מלחמת המשילות הראשונה

כנופיות הפושעים הבדואים מתחמשות ליום פקודה, אותו יום בו מהלך הדברים והאירועים יצאו מכלל שליטה. יום בו תחליט הממשלה, אם כי סביר יותר שיחליט חייל, שוטר או אפילו אזרח, לפעול על מנת לסכל בירי שוד של ציוד צבאי או חקלאי ואמצעי לחימה. כשאירוע מעין זה יקרה, לא מן הנמנע שההיתקלות תוביל להתלקחות העלולה להבעיר את המגזר והגזרה כולה כאש בשדה קוצים, עד כדי ימי קרב ואף מערכה שלמה.

כדאי לקרוא ולהפנים את דבריו של אחמד, ראש כנופיה בדואי צעיר הפועל במרחב צאלים, שפורסמו באתר ׳מאקו׳ ב-12 בפברואר: “מי שינסה לירות בי אני אירה בו בחזרה. יש לנו קלצ׳ניקובים וְ–M16. מספיק תחמושת לפגוע במי שיפגע בנו. לא כדאי להם לנסות אותנו. זו תהיה מלחמה עם הרבה הרוגים”.

אינני מפקפק בדבריו של אחמד, אך למיטב ידיעתי מצניע הוא את ארסנל אמצעי הלחימה העומד לרשות הכנופיות בנגב, ארסנל הכולל לא רק נשק קל כי אם גם מקלעים, טילים ואמצעי חבלה שונים.

עסק של מקצוענים

המבריחים והגנבים בשטחי הנגב כבר לא נחשבים עבריינים קטנים ולבטח אינם חובבנים. ברשותם אמצעים ויכולות שלא מביישים יחידות מיוחדות. כלי נשק לסוגיהם ותחמושות מגוונות הרי לא חסר, כזאת יודע כל אזרח, חייל ושומר. אמצעים טכנולוגיים, מכשירי קשר והאזנות לרשתות הצה״ליות יחד עם אמצעי תצפית הכוללים משקפות ואמצעי ראית לילה שונים שנגנבו מהצבא, מאפשרים לחברי הכנופיות ״לפתוח את השטח״ בתצפית, לתת התראה על כל פעילות חריגה של כוחות צה״ל, מג״ב או המשטרה בכל רחבי הגזרה ולתזמן בהתאם את פעילותם העבריינית.

שוב תיעוד שעולה לפני מספר שעות באפלייקצית טיק טוק: ״מראים את השלל״ pic.twitter.com/HYqrqz5JJx

— PUSH דיווחים בזמן אמת (@divuchimbizman) February 10, 2021

לפושעים הבדואים יכולות ניוד המבוססות על רכבי שטח מהירים ומגוונים כדוגמת ג׳יפים משופרים (חלקם צה"ליים לצרכי הסוואת פעילותם), טרקטורונים חדישים ורכבי שטח מיוחדים בעלי עבירוּת ומהירות גבוהה שמשאירים חול ואבק תרתי משמע, לכוחות שחשבו לבצע אחריהם מרדף על פני הקרקע.

להשלמת התמונה נעזרים הפושעים בציוד הסוואה ובכלי עבודה ופריצה מקצועיים, בסיוע מהאוכלוסייה המקומית המשתפת עמם פעולה, וביכולות השדאות והגישוש המעולים אותם רכשו בדרכים שונות. באמצעות זאת ועוד מצליחים הפושעים לפרוץ את מכשול גדר ׳שעון החול׳ בגבול מצרים ובוודאי את הגדרות הפשוטות יותר המקיפות את מחנות הצבא, לנווט דרכם במדבר ובשטחי האש תוך שחומקים הם ממאמציהם המוגבלים של כוחות הביטחון המנסים לשבש או לסכל את פעילותם.

לידיעת הציבור

כדי להבין שהיתקלות חמושה בין כוחות הביטחון לכנופיות הפושעים הבדואים הינה אפשרות ממשית ולא רק לכאורה, אציין כי חילופי אש בין מבריחים לצבא המצרי הינם דבר שבשגרה לאורך גבולנו הדרומי. בנוסף ישנם אירועים מבצעיים בהם נאלצים כוחות הביטחון הישראליים לפתוח באש גם בשטחנו כדי להתמודד עם האיום המתהווה.

אזרחי ישראל נחשפים לעובדות אלו מעת לעת באחת משלוש הדרכים הבאות: הראשונה, כשישנה זליגת ירי חמורה בין הצבא המצרי למבריחים בה חייל צה״ל נפצע, כפי שארע בערב שבת ה-13 בפברואר או כפי שדווח באירועים שונים במהלך השנים האחרונות, בהם התחוללו חילופי אש עזים עם או בלי נפגעים למי מהצדדים. אחד האירועים המוכרים כלל ירי מנשק קל ואף ירי טיל נגד טנקים שגרם לפציעתם הבינונית של לוחם צה״ל והקצינה סרן אור בן יהודה. הנחת המוצא צריכה לפיכך להיות כי ברשות הכנופיות משני צידי הגבול ישנם האמצעים, היכולות ואף הנכונות ללחימה שיופעלו בשעת הצורך נגד כוחותינו.

הדרום הפרוע: ״מעמיסים ציוד צבאי על הטרקטורון לעיני החיילים ובאור יום ללא פחד – החיילים שעומדים בצד לא מגיבים״ pic.twitter.com/p7dL3xE4Gw

— PUSH דיווחים בזמן אמת (@divuchimbizman) February 7, 2021

הדרך השנייה בה מתוודע הציבור למתחולל בדרום הינה בעת היתקלות אלימה במיוחד של כוחות הביטחון עם מבריחים, כפי שהתבשרנו לדוגמא ב-21 בינואר 2018, כשבמהלך פעילות מסתערבים של משמר הגבול לסיכול הברחת סמים בחלקו הצפוני של גבול ישראל-מצרים התפתחו חילופי אש ואחד המבריחים נהרג.

הדרך השלישית והאחרונה מוכרת בעיקר למטיילים ולתושבי המקום החשופים למראה הכוחות הפועלים ולקולות הירי והפיצוצים המפירים את השקט במדבר, או כששומעים את חוויות השירות של החיילים והחיילות המשרתים באזור ומגינים על גבולנו ״השקט״ עם מצריים.

שוברים שתיקה

ההסכם בשתיקה לכאורה שקיים בין מדינת ישראל לבין ראשי כנופיות הפושעים, לפיו מוטב לכוחות הביטחון שלא להפריז בנחישותם לאכוף ולסכל את ההברחות והגניבות כדי שלא תתפתח בין הצדדים מלחמה בעצימות גבוהה החורגת מ״משחקי החתול ועכבר״ המקובלים – חייב להיפסק. לצערי, מגמת התחמשותן של כנופיות הפושעים והמבריחים, כמו גם רמת תחכומן ואופן פעולתן, רק משתפרת ומסכנת את שלום אזרחי ישראל יותר מאי פעם.

לאבדן המשילות בנגב פנים רבות אותן ניתן לתאר במילה אחת – רפיסות. מדובר ברפיסות ביחס לתופעות העבריינות של חלק מהצעירים הבדואים הנוהגים בפראות בכבישים, היורים להנאתם ולא רק בחתונות (דבר שלכאורה כבר השלמנו עם קיומו) אלא גם על כוחות, השודדים על בסיס קבוע את בסיסי צה״ל וחייליו, הסוחטים כספים וגובים דמי חסות (פרוטקשן) מבעלי עסקים מקומיים ומכניסים לשטח ישראל קילוגרמים רבים של סמים.

תופעות אלו ואחרות נחשבות בעיני רוב הציבור כעבריינות קלה עד פשיעה חמורה לכל היותר, אך ככל הנראה מדובר גם בהתפתחותה של פשיעה אידאולוגית נגד המדינה, כפי שהסביר זאת ראש הכנופיה הבדואי בראיון הבלעדי ל׳מאקו׳:

כל שטחי האש של צאלים שייכים לנו. המדינה גנבה לנו את האדמות. גירשו אותנו. אנחנו גונבים בחזרה את מה ששייך לנו. המדינה חושבת שאנחנו הבדואים פראיירים. הצבא יושב על האדמות שלי ואני אמשיך להיכנס לשטחי אש ואגנוב כל מה שיש עד שהחיילים יעזבו אותם”.

למרות ההיכרות והידיעה אודות הנעשה בשטח, לא שינה הדבר באופן מהותי את יחסה של הממשלה לתופעה ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות, באופן שיהפוך את פני הקערה ויעצב מציאות חדשה ו״מוזרה״ בה מורגש שלטון החוק במרחב ובקרב האוכלוסייה כולה.

מוטב כי נאמץ עתה את טרמינולוגיה וצורת חשיבה שיובילו לעשייה אפקטיבית ויעילה למען סיכול התופעה.

האם מחכים אנו לרגע בו נבין, מעל לכל צל של ספק, שמדובר לא רק בפשיעה חמורה אלא אולי אף בסוג של טרור? הרי מרבית הנשק, התחמושת והציוד הצבאי שנגנב מבסיסי צה״ל נמכרים לסוחרי אמצעי לחימה העובדים עם ארגוני טרור ביהודה ושומרון ולעבריינים בארגוני פשיעה באזור המשולש, הגליל ובכל רחבי הארץ, המשליטים ״טרור חקלאי״ ומשתמשים בציוד גם לצרכי הברחה במסווה של כוחות צבא.

לסיכום

על הממשלה, תהא אשר תהא, להחליט על יציאה למערכה נגד כל אותן כנופיות פשיעה וטרור, עד למיגורן המוחלט והשבת המשילות, הביטחון וההרתעה, בטרם תיכַפֶּה על כולנו מלחמת המשילות הראשונה.

המשך ההתעלמות לכאורה מחומרת הבעיה ודחיית הטיפול בה, רק מעודדים את הפושעים ומעצימים את הנזק המצטבר שעמו, בסופו של דבר, יתמודדו כוחות הביטחון ויאלצו לפעול בעוצמה רבה, תוך נקיטת שיטות לוחמה המחייבות חיכוך, סיכון וקטלניות גבוהה יותר ממעצר שגרתי.

נדרשת החלטה נחושה, אמיצה ומהירה ליציאה לפעולה מערכתית ומשולבת של כלל גופי הביטחון יחד עם גורמי הפיקוח והאכיפה במעטפת משפטית נחושה, שתכליתה השבת המשילות במדינה כולה.

יש להתחיל מיידית בהשבת המשילות, החוק והסדר בנגב הנשדד ממדינת ישראל במלוא מובן המילה, על-ידי כנופיות של בדואים מתחת לאפה של הממשלה.

כמו כן, נדרש לטפל ביד חזקה בכנופיות הערביות הפועלות במרחבים הכפריים המצויים גם במרכזה ובצפונה של המדינה, עת פוגעים הם בעיקר בחקלאות, במסחר ובתעשייה המקומית. השבת המשילות, השליטה והביטחון נדרשת גם בערים מעורבות בהן מתגוררים יהודים וערבים בשכנות מזה עשרות שנים כברמלה ובלוד, ולא פחות מזה נדרשת מעורבות במקומות בהן מסתננים ושוהים בלתי חוקיים מתערים בקרב המקומיים ומשבשים את שגרת החיים כפי שחווים כבר מספר שנים תושבי דרום תל אביב.

לקראת הבחירות יש לדרוש מכל ראשי המפלגות להציב את החזרת המשילות ושלטון החוק במדינת ישראל כיעד לאומי מרכזי לתקופה הקרובה, כדי שיהיה להם על מי למשול ולנו האזרחים היכן לחיות בביטחון מבלי להמשיך לסבול.

אל”מ במיל’ טל בראון הוא חבר תנועת ׳הביטחוניסטים׳, יועץ אסטרטגי, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, ושירת כמפקד בה״ד ורמ״ח בחיל האיסוף הקרבי.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: