פסאודו-בחירות: אבו מאזן מאיים שיהרוג את כל מי שמתנגד לו

הניסיון הפלסטיני לרצות את ממשל ביידן על-ידי עריכת בחירות דמה מאיים לחשוף את החולשה והקריסה של הפת״ח, התנועה שבלב ליבה של הרשות הפלסטינית

איים במוות על חברי הפת״ח שרוצים להתמודד מולו בבחירות | יו״ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (צילום צסך)

לאחרונה, יו״ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס איים במוות על חברי פת״ח שבחרו לרוץ לבחירות למועצה המחוקקת מחוץ לרשימת הפת״ח. זה קרה לכאורה בשבוע שבער במהלך מפגש של מועצת המהפכה של הפת״ח ברמאללה.

אבו-מאזן אסר על חברי המועצה הראשית של הפת״ח, מועצת המהפכה והמועצה המייעצת להתמודד בבחירות הקרובות למועצה המחוקקת. איסור זה כלל שרים נוכחיים, שגרירים, מושלים, אנשי ביטחון וחברי לשעבר במועצה המחוקקת.

עבד אל-פתח המייל, חבר פת״ח בכיר ומושל בית לחם לשעבר, פרסם הודעה בפייסבוק בה הצביע על כך שאבו-מאזן יהיה אחראי למותו אם הוא אכן ייהרג. “הפוסט הזה הוא תלונה רשמית עבור כל רשויות החוק ומוסדות זכויות האדם”, הוא הוסיף.

בינתיים, הרשות הפלסטינית דחתה את בקשתו של חבר פת״ח בכיר נוסף להתמודד בבחירות של ה-21 במאי, זאת לאחר ששוהה בגלות מזה 10 שנים באיחוד האמירויות. נוכחותו הפוליטית של מוחמד דחלאן ברחוב הפלסטיני הייתה ברורה במהלך הבחירות ב-2006, בהן זכה ברוב הקולות בחאן יונס, אחת ממעוזי חמאס.

כאשר יאסר ערפאת, שמת בנובמבר 2004, נקט באלימות, היה זה דחלאן, שהיה ראש מנגנון האבטחה המונעת, אשר התנגד לה בעקביות, מה שגרם לערפאת לאבד את החיבה אליו.

לאחר מכן שמר דחלאן על נאמנותו למחמוד עבאס. אלא שאחרי שדחה את הניסיונות לחתום על הסכם שלום לאחר ועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, איבד אבו-מאזן גם הוא את החיבה לדחלאן.

על אף כי האינתיפאדה של 2001-2004 התאפיינה במתקפות טרור רצחניות נגד אזרחים ישראליים, דחלאן ביקש לחדש את המשא ומתן עם ישראל בנושא השלום ולהפסיק את המיליטריזציה של הפלסטינים במהלך אותה תקופה.

בפגישות השלום בעקבה ביוני 2003 הביע הנשיא בוש הערצה לאומץ של דחלאן, אך ערפאת הצליח לבסוף בסיכול מאמצים אלו לחידוש המו״מ, שכן הם אף איימו להביא לקץ מנהיגותו הבלתי-מעורערת בקרב הפלסטינים.

כעת, ההיסטוריה חוזרת על עצמה כאשר אבו-מאזן מנסה למנוע את חזרתו של דחלאן על בסיס טענות אודות שחיתות ועושק של קרנות פלסטיניות מצדו של דחלאן. זה אך אירוני כאשר אותן האשמות מופנות אל עבר ילדיו של אבו-מאזן החיים ברמאללה, בעוד שהוא חושש שחזרתו של דחלאן לפוליטיקה תחשוף את השחיתות של משפחתו.

מוחמד דחלאן (צילום מסך)

יו״ר הרשות הפלסטינית נמצא תחת לחץ פופולרי עצום בניסיון לגרום לו שלא ירוץ שוב בבחירות, מה שיוביל להחלפתו במרואן ברגותי, הנחשב לחבר הפת״ח החזק ביותר ואשר כלוא בישראל מאז 2002. מקורות המקורבים לברגותי הכריזו כי הוא יתמודד נגד אבו-מאזן בבחירות לנשיאות ביולי 2021.

פרשנים פוליטיים אחרים מאמינים כי אבו-מאזן ינסה לבטל את הבחירות. אם הוא ייכשל בכך, ייתכן והמעבר של ברגותי מהכלא הישראלי לרמאללה יהיה רק עניין של זמן.

חמאס, השולט בעזה, אינו מביע עניין בבחירות לנשיאות ברשות הפלסטינית, שכן יש לו דאגות אחרות, כולל הברית האסטרטגית שלו עם איראן ותמיכתו הכלכלית השוטפת מקטאר.

יתרה מכך, דווח כי תנועת הג׳יהאד האסלאמי שוקלת לרוץ בשיתוף עם חמאס, מה שיגביר את סיכויי חמאס להשיג רוב של מושבים במועצה המחוקקת, בדיוק כפי שעשה הארגון בבחירות ב-2006.

עבאס עומד בפני בעיה רצינית נוספת בנוגע להחלטותיו ביחס למערכת המשפט ברשות הפלסטינית, המבקשות להגביר את מעורבות הרשות המבצעת במערכת המשפט. כתוצאה מכך הוחלשו השופטים בצורה משמעותית והפכו לתלויים באבו-מאזן ובמקורביו.

בעוד ששחקניות אזוריות, כולל איחוד האמירויות, ירדן ומצרים מנסות לעזור לפלסטינים לתקן את ענייני הפנים שלהם על ידי הניסיון לאחד את תנועת הפת״ח נגד חמאס, הסצנה הפוליטית הפלסטינית עלולה להידלק ולעלות בלהבות בקלות רבה.


סמיר א. זידאן שימש כיועץ בכיר במחלקה ללוחמה בטרור במשרד החוץ האמריקני, ומתמחה ברשות הפלסטינית, ישראל, ירדן, עיראק ואירופה. המאמר פורסם לראשונה במגזין ‘פרונטפייג׳’.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

2 תגובות למאמר

  1. זו כתבה מוזרה:
    א. מוחמד דחלאן אינו צדיק.רחוק מזה. הארגון בראשו הוא עמד אחראי לפיגוע באוטובוס בכפר דרום בו נרצחו מירי אמיתי ומיכאל ביטון הי”ד, ונפצעו ילדי משפחת כהן.
    ב. בניגוד לכתוב, חמאס דוקא מגלה ענין רב מאד בבחירות האלה ונערכת אליהן באופן מסודר ורציני.

  2. דחלאן הוא מחבל כמו כל המחבלים בפתח ובחמאס.
    התפכחנו לא מוכנים להקים בגבולות ישראל מדינת אוייב נוספת.
    השלום שלכם לא מעניין אותנו ולא משתלם לנו לוותר על מטר מרובע מארצנו.
    מבחינתנו אין בעיה.
    המצב הנוכחי הוא אופטימלי שכל אוייבנו נלחמים אחד בשני מתמוטטים ואנחנו משגשגים.
    איזה תענוג לראות את סוריה, עיראק, לבנון, תימן, לוב שבעצם נעלמו.
    מצרים וירדן העניות מתפגרות.
    איחוד האמירויות, בחרין, סודאן, מרוקו חתמו עימנו על שלום תמורת שלום. אם הן יפרו את החוזה, אנחנו לא מפסידים כלום מפני שלא ויתרנו על כלום.

    סעודיה שמתרוששת