חזרה ליחסים דיפלומטיים וכלכליים עם האייתוללות תאפשר לטהרן להמשיך בערעור היציבות האזורית ותחמיר עוד יותר את מצב זכויות האדם במדינה
בשנת 2018, הנשיא דונלד טראמפ הודיע כי ארה"ב עוזבת את הסכם הגרעין שנחתם עם איראן שלוש שנים קודם לכן, ומטילה סנקציות חדשות על המשטר בטהרן. כעת לאחר שטראמפ עזב את הזירה וג'ו ביידן נכנס במקומו לבית הלבן, ישנה אפשרות כי ארה"ב תסיר את הסנקציות האלה.
כאשר הנשיא ברק אובמה קיים את המשא ומתן על הסכם הגרעין מול איראן, סגנו היה ג'ו ביידן. אין פלא אפוא שהחייאת הסכם הגרעין היא השאיפה הגדולה ביותר של ביידן מבחינת מדיניות החוץ. במאמר שכתב עבור אתר CNN בספטמבר בשנה שעברה, ביידן הסביר כי ארה"ב תשוב להסכם “אם איראן תשוב לעמוד בתנאים המחמירים שלו”. ב-22 בינואר השנה, שר החוץ האיראני זריף הגיב במאמר משלו בו כתב כי המשטר מוכן לחזור להסכם בתנאים מסוימים. אך לפני שיקבל כל החלטה בעניין, הנשיא ביידן חייב לשקול את ההשלכות השליליות של ההסכם, הן עבור העם האיראני והן עבור היציבות במזרח התיכון.
ביקורת על הסנקציות
כאשר הסנקציות האמריקניות הוטלו ב-2018, פרשנים רבים הביעו על כך ביקורת וטענו כי במקום זאת יש לעודד משא ומתן עם טהרן. פיטר ביינרט כתב אז כי “סנקציות רק מסייעות לרודנים לחזק את שלטונם, ופוגעות במוסדות הדרושים לשמירת הדמוקרטיה לטווח ארוך”. ג'ייסון רזיין טען ב'וושינגטון פוסט' כי “כאשר אנשים נלחצים מבחינה כלכלית, הם שואפים בעיקר לשרוד ולא להתקדם לקראת שינוי”.
בהתייחסו לאתגרים הכלכליים העומדים בפני איראן לאור מגפת הקורונה, מוחשן טבקול כתב כי “לא משנה מה תהיה מטרת הסנקציות על איראן, הן תמיד גבו את המחיר הכבד ביותר מן האדם הפשוט”. השגריר לשעבר סייד חוסיין מוסביאן השמיע טענות דומות במאמר ב'אל-ג'זירה', וכתב כי נגיף הקורונה “הפך את הסנקציות הבלתי-צודקות שהטילה ארה"ב על איראן לקטלניות מתמיד”.
ביקורת אחרת על הסנקציות הייתה שהן אינן מסוגלות לעצור את תכנית הגרעין של איראן. כך למשל דווח במגזין 'Foreign Policy' בחודש מאי 2020 כי המשטר באיראן, שנתיים לאחר הטלת הסנקציות, קיצר בחצי את “הזמן הדרוש להפיק כמות מספקת של חומרים כדי לבנות פצצה גרעינית”. אריק ברואר מהמרכז למחקרים אסטרטגיים הציג נקודה דומה, וכתב כי הסכם עם איראן יספק את “הסיכוי הטוב ביותר למנוע פצצה איראנית”. הטענות שהוצגו לעיל משוללות כל יסוד, והן מבוססות על שתי הנחות מוּטעות ומַטעות לגבי המשטר באיראן.
עוני ודיכוי
ההנחה המוטעית הראשונה היא שהמשטר באיראן מבקש להיטיב עם אזרחיו, ולכן חידוש המסחר עִמה יוביל לצמיחה כלכלית שתסייע לעם ותקדם את הדמוקרטיה.
הנחה זו מתבססת על הבנה שגויה לחלוטין של משטר האייתוללות, משטר רודני שאינו מודאג ולו לרגע מרווחת העם האיראני. היא גם מבקשת להתבסס על הרעיון לפיו מסחר בינלאומי מסייע לקידום הדמוקרטיה, עוד הנחה שכבר הפרכתי במקרה של איראן במחקרי משנת 2010.
כפי שהראיתי במחקר, סחר בינלאומי מקדם דמוקרטיה רק כאשר ההון הנובע ממנו מסייע באמת לאזרחים ותורם לצמיחת מעמד ביניים עצמאי, שני דברים שלא קרו באיראן מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. בעוד מדד שווי כוח הקנייה של איראן ביחס לתמ"ג לנפש הוכפל בין 1990 ל-2017, טרם הטלת הסנקציות של 2018, האיראנים עצמם סבלו בתקופה זו מעוני נרחב. בנוסף, אין שום סימן משמעותי לתהליכי דמוקרטיזציה או ליברליזציה במדינה. ההפך הוא הנכון: המנהיג העליון ח'אמנאי ומקורביו ממשיכים להשתמש באמצעי דיכוי קשים נגד העם, הן במישור הפרטי והן במישור הציבורי.
Iran’s Zarif urges Biden to make a speedy return to nuclear deal https://t.co/wEeW5qctGl pic.twitter.com/54bBgSRpJ7
— Al Jazeera Breaking News (@AJENews) February 6, 2021
השליטים חיבלו בכוונה בעלייתו של מעמד ביניים עצמאי על-ידי הרחבת שליטתם בכלכלה. מדיניות חלוקת המשאבים של האייתוללות הובילה לצמיחת אליטה המתעשרת באופן תמידי, בעוד אזרחים מוכשרים נאלצים לעזוב את המדינה. שחיתות, חוסר בשלטון חוק ושקיפות וחוסר רצון באופן כללי פגעו בכל ניסיון לרפורמה כלכלית או פוליטית. מיליוני איראנים הפכו תלויים במשטר עבור תעסוקה ועבור היכולת לקיים את משפחתם. כל מחאה נגד השלטון מובילה במקרה הטוב לאיבוד מקום העבודה, ובמקרה הרע יכולה להוביל לעינויים והוצאות להורג, בדיוק כמו במקרה של המתאבק הצעיר נאביד אקפרי.
גם הטענה כי הסנקציות מנעו סיוע הומניטרי לאיראן במהלך התפרצות הקורונה אינה נכונה. למעשה, הסנקציות נבנו כך שאינן חלות כלל על סיוע הומניטרי ובחודש מרץ בשנה שעברה ארה"ב אף הציעה לאיראן עזרה במאבק במגפה, הצעה אותה ח'אמנאי דחה. לאחרונה, המנהיג העליון אף אסר על ייבוא חיסונים לקורונה מארה"ב ובריטניה, וטען כי החיסון הצרפתי אינו אמין. הוא עשה את כל זה למרות התוצאות האסוניות של התפרצות הקורונה באיראן, בה על פי נתונים רשמיים מתו כבר 57 אלף איש. מספר המתים האמיתי הוא כנראה גדול הרבה יותר.
המשטר באיראן איחר מאוד בתגובתו למגפה ועליראזה זאלי, ראש כוח המשימה לקורונה בטהרן, הזהיר כי ארצו תעמוד בקרוב בפני גל רביעי של הנגיף. אילו המשטר היה מגיב מוקדם יותר, מציג שקיפות לגבי הנגיף, ממלא אחר הנחיות מומחי הבריאות, אוסר על טקסים דתיים ונאבק ברצינות בהברחות סמים, ייתכן כי המגפה לא הייתה פוגעת באיראן בחומרה כזו.
זה נכון שהסנקציות הקשו על בנקים לטפל בהעברות כספי סיוע בין איראן ומדינות זרות, אך האשמה לכך נופל בעיקר על האייתוללות עצמם. במשך שנים ארוכות, טהרן השתמשה במערכת הפיננסית הלאומית עבור הלבנות כספים ותמיכה בארגוני טרור, מה שלא בדיוק עודד את הקהילה הבינלאומית לעבוד עם הבנקים באיראן, ובמיוחד כאשר הסנקציות דורשות פיקוח מחמיר יותר על כל העברה. היו אלה הפעולות הנבזיות של המשטר האיראני, לא הסנקציות, שמנעו מסיוע הומניטרי להגיע לאזרחים הזקוקים לו.
סכנה לשלום
ההנחה השגויה השנייה היא שניתן לסמוך על אמינות המשטר באיראן. על-פי תפיסה זו, אם הסכם הגרעין יחזור לתפקד הרי שהמשטר יהיה מחויב לתנאיו, יכבד את החוק הבינלאומי ויימנע מייצור נשק גרעיני. הנחה זו היא גם שגויה וגם נאיבית במיוחד.
ההיסטוריה הוכיחה לנו שוב ושוב כי לא ניתן לסמוך על משטר האייתוללות. טהרן הפעילה בחשאיות את תכנית הגרעין שנים ארוכות לפני שנחשפה ב-2002 בידי ארגוני אופוזיציה. לאחר מכן, ארה"ב והאיחוד האירופי ניסו מספר רב של פעמים לגרום למשטר לנטוש את תכנית הגרעין, ומספר הסכמים נחתמו בעניין. בכל פעם שזה קרה, איראן ניצלה את תמימות המערב והפרה את ההסכמים.
לאחר עשור של מאמצים כושלים למציאת פתרון דיפלומטי, אירופה הצטרפה לארה"ב ב-2012 כדי להטיל סנקציות בינלאומיות קשות על איראן. שלוש שנים לאחר מכן נחתם הסכם הגרעין בין איראן והמעצמות והסנקציות הוסרו, אך איראן הפרה אותו והמשיכה בפעילות גרעינית, תוך שהיא יוצרת חוסר יציבות במזרח התיכון ומפרה את זכויות האדם של אזרחיה.
דוגמה נוספת לכך שאסור לסמוך על האייתוללות הגיעה בינואר 2020, אז הפיל המשטר מטוס נוסעים אוקראיני אך במשך תקופה ארוכה סרב לקחת אחריות על הפשע.
לכל אלה יש להוסיף כי כל מסחר עם איראן רק יסייע באופן ישיר למאמציה לחזק את היכולות הצבאיות והמודיעיניות שלה. לכך יהיו השלכות שליליות קשות לא רק על האופוזיציה למשטר ועל הדמוקרטיה באיראן, אלא גם על האפשרות לשלום ויציבות במזרח התיכון.
אחד הדברים הראשונים אותם לומד כל סטודנט למדעי המדינה הוא שכוח כלכלי יכול להפוך בקלות ובמהירות לכוח מדיני וצבאי. לכן מסחר עם איראן יסייע למשטר לפתח ולחזק את מנגנון המודיעין שלו ואת היכולת הצבאית מבית ומחוץ. הסנקציות, מנגד, מאלצות את איראן להשקיע פחות בתקציב הצבאי שלה, כפי שהראו מחקרים שונים.
פעולותיה של איראן לערעור היציבות ברחבי המזרח התיכון, שנמשכו למרות הסנקציות, מתועדות וידועות היטב. מן הסתם, בעזרת הדחיפה הכלכלית והמדינית המחודשת שהסכם הגרעין (או הסכמים אחרים) יעניקו לה, פעילותה האזורית תתגבר ותהפוך מורכבת והרסנית יותר. דחיפה כזו גם תסייע למשטר במרדף אחר פצצה גרעינית. אם תכנית הגרעין האיראנית המשיכה להתקדם גם תחת הסנקציות, תארו לכם מה היא תוכל לעשות ברגע שאלו יוסרו.
ההחלטה של ביידן
טבעו הרודני של המשטר בטהרן וחוסר הכבוד שהוא מפגין לריבונות של מדינות אחרות הותירו את העם האיראני במשבר כלכלי תמידי, וכעת גם במשבר בריאותי. ההתנהלות השרירותית והאדישה של המשטר אינה באשמת הסנקציות. במשך יותר מארבעים שנים, שליטי איראן התעלמו במופגן מצרכי אזרחי המדינה, ויחסי מסחר ודיפלומטיה לא שינו זאת ולא קידמו את הדמוקרטיה באיראן.
בנוסף, בהתחשב בשחיתות ובחוסר השקיפות של המשטר ותמיכתו בטרור ובהפרת זכויות אדם, אין כל ספק שהסרת הסנקציות לא תשפר את מצבו של האדם האיראני מן השורה. במקום זאת, מסחר עם איראן רק יעכב את הניסיון להפיל את משטר הרודנות, ובכך יאריך את סבל העם האיראני.
אמנם הסנקציות שהטיל טראמפ ומדיניות הלחץ שהוביל לא שינו את התנהלות האייתוללות, אך חשוב לציין כי סנקציות אמיתיות ומשמעותיות היו בתוקף רק לאחרונה ולמשך מספר שנים בודדות. במהלך ארבעת העשורים של שלטון רודני שקדמו לכך, המשטר בטהרן לא נתקל בסנקציות רציניות ולאורך זמן. לאיראן הייתה הזדמנות לסחור בחופשיות עם העולם במשך שנים ארוכות ללא שום שינוי בהתנהגות, עוד הוכחה לכך שיחסים דיפלומטיים עם האייתוללות פשוט לא עובדים.
מנגד, סנקציות לאורך זמן ממושך יכולות להשיג השפעה אמיתית, כפי שקרה למשל עם הקיצוץ בתקציב הביטחון של איראן, והמשך הסנקציות עשוי להוריד אותה על ברכיה. סנקציות כלכליות יכריחו את המשטר להוציא פחות על מודיעין וביטחון ויצמצמו את האפשרויות שלו לרכישת ציוד ונשק. מצב כזה יחזק את העם האיראני עצמו ויעניק לו סיכוי אמיתי להיפטר משליטיו הרודנים באופן עצמאי ועל-פי רצונו שלו.
ברגע המכריע בו אנו נמצאים, כאשר כל העיניים נשואות לוושינגטון, ג'ו ביידן חייב לקבל החלטה חשובה ביותר. במי הוא מתכוון לתמוך – בעם האיראני או ברודנים האיראנים? במידה והסנקציות יישארו על כנן, רודנים בעולם כולו יבינו כי ארה"ב תומכת באמת בערכים הומניטריים ודמוקרטיים. במידה ויוסרו הסנקציות, המשטר באיראן יקבל רישיון להמשיך בהפרת זכויות האדם והחוק הבינלאומי וימשיך להוות איום על שלום העולם החופשי.
פרופ’ ארבין חושנוד הוא מרצה למדעי המדינה ומודיעין ועמית מחקר במרכז בגין סאדאת. המאמר התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
