חופש הביטוי הוא לא רק זכות – הוא ערך

מסע הצלב הנוכחי נגד חופש הביטוי החל ב-2016, כאשר התקשורת נכשלה לבצע חשבון נפש על האובססיה שלה עם טראמפ, ואלה אותם אנשים בדיוק שכעת מריעים להשתקת הימין

צילום מסך

בימים האחרונים, כמה מן התאגידים החזקים ביותר באמריקה פתחו במאמץ מרוכז על פי פקודתה של מפלגה פוליטית במטרה להגביל את חופש הביטוי של מיליוני אזרחים שביצעו פשעי מחשבה. ראשית, חברת טוויטר חסמה את הנשיא המכהן. וכאשר רבים מתומכיו עזבו את הרשת החברתית והצטרפו לרשת פרלר המתחרה, חברות כמו אפל, גוגל ואמזון פשוט סגרו גם אותה.

מדובר באותם אנשים שרוצים לחייב כל אמריקני לרכוש ביטוח בריאות ממשלתי, להכתיב לחברות כיצד לפצות עובדים, לכפות הפלות על נזירות ולהרוס את חייהם של בעלי עסקים המבקשים לנהל אותם על פי אמונתם הדתית. לכן כאשר הם תומכים כעת בזכות התאגידים הגדולים להשתיק מיליונים באופן כה מטריד, הרשו לי להטיל ספק בהיותם תומכים גדולים של השוק החופשי ובחירה אישית. נראה שהם פשוט מתרגשים מאוד מן האפשרות להשתיק יריבים.

ההתפרעות האלימה שנערכה בגבעת הקפיטול בשבוע שעבר בידי כמה מאות מפגינים שזכו לעידוד הנשיא לא הייתה “ניסיון הפיכה” כפי שהוצגה בחלק מכלי התקשורת. אף אחד לא באמת חושב שהבחור עם הקרניים ניסה לתפוס לעצמו כוחות דיקטטוריים. אך היא בהחלט סיפקה לרבים בשמאל הזדמנות לפתוח במסע צנזורה, בעודם מטיחים בהתלהבות ובציניות מופגנת את האשמה בימין כולו.

האם ״צנזורה״ היא המילה המתאימה למה שמתרחש? אני לא משוכנע לחלוטין, אך אני בהחלט משוכנע שהנטייה להשתיק אחרים ולרמוס את חופש הביטוי שלהם בשמחה היא מאוד לא ליברלית. חופש הביטוי הוא ערך ליברלי, בין אם הוא כתוב בחוק או לא. ברגע שהאליטות התאגידיות והתרבותיות, במקרה הזה קבוצה של מנהלי היי-טק ועובדיהם הנתונים ללחץ פוליטי, משתפות פעולה כדי לקבוע איך אנשים מורשים לתקשר, הן למעשה מבצעות צנזורה. וכאשר אנו מקבלים כנורמלי את הרעיון לפיו לתאגידים ישנה חובה להגביל את חופש הביטוי בשם ״ביטחון הציבור״ – תירוץ עתיק כצנזורה עצמה – רוחה של החוקה האמריקנית מתחילה להישחק.

אנשי טוויטר טוענים כי הם בסך הכול חוסמים ״הסתה״, ומתכוונים לשיח קונספירטיבי על כך שהבחירות לנשיאות נגנבו או זויפו. זהו כמובן סטנדרט חדש לחלוטין כאשר אנו זוכרים כיצד כמה מהכותבים הידועים ביותר בטוויטר הפיצו אינספור תיאוריות קשר על גניבת הבחירות ב-2016, שלא לדבר על המעטת הנזק האדיר שנגרם מהתפרעויות השמאל הקיצוני ברחבי המדינה לכל אורך הקיץ האחרון.

יתכן גם שהיינו לוקחים ברצינות רבה יותר את טענת טוויטר לשמירה על הדמוקרטיה אם היא לא הייתה מארחת בקרבה בכירים סינים קומוניסטים הרואים בהחזקת עבדים מצרך חברתי, או בכירים איראנים אנטישמיים המפיצים באורח קבע רטוריקה קיצונית. במקום זאת הייתי מעדיף לשמוע את כולם, ללעוג, לתייג ולהפריך את התעמולה גם מפי רשעים כאלה.

ובואו לא נשכח כי התפיסה בשמאל לגבי ״שיח שנאה״ והסתה היא נרחבת למדי. כך למשל, ודאי הבחנתם כי ״עליונות לבנה״ מסתתרת מאחורי כל קיצוץ במיסים. כמה זמן יחלוף עד שחברות הטכנולוגיה יתחילו להתערב בכל שיח פוליטי אחר שמעצבן שמאלנים? אם אתם סבורים שזו דאגה מוגזמת, אנא היזכרו שממש לא מזמן חברת גוגל איימה למשוך את הפרסומות מאתר ה׳פדרליסט׳ רק משום שהובעו בו דעות המתנגדות לתנועת Black Lives Matter, לא מטעם האתר עצמו אלא בתגובות למאמרים.

באמזון טוענים כי הפלטפורמה החברתית ‘פרלר’ חסרת פיקוח ומופיעים בה לעתים מסרים מאיימים, אך גם טענה זו לא ממש משכנעת כאשר זוכרים כי ניתן למעשה להביע את אותם מסרים גם בטוויטר. ההבדל היחיד הוא שטוויטר חוסמת באופן שרירותי אנשי ימין שחושבים כי הבחירות נגנבו, בעוד בעלי טור ב׳ניו-יורק טיימס׳ שטוענים כי התפרעות השמאל אינה אלימה ממשיכים לכתוב בחופשיות.

זהו החלק בטור בו אני מודה כי אין לי שום פתרון. ביטול של סעיף 230 המעניק לפלטפורמת אינטרנט חסינות מפני פרסומים של צד שלישי לא באמת יעזור לקידום חופש הביטוי או יחייב את הרשתות לפעול באופן הוגן וחסר פניות. צעד כזה רק יחזק את הממשלה עוד יותר, ויעניק לה את הכוח להתערב בתוכן.

וכך אני נותר אחד מהתמימים שעדיין מאמין כי אנשי ימין צריכים לבנות גופי חדשות ורשתות משלהם. אך זה הולך להיות קשה מאוד אם חברות כמו אמזון וגוגל, שזכו בנתח השוק שלהן משום שהתנהלו כישויות תאגידיות חפות מאינטרסים פוליטיים, כעת נוטות בבירור לצד אחד ומכתיבות קודים לחופש הביטוי.

מנגד, התייחסות להגנה על אחריות הרשתות מפני פרסומים שעולים אצלן בתור דבר שיותר חשוב מן הערך הבסיסי של חופש הביטוי עצמו, גם היא לוקה בקוצר רואי. זה נכון שהתיקון הראשון לחוקה אינו מעניק לכל אדם את הזכות לחשבון טוויטר, אך אני מניח גם שכולם מודעים לעובדה שסעיף 230 אינו חלק מהחוקה.

השוק החופשי יכול להתנהל לפעמים באופן המנוגד לרעיונות הבסיסיים של אומה. שורשי מסע הצלב הנוכחי נגד חופש הביטוי החלו להופיע אי אז ב-2016, כאשר התקשורת נכשלה לבצע חשבון נפש לגבי האובססיה שלה עם טראמפ, ובמקום זאת החלה להאשים ״פייק ניוז״ ופרסומות ברשתות החברתיות בניצחונו בבחירות. המשימה מאז עבור רבים הייתה להגביל את השיח של תומכי הנשיא באמצעות שיימינג ולחץ על תאגידים שמארחים אותם, ואלה אותם אנשים בדיוק שכעת מריעים למזימה הפלוטוקרטית של השתקת הימין. כל זה לא מסמן טובות לעתידו של חופש הביטוי.


הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו’.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

13 תגובות למאמר

  1. אני מקווה שמנהלי פרלר יתבעו את גוגל ואפל דרך בית המשפט האירופי – אלו אולי לא בעד חופש דיבור, אבל הם כן מתעבים את החברות האמריקניות הגדולות ופעלו נגדן גם בעבר. ארה”ב היא שטח כבוש ע”י הברית בין ברוני האינטרנט לבין השמאל הקיצוני ואין שם שום סיכוי לשום תביעה.

    1. זה מה שנוכלי הסמול רוצים שתחשוב, כאילו אין מוצא.

      ברור שהחוק אינו לצד המשתיקים – טוויטר, גוגל ופייסבוק, מאפשרים פרסומים הקוראים לאלימות גלויה ע”י אנשים פרטיים. יישום זהה של החוק על כולם, הוא עיקרון בסיסי במשפט. מספיק להראות שזה לא מתקיים, ע”ם להכנס לדיון בביהמ”ש שיש כאן אפליה על בסיס רעיוני / תמיכה נסתרת באלימות (זו לא האסטרטגיה היחידה. האסטרטגיה המדויקת, היא כמובן לבחירתו של מגיש התביעה). אפשר לתקוף את חוקיות הסרת פרלר גם בדרך של סילוק מתחרה גוגל על שוק הפרסום.

      מגוון החלטות ניתנו לטובת אנשי ימין בארה”ב גם בשנים האחרונות (ניק סנדמן לדוגמא).
      תן לנוכלי הסמול לתרץ את הדיקטטורה שלהם 🙂

    2. אני שומע שאנשים מתכננים לשרוף את כל המשרדים של Facebook + Twitter…ולפגוע במנכלים.
      חברים בארהב רותחים מעצבים. סתמו להם את הפה ועכשיו נשאר להם רק האלימות.

  2. נוכלי הסמול בארה”ב, קראו לבצע את מה שהם עושים עכשיו – כבר 4 שנים אחרונות.

    לפיכך, לקשור את מעשיהם למשהו מ”שבוע שעבר” – מצחיק לראות שהנוכלים לא מבינים שכולם רואים שהם משקרים.

    התגובה אגב, אלמנטרית – חברה המפרסמת אצל דיקטטורי הדמוקרטיה, לא נכנסת אליי הביתה למשך חצי שנה (כן, יש לי רשימה בסלולארי). זה שנוכלי הסמול כורתים את הענף עליו הם יושבים, לא אומר שצריך לחזור לתקופת האבן. כמו שאינכם מממנים את בני סלע, אל תממנו את צוקרברג.

    מדוע למשך חצי שנה? אלמנטרי, סופיות העונש היא היבט חשוב במשפט/קרימינולוגיה. ההיבט המעשי של סופיות העונש – שיקום, הוא אחד מ-4 מטרות/שיקולי הענישה (במשפט). אבל נוכלי הסמול לא יודעים זאת. הם לא למדו מדעי מדינה/משפט/קרימינולוגיה. הם למדו את תורת הריקוד בראי הפמניזם או אונס ילדים בסגנון ערפאת בראי ליברלי.

    אז קדימה מפרסמים יקרים – רוצו לממן את צוקרברג ונראה מי ינצח, כאשר תישארו עם כל הסחורה על המדפים 🙂

    1. בדיוק.
      גם אני מנהל רשימה שחורה, בה, אגב, נמצאים כל העיתונים בישראל שמשתמשים ב-Open Web, שמצנזרת תגובות ימניות בטיעון ‘הסתה’.
      רק לפני שבוע סיכלתי חוזה גדול מול Okta.
      אני מנהל בחברה גדולה ואין לי בעיה למצוא סיבות טכניות לסיכולים של חברות סמולניות.
      רק הכסף מדבר.
      הימין צריך להתעורר, אחרת נמצא עצמנו בסין.

    2. לא יודע מה מיוחד בOPEN WEB- תגובות ימניות צינזרו פחות או יותר מאז מעבר גופי התקשורת לאינטרנט.
      עוד ב YNET של שנת 2000 המערכת לא פירסמה תגובות ימניות רהוטות וטובות בעוד שדווקא המתלהמים שהגיבו בעיקר בקללות, עברו בלי בעיה.

      מסיפורים ששמעתי (ממקור ראשון שעבד כצלם), הטקטיקה הזו הייתה נפוצה גם בתקופות יותר קודמות, למשל בשנות ה80 כשערוץ 1 היה ההגמון והצוות יצא לסקר הפגנות הוא פגש והקליט תגובות של מנעד אנשים רחב, החל מהאליטה האינטליגנטית, עם טיעונים רהוטים ומנומקים וכלה בנמוכי מצח שבעיקר רק קיללו… באופן פלאי, כשהכתבה יצאה לאוויר העולם, בהפגנות פרו שמאליות הראו רק את האינטליגנציה ובהפגנות פרו ימין בעיקר את ה “צ’חצחים” (או האנשים שאיתם רצו למסגר את האירוע).

      בכל מקרה, לא רוצה לרפות את ידיך אבל כל גופי התקשורת הגדולים נוקטים בזה.

  3. בסופו של יום, מה שהתאגידים הללו עושים זו האשמת הקורבן- מי שנכנס לחשבון הטוויטר של טראמפ, יודע בדיוק לאן הוא נכנס ואם הוא נעלב או מתעצבן זוהי אשמתו. אם מתפתח משם משהו אלים-זה אשמת הקורא.
    האם הייתם מאשימים בחורה שהעלתה תמונה של עצמה בביקיני אם מישהוא ראה את זה והחליט להטריד או אפילו לאנוס אותה?

    ואי אפשר אפילו לטעון שהוא מעמיד פני נייטרלי. בניגוד לתאגידים הצבועים הנ״ל.

  4. אני לא יודע לגבי ארה”ב, אבל בישראל כל גורם שפועל באופן ציבורי (כולל חנות ממכר) לא יכול להפלות לקוחות. בהתאם – יש עילה מאוד חזקה לתביעה (אולי גם בארה”ב) אם המונופולים האינטרנטיים חוסמים אנשים עקב דעותיהם ובאופן שעובר על חופש הביטוי.

    תביעות ענק ייצוגיות על סכומי עתק.

  5. אני מבין שהפוליטיקה הנוכחית מאוד מפריעה ל’ימין’ האמריקאי. השאלה היא אם היא אמורה להפריע לימין הישראלי.

    אחרי הכל, אם אפשר לשלול מנשיא ארה”ב חופש ביטוי על (כביכול) קונספירציות והסתה לאלימות, מדוע יש חופש ביטוי לארגוני שמאל בארץ שממרידים נגד המדינה? במקום לבכות על מה שקורה לאנשים אחרים, אנו צריכים לקחת את התקדימים ולרוץ איתם ברגע שיש לנו רוב ברור בכנסת.

    1. תשאל את כל מי שחסמו או ביטלו לו את החשבון בארץ החל משנת 2010…

      והגישה שאתה מציג היא מאוד קצרת רואי והצד השני של המטבע.
      האם להשתיק את כל השמאלנים יעניק לך הרגשה חמימה? בהחלט!
      אבל *כבר היום ואתמול*, לא איזה עתיד תיאורטי ונוראי אלא העבר ה…רחוק? (אין לי מושג מתי זה התחיל, אולי עם ברק? בכל מקרה, לפני שנולדתי) השמאל משתמש בכלים שיצר הימין כנגדו- בעיקר בזירה המשפטית והאכיפתית.
      כרה שחת בה יפל וגלל אבן אליו תשוב .

  6. דיכוי חופש הביטוי בארה”ב לא החל ב-2016. הוא קבל תאוצה משמעותית אחרי ניצחונו של טראמפ ההחירות, אבל הוא היה קיים, בעיקר באקדמיה, לפחות משנות ה-90 של המאה הקודמת. מוסדות ההשכלה הגבוהה בארה”ב שהיו בעבר סמל לחופש הביטוי, הפכו למרכזי דיכוי חופש הדיבור ודיכוי פרטים שניסו לשחות נגד הזרם.

  7. אני זקן מספיק לזכור כיצד הקונצנזוס בשמאל של שנת 2000 היה שבוש גנב את הבחירות.