עבור המשפטנים החוק הוא פלסטלינה, לפרשנות אין שום אילוצים והכול מותר. הכלל היחיד: בכל דילמה, תמיד גובר מה שיהפוך את המערכת המשפטית לחזקה יותר
בכל הנוגע לאישורים החסרים לפתיחה בחקירות ראש הממשלה, יש לתומכי הפרקליטות טיעון מאוד מוזר, שבו עולה השאלה האם הם מבינים את משמעות המילה ״מהותי״.
כדי לדון בעניין נניח מקרה היפותטי: חוק רגיל דורש שכדי לקנות סיגריות במכולת, קטין זקוק ל”אישור כתוב מהוריו”; לעומת זאת ב׳חוק יסוד: הנשק׳ נכתב שכדי לקנות אקדח, קטין צריך זקוק ל”אישור מהוריו”.
יכול אדם לטעון: ב'חוק יסוד: הנשק' לא כתוב במפורש שצריך אישור כתוב. מבחינה פורמלית / פרוצדורלית / טכנית, קטין יכול לקנות נשק גם אם הוריו אישרו זאת, נניח, בעל-פה.
ואכן, בדוגמא המומצאת שלנו לא כתוב שצריך אישור כתוב. אבל ראשית נשאל, כדי לדייק במונחים, איזה סוג טיעון זה? ברור שמדובר בטיעון טכני לחלוטין. פורמליסטי למהדרין. טיעון שלוקח במלוא הרצינות, עד כדי אבסורד, את לשון החוק.
שנית נשאל, מה היה קורה לו היה מקרה כזה מגיע לבית-המשפט? סביר מאוד שהוא היה אומר שדווקא מבחינה מהותית, לשון החוק כאן איננה פשוטה ודורשת פרשנות משפטית שתשלים אותה, אם לא מעשה חקיקה מפורש.
מדוע? מפני שברור שקניית אקדח היא עניין הרבה יותר משמעותי ומסוכן מקניית סיגריות, ולכן, אם לא נאמר אחרת בפירוש, סביר שהמחוקק לא התכוון לכך שיהיה קל יותר לקנות אקדח מאשר סיגריות.
הפרשנות הזו ״מהותית״, אבל היא בוודאי לא מתרחקת מאוד מלשון החוק. היא בסך הכול מציגה לקונה בלשון החוק (אליפסיס במשפט): חסרה המילה “כתוב”. מדוע זו פרשנות סבירה? ראשית, כפי שאמרנו, לא סביר שאותו קודקס דורש אישור בכתב לדבר אחד, אבל פחות מכך לדבר הרבה יותר דרמטי. שנית, הדרישה לאישור הכתוב איננה החריגה, אלא הנורמה. ומכאן, שלישית, לו המחוקק היה משמיט בכוונה את המילה “כתוב”, היה מופיע לכך נימוק.
בסופו של דבר, היה השופט שואל, האם מישהו העלה בדעתו שקניית סיגריות דורשת אישור כתוב, בעוד שאישור קניית נשק משמעותו קריצה, תנועת יד או אמירה בעל-פה, וכן משמעותו שילדים שמתחמשים בנשק חם בנימוק שהוריהם אישרו להם בבית והנה הודעת ווטסאפ משפחתית שמאשרת זאת?
אישור היועמ״ש לפתיחה בחקירה פלילית
ובכן, זה בדיוק מה שרוצים הפרקליטות ותומכיה שתחשבו בפרשיות נתניהו. אין להם אישור כתוב מהיועמ״ש, אלא אישורים בעל-פה, חלקיים מאוד וממש לא מוגדרים, בישיבות סגורות. אז מה הם עושים? משתמשים בטיעון הטכני לחלוטין שזה מותר, כי בלשון החוק לא נכתב בפירוש “אישור כתוב”.
מדובר בעלבון לאינטליגנציה. ברור שאיש לא חשב ש׳חוק יסוד: הממשלה׳ מעניק לראש ממשלה פחות זכויות מכל נחקר אחר. מה גם שהדרישה שיהיה אישור כתוב, מסודר וברור, לא מטילה חובות מיוחדות על היועמ״ש, והיא נורמטיבית ונדרשת בחקירות פליליות אחרות. לכן היא מתבקשת מאליה. זאת שמירה על סדר דברים מהותי שיש לו הגיון כלשהו.
אבל בפרקליטות טוענים, בארשת פנים רצינית לגמרי, שבגלל השמטה טכנית בלשון החוק, ממש אין שום בעיה שראש ממשלה ייחקר ללא אישור כתוב, אלא על סמך אמירות בעל-פה בישיבות סודיות ועמומות, עם פרוטוקולים מושחרים, ללא הנחיה ברורה לחוקרים וייפוי כוחם הרשמי. כלומר, הגדירו במיוחד את מעמד ראש הממשלה ב׳חוק יסוד: הממשלה׳, כדי שיהיו לו פחות זכויות ויהיה אפשר לחקור אותו ביתר קלות. אי-אפשר להמציא את הדברים האלה.
טענה נוספת שמעלים תומכי הפארסה הזו היא שבעצם היה אישור ״מהותי״ משום שהיועמ״ש “ליווה את החקירות” ו”ידע מה קורה בהן”. אלא שדווקא באופן מהותי, ״ליווי״ ו״ידיעה״ אינם בגדר אישור רשמי. אחרת – קצת לא נעים לומר דברים כל כך ברורים מאליהם – אין שום משמעות לאישור הרשמי. אם תופסים אדם הולך עם נשק בלי רישיון או פקיד בנק שמעביר כספים לחשבונו הפרטי, האם מישהו יתייחס ברצינות לטענה שהגורמים שצריכים לאשר ״יודעים״, והידיעה הזו שלהם מהווה ״אישור מהותי״?
נראה ש״הציבור הנאור״ הופך ליותר ויותר מטופש. אותם אנשים שעשו קריירה מטענות על ״מהות״, לא מסוגלים לטעון משהו שאפילו קרוב להיות משכנע בניסיון ללכת מעבר ללשון החוק.
העניין המהותי
התופעה המעניינת ביותר שעולה כאן היא שאותם משפטנים שמניפים את דגלי ה״מהות״ כדי לפסול (בחוסר סמכות) אפילו את לשון החוק הברורה ביותר, מוכנים במקרים אחרים להיאחז בלשון החוק, כולל השמטותיו, כדבר תורה מסיני, כגדולי הפורמליסטים בהיסטוריה.
איך נסביר את התופעה הזו? ובכן, זהו הכלל המנחה: ייפוי כוחם של המשפטנים. עבורם החוק הוא פלסטלינה, ולפרשנות אין שום אילוצים. הכול מותר. לא צריך עקביות, לא צריך הגיון, לא צריך סבירות, לא צריך נוהג, כלום. רק דבר אחד נשאר קבוע, ואסור לסטות ממנו: בדילמה תמיד גובר מה שיהפוך את המערכת המשפטית לחזקה יותר.
כמובן, איננו מתפלאים יתר על המידה. הרי אלו הם האנשים שמכנים משטר של אוליגרכיה משפטית בשם האורווליאיני: ״דמוקרטיה מהותית״, ואת שלטון המשפטנים ״שלטון חוק מהותי״. את המהות של השרלטנות המשפטנית הזו, יש לקוות, כל אחד יכול להבין.
ברץ ואני שמח עבורו לא התנסה בעצמו בהליך משפטי לו היה מתנסה היה נוכח לדעת שההגדרה שהחוק הוא פלסטלינה עוד מטיבה עם בית המשפט. החוק לא קיים, הכל בלוף, בתי המשפט עושים מה שהם רוצים, ובעליון גרוע עוד יותר, האזרח הוא אפס הוא שקוף הוא לא קיים
אני הרגשתי כבר שנים שהם רואים בחוקים של הכנסת כמו מסטיק עושים כבתוך שלהם ומפרשים איך שבא להם!
תראו לי איש מערכת משפט ששילם מחיר על מעשיו,לא תמצאו!
רות דוד שנים מורחים את המשפט שלה וזה תמוה!
האינטרס הציבורי
לדוגמא זה מושג די מעורפל, מי שמם להחליט מהו האינטרס הציבורי ?
הרי יש בחירות והעם בוחר את הנציגים שלו והנבחרי הציבור הם ורק הם מחליטים -מהו האינטרס הציבורי! לא המשפטנים למינהם שחושבים שהשמש זורחת מהפה שלהם!
אלקי ברגשטיין
לא גנבתי מהחנות. שילמתי בעל פה.
בואו ונבחן את הרציונל של עמדת מנדלבליט. בשינוי בחוק יסוד הממשלה מ 2001,שקבר קבורת חמור את הלכת דרעי-פנחסי והתקבל בקולות 72 חברי כנסת,בתוכם אנשי שמאל רבים,נאמר בסעיך 23:
(ב) בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין.
על פי הלכת מנדלבליט,אם חלילה תורשע שרה בבית משפט ויקבע שיש קלון בהתנהלותה,לא ניתן לפטר אותה,כי החוק לא מדבר במפורש על שרה,רק על שר…
נימוקי ההבל של מנדלבליט מזכירים לי סיפור אמיתי מעבודתי: קצין פרוייקט צה"לי,לקראת סיום פרוייקט, שאל: למה תכונה x לא נמצאת במכשיר ? ענינו לו: תכונה x לא נמצאת באיפיון המבצעי ! ומה ענה הקצין,שכנראה נקרא מנדלבליט ? כתוב באיפיון שתכונה x לא תהיה במכשיר ?
חזק ונכון
האבסורד הוא שככל שהם צוברים לעצמם יותר כח , כך הם נחלשים יותר.
את הכח האמיתי והחשוב הם מאבדים: את האמון ברשויות האכיפה.
הייתי מצפה מהליכוד שיקרא – באופן ברור, וכחלק מקמפיין הבחירות שלו – לרפורמה מקיפה בפרקליטות. ניקוי אורוות.
דיקטטור לא צריך את אמון העם.
לצערי גם אני נכוויתי משופטים לא ראויים, חפיפניקים, מושחתים, וזה בלשון המעטה.
ויתרתי על ערעור לעליון, מתוך סלידה וחוסר אימון, מאותן הסיבות הרשומות למעלה.
משמעות הדברים, היא, כי אין חוק!
ואף אחד לא יכול לסמוך על החוק הכתוב, שיהיה לצידו, במערכת שפועלת במלא המרץ להשחית את החוק.
ראשית, זו הסיבה מדוע משפטים רחוק שנות אור ממדע מדויק. אחד המרצים שלי אמר פעם: אם נוסח החוק הוא "אסורה כניסת רכב דו גלגלי לגן", האם לתלת אופן מותר להכנס לגן?
זו הסיבה, מדוע בכל מסמך משפטי אתם רואים ו/או עשרות אלפי פעמים. לעצם העניין שבכתבה – כל החלטה משפטית, צריכה להינתן בכתב. זה כלל משפטי יסודי. שופט כלשהו יקבל תצהיר בע"פ? הדוגמא בכתבה לא עוסקת במשפט ולעניות דעתי, זה לא נכון.
שנית, אם לשון החוק אינה דורשת אישור בכתב – אזי הרצח על רקע כבוד המשפחה מותר. כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתיר זאת, כיוון שהחוק לא מפרט ולא מגביל מהו הכבוד המדובר בו. לפי היגיון של הפרקליטות, זה אומר שכל אדם רשאי להחליט מהו הכבוד שמדובר בו.
ואם נשאל למה צריך בכלל אישור יועמש לחקור? שיתחילו בלעדיו ואחכ הוא יצרף תאישור מה זה ככ משנה..??
זה האמא של המשנה! הרי
יבוא כל פקידון ששונא את השילטון ויחליט שהוא חוקר מה שבא לו ואיך שבא לו העיקר להפיל את המפלגה השלטת… ולכן יש יועמש לממשלה שהוא בעיקר המגן של אותה ממשלה שנבחרה ואם היו פונים אליו בתחילה יכול להיות שהוא היה מוצא לנכון לנפנף אותם עם עילות החקירה !!
אבל אם הם מתחילים בלעדיו יכול להיות שהם עשו פשעים כדי להשיג דברים ואז אין ליועמש ברירה אלא להיגרר…!!! כי הוא כבר לא יודע שהם פשעו בהתחלה..!!
מה עם הסגירת תיק פלילי (בכתב או בעלפה?) של היועמש לממשלה.
מישהו ראה את המסמך ? מישהו יודע מתי פרקליט המדינה התפנה לכתוב את האישור בכתב לבוס שלו ?
האם באותו יום שהבוס אישר לחקור את רוהמ ?
רק מזכיר שלפי ההגיון של ד״ר ברץ יש לקרוא את החוק לא תוך היצמדות ללשונו אלא לפי הסקת מסקנות הגיונית-
יוצא שהלכת דרעי-פנחסי המחייבת פיטורי שר שיש נגדו כתב אישום(תוך התעלמות מחזקת החפות) חייבת לחול גם על ראש ממשלה שהוא בכיר יותר!
אתה מבולבל,אבל נסלח לך,טעית באותה טעות שטעתה נשיאת העליון חיות.
בשינוי בחוק יסוד הממשלה מ 2001,שקבר קבורת חמור את הלכת דרעי-פנחסי והתקבל בקולות 72 חברי כנסת,בתוכם אנשי שמאל רבים,נאמר בסעיך 23:
(ב) בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין.
מה הקשר?
מסקנה מוזרה מאוד
רק מזכיר שאם כך, לשונו של חוק חוק כבוד האדם וחירותו, מתיר רצח בגלל כבוד המשפחה. יוצא שחמולתך, כל הזמן רצחה לפי החוק.
רן ברץ טוען שהמשפטנים משתמשים בחוק כפלסטלינה. מעניין איך הוא יתאר את מה שעושה ראש שממשלה וחבר משועבדיו בחוק. מבחינתם הוא נתון למרמס רגלם.
רוצחי הסמול, רצחו ישראלים עבור פרסים מאוסלו. מעניין איך תתאר את חמולתך הרצחנית, ממציאה חקירות, כדי להדיח את גל הירש מתפקיד מפכ"ל המשטרה.
ספר את השקרים למממניך מחמאס. לא לישראלים שראו לשם מה משתמשת חמולתך הרצחנית ב"חקירות" וב"חוק", במקרה גל הירש.
המשל עם הילד שקונה סיגריות הוא מופרך.
נכון, רכישת סיגריות על ידי קטין מחייבת אישור בכתב, אבל דמיינו נער שמגיע לחנות בלווית אביו שמבקש לרכוש לבנו חבילת סיגרים. האב מציג תעודת זהות (שבה רשום גם הבן), עוזר לו לבחור את הסוג המתאים, מתייעץ עם המוכר, מתווכח על המחיר ובסוף משלם עבור החפיסה (אבל אומר למוכר במפורש שהסיגרים מיועדים למסיבה של בנו ושהוא עצמו כלל לא מעשן).
אם מאוחר יותר יתברר שאותו נער היה חולה באסתמה סמויה והעישון גרם להתפרצות המחלה – האם האב יוכל לתבוע את המוכר על שמכר את הסיגרים לנער בלי אישור בכתב ? האם בית משפט יתייחס ברצינות לטיעון כזה אחרי שיצפה את מצלמות האבטחה שמראות איך האב מלווה את הנער ?
היועמ"ש ליווה את חקירת ראש הממשלה מתחילתה. הוא היה מעורב, נתן הנחיות וקיבל עדכונים ללא הרף. הסיבה לאישור בכתב היא כדי למנוע מצב שבו המשטרה מבצעת חקירה ללא ידעת היועץ וללא הסכמתו, אבל כאן קל וחומר שזה אינו המקרה. היועמ"ש היה מודע לחקירה מהיום הראשון ויש המון עדויות על כך (כולל בכתובים). מה שחסר הוא ר קהאישור הפורמלי. זה אכן לא תקין אבל מכאן ועד לפסול את כל המשפט הדרך ארוכה וטוב עשו השופטים שדחו את התביעה.