הממשל הנכנס יטעה בגדול אם יבליג פעם נוספת מול התקפות מצד שליחי האיראנים בעיראק ובכך רק יגביר את המתיחות באזור
ב-15 בפברואר, מיליציות שיעיות הפועלות בעיראק בתמיכה איראנית שיגרו מטח של טילים (לפחות 14) לעבר הבסיס האמריקני בארביל. עובד קבלן אחד נהרג ועוד חמישה נפצעו, יחד עם חייל אמריקני פצוע. נראה כי רק במזל רב הסתיימה ההתקפה ללא הרוגים אמריקנים.
התגובה מצד הבית הלבן עד כה הייתה מילולית בלבד. מזכיר המדינה אנטוני בלינקן פרסם הצהרה בה נאמר כי “אנחנו זועמים על מתקפת הטילים באזור כורדיסטן בעיראק… פניתי לראש הממשלה המקומית ברזאני כדי לדון בתקרית ולהציע את תמיכתנו במאמצי החקירה והבאת האחראים לדין”.
אלא שהאחראים נמצאים בטהרן וזהו מבחן משמעותי ראשון עבור ממשל ביידן. אם ארה"ב תגיב בהצהרות בלבד היא תוכיח לאייתוללות כי התקפות כאלה מתרחשות ללא מחיר ממשי. הלקח היחיד שמנהיגי איראן ילמדו מתגובה כזו הוא כי רצונו של ביידן לשוב לשיחות הגרעין מאפשר להם לסכן חיי אמריקנים כל אימת שירצו בכך. מצד שני, גם תגובה אמריקנית שתכה במיליציות השיעיות שקיבלו אחריות להתקפה תשחק לידי טהרן, שתמיד שמחה לאפשר לשליחיה לספוג את המכות בעוד היא עצמה שוב חומקת מעונש.
ארגון עיראקי-שיעי בשם 'סריאה אווילה אל-דם' טען שהוא עומד מאחורי המתקפה השבוע, אך השאלה איזו מיליציה בדיוק עשתה זאת פחות רלוונטית מכיוון שאיראן שולטת למעשה בכולן. הוכחה לכך ניתן למצוא באופן שבו התקפות מהסוג הזה נפסקו כמעט כליל מאז חודש אוקטובר. האיראנים חששו אז כי קורבנות אמריקנים על אדמת עיראק יגרמו לנשיא טראמפ להגיב בחריפות נגדם, בצעד שעשוי להגביר את הפופולריות שלו לקראת הבחירות. ההתקפות מצד המיליציות השיעיות לא נפסקו בגלל שאזלה להן התחמושת או שלוחמיהן יצאו לחופשה. אין כל הסבר הגיוני אחר לכך מלבד החלטה שהתקבלה בדרגים הגבוהים בטהרן.
בחודשים נובמבר, דצמבר וינואר (במיוחד סביב ה-3 בינואר שהיה יום השנה לחיסול קאסם סולימאני), ממשלת ארה"ב ציפתה לאפשרות של חידוש ההתקפות בעיראק. לכך התלווה מאמץ הרתעה מוצלח נגד איראן, במיוחד לאחר התקפה אחת שכן התרחשה בתקופה הזו נגד השגרירות האמריקנית בדצמבר. בעוד הכוחות האמריקנים בעיראק נקטו אמצעי הגנה נרחבים במטרה למזער נזקים במקרה של מתקפה, בוושינגטון שלחו מסר ברור לטהרן הן באופן מילולי והן בשטח על ידי פריסת כוחות נוספים. נושאת המטוסים 'נימיץ' נשארה באזור לאחר שכבר אמורה הייתה לשוב הביתה, ומפציצי B-52 ביצעו גיחות קבועות מעל המפרץ הפרסי. זה ההקשר בו טראמפ צייץ ב-23 בדצמבר, יומיים לאחר ההתקפה על השגרירות: “עצה ידידותית לאיראן: אם אזרח אמריקני אחד ייהרג, אני אראה באיראן אחראית. חשבו על כך היטב”.
המסר היה ברור: אם שליחיה של איראן יפגעו באמריקנים התגובה לא תהיה נגד השליח אלא נגד מי ששלח אותו. התשובה לשאלה מה בדיוק תהיה התגובה נותרה מעורפלת בכוונה כדי לגרום לאיראנים לשקול סיכונים, וזה בדיוק מה שהם עשו. מאז הבחירות ועד להשבעת הנשיא החדש התבצעה כאמור התקפה אחת בלבד בבגדד ולאחריה דממה. וכאמור, ההסבר היחידי לכך הוא הוראה מטהרן שפקדה על דממה.
לאור כל זאת ברורה היטב החשיבות של המתקפה השבוע על הבסיס האמריקני בארביל. איראן הבינה את היטב את המסר שיצא מוושינגטון עד ה-20 בינואר, אך מהו המסר שיוצא משם כעת? האם באמת “נמצא את האחראים” כפי שאמר בלינקן, או ששוב נאפשר לאיראן להסתתר מאחורי השליחים אשר בשליטתה? אם נבחר פעם נוספת באפשרות השנייה, המסר לאיראן יהיה שהתקפות כאלו הן דבר נסבל מבחינת ארה"ב, ולכן נוכל גם לצפות לעוד מהן. זה יהיה שלב נוסף במאמץ האיראני לפצוע ולהרוג אמריקנים, ובכך לדחוק את רגלי ארה"ב החוצה מעיראק.
במקום זאת, על ממשל ביידן לאמץ מדיניות של הרתעה ולהזהיר את איראן כי היא תהיה האחראית הישירה לכל פיגוע או התקפה. המסר הזה, יחד עם הרצון הברור לפעול בהתאם במקרה הצורך, כבר הוכיח את עצמו היטב בעבר הקרוב. הוא לא הפחית את המתקפות לאפס אך הפחית באופן משמעותי את כמותן ותדירותן, מכיוון שאלו היו ההוראות מטהרן. הפקודות האלה יכולות להישלח מאיראן למיליציות השיעיות בעיראק פעם נוספת. הכל תלוי במה שטהרן תשמע מוושינגטון.
במקרה בו חייל או עובד אמריקני ימצא את מותו בהתקפה של מיליציה הנתמכת בידי איראן וארה"ב תגיב, האם יהיה זה הסוף למאמצים הדיפלומטיים וצעד לקראת מלחמה כוללת? לא בהכרח. לארה"ב יש מגוון רחב של אפשרויות צבאיות, חלק מהן יאותתו בבירור לאיראנים כי אין לה רצון להתדרדר לעימות נרחב אך היא מתעקשת להפסיק את ההתקפות נגד אזרחיה. זהו המסר שממשל ביידן צריך להעביר השבוע.
אליוט אברמס הוא עמית בכיר במועצה ליחסים בינלאומיים ושימש בעבר כסגן היועץ לביטחון לאומי של ארה״ב. הטור התפרסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו'.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ביידן ישדר הרתעה מול איראן? על זה נאמר פחחחחחחחחח
ביידן התקשר באיחור לנתניהו, אבל הוא לא אמר לו שהאמריקאים מסירים את הסנקציות על איראן ושהם חוזרים להסכם הגרעין.
ממשל ביידן גם הוציא את החותים מרשימת ארגוני הטרור והקפיא את עסקאות הנשק עם סעודיה והאמירויות.
בנוסף הוא מינה את ארין טבטבאיי ליועצת בכירה של סגן שר החוץ האמריקאי.
טבטבאיי היא אמריקאית ממוצא איראני, המקורבת לשר החוץ האיראני ג'ואד זריף.
היא יצאה נגד היחס של ממשל טראמפ לזריף, חלקה מחמאות למשמרות המהפכה על כך שהודו בהפלת המטוס
האוקראיני והביעה עמדה נחרצת נגד חיסולו של קאסם סולימאני. האופוזיציה האיראנית זוכרת לה לרעה התבטאויות
נגד מחאת האזרחים ב 2019 באיראן.
אובמה חזר לבית הלבן בדלת האחורית דרך השליטה על הבובה שלו, ביידן והפעם אין רוב רפובליקאי בקונגרס
שיכול לרסן אותו. ימים קשים מחכים לנו.
האימפריה הביזנטית (1123 שנים)
האימפריה הרומית (499 שנים)
ארצות הברית של אמריקה (244 שנים)
בסופו של דבר כל אימפריה נגמרת ואנחנו עדים למותה של האימפריה האמריקאית.
ארצות הברית נוצרה כאומה נוצרית בשנת 1776 ומתה בשנת 2020 כמדינה סוציאליסטית מושחתת.
צו ההנהלה המטורף של ביידן על שינויי אקלים נתן גישה לסין לרשת החשמל האמריקאית – פתאום יש משבר אנרגיה בטקסס.
באותו יום שבידן סגר את צינור הקיסטון, הוא ביטל את האבטחה ברשת החשמל והעניק לסין גישה מלאה להשמיד אותה.
לצערי כותב המאמר, אליוט אברהמס, שייך לניאוקונס, שאין הבדל משמעותי, למעט כלפי חוץ, בינם לבין הניאוליברלס ורצונם הוא עיצוב העולם בצורה שתיתן לאליטות מזעריות (ללא קשר ללאום) שליטה מלאה על הצמיתים פשוטי העם. הם עושים זאת באמצעות יצירת בעיות ואז הגשת 'פתרונן' כשהפתרון לבעיה שהרגע לא היתה קיימת, הוא הדבר שאליו שאפו (האביב הערבי >מיליוני פליטים סורים>פירוק אירופה ע"י הצפתה בפליטים), שליטה בתקשורת הממוסדת ודרכה הבניית נראטיבים שלא באמת קשורים למציאות וניתוב התודעה להצדקת המציאות שהם יוצרים (אסור לבקר הגירה לאירופה, חובה לבקר אנשים שרוצים לשמור על זהותם,לדוגמא, או השיח סביב האקלים שהוא כיסוי להצדקת האמצעים הגלובלים והאנטי לאומיים שבהם ישתמשו לקחת את הזכויות של 'פשוטי' העם).
אז בתקופת בוש הבן הנחנו שהניאוקונס הם הטובים והם לטובתנו כי הם נלחמים בבן לאדן ובסדאם.. היום אנחנו קצת יותר נבונים.
ספוילר: בסוף אלוהים מנצח