגרר לאש חיה
    ויבקשו עצמאות
    ערביי ישראל
    לא ישלימו עם שלטון יהודי

  8. מדאיגה הרמה הירודה של קצינים והרפיסות המוחלטת של חיילים.
    עם אלה נצא למלחמה ?

  9. 20 שנה מהיום ונאלץ לשלם דמי מעבר לרכב במחסומים בכבישי הנגב.

  10. כמה חבל שנתניהו לא ראש ממשלה. הוא, שחרת את המשילות על דגלו, היה בוודאי שם קץ להפקרות.

  11. אזרחי ישראל – גונבים לכם את הדרום! מי גונב? תקראו עד הסוף…
    יצא לי בתור מילואימניק לחוות את ההפקר. מזל שהיינו עירניים וכל הזמן העמדנו מישהו בחוץ עם נשק. ועדיין הם באים ועומדים מולך ועושים ממך צחוק.
    כמה שהייתי רוצה לפתוח באש על הלנדקרוזר. אבל אם הייתי עושה זאת, במקום לשבת עם המשפחה, הייתי יושב במעצר.
    הפשע במגזר זה רק סמפטום. המחלה היא בתי המשפט והפרקליטות. הם אלה שאחראים וחתומים על ההפקר ועל גניבת ארץ ישראל מאזרחיה.