סבב הלחימה הנוכחי, מביא איתו אתגר נוסף – ערביי ישראל, אשר משליטים טרור מבית. האם מדובר בתופעה נקודתית, או שמא אנו במעגל בלתי פוסק של אלימות פנימית?
בעוד שלאחרונה נשבו באזורנו רוחות שינוי, עת נחתמו הסכמי השלום עם חלק ממדינות המפרץ ונורמלו יחסים ברמות אלו ואחרות עם מדינות נוספות, ניכר שיחסינו עם הערבים ברצועת עזה יישארו סבוכים עד קטלניים, עם הערבים ביהודה ושומרון מורכבים עד אלימים ועם אחיהם ערביי ישראל – חשדניים ואלימים לפרקים.
לאור ההנחה שלרובנו יש הרגשה של דה ז'ה וו, משל היינו חלק מסרט רע ובלתי נגמר. התחושה היא שאיבדנו את הספירה – האם זהו סבב האלימות השבעה עשר או השמונה עשר בדורנו? כולנו שבעים מהצהרות הפוליטיקאים והפרשנים שלא ממש מחדשים, כולנו מבינים שצה"ל חזק והאזרחים איתנים, אך תוקף הצהרות המנהיגים פקע, או אם תרצו אפילו "דיבורים בעלמא" ומה שהיה הוא שיהיה כנראה.
הקרב על תמונת הנצחון
מבצע "שומר החומות" הינו עוד סבב מהלומות קשות, בו שני הצדדים מחפשים הישגים עד הישמע ה"גונג", בו תוצג תמונת הניצחון. דומה הדבר לעוד קרב אגרוף, אלא שלהבדיל מספורט האגרוף בו המתמודדים מתחרים בקטגוריית משקל אחת, בעימות ביננו לבין הערבים מדובר במשקל כבד מול משקל קל. קרב בו המשקל הכבד אינו יוזם אלא בעיקר מגיב, אינו מכריע בנוק אאוט בתחילת הקרב, אלא מושך זמן ולוקח סיכונים לא בהכרח מוצדקים (משל לאפשרות ההתחמשות וההתעצמות של אויבינו מתחת לאפנו); הולם ביריבו בעודו עוטה כפפת משי על ידו החופשית, משום שידו השנייה קשורה מאחורי גבו מרצונו החופשי ובעידוד יפי הנפש בבית הדין הבינלאומי בהאג ובכנסת ישראל, בה יושבים זחוחים שלוחי ארגוני הטרור שהצהירו נאמנות מעשית לאויבי ישראל במקום למדינת ישראל, לכאורה.
לא שלום, לא שכנות טובה ולא יחסי אהבה ישררו באזורנו בין ערבים ליהודים בשנה הקרובה או בדור הנוכחי ובזה שלאחריו. השאיפה הריאלית היחידה שלאורה נחיה הינה כדברי האימרה "כבדהו וחשדהו".
לאלו המורגלים בשאלה הלקוחה ממקורותינו בספר שמואל ב': "הלנצח נאכל חרב?"- תשובתי חדה וברורה כחרב: בדיוק כך, אך עדיף בדיאטה! אם נגזר עלינו לחיות על חרבנו, כפי שהיה מאז ומעולם, משום שארצנו זו לא שקטה מעולם יותר מארבעים שנה, אזי- מוטב כי נאחז את חרבנו החדה ביד מיומנת תחת הנהגה המאמינה בצדקת הדרך.
בפני אלו הדורשים יציאה למלחמה בעזה אצטט מדבריו של קרל פון קלאוזוביץ (1780 – 1831), קצין פרוסי, מאבות תורת הלחימה המודרנית שספרו "על המלחמה" נלמד עד לעצם היום הזה במכללות הצבאיות: "אף אדם – או ליתר דיוק, אף אדם שנוהג בהיגיון – לא פותח מלחמה בלי להבהיר לעצמו קודם כל מה הוא מתכוון להשיג באמצעותה, ואיך בדעתו לנהל אותה". לאור זאת- האם רצונה של מדינת ישראל לכבוש שוב את עזה ולשלוט בה, או- האם רצונה בהפלת שלטון החמאס בהעדר חלופה ריאלית? האם יחזיקו רצונות אלו או אחרים מעמד לאורך שנים?
הפתרון, אם כך, נעוץ באסטרטגיה פשוטה וצנועה יותר המצדדת ביצירת הרתעה ברורה, קשיחה ועמוקה, בהתבסס על אמרה אחרת של קלאוזביץ': "המלחמה היא מעשה אלימות, שמטרתו לאכוף את רצוננו על יריבנו".
מהו אותו "רצוננו" אותו נרצה לכפות על יריבנו? במילה אחת "שקט". בשלוש מילים: "חיה ותן לחיות". כיצד משיגים זאת בהנחה שניסינו בעבר לא מעט סוגי "גזרים ומקלות"? המענה המוכח לאורך היסטוריית המאבקים בין חברות והאלימות האנושית מבוסס על מכות קשות ולא פרופורציונאליות בהכרח, המכוונות לגרימת טראומה קשה שתיצרב בזיכרונו של האויב לדורות, או לכל הפחות למשך שנים רבות וטובות (לעם ישראל), כדוגמת תבוסת גרמניה ויפן במלחמת העולם השנייה או הפצצת המטכ"ל בדמשק במלחמת יום הכיפורים ורובע הדאחייה בבירות במלחמת לבנון השנייה.
באשר לטענות האפשריות שיעלו מלעיזינו בהאג, באו"ם או בכל מקום אחר – אזי להם נבהיר שהזכות להגנה עצמית גוברת על הפחד ממה יאמרו הגויים, שכשלו במשך דורות ושנים בהגנה על יהודים. עוד אציין כי מחיר הנפגעים שיגבה באחת מהאויב – יתקזז עם השקט היחסי שיושג לאורך השנים, בהן עלול להיגבות מחיר דומה, רק במנות קטנות או בתשלומים אם תרצו.
זירת קרב: ערביי ישראל
האירוע המורכב יותר לטעמי כרוך דווקא במערכת היחסים המורכבת בלאו הכי בין אזרחים יהודים ואחרים לחלק לא מבוטל מערביי ישראל המוסלמים.
בסופו של הסבב הערבים העזתים יישארו ברצועת עזה, הערבים תושבי הרשות הפלסטינית- יישארו בתחומי הרשות, למעט שב"חים ופועלים עם היתרים, ואילו אנחנו נישאר להתמודד עם לא מעט אזרחים ערבים אלימים, חצופים ונועזים יותר בכל רחבי ארצנו. אזרחים ערבים שאינם נאמנים בעליל למדינת ישראל וחוקיה, שהוכיחו את חוסר נאמנותם במפגע. אזרחים ערבים מוסלמים שונאי יהודים, נוצרים ואף דרוזים, בשל אמונתם ו/או מראם החיצוני וכמובן השתלבותם בחברה הישראלית.
אזרחים ערבים בעלי זכויות ונטולי חובות, אך עם טענות רבות לכולם, מלבד לעצמם כמובן, על מר גורלם במקום היחידי במזרח התיכון שמקבלם.
ההתפרעויות בלוד נמשכות: מהומות בהלוויתו של הצעיר שנורה אמש@ErelSegal @kobifinkler pic.twitter.com/9ZyEds5Ibu
— עכשיו 14 (@Now14Israel) May 11, 2021
אזרחים ערבים עם העדפה מתקנת לקבלה ללימודים במוסדות לימוד אקדמיים יוקרתיים ונחשקים בארץ ולמשרות ציבוריות מכובדות, על פני אזרחים ששירתו את המדינה נאמנה במסגרת שירות לאומי או בצבא, הנאלצים להידחות ולגלות ללימודים בחו"ל על כל המשתמע מכך למשפחה ולעתיד החברה.
אזרחים ערבים העושים במדינת ישראל כמנהג אדונים במשרתיהם בניגוד לכל הגיון בריא, נורמה מקובלת בקרב עמים וחברות מתוקנות ובוודאי בניגוד לחוק, עת בונים הם ברחבי הארץ ללא אישורים, מתפרעים ויורים ברחובות הערים, הכפרים ובכבישים המהירים, סוחטים דמי חסות או גונבים ומשחיתים, מחסלים חשבונות או בנות (על רקע חילול כבוד המשפחה) ועוד. אזרחים ערבים המנצלים את הטבות החיים במדינה, אינם עושים דבר למענה ואף להיפך- מפגינים זלזול וחוסר הערכה. שאינם נוקפים אצבע למען הצלת משפחתם וחברתם מפני האלימות הגואה, אבדן הערכים והקריסה החברתית של המשפחה והחמולה הערבית המסורתית.
הקרב על ריבונות בתוך ישראל
היות שרוב ערביי ישראל כבר מכובדים דיים ואף מחוזרים לאחרונה על ידי פוליטיקאים רבים; היות שעתירי זכויות הם ומופלים לטובה ביחס לרוב האוכלוסייה הנורמטיבית, המועילה והתורמת למדינה; היות שחלקם מרשים הם לעצמם לפעול כנגד אזרחי המדינה היהודים על רקע גזעני- דתי כשנחים הם מרצח על רקע חמולתי; היות שמנהיגיהם מתוך כנסת ישראל פועלים, במקום מתוך הפרלמנט הפלסטיני, הירדני, הלבנוני או אפילו האיראני – אזי יש לפעול נגד כל אותם עוכרי ישראל ביד חזקה ולהפגין ריבונות בכל שטחי המדינה, להשיב את המשילות על כנה בנחישות ובעצמה, להחזיר את ההרתעה באמצעות אכיפה נחושה של החוק על חשבון ניסיונות להפגין יכולות הכלה, סבלנות והבנה, אהדה או אהבה מזויפת וצבועה, לכאורה.
מהממשלה הבאה יש לדרוש את קידומו של חוק השולל את אזרחותם וזכויותיהם של אזרחים פורעים המזדהים עם ארגוני המחבלים ואויבי ישראל באשר הם. לקראת הבחירות החמישיות, יש לדרוש את פסילת המועמדים והמפלגות הערביות השוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, המביעים תמיכה בטרור ובמאבק האלים במדינת ישראל דה פקטו. כחלופה, יש לאפשר להם להתמודד בבחירות לרשות הפלסטינית לאחר שיוכרו כאזרחי כבוד בה.
היות והערבים חובבים כינויים לימי הבכי והנהי הלאומיים שאותם הרוויחו ביושר, כדוגמת יום ה"נכבה" לציון הקמת מדינת ישראל, תבוסתם ובריחתם, או יום ה"נכסה" לציון ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, תבוסתם ומנוסתם – אזי אמליץ כעת על הערכות להכרזת יום ה"נגחה", שיציין, בבוא העת, את יום הניצחון במלחמת המשילות הראשונה על אדמת ארץ ישראל. מלחמה בה תוחל הריבונות הלכה למעשה על שטחים בירושלים, יהודה, שומרון ובקעת הירדן, כמו גם השבת המשילות, מיגור הפרעות, הפשיעה והעבריינות שכבר זלגה מזמן אל מחוץ לחברה הערבית.
הנשיא האמריקני רונלד רייגן טבע בשנות ה-80 את האימרה הבאה: "אם אין הם מסוגלים לראות את האור, תנו להם לחוש את להט החום". מוטב לנו ללמוד וליישם את רוח דבריו.
אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי, וחבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
כל מילה בסלע – אבל בדרך צריך לשלוח הביתה את כל האחראים שאי]שרו לפוגרום לוד להתקיים – ביבי, אוחה ויקירנו המפכ"ל.
אישרו?!?! לא נראה לי שהפורעים ביקשו אישור ממישהו.
זו התוצאה הישירה של שלטון המשפטנים
כנופיות פורעים ערבים מכתיבים את המציאות.
ב-12 בספטמבר 2006 נשא האפיפיור בנדיקטוס ה-16 נאום באוניברסיטת רגנסבורג ובו ציטט את הקיסר הביזנטי מנואל השני שהעיר בשעתו:
"הראו לי מה חידש מוחמד ותמצאו רק דברי רשע וחוסר אנושיות, כדוגמת הוראתו להפיץ את האמונה לה הטיף בדרך החרב".
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל אולפני התקשורת שתומכים באויב הערבנאצי בזמן מלחמה!
הגיע הזמן לנכבה 2.0 לערבנאצים ושמאלנאצים הבוגדים!
גיאוגרפית, מחולק העולם ל”דאר אל איסלם”, בית האיסלם, ו”דאר אל חרב”, בית החרב.
דאר אל איסלם הם כל אותם שטחים שכבש האיסלם;
דאר אל חרב הוא אותם שטחים שטרם הספיק להביא תחת חסותו, אשר על כן מותרת בהם האלימות.
בניגוד למקובל לחשוב, המילה ”איסלם“ אין משמעה ”שלום”, אלא ”כניעה”, כניעה לרצון האל, כפי שהובע על ידי מוחמד.
התפיסה המקובלת היא שהבלתי-מאמינים הם טמאים בשל אכילת חזיר, שתיית אלכוהול או מנהגים בלתי מוסלמיים אחרים.
התוצאה של מגע עם מדינה מערבית הוא, לעיתים קרובות מאד, משבר אמונה – שמוביל כמעט תמיד להקצנה דתית ולתפיסה שהמערב מצליח בשל קנוניה כלשהי כנגד המוסלמים.
תחום היצוא העיקרי של מדינות האיסלם, להוציא איסלם ומהגרים, הוא תיאוריות קונספירציה.
התוצאה היא אנשים צעירים וזועמים, שאינם מצליחים להשתלב במערב משום שהם חשים עליונים עליו ואינם מוכנים לקבל את כלליו.
התוצאה, לעיתים קרובות מדי, היא נסיון לשנות את סדר הדברים באמצעות אלימות רצחנית – שאם איננה מקרבת בשום צורה את הח’ליפות, לפחות פוטרת את הצעיר מהתמודדות עם עולם מכאיב מדי, ומעניקה לחייו משמעות.
הבעיה היא שזה עובד. זה עובד זמן רב מדי. העולם המוסלמי מצליח להחצין את בעיותיו אל העולם המערבי, בלי לשלם על כך מחיר.
מאמר קצר ולעניין.
רוצים ניצחון אבל מדברים על סבבי לחימה.
רוצים הכרעה מהירה אבל מדברים על מדרגות הסלמה.
רוצים לבנות הרתעה אבל משתמשים בפינצטה.
בסוף מחכים שמישהו אחר יעשה לנו את העבודה השחורה או שהעניינים יפתרו מעצמם… עד אז מושכים זמן.
זאת לצערי האסטורטגיה הישראלית כבר הרבה שנים (למעט מבצע חומת מגן אשר יוצא דופן).
האיסלם הוא מפלצתי ומתועב…
הוא מייצג עבדות, דיכוי, שנאת נשים ושנאת הומוסקסואלים – כל מה שאדם חופשי אמור לדחות, ולדחות בלי מחשבות שניות.
הוא איננו ראוי לסובלנות, משום שהוא עצמו איננו מפגין סובלנות, והוא ודאי איננו ראוי להגנה.
אם הצליח המערב לעקור את העריצות הדתית הנוצרית, אין סיבה להעניק לגיטימציה למקבילתה המוסלמית הגרועה ממנה; ואם האינקוויזיציה היא עדיין סמל לכל מה שהוא מפגר, קנאי וחשוך, אין כל סיבה ראויה להעניק יחס שונה לאיסלם ולמטיפיו.
הדרך המהירה ביותר לסיים מלחמה, אמר אורוול, היא להפסיד בה. אנחנו במלחמה. לא אנחנו הכרזנו עליה ולא אנחנו רצינו בה. סביר שהיא תכלה את רוב מאמציו, תקוותיו, עושרו ואושרו של דורנו. אבל עלינו לעמוד בה, ולנצח בה, אם אנו סבורים שהחירות ראויה למאבק.
השותף של הבוגדים לפיד, בנט, סער, ליברמן, התקשורת, ובגצ האנטישמית תומכת טרור!…..
הפוסטים בערבית של איימן עודה שמתדלקים את הפורעים הערבים:
יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה מפרסם טקסטים בערבית בהם הוא תומך לכאורה במתפרעים הערבים – "אנחנו נתמוך בסוגיה הצודקת ביותר ביקום עד סיום הכיבוש והקמת מדינת פלסטין שבריתה ירושלים"
פעמים רבות עולה טענה כנגד חברי הכנסת הערבים כי הם נוהגים בדו-פרצופיות. כאשר הם מדברים לתקשורת הישראלית והבינלאומית הם מדברים בצורה פייסנית, אך כאשר הם מדברים בערבית טון הדיבור מתחלף ואיתו גם תוכן הדברים.
מאז החל גל האלימות האחרון במדינה, מפרסם ח"כ איימן עודה מהרשימה המשותפת, פוסטים המביעים לכאורה תמיכה בלתי מסוייגת בפעולות אותם מבצעים המתפרעים הערביים בישראל. בפוסטים אותם הוא מעלה בימים האחרונים הוא מלבה לכאורה את המהומות, מעודד את המפגעים ואף מכנה אותם "גיבורים".
הפוסטים נכתבים כמובן בשפה הערבית בלבד, כך שהקורא הישראלי הממוצע לא יכול להבין את דבריו של עודה. לטובת קוראי אתר ערוץ 20, תרגמנו את הדברים.
כך לדוגמה כתב עודה בפוסט ביום שישי האחרון שעלה לצד תמונה מההתפרעויות: "הצדעה פלסטינית לגיבורי ירושלים המגנים כעת על מסגד אל-אקצה, המגנים על שכונת שיח' ג'ראח, על ירושלים. צעירי ירושלים יצאו לקרב על השערים וניצחו, ובמערכה על שער שכם וניצחו, ועכשיו הם עומדים כנגד הכובשים במסגד אל-אקצא המבורך, ולא משנה כמה זמן זה יקח, בסוף הם ינצחו.
הפולחן הוא זכות, אולם מהות הסוגיה היא הריבונות! כיוון שאם הריבונות מופרת בסוף תופרנה כל הזכויות ובתוכן גם הפולחן. בכל מקום שבו יש כיבוש תהיה גם התנגדות. בשלב הזה, הגיבורים הם צעירי ירושלים".
"בכל מקום שבו יש כיבוש תהיה גם התנגדות". הפוסט מיום שישי.
חושש לשלומם של הצעירים
בפוסט שעלה לפני זמן קצר הביע עודה את דאגתו לשלומם דווקא של הצעירים הערבים והאשים את היהודים בכך "שיורים לעבר בני עמנו". כך כתב: "אני חש דאגה עמוקה לצעירים שלנו, במיוחד אלה הנמצאים בערים המעורבות וכן כלפי הסטודנטים הנמצאים בגורי הסטודנטים. מקומות בהם יש מפגש בין ערבים ליהודים, כיוון שישנם קיצוניים שלוחי רסן היורים לעבר בני עמנו, והם מסוגלים לבצע פשעים יותר חמורים".
בהמשך אותו פוסט הוא מגדיל לעשות ומודיע כי הוא "פותח את האינבוקס כדי שכל אחד שצריך שנעמוד לצדו ישלח לי הודעה, כדי שנעמוד יחד ונגן על הצעירים שלנו ועל בני החברה שלנו בימים קשים אלה". בפוסט מיום שני, לצד תמונה של מפגינים מהעיר נצרת כתב עודה "שום דבר לא יפריד בינינו. אנחנו עם אחד, ואנחנו נתמוך בסוגיה הצודקת ביותר ביקום עד סיום הכיבוש והקמת מדינת פלסטין שבריתה ירושלים".
"עד סיום הכיבוש והקמת מדינת פלסטין שבריתה ירושלים". הפוסט מיום שני האחרון.
מיותר לציין שעודה לא גינה את האלימות הערבית בירושלים, בלוד ובערים אחרות כלפי האזרחים היהודים.
שבחים לערוץ תומך חיזבאללה
אם לא די בכל אלה, הרי שביום שני התראיין עודה לרשת אל-מיאדין. הרשת היא רשת לבנונית-שיעית הפועלת במימון איראני ומהווה שופר לחיזבאללה ולמשטר האיראני.
בראיון שעסק בהתפרעויות האחרונות הביע עודה את תמיכתו בפורעים והתבטא נגד מדינת ישראל, אותה הוא מכנה "הכיבוש".
לקראת סוף הראיון יצא עודה בהוקרת תודה נרגשת לערוץ תומך הטרור: "לערוץ אל-מיאדין מגיעה מכל בני העם הפלסטיני הערכה עמוקה", על כך השיבה לו המראיינת כי: "זו חובתנו". עודה, שנראה כי דבריה של המראיינת נגעו בו, השיב לה בחיוך: "זו היא חובה, אולם אנו רואים בימים טרופים אלה כאלה הזונחים את החובה הזו. אל-מיאדין לא זנחו אף פעם את החובה הזו".
האחת הראתה את מוחמד כשמן התרבוש שלו מסתלסל פתיל פצצה בוער.
האחרת הראתה אותו עומד בשערי גן עדן כשהוא צועק – ככל הנראה לעבר מחבלים מתאבדים – “עצרו! עצרו! אזלו לנו הבתולות!”.
השלישית הראתה אותו מניף סיף, כשמאחוריו שתי נשים רעולות.
מה בקריקטורות הללו לא היה נכון?
מדוע לא הגנו עליהן?
המאמר פורסם במקור על ידי יוסי גורביץ בבלוג "החברים של ג'ורג"' בספטמבר 2006.
http://www.aplaton.co.il/story_475
מדוע מיהר רוב הציבור הנאור להתרפס לרגליהם של אלו המייצגים את כל מה שהוא שולל?
ויקום האיסלם.
הגלגל מתהפך
בהיפוך תפקידים אירוני, האשימה תנועת האחים המוסלמים את המשטר החילוני, הרודני, המושחת, כי שאב את ערכיו מתנועות הקשרים המערביות. משטרו של אסד גונה כמשרת של המאסונים; מובארק גונה כבובה של זקני ציון; התיאוריות הישנות, שבמערב ננטשו מזמן, עדיין משמשות ככלי במערכה הפוליטית הערבית.
וזאת יש להבין: אל קאעידה מכוון את מאמציו, ראשית כל, אל המשטרים הערבים. הם האויב שלו. הם המדכאים, הם המפרים את מצוות הדת. הפעולה הראשונה הבולטת של אל קאעידה היתה התנקשות במובארק, לא הפלת המגדלים בניו יורק או הטבעת הקול.
רוצחו של סאדאת, שלא היה איש אל קאעידה אבל היה איש האחים המוסלמים, תנועת האם, אמר במשפטו: "הרגתי את פרעה". את פרעה; לא את השליט המאמין, שאמר את תפילותיו והקפיד לבקר במסגד אל אקצה.
לשאלה, מדוע האומה המוסלמית מושפלת כל כך, עונה הג'יהאד העולמי באותה תשובה שחוקה: המערב אשם. המערב של המאסונים והטמפלרים וזקני ציון. אבל, קודם כל, אשמות הבובות של המערב, השליטים המוסלמים עצמם, שהם שליטים כופרים המשרתים אינטרסים זרים.
הג'יהאד העולמי – שם מוצלח יותר, מדויק יותר מאל קאעידה – רוצה בהחזרת הכליפות על כנה. הסיסמה היא "הדגל הירוק בירושלים, דלהי, סוויליה"; ריאקציה אל עולם מדומיין של זוהר מוסלמי. הג'יהאד רוצה לא רק את ירושלים, אלא גם את סיציליה והודו, ספרד ואפריקה.
בג'יהאד העולמי מתנגשים שני רעיונות: רעיון העליונות המוסלמי, הרעיון שעל פיו המוסלמי תמיד עליון על הדימי; ורגש הנחיתות, העולה מאליו כשהוא רואה את הישגי המערב מול פיגור האיסלם. כשהיהדות נתקלה במתח כזה – עליונותו של היהודי במושגיה, לעומת מצבו השפל במציאות – היא יצרה את הקבלה, שיצרה עולם מקביל והפוך למציאות. כשהגרמנים של תקופת ויימאר נתקלו בבעיה דומה – מצבה השפל של גרמניה לעומת הכרתה כי היא "מעל לכל בעולם" – הם נסוגו אל הקונספירציה. וגם הם בחרו במאסטונים ובזקני ציון.
למוסלמים, הבחירה היתה מובנית מאליה: כל חייהם הפוליטיים הכשירו אותם אל ההזיה, אל הקונספירציה, שבה לעולם אין אתה אשם. אתה אינך סופר גרוע; יש מאפיה בבתי ההוצאה. אתה לא סוחר כושל; מישהו הקים קרטל ודפק אותך. הלאומיות שלך לא נכשלה, קושרים אפלים הכשילו אותה.
איסלם אחר
אם האיסלם הישן, זה שלפני אתאטורק, נכשל מפני שהיה שבע רצון מעצמו, משוכנע שהוא תכלית הכל, האיסלם החדש שונה לחלוטין. הוא אימץ את הזעם, ואת הנכונות לרצוח הנובעת ממנו. אחרי הכל, אם כולם קשרו נגדך, אם אין באמת חפים מפשע, מדוע לחוס על העיתונאי או המהנדס שחטפת? ומתהומות הנשייה נשלפו כל הפסוקים וכל ההלכות המתירות התעללות בלא מאמינים.
ולא תמיד היה זה קל: ספר הלוחמים של אל קאעידה, למשל, מקדיש מקום נרחב להסברים מדוע עינויים הם מוצדקים הלכתית. קשה להשתחרר מהמחשבה שהמאמץ הזה היה מיועד להתגבר על התנגדות פנימית לעינויים, על התפיסה שלוחם החופש – מקומו בחדר העינויים, אך הוא אינו מענה; שהעינוי הוא נשקו של המדכא.
הזעם המוסלמי האמיתי מתבטא בנידחי אירופה. אלו הם מוסלמים שגדלו באירופה לא פחות משגדלו בארצות האיסלם, ולא הצליחו להשתלב בה. הם ראו בעיניהם את הצלחתה של אירופה, את עושרה, וזכרו את מולדתם; הם התפלשו, רבים מהם, בניהיליזם המוחלט של מי שאיבד את אמונתו ועוגן אחר לא מצא; והם גאלו עצמם מן הביבים, שבו אל האל, ואל החרב.
ראוי לציין שהם התייאשו מן החיים; החיים קשרו נגדם. שוב ושוב הם מתריסים כי "אתם מקדשים את החיים, ואנו מקדשים את המוות". שוב ושוב, הם הוכיחו את אמונתם בנכונותם להביא קץ לחייהם – ולחייהם של אחרים, שכן הגאולה מן הביבים כרוכה תמיד בדם. הם אינם מוכנים למשא ומתן; אין משא ומתן עם קושרים. אין לתת בהם אמון. מילתם אינם מילה, ובכל מקרה – את מי מייצג בן שיחך?
חוסר אמון בתהליך הפוליטי; חוסר האמונה בקשר הפשוט שבין סיבה ותוצאה, מפני שהוא מכאיב מדי; התפיסה שכל העולם כולו מנוהל על ידי קושרים חשאיים; ניהיליזם מצד אחד, קנאות דתית מצד שני – אלו נתנו לנו את הג'יהאד העולמי. ומאחר והוא מנגן על כל המיתרים הנכונים – חוסר הרצון להודות בכשלון; התפיסה שמישהו אחר אשם בכשלונותיך; התפיסה כי המוסלמי עודו עליון, וכי הוא יכול להשפיל את בני המערב היהירים; כשלונה של הערביות החילונית – הוא זוכה לאהדה עצומה בקרב המוסלמים. למול זה, מהם סיכוייו של הליברל הערבי, זן נכחד גם כך?
בן לאדן וזירקאווי, מפלצות בעיני המערב, הם גיבורים לאיסלם החדש; הם הלוחמים, שבמעשיהם מחו חרפת כשלון בן מאות שנים; יותר מכך – הם המשיבים את הסדר הנכון על כנו, הסדר בו המוסלמים הם השולטים והדימי הם הנשלטים; הם המדלגים על הפער בין ההזיה ובין המציאות; הם המעלימים את הדיסוננס הקוגניטיבי.
—
במזרח התיכון, עמימות מובילה לקונספירציה – וקונספירציה מובילה, לעיתים קרובות, לקנאות ולשפיכות דמים. גרמניה נזקקה להלם החריף של מלחמת העולם השניה כדי להתעורר מליל המכשפות הארוך שלה; סטאלין פתר, בשיטותיו הידועות, את "השאלה הגרמנית". לאיזה סוג של הלם יזדקק העולם המוסלמי, שתיאוריות הקשר אוכלות בו כל חלקה טובה מזה מאה שנים?
לקריאת המאמר המלא:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=223433
800,000,000 מיליון שח לערוץ כאן 11 האנטישמי שמשלם המיסים ממן חייבים לסגור!
עכשיו!
התקשורת הישראלית האנטישמית הם תומכי טרור.
ראש הממשלה בעתיד:
ח"כ שיקלי: "חבל שנשלה את עצמנו המאבק הזה הוא לאומי ודתי ואין לו שום קשר לכלכלה, להזנחה או לעבריינות שגלשה מהחברה הערבית החוצה. רצף מתמשך של מאה שנות קנאות פלסטינית ואיסלאמיסטית מעז אדין אל קאסם והמופתי עד יחיא סנוור ואחמד טיבי״
https://twitter.com/AmichaiChikli/status/1392530210264961028?ref_src=twsrc%5Etfw%7Ctwcamp%5Etweetembed%7Ctwterm%5E1392530210264961028%7Ctwgr%5E%7Ctwcon%5Es1_c10&ref_url=https%3A%2F%2Frotter.net%2Fforum%2Fscoops1%2F697319.shtml
אסור להיכנע מאת: חירְט וילדֵרס – Geert Wilders
סכנה גדולה מרחפת מעלינו וקשה מאוד לשמור על אופטימיות. ייתכן מאוד שאנחנו נמצאים כבר בשלבים האחרונים של תהליך האיסלאמיזציה של אירופה. והאיום הזה אינו מסכן רק את עתידה של אירופה, אלא גם את עתידה של אמריקה ואת עצם קיומו של המערב.
הסכנה שאני רואה לנגד עיני היא תרחיש שבו אמריקה היא המעוז האחרון, המוצב האחרון של הציוויליזציה המערבית אל מול אירופה איסלאמית. בתוך דור או שניים תשאל ארצות הברית את עצמה: מי איבד את אירופה?
ברנרד לואיס צופה שבאירופה יהיה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית…
המוסלמים תובעים שיכבדו אותם. וכך אנחנו עושים זאת: האליטות שלנו מוכנות להיכנע. הבעיה נעוצה באיסלאם עצמו…
איסלאם מתון אינו קיים. הקוראן קורא לשנאה, לאלימות, לשעבוד, לרצח ולטרור. הקוראן קורא למוסלמים לטבוח לא מוסלמים, הוא קורא לטרור נגד לא מוסלמים ולמלחמת מצווה נגדם: ג'יהאד אלים. הג'יהאד הוא חובתו של כל מוסלמי; האיסלאם עתיד לשלוט בעולם כולו על פי חרב.
הקוראן מבטא אנטישמיות גלויה ומתאר את היהודים כקופים וכחזירים…
אל תתנו לאיש לומר לכם שהאיסלאם הוא דת. ברור שיש בו אל, ויש בו חיים אחרי המוות, ושבעים ושתיים בתולות. אבל האיסלאם במהותו הוא אידיאולוגיה פוליטית…
עכשיו ברור לכם למה קרא וינסטון צ'רצ'יל לאיסלאם "הגורם הריאקציונרי ביותר בעולם" ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן…
החובה להבהיר כי הקוראן ניצב בלב לבה של התופעה המכונה טרור אך למעשה היא ג'יהאד…
סמואל הנטינגטון ניסח זאת יפה מאוד: "גבולותיו של האיסלאם הם גבולות של דם." וישראל שוכנת על גבול כזה…
המלחמה נגד ישראל היא לא מלחמה נגד ישראל בלבד אלא מלחמה נגד המערב. זהו ג'יהאד…
אם הם יוכלו לישראל, דבר לא יעמוד בפניהם…
חברים יקרים, החירות היא המתת היקרה ביותר…
איננו יכולים לעשות עיסקה עם המוּלוֹת והאימאמים.
הדורות העתידיים לא יסלחו לנו על כך לעולם. איננו יכולים לבזבז את החירויות שלנו. פשוט אין לנו זכות לעשות זאת. זו לא הפעם הראשונה שהציוויליזציה שלנו נתונה בסכנה. ראינו זאת גם בעבר.
האליטות בגדו בנו גם בעבר. הן צידדו באויבינו גם בעבר. ובכל זאת, ידה של החירות היתה על העליונה.
לא זו השעה ללמוד מרוח הפייסנות, ההתבזות, ההפקרה, הוויתור והכניעה.
לא זו השעה לעשות כמעשהו של מר צ'מברליין.
צו השעה הוא ללמוד ממר צ'רצ'יל ומהדברים שאמר בשנת 1942: "אל לנו להיכנע לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, בכל עניין גדול או קטן, רב או פעוט, אל לנו להיכנע לעולם אלא רק לקול הכבוד והשכל הישר.
אל לנו להיכנע לעולם לכוח; אל לנו להיכנע לעולם גם מול מה שנראה כיתרונו העצום של האוייב."
http://sc.tapuz.co.il/shirshurCommuna-10203-32677875.htm
ראש הממשלה הודיע:
מוסלמים המעדיפים לחיות תחת חוקי השריעה, התבקשו ביום רביעי האחרון לשקול לעזוב את המדינה.
ראש הממשלה הודיע שהוא בעד פיקוח ומעקב מודיעיני על המסגדים, המהווים כר נרחב כדבריו לתכנון פעולות טרור נגד המדינה.
"…..על המוסלמים להחליט – או שאתם מאמצים את חוקי המדינה – או שתעברו למקום אחר" אמר ראש הממשלה בנאומו ביום רביעי האחרון.
"נמאס לי שהאזרחים בארצי חיים בחשש מתמיד מפעילות טרוריסטית צפויה מטעם האיסלם הקיצוני.
התרבות שלנו במדינה התפתחה כאן לאורך דורות כתוצאה ממאבק, ניסיונות קשים וניצחונות למען החופש שלנו, לכן אם ברצונכם להיות חלק מהחברה שלנו וליהנות מכל הטוב שהחופש שלנו מעניק לכם – אמצו ומייד את החוקים והכללים של מדינתנו !!!
זאת הארץ שלנו ואנחנו נאפשר לכם כל הזדמנות ליהנות מהטוב שיצרנו ועשינו כאן, אך ברגע שתתחילו שוב לפגוע בה, בערכיה, בדגלה, באמונות שלנו ובדרך חיינו כאן – אני מציע לכם לעשות שימוש בערך הקדוש שלנו – החופש לעזוב, ולחפש לעצמכם מקום אחר על פני כדור הארץ….." .
מי אמר את זה? ראש ממשלת אוסטרליה, ג'ון האווארד, בנאומו ביום רביעי האחרון.
אבל שם באוסטרליה זה לא גזענות!! זה סתם רצון לחיות ולא להיכנע לטירוף ולטרור.
ואצלנו?
שימו לב מה מתרחש באוניברסיטת תל אביב…לראות ולא להאמין…!
נא לפתוח את האתר הבא:
http://www.student.co.il/?CategoryID=971&ArticleID=4175&Page=1
לכול הדעות, המנהיגות הערבית בישראל חיה בתרמית אחת גדולה ועמוקה, והיא גם נוטה לקדם את התרמית הזו בקרב הציבור הערבי על-מנת להמשיך ולתחזק את הלאומנות הערבית הנמצאת כפסע אחד בלבד לפני פריצתה של מלחמת-אזרחים במדינת-ישראל.
ח"כ אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל), משחק היטב את התפקיד הפוליטי שהוא שנטל על עצמו מאז שהוא נכנס לכנסת-ישראל. דהיינו, הוא נצמד בכל כוחו ל"כיסא ולתקציב הציוני", אך הוא גם פועל במקביל לכך, כדי להביא להריסתו של "החזון הציוני" כחלק ממערך אידיאולוגי ברור וידוע לכול.
בשום מדינה ערבית אחרת אחמד טיבי לא היה יכול לפעול באותה נינוחות כפי שהוא "פועל" בישראל. אם אחמד טיבי היה מתגורר באחת מהמדינות המוסלמיות הרבות הקיימות כיום (57 מדינות), סביר להניח שאת מרבית זמנו הוא היה מבלה במאסר או שהוא היה מעדיף לחיות בנוחות ובנינוחות בורגנית באחת מהמדינות המערביות – בדומה למאות אלפי מוסלמים הבורחים ממדינותיהם הכושלות בשל תחושת מחנק אישית ודיכוי פוליטי וכלכלי בלתי-נסבל. והמצב באמת בלתי-נסבל, שכן על-פי דוחות האו"ם שהתפרסמו בינואר 2010, הדיכוי במדינות הערביות נחשב לקשה ולחמור ביותר מבין כל המדינות הקיימות בעולם.
לפיכך, ניתן להעריך שכל הישגיו של אחמד טיבי הושגו הודות ותודות לקיומה של מדינת-ישראל, וכן לרוחב-ליבה, לכלכלתה, לעושרה, לרמת החינוך שבה ולמגוון האפשרויות העומדות בפני כל אחד – ללא יוצא מהכלל.
במילים אחרות, הישגיו של אחמד טיבי – החל מתחום לימודיו וכלה במעמדו הפוליטי – שייכים כולם למדינת-ישראל בלבד ולא לאיש המכונה "אחמד טיבי".
שכן, ללא מדינת ישראל, ח"כ אחמד טיבי היה נחשב לעוד "אחמד טיבי" נוסף במרחבים הגדולים והשוממים הקיימים במצרים, בסוריה, בירדן או בערב-הסעודית. את העובדה הפשוטה הזו, ח"כ אחמד טיבי נוטה לשכוח, וזאת בדומה לאחדים ממנהיגיה של הלאומנות הערבית הפועלת במדינת-ישראל.
אחת מהשאלות הרבות שאחמד טיבי צריך לשאול את עצמו היא: לאן נעלמו מיליון יהודים שחיו במדינות-ערב עד לשנת 1945? או לאן נעלמו הנוצרים שהתגוררו במרחב האסלאמי עד לאחרונה? תשובה כנה אמיתית תוביל אותו למסקנה אחת מתבקשת בנוגע לכפיות-הטובה שהוא מפגין כלפי מדינת-ישראל שהוא חי ופועל בתחומה. העניין הזה, מוביל אותנו לעבר אמירתו של ח"כ אחמד טיבי בנוגע להכנות הנעשות בישראל לקראת הצטרפותה לארגון הבינלאומי של המדינות המפותחות, ה-OECD.
ב-20 בינואר 2010, הגיע לישראל מזכ"ל ה-OECD, אנחל גורייה, כדי להגיש לממשלת-ישראל את הדוחות הסופיים לקראת הצטרפותה של ישראל לארגון במאי 2010 או בעתיד מאוחר יותר. ב-19 בינואר 2010, ההתלהמות הלאומנית של אחמד טיבי לבשה צורה נוספת לקראת בואו של אנחל גורייה, בכך שהוא טען כי "הארגון אינו צריך לקבל את ישראל לשורותיו משום שהיא נוהגת אפליה כלפי אזרחיה הערבים".
אולם אחמד טיבי לא יצא, למשל, נגד טורקיה המדכאת ברצחנות את המיעוט הכורדי למרות היותה חברה בארגון. היבט זה נוגע לבעיה תרבותית רחבה האופיינית למרבית המוסלמים בעולם והיא גם אופיינת למדי בדמותו של קו-פוליטי עיקרי במדינות הערביות במזרח-התיכון. דהיינו, שתיקה כללית ומכוונת כלפי מעשיהן הרצחניים של המדינות המוסלמיות, לעומת "רעשנות לאומנית" כלפי מדינות המקיימות משטר דמוקרטי וליברלי ראוי לחיקוי כדוגמת ישראל.
הציבור הערבי בישראל כבעיה תרבותית
אמירתו זו של אחמד טיבי, למעשה חשפה את התרמית הערבית הגדולה ששותפה לה גם התקשורת הישראלית – על כל מרכיביה וחלקיה. הבעיה של ערביי-ישראל אינה נעוצה באפליה מכוונת מצד מוסדות המדינה, אלא היא נעוצה בתרבות הערבית-אסלאמית הגורמת לנחיתות תרבותית, לנחיתות כלכלית, לנחיתות השכלתית ולנחיתות מעמדית כתוצאה משילובם של כל הגורמים הללו. ח"כ אחמד טיבי יודע היטב על מה מדובר – שכן די להסתכל על נתוני הפשיעה בקרב ערביי-ישראל כדי להבין את התמונה בכללותה (שאחמד טיבי תורם לה בשל רשלנותו הפוליטית).
גם אם מדינת-ישראל הייתה משקיעה מיליארדים של שקלים בציבור הערבי המתגורר בישראל, מאומה לא היה משתנה, כפי שמאומה לא השתנה בעזה, ברשות הפלסטינית, בירדן, במצרים, בסוריה, בסעודיה, בעיראק ובלבנון, למרות שהעולם-המערבי שפך במדינות הללו מאות מיליארדי דולרים ולמרות הרווחים העצומים של מדינות-הנפט במהלך העשורים האחרונים. הסיבה נעוצה בכך שהחברה הערבית-אסלאמית עדיין דבקה בערכים גזעניים, אנטי-פמיניסטים ויוהרה דתית כלפי אחרים בשל היותם – בהתאם לקוראן – בני הקופים והחזירים.
לצד השבחים הרבים להם זוכה ישראל מצד ארגון ה-OECD, באחד מהדוחות שהוגשו לישראל ב-20 בינואר 2010, הייתה ביקורת בנוגע ל"מדדי העוני הקיימים בקרב ציבור הערבי בישראל". כמובן שהתקשורת הישראלית עטה על הנתון הזה בטענות שונות ומשונות. הכותרת השכיחה שניתנה הייתה: "ישראל היא המדינה הענייה והאי-שוויונית ביותר בעולם המפותח".
העיתון הכלכלי "דה-מרקר" העניק כותרת לאחד מהמאמרים שהוקדשו לנושא בשם: "זנב מדובלל לאריות" (דה-מרקר, 21 בינואר 2010, עמוד 3). כותרות ברוח דומה התפרסמו גם בשאר העיתונות הכתובה בישראל (כמו סבר פלוצקר מ"ידיעות אחרונות"), ובכך למעשה הם תרמו לתרמית הערבית הגדולה. הבעיה היא שהתקשורת הישראלית (יחד עם כמה בעלי עניין) נוטה להתבלבל בין "פערים גדולים" לבין "עוני". פערים גדולים בין שתי קבוצות אוכלוסייה, אינם בהכרח מורים על "עוני". כך באופן דומה, התקשורת הישראלית ממהרת להגדיר כל "העדפה תרבותית" יהודית כ"גזענות", בעוד שהעדפה דומה מצד הציבור הערבי היא עניין "תרבותי". הבה נבדוק כמה נתונים מעניינים על-מנת להבהיר את התמונה:
ישראל הפכה לאחד מממרכזי ההייטק החשובים בעולם, שכן מספר החברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק (כ-63 חברות) עולה על כל מדינות אירופה יחדיו. כ-4,000 חברות הזנק (סטארט-אפ) פועלות בישראל. ההשקעה הישראלית במחקר ופיתוח נחשבת לגבוהה בעולם – כ-4.5 אחוזים ביחס לתוצר. שיעור האקדמאים בישראל נחשב לגבוה בעולם – מתקרב במהירות לכדי 50 אחוזים מכלל האוכלוסייה הישראלית, בדומה לקנדה. ישראל הקטנה מייצרת כ-1.2 אחוזים מסך-כל התוצרת המדעית בעולם. ישראל נמצאת במקום השלישי בעולם בשיעור הפרסומים המדעיים לנפש. ישראל נמצאת בצמרת העולמית במספר הזוכים בפרס נובל ביחס למספר התושבים – 1.3 למיליון תושבים. מדינת ישראל דוהרת קדימה, והיא משאירה מאחור את המדינות הערביות ואת כל מי שנצמד אליהן רעיונית ותרבותית. כל ההישגים הללו נובעים מהמסגרת התרבותית היהודית ולא מהמסגרת התרבותית הערבית-אסלאמית. וזאת משום, שהתרבות היהודית דוגלת ביוזמה אישית (שכן, "הכל פתוח והרשות נתונה"), בעוד שהתרבות האסלאמית דוגלת ש"הכל מן אללה" ואין צורך להתאמץ.
נבדוק לרגע באיזה תחום האוכלוסייה הערבית בישראל בכל זאת מגלה יוזמה אישית. התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג) לנפש בישראל עומד על כ-30,000 דולר לשנה (על-פי "שווי כוח-קנייה"). בהתאם לחישובים אחדים שנעשו בישראל, התל"ג לנפש בקרב הציבור הערבי בישראל עומד על כ-10,000 דולר לשנה.
המשמעות היא שהציבור היהודי הנמרץ, עובד, מייצר ויוזם פי שלושה (3) מאשר העובד הערבי בישראל. אך שימו לב לנתון הבא: המיעוט הערבי בישראל המונה פחות מ-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה הישראלית, מייצר למעלה מ-60 אחוזים מהעבירות הפליליות המתבצעות בישראל. מאחורי הנתון זה מסתתרת אידיאולוגיה ברורה שאין לה שום קשר לעוני או לפערים חברתיים, אלא היא קשורה למערכת תרבותית הנובעת מהדת המוסלמית האלימה והגזענית – וזאת בדומה למה שמתחולל בשאר המדינות המוסלמיות המוכרות לנו כיום.
על-מנת להבין את הקשר הרחב, נבדוק לרגע מה התחולל בעולם-המוסלמי בשבועות הראשונים של חודש ינואר 2010: בפקיסטן נהרגו מאות בני-אדם במעשי רצח הדדיים; בניגריה, מוסלמים שרפו נוצרים, ולאחר מכן התפתחו עימותים רצחניים שגרמו למותם של מאות אנשים; באפגניסטן נהרגו מאות אנשים במעשי רצח הדדיים ובחיסולים ממוקדים של הצבא האמריקאי; במצרים גברו העימותים הרצחניים בין המוסלמים לקופטים; בעיראק נהרגו עשרות בני-אדם בפיגועי התאבדות ובמעשי רצח הדדיים; בעזה, תנועת החמאס מנהלת דיכוי שיטתי של האוכלוסייה המקומית בשם האסלאם; בסוריה, המיעוט העלווי מנהל מסע מתכונן היטב של רצח בקרב המיעוט הכורדי המתגורר בסוריה; בלבנון, המיעוט השיעי מאיים לפתוח בעימות מזוין נגד האוכלוסייה הסונית והנוצרית; בסודאן נהרגו עשרות בני-אדם בעימותים רצחניים; בסומליה, נרצחו עשרות בני-אדם בעימותים מזוינים המתחוללים בין הפלגים האסלאמיים השונים; בטורקיה, השלטון האסלאמי ממשיך במסע דיכוי ורצח של כורדים המתגוררים בטורקיה; במלזיה, מוסלמים הציתו כנסיות רבות רק בגלל שהותר לנוצרים להשתמש במילה "אללה"; בתימן נהרגו עשרות בני-אדם בעימותים מזוינים בין פעילי אל-קאעידה לממשלה המרכזית של צנעא; והצבא הסעודי חיסל למעלה מ-400 בני-אדם ביום אחד בלבד בגבול עם תימן. כל זה התחולל רק בשלושת השבועות הראשונים של חודש ינואר 2010. מסקנה: הג'יהאדיזם כמו הסטליניזם והנאציזם עוסק ברצח-המונים.
דה-אסלאמיזציה של הציבור הערבי בישראל
מדינת-ישראל אינה מדינה רב-תרבותית. הישגיה של ישראל נובעים בהקשר הישיר לדת היהודית הנטועה היטב בכל אחת מפינותיה של ארץ-ישראל כבר אלפי שנים. מדינת-ישראל היא מדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית, פלורליסטית וחופשית. כל מי שמוכן לקבל את הרעיון הזה, מוזמן ליטול חלק בעשייה היומיומית המתחוללת בישראל ללא הרף. כל מי שאינו מוכן לקבל את הרעיון הבסיסי הזה, מוזמן לעזוב את ישראל ולעבור להתגורר באחת מהמדינות המוסלמיות הרבות הפזורות במרחב. אולם, אלה מקרב הערבים בישראל המעוניינים להשתלב בחיים הפוריים המתקיימים בישראל, מוטלת עליהם החובה להתנתק מהמורשת האסלאמית האלימה והגזענית שהפכה את חייהם של מיליוני אנשים לגיהנום אחד ארוך ומתמשך. וזאת, לתשומת ליבו של ח"כ אחמד טיבי.
http://www.mideast.co.il/p-2_a-297/
לכל מגיני,מביני,וחומלי החמא"סס והפלסטינים בעזה-לימדו על אמת החמא"סס.
עובדות שגדעון לוי מתעלם מהן :
הפלסטינים בעזה בחרו בשלטון החמא"סס, כמו שהגרמנים בחרו בשלטון הנאצי,
למה ההשוואה?
כי צריך לדעת וללמוד את אמנת החמא"סס הדומה לשאיפה הנאצית להשמיד את ישראל והיהודים שבה.
הוכחה:
השנאה המוסלמית ליהודים מבוטאת בין היתר בציטוט דברי "החדית" על מלחמת יום הדין של המוסלמים ביהודים.
במהלך מלחמה זו כתוב "יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא , בוא והרגהו" (סעיף 7).
http://reut-institute.org/data/uploads/officialheb/20060206Hamas%20Covenant.pdf
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1737#resp_blog_127194
תגובית
546
המונח אמנת החמאס(8/88) מתייחס למסמך ההקמה של תנועת החמאס, המבטא תפיסה לאומית-אסלאמית השוללת את ההכרה במדינת ישראל וקוראת להקמת מדינת הלכה אסלאמית על כל שטחי פלסטין ההיסטורית.
רקע
מבנה כללי
אמנת החמאס נכתבה כחלק מניסיון תנועת "אל מג'מע" (גלגולה הראשון של תנועת החמאס) לכונן גוף אשר יוביל את המאבק הלאומי הפלסטיני, תוך שהוא קורא תיגר על דומיננטיות הזרם הלאומי בהנהגת אש"ף בימי האינתיפאדה הראשונה (1987-90).
האמנה מגדירה סדר יום חברתי-אסלאמי מקיף, המהווה אלטרנטיבה לאמנה הלאומית הפלסטינית של אש"ף. ואולם, בניגוד לאמנה הלאומית הפלסטינית (סעיף 33), אמנת החמאס אינה כוללת סעיף הקובע מנגנון מוסמך ורשמי לשינויה .
האמנה כוללת ביטויים אנטישמיים רבים. בין היתר ניתן לציין את הסתמכות האמנה על עלילות ה"פרוטוקולים של זקני ציון" כמסמך היסטורי עובדתי והשוואת התנועה הציונית לתנועה הנאצית (סעיף 32).
תוכן האמנה
ניתן לזהות חמישה יסודות רעיוניים העומדים בבסיס האמנה. יסודות אלה זוכים להתייחסויות מפורשות ומובלעות בטקסט האמנה:
1.יסוד אסלאמי אוניברסלי – אמנת החמאס כוללת מסרים אסלאמיים אוניברסליים הבאים לידי ביטוי בסעיף 2 לאמנה המגדיר את תנועת החמאס כתנועה כללית ואחד מענפי האחים המוסלמים ובסעיף 7 העוסק באופי הכלל עולמי של תנועת החמאס. המסר הפאן-אסלאמי משתקף גם בציטוטים הרבים של פסוקי הקוראן.
2.יסוד לאומי-טריטוריאלי – בהתבסס על היסוד האסלאמי, מבטאת האמנה תפיסה לאומית בעלת זיקה טריטוריאלית ברורה לשטחי פלשתינה-א"י. סעיף 11 לאמנה קובע מפורשות כי אדמת פלסטין היא "אדמת הקדש (וקף) אסלאמי דורות של מוסלמים עד יום-הדין. אסור להזניח אותה או לוותר עליה או על חלק ממנה. אין רשות לעשות כן לאף מדינה ערבית. בין אם יהיו פלסטינים ובין אם יהיו ערבים".
3.יסוד פוליטי – היחס לאש"ף והתנועה הלאומית החילונית – אמנת החמאס (סעיף 26) מבטאת יחס דו-ערכי כלפי אש"ף. מצד אחד, אש"ף מוגדר כ"קרוב ביותר לליבה של תנועת ההתנגדות" אשר "ביום שיקבל את האסלאם כאורח חיים, נהיה אנחנו חייליו ו דלק לאשו אשר תשרוף את האויבים". מצד שני, מדגישה האמנה כי "איננו יכולים להמיר את האסלאם של פלסטין בהווה או בעתיד ולאמץ אידיאולוגיה חילונית"
4.יסוד חברתי – בפרק השני, המגדיר את יעדי התנועה, מופיע סעיף העוסק בחזון החברתי של החמאס (סעיף 10). לפי סעיף זה: תנועת ההתנגדות האסלאמית מפלסת את דרכה כמשענת לכל נדכא ותומכת בכל עשוק בכל כוחה". בהמשך, האמנה מפרטת גם את חזון התנועה ל'חינוך הדורות' (סעיף 16) ומקומה של האישה בחברה הפלסטינית (סעיף 17).
5.יסוד המאבק האלים – בדומה לאמנה הלאומית הפלסטינית (סעיף 9) הקובעת כי דרך המאבק האלים היא אסטרטגיית הפעולה של אש"ף, מגדירה גם החמאס את הגי'האד כדרכה האסטרטגית. סעיף 13 לאמנה דוחה מכל וכל יוזמות שלום וגורס כי "אין פתרון לשאלת פלסטין, אלא בג'האד". כמו כן, בעוד שהמאבק האלים נוסח אש"ף הוא מאבק לאומי המקיף את כלל החברה, אמנת החמאס קובעת את הג'האד והמאבק האלים כחובה אישית ודתית (סעיף 14).
http://reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=20
מחיר האלימות הערבית או מחיר חופש הביטוי
לפני כשבועיים הגיעו מיכאל בן ארי, ברוך מרזל, איתמר בן גביר ואנשיהם להפגין באום אל פאחם. המקומיים, שלא אהבו את ההפגנה, תקפו באבנים את כוחות המשטרה, שליוו את המפגינים. ההפגנה הזו, של אנשי הימין במגזר הערבי, היא חלק מסוגייה רחבה יותר של חופש הביטוי. אפשר לתמוך בו, אפשר להתנגד לו. אבל אי אפשר להיות צבועים. ובביקורת של התקשורת על ההפגנה, במקרה הזה גם העיתון שלי, יש הרבה צביעות. כי אם מרזל באום אל פאחם זו פרובוקציה, אז גם מצעד הגאווה בירושלים וגם הפגנה של חילונים נגד חרדים בבני ברק הן פרובוקציה. הגדיל לעשות ערוץ 2, שטרח לעדכן את צופיו בעלויות הליווי המשטרתי. "ארבעה מליון שקלים, מחיר לא זול עבור חופש הביטוי". בפעם הבאה שמצעד הגאווה יצעד בבירה, תקשיבו טוב ותבדקו אם יונית לוי תזכור לבשר לכם כמה עלתה לכיס הציבורי הפרובוקציה של ההומואים.
המהומה הזו, אגב, הזכירה לי הפגנה שארגנתי לפני שנים רבות מול הקריה בתל אביב, הפגנה שלא עלתה למשלם המסים אגורה, בעיקר משום שלא נזקקנו לשום אבטחה. למה? כי איש לא חשש אז ששר הבטחון ירד מהבניין ויתקוף אותנו. מה שאין כן באום אל פאחם. את הליווי המשטרתי, וכדאי להפנים את זה היטב, שולחת המשטרה לא בגלל ברוך מרזל אלא בגלל הערבים שזורקים עליו אבנים. ארבעה מליון שקלים, לפיכך, הם לא מחיר חופש הביטוי. הם מחירה של האלימות הערבית. הנה, רק יומיים אחרי ההפגנה, ניסה נהג עבריין וחסר רשיון מאום אל פאחם להימלט מניידת משטרה. הוא חצה מדרכה, עמוד חשמל ומעקה בטיחות, התנגש באוטובוס, הפך אותו על נוסעיו אל התעלה ונהרג. ומה עשו שכניו? כמיטב המסורת המקומית הם יצאו אל הכביש ותקפו באבנים את השוטרים, את מכבי האש ואת האמבולנסים שהגיעו לטפל בפצועים. 200 שוטרים ואנשי יס"מ הוקפצו למקום יחד עם מסוק שהוזנק במיוחד. הייתי מת לדעת כמה זה עלה לנו אבל דווקא כאן, משום מה, לא עשו בערוץ 2 את החשבון.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=1786#responses
ראיון מיוחד: המומחה פרופ' רוברט ויסטריך קובע כי הג'יהאד מוביל היום אנטישמיות חמורה ומסוכנת.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/211563
אסור להגיד את האמת על האיסלם כדי לא לפגוע ברגשות של המסכנים.
להם מותר להגיד (ולעשות) הכל, אבל לנו לא, כי אנחנו אשמים.
זו הקונספציה האידיוטית של השמאל הליברלי. כל הכבוד לווילדרס ששובר את התקינות הפוליטית לרסיסים קטנים ואומר את האמת.
שריפת עצי יער טבעי, שריפת חיות בר שריפת אדמה ושריפת ישובים אינו אקט של עם שרוצה מולדת, זהו אקט של אנשים שלמדו (ומיד אוסיף מילים על המורים שלימדו), שכדאי ורצוי לעשות פשעים וכל מעשה נבלה הם מקור לעוד כסף. זהו אקט של אנשים שלמדו לחיות מהצגת מסכנות מחד ושיני טרף מצד שני.
לא לא אקרא להם בשם הקוד של התקשורת הישראלית "צעירים מהגליל" לא לא אקרא להם בשם הקוד של הממשלה "ערביי ארץ ישראל" אלה הם ערב רב של ערבים שהגיעו בעקבות הישוב היהודי, שגרים בקרבנו, אוכלים את לחמינו נהנים מהארץ המדהימה שבנינו וכמו במשל העקרב והצב מחכים לרגע שיוכלו להרגנו.
למי שלא מכיר זהו המשל: העקרב ביקש מהצב שיעבירו אותו את הנהר על הגב. הצב אמר אבל אתה תעקוץ אותי ואני אמות. אמר העקרב בטח לא אעשה זאת אם אעקוץ אותך שנינו נטבע. הסכים הצב וכמובן באמצע הנהר העקרב עקץ ובעוד שניהם טובעים שאל הצב למה עשית זאת, הסביר העקרב זה אצלי בדם ! כן כן רצח שריפה ושאר ירקות אצלם בדם! אנו סוחבים אותם על גבינו מעל ל 60 שנה והם שורפים.
השמאל יספר לנו שיש להם מטרה ויש להם אמצעים! הרצח והשרפות הם רק אמצעי להשגת המטרה: עצמאות ומדינה. אבל האמת העצובה הפוכה הדיבורים על מדינה זה רק אמצעי למטרה האמיתית שהיא רצח שריפות ופשע.
לא חשוב כמה יתאמצו מנוולי קרן הרשע "הקרן לישראל חדשה" לטפח "עם" פלסטיני, לא חשוב כמה פעמים יכניס בית המשפט העליון שוטרים שמבצעים את תפקידם בהגנתנו לכלא, לא חשוב כמה פרופסורים ינסו לגרום להחרמה של המוסדות האקדמיים בישראל, לא חשוב כמה יתאמצו בגלי צה"ל ושאר התקשורת האנטי ישראלית לעשות דלגיטימציה של עם ישראל. תבוא האמת הפשוטה ותתפח על פניהם: לא עם ולא נעליים. עם אינו שורף את מולדתו, עם אינו מטפח רצח ופשע עם אינו חי מהצגת מסכנות ושיני טרף.
ובהזדמנות זאת כדי לזכור גם את נתוני הפשע בישראל
ערבים רוצחים פי 8 מיהודים או פי 9?
עפ מאמרו של ד"ר יוחאי
http://www.mideast.co.il/p-2_a-360/
רציחות
חתך דתי:
מספר הנרצחים לשנת 2009:
אחוז מכלל הרציחות לשנת 2009:
שיעור הנרצחים לכול 100,000 תושבים:
ערביי-ישראל – מוסלמים:
71 נרצחים
50 אחוזים
7.1 נרצחים
יהודים ואחרים:
70 נרצחים
50 אחוזים
1.16 נרצחים
מקורות: משטרת ישראל וכנסת ישראל
אסירים
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=108825
עקרב
חתך דתי:
מספר האסירים:
אחוז מכלל האסירים:
מספר האסירים לכול 100,000 תושבים:
ערביי-ישראל – מוסלמים:
7,297 אסירים
50 אחוזים
608 אסירים
יהודים ואחרים:
7,298 אסירים
50 אחוזים
121 אסירים
סה"כ אסירים:
14,595 אסירים
מקורות: שירות בתי-הסוהר וכנסת ישראל. בשנת 2007 שיעור האסירים הערבים הגיע ל-45 אחוזים לכול היותר.
תאונות דרכים
חתך דתי:
מספר הרוגים לשנת 2009:
הרוגים לכול 100,000 תושבים:
אוכלוסייה:
האחוז מכלל ההרוגים:
ערביי-ישראל – מוסלמים:
150 הרוגים
15 הרוגים
1 מיליון
40 אחוזים
יהודים ואחרים:
225 הרוגים
3.75 הרוגים
6 מיליון
60 אחוזים
סה"כ ההרוגים – 2009
375 הרוגים
100 אחוזים
גם אם מוסיפים את ערביי מזרח-ירושלים, היחס אינו משתנה באופן קרדינלי.
שיעור הנרצחים – השוואה בינלאומית
מדינה:
מספר הנרצחים לכול 100,000 תושבים:
רוסיה:
18 נרצחים
ארה"ב:
8 נרצחים
ערביי-ישראל:
7.1 נרצחים
קנדה:
1.75 נרצחים
ישראל – יהודים:
1.16 נרצחים
http://www.youtube.com/watch?v=LMvsYuY59EQ&feature=player_embedded
בעקבות אינתיפאדת אל אקצה החל הצמד לחבר שירים הנושאים אופי לאומי-פטריוטי.(ויקיפדיה)
*************
לפניכם ההמנון הערבי.
כרגיל חיקוי עלוב וגס של הרעיון המקורי היהודי:בדם ואש יהודה נפלה,בדם ואש יהודה תקום:
המנון הרשות הפלסטינית -"בילאדי, בילאדי" (בערבית: بلادي, بلادي), או "ארצי, ארצי", הוא שמו של ההמנון הלאומי של אש"ף ושל הרשות הפלסטינית.
ההמנון הפלסטיני מדגיש את שנות המאבק להשגת המדינה ואת זכות האבות שלהם עליה.
בכתב ערבי
بلادي يا أرضي يا أرض الجدود
بلادي بلادي بلادي
يا شعبي يا شعب الخلود
بعزمي وناري وبركان ثأري وأشواق دمي لأرضي وداري
صعدت الجبال وخضت النضال
قهرت المحال عبرت الحدود
بلادي بلادي بلادي
يا شعبي يا شعب الخلود
بعزم الرياح ونار السلاح وإصرار شعبي بأرض الكفاح فلسطين
داري فلسطين ناري فلسطين
ثأري وأرض الصمود
بلادي بلادي بلادي
يا شعبي يا شعب الخلود
بحق القسم تحت ظل العلم
بأرضي وشعبي ونار الألم سأحيا فدائي
وأمضي فدائي وأقضي فدائي
الى أن تعود بلادي
بلادي يا شعب الخلود
בתעתיק לאותיות עבריות
בילאדי, יא ארדי, יא ארד אל ג'וּד'וּד.
בילאדי, בילאדי, בילאדי,
יא שעבי, יא שעב אל ח'וּלוּד.
בעזמי ונארי וברכאן ת'ארי ואשואק דמי לארדי ודארי
ס'עדת אל-ג'יבאל וח'דת א-נידאל
קהרת אל-מחאל עברת אל-חוּדוּד
בילאדי, בילאדי, בילאדי,
יא שעבי, יא שעב אל ח'וּלוּד.
בעזם א-ריאח ונאר א-סלאח ואס'ראר שעבי בארד אל-כפאח פלסטין
דארי פלסטין נארי פלסטין
ת'ארי וארד א-ס'וּמוּד
בילאדי, בילאדי, בילאדי,
יא שעבי, יא שעב אל ח'וּלוּד.
בחק אל-קסם תחת ט'ל אל-עלם
בארדי ושעבי ונאר אל-אלם ס-אחיא פדאאי
ואמדי פדאאי ואקדי פדאאי
אלא אן תעוּד בילאדי
בילאדי יא שעב אל-ח'וּלוּד
נוסח הפזמון פזמון חוזר:
בילאדי, בילאדי, בילאדי יא ארדי, יא ארד אל ג'וּד'וּד.
בילאדי, בילאדי, בילאדי יא שעבי, יא שעב אל ח'וּלוּד.
פזמון חוזר X2
בעזמי ונארי וברכאן ת'ארי ואשואק דמי לארדי ודארי
{ס'עדת אל-ג'יבאל וח'דת א-נידאל
קהרת אל-מחאל עברת אל-חוּדוּד} X2
פזמון חוזר
בעזם א-ריאח ונאר א-סלאח ואס'ראר שעבי בארד אל-כפאח
{פלסטין דארי, פלסטין נארי, פלסטין ת'ארי וארד א-ס'וּמוּד} X2
פזמון חוזר
בחק אל-קסם תחת ט'ל אל-עלם
בארדי ושעבי ונאר אל-אלם
{ס-אחיא פדאאי, ואמדי פדאאי,
ואקדי פדאאי, אלא אן תעוּד} X2
פזמון חוזר X2
תרגום לעברית
ארצי, אדמתי, אדמת האבות
ארצי, ארצי, ארצי,
עמי, עם הנצח
בזכות נחישותי, והאש שלי, ובעוצמת נקמתי, ובגעגועֵי-דמִּי לארצי ולביתי,
עליתי על ההרים ויצאתי למאבק,
התגברתי על המכשולים וחציתי את הגבולות
ארצי, ארצי, ארצי,
עמי, עם הנצח,
בזכות נחישות הרוח ואש הנשק, והעמידה התקיפה של עמי בארץ המאבק פלסטין
ביתי פלסטין, האש שלי פלסטין,
נקמתי וארץ העמידה-האיתנה.
ארצי, ארצי, ארצי,
עמי, עם הנצח.
בכוח השבועה-בצל-הדגל,
בשם ארצי, ובשם עמי, ובשם אש הכאב, אחיה כלוחם-מקריב, אשאר לוחם-מקריב, אמות כלוחם-מקריב,
עד שתשוב ארצי,
ארצי, עם הנצח.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA
הלהקה הוכרזה בצו נשיאותי של אבו מאזן כ"מוסד לאומי פלסטיני רשמי".
להלן אחד משיריהם בתרגום לאנגלית:
"Fight, brother, the flag will never be lowered,
the torches will never die out."
On Carmel (in Israel) and in the Valley,
we are rocks and streams.
In Lod (Israeli city) we are poems, and in Ramle (Israeli city) – grenades.
We, my brother, shall remain the revolution of the fighting nation."
"The Zionists went out from homelands,
compounding damage and enmity.
But the Palestinian revolution awaits .
The orchard called us to the struggle.
We replaced bracelets with weapons.
We attacked the despicable .
This invading enemy is on the battlefield.
This is the day of consolation of Jihad.
Pull the trigger.
We shall redeem Jerusalem, Nablus and the country."
Palestinian Authority TV broadcast of song: "Bracelets replaced with weapons, pull the trigger"
http://www.youtube.com/watch?v=GGCk1keeVeU&feature=player_embedded
https://rotter.net/forum/gil/20887.shtml
https://rotter.net/forum/scoops1/17970.shtml#1
תגוביות:
1.עכשיו אפשר להזמין אותה לפסטיבל "ישראל".
2.איפה מר נתניהו שמוכן למכור את נשמתו לשטן? איפה?
3.את רוב המוסד הזה הביאו לכאן רבין ושותפיו ביבוא אישי.ביילין, פרס, רבין – חלק מהשמות שיש להם דם על הידיים.
4.קבוצת ערבים שלולא שיתוף הפעולה שהם מקבלים מהפזורה האנטישמית והאוטו-אנטישמית בעולם ,היתה מוצאת עצמה במוסד סגור של ממש. אבל כאשר היריב שלך הוא העם היהודי, למשחק יש חוקים אחרים.
5.וליבני ממשיכה לטעון ש- BB תוקע את השלום.לבני לנתניהו: "הדיאלוג המדיני מוקפא כי הם לא מאמינים בך". (ערוץ הכנסת).אלו הפרטנרים שלך ציפי-שטות.
https://rotter.net/forum/scoops1/17970.shtml
6.הדיאלוג עם הפלסטינים לא היה תקוע אם ליבני היתה ראש ממשלה, כי היא כבר מזמן היתה מוותרת על הכל…
7.אין להם כל כוונה להכריז על "סיום הסכסוך" עד שלא יישאר אפילו יהודי אחד נושם ברחבי ארץ ישראל כולה!!!
8.הדיאלוג עם הפלסטינים תקוע, כי אין עם פלסטיני.
9.ויקיליקס: ציפי לבני לא מאמינה באבו-מאזן.אתר ההדלפות פרסם פרטים מפגישה בין לבני לסנאטורים אמריקאיים ב-2007. "היא אמרה שעם אבו-מאזן אי אפשר להגיע להסדר קבע"
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/183/069.html
10.כן ציפלה, הערבים רוצים שלום מאד מאד, רק BB הוא הבעיה.ליבני העלתה את המושג "טיפשה" לרמות חדשות.
שיפטן צודק, העולם הערבי מפגר
הפיגור של העולם הערבי איננו דעה. מדובר בעובדה קיימת. מי שפוטר את הערבים מאחריות הוא הגזען.
בן דרור ימיני
ד"ר דן שיפטן עורר מהומה רבתי בדברים הבוטים שלו על העולם הערבי. גזענות? כדאי לבדוק. בשני העשורים האחרונים השתלט הזרם הפוסט-קולוניאליסטי על חלקים רבים ממדעי הרוח והחברה.
קשה למצוא הגדרה אחידה לזרם הזה, שבין מבשריו, יוצריו וכוכביו נמצאים פרנץ פאנון, אדוארד סעיד, הומי באבא, גיאטרי צ'קרוואטי ספיבק, ועוד. בתמצית, מדובר בביקורת על המערב, שהשתמש ומשתמש בכוחו כדי לדכא את המזרח, לצייר אותו כנחות, לעצב את התודעה במטרה להנציח את יחסי השליטה.
יש בביקורת הזאת חלקים חשובים, מאירי עיניים ונכונים. אבל כבר מראשיתה היו בתיאוריה הזאת פגמים, שהפכו עם השנים לעיקר העיקרים. כך, למשל, אחת המוטציות של הפוסט-קולוניאליזם היא אנטי-ציונות. כמעט כל צרה בעולם המוסלמי והערבי נקשרת לציונות, באובססיה שהפכה לטירוף.
הפניית אצבע מאשימה למערב הובילה לשני דברים: להתעלמות כמעט מוחלטת מהמציאות במזרח (סעיד, למשל, עסק בהתייחסות המערב למזרח, ופחות במזרח עצמו), ולמתן פטור למזרח מכל אחריות על גורלו. המזרח הפך לפסיבי. לנשלט.
בכך, למעשה, הפכה האסכולה הזאת לבעיה. זה לא שהפוסט-קולוניאליזם מסביר את היחסים בין מערב למזרח. להפך. הפוסט-קולוניאליזם הופך לבעיה. משום שאם המערב, הלבנים, הציונות, אשמים בכל צרות המדוכאים עלי אדמות, אז אין צורך בשום ביקורת עצמית.
האוריינטליזם סירס את המחשבה החופשית
האסכולה הזאת הלכה והתנתקה מהמציאות. העובדה שמדינות שלא עברו את החוויה הקולוניאלית הן מפגרות ומדוכאות יותר בקושי השפיעה על התיאוריה. הרי המערב אשם. הרי הציונות היא שורש הרע. אז למה לבלבל את המוח עם העובדות. ובכלל, כל ביקורת על תרבות המזרח הפכה ל"אוריינטליזם", מילת גנאי שגרמה לסירוס מוחלט של מחשבה חופשית. הפוליטיקלי-קורקט והרלטיביזם התרבותי נכנסו להילוך גבוה.
על הרקע הזה, דבריו של שיפטן הם שערורייה. איך הוא מעז לחרוג משירת המקהלה? איך הוא מעז לטעון שהעולם הערבי מפגר? ראשית, יש מקום להסתייג מהסגנון. ושנית, אינטלקטואלים ערבים רבים הבינו את זה
לפני שיפטן.
הם פרסמו, למשל, שני דוחות מקיפים על העולם הערבי, בחסות האו"ם. מה שטוען שיפטן נשמע מתון לעומת שפע הנתונים העגומים באותם דוחות. הדוח השלישי היה שונה, וכבר נשמעה בו נימה מאשימה כלפי המערב וישראל. זו לא הפתעה. עזמי בשארה הצטרף לרשימת החוקרים.
הבעיה החמורה יותר היא שהאסכולה נגועה בגזענות. אסור להשמיע ביקורת על מוסלמים וערבים, משום שהם הילדים המפגרים של העולם. הם רגישים. הם פגיעים. אז אסור להרגיז אותם. הם ראויים ליחס שונה ופטרוני. זו הגישה המקובלת של חלקים ניכרים מ"כוחות הקדמה" הנאורים, שרובם ככולם הם גם אנטי-ציונים אדוקים.
הנחיתות הערבית היא פועל יוצא של דיכוי עצמי
האמת הפוכה. מוסלמים או ערבים אינם נחותים. יש גורמים, דתיים ותרבותיים, מעכבי התקדמות. רק מי שחושב שהערבים הם בני אדם שווים מסוגל לומר להם את האמת בפנים. גורמים כאלה משפיעים גם על חלקים בעולם היהודי. בראשם ניצבים דיכוי האישה, השפעת כוהני הדת ודיכוי המחשבה.
הנחיתות הערבית, אם כן, היא פחות פועל יוצא של דיכוי מערבי ויותר של דיכוי עצמי. טוניסיה צועדת בכיוון הנכון, בעיקר בגלל השתחררות מהאיסלאם הרדיקלי. בתימן, שלא חוותה קולוניאליזם, אך שולטים בה ערכים מדכאים, הנחיתות מגיעה לשיאים. בטוניסיה יש איסור על רעלות. בתימן כל המוסלמיות מכוסות מכף רגל ועד ראש.
אינטלקטואלית לבנונית, נזירה אל-דין, כתבה על כך ספר: "הרעלה והסרת הרעלה" (Veiling and Unveiling). היא טענה שככל יש יותר רעלות במקום מסוים – כך הוא סובל יותר מפיגור. הספר האמיץ הזה יצא לאור ב-1928 ועורר מהומה רבתי. האמת שלו בוהקת עד היום. מה שאל-דין הבינה לפני שמונה עשורים מתקשים כוהני הפוסט-קולוניאליזם להבין גם היום. אילו זה היה תלוי בהם, הם היו משתיקים אז את אל-דין, והיום את שיפטן.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/958/641.html
על ההתכחשות לסכנה האורבת למערב מתוך בריטניה, ערש הדמוקרטיה…
כאשר שני אזרחים בריטים ביצעו פיגוע ב"מייק'ס פלייס" בתל אביב ב-2003, אמרו בלונדון שהיה זה ביטוי לזעם המוסלמי על היחס הישראלי לפלשתינים.
כאשר צעיר שהתחנך בבתי הספר הטובים בבריטניה היה מעורב ברצח האכזרי של העיתונאי היהודי דניאל פרל בפקיסטן, אמרו שזה הזעם נגד האמריקנים, כי פרל עבד בעיתון אמריקני.
כאשר ריצ'ארד ריד ניסה ב-2001 לפוצץ מטוס נוסעים אמריקני באמצעות חומר נפץ שהסתיר בנעליו, טענו שמדובר באדם תימהוני שלא מצא את מקומו בחברה והגיע לאסלאם הקיצוני אחרי היסטוריה של פשע וניתוק חברתי.
אפילו כאשר התגלה מי שכונה "החוטף העשרים", זכריה מוסאווי, שהואשם והודה במעורבות בפיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון, היו לחלק מהבריטים תירוצים נוספים להצטדקותם.
מוסלמים קיצוניים נוספים פועלים כיום בבריטניה ללא הפרעה, והרשויות מאוד זהירות שלא לעורר את זעמם. לדעת פיליפס, זו בדיוק הבעיה.
פיליפס טוענת כי רעיון הרב-תרבותיות, שהליברלים ורוב יהודי המערב תמכו בו עד כה, היה למעשה סוס טרויאני שאיפשר לפונדמנטליסטים מוסלמים להקים בלונדון, ערש הדמוקרטיה המערבית, צומת בינלאומי ממדרגה ראשונה לגיוס, קידום, מימון ועידוד של הטרור העולמי. היא מתארת בפירוט גראפי כיצד נוצלו חוקי ההגירה הליברליים, בסובלנותם הרבה של המודיעין והמשטרה הבריטיים, כדי לאפשר לכמה מהסוכנים הקיצוניים ביותר של ארגוני טרור בינלאומיים, למצוא מקלט בטוח בתוך החברה הבריטית, להקים בה רשתות טרור ואפילו לרכוש בה מעמד של כבוד.
"כבר היו כמה ניסיונות רציניים ליצור סמכות שיפוט מוסלמית מקבילה, תחת אצטלת השריעה", מספר איזי ליבלר, יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהיג יהודי בינלאומי ותיק. "כל מי שהיה צופה התפתחויות יוצאות דופן כאלה לפני חמש שנים בלבד היה נחשב מטורף".
דעה קדומה על ישראל
הספר מציג בין השאר כיצד ההשלכות המשותפות של פייסנות כלפי קיצונים מוסלמים וההשלמה הגוברת והולכת עם הפוסט-מודרניזם, חותרים תחת הזהות הלאומית הבריטית.
http://oferkem.blogspot.com/2010/04/blog-post_20.html
ההצגות של אל-ג'זירה
…"גם אם היו אנשי צוות אל-ג'זירה מופלים לרעה – זו הייתה הפליה מוצדקת. משום שמדובר ברשת עם אג'נדה. האג'נדה של הג'יהאד.
כשהתחילה האינתיפאדה השנייה, זו הייתה התחנה שליבתה את הרוחות בעולם הערבי.
כך היה גם בזמן "עופרת יצוקה", ונאמנה לדרכה, לא כערוץ טלוויזיה, אלא כשופר הג'יהאד, חגגה התחנה את יום הולדתו של הרוצח סמיר קונטאר.
ישראל הדמוקרטית, על גבול הפראיירית, מאפשרת לתועמלני התחנה לפעול בישראל על תקן עיתונאים, וגם לבקר במחנות צה"ל.
לא שזה גורם למישהו שם לספר על ישראל הדמוקרטית והפתוחה, אבל אנחנו מרעיפים עליהם אהבה שאינה תלויה בדבר.
נאורים אנחנו.
בנוסף, צריך להזכיר שלא מדובר רק באידיאולוגיה ג'יהדיסטית (עם פוזה של דיונים דמוקרטיים פה ושם, כדי להמתיק את הגלולה).
מדובר, לפעמים, בשיתוף פעולה ממש.
כתב הרשת בספרד, תייסיר עלוני, נשלח לשבע שנות מאסר, משום ששימש כשליח רשת אל-קעידה. לא רק כשליח אל-ג'זירה. ובכלל, זו תחנת הבית של אל-קעידה. כל המסרים של בן-לאדן מגיעים משם.
נישאר בספרד. לפני שבועות אחדים התקיים שם כנס, בחסות משרד החוץ הספרדי. היו דיונים פוריים, ואפילו אווירה ידידותית בין ישראלים לפלסטינים. אבל נציג אל-ג'זירה בישראל, וליד אל-עומרי, בחר לסיים את הכנס באמירה צורמת, על פלסטינים כקורבנות של יהודים, שהיו קורבנות של האירופים. אמירה שמזוהה עם הקו הרעיוני של אחמדינג'אד.
כך שצר לי, אבל שום דמעה לא צריכה לרדת מעינינו אם האנשים הללו יזכו ליחס שכולל לא רק את הציווי של "כבדהו", אלא גם, וקצת יותר, את הציווי של "חשדהו".
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2076#responses
אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ
וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
לֹא תִּשְׁכָּח
אני פותחת אשכול זה על מנת לרכז בו חומר המציג את האידיאולוגיה הרצחנית המתחפשת לדת ולמסר אלוהי.
כמה נוח בתחפושת של דת ושל מצוות האל לצאת בחרבות שלופות ובסכינים מושחזות על מנת לרצוח ולהרוג בשמו בני אדם.כמה חכם היה משה רבנו שבין עשרת הדיברות כלל את הדיבר האוסר לרצוח.לא תרצח-פשוט כך.לא בשביל אלוהים,לא בשביל דת,לא בשביל אמונה.לא תרצח וזהו.
למעט הציווי להשכים ולהרוג את הבא להורגך קיים איסור חמור מאין כמותו בדת משה לרצוח.
מה שאינו מובן לי ולרבים אחרים כמו לחירט ווילדרס למשל, היא העובדה שהמערב החופשי והמתקדם מתנהג בעיוורון מבהיל ביחסו לאידיאולוגיית הרצח שמטיף לה הקוראן.כל אדם שעיניו בראשו אינו יכול להפריד בין המילים הכתובות לבין המעשים שנעשים בעקבות קריאת והפנמת תוכנן של מילים ותכנים כאלה.
ההפרדה המוזרה שבה נוקט המערב ביחסו לקוראן כאילו מדובר בטקסט קדוש ולכן אין לבחון אותו ואת תוצאות הטפותיו בשום צורה,אינה רציונלית כלל ועיקר.
גישה זו יוצרת את המצב האבסורדי שמאפשר לאיסלאם להטיף לחיסול אנשים שיסרבו להיכנע למסריו ובבוא העת להעמיד בפניהם את שתי האפשרויות היחידות:להתאסלם או להישחט.
בנושא האיסלאם מתנהג המערב כולו כמו שמתנהגת מדינת ישראל בנושא האירגונים הלא ממשלתיים ,האנרכיסטים ואנשי הסמול שקמו ופועלים בתוכה על מנת לחסלה כמדינה יהודית.המדינה היהודית מתירה לאירגונים החתרניים בעלי המסרים השואפים לחיסולה כמדינה יהודית,לפעול בחופשיות בגלל השם המהודר שאירגונים אלה מצאו לעצמם.אירגוני זכויות אדם כביכול.
כך בדיוק מתייחס המערב כולו כולל ישראל ,בכבוד שאינו במקומו כלל ,למה שמתהדר בהגדרה המטעה:דת האיסלאם.
האיסלאם אינו יכול להתהדר בהגדרה כזו היות והוא בעצם אידיאולוגיה המטיפה לרצח האחר,לחיסול השונה,ולאינוס העולם כולו ודייריו הלא מוסלמים לאידיאולוגיית הרצח הזו.
עצם האמונה המוסלמית הבסיסית שעמדתה היא שכולנו נולדנו מוסלמים ומי שאינו מכיר בכך הוא כופר ,אינה לגיטימית כלל.
זהו זרע פורענות המבטל למעשה את זכותם של כל בני האדם האחרים לאמונות משלהם,לדתות משלהם,למדינות משלהם לטריטוריות נפרדות משלהם,כיוון שבו זמנית כוללת האידיאולוגיה של הדת הזו את העמדה ששואפת לאומה כלל עולמית של כל המוסלמים כולם למעט הכופרים שימאנו בבוא העת להתאסלם ויישחטו.ובכן מה זה?
ברור מאליו שבסופו של דבר,ועם התמשכות והתגברות התהליך בו חודר האיסלאם לכל מדינה בתבל,ומגדיל את נוכחותו הפיזית והאידיאולוגית,כמו גם המאיימת והטרוריסטית לא תהיה ברירה לעולם הנאור, והמציאות תכריח אותו להתעמת עם אידיאולוגיית הרצח והטרור הזו.
ההפרדה בין הטרוריסטים והמוסלמים היא הפרדה מלאכותית ושיקרית.
כאשר חוסיין אובמה טוען שלא האיסלאם תוקף את העולם,כי אם ארגון אל קעידה,הוא עושה שקר בנפשו ומציג מצג שווא לאנושות.כיצד צץ אירגון רצח כזה?היכן הוא מוצא את הרעיונות שלו?מנין הוא שואב את חבריו?ממאמיני הדת הזו כמובן.
המעשים הם תמיד תוצר של אידיאולוגיה ושטיפת מוח כלשהי.
העובדה המצמררת היא שהקוראן מטיף למעשים אלימים וברבריים ואי אפשר להתעלם מכך.זה כתוב שחור על גבי לבן.המסר האלים מוחדר למוחותיהם של מיליארד מאמיני האידיאולוגיה הזאת,והמסר מצמיח את אירגוני ומעשי הטרור.
יש מוסלמים מעטים כמו סלמאן רושדי,וואפה סולטאן,אייאן חירסי עלי,בנו של מייסד החמאס ביהודה ושומרון שברח לארה"ב ועוד כמה,שהציגו אמיתה זו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
המשך התעלמות המערב והעולם הנאור מהסכנה שמהווה דת האיסלאם,תוך
סירוב להתמודד עם האמת שמציג למשל חירט ווילדרס ,לא תועיל לאיש,ולא תמנע את העימות המתקרב.היא רק תחמיר את מצב המערב כאשר העימות יפרוץ,ואת עוצמת החורבן וההרג שיגרמו כתוצאה מעימות אדיר זה.
***
האויב הוא האיסלם/יוסי גורביץ
ישנם מוסלמים מתונים. תמיד יש כאלה. היו גם נאצים טובים ודרומיים גזענים שסלדו מאלימות. אבל המתונים נגררים לבסוף אחרי הקיצוניים. כשהקיצוניים מצטטים את ספר הקודש ואת גדולי האומה משנים עברו, המתונים נאלמים דום. אם אינם נאלמים דום, לעתים קרובות הם נרצחים.
מדוע, אם כן, נהנה האיסלם מתדמית מכובדת יותר מזו של "הקלאן", אף שהוא אחראי כיום למספר הגדול ביותר של מעשי רצח על רקע גזעני? מדוע איננו מגדירים את הטקסטים האיסלמיים עצמם כ"כתבי שנאה"?
משום הכבוד הנהוג בתרבות המערב כלפי אנשי דת ומקומות דתיים. בשל הכבוד הנהוג אוטומטית בכל דבר המוגדר כ"דת" %u2013 בניגוד ל"כת", למשל. את רגש הכבוד הזה הגיע הזמן לדכא. לאיסלם אין את הרגש הזה. הוא איננו רואה אנשי דת אחרים כנהנים מקדושה מיוחדת, ומקפיד בשיטתיות על חילול אתרים הקדושים לאחרים. הדוגמה הבולטת האחרונה היא פיצוץ פסלי הבודהא באפגניסטן על ידי אנשי הטליבאן, למרות התחינות שהגיעו אליהם מכל העולם.
איך ננצח במלחמת התרבויות הזו? על כך יש לחשוב באריכות וברצינות. אבל השלב הראשון לקראת נצחון במלחמה הוא התנערות מאשליות, וזיהוי נכון של האויב.
והאויב הוא האיסלם.
יוסי גורביץ הוא הסטוריון ופובליציסט
למאמר המלא:
http://forum.bgu.co.il/index.php?showtopic=3406
https://rotter.net/forum/gil/20040.shtml
הכל נכון,אבל למרבה הצער,הכותב חי בלהלהלנד,לא בישראל. כל זמן שבישראל תשלוט הדיקטטורה של בג"ץ,בשילוב עם משפטנים סוררים בפרקליטות,כלום לא ישתנה.
שכחת לציין את הגיבוי מהתקשורת.
הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט.
האצ״ל 2021 יוצאת לדרך………כל אחד צריך להתארגן בעיר שלו ולתת ביטחון לאזרחים היהודים באזור שלו!
בית המשפט סירס את המשטרה וסירס את צה״ל…..רק אנחנו ניתן ביטחון לילדינו!
תתארגנו עכשיו!
כל כך נכון ועצוב
נתחיל האופיום של הערבי כפי שנקבע במקורות" כי ישמעאל פרא אדם ידו בכל ויד כל בו '
זה ב ד נ א של אויבנו.
אבל
כל עוד לא יהיה חוק האומר שכל מי שלא נשמע לחוקי מדינת ישראל ומוסדותיה, תבוטל אזרחותו ויגורש מהמדינה
הערבים המחבלים ימשיכו להרוג יהודים.
נתחיל בזה.