שמעון ריקלין חוזר לרגעים של ההתפרעות בכיכר הבימה (“אם המשטרה לא הייתה מגיעה הם היו מעיפים אותנו פיזית”) ועומד על צביעות התקשורת שלא מגנה את האירוע (“האנשים שדיברו על אובדן חופש העיתונות”)
אמש (03/05) הותקפה עמדת השידור של ׳ערוץ 20׳ בכיכר הבימה, ולא בפעם הראשונה. פעילי שמאל ומפגיני ׳קריים מיניסטר׳ ובראשם סדי בן שטרית, הגיעו מספר דקות לפני תחילת השידור לעמדה הקבועה של תוכנית ‘ריקלין ושות׳’ של העיתונאי שמעון ריקלין, ומנעו בכוחניות אלימה את התנהלות התוכנית.
ההפרעות האלימות לשידור כללו הידחפות פיזית לעמדת השידור ומאחוריה, והרעשה בעזרת מגה-פון ומערכת הגברה דרכם צעקו בן שטרית ומפגינים אחרים קללות וניבולי פה גסים אל עבר המנחה ריקלין והמרואיינים – העיתונאי בן דרור ימיני ושר המשפטים לשעבר חיים רמון, שלאחר כרבע שעה של גידופים עזב את עמדת השידור.
בתחילת התוכנית, לאחר מספר דקות של הפרעות, טילפן ריקלין למשטרה בשידור ישיר, וזמן קצר לאחר מכן הגיעו שוטרים למקום. אמנם לאחר שסירב בן שטרית למסור להם את תעודת הזהות שלו או להתפנות מהמקום, הם עזבוהו, התרחקו מעמדת השידור וההפרעות נמשכו.
רק לאחר כארבעים דקות מתחילת השידור הגיע למקום קצין משטרה אשר ניתק למפגינים את מערכת ההגברה, ובעזרת מספר שוטרים נוספים פינה בכוח את סדי בן שטרית שסירב לשתף פעולה עם השוטרים ונאבק עימם. ההפרעות לשידור נמשכו גם לאחר פינויו של בן שטרית וניתוק מערכת ההגברה, שכן עוד ועוד פעילי שמאל התאספו בסמוך לעמדת השידור והמשיכו להפגין עד לסיום המשדר שארך כחמישים דקות.
כזכור, אין זו הפעם הראשונה שעמדת השידור של ׳ערוץ 20׳ בכיכר הבימה סובלת מהפרעות ומאלימות מצד מפגיני ופעילי שמאל. בחודש ספטמבר האחרון הותקפו העיתונאי בועז גולן ואנשים נוספים מ׳ערוץ 20׳ במהלך שידור על ידי אנשי ׳הדגלים השחורים׳. גם במקרה זה, הגעת המשטרה למקום לא הביאה להפסקת ההפרעות האלימות, וחלק מפעילי השמאל אף תקפו באלימות את השוטרים.
לאחר 45 דקות המשטרה מרחיקה מהמקום את האנרכיסט סדי בן שטרית
אפשר לחזור לשידור…@Riklin10 #ריקלין_ושות'
הצטרפו לשידור הישיר>>https://t.co/yv5og8EerK pic.twitter.com/gDW5avYraJ— עכשיו 14 (@Now14Israel) May 3, 2021
בשיחה עם ׳מידה׳ מספר שמעון ריקלין כי הוא חש מאוים פיזית וכי היה חשש אמיתי שההפרעות הבוטות יסלימו. “אם לא היו מגיעים אנשים, והמשטרה לא הייתה מגיעה, הם גם היו מעיפים פיזית את עמדת השידור ואותנו”, הוא מספר.
האם זכור לך שקרה אי פעם אירוע דומה בתקשורת הישראלית?
“לא, אין כזה דבר. לא הייתה כזו הטרדה רציפה שחוזרת על עצמה עם שתיקה כזאת מצד התקשורת הישראלית. גם על מה שקורה בכיכר הבימה, אבל לא רק. תראה איך מגיבים ב׳ערוץ 12׳ למה שעושים לעמית סגל בכניסה לאולפן שלהם. שום מילה. אף אחד מהעיתונאים לא מגנה, אף אחד לא משמיע אפילו מילה. זה פשוט לא ייאמן. אגב, זה אותם אנשים שדיברו על החשש שלהם מאובדן חופש העיתונות.”
לדעתך זה היה אירוע מתוכנן?
“כן, זה ברור. זה היה מתוכנן. הם יודעים שזאת כיכר עצומה, שאנחנו לא מפריעים לאף אחד ושרק באנו לשדר. ברק כהן הגיע ראשון ומכיוון שהמשטרה עיכבה אותו בפעם הקודמת אחרי שהוא תקף את סמדר שמואלי שהגישה נגדו תלונה על תקיפה, הוא ביקש מהחבר שלו סעדיה בן שטרית להגיע. זה ברית של אנשים מטורללים, אבל הבעיה היא התמיכה שהם מקבלים מאנשים מסביב, וזה מאוד מדאיג.”
הייתי שם
ראיתי את הפשיזם בפעולה. פשיזם. הם צרחו לי באוזן. סדי בן-שטרית והחוליגנים שהתלוו אליו באו לסתום פיות. הם סילקו באלימות את חיים רמון. הם באו להשתיק את שמעון ריקלין ואת ערוץ 20. ואת רמון. וגם אותי.
מעולם, אבל מעולם, ההגנה על דמוקרטיה לא נראתה מגוחכת כל כך. pic.twitter.com/nLwL4CNZLg— Ben-Dror Yemini בן-דרור ימיני (@BDYemini) May 4, 2021
במהלך השידור נאמר על ידי אחד האנשים שסדי בן שטרית מקבל תשלום על הפרובוקציה הזו. לדעתך זה נכון?
“תשמע, יש בזה הרבה כסף. הם הגיעו עם בוקסות גדולות מאוד, עם מגה-פונים, עם חולצות ועם ציוד. זה לא בחינם. אני לא יודע מי משלם על מה. מי אחראי על בניית כל הצוללות האלה שעולות המון כסף? מי מממן את זה? אולי אהוד ברק? אני אישית לא יודע. אבל האם מישהו עומד מאחורי זה ומארגן את זה עם הרבה כסף – לי ברור שכן.”
המשטרה פחדה להתעמת עם המפגינים?
“כן. המשטרה הגיעה וניסתה להזיז אותם, לא הצליחה ופשוט זזה בעצמה הצידה. השוטרים פשוט זזו הצידה. הם פחדו. המפגינים מרגישים יותר חזקים מהמשטרה, וזו בעיה מאוד קשה היום במדינת ישראל. רק אחרי ארבעים דקות אל תוך השידור הם העזו להזיז את המפגינים.”
כשהוא נשאל מה לדעתו הסיבה לכך שבכל הקשור למפגיני השמאל המשטרה מפחדת לעשות את עבודתה, עונה ריקלין: “הפרקליטות ובית המשפט איתם, ברמה מאוד גבוהה”.
מאבק קיומי
כשאירעו בעבר מקרים מסוג זה, כגון הצעקות שהושמעו אל עבר העיתונאי אמנון אברמוביץ׳, נשמעו גינויים לדבר מימין ומשמאל, מבית הנשיא וממשכן הכנסת, וכמובן מאולפני החדשות. אולם נדמה כי הפעם, על אף חומרת המקרה, הגינויים ממאנים להגיע. “היו אנשים שגינו”, אומר ריקלין, “אבל בעיקר מימין. לצערי מהשמאל כמעט אף אחד לא גינה את זה”.
לדעת ריקלין, מדובר ב”אירוע הרבה יותר רחב מימין ושמאל”, הנוגע למאבקי הכוחות בחברה הישראלית כיום. “הרבה שנים שאלו את ציבור חובשי הכיפות ׳אבל למה ללכת דווקא ליפו, לעכו, לירושלים, לבית אל, לרמת השרון ועכשיו לתל-אביב. זה סיפור שיש בו קבוצה שחושבת שמדינת ישראל שייכת לה, והאמת היא שהם לא רוצים לראות או לשמוע אנשים אחרים. בעיניהם, מי שלא חושבים כמוהם שילך מפה, כי זה שלהם. יש פה מאבק על הקיום שלנו ועל הזכות שלנו לדבר. אם נחבר לזה את הרעיון המדהים של ביניש לאסור על כתיבת פוסטים לפני הבחירות, חייבים לשאול – מה הולך פה?”
ריקלין מסכם כי לדעתו “יש פה מאבק אמיתי על הנוכחות הפיזית ועל הקיום שלנו פה”, ומסביר כי הדרך היחידה למנוע את הישנותו של אירוע כזה היא “להתמיד ולפתוח עמדות שידור בעוד מקומות, עד שהם יבינו וייפול להם האסימון שמרמת האיש הבודד, ההתנחלויות, הגרעינים והיישובים, ועד לבחירת ראש הממשלה שתופרים לו תיקים, אנחנו כאן כדי להישאר. הם צריכים להבין איך לחיות איתנו ביחד, ולא איך לנסות להדיר אותנו מכל מקום.”
אם חדשות 12 מכניסים בשידור לעמית סגל שהוא בן של מחבל,
אז למה שסדי והחברים לא יגיעו לנווה אילן להפגין וצעוק שהוא בעצמו מחבל בן מחבל? pic.twitter.com/OlK2lMQU8d— ינון מגל (@YinonMagal) April 21, 2021
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
השמאלנאצים חושבים שהמדינה שייכת להם. אנחנו בימין החילוני נלמד אותכם לקח.
השמאלנאצים מבינים רק אלימות.
גם הרוב הימני החילוני הפטריוטי מבינים באלימות…. ונגדנו לא תצליחו!
רוצים מלחמת ״אחים״?
אתם תקבלו!
בנט בוגד!
הסוף הפוליטי שלך עוד השנה!
אחרי בחירות 5 אתה הולך הביתה לנצח!
ולא לשכוח לקחת את שקד איתך קיבינימט!
התקשורת פשוט מסרבת להביט במראה, עד כמה שזה נשמע אבסורדי, הם חושבים באמת ובתמים שמתן במה אוהדת ומסיבית לדגלים השחורים איננה פוליטית – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2020/08/blog-post_8.html?m=1
האלימות של השמאל מגיעה מההנהגה. זאת אלימות ממסדית שמגובה ע"י מערכת המשפט והמשטרה וזאת בדיוק ההגדרה של משטר דיכוי. מתיחסים בתקשורת לכל אמירה של איש ימין בשוק כאל סכנה לדמוקרטיה כשבפועל הדרך הטובה ביותר להסתיר את הפגמים של השמאל היא פשוט לייחס את אותם פגמים בדיוק לימין. זה בדיוק מה שהילרי קלינטון עשתה לטראמפ עם הפרשה הרוסית. בפועל מי שקנה ליכלוכים על היריב שלו ממדינות זרות היו הדמוקרטים, ובדיוק בזה הם ניסו להאשים את טראמפ.
כחושבים על זה, זאת טכניקה מדהימה מכיוון שכאשר אתה מאשים מישהו בחטא מסויים ומביע זעזוע עמוק מהמעשה, אתה אוטומטית מסיר מעצמך חשד, במיוחד אם כל כלי התקשורת, המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט משתפים אתך פעולה.
לא מבין !!
יש צופר שמחירו פרוטות, את הצופר יש להפעיל באוזניו של פורע. ותוך דקות הוא מסתלק.
רק מראה מול הפנים ורעש תחת רעש.
נגד ערבים כמו חמאס, אלקעידה ושמאלנים תל-הביבים צריך לעבוד בחוכמה.
החלטתם לא לפרסם תגובה צוננת שלי.
אומר לכם – לא להתראות. מוחק אתכם מהמסך שלי, לתמיד.
אל תעזוב אותנו!
שברת לי את הלב. אני מזהה שאתה באמת מתכוון לכך. היה שלום ודרך צלחה.
עוד אחד ששולח תגובה באמצע הלילה ואז מופתע שאין עורך שיכול לבדוק ולאשר אותה מיד…
כרגיל-מעמידים לימין דרישות חסרות הגיון ואז מציגים אותו כרשע.
האשכול ירכז חומר המציג את מעללי "הציונות האדומה" מאז תחילת שיבת ציון לפני יותר ממאה שנה.
התנכלות "הציונים האדומים" ליישוב היהודי וליהודים אינו דבר חדש, והחל עם הגעת הציונים האדומים לארץ ישראל.
העובדות המתגלות מפחידות ומוסתרות מהציבור עד היום.
בבתי הספר מלמד משרד החינוך היסטוריה מסולפת לחלוטין, שמטרתה הסתרה ועיוות האמת ההיסטורית, שממשיכה ומתקיימת ורוחשת מתחת לפני השטח ללא הרף.
היום, אחרי חשיפת מעשיהם המחרידים של הקרן החדשה – NIF , אנשיה, ואירגוניה הלא ממשלתיים, מן הראוי שהציבור יידע, שאנשים אלה הם חלק מאותו סדר יום של אנשי ה"ציונות האדומה", שעסקו, וממשיכים לעסוק, בחיסול זכותה של מדינה יהודית להתקיים בארץ ישראל, מאז עלייתם ארצה ועד לרגע זה.
עו"ד שפטל החל בסידרת תוכניות חושפניות ברדיו, בהן הוא מציג את הציונות האדומה, ואת ההשתלשלות העובדתית, המוסתרת מעיני הציבור באדיקות.
מדינת כל אזרחיה היה סדר היום של הציונות האדומה שהתנגדה למדינה יהודית ולדת היהודית כחלק ממשנתה הפוליטית.
לעיון האשכול:
https://rotter.net/forum/gil/22721.shtml#1
מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, התבטא אמש (שבת) בחריפות בדרשתו השבועית וכינה את האנשים המשתייכים לשמאל המפה הפוליטית "מלאכי חבלה".
הרב מסר את שיעורו השבועי בבית הכנסת הסמוך לביתו בשכונת הר נוף בירושלים ואמר כי "הקדוש-ברוך-הוא דן את בני אדם, יש לאדם מלאכים מימין ומשמאל. הימניים תמיד מלמדים זכות, השמאלנים – חובה. גם פה יש לנו שמאלנים – אלה כולם מלאכי חבלה".
http://news.walla.co.il/?w=/9/1861099
תגוביות:
1.פעם ראשונה שאני והאיש מסכימים על משהו.
2.כאשר הולכים להלשין ולפגוע בצה"ל אני מסכים עם הרב.
הציונות האדומה פשעה לעם היהודי ולארץ חמדת אבות יותר מכל אוייב וצר, וגם שיכתבה היסטוריה ומורשת של חצאי אמיתות ובדיות.
ולראייה הפלמ"חניק יורם קניוק על מורשת הפלמ"ח:
"אנחנו לא היינו פלמ"חניקים מותקים שכותבים שירים וגונבים מהלול. אנחנו היינו חורניים, והיתה לנו מורשת. בשביל המורשת היינו מוכנים להרוג לא רק ערבים. גם יהודים אם צריך".
וכל מי ששלמד מעט את ההיסטוריה הלא משוכתבת של מפא"י האדומה (ששלי יחימוביץ רוצה לחד"ש עלינו חלילה וחס!), יודע איזה יהודים היה "צריך להרוג". כל יהודי שהיווה סכנה לשלטון האדום של בן-גוריון וגרורותיו.
**************
מהי בדיוק 'הציונות האדומה' ומה היו חטאיה העיקריים ב-93 השנים האחרונות?
חלק ב'
עו"ד יורם שפטל
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGIFDM&c41t4nzVQ=EEJ
יורם קניוק: "איני מוכן ששמוק כמוך ידבר כך, אני אתבע אותך!"
שפטל: "בוא לבית משפט"!
לאחר שהביע עו"ד שפטל את דעתו על בקשתו של הסופר יורם קניוק להיות מוכר כחסר דת וכן מתח ביקורת על ספרו עולה קניוק לשידור ומגיב בחריפות על הדברים: "זו עילה לתביעת דיבה, אתה אידיוט!"
שפטל: "אשמח להיפגש איתך בבית המשפט ותקרא לילדים שלך אידיוטים".
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGILIE&c41t4nzVQ=KL
תמליל השיחה:
שפטל: "חזרנו ולשמחתי הרבה נמצא איתנו הסופר יורם קניוק, בבקשה…"
קניוק: "עם מי אני מדבר עכשיו?"
שפטל: "אתה מדבר עם יורם שפטל"
קניוק: "אה. אני שמעתי על מה שאמרת. אני לא שמעתי את הדברים אבל ציטטו לי שני אנשים. עכשיו, אה…אני לא זוכר, אני מנסה לחשוב אם היית איתנו כשהקימו את המדינה אבל אני לא זוכר שהיית שם. ואני לא זוכר שהיית…עבדת איתי באונייה כשהעלנו עולים. עכשיו תשמע, מה שאתה אמרת זה עילה לדיבה. אבל אני צריך שהם ייתנו לי את התדפיס של מה שאתה אמרת…"
שפטל: "מה שאני אמרתי זה…"
קניוק: "ואני אתבע אותך…באבי אביך…"
שפטל: "מה שאני אמרתי זה…מה שאני אמרתי זה קודם כל את דבריך אתה. מה שאני אמרתי זה ציטטתי מהספר שלך שקיבלת עליו פרס של 150 אלף שקל. שהם דברים שכל קורא עברית יבין אותם שהם נכתבו על-ידי אדם שמצטער שהוא היה בין אלה שהקימו את המדינה ועל כך שהמדינה בכלל קמה. מה שאני אמרתי זה הדברים הבאים: 'יפי בלורית ותואר אמנם היינו אבל חכמים לא. חכמים אינם הולכים למות מתוך בחירה והם בני 17 או 18 או אפילו 20. חכמים מעדיפים מדינות קיימות על פני מדינות נחלמות. חכמים אינם מנסים להקים מדינות חדשות בחמסינים, בארץ מלאה ערבים בני המקום ומוקפת מדינות ערביות שרואות בהם זרים מזידים'. ואני אמרתי שהדברים הללו מראים שאתה מצטער על כך שהמדינה קמה. ואני אומר לך שכל קורא עברית שקורא את הדברים הללו יבין אותם בדיוק כמו שאני הבנתי אותם. ואני אמרתי שכל אדם שמצטער שמדינת ישראל קמה הוא נבל! ואם אתה מצטער שמדינת ישראל קמה, והדברים האלה שכתבת מוכיחים אתה זה, אז אתה נבל! זה יש לך את הטקסט המדויק – קדימה! בוא לבית משפט!"
קניוק: "אדוני היקר, קראו את הספר הזה שלי מלא…מהם אלופים, אנשי צבא, מי שאתה רק רוצה! והם לא ראו את זה ככה. אבל אני אומר לך שוב, אם אתה אומר את הדבר הזה אני אדאג, אדאג! להביא אותך לדין על דיבה על אדם שלחם ונפצע בהקמת המדינה וחי בה ולחם בה. אני לא מוכן שאידיוט כמוך , שמוק כמוך, יעשה לי את זה! זה לא היה דבר כזה…לא יישמע דבר כזה…
שפטל: "תמיד יש פעם ראשונה…"
קניוק: "לקחת שורה מספר…זה נבלות! תשמע, אני אגיד לך משהו מר שפטל, אני מכיר…לא מכיר, אני ראיתי אותך שנים. אין לי שום דבר נגדך, אתה יכול להיות בדיוק אידיוט כמו שתמיד היית. אבל אתה לא תגיד לי שאני מצטער שהקמתי את המדינה הזאת! אתה לא היית פה כשהקימו את המדינה הזאת…ואתה לא תהיה כש…"
שפטל: "זה לא אני אומר! זה לא אני או…"
קניוק: "אתה נאלח…"
שפטל: "זה לא אני אומר! זה אתה אומר!"
קניוק: "ואני אתבע אותך באבי אביך!"
שפטל: "זה לא אני אומר, זה אתה אומר ואני מצטט!"
קניוק: "זו פרשנות! הרי אתה מפרש פסוק מתוך ספר שבו אני מספר על מה שהיה ואיך זה היה וכמה נועז היה ואיזה לוחמים היינו…אתה באמת נבל!
שפטל: "אני לא נבל!"
קניוק: "זה כמו להגיד 'בראשית ברא אלוהים' – אז אתה אומר 'ברא'!"
שפטל: "יפה. אתה, אתה שוב אומר מה שאתה אומר, ואני אומר את מה שאתה אמרת. ומאמר ביקורת על הספר שלך של יוסף אורן כותב שלאור המשפט הזה עדיף היה שהספר לא נכתב היה מאשר נכתב. כך שיש 70 אלף קוראים ואתה לא יודע מה הם חושבים על מה שהם קראו. אני אומר לך…אני אומר לך…"
קניוק: "הוא רודף אותי כבר הרבה שנים וזה לא משנה לי מה יוסף אורן אומר, הוא לא שווה שבכלל נדבר עליו"
שפטל: "בסדר גמור, בסדר גמור. העיקר שאתה כולך מלא מעצמך. ואני רוצה לומר לך עוד דבר אחד: כמה מהאנשים שבימי זקנתם ביישו את בחרותם הם אנשים שנלחמו עבור מולדתם בחירוף נפש כאשר הם היו צעירים יותר. למשל מו ג'נרל פטן, הידוע כגיבור ורדן, אבל הסגיר את פריז להיטלר חרף מלחמתו בורדן 23 שנה לאחר מכן. העובדה שפלוני לחם כשהיה בן 16-17 לא מטהר את מעשיו כאשר הוא בן 77 ו-78. כשאתה היית בן 77-78 כתבת טקסט שכל קורא עברית מבין ממנו שאתה מצטער על זה שלחמת, אתה מצטער על זה שהמדינה קמה ואתה מצטער על זה שאתה בין אלו שהקימו את המדינה הזאת. אתה רוצה להיפגש בבית משפט? אשמח! האגרות בבית המשפט…בגזברות…"
קניוק: "אני אפגוש אותך בבית משפט, ואני אביא ציטטות ממאה מאמרים שנכתבו, ואני אביא אלופים מצה"ל שיעידו נגדך ואתה תאכל את זה בגדול! אתה תאכל את זה!"
שפטל: "בגזברות…בגזברות…עזוב. אתה יודע, הרבה פעמים אנשים מאכילים אותי בדמיון שלהם"
קניוק: "מכל המבקרים שכתבו שבחים על הספר, מהם אנשים שהיו במלחמה הזאת, מה אתה מדבר?! מי אתה בכלל?!"
שפטל: "אדוני, אני אצטט את דבריך, בספר. ואני אומר שדבריך מעידים על עצמם שאתה נמנָה על הרבה מאוד אנשים…"
קניוק: "נמנֶה על…"
שפטל: "על הרבה מאוד אנשים בשמאל הקיצוני שמצטערים על כך שהמדינה קמה. זה מה שאני אומר…"
קניוק: "אני לא כותב את זה, לא אומר את זה ולא חושב את זה. אבל אם אתה אומר את זה אז אני אתבע אותך בבית משפט ואני אראה קטעים אחרים בספר שבהם אני גאה שעשיתי את מה שעשיתי"
שפטל: "לשם האינפורמציה…זה הכול טוב ויפה ובקטע הזה אתה בא ואומר שאתה מצטער על הקמת המדינה"
קניוק: "אני רוצה להביא פעם עורך דין כמוך, נבל בן נבל, אני רוצה להביא אותך למשפט שאתה תוכל לאכול אותה בגדול. ואני אתבע אותך על מיליון שקל!"
שפטל: "בסדר גמור. ואני מוכרח להביא לתשומת לבך שהגזברות בבית המשפט המחוזי בתל אביב פתוחה בין 8:30 ל-12:00 לצורך תשלום אגרה. האגרה על מיליון שקל היא 2.5 אחוז, 25 אלף שקלים – אנא הכן את העניין הזה. בתאווה רבה ובשקיקה רבה אתמודד איתך!"
קניוק: "אתה תפסיד שפטל, אתה תפסיד"
שפטל: "אתה יודע מה, אל יתהלל זקן שוטה כמפתח!"
קניוק: "אל ידבר אידיוט…אידיוט…מי אתה בכלל?!"
שפטל: "אל תתהלל זקן שוטה כמפתח כי דרך אגב זאת תהיה גם תביעה נגדית. גם…גם תהיה תביעה נגדית"
קניוק: "תתבע אותי! הלוואי! זה יעלה לי פחות כסף!"
שפטל: "גם תהיה תביעה נגדית ואני אגיד לך למה"
קניוק: "כן, למה?"
שפטל: "משום שביידיש אומרים: ווס איך הוב פארגעסן, הוב איך נוך נישט געלערנט… מה שאני שכחתי אתה עוד לא למדת! בהרבה מאוד דברים…"
קניוק: "איזה חמוד אתה…איזה נחמד אתה…"
שפטל: "ואתה יכול לקרוא 'אידיוט'…אתה יכול לקרוא 'אידיוט'…"
קניוק: "אתה טינופת ואני רוצה שתתבע אותי. זה מה שאני אומר לך עכשיו: תתבע אותי בבקשה"
שפטל: "לילדים הגויים שלך אתה יכול לקרוא 'אידיוט'!
קניוק: "מה?"
שפטל: "לילדים הגויים שלך תקרא 'אידיוט' – להם אתה יכול לקרוא 'אידיוט'!" וכשאתה קורא לי 'אידיוט' אז תהיה תביעה שכנגד. אבל אני לא מתהלל…"
קניוק: "אתה יכול להוכיח שאתה לא אידיוט?"
שפטל: "עזוב, עזוב. תאמין לי הרבה יותר קל להוכיח שאני לא אידיוט מאשר לך להוכיח שאתה לא נבל. הרבה הרבה הרבה יותר קל ואתה יודע את זה"
קניוק: "אתה טועה, אתה טועה בגדול! ואני אומר לך שוב, עכשיו אני בשקט אומר: אני אדאג לזה שיוגש נגדך כתב אשמה על ציטוט משפט אחד מספר"
שפטל: "לא כתב אשמה…לא! לא! לא! לא כתב אשמה, כתב תביעה. לפחות תדע, כשאתה מדבר במטריה משפטית…"
קניוק: "טוב אני לא עורך דין כמוך…אבל אני אגמור אותך עם עורכי דין אחרים"
שפטל: "יפה. יש עוד הרבה מאוד דברים שאתה לא כמוני תאמין לי. ולא תהיה כמוני אף פעם בחיים!"
קניוק: "הלוואי! להיות כמוך?! זה בושה!"
שפטל: "אה, בסדר גמור"
קניוק: "זה בושה! אבל אני אנסה לראות מה אני יכול לעשות בעניין הזה. אני לא, לא מוכן לזה"
שפטל: "יפה. בסדר גמור. אני שמח מאוד. זה יהיה מאבק משפטי מעניין ומרתק שרבים יעקבו אחריו בעניין רב והוא יפרנס הרבה את התקשורת. תודה. שלום. שתהיה לך שנה טובה ומוצלחת בתור בלתי יהודי כמו שאתה מכריז על עצמך. זייט מיר געזינט… תשאל את החברים שלך מה הפירוש של זה".
הבג"צ הוא אחד מאבני היסוד במאבק הזה.
בעזרתו נהפוך את המדינה למדינת כל אזרחיה, נשאיר כאן את האספסוף הימני עם הערבים, ונפליג לאירופה בעזרת הדרכונים הזרים שלנו.
התוכנית של ג'ורג' סורוס להפלת נתניהו. מתורגם מאנגלית
חוק שקיפות המימון הזר לאירגונים מהווה הכרזת מלחמה של הליכוד והציבור הלאומי נגד אימפריית הצללים של ג'ורג' סורוס.
בסוף פברואר, כנסת ישראל העבירה את חוק השקיפות למימון זר לאירגונים לא ממשלתיים, כש – 40 הצביעו בעד מול 34 שהצביעו נגד.
הצעת החוק של הליכוד עברה מסע ארוך והכריזה מלחמת חורמה נגד האימפריה של ג'ורג סורוס.
ולמרות שהצעת החוק עברה דרך חתחתים שפגעה ביעילות החוק, היוותה הצעת החוק הכרזת מלחמה של הליכוד נגד אימפריית הצללים שהקים ג'ורג' סורוס.
למרות שהחוק לא הצליח לבטל את הפטור ממס על תרומות זרות, והוא התייחס רק לתרומות של ממשלות זרות לאירגונים לא ממשלתיים, הוא בכל זאת היווה צעד חשוב קדימה, בדרך לשקיפות בכל הנוגע למימון זר.
האימפריה של סורוס נבנתה על אי שקיפות, על רשימות תורמים חסויות, ועל קבוצות חזית שממומנות על ידי ציוותי חשיבה בעלי כסף המוזרם בצורת מענקים לעשרות אירגונים שונים.
הדרישה לשקיפות בנושא מימון האירגונים הלא ממשלתיים איימה על כלל אימפריית סורוס.
החוק למרות היותו מקוצץ, בעצם בישר שישראל נמצאית בתהליך של מודעות גוברת והולכת באשר לנזקי האירגונים הלא ממשלתיים, ושקמה דרישה ציבורית בלתי פוסקת לחיסול פרי הביאושים שמייצרים אירגוני "החברה האזרחית" באמצעות תרומות זרות שזורמות ללא פיקוח לכיסיהן.
החוק בגירסתו המרוככת הנוכחית עוסק רק באיסור מימון של ממשלות לאירגונים לא ממשלתיים, אך בהמשך היה ברור שיגיע גם איסור על תרומות ממממנים פרטיים, ואף סביר מאד שבעתיד הלא רחוק תוקמנה ועדות חקירה פרלמנטריות לחקירת נושא המימון הזר המוזרם לישראל, שיביא אף לביטול הפטור ממס על תרומות לאירגונים לא ממשלתיים שמאלניים המובילים למלחמת אזרחים.
התגובה לא איחרה להגיע.
פחות מחודשיים לאחר מכן, הציג סטנלי גרינברג, שמשרדו עשה עבודה עבור ה-OSI, תוכנית, שמהותה שימוש במחאות חברתיות על מנת ליצור רוב מסוג חדש נגד הממשלה. חלק מהמימון עבור המחאות הגיע מידידו המיליארדר דניאל אברהם.
דניאל אברהם היה בעבר חלק ממועצת המנהלים של "קבוצת המשבר הבינלאומי" של סורוס, וסיפק כוח אדם לג'יסטריט, בעוד שכספו של סורוס נותר סמוי בניירת שאיש לא היה אמור לראות. הנשיא של האירגון של אברהם הנקרא על שמו, הוא רוברט ווקסלר, חבר קונגרס לשעבר, מג'יסטריט, ויועץ למימשל אובמה בנושא המזרח התיכון.
חילופי הדברים הקשים בין נתניהו לאובמה במאי השנה, אילצו אפילו דמוקרטים (יהודים שמאלנים אמריקנים מכונים דמוקרטים על שם המפלגה בה הם בוחרים בקביעות) שלא היו בכיסו של סורוס, לחפש דרך להדיח את נתניהו מראשות הממשלה.
זה כבר לא היה רק הפחד לאבד את השמאל הישראלי המשמש כבובה על חוט בידיהם, אלא אפילו ההצבעה היהודית האמריקנית היתה בסכנה. החלפתו של נתניהו בשמאלן שיהיה להוט לרצות את המחבלים ירפא את הקרע בין אובמה ובוחריו היהודיים.
השמאל האמריקני והאירופי יוכל לספק את המימון לביצוע התוכנית האסטרטגית להפלת נתניהו, כאשר על השמאל הישראלי לבצע את העבודה השחורה, כדי להציל את מיליוני הדולרים שזורמים אליהם מכוחות הגיבוי הזרים בארה"ב ובאירופה.
בצד הישראלי של התוכנית עמדו לרשותם השמאלנים הותיקים שהצליחו בסיבוב הקודם בראשות ביל קלינטון להפיל את נתניהו.
גם אז היה גרינברג ממונה על הוצאתה לפועל של התוכנית להפלת נתניהו, והתוכנית הנוכחית היתה אמורה לחזור על ההצלחה ההיא פעם נוספת.
חודשיים לאחר בחירתו של גרינברג יצאה התוכנית לדרך.
אלדד יניב, שהיה שם כאשר תוכנית האב להשתלט על המדינה נחשפה, פעל לשדל מתנדבים למסע המחאות נגד מחירי הדיור בישראל. זמן קצר לאחר מכן, פעילת שמאל קיצונית בשם דפני ליף הקימה מאהל ופתחה דף פייסבוק במחאה על מחירי הדיור הגבוהים.
מי היא דפנה ליף?
היא היתה עורכת וידאו עבור הקרן החדשה לישראל.
הקרן החדשה לישראל NIF – היא ספינת הדגל של אירגונים לא ממשלתיים של השמאל הישראלי והיא נמצאית תחת איום חמור בעקבות חוק השקיפות למימון זר.
תקציבה השנתי של הקרן לישראל חדשה הוא 25 מיליון דולר, ומשמש למימון קבוצות קיצוניות ביותר, שחלקן אף קורא לחרם על ישראל ולחורבנה המוחלט של מדינת ישראל היהודית.
דו"ח שפירסם ויקיליקס לאחרונה מצטט את דבריה של חדווה רדנוביץ, בכירה בקרן החדשה לישראל בארץ, שאמרה בפברואר 2010, ליועץ הפוליטי של שגרירות ארה"ב בישראל, שאין לה ספק שמדינת ישראל היהודית תיעלם בעתיד, ואת מקומה תתפוס מדינה ערבית יותר דמוקרטית ממנה.
כדי לצאת לדרך השתמש ג'ורג' סורוס ב"מכון החברה הפתוחה" שלו לצורך הזרמת כסף לקרן החדשה לישראל, ואחת ממועסקות הקרן הפכה לראש החץ במחאה, כאשר גם הקרן החדשה מממנת את המחאה.
שתי"ל, זרוע הביצוע "להעצמה והכשרה " של הקרן החדשה לישראל , גייסה מוחי אוהלים, כתבה להם חוברת הדרכה, והזרימה את הכסף. כמותה עזר גם אירגון שומרי משפט – "רבנים למען זכויות אדם" המקבלים מענקים כספיים עצומים מ"המכון לחברה פתוחה" של סורוס, וקרן טיידס.
אירגון "רבנים למען זכויות אדם" אף הגדיל לעשות, והעניק בו זמנית בערב אחד שני פרסים. אחד לנשיאת הקרן החדשה לישראל ואחד לנשיא אירגון ה- OSI.
תוכניתו של גרינברג היא תוכנית ג'ורג' סורוסית אופיינית, שמטרתה פיזור מקסימלי של זרועות התמנון של האירגון לכמה שיותר קבוצות, על מנת ליצור רושם של גיוון וריבוי קולות בתוך גוש האירגונים הלא ממשלתיים הללו, ועל מנת להציגם כתנועות שורשיות אותנטיות ( תנועה שורשית הוא מושג במדעי המדינה המתאר יוזמה חברתית או פוליטית של אזרחים, אשר פעיליה מגיעים מן הקהילה. המונח המקורי באנגלית Grassroots Movement, מתאר יצירה של תנועה חברתית מן "שורשי העשב", בהנחה שצמיחה כזו היא ספונטנית וטבעית, שלא כמו תנועות חברתיות שמוקמות ומופעלות על ידי גורמי כוח מסורתיים), ולא כתוכנית מתוזמרת היטב ,הממומנת על ידי משקיעים בינלאומיים באירגוני השמאל, על מנת להפיל ממשלה שהפכה איום עליהם.
הניהול הכלכלי הטוב של נתניהו עזר למדינה לעבור את גלי המשבר הכלכלי העולמי בצורה די טובה, אך המדינה לא היתה חסינה בפני המחירים המאמירים שעוררו את המרד של האביב הערבי. גם בישראל התעוררו מחאות דומות עם כוונות זהות.
ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, וניתן להפיל את ממשלתה באמצעות הצבעת אי אמון בכנסת.
בשנת 1999 גרמה הצבעת אי אמון לסיום הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. מחאות, אישומים משפטיים מפוברקים ובחישתו והתערבותו של ביל קלינטון, כל אלה איפשרו לקנוניה של טייקונים שמאלניים בשיתוף פעולה עם אירגונים לא ממשלתיים של השמאל להדיח את נתניהו ולהחליפו באהוד ברק.
עכשיו חוגג השמאל בתל אביב כאילו אנו שוב בשנת 1999.
השמאל עושה שימוש בתוכנית טקטית שיעילותה כבר נבחנה ברחבי העולם על ידי קבוצות החזית הממומנות של ג'ורג' סורוס.
שימוש ציני במחאות על מחיר הלחם במצרים איפשרה לו להפיל את מובראק. עכשיו הגיע תורה של ישראל.
הדרישה הציבורית ההולכת וגוברת לשקיפות בנושא מימון האירגונים הלא ממשלתיים בישראל מאיימת על המשך השפעתו ארוכת הטווח של סורוס בישראל, ונטישה של בוחרים יהודים את המפלגה הדמוקרטית בארה"ב מסכנת שם את השפעתו.
לבובות-על-חוט הישראליות של סורוס יש כסף גדול על המאזניים, שיכול לרדת לטמיון.
סורוס, המיליארדרים המשתייכים ל"מפלגת הצללים", והאיחוד האירופי, הוציאו הון עתק על מנת לקנות בכסף את השמאל הישראלי.
לבוגרי אוניברסיטה שמאלנים נטולי כל כשרון במקצועות הטכנולוגיים הנדרשים והמכניסים, יש אלטרנטיבה כספית משתלמת בפעילות אינטרנטית באירגונים הלא ממשלתיים, ואם ארגון המאפיה הלא ממשלתי שלהם יקרוס, זה יתן למנהיגי מחאת הדיור כמה בעיות כלכליות אמיתיות לבכות בגינן.
בינתיים הוקמה גיליוטינה בעיר האוהלים של מחאת הדיור במרכז תל אביב.
זהו מסר לנתניהו, מהאיש שהפיל ממשלות וכלכלות, על כך שימיו בשלטון ספורים.
http://yourjewishnews.com/11346.aspx
הבהרת מושגים:
1.תנועה שורשית – תנועה שורשית הוא מושג במדעי המדינה המתאר יוזמה חברתית או פוליטית של אזרחים, אשר פעיליה מגיעים מן הקהילה. המונח המקורי באנגלית Grassroots Movement, מתאר יצירה של תנועה חברתית מן "שורשי העשב", בהנחה שצמיחה כזו היא ספונטנית וטבעית, שלא כמו תנועות חברתיות שמוקמות ומופעלות על ידי גורמי כוח מסורתיים. לעתים, הפעילות המקומית יכולה לצבור כוח על-אזורי ולהפוך לפעילות פוליטית במישור הלאומי או אפילו הבינלאומי. תנועת ומפלגת הירוקים בגרמניה הם דוגמה לתנועה שורשית ש"התמסדה" והפכה לאחת מן המפלגות המובילות בארצה.
תנועות שורשיות רבות הן רשת רופפת, ויחסית חסרת היררכיה, של פעילים. במדינות שונות, כמו גרמניה, המונח מזוהה בעיקר עם פעילויות ותנועות של השמאל החדש ובעיקר עם עמדות של האנארכו-פצפיסטים. כיום, עם זאת, משמש המונח לא רק לתיאור יוזמות מסוג זה, אלא למעשה לתיאור כמעט כל יוזמה אזרחית, שבאה מ"למטה". חלק מן התנועות השורשיות פונות למאבק אלים – המונח אינו מתאר את דרך הפעולה של התנועה, אלא את הגורמים שהניעו להקמתה ושפעילים בה. האינטרנט מספק היום במה לתנועות שורשיות, המסייעת להן להפיץ את מסריהן ולגייס פעילים.
לצד פעילותן של "תנועות שורשיות" אותנטיות, קיימים ניסיונות של לוביסטים, מפלגות וכוחות פוליטיים וחברתיים ממוסדים אחרים, ליצור תנועות אשר תדמיתן הציבורית תהיה של תנועות אשר "צמחו מלמטה" ואשר מבטאות את רחשי הלב של הקהילה, אך הן למעשה "דשא מלאכותי" (באנגלית המונח ליצירת תנועות "שורשיות מדומות" כאלו הוא Astroturfing, על שם ה-AstroTurf, אחד מן המותגים הידועים לדשא מלאכותי). היועץ הפוליטי דייוויד אקסלרוד היה מעורב בהקמת מספר "תנועות שורשים מלאכותיים" כאלו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94_%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%AA
2.A dot-com company
A dot-com company, or simply a dot-com (alternatively rendered dot.com or dot com), is a company that most of -its business on the Internet, usually through a website that uses the popular top-level domain, ".com" (in turn derived from the word "commercial").
http://en.wikipedia.org/wiki/Dot-com_company
לעיונכם:
– ויקיליקס – בכירה (חדוה רדובניץ) ב- NIF: ישראל תעלם כמדינה יהודית (*)
וזו לא תהיה טרגדיה כמו שחוששים בישראל – היא תהיה הרבה יותר דמוקרטית. אלו דברים שאמרה חדוה רדובניץ, באותה עת סמנכ"לית ומנהלת מחלקת המענקים של הקרן הזרה – הקרן לישראל חדשה (הקרן החדשה לישראל), בפברואר 2010, ליועץ הפוליטי של שגרירות ארה"ב בישראל. (תרגום לעברית בהמשך).
http://www.israblof.com/a59004-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1-%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%93%D7%95%D7%94-%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%A5-%D7%91-nif-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%9D-%D7%9B%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA
ריכוז אשכולות בנושא הקרן לישראל חדשה (NIF)
http://www.rotter.net/forum/gil/18350.shtml
אשכול מרכז מחאת האוהלים: המסע המתוכנן להפלת הממשלה
https://rotter.net/forum/gil/22050.shtml
אירגונים לא ממשלתיים ונזקם לישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=19982&forum=gil&omm=0
-הכתבה באנגלית:
The Soros plan to topple Netanyahu
In late February, the Israeli Knesset passed the NGO Funding Transparency Bill by 40 to 34. It had been a long journey for the bill which despite its neutered state was still a declaration of war by the conservative Likud Party against the shadow NGO empire that was the Soros way.
While the bill was no longer able to empower the lifting of tax exempt status for foreign funded NGO’s and it only addressed foreign funding of NGO’s by government entities, it was a major step for foreign funding transparency. The Soros empire had been built on non-transparency, on hidden donor lists and front groups funded by think tanks with money pipelined in grants through a dozen different organizations.
NGO transparency threatened the entire Soros empire and the passage of even a neutered bill meant that Israel might finally be ready to begin rolling back the peel on the rotten fruits of the Open Society Institute. First governments, then foreign funders, parliamentary inquiries into foreign funding and then the loss of tax exempt status for left wing NGO’s waging a civil war.
The response came quickly. Less than two months later, Stanley Greenberg, whose firm had done work for OSI, presented a plan to use social protests to create a new majority against the government. Some of the funding for the protests came from fellow Shadow Party billionaire, S. Daniel Abraham.
Abraham was a former board member of Soros’ International Crisis Group and had provided the manpower for J Street, while the Soros money stayed hidden in the paperwork that no one was supposed to see. The president of Abraham’s eponymous organization is Robert Wexler, the former congressman from J Street and an adviser on the Middle East to the Obama campaign.
Netanyahu’s sharp exchange with Obama in May motivated even Democrats who weren’t in Soros’ vest pocket to find a way to force him out of office. It was no longer just fear of losing the Israeli left as their hand puppet– the American Jewish vote was in play. Replacing Netanyahu with a lefty eager to appease the terrorists would heal the split with Obama and Jewish voters.
The American and European left could provide the money and the strategy, but the Israeli left would have to do the heavy lifting to save the millions of dollars flowing their way from their foreign backers. On the Israeli side were left wing veterans of Clinton’s successful effort to topple Netanyahu. Greenberg had been on that campaign and the plan was to do it all over again.
Two months after Greenberg’s presentation, the ball was rolling. Eldad Yaniv, who had been there when the master plan to take over the country was unveiled, was soliciting volunteers for a campaign against housing prices. And not long after that, Daphni Leef, a radical left-wing activist, set up an encampment and a Facebook page protesting against high real estate prices. Who was Leef? She was a video editor for the New Israel Fund.
The New Israel Fund is the mothership of Israeli left-wing NGO’s and it is the most threatened by donor transparency. The NIF’s 25 million dollar annual budget is used to fund even more radical groups some of which call for boycotting or outright destroying the State of Israel. A recent Wikileaks report quoted the local head of NIF, Hedva Radovanitz, as saying that she expected the country to disappear and be replaced by a more “democratic” Arab state.
Soros had used his Open Society Institute to feed money to the NIF, one of its employees had become the point woman for the protests– and the NIF was also funding the protests.
Shatil, the NIF’s “empowerment and training” arm mobilized tent protesters, wrote up a guide for them and brought out the money. Also helping out was Rabbis for Human Rights, recipients of sizable grants from the Open Society Institute and the Tides Foundation. Rabbis for Human Rights had even given awards in one evening to both the presidents of the NIF and the OSI.
The Greenberg plan in typically Sorosian fashion aimed at dispersing the organization to as many groups as possible to make it seem as if there was a plurality of voices in a grass roots populist movement, rather than a well orchestrated plan by the left’s international backers to topple a government which had become a threat to them.
Netanyahu’s sound fiscal management had brought Israel through the global economic turmoil in fairly good shape, but the country was not immune to the rising prices that had stirred up the revolts of the Arab Spring. The social protests followed a similar template with a similar intent.
Israel is a parliamentary democracy and its elected officials can be forced out
by no confidence votes. In 1999 a no confidence vote had ended Netanyahu’s first term in office. Protests, trumped up charges and Clinton’s meddling allowed a cabal of leftist tycoons and NGO’s oust Netanyahu and replace him with Barak. Now the left is partying in Tel Aviv like it’s 1999 all over again
The left is utilizing a tactical blueprint tested around the world by Soros front groups or grantees. Hijacking protests over the price of bread allowed him to topple Mubarak. Now it’s Israel’s turn.
The campaign for Israeli NGO transparency threatens Soros’ long term influence in Israel and the defection of Jewish voters threatens his influence in America.
His Israeli puppets have big money at stake. Soros, the Shadow Party billionaires and the EU have spent fortunes to buy up the left. Israeli left-wing university grads with no talent for tech have a lucrative alternative to dot coms in the NGO and if their NGO mafia were to collapse, it would give the leaders of the housing protests some real economic problems to cry about.
Meanwhile a guillotine was set up at the center of Tel Aviv’s housing protest tent city. It’s a message for Netanyahu from the man who has toppled governments and currencies, that his days are numbered.
http://yourjewishnews.com/11346.aspx
ב-1953 התנבא ראש הממשלה דוד בן-גוריון על האפשרות שקבוצה פוליטית יהודית תחצה את הקווים אל מחוזות הבגידה
בן גוריון היה מוטרד מאפשרות של בגידת חברי השומר הצעיר בצה"ל, בעם היהודי, במולדת הישראלית, ובציונות החלוצית למען הסוציאליזם המהפכני.
פישעה של מדינת ישראל באותה עת לא היה "הכיבוש", המצדיק בעיני סמי מיכאל, יו"ר האגודה לזכויות האזרח, רצח המוני של יהודים, אלא "האימפריאליזם".
יחסה של תנועת ´השומר הצעיר´ לכל פעולה של צה"ל היה כאל פעולה בשירות האימפריאליזם.
חברי השומר הצעיר חינכו את החברים "לראות בכל כביש לנגב, לאילת ולסדום, לא דרך ליישוב המולדת, אלא עורק תחבורה של האימפריאליזם".
כפי שכתב עליהם ישראל גלילי: "לשם עקירת הנוער ממסכת ההגשמה דרוש להשכיח מלבו וממחשבתו את הסולידריות היהודית לבניין המולדת"…
בן-גוריון, בספרון שכלל בתוכו את סידרת מאמריו בחתימת ס.ש. יריב, חידד את השאלה:
"ואם תזדמן שעת הכושר ויעלה הרצון מלפני שליטי מוסקבה "לשחרר" את המוני העובדים היהודים מהדיכוי של נשיאי ישראל, ולהסיר מעליהם את עול "ההשתעבדות לאימפריאליזם האמריקני", ויחליטו להשליט בישראל משטר של "דמוקרטיה עממית", כפי שעשה הצבא הסובייטי בארצות מזרח אירופה, מה תהיה עמדתם של "הציונים החלוצים" מהשומר הצעיר בהזדמנות כזו, ואיך יתנהגו חברי השומר הצעיר בצה"ל?
היעמדו עם מדינת ישראל "המשועבדת לאימפריאליזם האמריקני", ויגנו עליה, אף על פי שאין בה אלא דמוקרטיה פורמלית הנטולה "עצמאות אמת", ואין בה משטר של "דמוקרטיה עממית", או שהשומר הצעיר, על משקיו, מנהיגיו, וחייליו בצה"ל, יהיה נאמן למדיניות המוצהרת של מפ"ם – ויעמוד לימין "המשחררים" מטעם "עולם המהפכה" במלחמתו נגד אויביו בחוץ"?
אחר כך הלך בן-גוריון שלב נוסף, וחזה אפשרות שחזון ה"דמוקרטיה העממית" מתגשם בעיראק,ואח"כ ביתר ארצות ערב סביבנו.
"אין זה כלל וכלל מן הנמנע ש"נס" זה יתרחש גם בעיראק, ו"החלקים הבלתי נפרדים של עולם המהפכה" בתוכנו – ממק"י ועד השומר הצעיר, ישמחו וישישו ואף יצהלו לקראת "מהפכה" זו.
ונניח שבעקבות עיראק הולכות סוריה ועבר הירדן, וכל ה"דמוקרטיות העממיות" הללו, באות "לשחרר" את המוני העובדים המשועבדים בישראל, מה יעשו האבירים של "הציונות" החלוצית והסוציאליזם המהפכני?
היילחמו יחד עם "הרפורמיסטים והבורגנים" למען עצמאות ישראל כמו שהיא, או יתנו ידם לדמוקרטיות העממיות?
במילים אחרות במי יבגוד השומר הצעיר במקרה כזה? היבגוד "במולדת הסוציאליזם המתגשם", או יבגוד בעמו היהודי, ובמולדתו הישראלית"?
50 שנה אחרי שכתב בן גוריון את הספר: "השומר הצעיר והקומוניזם", נראה שנבואתו של בן-גוריון התגשמה, לאור התגייסותם של מנהיגים של השמאל הישראלי היום למערכה הפסיכולוגית פוליטית של הערבים.
https://rotter.net/forum/gil/5535.shtml#14
הודעה 14
"הציבור הנאור בישראל לדעת השופט אהרון ברק הם מצביעי מר"צ והפאשיסטים של חד"ש"!
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGKMEE&c41t4nzVQ=EEJ
"השמאל הקיצוני היה שותף להסכם הטמא שהוביל בסופו של דבר לשואה"
עו"ד יורם שפטל על הקשר המשולש בין היטלר, סטאלין ואנשי השמאל בישראל.
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDKHE&c41t4nzVQ=EEJ
– "לו השמאל הקיצוני היה פועל אחרת יכלו למות הרבה פחות יהודים בשואה".
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FHDKHG&c41t4nzVQ=EEJ
הספר עוסק בסקירה וניתוח של מערכת היחסים של השמאל המערבי עם רודנים, קבוצות טרור ואידאולוגיות, השוללים זכויות אדם בסיסיות ומבצעים פשעים כנגד המין האנושי.
הקדמה
במהלך המאה ה-20, השמאל המערבי תמך באופן שיטתי במכונת הריגה טוטליטרית אחת אחרי השנייה.
אינטלקטואלים ואנשי רוח בולטים, החל מג'ורג' ברנרד שאו, דרך ברטולד ברכט וכלה בסוזן זונטאג העריצו והִללו רוצחי המונים כמו לנין, סטאלין, מאו, קאסטרו והו צ'י מיין, דיקטטורים אשר נהגו למצוא צידוקים אידאולוגיים לזוועות אותן חוללו, תוך שהם מאשימים את אמריקה ואף את הקורבנות עצמם, בפשעים אותם בצעו.
לאחר ה- 11.9.2011, כאשר פולחן המוות של האיסלמיסטים הפך להיות לסיוט הגרוע ביותר של המערב, ההיסטוריה החלה חוזרת על עצמה.
השמאל העניק שוב את תמיכתו וחיבתו לרוצחי המונים והפנה קיתונות של בוז כלפי אמריקה והמערב. ההבדל היחידי סביב תופעה זו בתקופה הנוכחית, היה שהרוצחים האהובים ביותר על השמאלנים לא הניפו את הדגל האדום של מהפיכת הפרולטריון, אלא את דגלו השחור של הג'יהאד האיסלמי.
כפי שעשו במאה העשרים לפניהם, שותפים לדרך ולאמונה כמו ג'ימי קרטר, נועם חומסקי, מייקל מור וטום היידן, הושיטו את ידם שוב לעריצים צמאי דם אשר דעתם נתונה אך ורק להרס אנושי.
ספר זה מוקדש לחקר הסיבות לכך.
לִיבַּת השמאל המודרני מושתתת על שורשיו הקדומים של השמאל הקומוניסטי/פרוגרסיבי אשר שאף לכך שהמערב יפסיד במלחמה הקרה מול ברית המועצות.
על בסיס שנאתם לארצות הברית, פעילי השמאל כרתו ברית עם האיסלם הרדיקלי, אשר מקורות נביעת שנאתו כלפי ארצות הברית עמוקים לא פחות.
במילים ובמעשים, שני בעלי ברית אלו מפשטים את המצב בכך שהם מתייחסים לכל דבר בתרבות המערבית כאל מייצג רוע וכאל מה שאיננו ראוי לשימור; הם שואפים לראות את חופש וזכויות הפרט נדרסים בכל אמצעי אפשרי, כולל מהפכה אלימה.
אחרת כיצד ניתן להסביר את עלייתו לרגל של נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר באפריל 2008 לקהיר ולדמשק כדי להיפגש עם מנהיגי ארגון הטרור חמאס ולאמצם אל לבו?
כיצד ניתן להסביר את הדחף שלו ללחוץ ידיים מתוך הזדהות עם טרוריסטים שעל ידיהם דם של ישראלים רבים, כמו גם אמריקאים?
קרטר נפגש עם חאלד משעל, מנהיג חאמס, מי שנחשד על ידי שלטונות ישראל כמוח המתכנן מאחורי פיגועי טרור רבים ומדיווחים עולה שחטיפת החייל הישראלי גלעד שליט בשנת 2006, בוצעה בהוראתו של משעל. משעל הבהיר באופן עקבי ונחוש שקיומה של ישראל הוא בלתי נסבל ושיש לחתור להכחדתה של מדינת היהודים ולעשות הכל כדי להשיג זאת באמצעות מסע בלתי נלאה לרצח עם. כוח החיים של מסע זה טבוע באמנת חמאס, שבה מוצהר במפורש כי המטרה הראשונית היא הכחדה של מדינת ישראל.
זאת הסיבה מדוע מאז נסיגת ישראל מעזה בשנת 2005, וסיומו של מה שנקרא ה"כיבוש", החמאס וקבוצות טרור פלשתיניות נוספות, ירו למעלה מ- 6000 רקטות ופצצות מרגמה (מאז נכתב הספר, עלה כמובן מספרן – ש.ש). העובדות הללו והמציאות לא מנעו כמובן מג'ימי קרטר לצאת למסע האודיסאה החמאסי שלו; תחת זאת, הן שימשו עבורו השראה. לאחר פגישתו עם משעל ודמויות נוספות מן החמאס, הנשיא לשעבר יצא בהצהרה שארגון הטרור מוכן כעת לחיות בשלום לצד ישראל ושהוא יכיר במדינה היהודית. לא צריך היה לחלוף זמן רב כדי שהחמאס יפרסם הבהרה. מה שברור הוא שהתרחשה כאן אי הבנה מוזרה ומכוונת. זמן קצר לאחר הצהרתו הבלתי מובנת של קרטר, הצהיר ארגון חמאס שמטרתו המוצהרת נותרת על כנה: המחויבות להשמיד את מדינת ישראל.
בניסיונו המוזר לתאר בעיני הציבור את הטרוריסטים כשומרי שלום ולטשטש את מסעם לרצח עם, קרטר כמובן נלכד בטראנס שכפה על עצמו. הוא נזקק למסך עשן, סוג מסוים של שקר זמני, על מנת לערפל את האמת וכמיהה אפלה אשר הובילה אותו לזרועותיהם של האויבים המושבעים והקטלנים של אמריקה, ישראל והחופש.
כמיהתו זו של קרטר איננה חדשה.
למעשה, מרגע שבו השיג ארגון הטרור ניצחון בבחירות בעזה בפברואר, 2006, הנשיא לשעבר הפך להיות לתומך נלהב. הוא הגדיר את עצמו כמי שהיה בין הראשונים לברך את קבוצת הטרור על ניצחונה ונפגש עם מנהיגיה ברמאללה, שם יש משרד ל"מרכז קרטר".
כאשר החל ארגון החמאס בטיהור הדמים שלו בעזה, שהיה צפוי, והזין את מתקפות הרקטות על אזרחים חפים מפשע בישראל, נותר קרטר שותק. במקום לגנות את חמאס, הוא פתח במסע תמיכה רעיל של איש אחד למען ארגון הטרור, כשהוא מדרבן ומעודד את הקהילה הבינלאומית לתמוך בחמאס באמצעות כספים דרך תכניות סיוע של האו"ם, ולאחר מכן כינה זאת "פשע" כאשר הכסף לתמיכה בתוכנית רצח העם של חמאס, לא הגיע ליעדו.
לכל אשר פנה, הצהיר קרטר שוב ושוב שחמאס הנו ארגון המוכן לשלום, ובתהליך פיזור השקרים הללו לכל עבר, הוא הפיץ בקשות רבות לשחרורם של אלפי טרוריסטים פלשתינים הכלואים בבתי הכלא בישראל ודם של אזרחים ישראלים על ידיהם. הפלירטוט של קרטר עם חמאס, מדגים בצורה מזוקקת היטב את הכוונות הנטועות בלבו של השמאל.
בניסיונו המוזר לתאר בעיני הציבור את הטרוריסטים כשומרי שלום ולטשטש את מסעם לרצח עם, קרטר כמובן נלכד בטראנס שכפה על עצמו. הוא נזקק למסך עשן, סוג מסוים של שקר זמני, על מנת לערפל את האמת וכמיהה אפלה אשר הובילה אותו לזרועותיהם של האויבים המושבעים והקטלנים של אמריקה, ישראל והחופש. כמיהתו זו של קרטר איננה חדשה. למעשה, מרגע שבו השיג ארגון הטרור ניצחון בבחירות בעזה בפברואר, 2006, הנשיא לשעבר הפך להיות לתומך נלהב. הוא הגדיר את עצמו כמי שהיה בין הראשונים לברך את קבוצת הטרור על ניצחונה ונפגש עם מנהיגיה ברמאללה, שם יש משרד ל"מרכז קרטר".
כאשר החל ארגון החמאס בטיהור הדמים שלו בעזה שהיה צפוי, והזין את מתקפות הרקטות על אזרחים חפים מפשע בישראל, נותר קרטר שותק. במקום לגנות את חמאס, הוא פתח במסע תמיכה רעיל של איש אחד למען ארגון הטרור, כשהוא מדרבן ומעודד את הקהילה הבינלאומית לתמוך בחמאס באמצעות כספים דרך תכניות סיוע של האו"ם, ולאחר מכן כינה זאת "פשע" כאשר הכסף לתמיכה בתוכנית רצח העם של חמאס, לא הגיע ליעדו.
לכל אשר פנה, הצהיר קרטר שוב ושוב שחמאס הינו ארגון המוכן לשלום ובתהליך פיזור השקרים הללו לכל עבר, הוא הפיץ בקשות רבות לשחרורם של אלפי טרוריסטים פלשתינים הכלואים בבתי הכלא בישראל ודם של אזרחים ישראלים על ידיהם.
הפלירטוט של קרטר עם חמאס מדגים בצורה מזוקקת היטב, את הכוונות הנטועות בלבו של השמאל.
****************
* ג'מי גלזוב, דוקטור להיסטוריה ומומחה בתולדות הקומוניזם החי כיום בארצות הברית, נולד בברית המועצות של טרם נפילת חומת ברלין. הוריו היו מתנגדי משטר וסבו שהיה רופא בצבא הסובייטי נרצח על ידי הנ.ק.ו.ד לאחר שסירב לקחת חלק כרופא בעינויים שבוצעו במתנגדי משטר במרתפי המשטרה החשאית הסובייטית.
כשהיה גלזוב בן 5, נמלטה משפחתו לארצות הברית.
כיום פעיל ג'מי גלזוב כנגד עליית האיסלם הפוליטי בארצות הברית.
הספר מוקדש לסבו, אבי אמו, גרגורי רפאלסקי.
Glazov, Jamie; United in Hate: The Left's Romance with Tyranny and Terror Midpoint Trade Books (2009).
https://www.youtube.com/watch?v=nwK7VRkbGiU
עייפתי מהצביעות במאמרים הרבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם החופש האקדמי.
בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל "היהודית-הציונית" וחותרת להפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" בכל האמצעים, כשגם אינטרסים אישיים צצים פה ושם.
חודשים לפני שפרשת "אם תרצו" עלתה לכותרות, פניתי במכתב לרקטור אוניברסיטת חיפה ובו גוללתי בפרטים, כולל ציון שמות אנשים, תאריכים, מקומות ונושאים של עשרות כנסים שאורגנו על ידי סגל מהשמאל הרדיקלי בקמפוסים.
המשתתפים הם רק "משלהם" (או מרביתם "משלהם"). המכנה המשותף לנושאי הכנסים הוא השחרת פניה של ישראל (קוראים לזה "חופש ושיח אקדמי"). הבאתי דוגמאות של ספרים שנכתבו או נערכו על ידי חבורה זו בלבד. הביבליוגרפיה גם היא רק משלהם והנושאים, כאמור, השחרת פניה של ישראל, גם אם צריך לשם כך לעוות את המציאות, לקשקש, אוי כמה לקשקש והכל תוך הפגנת בורות. כמובן הכל עטוף בעברית נמלצת ושחצנות של ידענים.
הבאתי בפניו דוגמאות וטכניקות של אישרור דוקטורטים, תזות לתואר שני ועליות בדרגה של חברי הקבוצה. טוב עשה "המכון לאסטרטגיה הציונית" שהראה את הדיפוזיה של פעילות "החבורה" והשתלטותה האטית אך המתמדת על אוניברסיטאות ומכללות.
אין צורך לעקוב אחר מה שנאמר בשיעורים, מספיק לקרוא את פרסומיהם ולהשתתף בכנסים שאורגנו על ידי חבריהם, כדי לקבל תשובה ברורה במי עסקינן.
הצעתי במכתבי, לא לפטר ולא לבלוש חלילה, אלא לזמן בדחיפות את ראשי האוניברסיטאות, לטכס עצה כיצד לעצור איום זה על האקדמיה הישראלית. לא "אם תרצו" או "המכון לאסטרטגיה הציונית" פשעו, ההתעלמות ממוקד סרטני זה וגרורותיו בתוככי האקדמיה הוא הפשע ולכן אני שמח שהעניין עלה סוף סוף לסדר היום.
אסיים בשתי דוגמאות שחוויתי אישית מחבורה זו: בראשית השנה פירסמתי מסמך שערכתי על "מהגרים מאפריקה או פליטים". כעבור חודשיים נשלח מכתב להנהלת אוניברסיטת חיפה מצוות "חוקרים" ממכון ון-ליר (כולם מרצים באוניברסיטאות ומכללות) ובו תלונות על שהמסמך לא מוסרי, לא אתי, ואין בו "שיח אקדמי". בין היתר, התלוננו כיצד העזנו לתשאל מהגרים (זה לא אתי), וכיצד העזנו לדבר על איום דמוגרפי על ישראל (זו גזענות).
בסופו של דבר, נתקבל במשרדי מכתב מעורך דין ידוע שגילה לי כי מרבית "חוקרי" ון-ליר, הם בעצם עורכי דין, המגינים ממש בימים אלו, בפני בג"ץ, על אפריקאי כזה או אחר, ואני קילקלתי להם את ההצגה!
ודוגמה אישית נוספת: כמו כל ספר לימוד גם ספרי "גיאוגרפיה של המזה"ת" (2004) עבר בדיקה של מומחים מטעם משרד החינוך. אחד הבוחנים, מן השמאל הרדיקלי, הגיב בטענה ש"הרושם שיוצר הספר שהוא מבקש שלא לקחת חלק בבניית אתוס של שלום.." ראו מה הוא דורש מהמחבר – לשנות את המציאות באזור ולבנות משהו מדומיין. ולסיום: "ספר זה נמנע כמעט בכל תוקף מלהצטרף להערכה שאתוס הביטחון במזה"ת מתחלף באתוס אחר".
הבודק המליץ לפסול את הספר. כמה טיפשות וחוסר פתיחות אקדמית יש בביקורת זו. הספר לא נפסל. הוא נלמד על ידי מאות אלפי תלמידים, והמציאות, שאותה הוא רצה לשנות כדי שתתאים לעמדות השמאל הרדיקלי ההזוי, מוכיחה כי המחבר צדק: אתוס הביטחון חי ובועט והשלום, לפחות הבוקר, רחוק מאתנו.
לא מדובר בכמה "עשבים שוטים".
מדובר בחבורה גדולה המסכנת את האקדמיה הישראלית, שכן נבנית כאן תשתית לתת-אוניברסיטה משלהם, שהכריזה מלחמה על ישראל היהודית והכל כשר בעיניה, כולל כיפוף האקדמיה למטרותיה. אוי לו לאיש סגל הגון שיפול לידי חבורה זו.
אם תקום ועדת חקירה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, לבירור הטענות הקשות שצוינו במכתבי ובעבודות של אחרים, אשמח להעמיד לרשותה חומרים רלוונטיים. אם ההסתתרות מאחורי מלים כמו חופש אקדמי, חופש הביטוי תימשך, אני מקבל על עצמי לפרסם את תיקי בפומבי.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1218974
כנס שיערך בתנועה הקיבוצית יבקש לקדם את רעיון הפיכת הלאום מ'יהודי' ל'ישראלי'. ח"כ לשעבר משה פלד קורא לתנועה לחזור בה.
בתנועה הקיבוצית יערך ביום ראשון הקרוב כנס שיעסוק בין השאר בשאלת הלאום בתעודת הזהות.
ד"ר חן יחזקאלי בנו של מוטקה יחזקאלי מיוזמי הכנס שנערך לזכר אביו, מסביר לערוץ 7 כי מדינת ישראל למעשה שייכת לכל אזרחיה ולא רק ליהודים, "שאלת תעודה הזהות נידונה בעתירה משפטית של ארגון 'אני ישראלי', כנגד משרד הפנים, שם עלתה הדרישה לשנות את סעיף הלאום ולכתוב ישראלי, בית המשפט סרב לעשות זאת וטען שאין לאום ישראלי, אנחנו מערערים על כך".
לדבריו המניע לכתיבת הלאום יהודי ולא ישראלי, הוא סוג של אנטישמיות, "העובדה שמדינת ישראל לא מכירה בלאום הישראלי היא שורש האסונות שלנו, תאר לעצמך שבארה"ב לא היו מכירים בלאום האמריקאי והיו עושים חלוקה אחרת, האם זו לא הייתה אנטישמיות. מה שקורה כאן במדינת ישראל זו למעשה הנצחת האפליה בינינו לבין הערבים".
בתגובה לדברים אומר חבר התנועה הקיבוצית אל"מ במיל וח"כ לשעבר משה פלד כי אביו של חן יחזקאלי, מוטקה יחזקאלי היה ללא ספק מתבייש בבנו, "אני לחלוטין לא בטוח שהוא היה מרוצה ממה שבנו מוביל דווקא ביום הזיכרון שלו, ואני משווה את זה לכך שאני גם לא בטוח שרבין היה מרוצה ממה שהשמאל הקיצוני עשה מיום הזיכרון שלו".
פלד מצר על כך שהתנועה הקיבוצית החלה לאחרונה להוביל אג'נדת שמאל קיצונית, "שוחחתי אמש עם איתן ברושי מנכ"ל התנועה הקיבוצית, ושאלתי אותו מדוע הם אלה שמובילים דיונים של שמאל קיצוני הזוי שמנסה לערער את מעמדה של מדינת ישראל. האם התנועה הקיבוצית היא זו שצריכה להיות עמוד האש במאבק נגד ישראל יהודית. הרי הבג"ץ הביע את עמדתו והם לא נרגעים, הם מערערים וביקשו דיון חוזר בהרכב מורחב כדי להמשיך ולנגח את מדינת ישראל היהודית ועל זה התרעומת שלי. דיונים כאלה צריכים להתקיים בגבעת חביבה אצל השמאל הקיצוני מפ"ם ומרץ ולא בתנועה הקיבוצית. הלאום שלנו בארץ ישראל זה יהודי, וזה לא צריך לפגוע בזכויות הישראלים אזרחי ישראל שאינם יהודים".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/264574
תגוביות:
1.הערב רב שולט וצריך לברור אותו ולהקיאו מתוכנו.
2.אם יבדקו טוב ודאי ימצאו שהקרן לישראל החדשה מעורבת בעניין.
3.כדאי שהשמאלנים ישנו את הלאום שלהם ל"כוזרים".
4.המילה ישראל הינה מילה נרדפת ליהודי כי אנחנו עם ישראל. מי שלא מעם ישראל לא זכאי להגדרה הזאת. יש להגדיר ערבים ואחרים כערבים אזרחי ישראל ולא כערבים ישראלים. אין דבר כזה ערבי ישראלי. יש רק ערבי אזרח מדינת ישראל.
5.וכדאי גם להעביר את היום החופשי ליום ראשון, לבטל את חופשת חנוכה ולחגוג את חג המולד ועל הדרך נצום ברמדאן כדי שגלאון לא תכעס.
6.איך אמר יעקב חזן: "ביקשנו לגדל דור של אפיקורסים וקיבלנו דור של בורים ועמי ארצות".
7.אביו מוטקה יחזקאלי היה איש ציונות ועשייה יהודית מובהק.
8.אם כיהודים אנחנו לא מסוגלים "לשכנע" את אומות העולם שארץ ישראל שייכת לנו מה נראה לשמאלנים מהקיבוצים שיקרה אחרי שנשיל מעצמנו כל קשר ליהדות? אז כל הטיעונים של הפלשתינים יהיו צודקים ואין לנו מה לחפש בארץ ישראל.
"מה אתם בוכים"
הכי מצחיק כשאומרים "הימין בשלטון כבר 436 שנה, מה אתם בוכים"?
קודם כל "הימין" בשלטון הרבה פחות ממה שנדמה.
בגין אמנם היה ראש ממשלה שתי קדנציות, אבל אחר כך היתה ממשלת רוטציה ליכוד-מערך, והיו את השנים של רבין ושל אהוד ברק ושל שרון ושל אולמרט.
במקרה או שלא במקרה, בשנים שהליכוד היה בשלטון היתה קפיצה אדירה ברמת החיים בישראל וגם נחתם חוזה שלום עם האוייבת הכי גדולה של ישראל – מצרים, שלום דומה מאוד לזה שסאדאת הציע ב- 1971 וגולדה ודיין גלגלו אותו מהמדרגות.
הווה אומר: היהירות של השמאל, חוץ מהרעלת האווירה הישראלית, סביר שגרמה למלחמה אחת לא חיונית שנקראת מלחמת יום הכיפורים.
זו היתה אותה יהירות שגרמה למימסד לחשוב שצה"ל יטאטא את המצרים עם חטיבה אחת ושהסורים לא יחזיקו מעמד שעה בקרב.
נהרגו יותר מ- 2,300 גברים ישראלים צעירים ובריאים. אלפים אחרים סוחבים צלקות גופניות ונפשיות קשות עד היום.
זו אותה יהירות שגרמה לרבין לקרוא למתנחלי הגולן פרופלורים ולא להקשיב לאזהרות לגבי הכוונות האמיתיות של ערפאת.
יותר מאלף ישראלים נהרגו. אלפים אחרים סוחבים צלקות גופניות ונפשיות קשות עד היום.
זו אותה יהירות שאיתה מסתובב השמאל בעולם היום ומנסה לגרום לממשלות ולארגונים זרים לכפות על ישראל הסדר שאזרחיה לא רוצים, או שאולי היו מוכנים לשמוע עליו אם לא היו קוראים להם "גרועים מאיראן".
כי הוא יודע יותר טוב מהם מה טוב ונכון עבורם.
מה טוב ונכון בכלל.
הוא תמיד ידע.
אמת. בגין ניצח לבדו את המימסד השמאלני שאין לו התחלה וסוף ב- 1977.
ב- 2014 בית המשפט הישראלי קובע שטובת אזרחי סודן ואריתריאה גוברת על זו של אזרחי ישראל ובטקס שמעולם לא היתה צריכה להישמע בו מילה פוליטית אחת משפילים את אחד האמנים הישראלים הכי אהובים ומוכשרים אי פעם.
את השנאה כלפיו השמאל מרוויח ביושר.
http://hazavit.com/?p=1673&fb_action_ids=10152202810414044&fb_action_types=og.likes&fb_ref=.UvLdFfZm4Qx.like&fb_source=feed_opengraph&action_object_map=%7B%2210152202810414044%22%3A285224371628251%7D&action_type_map=%7B%2210152202810414044%22%3A%22og.likes%22%7D&action_ref_map=%7B%2210152202810414044%22%3A%22.UvLdFfZm4Qx.like%22%7D
תגוביות:
1.דיאלוג זה כששמאלנים מדברים עם עצמם
לא באמת ניצחון ימני
השבוע היכה גלים ראיון שערכו עמית סגל וליאור פרידמן בחדשות הלילה של ערוץ 10 עם רם כהן, שהוא שמאלן צפון תל אביבי שעוסק בהוראה. הראיון נתפס אצל ידידיי מימין כסוג של ניצחון מכיוון שהוא חשף את דעותיו של רם כהן, כמייצג מחנה, בשבח חופש ביטוי א-סימטרי, מוטה שמאלה. רם כהן טען שיתקשה מאוד לתת למורה מהשטחים ללמד אצלו מכיוון שהיא מסמלת בגופה הדרה ושימת פלסטינית בכלובים, אבל שמורים מסוגו של ורטה הם ברכה לכל מערכת.
ידידי מימין ראו בראיון הזה סוג של ניצחון. אני רואה בו כישלון. מכיוון שעמית סגל וליאור פרידמן נכשלו בשאלותיהם. הם לא היו צריכים לשאול את רם כהן למי הוא יתן ללמד בבית הספר שלו ולמי לא, שזו שאלה תפלה וחסרת משמעות אמיתית, אלא מדוע הוא יגן בחירוף נפש גדול כל כך על תלמידיו מפני היחשפות לדעה שלעם היהודי יש זיקה ליהודה ושומרון ונוכחותו באיזורים האלה אינה ביטוי לדחף לכיבוש אלא לרצון בהמשכיות היסטורית.
כל הטענה לחוסר המוסריות הבסיסית של שהיית יהודים ביהודה ושומרון נחה על כתפי הסוגיה הזאת: האם לעם היהודי יש זיקה היסטורית ליהודה ושומרון ועמית סגל וליאור פרידמן כשלו בשאלותיהם משום שהעיסוק בשאלת למי יתיר רם כהן ללמד איננה אלא מתן הזדמנות לו לשטוח את תפיסת עולמו הפגומה והחד צדדית. אבל אנחנו כבר יודעים מה טיפוסים מסוגו של כהן חושבים על מתנחלים, תודה רבה. כשהם שואלים את השאלה המתגוננת מדוע לא ירשה למורה מתפוח ללמד אצלו זה כאילו שהם מפנימים את העובדה שליהודים אין זכות מוסרית לשהות ביהודה ושומרון וכל השאלה היא איפה מותר למי שגר שם ללמד, במקום לתקוף את רם כהן ואת תפיסת עולמו במקום שבו היא רגישה באמת: המקום שבו היא גורסת שאדמת יהודה ושומרון חייבת להיות נקיה מיהודים.
כשהשאלה הזאת לא נשאלת על ידי מיטב המוחות התקשורתיים שלנו זה לא משנה שרם כהן יוצא פוץ טיפש. הנרטיב שלו מנצח.
התנשאות, הטפה
איש אינו יודע בוודאות מתי הפסיק השמאל לדבר איתנו והתחיל לדבר בעיקר עם עצמו ועם חבריו, המדומיינים והאמיתיים, מעבר לים. מצד שני, זה גם לא כל כך חשוב מתי התחילה המגמה הזו: במציאות חיינו העכשווית, שהיא בעיקר מה שמעניין, בחינה של התבטאויות של דמויות בולטות בשמאל מלמדת שהקיום הממשי של ישראלים ממשיים ממש אינו מעניינם. הם ממלאים כאן פונקציה אחת בלבד: משרד הסברה של השלום והאמת.
שוב ושוב אתה רואה את זה קורה. הימין מביע חששות אמיתיים, קונקרטיים: מה יקרה אם נעניק לפלסטינים מדינה זו תשמש בעיקר כנקודת משען תעמולתית-לוגיסטית להמשך המאבק הערבי בציונות? האם ניתן לבטוח בכוונות הערבים? האם יש לערבים נציגות מוסכמת? האם הם ירגישו מחוייבים להסכם, לכשייחתם? האם ניתן לבטוח ביכולתה של ארה"ב לערוב לקיום ההסכמים בהתחשב בשינויים התרבותיים, הפוליטיים והדמוגרפיים שעוברים עליה? האם הערבים בשלים לפיוס עם העם היהודי או שהם לכודים ללא מוצא בתרבות של שנאה ולעומתיות שמשמשת אותם הכלי העיקרי לאי התמודדות עם מצבם העגום, התמודדות ממנה הם פוחדים פחד מוות?
התשובה של השמאל לכל השאלות האלה, ולאחרות, טובות ומבוססות על הניסיון היהודי-ישראלי כמוהן, היא כדלקמן:
מדינת ישראל הגזענית והפשיסטית היא חממה מבעיתה של ציבור נחות בעל רגשות לאומניים, קולוניאליסטיים ואנטי-דמוקרטיים המתאכזרת ללא סיבה וללא רחם לעם כבוש ומצדיקה את הסטריאוטיפים הגזעניים הקיימים כלפי העם היהודי כחסר לב ואתנוצנטרי עד זוב דם.
זה, בשינויי נוסח קלים, מה שאתה שומע מזהבה גלאון, מעמוס עוז, מגדעון לוי, ממרצים החתומים מטה על מודעת חרם זו, ממאמר המערכת של הארץ, מבין המערכונים של ארץ נהדרת, מההיסטוריונים החדשים, מבכירים בפרקליטות ובמערכת המשפט, מהסופרים והאומנים והדוברים והנואמים של השמאל.
זאת יש לדעת: השמאל לא מדבר איתנו, הוא מדבר עלינו. מטיף ונואם ומהגג ומתפלסף אבל עושה רושם שאין בו שום רצון לנהל דיאלוג עם החברה הישראלית, אם הוא בכלל רואה עצמו חלק ממנה.
הפרדוקס הוא שהשמאל הישראלי בהטפותיו מפגין חוסר מסוגלות וחוסר רצון לקיים עם אנשים החולקים איתו שפה ועם ותרבות והיסטוריה את השיחה שהוא דורש שאותם אנשים בדיוק יקיימו עם מי שלא חולקים איתם את כל אלה ולא אחת הצהירו על כוונות השמדה ורצח כלפיהם.
הכעס והבוז כלפי השמאל – וישנם לא מעט כאלה – נובעים בדיוק מהנקודה הזו.
העובדה שהשמאל לא מבקש להשפיע על ערכי החברה הישראלית בדרך של דיאלוג המבוסס על כבוד הדדי ותחושת שותפות אלא בדרך של הצלפה ובוז והסתירה במסר של השמאל כפולה: פעם אחת שהוא מבקש מהחברה הישראלית לקיים עם אויבייה דיאלוג שהוא לא מסוגל לקיים איתה ופעם שניה שהוא מתיימר לדבר בשם האדם הפשוט תוך שהוא נוקט כלפיו עמדה בסיסית מלאת התנשאות ובוז.
השמאל הישראלי חייב להחליט: או שהוא חלק מהחברה הישראלית ולכן חייב לנהוג בשאר החברים בה כבוד, או שהוא לא ואז המחשבות שלו עליה לא מעניינות ולא רלוונטיות. הפסיחה על הסעיפים עד כה מצדיקה את תדמיתו כמחנה למתבגרים שבעיקר מעוניינים להיצמד לתחושה הכה משכרת של יתרון דעה וערך עצמי.
לוחמי חופש על אמת: האחים קליצ'קו
מזרח אירופה באופן מסורתי זוכה למעט מאוד כיסוי תקשורתי במערב. מצד אחד אין בה אופציה לתמונות זוכות פרסים של ילדים מזי רעב ליד נשרים כמו באפריקה, ומצד שני מצבה הכלכלי-חברתי העגום למדי מעורר צורך להתמודד עם מה שגרם לו, הלא הוא הקומוניזם החביב והנעים שרבים בתקשורת, אולי מחמת הIQ יוצא הדופן שניחנו בו, עדיין חושבים עליו בחיבה ונמנעים מלעשות לו יחסי ציבור רעים.
וגם אי אפשר להאשים את אמריקה או ישראל במצבן של הונגריה או אוקראינה: ובלי אשמה יהודית או אמריקאית, עם עבר קומוניסטי מדכא וללא מוטיבציה לזכיה בפרסים תקשורתים לעיתונות יש מעט מאוד סיבה להתעניין בחלק הזה של העולם.
זה לא אומר שאין שם אנשים מעניינים או שלא קורים שם דברים מרתקים. ההתרחשויות הנוכחיות באוקראינה, למשל, לו התחוללו במדינה מערבית או ערבית היו זוכים לכיסוי אינסופי ואלפים על אלפים של שורות חגיגיות על דמוקרטיה ואומץ ועתיד חדש ושחר חדש ויום מאיר ושינוי וקדמה – כל המילים שהשמאל התקשורתי מאוהב בהן כשהן קורות במקום שיש בו סיכוי לפוליצר או לשימוש בנרטיב האהוב של אשמת המערב/אמריקה/ישראל וטיפוח שונאיהם. במקום זה אנחנו מקבלים כתבה פה ושורה שם.
Euroaidan_2013_Mstyslav_Chernov
—אלוף עולם ומנהיג עממי. ויטלי קליצ'קו בהפגנה בקייב. צילום: Mstyslav Chernov
אם הייתי יכול להשיג תקציב ולנסוע לאוקראינה כדי לסקר את ההתרחשויות הדרמטיות, הרות הגורל שקורות במדינה הזו הייתי עושה זאת בשמחה. בינתיים הייתה רוצה להסב תשומת לב לשמותם של שני אחים – ויטלי וולדימיר קליצ'קו, שניהם אלופי עולם במשקל כבד באגרוף. האחים האלה הם השמות הבולטים באגרוף במשקל כבד בעשור האחרון, בוודאי מאז פרישתו של לנוקס לואיס.
האחים קליצ'קו, שניהם מולטי מיליונרים ובעלי אזרחויות זרות יכולים לחיות את חייהם הנוחים בכל נקודה שיבחרו על פני כדור הארץ. במקום זה הם מפגינים כתף לצד כתף עם אחיהם האוקראינים במאבקם לשחרור מעולה המכביד של רוסיה, שכרגיל מתערבת ובוחשת בענייני שכנותיה. הפעם רוסיה מונעת מאוקראינה בכל דרך מלהתקרב לאיחוד האירופי, התקרבות שרוסיה תופסת כאיום על ההגמוניה שלה במזרח היבשת.
להתגרות ברוסיה זה אמנם לא מסוכן כמו להיות דרייפוס בטבעון, אבל בכל זאת אנחנו זוכרים שאוייבי רוסיה נוטים לסיים את חייהם בתאונות אקזוטיות: הנה למשל נשיא פולין לך קצ'ינסקי, לצד עשרות מראשי המדינה, מת בהתרסקות מטוסו ליד סמולנסק ב- 2011. אנחנו עוד זוכרים את הרעלתו של אלכסנדר ליטביניינקו, סוכן ה-FSB הרוסי (יורשו של ה KGB) לשעבר ב- 2006 בפולוניום.
רוסיה היא מדינה שבאופן שגרתי עיתונאים ומתנגדים פוליטיים מוצאים בה את מותם – או יותר נכון מותם מוצא אותם. נגד המנגנון העצום והאפל הזה שהוא כוחה הברוטלי וחסר המעצורים של רוסיה, האחים קליצ'קו מתייצבים באופן גלוי. בעיני זה הופך אותם ללוחמי חופש מהבולטים ומעוררי ההשראה של תקופתנו.
http://hazavit.com/?p=1664
השמאל הפוסטציוני החדש
אין שום דמיון בין השמאל הישן לבין השמאל החדש. אין פלא שבלשון המדוברת לא אומרים 'שמאל חדש' (מונח שהיה מקובל עוד בשנות השבעים) אלא מדברים על שמאלנות ('רב מילים' – המילון השלם החדש של יעקב שוויקה, אומר: "שמאלני, בישראל לרוב בנימת גנאי").
שורשי השמאלנות הישראלית הם בשמאל החדש האירופי שהחל להתגבש באנגליה לאחר מבצע סיני, והגיע לשיאו בארצות-הברית שהביאה לסיום מלחמת וייטנאם.
לישראל הגיע השמאל החדש קצת באיחור. תחילה הוא מצא את ביטויו בתנועות קיצוניות קיקיוניות נוסח 'מצפן', שהיו אנטי-ציוניות במוצהר. בהמשך התגבשה התפיסה של השמאל החדש בתנועות פוליטיות לגיטימיות, אליהן עברו גם אישים מן השמאל הציוני הישן. התגבשות זו החלה בראשית שנות השבעים בכמה תנועות:
תנועת 'מוקד' היתה ברית בין המפלגה הקומוניסטית (מק"י) בין קבוצת תכלת-ארום שפרשה ממפ"ם, בראשות מאיר פעיל. האלמנט הציוני שבראשות מאיר פעיל גבר וזו היתה התנועה הציונית הראשונה שתמכה בכינון מדינה פלסטיניית. אחרי 'מוקד' באה תנועת 'של"י', שאיגדה את אנשי 'מוקד', קבוצות יוניות ממפלגת העבודה בראשות לובה אליאב, 'הפנתרים השחורים' וחברי תנועת 'העולם הזה'. במפלגה היו חברים גם אישים כמו עמוס עוז, א.ב. יהושע ואחרים השייכים לקונסנזוס הציוני. תנועה זו התפוררה בשנות השמונים. אבל אין ספק שהיא נתנה הכשר לרעיונות שהיו מוקצים מחמת מיאוס בשמאל הציוני הישן.
התנועה היחידה שפרצה לעמדת כוח במפה הפוליטית היא 'התנועה לזכויות האזרח', שהוקמה ב-1973 על ידי שולמית אלוני. בשנות השמונים הצטרפו אליה רן כהן משל"י, מרדכי בראון ודדי צוקר מ'שלום עכשיו' ויוסי שריד ממפלגת העבודה.
השמאלנות הישראלית
*הם התרחקו מאוד מן היהדות. כמו בכל הכללה, גם בזו יש יוצאי דופן. לובה אליאב היה יהודי שורשי מן הסוג של השמאל הישן. שולמית אלוני היא חצי רבנית בידע ההלכתי שלה. אבל על הציבור הנוהה אחריהם אפשר בהחלט לומר כי התרחק מאוד מן היהדות. הם אינם שונים מכלל הציבור החילוני בישראל, שמערכת החינוך הישראלית השכיחה ממנו את יהדותו. אך בקרב ציבור זה החילוניות היא דגל. המושגים היהודיים היחידים המוכרים להם הם אלו שבהם הם נלחמים- שבת בכביש בר-אילן, קולנוע בשבתות, דיני אישות. הם אדישים לתשעה באב וליום-הכיפורים, אוכלים חזיר בלי להכעיס, חמץ בפסח אינו דווקא אלא סתם אדישות של חול. תשעה באב לא אומר להם כלום, ועכשיו אפשר גם לשבת בבית קפה.
*הם התרחקו מן הציונות. חלקם מודים בפה מלא שאינם ציונים. חלקם יתקוממו נגד הגדרה זו. אך השמאל החדש מעצם הגדרתו – הכרתו בישות פלסטינית, אי הכרתו בזכותנו על הארץ – הופך אותו ללא ציוני בפועל. 'לא ציוני' במושגי השמאל הציוני הישן.
*הם סלון מהפכנים. רובם אינם מוכנים לצאת מן הסלון ליותר מהפגנה גדולה, מצעד של דגלים שחורים, עמידה בצמתות. המונח 'הגשמה' לא קיים במילון שלהם. לא פעם הביעו קינאה במעשי ההגשמה של 'גוש אמונים', אבל כעסו על יעקב חזן כשאמר כי 'גוש אמונים' הם ממשיכי ההגשמה של השמאל הישן.
*האידיאולוגיה שלהם שטחית. גם הכללה זו מחייבת תיקון. מאיר פעיל הוא היסטוריון רחב אופקים. אמנון רובינשטיין, ד"ר גדי יציב, ורבים אחרים בשמאל הישראלי הם אנשי רוח בעלי שיעור קומה. אך הציבור של השמאל החדש הוא נבער לא רק מיהדות, אלא גם מן היסודות ההגותיים שפותחו בשמאל החדש והישן בעולם. מכל מקום, אין להשוות את העמקות והיסודיות של של השמאל הציוני הישן לאלה של השמאלנות החדשה.
אסון ההמרצה
השמאל החדש אמור היה להיות הערת שוליים זניחה בהיסטוריה של הציונות. משקלו הסגולי אינו גדול ממשקלו של וירוס. אך הוירוס הזה חדר ללב המערכת, ללב ליבה של תנועת העבודה הציונית. הוא התנחל שם והשתלט על התנועה. הסיסמה "יומרץ רבין" נשמעה בשעתה כבדיחה אך הפכה לעובדה הרת אסון. אייבי נתן, האידאליסט החביב, ישב בכלא על שנפגש עם יאסר עראפת. שמעון פרס ויצחק רבין קיבלו על כך פרס נובל לשלום.
התנערות טוטלית מן המדינה
איך אדם נהיה שמאלני?
לכאורה התשובה לשאלה זו פשוטה. אדם שוקל שיקול רציונלי ומגיע להכרעה רציונלית וכך הוא מגבש את דעותיו הפוליטיות – על דמותה של מדינת ישראל, היחס ל'תהליך השלום', היחס לדת ולתרבות. לא זה המסלול, אומר לי בחור אינטליגנטי צעיר. תהליך הפיכתו של אדם לבעל מעמד של שמאלני מוצהר אינו מתחיל ברציו ובבדיקת אלטרנטיבות. הוא מתחיל בשאלות של דימוי עצמי, ומסתיים בהכרעה לא רצונית כמעט של עמדה פוליטית.
צעיר, אשר אך זה עמד על דעתו, שואל עצמו: איך אני רוצה להיראות, מה הדימוי העצמי שלי. הצעיר אומר לעצמו, אני רוצה להיות ולהיראות:
*אינטיליגנטי
*משכיל (גם אם לא כל כך הצלחתי בלימודים)
*מוסרי
*נאור
*מתקדם (זה תמיד באופנה)
*לבוש זרוק, ג'ינס קרוע, עגיל באוזן
*אשכנזי (גם אם ההורים שלי לא באו מפולניה)
*מתמצא במה שהולך בעולם הזמר והפופ.
*גר בשינקין או ברמת-אביב ג' או בשכונות הנושקות להם, או לפחות מתחכך בכאלה (גם פלורנטין הולך).
*עוסק במקצוע שהוא IN. היום זה כל מקצועות התקשורת – רדיו, טלוויזיה, עיתונות, אך גם דוברות, פירסום, יחסי ציבור, שיווק, קידום תדמית, ייעוץ לפוליטיקאים. היי טק, מינהל עסקים וכלכלה ורצוי קריירה אקדמית. רק לא צווארון כחול.
אם כך אני רוצה להיראות ולהיות, מה צריכות להיות ההשקפות הפוליטיות שלי? – כמובן שמאל.
שהרי אם אביע השקפות ימניות איחשב בעיני זולתי לציוני, גזעני, בן עדות המזרח, דתי, עולה מרוסיה – בקיצור, כל הדפוקים והמאוסים בחברה. זה לא בשבילי.
http://www.zeevgalili.com/1997/10/10509
ראו גם על השימוש שעושים באידיוטים שימושיים
http://www.zeevgalili.com/2011/09/15950
יורם שפטל: השמאל רוצה מדינה לא יהודית עם עוד מאות אלפי ערבים כי רק כך הם יגיעו לשלטון. צפו
שפטל: אין מי שמתנגד למדינה היהודית יותר מאשר השמאל. למה? במדינה יהודית אין להם סיכוי לחזור לשלטון וזה כבר דור וחצי מוכח בכל בחירות שאין להם סיכוי להגיע לשלטון.
הם צריכים שהמדינה לא תהיה יהודית, הם צריכים להכניס לפה עוד מאות אלפי ערבים ואז אולי יש להם סיכוי להגיע לשלטון, כי אצל השמאל השלטון הוא מטרה בפני עצמה. איך הם היו אומרים פעם – הגמוניה של מעמד הפועלים.
שרון גל: ואיך ישפיע החוק הזה באופן מעשי אם וכאשר יעבור?
שפטל: באופן מעשי לאורך חיינו היומיומיים הוא לא ישפיע, אבל פרשנות של בית המשפט העליון את חוקי המדינה תצטרך לצאת מנקודת הנחה שהעקרון היסודי, הפרשני, הכללי של כל חוק הוא האם הוא מתיישב עם היותה של המדינה מדינה יהודית, מדינת הלאום היהודי או לא.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/287438
עלייתו של ג'רמי קורבין לראשות הלייבור בבריטניה והפיכתה של המפלגה הוותיקה ל"לא בחירה" מסמנים מגמה במערב: השמאל קובע את התודעה וסדר היום, מכרסם בדמוקרטיה הפרלמנטית, ומאס בניסיון להגיע לשררה דרך הקלפי
הרשו לי לא להתלהב במיוחד מעלייתו של ג'רמי קורבין להנהגת מפלגת הלייבור בבריטניה. רבים בימין ובמרכז, גם בבריטניה, חוגגים את העובדה שמפלגת שמאל כמו הלייבור הפכה ל"בלתי בחירה" – כלומר, בבחירות הבאות, עם הנהגה קיצונית כמו זו שנבחרה, מובטח ניצחונו של הימין בדמות השמרנים, אולי גם של הימין הלאומני בהנהגת נייג'ל פרג'.
אבל קורבין, שמייצג את השמאל הקיצוני בכלל העולם המערבי, לא צריך בכלל לשאוף לשלטון. הוא כמובן ינסה להיבחר, אבל בהחלט יכול להיות שבחירתו להנהגת הלייבור מסמנת מפנה שהבשיל בשנים האחרונות בשמאל: להפסיק את החתירה לנצח ולהקים ממשלה, ובמקומה לייצר שליטה מעמדת מיעוט על החברה שבה השמאל הקיצוני פועל.
ממש בתחילת השבוע הודה מיודענו אלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, כי "אני יודע שהאידיאולוגיה שאני מאמין בה לא יכולה לנצח. אני יודע שאנחנו לא יכולים להגיע לשלטון". בכך הוא תירץ את החבלה המטורפת שלו במינויו של דני דיין כשגריר בברזיל. זאת הלגיטימציה שהוא נתן לעצמו לפעול בחו"ל – כי בחברה שהוא שייך אליה, אין לו סיכוי לפעול כך.
המהלך הזה מחזיר אותנו לאמת ישנה, שחזרה ועלתה לאחרונה: האם ישראל צריכה לוותר על היותה מדינה יהודית ולהישאר "רק" דמוקרטית? האמת, שכולם מודעים לה, היא שאם ישראל לא תהיה יהודית, היא גם לא תהיה דמוקרטית. אולי היא תהיה דמוקרטית כמו כל מדינות הרוב הערבי שסביבה, אבל הרי זה מובן מאליו – אין דמוקרטיה ערבית.
אבל מה שצריך לעלות מתוך האמת הזאת הוא שמטרת המאבק נגד המדינה היהודית כמדינה יהודית, כמו גם המפנה הקיצוני בבריטניה, בארה"ב, ביוון, בספרד ועוד, היא להרוס את הדמוקרטיה. שוב, זה חדש רק למי שלא מכיר את שורשי האידיאולוגיה השמאלית-מהפכנית. מעניין רק לראות שהיכנשהו נוצרה הסכמה בקרב השמאל הקיצוני לקעקוע הדמוקרטיה הפרלמנטרית – זה מה שאנחנו רואים בישראל, וזה גם מה שמסתמן מבחירת הלייבור, שעלה על מסלול של הקצנה.
קודם כול, במסגרת התהליך הזה ישנה העדפה לשמאל קיצוני גדול יחסית, אך קטן מבחינה אלקטורלית, נטול יכולת לניצחון בבחירות כלליות. התברר שהשמאל "המתון", השמאל הלאומי, איננו יעיל. הפשרנות הרפורמיסטית שלו נתקעה. חִשבו על המהפך הקיצוני בלייבור – מטוני בלייר לג'רמי קורבין תוך עשור. גם אלון ליאל, אפור ומימי ככל שיהיה, שוטה מדיני שכמוהו, הוא בסופו של דבר תוצר של המערך, של מפלגת העבודה. ליאל גילה שבתור קולב דיפלומטי הוא חסר נוכחות, והפך למהפכן. בתנאי התקשורת והתחבורה העכשוויים זה אפשרי.
מוקדי ההזדהות של השמאל הקיצוני, בבריטניה כמו בישראל, מלמדים על ערכיו: קורבין מזדהה עם ידידיו, חיזבאללה וחמאס. גם בישראל כל מה שמכוון נגד המדינה ואזרחיה, ובייחוד נגד כוחות הביטחון שלה, זוכה להזדהות מצד השמאל הקיצוני. פירושו של המאבק הפלסטיני נגד ישראל הוא העדפה של רודנות טרור על פני דמוקרטיה, זכויות אדם ואזרח ושלטון חוק. בסביבות ראש השנה פורסמו נתוני סקרים שמצביעים על שביעות רצון גבוהה של ערביי ישראל מהחיים בישראל, על הזדהות עם הדמוקרטיה שלה, ואפילו על גאווה בהיותם ישראלים. אבל מול כל נתוני הסקרים, מאמר אחד של גדעון לוי, של יוסי שריד או של עודה בשאראת ב'הארץ' משמעותי יותר. טור אחד כזה, שמתאר את ישראל כמדכאת את הערבים ואת חיי הערבים כסבל מתמשך, עושק וכאבי נכבה נצחיים, שקול כנגד כל נתוני המציאות המפריכים את הנאמר בו.
קשה להבין את כל זה, אבל זו עובדה: בחברות המערביות כיום, השמאל הקיצוני שולט במצב הרוח הלאומי. הוא שולט בקרב על התודעה, הוא קובע את סדר היום. רואים זאת בוויכוחים הציבוריים הבלתי פוסקים עם אותם בעלי דעות קיצוניות, ובייחוד האנטי-ישראלים שבהם.
בבריטניה רואיין אחד ממנהיגי הליברלים-הדמוקרטים, שהביע שביעות רצון מהמצב החדש שיוצר חלל גדול במרכז. מפלגתו, כמובן, תמלא את החלל הזה, ועשויה להרוויח עוד מושבים בפרלמנט בבחירות הבאות. אבל זו נחמה של טיפש, שכבר איבד את היכולת לחשוב במושגים לאומיים. בריטניה כיום, אחרי הבחירות האחרונות – דווקא אלה שבהן קמרון שוב ניצח – מפוצלת וחלשה יותר מאי פעם. הסיבה לכך היא שבמקביל עלתה המפלגה העצמאית הסקוטית, שמבטאת נתק מהאתוס הלאומי הבריטי.
עכשיו, כשגם הלייבור איבד קשר עם כדור הארץ, בריטניה כאילו קָטְנה עוד יותר. הימין השמרני-ליברלי ניכס לעצמו את הערכים הלאומיים ואת נטל המאבק הקיומי, אבל עצם העובדה שכל הערכים הללו מונחים כיום בצד הימני של המפה הפוליטית הוא סימן לחולשה עצומה.
בישראל המצב דומה: בזמן שהימין מתהדר ברוב בקלפי, גוש שמאלי גדול ניתק מהיבשת הישראלית. אין זה רק שהתקשורת הנשלטת על ידי הלכי רוח שמאליים נטרלה את תפקוד הכנסת – השמאל עצמו בונה אליטה משלו, שאינה מזדהה עם מדינת ישראל. להפך, זו אליטה מגויסת למערכה נגד ישראל. המספרים שלה אינם גדולים: כמה מאות פעילים גורמים נזק אסטרטגי באמצעות התארגנויות שמאל הממומנות בידי גורמים זרים.
אפילו האפיפיור מדקלם קלישאות מבית המדרש הקיצוני. הוא תוקף את הקפיטליזם ואת גורמי השינוי האקלימי. אף נתון המתייחס לירידת העוני, להגדלת שטחי החקלאות המעובדת ולכמות המזון בעולם אינם מסיטים אותו מהקלישאות הריקות שלו. ג'ורג' ויל, בעל טור ב'וושינגטון פוסט', הגדיר את רמת הרטוריקה של האפיפיור במונחים של פתקים המוטמנים בעוגיות מזל. אז מה גורם לכולם ברדיו, בבית הנשיא, בבית הנשיא לשעבר ובמאמרי המערכת לדבר כאילו שלפו זה עתה פתק מעוגיית מזל שבורה?
האמת היא שקשה למצוא תשובה אחת ודאית. ברור שזו אותה נוסחה ישנה: דיבורים אוטופיים גבוהים מחד גיסא על צדק, על שוויון ועל אוויר נקי, אבל מאידך גיסא מופגנת, בקרוב ובאופן מיידי, התנהגות פוליטית ניהיליסטית של הרס וחבלה. האם צריך לחזור על השם אלון ליאל? לכאורה אומרים אותם אנשי שמאל: "אני בעד שלום ונגד צה"ל, מדינת ישראל, היהדות, ממשלת ישראל, הקיבוצים, המתנחלים. אני בעד אחווה יהודית-ערבית, אבל גורס שהחברה הישראלית חולה. אני בעד הציונות, אבל חושב שאנחנו אוסף של שבטים נטולי כל סממן מאחד".
באמריקה הגיע השמאל הקיצוני לבית הלבן. שם מתברר ש"הנשיא היהודי הראשון" הוא ידיד גדול של ישראל – אבל לא ישראל של הליכוד, לא ישראל של רה"מ בנימין נתניהו, לא ישראל הנלחמת באומץ נגד טרור ואיומי השמדה, לא ישראל המסתערת על אויביה עם חטיבת 'גולני' והצנחנים, אלא ישראל של 'כיפת ברזל'.
בגלל יסודות המשטר בארה"ב, הנשיא ברק אובמה הפגין את הבוז לכל הצד הפרלמנטרי בדמוקרטיה האמריקנית יותר מכל מנהיג קיצוני אחר. כל המהלך האיראני שלו נעשה תוך קעקועה של הדמוקרטיה הייצוגית, שבאה לידי ביטוי בקונגרס. וכמו בישראל, גם שם הפרלמנט המקומי, הסנאט או בית הנבחרים עוסקים בהצבעות סמליות. זהו הגל החדש של פוליטיקת השמאל. מי שמאמין בקיומה של מדינת ישראל כגוף לאומי דמוקרטי הנועד להגן ולשרת את האזרחים, כדאי לו לקחת את ההתפתחות הזאת בחשבון.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/727/114.html
תגוביות:
1.הימין לא יכול לשלוט משום שהוא אינו שולט ואינו יכול להגיע לעמדת שליטה במוקדי הכוח הרלוונטיים במדינה. שר, חבר כנסת, אפילו ראש ממשלה – כל אלו חסרי משמעות כאשר כל החלטה שלהם מתבטלת בהינף יד על ידי ה'יועץ' המשפטי לממשלה או על ידי שופט בג"ץ, שניהם לא יותר מפקידים שלא נבחרו כחלק מתהליך הדמוקרטי ואינם שונים במהותם מהפקיד היושב בסניף הדואר הקרוב לביתך.
אתם השמאלנים מרגישים בנוח לפלוט את הסיסמא הידועה והשחוקה ש- 'הימין לא יודע לשלוט', כי אימנתם עצמכם בהדחקת עובדות המציאות שסותרות את מה שלא נוח. נכון, הימין אינו יודע לשלוט. הסיבה לכך היא שהשמאל אינו מאפשר לו זאת. השמאל, לעומת זאת, בהחלט יודע לשלוט משום שאין הוא נתקל באותן החומות הבצורות ובאותם שומרי הסף של השמאל שחונקים את הדמוקרטיה הישראלית.
כאשר המדיניות הכלכלית, המדינית, הפוליטית והתרבותית (!) אותה מנסה לקדם מפלגה מסוימת אינה עומדת בקנה אחד עם זו המקודמת במוקדי התקשורת וזו המקבלת משנה תוקף בבתי המשפט, אין ממש סיכוי שאותה מפלגה, גם אם תהיה זו מפלגת שלטון רחבה, תקדם רפורמה מקיפה על פי הערכים שלה, משום ששומרי הסף פשוט יחסמו אותה בכל עבר וזה בדיוק מה שקורה במדינת ישראל כבר שנים על גבי שנים.
זה הגיון פשוט ביותר. אולי בדיוק בשל כך שמאלנים לא מצליחים להבין זאת.
2.הבעיה היא לא בתקשורת אלא בפרקליטות. חברות נשלטות על ידי חוקים. בעמדות כוח בפרקליטות ובבתי המשפט נמצאים יותר מדי שמאלנים שקובעים לרוב המוחלט בעם איך לחיות וממה לסבול. הדוגמא הקלאסית היא פשע המסתננים. אם נלך למשאל עם, יתברר ש- 90 אחוז מאזרחי ישראל, יהודים וערבים כאחד, רוצים בגירוש המיידי של המסתננים. ובכל זאת, איך התאפשרה בכלל ההסתננות הפושעת שלהם? זה מגלה את כוחו האמיתי של השמאל, כוח רב וסמוי מן העין, בניגוד לכל דרך דמוקרטית. על זה בדיוק כותב כאן לורד. מאמר מצוין.
3.להכריז על ליאל ודומיו כגיס חמישי על כל המשמעויות. להכריז על הגורמים המממנים אותם כסוכני אויב. אין דרך אחרת.
4.קשה לשלוט במדינה כשהמנגנון בנוי מאנשים שפלים ועלובי נפש כמו אלון ליאל וחבר מריעיו, שרוצים להשכיב את המדינה על מיטה מלאה בפרעושי שמאל קיצוני ואם לא יצליחו אזי לא חסרים אנטישמים בעולם שניתן להיעזר בהם. אין פלא שגם אשתו עובדת בכירה בקרן החדשה לחיסול ישראל ועלוב הנפש הזה הוא חלק מארגון "בצלם" ועל זה נאמר "לא הלך הזרזיר לעורב אלא מצא מין את מינו".
בימי הזוהר של עוכר ישראל, זה הוא תמך בכל הדעות של חסיד אומות העולם האיסלמיסט הטורקי השפל ארדואן נגד המדינה ונגד היהודים בכלל כאילו הוא חלק מהאחים המוסלמים שדמוקרטיה גורמת לו להקיא.
אף אויב חיצוני לא יוכל להשמיד את מדינת ישראל ורק יהודונים עלובים מהסוג השפל ביותר יכולים לחסל את מדינת היהודים היחידה.
5.בתקופת שלטונו של אהרן ברק בוצעה הפיכה שלטונית במדינתנו ומאז ישראל אינה מדינה דמוקרטית כלל וכלל. יש בה סממנים חיצוניים של דמוקרטיה כגון בחירות חופשיות ובית נבחרים, אבל מה זה משנה אם יש בית נבחרים או אין אם ההחלטות של בית הנבחרים, כלומר החוקים שהוא מחוקק, מבוטלים ע"י גורם מפקח שמונה 15 אנשים שלא נבחרו ע"י העם.
6.השמאל לא רוצה דמוקרטיה? לא צריך. אם לימין היו ביצים הוא היה אוסף מהרחובות את כל השמאלנים הקיצוניים וזורק אותם לגלות במושבת אסירים למשך יתרת חייהם, ללא שום קשר עם העולם החיצוני. דמוקרטי? ממש לא, אבל מדוע לטפל בצורה דמוקרטית באנשים שלא רוצים דמוקרטיה? אין סיבה.
7.השמאל לקח לנו, השמאל חטף לנו, השמאל לא נותן לנו לשלוט. רבאק, אתם כבר 40 שנה בשלטון. תשנו איזה חוק שבא לכם, תשלטו איך שבא לכם, תעשו מה שבא לכם. בג"צ מפריע? תבטלו את בג"צ בחקיקה. התקשורת שמאלנית? תסגרו את כל העיתונים השמאלנים. די כבר להתבכיין, זה עלוב ופאתטי.
8.הם צריכים להיות בכלא.
9.בג"צ זה ארגון פשע כי גנב את השלטון במירמה. לדברי פרופ' מאוטנר השמאל שאיבד כוחו בכנסת העתיק פעילותו לבג"צ ומנהל משם את שלטונו הגנוב. שפטל יפרסם בעמוד הפייסבוק שלו חוברת אותה כתב ובה הנחיות כיצד לפרק את שלטון בג"צ והיועץ המשפטי לממשלה, שהוא היד הבוחשת של בג"צ בקרבי הממשלות. יש לחסל את שלטון בג"צ במתכונתו הנוכחית אם רוצים להציל את המדינה היהודית. את השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל ולא ועדה עם דילים מסריחים ורק לאחר שימוע עומק בכנסת כמו בארה"ב.
10.שיטת השמאל פשוטה ויעילה: שליטה במרכזי כוח, השפעה שמניבים כסף. הרבה כסף. המון כסף.
-עיתונות
-רדיו
-טלויזיה
-אקדמיה
-תיאטרון
-קולנוע
-בידור
-איגודים מקצועיים
-ועדי עובדים
-אירגונים לא ממשלתיים
-קשרים עם ממשלות ומפלגות זרות ששופכות כסף בלי חשבון
-ייסוד ארגוני "דמוקרטיה" "שלום" ו"זכויות אדם".
שכחתי משהו? חבל שקירשנבאום איננו. היה יכול להשלים את החסר מידע אישי. השמאל טוב בלהשתלט על מוקדי כוח בשיטות אנטי דמוקרטיות ורק בשנים האחרונות הימין הצליח לפגוע בשליטה המוחלטת של השמאל בתקשורת אך לא מספיק. יתכן שכדי לנצח במאבק מול הערבים והאסלם הימין יצטרך להביס לגמרי את השמאל קודם לכן. מה שבטוח זה שהשמאל יכול רק להיכנע לאיסלם.
11.הפחד שהכניסו באנשים מלהביע את דעתם לאחר הריגתו של רבין המנוול נמוג ונעלם! כדאי לראשי השמאל בישראל להפנים שגם סופם יהיה כך! מהעליון ומטה. היום קרב ובא.
12.רק תראו את בתי המשפט שלנו, והיועצים המשפטיים, בכל הרשויות למיניהן, שלקחו סמכויות לא להם, ותבינו שהדמוקרטיה בבעיה קשה. קשה מאוד למשול בצורה שכזו. חבל שאין מנהיגות אמיתית שתעשה סדר גם בנושא זה. אסור למצב זה להמשיך להידרדר. אני רואה שבזמן האחרון יש ניסיונות מצד המחוקקים לעצור במעט את הסחף.
13.בישראל החונטה הסמולנית משליטה דיקטטורה אכזרית ורעה.
14.קיצור תולדות השמאל: במאה ה-19 ברחו שני משוגעים מהמחלקה הסגורה בגלל רשלנות של אחד האחים שהשאיר את דלת התא לא נעולה. שני המשוגעים ששמם מרקס ואנגל כתבו ספר, שבו העלו את ההזיה הפסיכופטית על קומוניזם, שלום עולמי ואחוות עמים. כל המשוגעים וחולי הנפש בעולם קנו את ההזיה הפסיכופטית כחלום רטוב ומה שקיבלנו זה טרור רצחני בדמות סטלין, מאו, פול פוט וקסטרו. לשמאלנים הרצחנות של הקומוניזם לא הפריעה, כמו שהרצחנות של המוסלמים לא מפריעה לשמאלנים. מכאן אהבתם לקומוניזם ולטרור המוסלמי.
15.לא מדינת נבחרי עם אלא פקידים. לא דמוקרטיה אלא בירוקרטיה.
16.בישראל השיטה כבר עובדת. הבג"צ הסמולני הוא ששולט במדינה.
"ארץ ישראל היפה" – א"י בזמן שלוט מפא"י.
"ארץ ישראל הישנה והטובה" – ישראל לפני שהמזרחים "הרימו ראש".
"אמיץ" – מנהיג שמאל המבצע מדיניות שמאל אבדנית.
"אנשי רוח" – אמנים מהשמאל.
"אפרטהייד" – יהודים מתגוננים מהבאים להורגם.
"בג"צ" – הדאוס אכס מאכינה (הפתרון האלוהי המפתיע) של השמאל.
"הגדה המערבית" – בל נאמר יהודה ושומרון כדי שההדיוטות לא יזכרו שזאת ארץ אבותינו.
"גזעני" – אחד שאומר לערבים את האמת על עצמם.
"דיכוי" – נסיון לאכוף החוק במגזר הערבי.
"דיקטטורה" – מצב בו הימין בשלטון.
"הסכם אוסלו" – גשר המכביה של המדיניות הישראלית, ה"פל קל" של הדיפלומטיה הישראלית.
"הסתה" – ביקורת שמשמיע ימני על אנשי שמאל.
"הסתה בוטה" – ימני הטוען כי אנשי שמאל מסויימים מעודדים טרור.
"האיחוד האירופאי" – מקורות הנילוס של השמאל.
"ועדת חקירה" – השלב האחרון של כל מבצע צבאי המנוהל ע"י ממשלה ימנית.
"זכות השיבה" – אף מראיין בתקשורת לא ישאל מרואיין ערבי היא מה עמדתו בסוגייה כדי לא לקלקל את הקונספציה שההתנחלויות הן המכשול לשלום.
"חקירה פלילית" – חומר להסרת יריבים פוליטיים.
"חברה צודקת" – מה שיהיה כאן כשהשמאל יגיע לשלטון ולא היה כאן כשהשמאל היה בשלטון.
"חוק עוקף בג"צ" – סימן לכנסת מתמרדת.
"טרור" – ענף יצוא בכלכלה הפלסטינית – סטארטאפ פלשתיני.
"יחסים עם ארה"ב" – עד להגעת טראמפ היחסים היו השוט לנפנף בו נגד הימין, מועמדי השמאל התחרו ביניהם מי יהיה יותר מתואם עם ארה"ב. עליית טראמפ הינה שיברו של החלום.
"הכיבוש" – נראטיב ערבי שיקרי שהתנחל בלבבות השמאל.
"ליברלי" – אדם בעל השקפות שמאליות.
"ליברליזם פרוגרסיבי" – הליברליות אינה עניין של בחירה אלא של כפייה.
"לאומי" – לאומני לייט.
"לאומני" – איש ימין המאמין בחזון הציוני.
"מנהיגות" – תכונה שמפגין רק ראש ממשלה מהשמאל או כזה שחצה את הקווים שמאלה. הנחיות לשימוש: אם המנהיג מתנהג בפזיזות יש להוסיף את המילה "אמיצה", אם הוא היה זריז בגרימת נזקים היסטוריים יש להוסיף את המילה "נחושה".
"מגוון דעות" – מגוון הדעות של מחנה השמאל.
"מעגל דמים" – הם יורים, טובחים ופוגעים ואנחנו מגיבים – גם אם לא נגיב הם ימשיכו לירות. מוצג בשמאל כמעגל, כדי לשמור על "סימטריה מוסרית".
"מפלגות המרכז" – מפלגות השמאל שמיתגו עצמן מחדש.
"מדמנה פוליטית" – מצב המתאר מערכת פוליטית בה יש רוב לימין והמערכת הפוליטית אינה מפיקה את התפוקות להן מצפה השמאל.
"נאור" – בעל השקפות שמאליות.
"הציבור הנאור" – מחנה השמאל.
"נחישות" – ביצוע ויישום מדיניות שמאל תוך גרימה מהירה של נזקים היסטורים – ראה אובמה שהיה נחוש מאוד.
"נרטיב" – אין אמת. הכל סובייקטיבי.
"הנרטיב הערבי" – השקרים והאגדות שהערבים אוהבים לספר על עברם.
"נכבה" – ה"טרגדיה" הערבית. הנחיות לשימוש: אין להזכיר את העובדה כי הערבים איימו בריש גלי לרצוח את כל היישוב היהודי בא"י, וזאת כדי לא להקהות מעוצמת הטרגדיה. כמו כן אין לציין כי רוב הערבים ברחו לנוכח קריאה של מנהיגיהם ולנוכח החשש שלהם כי היהודים יעשו להם בדיוק מה שהם תכננו לעשות ליהודים.
"נישול" – הריסת בתים שנבנו שלא כחוק.
"סרוב פקודה" – מימין – גורר דיון בשאלת אחדות העם והצורך לכבד הכרעות הרוב, חובה לציית לדין מלכות וסיכון ערך צה"ל כצבא העם. משמאל – גורר דיון בגבולות שלטון הרוב על המיעוט והנכונות לשלם את מחיר המצפון.
"סרבן גיוס" – אם חרדי אז מדובר בטפיל חברתי. אם שמאלני אדם מצפוני הנכון לשלם על מימוש השקפת עולמו.
"עוול היסטורי" – סירוב היהודים להיטבח ב-48 ו-67.
"פתרון צודק" – שם קוד למימוש "זכות השיבה".
"פליטות" – אחד מענפי הכלכלה העיקריים ברשות הפלשתינית.
"פרוגרסיבי" – לשון נקייה לפאשיסטיקלי קורקט.
"פירות השלום" – מושג הלקוח מימי אוסלו העליזים שרבין ושר אוצרו בייגה שוחט ניהלו כלכלת בחירות גרעונית ביותר כדי לגרום לציבור לחוש ב"פירות השלום". זה כמעט הסתיים בקריסה נוסח יוון וארגנטינה. נתניהו נאלץ להציל את ישראל מקריסה.
"פלורליזם" – סובלנות למגוון הדעות שאינן סובלניות לאחר, כמו הליברליות, הניאו ליברליות, הפרוגרסיב – ליברליות והאיסלם.
"קרבנות השלום" – חללי אוסלו.
"שלום של אמיצים" – הסכם נטול שיקול דעת עליו חותם מנהיג שמאל.
"שמאל" – אחד מענפי הייצוא של ישראל. אולי כל עמותות וארגוני השמאל מלעיזים, אך מבחינה כלכלית הם מכניסים כסף זר ארצה.
"יהדות התפוצות" – מיעוט של ספק-יהודים עשירים ליברלים, תומכי אובמה, הילרי וסורוס, ג'יי סטריט, שמנסים לכפות דעתם השמאלנית קיצונית על ישראל והתקשורת מציגה את הדעות ההזויות שלהם כ"משבר בין ישראל ליהודי העולם, בגלל ביבי והחרדים".
"שנוי במחלוקת" – כל אדם מפורסם בעל דעות ימניות שאי אפשר להגדיר אותו מיד כמתנחל דתי קיצוני מסוכן, ייכנס לקטגוריה של "שנוי במחלוקת".
ועדת מקצוע האזרחות אמורה להתכנס היום (א') ולאשר את המושגון החדש. המושגון, נזכיר, הוא רשימת מונחים ללימודי האזרחות, שמתמצתת את חומר הלימודים ואמורה לסייע לתלמידים בהכנה לבגרות.
רגע לפני שהשינויים יוצאים לפועל, קבוצת מורים שמאוגדת תחת ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פנתה אל ועדת המקצוע בדרישה לשנות מונחים שהוכנסו למושגון, ושלטענתם נוסחו ברוח השמאל הקיצוני. במכתב שנשלח אל חברי הוועדה ושהגיע לידי 360 כתבו: "הפנייה מבקשת לבטל את השינויים המהותיים, המגמתיים והבלתי מוסמכים אשר הוכנסו למושגון".
ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פועל כשנתיים לאחר שחבריו הבחינו, לטענתם, בהטיה של המקצוע. לדברי חברי הארגון, ההטיה מגיעה בעיקר מצדה של המפמ"רית (מפקחת מרכזת מקצוע) יעל גוראון, שמונתה על ידי שר החינוך לשעבר, שי פירון, וקיבלה את ברכתו של השר הנוכחי בנט.
חברי הארגון – מורים ומורות מכל רחבי הארץ ומכל הקשת הפוליטית – טוענים כי באוקטובר 2015 אושר מושגון שהיה מקובל על כלל חברי ועדת המקצוע, אלא שמאז נעשו בו שינויים, חלקם מהותיים ביותר, שגררו את ההגדרות אל מחוזות השמאל הקיצוני.
"שינויים מגמתיים אלו הם בכיוון השמאל הקיצוני בשני היבטים: עמעום והחלשת הצגת אופייה של ישראל כמדינה יהודית, ושיבוש מושגי המשטר הדמוקרטי", כתבו חברי הארגון וצירפו מסמך עם 34 דוגמאות להבדלי ניסוח בין המושגון שאושר באוקטובר 2015, לזה שצפוי לקבל אישור היום.
בין שלל הדוגמאות ניתן לראות כי בנוסח הישן הופיע המושג "מאפייני המדינה היהודית הבאים לידי ביטוי בהכרזה", ואילו בנוסח החדש נכתב "מאפיינים יהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה". משמעות השינוי היא מחיקת הביטוי "מדינה יהודית" המושג הזה. בנוסף, הביטוי "מדינה יהודית" נמחק גם במושגים נוספים.
במושג "אחריות המדינה לתפוצות" נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי, ושכללו בין היתר את "המבצעים להצלת יהודי מדינות ערב, הסיוע למסורבי עלייה מברית המועצות והעלאת יהודי אתיופיה". במושג "יחס התפוצות למדינה", שכלל תמיכה פוליטית בישראל על ידי ארגונים ושדולות, נמחקה הדוגמה "אייפא"ק".
בעיסוק ב"שסע לאומי בישראל" צוינו סיבות היסטוריות, דתיות, חברתיות ופוליטיות לנושא, אך נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי. במושגון הקודם הופיעו למשל בריחת ערבים בזמן מלחמת השחרור, או תנועות מוסלמיות בקרב ערביי ישראל שמסרבות להכיר במדינה. כעת האזכורים הללו לא קיימים.
המורים הציוניים לאזרחות טוענים גם כי השינוי בין הנוסח במושגון הקיים, שבו נכתב "זכות הכניסה לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", לנוסח החדש, שגורס כי "זכות הכניסה החופשית לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", משמעותה תמיכה במסתננים שכניסתם לישראל היא לגיטימית אך לא חופשית.
בנוסף, טוענים המורים כי הכנסתו של המושגון לתוכנית הלימודים מבטלת את השימוש בספרי הלימוד. בדיון בבג"ץ לפני כשנה טען נציג המדינה כי מורה שיחפוץ בכך יוכל להשתמש בספר הלימוד ולא במושגון. אלא שבהנחיות שקיבלו המורים כעת חל בלבול וקיים חשש כי התשובה הנכונה בבחינה תהיה זו המופיעה במושגון ולא בספר.
"עולה כי נהפכו היוצרות", מציינים המורים במכתבם. "במקום שהגדרת המושג תהיה בהתאם לספר הלימוד – הגדרת ספר הלימוד נכונה רק אם היא מתאימה להגדרה במושגון. כלומר: מורה לא יכול להתבסס על ספר הלימוד ולא על המחוון, כיוון שההגדרות בספרי הלימוד שונות ברובן, ובמקרים רבים סותרות את הכתוב במושגון".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/885/714.html?hp=1&cat=402&loc=1
תגוביות:
1.ג'וזף הלר הסופר שכתב את מילכוד 22 אמר שאדם צריך בכל רגע להניח שישנם שמאלנים ששואפים לקחת את רכושו, חייו ומדינתו. הרוע השמאלני לעולם לא נח וצמא לאסונות ודם.
השגריר לשעבר מזאל:
השמאל הוא זה שהמציא את המושג "ימין קיצוני" כתיקון לתמיכתו במדיניות הנאצים והפשיסטים באירופה של שנות ה-30-40.
השמאל שהיה מקושר עם הנאצים והפשיסטים באיטליה, באנגליה, בבלגיה, בנורווגיה, המציא את הפטנט של "ימין קיצוני". כל מה שהוא ימין הוא "ימין קיצוני" וכך הוא מרח את כל המערכת הפוליטית וזה התחיל ב- 1945, 46 ו- 47 באירופה, כי חלקים של השמאל האירופי היו בקשר עם הנאצים בזמן המלחמה. מיטראן (גדול הסוציאליסטים של צרפת) היה פקיד של וישי והוא מאד התגאה בזה. אז כל הסיפור מתחיל אחרי מלחמת העולם השניה כאשר השמאל מנסה לדחוק מעצמו את כל שיתוף הפעולה עם הנאצים, ומכנה כל מפלגה ימנית "ימין קיצוני". לא כל מפלגה ימנית היא ימין קיצונית.
https://www.youtube.com/watch?time_continue=45&v=-MybzFf2bKs
בראיון לבן כספית וינון מגל ברדיו 103, אמר עוד איש השמאל הקיצוני:
"עם כל מה שחושבים על נתניהו ועל טראמפ בסוף נוצרת פה מציאות שאי אפשר להחמיץ אליה פנים".
עוד אמר (לבן כספית, שניסה לומר שנתניהו איש שמאל מושחת ורקוב):
"נתניהו לא איש שמאל והוא פחות מושחת ורקוב ממה שאתם, בני האור, חושבים".
"יש דברים שנתניהו עושה שראויים להוקרה או לשבח או לתודה או למה שאתה רוצה ולצערי המחנה של השמאל הזה של בלפור וכל זה, כל כך עיוור ב"רק לא ביבי" שלו, שהוא לא מוכן לפרגן על כלום וזה מקומם אותי".
https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IEJDGE&c41t4nzVQ=FJF
העיתונאי גדעון לוי ('הארץ') שיבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הישגיו המדיניים בתקופה האחרונה: "יש דברים שנתניהו עושה שראויים לשבח"
"טראמפ ונתניהו אינם אנשי שלום או מצפון, ודאי שלא מכונני צדק. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שטראמפ אחראי לשלום הישראלי ערבי, במירכאות או בלעדיהן, יותר מקודמו, חתן פרס ישראל לשלום, ברק אובמה. גם אי אפשר להתעלם מהעבודה שנתניהו פתח לפני הישראלים שערים של מדינות ערביות, יותר מכל קודמיו יחד – וגם עמם נמנים חתני פרס נובל לשלום. הסכמה השלום החדשים אינם ראויים לפרס, כי מנתניהו לא נדרש שום אומץ כשחתם עליהם".
כך כתב עיתונאי 'הארץ' גדעון לוי על הסכם השלום בין ישראל למרוקו, כפי שפורסם בסוף השבוע האחרון, ואף הוסיף כי: "למראה נזקיהם הרבים, בקושי אפשר להחמיא לטראמפ ולנתניהו. אך היושר מחייב: תנו לקיסר את אשר לקיסר. הם עשו שלום ולא מלחמה".
לוי שוחח עם בן כספית וינון מגל והגיב לדברים: "יש דברים שנתניהו עושה שראויים לשבח, ולצערי מחנה השמאל כל כך עיוור שהוא לא מוכן לפרגן על כלום".
13/12/2020
כששמאלני מכנה מישהו לאומן, זה בגלל שאותו מישהו אוהב יהודים ואוהב את ארץ ישראל. שני המושגים הללו נחשבים כשנויים במחלוקת ומעוררים פרובוקציה אצל שמאלני מצוי.
כששמאלני מכנה מישהו גזען, זה בגלל שאותו מישהו ציין ש- 98 אחוז מהפשעים בדרום נעשים על ידי הבדואים. אצל שמאלני מצוי, הפשעים נעשים על ידי צעירים מנתיבות או מקרית גת.
כששמאלני מכנה מישהו כהניסט, זה בגלל שאותו מישהו העיז להמליץ לחיילי צה"ל לירות בכל מי שזורק עליהם בקבוקי תבערה. אצל שמאלני מצוי, חייל אמור להישרף ולא לירות במיידי בקבוק תבערה.
אצל שמאלני מצוי, ניתן להשוות את החרדים לנחותים והגרועים ביצורי תבל, אבל זאת לא גזענות אלא יצירת אומנות וחופש הדיבור.
https://rotter.net/forum/scoops1/689719.shtml#69
הבעלות על האמת היא סממן ברור של פשיזם.
זה מדרון חלקלק.
מי שחושב שהצליחו להשתיק את נושא דומיניון – שוגה (עם כל הכבוד למקור ה"מכובד" שהובא פה).
זה עוד לא הפתיח של המבוא.
השתקה לא תיצלח וזו עננה שתלווה את ארצות הברית כל הדרך למלחמת האזרחים.
ישתיקו אחד, שנים או יותר בתביעות של מיליארדים, אבל רחשי העם – הם לא ניתנים להשתקה.
לא הייתי יוצא עדיין בריקוד ניצחון בהקשר זה.
אני מזכיר שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ושחופש הביטוי הוא נדבך חשוב בדמוקרטיה. לא?
מה שבאמת מעניין זה הדרך המרתקת בה מנסים "לאלף" את קוראי רוטר.נט באמצעות סיפורים מאמריקה.
שנדע מה הולך לקרות גם פה כנראה.
להסביר שהשמרנות והלאומיות יקרסו גם כאן ממש בקרוב.
יש גולשים שכל מה שהם עושים זה לקפוץ בכל הודעה על טראמפ ולהתגרות במי שקורא וכותב כאן. מה זה משרת?
זה לא פחות ממדהים שזה זהה לחלוטין ובאותה רטוריקה.
כאילו עומד מאחורי זה אותו השוגר דדי.
ההשתלטות האלימה על השיח וצינזור כל דעה אחרת כבר קורה בארה"ב וכאן בארץ וגם ממש כאן ברוטר – מכינים את הקרקע למהלך דומה.
ה"אמת" פחות היתה חשובה בהפגנות אלדד יניב שהפכו לדגלים השחורים שהפכו לדגלים הורודים לפני שנמוגו.
אבל עכשיו – זה אחרת.
האמת היא חזות הכל – ובעיקר שיש מי שקובע מה אמת (פייסבוק, טוויטר וערוצי הטלוויזיה).
מכינים את הקרקע כנראה.
למדנו כבר שהקרן לישראל חדשה היא הגוף שהכי מושקע בפרסום בסושיאל. זו הזירה החדשה.
לי לפחות זה נשמע הגיוני שלא פסחו גם על אתר שמזוהה עם קהל לאומי – ציוני – ואולי אף שמרני. השמירה על ה"אמת" מאורגנת ומתוזמרת בעיני.
קחו את האירוע הסופר חמור והאנטי דמוקרטי שבעקבותיו הוקפצה המשטרה והקפיצה את השב"כ וראש הממשלה עבר לתרגולת סכנת חדירה או איך שקוראים לתרגולת ביטחונית זו.
המשטרה הודיעה שזה מה שהיה – אנשים הגיעו בצורה לא חוקית ולא מאושרת עד קרוב מאוד למעון – במידה שהיה צורך לעבור לנוהל חירום.
זו עובדה.
זה מאד דומה למה שקרה בקפיטול. מאד מאד. שם הצליחו לפרוץ מחסום והתוצאה לפנינו. זה קשה לשליטה.
אבל פה בפורום – יש קהילה שלמה שהחליטה שהמשטרה משקרת, שהוידאו של הפריצה (הריצה מעבר למחסומים) לא באמת אומר משהו ושזה בכלל לא דומה למה שקרה בקפיטול.
למה …כי פה מגינים על הדמוקרטיה ושם זה חיות אדם פשיסטים.
רק שכאן יצא שמשתמשים ב"מצור על בלפור" (מיסודות הדמוקרטיה), בביביסטיליה, ב,לא מפחדים ממלחמת אזרחים".
השיח של ארגוני המחאה אלים ונוקט בלשון מהפכה אלימה.
אולי זה כי "נפלנו על הדור הלא נכון". מי יודע, תשאלו את שדמי.
כאמור, זה בא פחות טוב לפריבילגים פורעי החוק האנטי דמוקרטים שהשוו אותם לאנשים מהקפיטול – אז חל פה משטר "השתקה".
הוחלט שזה לא קרה ושאסור לדבר על זה …כי זה "שקר".
למרות הודעת המשטרה החד משמעית, למרות הוידאו…למרות הכל וגם למרות המראות מארה"ב שאיש לא רוצה שיקרו פה, הוחלט על ידי המועצה המחליטה שזה שקר – וזהו. זה שקר. גדודים נשלחו לצרוב את זה כשקר וכפייק. גם פה.
אז מה שמעניין זה מי מחליט מהו שקר ידידי.
ועוד דוגמא שהיא הטובה ביותר, היא ההשתלחות האלימה והפלילית לכאורה של חיים לווינסון באלי ציפורי, בדבר הכי נמוך, נבזי ולא דמוקרטי שיש: "יש לי בידי את התיק הרפואי שלך". אבוי לשפל הזה.
שימו לב לשימוש של איש תקשורת בקהל שלו ובמקורות שלו – כדי לסחוט לכאורה מי מעז להיות "לא רל"ב". זו השתקה.
תוצאות התביעה הזו היא בעיני קריטית להמשך ואני אתרום לכל גיוס המונים שייעשה עבור ציפורי.
לחיי האמת (אבל לא האמת של סורוס).
קוראים לזה מצלמות בקלפיות!!!
https://rotter.net/forum/scoops1/678681.shtml#43
תגובית 43 באשכול:
הסיפור של Dominion שנפלה קורבן לתיאוריית הקונספירציה הגדולה מכולן (זיוף בחירות בארה"ב) והשיבה מלחמה
מאז 77' מזהירה התבנית הזו את פרחי ההגמוניה לבל יזוהו עם הימין – המסומן לא רק כדחוי, אלא כסטייה היסטורית מדרכה הטבעית של הציונות הנורמטיבית.
בבחירות אלה נחשפת פונקציה ממשטרת נוספת של ביזוי הפוליטיקה העממית: פירוק הסולידריות הפנים־ימנית.
שנים של כתישה פסיכולוגית הן מעמסה קשה, בפרט עבור אלה החוששים לאבד הון חברתי בגלל זיהוים עם ה"בזויים".
זה הרקע לפרישות "הנסיכים", וזה גם ההסבר לעלייתו של הימין הרל"בי (רק־לא־ביבי), שבאופן אובססיבי מחצין מסר מוביל אחד: אנחנו לא "הם".
והאישוש החברתי הנכסף לא מתמהמה.
"אם יגיע יום שבו גדעון סער, בחליפה הדורה, יצעד לאורך רחוב בלפור יד ביד עם גאולה אבן… אתרגש ואשמח", תסביר נסיכת אליטה, "לא בגלל הפוליטיקה שלו, אלא לכבוד שובן של הדמוקרטיה (ו)דרך הארץ".
הקו הזה יהודהד מעתה בקצב התפשטות של פטריות רטוריות: יש ימין "טוב", ויש ימין "רע". יש ימין מנומס, מכובד ולא מאיים, ויש ימין גס, נאלח ומסוכן.
צריך טיפוסים בעלי עמוד שדרה כמו מנחם בגין, יצחק שמיר ובנימין נתניהו כדי להדוף לחץ פסיכולוגי כזה.
לאלה שקורסים תחת העומס, לעומת זאת, דחוף מאוד להדגיש עד כמה הם ממלכתיים, הגונים ונוטפי הדר.
כלומר, הם לא רק מתמסרים למשטר ההפרדה של האליטה, אלא גם מפנימים את אוצר המילים שלו.
יותר מזה: הם מאמצים את מיתוס ה"סטייה" ומשליכים אותו על חבריהם בימין: פעם הליכוד של בגין הוצג כסטייה מהפרוגרמה הציונית הממלכתית, ועכשיו הליכוד של נתניהו מוצג על ידי "הימין הממלכתי" כסטייה מדרכו ההיסטורית של המחנה הלאומי – ההדר הבית"רי, מורשת ז'בוטינסקי, הליכוד "של פעם".
אלא שהסנוביזם הזה הוא הסטייה האמיתית מדרכו של הליכוד.
ממלכתיות אינה קשורה בבורגנות של "מענטשים" אפורי שיער בחליפות הדורות המתנסחים יפה ומתלוצצים עם ברונים ומרקיזות.
הממלכתיות האמיתית היא אותה פוליטיקה עממית של הליכוד; זו שהונדסה על ידי שמיר ובגין, וזו שממנה נובעות הכריזמה והתמיכה בנתניהו.
זו שיזמה את המעורבות הפוליטית של דחויי האליטה – מזרחים, מסורתיים, בני הפריפריה החברתית והגיאוגרפית – וכוננה מבנה תחרותי־שותפותי שאיפשר את כניסתם הלא־מתנצלת לקודש הקודשים של הדמוקרטיה.
זה מקור העוצמה של הליכוד ושל הימין הישראלי – ולכן הוא סומן כיעד לחיסול תודעתי ולאחר מכן – פוליטי.
"הימין הממלכתי" החדש של "תקווה חדשה" הוא פרויקט אליטיסטי לריסוק הדמוקרטיה העממית של הליכוד באמצעות מכרז פנימי.
הוא נועד לתקן את "נזקי הדמוקרטיה" הליכודית ולטהר בשלב ראשון את המרחב מ"תופעות כאמסלם, רגב, אוחנה, זוהר, קרעי ומארק", ככתוב ב"הארץ", ולאחר מכן לנטרל את מורשת הדמוקרטיה הפנימית בליכוד.
בתמורה להכרה חברתית, יפעל דור הנסיכים, יחד עם סוללת המנדרינים הבלתי־בחירים שממלאת את רשימתו, לרסק את מורשת האבות והסבים: כיבוי ליבת הכור הדמוקרטי של הליכוד, מקור עוצמתו העממית.
מאחורי הטפות הקיטש על "בית ז'בו" נרקמה תוכנית למחיקת המורשת האמיתית.
אל תיתנו לסנובים לבלבל אתכם: הם נחושים למוטט את התנועה הדמוקרטית־ממלכתית המפוארת שבנה פה הליכוד.
למה? כי גם את דרכם חוסמת מורשת בגין ושמיר. כמו אליטות השמאל.
https://www.israelhayom.co.il/opinion/856405
תגוביות:
1.הליכוד תמיד היה מפלגה ״עממית״. אבל ״הנסיכים״ שייכים מבחינה סוציואקונומית לאליטה של מצביעי השמאל, וכפי שנכתב כבר בתנ״ך ״וישמן ישורון ויבעט״, או כפי שהגדיר זאת היטב קרל מרקס ״ההוויה קובעת את התודעה״. ולכן ״הנסיכים״ מרגישים יותר חלק מהאליטה השמאלנית מאשר חלק מה״עממיים״ של הליכוד. הם בזים ל״עממיות״ הזאת, והם גם חוששים ממה שיכתבו עליהם בעיתון ״הארץ״ ומה יגידו עליהם רינה מצליח, דנה וייס, אמנון אברמוביץ' ואחרים בתקשורת…
2.סער הקים מפלגה שיש בה מעט מאד ימין. הרוב המכריע אלה פליטי "כחול לבן" שיכולים להבריז לסער ברגע האמת. שום מסה ימנית לא עברה אליהם ולכן סופם של הנסיכים ידוע מראש – שקיעה בתהום הנשיה. אבל ישנה מסה אחרת שצריך להוציא אותה מהבית ביום הבוחר אם הליכוד רוצה לשבת בבטחה על הסוס.
3.אל תייחס לסער וחובריו את הרצון להיות ימין תרבותי ומכובד כמניע לריצתו נגד ביבי. הוא לא כזה נאצל. רחוק מאוד מלהיות כזה. הוא פשוט יצור נפוח מאגו השואף להנהיג ואין לו יותר סבלנות לחכות לירידה הטבעית של ביבי. כל מניעיו הם אנוכיים ובזויים ולשם קידומו האישי הוא מקריב את הימין כולו.
כיצד איבדתי את האמון בתקשורת הישראלית,ומה עושים?
מאת ד"ר גיא בכור
התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם,התאשרו בחודשים האחרונים,אך עם העלמותו הכמעט מוחלטת של השמאל בישראל,לאחר הבחירות האחרונות,צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד קדימה.
כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל,שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל.כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.
כיצד זה נעשה?
בדרך מתוחכמת,מקצועית כביכול,ללא הרבה טביעות אצבעות,אך כשמחברים עריכה לעריכה,ידיעה לידיעה,כותרת לכותרת,מרואיין למרואיין,התמונה מתבהרת.
כאשר אנו מדברים על "התקשורת",מדובר על קבוצה סגורה של כחמישים איש,"גורואים" בעיני עצמם,השולטים בתעשייה של עבדים בלירה ושכירי עט.רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים,הציבוריים,וה"ממלכתיים",אך גם בעיתונות היומית כולה.טלביזיה "חינוכית" ?הם שם.גלי צה"ל? קול ישראל?ערוץ 2? ערוץ 10?כולם מוברגים שם היטב,במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם.
לא לחינם נקראת אחת מתוכניות הדגל הללו :"סדר יום".לצערי התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי.אין מפלט.
לאחר הבחירות האחרונות,ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו,החלה התקשורת להשתמש בכלי שבידה,והוא העברת המידע,כדי להעניש את הציבור החוטא,הפרימיטיבי,שבחר בימין הנורא.לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליו להיענש,עד שיחזור בתשובה ויבחר "נכון".
ואיך עושים זאת?
בהמאסת החיים על הציבור,בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל,שהכל גרוע,שהכל קורס,ומרגע הבחירות אין תקוות זולת אחת:לחזור אל האור,ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.
יום יום שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים.כולם כמובן קיומיים,חרדתיים,קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו,והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין.מראיין ידוע מגלי צה"ל,שאל היום בעל דוכן בשוק על המע"מ לירקות,וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו:אתה הצבעת ביבי, נכון?תרגום שלי:טיפש שכמוך,הבאת את זה על עצמך,ועלינו.וזה ברדיו הא-פוליטי של "החיילים".
אני מבקש אתכם מעכשיו לקרוא בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה.שימו לב לזה בעצמכם.תמיד רק איומים,רק אסונות מתרגשים(שאף פעם לא מתממשים,אבל זה לא חשוב)תמיד אותה שיטה:"חשש בישראל".חשש של מי?
אובמה? מוצג כאיום קיומי למדינה.
האו"ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב,אז לא).
ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מבוקר עד ערב)יחריבו אותנו.
אירן ? שואה.
פקיסטאן? שואה מחר.
הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה,אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם,והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?
צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו.
סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים,בסוף ממילא ישמיד אותנו.
חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו.
החינוך? כבר מת.
הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים,זבל של בני אדם.
המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם,נגד כל שינוי.ואם צריך להיות שינוי,הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי.בואו נהרוג את העשירים,הבה נגרש את היזמים.הבה נגילה.
החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך,עדיף לחתוך וגמרנו.מדובר במדינה שכולה "אקספרס של חצות"!
זהו תהליך מסוכן,שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה ב"ציבור" כביכול.כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.
**************
Depressing Midnight Express Music
http://www.youtube.com/watch?v=S2517KS4HY8&feature=player_embedded
אז מי ישמור עלינו? איך נימלט אל החופש? מתוך הסרט "אקספרס של חצות"
1978 ,בילי הייז,גיבור הסרט הנכלא – אלה אנחנו.
**************
מי שמקשיב או קורא את טבלואידי-הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית,כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם,שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו.ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם,במהדורת חדשות שלמה.רק אסונות,מעשי חורבן שאם עוד לא הגיעו,אז יגיעו מחר.מישהו הרי עורך את העיתונים הללו,את מהדורות החדשות,את היומנים.כך הוא רצה שהדברים יופיעו.
כאילו לא מדובר בפלא עולמי,מדינה שב-60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם,נס טכנולוגי מדהים,שניה לטכנולוגיית המידע לארצות הברית בלבד,שכלכלתה איתנה מכלכלת ארה"ב והמערב,שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים,במידה מרשימה של הצלחה.מדינה נעימה מאד לחיים,מלאה תרבות,יצירה ושמחה.
כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר יום",שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים,אינם מתמודדים,ואינם נושאים בשום אחריות.מערכות קורסות,ביורוקרטיה נוראה,שחיתות בכל מקום,מה אתם יודעים.יש רק מערכת אחת בריאה,אין בה טיפת שחיתות,ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה,התקשורת עצמה.
אין בתקשורת הזאת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה,אין אמפטיה,אין אהבה.התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה,מענישה אותם,מצליפה בהם יום יום,כמה מצבם גרוע,ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם.
היא תמיד תדבר בשם העשוקים,המסכנים וה"פריפריה",אך היא עצמה אליטה חזקה,מקושרת,שקשה לפגוע בה;היא הון וגם שלטון.אז מה אם הטלביזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת.העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל"טאלנטים" מהשמאל,שנמצאים במעבר בין כלי תקשורת לכלי תקשורת,ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה.אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל ?
האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את הפריפריה לבחינות הבגרות באמצעות השידורים?
אה,זה לא.
אז מה אם גלי צה"ל הפכה לתחנת מעבר ל"טאלנטים" במעבר,כולם מאותה גישה פוליטית,מאותו צבע,מאותו זן,מאותו מוצא.אך מה לזה ולחיילים?
כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו מורכב כבר מה"פריפריה".אנחנו נלמד אותם מה טוב,ונייסר אותם אם צריך,כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.
אלו תהליכים הרסניים לחברה שלנו,שיקריים ובלתי דמוקרטיים.
ברגע שאני פותח עיתון,לוחץ על כפתור הרדיו,מיד מזנקת עלי האג'נדה המייסרת,הנושכת,הממיתה,המחריבה כל פטריוטיות ושמחת חיים.כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו,תחת הממשלה הזו,כשפרשנים לעינייני "בטחון" מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן,וכמות הנפגעים מהם,כמו שהתפייטו על "פצצות המימן" של סדאם חוסיין.
בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים,וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו,בזכות המאבק הקדוש.
***
אני לא מקבל את המסרים החד-צדדים המוטים פוליטית,ואת פרשנויות ההבל.אני לא מוכן עוד לקבל את החרבת השמחה היומית שלי,ואני לא מזוכיסט.
מה לעשות.אני לא שונא את עצמי,לא את המדינה שלי,ולא את הממשלה שלי,כל ממשלה שתהיה.
אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי אמון בתקשורת הישראלית הזו,שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית,גאווה עיתונאית ואובייקטיביות.זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית,מסקרת ולא יוצרת,תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי.תקשורת.
ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית,אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו,משתדל לא להאזין לה,או לצפות בה.המקום היחידי בו אני רואה טלביזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי,וגם אז אני מעביר מיד לערוץ בינלאומי.במכונית אני שומע מוזיקה בלבד.אבל לפעמים אין ברירה.
אם נעשה כך כולנו היא תבין,ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית:תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל,ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.
לא תבין-תישא במחיר מעשיה.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998
אני משקיף אחורה 30 שנה ושואל את עצמי מתי נחרבה התקשורת הישראלית הישנה וההגונה? מתי היא הפכה ממצג למצג שווא? מתי היא הפכה ממקצוע ערכי לסוג של מניפולציה? מתי מתו הכללים של תקשורת,כפי שהם קיימים במקומות מהוגנים,ובמקומם הופיעו כללים אכזריים של שליטה ורשעות? ומרוב מועצות עיתונות,אגודות,דיונים מנופחים,אתיקות ולהט מעושה,לאן נעלם המוסר?
בדיוק לפני 30 שנה,בחודש ספטמבר 1980 נכנסתי לעומקה של התקשורת הזו,כאשר הייתי הכתב הראשון של גלי צה"ל לעיניינים ערביים,ומאז אני מלווה אותה,כבר שלושה עשורים,יום ולילה,עד עצוב לחורבנה,בעיתון "חדשות","הארץ",ברדיו ובטלביזיה.
למדתי הרבה במהלך השנים,אך הפעם אנסח כאן עבורכם את עשרת הכללים הסודיים של התקשורת הישראלית החדשה.לפנינו התחרה השחורה האופפת את מה שנותר ממנה ;"ניו ג'ורנליזם" אחר לגמרי ממה שחשבתם.כזה שלא מלמדים בשום בית ספר לתקשורת.
ואיך זה,שאתה,עיתונאי,השואף להצלחה,לא נחרד ממה שתקרא להלן ?
1.חוק שימור האנרגיה:לעולם לא להעיז ולחשוב אחרת.בתקשורת הזו,כל היומונים,נמכרים כמו לא נמכרים,אמצעי התקשורת הממלכתיים ועוד שני ערוצים מסחריים,החשיבה תהיה תמיד אחידה כמו סרגל.מי שיעז ויחשוב אחרת-יסולק ממנה מיד,ואין גרוע מן העדר התקשורתי.אחד מצטט את השני,אחד מחרה-מחזיק אחרי השני,כעדר כבשים פועות,באותן נוסחאות ישנות ועבשות.
ניסוח הידיעות,הכותרות,הזמנת המרואיינים,את זה הצופים לעולם לא יראו,אך הכל שבלוני ואחיד כמו במנזר אדוק.ולאיזה כיוון נוטות הנוסחאות? זה הרי ברור,ולכך אחראי החוק השני.
2.חוק המרחק הפוליטי:השמאל יהיה תמיד המרכז הקובע וממנו מסתעפים ה"קיצוניים".לאיש שמאל לעולם אין אג'נדה,לפרשן נוטה לשמאל לעולם לא תהיה אידיאולוגיה למכור.את זה יש רק ל"אחרים".זה אומר שלאיש מן השמאל,המופיע בתקשורת,יש להתנהג בחייכנות על גבול ההתרפסות,להשתחוות לפניו אפיים ארצה,בעוד שדובר "אחר" יש לשסע ולקטוע בבוז.התקשורת כולה היא תמיד "חברתית" על גבול המרקסיזם,זה המרכז.ברוב המקרים דובריה הלוהטים ביותר הם משום מה דווקא עשירים.הסוציאליזם המעושה בתקשורת תמיד מוכר.
חמשת הממי"ם – מילים המתחילות ב W -מקבלים פתאום משמעות חדשה :"מי","מה"
"מתי","מקום","מדוע".
3.חוק המרחק הגיאוגרפי:תל אביב היא המרכז,כל היתר פריפריה.כלפי דובר ממרכז תל אביב,יש להתחנחן,להיות מוקסמים מניחוחו,אבל כלפי דובר ממקום אחר,יש לנהוג באכזריות ולקטוע אותו מהר,ממילא מה הוא בכלל עושה באולפן?אולי הוא המנקה? דובר מן הצפון ומן הדרום בטלביזיה הישראלית חייב להיות קשור בדרמה פלילית כלשהי,הוא רוצח או נרצח.או שהוא פשוט הגיע לשם בטעות,חסר פנים או שם.המראיינים אכן שמעו שיש מקום שנקרא "ראשון" או "אשדוד",אבל אל המחוזות ההמוניים האלה,שקיומם התקשורתי היחיד הוא בפרסומות של סופר-דיל למיניהן,עדיין לא הגיעו.יהודה ושומרון על פי הכלל הזה זה בכלל בסעודיה.
4.ברית ההגנה ההדדית:אם מישהו מכלי התקשורת המדוברים מותקף,כל האחרים ייצאו באופן אוטומטי להגנתו.במיוחד חזק המרובע המזין את עצמו:הארץ,גלי צה"ל,ערוץ 10,וה"חינוכית" (להלן – "המרובע").ההגנה ההדדית הופכת את המרובע הזה לסינרגטי,דהיינו חזק מסך כל כוחותיו והוא מצל מעוצמתו על בג"ץ,על הפרקליטות,על יתר כלי התקשורת,ועל האליטות הישנות.
צחוק הגורל:המיליונר שלדון אדלסון,שבא להקים עיתון ימני,מקיים גם את "הארץ",עיתון השמאל הקיצוני,משום שהוא מדפיס את עיתוני "ישראל היום" מכל המקומות דווקא אצל שוקן.
5.חוק שימור החומר:אותם עיתונאים מזדקנים מולנו בטלוויזיה כבר מעל חצי מאה,רובם בינוניים,חלקם משמימים או אפילו עילגים,אך הזכות להופיע בטלביזיה היא הרי קיניינם הפרטי.כמה עצוב לראות עיתונאי שלא יוותר על נחלה עלובה,רק משום שהיא שלו!אותו עיתונאי שיש לו מאחזי כוח אדירים בעיתון יומי ובערוץ מסחרי,מטיף נגד השחיתות,אך בעצמו מתעלם מחובת מכרזים,והטלביזיה החינוכית אינה ,כידוע,כלי תקשורת,היא אגף במשרד החינוך.
20-30 איש אלה מנציחים את עצמם,ולעולם אינם נמוגים.הם נעים מתפקיד מרופד אחד לתפקיד אחר בתוך "המרובע",זו הרי זכותם האלוהית.
6.חוק הדמוגרפיה:כאשר מראיינים את מובארק או את המלך עבדאללה הירדני(אלה המנהיגים היחידים המסכימים להתראיין לתקשורת הישראלית),חובה להתפלש בעפר רגליהם.לעולם אין לשאול אותם שאלה קשה על האיסלאם הקיצוני בארצותיהם,או על הנפוטיזם והשחיתות שלהם.לעולם.לכן,אין אלה ראיונות אלא תשדירים מטעם,שאינני מעריך.ממנהיג זר,רצוי אנטי ישראלי,למשל ג'ימי קרטר,יש להיות מוקסמים.ברור שלעולם אין לשאול אותו ולו שאלה מקשה אחת.רק כלפי מנהיגים ישראלים יש לנחור בבוז.כל עיתונאי ישראלי זוכר:השר הכלומניק הזה,שלפי תפיסתו אינו מגיע לקרסוליו של העיתונאי, הוא זמני.רק העיתונאי הרי נשאר תמיד.
7.חוק הפטריוטיות ההפוכה: אנטי-ישראלי חשוב.פרו-ישראלי לא חשוב.חובה להבליט את מי שתוקף את ישראל,אך את מי שתומך ומגן על ישראל יש להסתיר.אם אין ברירה,יש להציגו כשולי,רצוי כתמהוני.כל קשקוש של אחמדאיניג'אד יככב שעות באינטרנט הישראלי,כל לוחמה פסיכולוגית של נאסראללה תועצם,וכך כל שיעול של דובר חמאס או איזה משט אנטי ישראלי קיקיוני.אלה ימלאו את הרדיו ויזנקו מתוך יומני הטלביזיה.אך משהו פטריוטי? איזו הצלחה של ישראל,המקימה אימפריה כלכלית בקנה מידה עולמי?הצלחה של ממשלת ישראל ? את זה חובה לגמד. פטריוטיות? אהבת ארצך? מדובר על פי הכלל הזה בפאשיזם.
8.חוק העריכה השלילית: כהמשך לחוק הקודם מהדורת חדשות ראוייה לשמה חייבת להיות קודרת,מאיימת ומפחידה.בעצם רצף בלתי נגמר של ידיעות שליליות ומדכאות.רצוי גם שהקריינית של מהדורת החדשות המרכזית תופיע חצי אבלה.על פי הכלל הזה,ידיעה שלילית היא מעניינת,בעוד שידיעה חיובית לא מעניינת אף אחד.תמיד יש למצוא את הצד השלילי בכל ידיעה חיובית,אפשר גם סתם להמציא מסמכים.לא חייבים לבצע שום בדיקה,ממילא העיתונאי לא ייתן את הדין לעולם.האוליגרכים מכלל 5 הם חסינים בפני החוק.
9. "התחקיר" : זוהי משטרת המחשבות,בעזרתה מבוצעים הכללים הקודמים.את מי שמיועד כיום להיות מרואיין לטלביזיה או לרדיו שואלת התחקירנית בקול כובש האם היא תוכל לשאול אותו כמה שאלות מראש, "תחקיר קטן" ככה,רק בשביל המנחים.וכאן באה סידרת שאלות של כרבע שעה.
המרואיין מלא הגאווה כבר רואה בעיני רוחו כיצד המנחים קוראים בשקיקה את דבריו.ובכן,לא.ברוב המקרים מדובר בנסיון של המערכת לדעת מראש מהן דעותיו של המרואיין.אם הוא לא מתאים לאג'נדה של התוכנית,הוא ייבעט החוצה בלי שום בושה,ולא ירואיין.כך הופכת התקשורת הזו לסוג של תוכנית ריאליטי,שבה המשתתף מוכנס רק בהתאם לדעות העריכה.המומחיות שלו לא חשובה כלל.אבוי, המרואיין האומלל:כבר התגאה בפני מקורביו שמחר יופיע בטלביזיה,אך בלילה מודיעים לו ש"הליין-אפ שונה",וברוב המקרים מדובר במניפולציה.
זה מזכיר לי את התוכנית "מדברים עם המאזינים" בגלי צה"ל.שם נולד ה"תחקיר",כדי לדלל את מתקשרי הימין.מבררים מה יש למתקשר לומר,ואם הוא מתאים,מתקשרים אליו חזרה מן השידור החי.מה עשו היהודים החכמים? הערימו על המפיקים ,ובתחקיר המוקדם הציגו עצמם כאנשי שמאל,ורק בשידור חזרו לעצמם.התוכנית בוטלה.
10.ואתה,העיתונאי/התחקירן/השדרן,שרוצה להצליח:אם בגידה בערכים ובאישיות שלך,תוליך אותך להצלחה,אז אתה בדרך הנכונה.רק זכור שבעיתונות החדשה יש 5 אחוזים של "אוליגרכים",ששולטים בזכות עברם הרחוק בתקשורת הממלכתית (ראה כלל 5),כולם גברים וותיקים מכיוון פוליטי חד-משמעי,ועם אותו צבע,הם ירוויחו מאה אלף שקלים בחודש,מאה וחמישים אלף,שלא לדבר על פרסומות והרצאות בשפע.
אבל לך אין שום סיכוי שם.
וממילא אם הכנסה של משכורת מינימום + נתפסת אצלך כהצלחה,אשריך.אתה בהחלט בדרך הנכונה.
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1225
דברי פתיחה – שפטל:"התקשורת הישראלית המושחתת הפכה להתאחדות מרעילי הבארות בישראל!"
מתוך שפטל עצבני ( 11/07/2010 )
עו"ד שפטל פותח את התוכנית ומונה את הסיבות שגרמו לו להאמין שהתקשורת הממוסדת בישראל היא הרעה החולה של מדינת ישראל. מדוע מתנכלים על לא כלום לאריה דרעי? מדוע מתעלמים מ"פשעיו" של השופט אהרון ברק? "דירה להשכיר" – הגירסה המודרנית…
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDIDHK&c41t4nzVQ=KL
למרות הכל, לסגור את גל"צ
בגלל שהיא תחנה צבאית, בגלל שהיא מסכנת את הדמוקרטיה, בגלל שאנחנו מממנים אותה, בגלל הפרוטקציה, בגלל שנסתדר נהדר בלעדיה. עינב שיף לא מסתנוור מחגיגות השישים
לכאורה, לא צצה בשנים האחרונות טענה חדשה שמחזקת את הקריאה לסגור את גלי צה"ל. אין צורך בטענה כזו: לא, גם בשנת 2010 אין הסבר הגיוני לאבסורד שבו תחנת רדיו כפופה לצבא ההגנה לישראל ולמשרד הביטחון, פועלת מכספי ציבור, משתמשת בכוח אדם זול ואיכותי בשיא כושרו, משלמת משכורת לכוכבים הגדולים ביותר בשוק וגם טוענת שעצם קיומה מהווה צל"ש לדמוקרטיה הישראלית. בעצם, ישנו חידוש אחד: דובר צה"ל, שהוא אחד הדומיננטיים בכל הזמנים, היה מפקד גלי צה"ל לפני שמונה לתפקידו הנוכחי. כשהתקשר במסגרת תפקידו למערכות התקשורת כדי להשפיע על ניסוח כותרות, הוא מצא שם את בוגרי התחנה. כשהתקשר לגל"צ, מצא שם את פקודיו עד זה לא כבר. אכן, חגיגה לדמוקרטיה.
אך גם אם אין חדש בטענות, מציפות מחדש חגיגות ה-60 לתחנה, בהן עוסק גם אתר זה, את הסלידה והדחייה מהקונספט ההרסני. סדרת הכתבות הנוסטלגיות והמשבחות לתחנה, בין השאר בראיון של מפקדה יצחק טוניק למוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות וכמובן בפינת הטפיחה על השכם ב"אולפן שישי" של יאיר לפיד, היא סטירה מצלצלת בפניה של הדמוקרטיה הישראלית, שמחייבת את העלאת אותן טענות שוב ושוב. בחסות החגיגות אפשר לשכוח שאנחנו חוגגים עוול מתמשך.
למעשה, אפילו אילנה דיין, שהשתפכה על אהבתה לבניין המתפורר ביפו (שאגב, שווה הרבה מאד כסף שאולי חסר לצה"ל ושיכול לרדת מאיתנו, פשוטי העם), שכחה שאמרה לעיתון העיר שכנראה לעולם לא תהיה אישה מפקדת לגלי צה"ל. היא גם מעדיפה להדחיק שהעצמאות היחסית של גלי צה"ל היא פסאדה, שמאחוריה מסתתרת החלטה מודעת של הצבא להשתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי. שוב, חגיגה לדמוקרטיה וגם לנאורות ולקדמה.
גלי צה"ל אינה תחנה נטולת הישגים וחשיבות, אך כל הישגיה הן עדות לעליבות המוסד התקשורתי בישראל: העובדה כי השדרה המרכזית של עולם התקשורת הישראלי בנויה מבוגריה היא סמל ליחס המזלזל בתפקיד העיתונאי בישראל ולאו דווקא לאותה מקצועיות בלתי מתפשרת לה טוענים מליצי היושר של התחנה. סנגוריה של התחנה מצביעים על היותה מופת לליברליזם, אבל למעשה ימיה החתרניים של גל"צ חלפו לפני שנים רבות. די להאזין לכמה דקות של הסתה והדחה ב"מילה האחרונה" כדי להבין שגם התחנה הצבאית התיישרה לפי הקו הלאומני שמושל כיום בכל התקשורת הישראלית.
אחרי סגירתה המיוחלת, את המוזיקה של גלגלצ נוכל למצוא בתחנות האזוריות ורזי ברקאי יוכל לשים נקודה במקום אחר (כשהאחרון קיבל הצעה להצטרף לרדיו של ארקדי גאידמק סירב איש הרדיו הוותיק בטענה שלא יסכים לעבוד עבור פוליטיקאי, בתגובה ששברה שיאים של חוסר מודעות עצמית). החיילים החביבים, לעומת זאת, יוכלו עם שחרורם לשלם כמה עשרות אלפי שקלים למכללה לתקשורת כדי להתמחות ברזי התחום במקום לזכות ביתרון לא הוגן על יוצאי צבא אחרים, שנאלצים לעבוד למחייתם במלצרות ובתדלוק.
ובדרך כלל, לאבא יהיה כסף. בניגוד לדיווח המסולף של אנשי התחנה, גם כיום קל יותר למצוא בנים ובנות של אנשי תרבות, רוח ופוליטיקה לצד צעירים שהתפרסמו בטרם גיוסם משרתים שירות חובה בתחנה הקטנטנה. כיום, התחנה אף מנצלת זאת לצרכיה. כך זכתה נכדתו של סשה ארגוב להגיש ספיישל במלאת 15 שנים למותו. אולי בקרוב, תגיש בתו של דויד גרוסמן, שכפי שפורסם הצטרפה גם היא לתחנה, ספיישל חגיגי לרגל צאת ספרו החדש.
עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, מרבית אנשי התחנה הנוכחיים לא יהפכו לכוכבים. כבר שנים ארוכות שגל"צ לא מייצרת כאלה. מי שלא התקבל לשורותיה יכול להתעודד מכך שארבעת עורכי העיתונים הגדולים ומנכ"ל חברת החדשות המובילה בישראל לא שירתו בגל"צ. איכשהו, בדרך פלא, הם למדו לעשות תקשורת גם בלי לגדול בבניין הטחוב ברחוב יהודה הימית.
אלא שגל"צ היא ליבו של קונסנזוס ישראלי, המקדש את המושג "מה שהיה – הוא שיהיה". קיומה של התחנה מובטח, כיוון שבעיני הממסד המעוות היא אותה עדות מפוקפקת לחופש השיח הדמוקרטי בישראל. עגום מכך, בשנים הקרובות עתידים להתחזק הקולות הפרלמנטריים הקוראים להגבלת כוחה של התקשורת, וכך תתחזק גל"צ עוד יותר על חשבון מערכות חדשותיות שאינן כפופות בחוק לאהוד ברק.
לכן, סביר להניח שגם אם גלי צה"ל תמשיך להיות מופת של הדחקה וטשטוש ישראליים וסמל לשלטון הצבא בלב ליבה של המדינה, בחגיגות ה-80 של התחנה כבר לא תקראו מאמר הקורא לסגירתה. לא כי הסיבות ישתנו – פשוט לא יהיה מי שיפרסם את הדברים.
http://b.walla.co.il/?w=/3050/1744071
תגוביות:
1.כמה אווילית ושיקרית היא ההתייחסות ל"מילה האחרונה" כאל תוכנית "מסיתה ומדיחה" .
רק משום שסוף סוף נשמע גם קול אחר,נוסף (מיינסטרימי לחלוטין,אגב) מהקול שעינב שיף מבקש לשמוע (שהרי עינב שיף הוא דמוקרט וליברל ופלורליסט ולכן הוא מבקש שרק קולו וקול מחנהו יישמע) הופכים אברי גלעד או את עירית לינור לאנשים מגונים בעיני עינב שיף וחבריו לבראנז'ה השמאלנית תל אביבית.
אשמתם של אברי גלעד ושל עירית לינור היא בכך שבחרו לא להתעלם מהמציאות,ובחרו לעמת את דעותיהם ומחשבותיהם הישנות עם המציאות המשתנה,כלומר – אברי גלעד ועירית לינור מבוזים על כך שנקטו בדרך שפעם איפיינה את השמאל הליברלי והחושב והמאתגר את המציאות.עינב שיף מעדיף אותם דוגמתים,אטומים,ממחזרים סיסמאות וקלישאות שאבד עליהן הכלח,ברחנים מתמונת המצב האמיתית.
מתי בפעם האחרונה עינב שיף עימת את דעותיו הפוליטיות עם המציאות ? מתי הוא חקר ובדק את עמדותיו לעומק ללא כחל וסרק ובלי לתת לעצמו הנחות כוזבות ? מתי עינב שיף שאל את עצמו את השאלות הקשות והנוקבות באשר למציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא מדומיינת ובאה לביטוי בטוריו ?
הספיישל של נועה ארגוב היה מקסים.הספיישל של נועה ארגוב לא עסק בקידום מוצר ולא ביח"צנות אלא ברגעי היווצרותה של תרבות גדולה וחשובה ומשמעותית במקום הזה. אכן אסון גדול. המצב בגל"צ בהקשר הזה עדיף פי כמה וכמה ממה שמתרחש במוספי התרבות של העיתונים ואתרי האינטרנט (כולל ב"הארץ" ובוואלה) בהם כותבי "ביקורות" מקדמים חברים ללא בושה וללא גילוי נאות. "הצבא משתמש בתחנת הרדיו ככלי לשיפור תדמיתו ובהפיכתו לגוף לא מאיים ואזרחי" . האומנם ?
אם כך,מדוע עינב שיף מצטרף לטוקבקיסטים מימין שקוראים שוב ושוב לסגירת התחנה משום שלטענתם היא עויינת לצבא ולמדינה ומביאה את קולו של האוייב הפלסטיני ? מדוע הטוקבקיסטים מימין סבורים שהביקורות בתוכניות גל"צ בעקבות המשט היו בלתי לגיטימיות ובוגדניות ? אם גל"צ הפכה לשופר של הימין ודעותיו והתיישרה עם הקו הלאומני השולט בתקשורת הישראלית (כולל בוואלה ?) מדוע פוליטיקאים מהימין,עיתונאים מהימין וכאמור הטוקבקיסטים מימין קוראים לסגירתה ?
משונה שבאשר לגל"צ-עינב שיף,הדמוקרט הגדול ,נמצא באותו מחנה עם חבר הכנסת הכהניסט .בכלל לא חשוב אם גל"צ תמשיך להתקיים או שתתקבל החלטה על סגירתה.
טיעוניו של ענב שיף הם כה עלובים וכה מופרכים ואין בינם ובין מציאות קיומה של התחנה הצבאית ולא כלום.
ימיה החתרניים של גל"צ כנראה חלפו אבל נערי וואלה (כולל עינב שיף) משחקים בחתרנות מדומה.(וסביר שגם בעוד 20 שנה נער אינטרנט,חשוב באופן מופרז בעיני עצמו ,יכתוב טור "חתרני" מהסוג הזה).
אשכול זה ימקד את הדיון הציבורי בהתנהלותה החמורה של התקשורת הישראלית שאינה משרתת את הציבור,שאינה מדווחת את המציאות,ושמייצרת מציאות וירטואלית בתקווה שהציבור הרחב יקנה את השקר ויקבלו כאמת.
בפועל מתעב הציבור את התקשורת הישראלית,ואינו קונה דבר מכל מרכולתה הרקובה.
מה שהתקשורת הצליחה ליצור זה הרבה הרבה אנטישמיות נגד ישראל ואזרחיה היהודים,ופעילות כלל עולמית נגדה המקבלת הדרכה מדוייקת כיצד ניתן לפעול נגד ישראל בצורה הכי אפקטיבית.
רבים במחנה הלאומי יהודי ציוני בישראל לא מסוגלים עוד לצפות או להקשיב לערוצים תואמי אלג'זירה ועוד אחד מהם במימון כבד שלנו, מכיסנו. תעמולה, רוע, שינאת ישראל, שינאת הימין והעם היהודי, בוז, הקטנה, העלבתנו, רצון ברעתנו, קידום התקפתנו וייאושנו. תבוסתנים ורעים מרושעים. שטניים ממש.
פרצופים מאוסים שיצאו לכולנו מהאף ושיושבים עשורים ושופכים את ארס התעמולה שלהם נגד המדינה היהודית תוך השפלתה והשפלת היהדות כמו גם העלמתה מהשיח הציבורי בדיוק כמו העלמתה ממערכת החינוך בישראל שממומנת כמעט כמו צה"ל על מנת לייצר דורות של בורים ועמי ארצות שלא יודעים בכלל מה כתוב בתנ"ך אותו הגדיר בן גוריון כקושאן על ארצנו.
בושה וחרפה של עיתונות, תקשורת אלקטרונית ורדיו. בושה וסלידה עמוקה.
הרצון להשתחרר הוא עז.
הרצון להתחבר לערוצים של הימין והלאום והדת והארץ היפה והמורשת המופלאה והעמוקה מייצרים אט אט את המציאות שיש לנו את רדיו גלי ישראל בכל שעות היום כמעט ובו דנים בכל מה שכואב ומסכן את קיום המדינה והעם, ובערב יש לנו את ערוץ 20 שהולך ומשתפר ומגוון ומשנה על פי רצון הציבור והכתבים הלאומיים שיש בארץ.
צריך למצוא עוד תורמים לערוץ הזה על מנת שיתחילו לייצר הרבה מעבר למה שמיוצר עכשיו בגלל מחסור בכסף.
זה מרפא לכל מי שנעשה כבר חולה מהתשקורת המחליאה שיש בארץ. מחליאה ממש. מגעילה ממש. מביכה נוכח שינאתה לנו ולמדינה שלנו ולמורשת. ממש בחילה. ממש סלידה. הפרצופים האלה. הירקות החמוצים האלה. די. אי אפשר לראות ולשמוע עוד. עוברים תחנה. עוברים ערוץ.
באשכול זה אציג את מעשיה ועיוותיה של מפלגת התקשורת הישראלית,כפי שמכנה אותה בדייקנות ד"ר גיא בכור.
אפתח במאמר של בכור שכאשר קראתי אותו בפעם הראשונה נדהמתי מעוצמתו ומדיוקו הפלאי.
מכאן עלינו לקיים דיון ציבורי גובר והולך שיוביל בהמשך לפתיחת התקשורת בארץ לגורמים נוספים הקיימים בציבור,על מנת לספק את המידע למרבית הציבור,מתוך נקודת הראייה והעמדה הלאומית יהודית ישראלית האוהדת,שתחליף את אספקת המידע העויינת החולנית המחליאה והמניפולטיבית המתבצעת במדינה החטופה שלנו מזה עשורים רבים.
לעיון האשכול:
https://rotter.net/forum/gil/20103.shtml
אף אחד מעולם לא הציב גבולות לשמאל. וכך רבים מהם הקצינו, הפכו אנטישמים מוצהרים והחלו לעסוק בבגידה על פי הגדרתה בחוק.
הצבת גבולות עכשיו פירושה העמדה לדין של אלון ליאל ושותפיו באשמת בגידה.
אם זה לא יתבצע, הם יגרמו נזק בלתי הפיך להישרדותה של ישראל.
אלא שמערכת המשפט בולמת את הצעדים ההכרחיים האלה, ונחשו מי מהפוליטיקאים המוגדרים “ימין”, מגן על מערכת המשפט…
תגובית 3
https://mida.org.il/2016/04/06/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99/
אנו בעיצומה של מלחמת אחים רבת פנים אך סמויה מן העין. השמאל ערוך בקווי היערכות לפי האסכולה הסובייטית. הן סמויות מן העין אך חיות ובועטות בצבא, באקדמיה, במשפט וכמובן בתקשורת ומנוהלות כאמור ע"י פוליטרוקים מסוג חדש.
כיום הפוליטרוקים השמאלנים יושבים ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ומנסים לקבוע משם את פני צה"ל והפיקוד העליון ואפילו מצליחים כי איש לא עוצר בעדם.
הם קיימו למשל דיון סוער על פקודת היום של אל"מ עפר וינטר ב"צוק איתן" ובעקבותיה הצליחו כנראה לבלום את התקדמותו בצה"ל. הם שולחים את זרועותיהם ואצבעותיהם לתוך מערכת החינוך הצה"לית, לסדרות החינוך וכיו"ב כפי שהקרן לישראל חדשה עושה במערכת המשפט ובקרב המשפטנים.
תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.
קים פילבי המרגל הבריטי בדומה לאודי אדיב כ"אידיוט שימושי" נלהב, בגד בארצו לטובת האויב הסובייטי מזכיר לי את שוברי המפרקת וארגון המצלמות. ההגנה והתמיכה שמספקים האלופים עמירם לוין ועמי איילון לשוברי המפרקת נובעת מכך שלוין ואיילון השמוצניקים רואים בפעילי שוברים שתיקה בשר מבשרם, מהמיליה האידאולוגי שלהם.
הכל גירסא דינקותא שמ"וצניקית
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אלופים את העוז להזדהות עם שוברי צה"ל…
למי שתהה ותוהה איך אפשר שאלופי צה"ל מהוללים מפקדי סיירת מטכ"ל כעמירם לוין ומפקד הקומנדו הימי כעמי אילון יכולים להעלות בדעתם לצאת להגנת ארגון שנוי במחלוקת כמו שוברים שתיקה – צריך להבין שמדובר בגירסא דינקותא שמו"צניקית או שמאלנית כללית שהונחלה להם בנעוריהם בקבוץ ותנועת הנוער.
התגייסות האלופים האלה דווקא להגנת שוברי המפרקת נובעת מצד אחד מהתנשאות אליטיסטית ובוז ל"בבונים" שאינם ראויים למשל לשרת ביחידות "המובחרות", למרות שכיום ברוך השם רוב היחידות הלוחמות בצה"ל הן יחידות עלית.
"שוברים שתיקה" בהרכבו האנושי ומקורותיו התרבותיים הוא בשר מבשרם.
אלופים כלוין ועמי איילון מוצאים זהות רבה נפשית ואידאולוגית עם "שוברים שתיקה" כמו היו אחווה סודית משותפת והם נחלצים עתה לעזרתם בעת צרה, זאת למרות שהם שוללים בהצהרה את המלשינות של פעילי הארגון בחו"ל תוך היתממות או מבלי להבין ולהודות ביושר שזו המהות ועיקר פעילותם להצדקת הכספים הרבים הזורמים אליהם מחו"ל.
מבחינה מסויימת "שוברים שתיקה" הוא מעין קבוצה טיפולית, מין AA (אלכוהולים אנונימיים) המציעה תראפיה קבוצתית לנפגעי "אקיבוש" החשים צורך עז לדסקס ולדבר "על זה" ולפרוק את תיסכולם מהתנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם הערכים האוטופוסטיים עליהם התחנכו בתנועת הנוער.
כך בעצם עשו גם אבותיהם בשנות השבעים כשהתכנסו לקומזיצים תראפיים שנקראו "שיח לוחמים" או "יורים ובוכים" אשר השתכללו מאז לגירסאות תוקפניות כמו "שלום עכשיו" ו"בצלם" ובימינו לעשרות ארגונים ועמותות שהציפו את הארץ יחד עם הכספים שזרמו מהקרן המשוקצת.
האידאולוגיה המפ"מניקית שינקו בילדותם בשנות החמישים – בימים שקיבוצים התפלגו על קוצו של יו"ד, על רקע הסגידה לבריה"מ הסובייטית וליוסף סטלין – חדרה לנקבוביות שלהם, כפי שאובמה אינו יכול למרות השכלתו לברוח מ"המדרסה" האסלאמית בה למד כילד באינדונזיה ואל"מ עופר וינטר או האלוף גרשון הכהן לא יכולים לנטוש את תורת אמם שספגו במכינות ובישיבות התורניות.
כמו צעירי הכיפות הסרוגות המתגייסים מתוך תודעה עמוקה יהודית וציונית למיטב יחידות צה"ל ולתפקידי פיקוד וקצונה כך עשו טובי הנוער בקבוצים או בתנועות הנוער של השומר הצעיר והנוער העובד בתורם. אמנם תמיד היו נסיונות של פוליטרוקים להתערב בצה"ל פוליטית ואידאולוגית אך בן גוריון השכיל וידע לגדוע אותם באיבם. אבל התופעה נמשכה בצורות אחרות בועדות סודיות למיניהן בתוך המפלגות ובתנועות הנוער והיא נמשכת עד היום בצורות מתוחכמות חדשות. אותה גברת בשינוי אדרת.
http://mida.org.il/2016/04/06/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99/