כיצד המענקים והסיוע לעסקים הוציאו את השוק החופשי מאיזון

כאשר המדינה מתערבת באמצעות הקלות, מענקים והלוואות היא משבשת את מנגנון התחרות של השוק החופשי ומנשימה באופן מלאכותי עסקים שאמורים היו לפנות את מקומם לכאלה יעילים יותר

חדלות פירעון היא עדות לשוק מתפקד | חנויות בירושלים (צילום: משה מילנר, לע״מ)

לפני פחות מחודש נכנס לתוקף תיקון מספר ארבע לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שנחקק ב-2018. החוק עצמו נכנס לתוקף רק לפני כשנה וחצי, בספטמבר 2019, אך זמן קצר לאחר מכן נקלענו למשבר הקורונה העולמי. משבר בריאותי זה לווה באופן טבעי גם במשבר מאקרו-כלכלי, מה שעורר את הצורך, או לפחות את הצורך הנחזה, לעדכון החוק על מנת שיוכל להתמודד עם הנסיבות החריגות ששררו ברחבי העולם וגם בישראל.

תיקון מספר ארבע האמור הוא למעשה הוראת שעה שאמורה להיות תקפה לשנה, לפיה חייבים יוכלו להגיש בקשה לעיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב מבלי להיכנס להליך חדלות פירעון פורמלי, על כל משמעויותיו. כך, למשל, בעוד שבהליך חדלות פירעון סטנדרטי ממונה בעל תפקיד המנהל את ההליך ובמידה רבה גם את החייב עצמו, באפיק החדש ילווה את ההליך מנהל מיוחד, שיסייע לגיבוש הסדר בין הצדדים, אך לא ינהל את ההליך עצמו.

אם כן, בהליך זה, החייב עצמאי הרבה יותר. עיכוב ההליכים יימשך שלושה עד ארבעה חודשים, כשלמעשה המטרה היא לתת לחייב מרווח נשימה ואפשרות להתאושש לפני שהוא נקלע להליך חדלות פירעון לפי הספר, שבו יוטלו עליו הגבלות משמעותיות, שחלקן יחולו עליו גם לאחר שיסתיים ההליך. הקלה זו מתווספת להקלות קודמות, כמו אלה שהוענקו מתחילת התקופה בהליכי הוצאה לפועל, וכן לסבסוד ישיר מטעם המדינה הן דרך מענקים כספיים והן דרך הקמת קרן הלוואות לעסקים לסיוע בקושי התזרימי שהם חווים.

המגמה של המדינה אפוא ברורה: לתת כמה שיותר פתרונות לעסקים הנקלעים לקשיים, הן במישור הכלכלי-פיננסי והן במישור המשפטי. אך כמאמר הפתגם הידוע: הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, וגם בהקשר זה מתעורר חשש שמא בסופו של דבר המאמצים של המדינה יפגעו בכלכלה ובשוק הרבה יותר מהמשוער.

הברירה הכלכלית הטבעית

נתונים שפרסמה רשות המיסים בעיצומו של המשבר מעוררים תמיהה במבט ראשון. על פי נתונים אלה, בין חודשים ינואר ליוני 2020 נסגרו פחות עסקים מאשר בתקופה המקבילה שנה קודם לכן, בשנת 2019. כך גם נסגרו יותר תיקי מע״מ בין מאי לאוגוסט 2019 מאשר באותה התקופה בשנת 2020, באחד משיאי המשבר.

המדינה יכולה לטפוח לעצמה על השכם, שכן תוכניות ההצלה שלה הצליחו, וגם למתבונן מהצד זה יכול להיראות מצוין, הרי איזה נזק קיים בהישרדות של עסקים? אך התפיסה הזו מפספסת עניין מהותי: סגירה של עסקים וחדלות פירעון הן סיגנל (סימן) חשוב בכלכלה לשוק חופשי ומתפקד.

בשוק תחרותי, חברוֹת נדרשות לפעול בצורה יעילה על מנת לשרוד, להצליח ולהרוויח. בשוק כזה, החרב של חדלות הפירעון נוכחת תמיד, לעיתים יותר ולעיתים פחות, ומדובר באופציה שתמיד נמצאת על השולחן. מתוך ההבנה הזו עסקים מחויבים להשתפר ולהתמקצע לכל אורך המשחק, להיות עם היד על הדופק, לקחת סיכונים מחושבים ולעמוד בקצב. עסק שלא יעשה זאת לא יוכל לשרוד לאורך זמן. למעשה, רק תאגיד מונופוליסטי בבעלות המדינה עצמה משוחרר מהדאגות הללו, משום שלתאגידים כאלו יש את הכיס העמוק של המדינה (ושל כולנו), ואת המעמד המונופוליסטי שלעיתים קרובות מחייב את המדינה להמשיך להחזיק אותו למרות ההפסדים. לכן תאגידים כאלה יכולים להיות לא-יעילים ולגרור הפסדים ההולכים וגדלים משנה לשנה מבלי להיסגר. אך זהו לא המצב, כאמור, בשוק תחרותי.

מדיניות המענקים והסיוע הכלכלי הוציאה את השוק מאיזון | שר האוצר ישראל כ״ץ (צילום: דוברות הכנסת)

נסיבות של חדלות פירעון לא מעידות בהכרח על כשל בשוק, אלא דווקא על כך שהוא מתפקד כפי שהוא אמור לתפקד: להותיר על המגרש את מי שמסוגל לפעול ביעילות, ולהוציא מהמשחק את מי שלא מסוגל לעשות כן. אם תרצו, מדובר פה במנגנון ברירה טבעית כלכלי. אך כאשר המדינה מתערבת באמצעות הקלות רגולטוריות וחוקיות, מענקים והלוואות היא משבשת את המנגנון הזה. היא מותירה על המגרש שחקנים שאינם מסוגלים להתמודד עם תנאי השוק ומנשימה באופן מלאכותי עסקים שאמורים היו לפנות את מקומם לבעלי עסקים ויזמים יעילים יותר, שיכולים היו לנצל את המשאבים שנותרו מאחור לטובת בניית עסקים שיתרמו לרווחה החברתית. צעדים אלה מצד המדינה מאותתים נותן לשוק שאין מחיר לכישלון, או גרוע מכך: שהמחיר נישא על גבי אחרים: הציבור בכללותו.

אכן, משבר הקורונה דחף הרבה מאוד חברות יעילות לקריסה כלכלית. הסגרים שכפו הפסקת פעילות עסקית בחלק מסוגי העסקים פגעו בְּתזרים המזומנים של עסקים רבים והובילו אותם לפי התהום. ראוי ונדרש היה לחשוב על פתרונות שיאפשרו לעסקים כאלה לשרוד את התקופה הקשה הזו, אך אסור לשבש את המנגנון הטבעי של השוק שיודע לנפות את המתחרים הלא-יעילים ולהשאיר מקום לצמיחת מתחרים חדשים וטובים יותר.

סיוע בלתי מסייע

בישראל ננקטו מספר אמצעים לסיוע לעסקים, אבל רבים מהם לא היו ממוקדים בהכרח בעסקים שנקלעו למצוקה בעקבות המשבר, כאלה שמצוקתם זמנית ונובעת מההגבלות שחלו על פעילות המשק. כך הוזרמו כספים רבים לעסקים שהיו אמורים להיסגר ללא קשר למשבר הקורונה, כפי שקורה באופן טבעי בכל שוק משוכלל ותחרותי.

המודלים שנבחרו גרמו לכך שבעלי עסקים הותירו עסקים כקיימים ״על הנייר״ כדי לקבל הטבות לצמצום הפסדים שאינם קשורים לקורונה ולהשלכותיה בשום צורה. באחד מדוחותיו, מציין בנק ישראל בעצמו שהסיוע הלא-בררני מצד המדינה פגע בפוטנציאל למנף את המשבר לטובת כניסת מתחרים יעילים יותר, מה שקרוי ״הרס יצירתי״. באותו דו״ח אף מובא נתון נוסף המעלה את המסקנה שההשפעה של הצעדים שננקטו מצד המדינה הייתה משמעותית ביותר. בעוד שהריבית לעסקים גדולים נותרה דומה לזו של השנה הקודמת, הריבית לעסקים קטנים ירדה מעט כתוצאה מקרנות ההלוואות בערבות המדינה, והתוכנית שהפעיל בנק ישראל למתן הלוואות לבנקים בריבית הייתה נמוכה ואף שלילית.

כלומר, בעוד שהתגובה הטבעית של השוק הייתה ככל הנראה להעלות את הריבית באשראי לעסקים קטנים, שנפגעו במידה רבה יותר כתוצאה מהמשבר, בפועל הצעדים שנקטה בהם המדינה הובילו לכך שהריבית קטנה. תיקון מספר ארבע לחוק חדלות פירעון עלול להוביל לתוצאות דומות, ולגרום לדחיית קץ הכניסה להליך חדלות פירעון פורמלי ומסודר של חייב שצריך להגיע על מנת להסדיר את חובותיו.

המשמעות היא קודם כל פגיעה בחייב עצמו, שהליך גמיש יותר יאפשר לו לעיתים לקחת סיכונים לא מחושבים עם משאביו ולהגיע לכניסה להליך רק לאחר שמצבו הוסיף להתדרדר. בנוסף, קיימת פה גם פגיעה פוטנציאלית בנושי החייב, שגם ככה לעיתים קרובות לא יכולים היו לממש את הזכויות הלגיטימיות שלהם מול החייב, לאור ההקלות שניתנו לחייבים בהוצאה לפועל בעקבות משבר הקורונה. כעת ניתנת לחייבים הזכות למרווח נשימה נוסף של מספר חודשים, בעוד שביחס לחלקם, הזמן שניתן לא יוביל להתייעלות או ליציאה מהמשבר אלא להתחמקות מטיפול והסדרת חובותיהם. וחשוב לזכור: הנושים אינם בהכרח קבוצה חזקה ובעלת כיסים עמוקים. פעמים רבות מדובר בנושים וספקים קטנים שנפגעו גם הם מהמשבר באופן משמעותי.

יודגש שוב, משבר גלובלי מסוג זה מחייב פעמים רבות התערבות כלשהי של המדינה במשק ובכלכלה על מנת למתן את תוצאותיו. אך גם בעתות משבר צריך להשאיר לשוק את היכולת לנפות את השחקנים הלא יעילים, ולאפשר כניסה של חדשים ויעילים תחתם. את זה אפשר היה להשיג דרך סיוע ממוקד יותר לעסקים ולחברות שהפסדיהם נבעו באופן ישיר ממשבר הקורונה, ולא מכשלים אחרים כמו כשלי ניהול, מוצר או שירות לא מספקים ולא-אטרקטיביים. בנוסף, הקלת הרגולציה החלה על עסקים – הן בעת פתיחתם והן במהלך פעילותם – גם היא צעד חיובי, בפרט בעת שרוצים להניע מחדש את גלגלי הכלכלה והיזמות.


ד״ר אודליה מינס היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומומחית לדיני תאגידים ודיני חדלות פירעון.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. הטענות לכאורה טובות על הנייר, הבעיה היא לא מסובכת להבנה – אילו היו מנסים ליישם תוכניות חכמות יותר, במקרה הטוב הן היו מופעלות עכשיו.

    1. בדיוק, פתרון טוב עכשיו עדיף מפתרון מושלם אחר כך, במיוחד בעת חירום.

      הכותבת לא עצרה לחשוב כמה נזק הליך של “למי מגיע סיוע” היה גורם?

  2. מאוד מעריכה את האתר הזה אבל כאשר אתם הופכים את עקרונות הימין לדת אתם הופכים להיות בדיוק כמו השמאל. בניגוד לשמאל, מה שמאפיין היום את הנהגת הימין, גם בישראל וגם בארה”ב, זה ההתרחקות מהקיצוניות ודבקות בפראגמטיות ובהיגיון הבריא וזה מצריך לפעמים גם פגיעה מסויימת בעיקרון תמורת מניעת נזק גדול יותר. זאת הסיבה שהרבה מאוד אינטלקטואלים ונשמות חפשיות, שלא מרגישים מחוייבים לעדר, עזבו את השמאל שהפך לפנאטי. הכותבת ניסתה למתן קצת בפיסקה האחרונה, אבל ההצעה חסרת הגיון לחלוטין ולא ברת ביצוע.
    אל תקלקלו.

    1. את סותרת את עצמך.
      את טוענת שהעקרונות שצריכים למשול הוא הפרגמטיות וההגיון הבריא ושצריך להסכים למחיר סביר על מנת למנוע נזק גדול יותר-
      ובאותה נשימה את מבקרת את המאמר על כך שהוא בוחר באופציה שמצילה את מה שאפשר בלי ליצור נזק בדרך ולאזן בקלות את התועלת, תוך הבנה שכל נזק שיווצר מהשיטה שבמאמר יטפל בעצמו ע”י היווצרות מקומות עבודה חדשים ויעילים יותר.

    2. לימני. בזמן מגיפה, כמו בזמן מלחמה, הכללים משתנים כדי להציל את החברה מלקרוס. הבעיה בשמאל היא שהם מציגים מצבים קיצוניים של יחידים בזמן שלום כמו מלחמה מתמדת שדורשת מהמדינה התערבות קיצונית שיוצרת דיכוי. הפיתרון שהכותבת נתנה בפסקה האחרונה לא מעשי ולמעשה נותן כח אדיר בידי פקידים (אמרנו שמאל?) שיקבלו את ההחלטות ויבצעו את החלוקה. זה לא פרגמטיות.

    3. ראשית, בניגוד לכל מיני הפחדות החברה לא קרובה לקרוס. בשבועות האחרונים יצא לי לבקר בכמה מרכזי עסקים והפלא ופלא-כולם נפתחו מחדש. יש בעיה קטנה עם עובדים פוטנציאלים רבים שמעדיפים להישאר בחל”ת אבל זה לא מצריך עיוות של כל השוק שקשה מאוד יהיה לבטל אותו חזרה(כולנו מנוסים בכמה קשה לבטל מלכודות עוני כי אז אתה נראה כאכזר ולעולם לא תקבל גיבוי).
      שנית, בכל מקרה עומדת להיות התערבות של המדינה. מה שהכותבת מציעה, למיטב הבנתי, הוא למקד יותר בעסקים ספציפים כשמי שמקבל את ההחלטה הם הממשלה ולא הפקידים.
      דווקא תמיכה רחבה יותר היא שתחזק את הפקידים. רק תסתכל על הניוון של ביטוח לאומי: לאור מגבלות התקציב וכח האדם מצד אחד והנדיבות המוגזמת של אנשי הממשלה שבעבור קולות מוכנים להבטיח תמיכה כלכלית בכל אחד(והתקשורת לא חושבת להפנות אצבע מאשימה על פזרנות יתר) נוצר מצב בו הביטוח לאומי פשוט לא יכול לתת לכל מי ש’מגיע’ לו. התוצאה היא שחייבים לבצע מיון אך היות והממשלה לא תמיין הם נאלצו למנות ועדות פקידים שמחזיקים בכוח להחליט מי יקבל ומי לא ללא שקיפות ותוך בזבוז זמן יקר. ומכיוון שאלו בני אדם ולכן מושפעים מלחץ-זה גם מוביל כל מבקש להילחם בהם וחבל.
      אתה רוצה שכך יוחלט איזה עסק יקבל תמיכה ממשלתית?
      גילוי נאות: יש לי קרוב מדרגה ראשונה המקבל קצבת נכות מביטוח לאומי וסייעתי לו מאוד בעניין כך שאני מדבר מנסיון.

  3. בהוראות שעה בזמן משבר חייבים להחליט. גם כאשר מחליטים ללא הוראות שעה ואו משבר, לכל החלטה יש טוב, פחות טוב וכך הלאה עד רע.
    לכתוב כתבה כזו בזמן הזה, כאשר אנחנו עדיין בתוך המשבר זה מאוד חשוב למחשבה, אבל בטח לא למסקנות.
    ישראל לצורך העניין עם חוב של 73% מול ארה”ב עם חוב של 135% (ולהזכיר שישראל ב 2002 לפני שנתניהו נכנס לאוצר הייתה עם חוב של 97% וארה”ב 60%) כך שנכון שישנם בעיות אבל התנופה הכלכלית שהייתה גם בתקופת הקורונה ושמאיצה עכשיו תביא הרבה יותר פתרונות שוק עוד לפני שנספיק לתקן.