איך הפכו המשפטנים את החוק לכלי פוליטי

יותם אייל |   

סוגיית בדיקת הקורונה לנכנסים לארץ היא רק דוגמה אחת לדרך בה משתמשים המשפטנים במושגים אמורפיים כדי לכפות את רצונם על הציבור ועל נבחריו

מי מנע את בדיקות הקורונה מהנכנסים לארץ? מלחמת גרסאות משתוללת בין אנשי משרד הבריאות לבין אנשי משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה על השאלה מדוע לא נערכו בדיקות קורונה לנכנסים לישראל, מה שככל הנראה היה עוזר למנוע, או לפחות להפחית, את התפשטות הקורונה והמוטציות השונות אשר הגיעו מעבר לים. הוויכוח התחיל כאשר שר הבריאות יולי אדלשטיין טען כי הסיבה הייתה הצבת חסם משפטי מצד משרד המשפטים והיועמ״ש, ואילו במשרד המשפטים הכחישו. מי צודק?

ככל הנראה קיימת אשמה על שני הצדדים – הפוליטיקאים שלא לחצו מספיק, והמשפטנים שעמדו מנגד. אך האמת היא שלענייננו זה לא משנה, כי טענת שר הבריאות היא דוגמה מצוינת לדבר שראינו לא פעם ולא פעמיים, והוא גמישותו של המשפט.

אמורפיות בשירות פקידותי

חסם משפטי, מניעה משפטית, קשיים משפטיים ועוד – כמה פעמים נתקלנו בשימוש במושגים אלו? מושגים אמורפיים אשר אינם נהירים לבני אדם רגילים, שמטרתם היא נטו לתת כוח בידי המשפטנים כדי שיוכלו לעשות כרצונם.

דצמבר 2019. היועץ המשפטי לממשלה מודיע לשר המשפטים דאז אמיר אוחנה כי קיימת מניעה משפטית למנות את המועמדת שבחר, אורלי בן ארי גינזבורג, לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה וכי רק המועמד המועדף שלו, מומי למברגר, יכול לכהן בתפקיד. לטענתו המינוי חורג ממידת הסבירות, כי חייבים למנות אדם בעל ותק נכבד שכיהן בתפקידים בכירים בפרקליטות, ולכן יש מניעה משפטית לאשרו.

אורלי בן ארי הייתה בעלת ותק רב, אך לא קודמה בשל שיקולים פנימיים – לטענתה סכסוך עם שי ניצן – ולכן לטענתו של מנדלבליט המינוי לא סביר. אחרי מחאה נגד המינוי, אורלי בן ארי פורשת מהמועמדות.

מנדלבליט סיכל את מינוי מועמדיו של השר | שר המשפטים לשעבר אמיר אוחנה (צילום מסך)

פברואר 2020. אמיר אוחנה מודיע כי בחר למנות לתפקיד את דן אלדד, ראש מחלקה בפרקליטות, אך מנדלבליט מודיע כי קיימת מניעה משפטית למנותו וכי רק מועמדו לתפקיד, מומי למברגר, אינו עומד במניעה משפטית. אחרי ביקורת ציבורית רבה המניעה המשפטית נעלמת.

אפריל 2020. מנדלבליט מודיע כי קיימת מניעה משפטית להאריך את מילוי המקום של דן אלדד, כי לא יגן על כך בבג״ץ, וכי הוא יכהן בנוסף על תפקידו כיועמ״ש גם כממלא מקום פרקליט המדינה.

סיפור מינויו של ממלא מקום פרקליט המדינה הוא דוגמה מצוינת לדרך השימוש שעושים המשפטנים במושגים אמורפיים כמו מניעה משפטית. לכל בר דעת שמסתכל על הלך הדברים אשר קרו רק לפני כשנה, ברור כי המניעה המשפטית המפורסמת הייתה בסופו של דבר פשוט רצונו של מנדלבליט.

היועמ״ש השתמש במניעה המשפטית כדי לכפות על אוחנה את המועמד שרצה, מניעה אשר נעלמה ברגע שנשמעה כלפיה ביקורת ציבורית. הדבר מתחזק עוד יותר כאשר רק לאחרונה, ובניגוד למניעה המפורסמת שמאפשרת למנות רק את למברגר, הומלץ על-ידי ועדת האיתור בראשה עומד מנדלבליט – למנות מועמד אחר לתפקיד.

המשפטנים נגד האזרחים

מנדלבליט לא המציא את השימוש במושגים אמורפיים כדי לכפות את דעותיו על נבחרי הציבור. במשך שנים רבות השתמשו יועמ״שים ושופטים במושגים אלו כדי לקבוע לנבחרי הציבור מה מותר ומה אסור לעשות. קביעות אלה נסובות על פרשנות אישית ואין להן שום אחיזה בלשון החוק או בכוונת המחוקק. אלו קביעות אשר אהרון ברק שִכלל לכדי אומנות, בעת שביצע את ההפיכה החוקתית ופירש את ׳חוק יסוד: כבוד האדם׳ כרצונו ופסל על בסיסו חוקים אחרים.

כאשר למדתי דיני חוזים, לימד אותנו המרצה שחוזה טוב צריך להיות פשוט ומנוסח ברמה שכל אדם מבין מפני שחוזים לא נועדו למשפטנים אלא לבני אדם. השימוש במושגים אמורפיים מטרתם להוציא את יכולת ההבנה מידי האנשים הפשוטים כדי שלא יוכלו לחלוק על דברי המשפטן. על-ידי השימוש במושגים אמורפיים תופס המשפטן כוח מעל שאר בני האדם ולמעשה מוציא מהם את היכולת להבין את החוק אשר אינו נכתב בשבילו אלא בשבילם, כדי שהאדם הפשוט יוכל לדעת מה מותר לו ומה אסור, מה נכון ומה לא.

לצערי במדינת ישראל לא רק שהחוק הוצא מידי הבנתם של בני אדם רגילים, אלא הוא הוצא גם מידי הבנתם של משפטנים, מאז פסק דין ׳אפרופים׳. עורכי דין אשר עוסקים בדיני חוזים אינם יודעים איך יפרש בית המשפט את החוזה שהם כתבו גם אם הוא הכי פשוט שיש. לשופט קיים כוח בלתי מוגבל לפרש את החוזה כראות עיניו, אף אם החוזה פשוט וברור, ועורכי דין אשר עוסקים במשפט חוקתי יודעים ששופטי בג״ץ פוסקים על-פי ראות עיניהם בעילות ׳מידתיות׳ ו׳סבירות׳ גם בניגוד לכל חוות דעת מקצועית וללשונו המפורשת של החוק.

מטרתו של המשפט אינה להוות חרב בידי המשפטנים כנגד שאר בני האדם. מטרתו היא להסדיר את החיים בצורה שאנשים רגילים יכולים להבין ולחיות לפיה, ובכך לשמור על הסדר הציבורי ולהביא צדק.

כל כוחה של מערכת המשפט, וכן של שאר המערכות בדמוקרטיה, נובע ממה שהאזרחים נותנים לה. הגמשת המשפט, הוצאתו מהבנתם של בני האדם והשימוש בו כדי לכפות רצון של אדם זה או אחר פוגעים באמון הציבור, ובסופו של דבר במערכת המשפט עצמה.

אז מי אשם? כמובן שהאחריות היא על המשפטנים שנטלו לעצמם את הכוח לעשות זאת, אבל לא פחות אחריות מוטלת על נבחרי הציבור שלא עושים מספיק כדי לעצור את זה.

עו”ד יותם אייל הוא מנכ”ל הפורום המשפטי למען ישראל

מאמרים נוספים

חבר הכנסת עמית הל