חופש הביזוי: אנטי-ציונות על חשבוננו

המדינה מעניקה תקציב של עשרות מיליוני השקלים בשנה לקרנות הקולנוע. הדבר מחייב התערבות גדולה יותר של משרד התרבות, כדי למנוע מימון של סרטי עלילות דם

הסרט ג׳נין ג׳נין (צילום מסך)

מוחמד בכרי לא יכול היה לבקש לעצמו מסע פרסום כל כך מוצלח וחוצה גבולות כמו שקיבל בשבוע האחרון עת פָסק בית המשפט המחוזי בלוד כי אין להקרין או לפרסם בכל פלטפורמה שהיא את סרט עלילת הדם ״ג׳נין ג׳נין״. אלא שסרטו של בכרי לא היה זוכה לפרסום רב כל כך אלמלא היה הולך הזרזיר אצל העורב והא היה זוכה לשיתוף פעולה אוהד ולחיבוק מצדו של אלון גרבוז, מנכ״ל הסינמטק, אשר נלחם על ״הזכות״ המפוקפקת להקרינו, משל היה זה סרט של פדריקו פליני.

מאז חורבן בית שני חווה ורווה העם היהודי בגלות עלילות דם רבות ומגוונות. הקהילות היהודיות סבלו מעלילות רבות, שבזכותן חוו היהודים את נחת זרועם של הגויים. היו שחשבו כי עלילות אלה הינן מתחלואי הגלות וכי בארץ ישראל יהיו מוגנים היהודים מעלילות דם ומההשלכות שבאו בעקבותיהן. אך הנה גם בארץ המובטחת לא פוסקות עלילות דם שקריות ובזויות, לא רק מצד הגויים, אלא אף מצד היהודים כנגד מדינתם ובני עמם, בשם ותחת אצטלת ה״אומנות״.

בשנת 1962 שאלת הקרנת סרט תיעודי קצר בשם ״יומן סומייל״, שהוצג כדוקומנטציה המתארת מרי קהילתי עממי, התנגשות אלימה וברוטליות משטרתית בעת ביצוע צו-פינוי של תושבים ערבים מבתיהם בשכונת סומייל בתל-אביב, הגיעה לפתחו של בג״ץ. “אין להתיר הצגתו משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל-כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו”, נכתב בנימוק המתנגדים לאפשר את הקרנתו, אשר נדחו על-ידי בג״ץ בטענה כי דרכו של סרט דוקומנטרי להציג את הדברים באופן חד צדדי ולא מדויק, וכי זוהי אחת מתכונותיו המכוננות של סרט מסוג זה.

גם במקרה של הסרט ״ג׳נין ג׳נין״ חזר הדבר על עצמו כאשר שאלת הפצת הסרט הגיעה להכרעת שופטי העליון. המבקשים לאוסרו נימקו כי “מדובר בהצגה מסולפת של אירועים במסווה של אמת דוקומנטרית העלולה להטעות את הציבור… מדובר בסרט תעמולה המציג באופן חד צדדי את עמדת הצד עמו מצויה ישראל במצב מלחמה… מדובר בסרט הפוגע פגיעה קשה ברגשות הציבור העלול לחשוב בטעות, כי חיילי צה״ל מבצעים באופן שיטתי ומכוון פשעי מלחמה”. גם כאן קבע בג״ץ פה אחד בשנת 2002 כי אין מניעה להקרין את הסרט וכי ראוי ונכון לאפשר את הפצתו והקרנתו.

 

“אסור שחופש הביטוי יאפשר את חופש הביזוי”, קרא הרמטכ״ל אביב כוכבי בטקס סיום קורס קצינים בתגובה להחלטת בית המשפט על איסור הקרנת הסרט ״ג׳נין ג׳נין״. אך נדמה כי קולו השפוי הופך להיות קול בודד באפלה וכי תופעת הביזוי המתמשכת של מדינת ישראל וצה״ל מתפשטת והולכת ומקבלת במה ותמיכה על-ידי מוסדות המדינה, קרנות הממומנות מכספי ציבור ואף על-ידי אישי ציבור בכירים.

הן רק לפני כחודש ימים, לקול מחיאות כפיים ביתיות, התקיים פסטיבל הקולנוע של ירושלים במתכונת וירטואלית, בו הוענקו פרסים על-ידי לא אחר מאשר נשיא המדינה בכבודו ובעצמו לסרטים הזוכים ״המשימה חברון״ ו״ילדים״. שני סרטים דוקומנטריים אלה מתבססים במוצהר על עדויות של ארגון ׳שוברים שתיקה׳ וארגון ׳בצלם׳, וכל מהותם הינה עלילה, וביזוי חיילי צה״ל ומדינת ישראל תוך שימוש באומנות ככותרת מטהרת למסע דליגיטימציה לכוחות הביטחון, תוך הצגה חד צדדית ומניפולטיבית של הסוגיה הפלסטינית.

מדינת ישראל מממנת את ענף הקולנוע בסכום של כ-80 מיליון שקלים בשנה באמצעות קרנות הקולנוע, ולמעשה קבלת מימון מקרנות הקולנוע היא על-פי רוב תנאי ליצירת סרט בישראל. שיקול הדעת בבחירת הסרטים שיופקו נתון להן באופן בלעדי ללא יכולת התערבות של מדינת ישראל, מצב שבפועל לא הולם את חוק הקולנוע, הקובע כי מטרת המימון של המדינה היא מתן ביטוי קולנועי לחברה הישראלית על ערכיה וגווניה התרבותיים. גם סרטים אלה סובסדו בחלקם על-ידי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, המסובסדת על-ידי משרד התרבות ובתמיכת ובחסות עיריית ירושלים, אשר טענה מצידה כי היא איננה מתערבת בתכנים אומנותיים.

האמן הפולני רוברט פלורצ׳אק טען כי “בעבר אומנות הייתה טובה מכיוון שהיא הייתה אסתטית ויפה במונחים אובייקטיביים”, אולם בעיניי אין עוררין כי סרטים אלה, אשר מוצגים כאומנות, אין בהם דבר עם אובייקטיביות ועם אומנות. אין הם כי אם עלילת דם מודרנית, והלגיטימציה לכל מעשה אומנותי מסוג זה פוגעת במישרין ובעקיפין בחברה הישראלית ואף באלה המנסים לנפנף בה כבדגל של חירות אומנותית.

העובדה ששנה אחר שנה סרטי הכפשה בגרסאות שונות זוכים בתחרות, מלמדת כי מדובר בכלי פוליטי תחת אצטלה אומנותית בדרך של בינוניות אינטלקטואלית של בעלי האומנות ושל אלה הצורכים אותה.

הגיע העת שמשרד התרבות יהיה מעורב בתכנים המסובסדים באופן שמונע מימון לסרטים התומכים בטרור, פוגעים במדינה ובכוחות הביטחון, שוללים את קיומה ופוגעים בסמליה, כפי שקורה במדינות דמוקרטיות אחרות.

ובעיקר, הגיעה העת שְקָרנות הקולנוע למיניהן יאמצו את פסיקתה של השופטת הלית סילש באשר לסרט ״ג׳נין ג׳נין״ ויפסיקו לתת במה ומימון להלקאה עצמית. במקום לסבסד אומנות פוליטית אנרכיסטית המשמשת את שונאינו ככלי לניגוח הצבא והמדינה, על קרנות הקולנוע לתת במה לאומנות ולאומנים שאינם שוברים שתיקה על-ידי דברי שקר והסתה מתוך אהבת האויב, אלא בונים תקווה של אמת מתוך אהבת ישראל.


סא״ל במיל׳ ירון בוסקילה הוא מזכ״ל תנועת ׳הביטחוניסטים׳

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. מה יותר פשוט מאשר הפסקת מימון בכלל לסרטי קולנוע? הנה אמצעי מצוין אמנם קטן אבל בכל זאת של הקטנת הגרעון

    1. כל נסיון להפסיק מימון רק לסרטים אנטי-ציוניים הוכשל ע"י בג"ץ. הפסקת המימון הממשלתי לכל הסרטים הוא הדרך היחידה (והשוק החופשי יספק מימון לסרטים שרוצים לראות).

    2. או יותר טוב: חוק שכל תקציב ממשרדי התקשורת והתרבות יהיה בגדר הלוואה לשנה עם ריבית וללא אפשרות הארכה.
      כך תבעיח שהיוצרים יצטרכו להתחשב ברצון קהל היעד ולא רק שלא ישרפו כסף אלא ממש יכניסו כסף למדינה.

    3. השוק החופשי בכל זאת יאפשר מימון זר ע"י אירופאים, ולכן לא יפתור את בעיית הסרטים האנטי ציוניים. אם כבר, עושה רושם שרק הסרטים האנטי ציוניים ישרדו את המהלך. לצערי איני רואה פתרון שמתיישב ב100% עם ערכי הדמוקרטיה המערבית. השאלה היא מה פלוני ירצה לעשות עם ההבנה הזו. למעשה שימור היות המדינה ציונית לא תמיד (אבל בד"כ כן) מתיישבת עם ערכי הדמוקרטיה המערבית. אני סבור שזה גרעין הויכוח האידיאולוגי בישראל ובפרט בשאלת מימון סרטים. בתור ציוני, במקרים בהם יש סתירה בין דמוקרטיה לציונות, אני יודע במה אני בוחר. האם אתם יודעים? האם אתם מודעים להשלכות? אני גם ממליץ לחשוב על עמדתכם לאור מצבם של היהודים במאה הקודמת במדינות בהן היו מיעוט, שהתקבל יפה תחילה, עד ש…

  2. השאלה היא האם הפסיקה הזו לא תיושם כתקדים-אבל רק נגד סרטי ימין.

  3. הבעיה במנגנון בחינת התסריטים-כל שנה מוגשים עשרות תסריטים לשיפוט בידי אותם קומץ של לקטורים עם העדפות לשמאל הקיצוני.
    צריך להחליף את הלקטורים בקרנות, והבעיה תפטר מעצמה. ישנם מאות אם לא אלפים ישראלים שיכולים להיות לקטורים-שופטי תסריטים. וככל הידוע לי זו עבודה נושאת תשלום. שהפוליטיקאים יבחרו אותם.

    1. דן –
      ראה תגובה 1.
      לא צריך להחליף לקטורים, אלא להפסיק באופן מוחלט מימון סרטים על ידי המדינה.
      אנחנו לא בברית המועצות, ואין שום הצדקה לקיום מימון בכספי משלם המיסים לסרטים. כל הסרטים.
      אדם רוצה ליצור סרט – יואיל נא ויגייס מימון, בדומה לאדם שרוצה להקים חברה פרטית. ואם ימצא קהל שרוצה לצפות בסרט, ירוויח מכך בכבוד. לא יכריח אותי לממן סרט שמספר על זה שאני כובש ורוצח, ואחר כך יכריח אותי גם לצפות בו ולשלם עליו שוב.

    2. אתה שוכח שלא כל סרט הוא פוליטי. מה שאתה מציע ידפוק סרטים לא פוליטיים.
      חוץ מזה, אתה באמת מאמין שועדה פוליטית תצליח לשמור על מגוון רחב של דעות? דמיין למשל סרט דוקומנטרי על הישגיו של נתניהו מוגש לועדה כזו ותראה כמה מוטה היא תהיה.

    3. למגיב "ימני": הבעיה עם מימון ממשלתי שתמיד מישהו "מתיישב על השיבר" ומחליט בשביל כולם מה טוב ומה נכון בהתאם לאג'נדות שלו.
      גם את תשים קריטריונים מסויימים – תמיד יהיה מישהו שימצא את הפרצה.
      עכשיו אולי יושבים שם אנשי שמאל, אבל יום אחר זה יהיה מישהו אחר עם אג'נדה אחרת ואף אחד לא מבטיח שהיא תמצא חן בעיניך.
      לכן – באופן עקרוני – השמרנים מעדיפים לצמצם את המגזר הציבורי למינימום ההכרחי ולהשאיר את היתר ליוזמה אזרחית (שמבוססת על חברה מתוקנת וערכית)

    4. לדוד,
      בדיוק. לכן אני מסכים עם מגיב מס׳ 1(מרקוס) ו/או עם תגןבתך עליו.
      התשובה שלי היתה לדן, לא לאוריאל. מצטער אם לא הייתי ברור.

  4. מסוף עידן סרטי הבורקס , קלטו אנשי הקולנוע שכדי להרויח מסרט הוא צריך להיות אנטי ישראלי ותו לא , ומי שמוכן למכור את נשמתו מתפרנס

  5. נדמה לי שהתקבע כאן מצב בו האמנות מוחזקת בידי קומץ אנשי שמאל פרוגרסיביים שרואים באמנות נכס וכלי תקשורתי נגד הערכים השמרניים.
    אני חושב שיש כאן משהו יותר רחב, ואולי כדאי לדבר על זה:
    מדוע אין יותר סרטים (ובאופן כללי יצירה אמנותית) בעלי אופי שמרני?
    יש שפע של נושאים רלוונטיים מאוד ביהדות ובישראליות העכשיות שאפשר לגעת בהם בצורה מכבדת ומעניינת ולהוציא לעולם ובעיקר לעצמנו הרבה אור.
    זה תקף גם למוזיקה, שירה, ציור, ריקוד ועוד…
    היו בהיסטוריה הישראלית לא מעט אמנים שתרמו לעושר של השפה, שתיעדו סוגיות מרתקות, שציירו את נופי ארצנו היפים, נגעו בליבנו והעשירו את חיינו.
    נדמה לי שבאמנות העכשווית ישנה דיכוטומיה שנעה בין תכנים שטחיים/פופולריים/אינפנטיליים לבין פרוגרסיבי/עמוק/מלגלג/מבזה את הערכים הישנים והטובים.

    נ.ב. באופן עקרוני מסכים עם זה שהגיע הזמן לחדול את המימון הממשלתי ולעבור למודל של קרנות אזרחיות לקידום אמנות איכותית (בניגוד לאמנות פופולרית שבד"כ מייצרת רווחים ליוצריה, הרבה פעמים על חשבון איכות ועומק)

  6. אמנם אתם עושים עבודת קודש ,אבל חסר פה הסיקור של מה שעולה מהמסמכים שטראמפ הסיר מהם את הסיווג הביטחוני אתמול ב 17 לחודש,כגון הדבר הר"ב:

    https://youtu.be/VjOhItb7zCU