קצין המבצעים החרדי של האצ״ל שעזר להכריע את המערכה על ירושלים

סיפורו של לוחם האצ״ל הנועז יהושע גולדשמיד, דוד-רבה שלי, נחשף רק בדברי ההספד שנשא מנחם בגין לאחר שנהרג, ומונצח אפילו בקרב חסידים במאה שערים

נרדף גם על ידי הבולשת הבריטית וגל על ידי ׳ההגנה׳ | יהושע גולדשמיד ז״ל (קרדיט: ארכיון מכון ז׳בוטינסקי)
יזם את הקשר עם אבו-גוש | יהושע גולדשמיד בתחפושת (קרדיט: ארכיון מכון ז׳בוטינסקי)

הערבי שבתמונה, הוא בעצם כלל לא ערבי, אלא קצין המבצעים של האצ״ל בירושלים, והוא בעצם בחור מבית חרדי. דוד-רבה שלי, יהושע גולדשמיד ז״ל.

יהושע נולד בשנת 1925, היה בן הזקונים למשפחה ירושלמית ותיקה שהיתה ממקימות שכונת גבעת שאול בירושלים, אז שכונה חקלאית בפאתי ירושלים. הוא למד בצעירותו בתלמוד תורה ובישיבת ׳עץ-חיים׳. בהמשך, התמחה המכונאות ואת רוב הכסף שהרוויח בעבודתו מסר להוריו.

בשנת 1944, בגיל 19, הצטרף לאצ״ל ובמהרה השתלב בארגון והובלת מבצעים נועזים נגד הבריטים, באימון ובהדרכת חברי הארגון, בהתקנת נשק ומכשירי נפץ ובהובלת ציוד ותחמושת במכוניות שעליהן עבד כמכונאי. לאחר שנאסרו רוב מפקדי האצ״ל בידי הבריטים, הוא היה מהמעטים עליהם פסחה הבולשת ולכן מצא את עצמו ממלא תפקידים חשובים בהנהגת הארגון. כינויו באצ״ל היה ׳גל׳, והוא שימש בתור קצין המבצעים של הארגון בירושלים.

מנחם בגין היה מהבודדים שידעו למה נועדה התחפושת שבתמונה. בדברי ההספד שנשא לגולדשמיד, חשף בגין:

גל גם סיפק נשק למלחמה. פרשה בלתי נודעת היא כיצד היה גל הראשון שקשר את הקשר עם הכפר אבו-גוש, התיידד עם ראשיו וקיבל מטענים בעצם הימים של הפרעות והדמים. אלפי הכדורים שסיפק לחזית הבירה, עת כל כדור היה כאוצר שלא יסולא בפז, לא מערכה אחת הצילו.”

יהושע היה מהעזים בלוחמים שיצאו מבין שורות האצ״ל. הוא תכנן, הוביל ופיקד בשורה של פעולות מפורסמות, בהן פיצוץ מטה הממשל הבריטי במלון המלך דוד, ההתקפה על בניין הרכבת בירושלים, כיבוש מחנה שנלר, כיבוש דיר יאסין, שחרור מגרש הרוסים, חטיפת קצין בריטי כבן ערובה במטרה למנוע את תלייתו של דב גרונר שהוחבא בבור המים מתחת בית המשפחה, אותו ניתן לראות עד היום, ועוד.‏

בפנקס שנמצא בבגדיו לאחר שנהרג, נמצא הדף הבא, המפרט באופן סתמי ומדהים כאחד את רשימת הקניות שביצע: כדורים לטומיגאן ולמקלע ברן ומחסניות לסטן, לצד גבינה, חמאה, ביצים ותרנגולות.

גבינה, חמאה ומחסניות לסטן | הפתק שנמצא בבגדיו של גולדשמיד לאחר שנהרג (קרדיט: ארכיון מכון ז׳בוטינסקי)

בעקבות פעילותו הרבה ניסתה הבולשת הבריטית לכלוא אותו, אך הוא ירד למחתרת והסתתר בעליית גג. כחלק מהלחצים שניסתה להפעיל עליו כדי להביא לכך שיסגיר את עצמו, אסרה הבולשת את אחיו וכמה מקרוביו. מאמצי הבולשת ללכידתו לא נשאו פרי וגולדשמיד הצליח לחמוק מידיה פעם אחר פעם.

אך לא רק הבולשת הבריטית רדפה אחריו. מסמכי שירות הריגול של ארגון ׳ההגנה׳ מלמדים כיצד הללו התחקו על עקבותיו. באחת ההזדמנויות אף התנפלו עליו 30 (!) מאנשי ׳ההגנה׳ והכו אותו במכות רצח. לאחר האירוע כתב גולדשמיד כי “לא על המכות והפצעים דואב ליבי, אלא על האכזריות וברק השנאה בעיניהם”. עקב הרדיפות הוא נאלץ לעבור לתל-אביב, אך גם שם לא נח.

לאחר הכרזת האו״ם בכ״ט בנובמבר נפתחה המלחמה בפועל. לאחר שערביי יפו פתחו בירי צלפים מצריח מסגד ׳חסן בק׳ אל עבר השכונות היהודיות בדרום תל-אביב, הקים גולדשמיד את עמדות המשמר של האצ״ל בגבול בין שבין הערים. אולם בניגוד לעמדות ׳ההגנה׳, שנועדו לשמירה והגנה על שכונות תל-אביב, עמדות האצ״ל שימשו לשורה של פעולות התקפיות בלב יפו, מדצמבר 1947 ועד לכיבושה העיר.

אחד מלוחמי האצ״ל הנועזים ביותר | יהושע ׳גל׳ גולדשמיד על אופנוע (מתוך: אוסף תצלומים משפחתי)

יהושע לא זכה לראות הרבה מקוממיותה של מדינת ישראל. כשהחל המצור על ירושלים בשנת תש״ח, חזר גולדשמיד הירושלמי ברמ״ח אבריו לעיר מולדתו, עליה נלחם בגבורה עד לקרב עליו פיקד ובו נפל – הקרב על בית הספר לשוטרים בשכונת שייח׳ ג׳ראח (כיום, המבנה של מטה אונר״א בשכונת מעלות דפנה). בקרב זה לחמו יהושע וחבריו נגד כוחות השריון של הלגיון הערבי כשבידיהם נשק דל ביותר. בתאריך י׳ באייר התש״ח, חמישה ימים בלבד אחרי הכרזת העצמאות, הוא נפל חלל מפגיעת פגז ירדני כשהוא בן 23 בלבד.

את שמו של יהושע נושאים שארי בשרו, המתפרשים לאורך כלל חלקי החברה הישראלית – מחסידי מאה שערים, דרך דתיים לאומיים ועד לחובשי כיפת שמים לראשם. כפי שהיו מוכנים הנופלים למסור את חייהם על תקומת המדינה והעם, כלל העם על כלל מגזריו, גם הנצחתם וזיכרון גבורתם חוצה מגזרים ומחבר את כולנו לסיפור הגדול של קיומנו בארץ הזו – מולדתו ההיסטורית, הנצחית והיחידה של עם ישראל.

יהיו הדברים לזכרו.


אברהם בנימין הוא דובר תנועת ׳רגבים׳.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 תגובות למאמר

  1. אף אחד ואך פעם לא ישפטו את אלה שיסגירו יהודים לבריטים.
    וכל שכן נתנו לנו מכות.

  2. אבא שלי דוד חרלפ ז"ל לוחם לחי השתתף גם הוא בקרב זה וידוע שהציל את הלוחם תודי פלאי ואת אשתו
    דרושים יותר פרטים איפה נפלו מהיכן יצאו , תרשימי קרב

  3. שלום וברכה,

    רק הערה קטנה: הבדואי המצולם הוא לחלוטין לא יהושע גולדשמיד. זהו תצלום שהופק כחלק מסדרת גלויות-דואר גדולה על ידי שלמה נרינסקי בשנת 1921 – ארבע שנים טרם לידתו של יהושע.

    נ.ב. אני קרוב משפחה של יהושע, אימי היא בתו של אברהם אליהו גולדשמיד, אחיינו של יהושע.