"בלי בג"ץ ובלי בצלם" – האם בטחון ישראל יכול להיות תלוי בכנופיות רצח פלסטיניות?

רצח ניזאר בנאת עורר התקוממות ערבית מול הרשות הפלסטנית. הרחוב הישראלי, לעומת זאת, נותר אדיש מבלי להבין שהאלימות הפלסטינית כבר זולגת לתוך ישראל.

העלמת עין מהפשעים הפלסטינים (צילום: Keleti)

ישראלים מעטים שמעו את השם "ניזאר בנאת". רובם המכריע לא הכירוהו בחייו ולא ידעו על מותו בעינויים תוך כדי "חקירה" בידי כנופיות הרשות הפלסטינית. הישראלי הממוצע אומר לעצמו, אם בכלל, "זהו חיסול חשבונות בין מחבלים לבין עצמם, מה אכפת לי?".

המעטים שמגלים עניין כלשהו עשויים לומר לעצמם – "אנשי הרש"פ מנטרלים את החמאס עבורנו, בלי בג"ץ ובלי בצלם, ולא מעניין אותי איך; איננו יכולים לברור באמצעים". זו טעות מרה, שכן הטעות הזאת היא המשך הפשע הטראגי של הסכמי אוסלו, בהם ממשלת ישראל הכירה בארגון הטרור אש"פ כארגון לגיטימי, העבירה לו שטח, נשק, כספי תועפות, והקימה אותו כגורם בעל משקל בינלאומי, המקביל מבחינות רבות במערכת הבינלאומית למעמדה של ישראל.

התירוץ שבו השתמשו ממשלות ישראל – ולמעשה משתמשות בו עד היום – שהארגון הזה הוא אשר מבטיח את שלומה ובטחונה של מדינת ישראל, כי הוא מגן עליה מפני ארגונים קיצוניים יותר ובראשם החמאס. חרף טיעון זה, כל מערכת השיקולים הזאת אינה מוסרית, טבולה בדם קרבנות הטרור, ועולה למדינת ישראל במחיר כבד שעוד ילך ויגדל, ואף יסכן את עצם קיומה.

האלימות זולגת לגבולות ישראל

הדבר דומה למה שהתרחש ברחבי מדינת ישראל בחדשים האחרונים, כאשר אספסוף ג'יהאדיסטי הסתער על שכונות יהודיות ברחבי הארץ – מלוד ועד שמעון הצדיק, מיפו ועד עכו, מכבישי הגליל ועד דרכי הנגב. במשך שנים היה נוח לחברה הישראלית להתעלם מצמיחת ישות פשע טרוריסטית חמושה בערים וביישוביים הערבים, בהנחה הצינית הגורסת כי אם הם מחסלים אלו את אלו, אז מה זה אכפת לנו.

וכך העלימו כל גורמי הביטחון עין מהצטברות מאות אלפי כלי נשק ומצמיחת דור שלם שגדל על תרבות של אלימות ושימוש ברצח כאמצעי לגיטימי לחיסול חשבונות, נקמת דם ושמירת "כבוד המשפחה". רק כאשר אותן כנופיות הובילו הסתערות של אלפים על בתי שכניהם היהודים, ביצעו מעשי לינץ' ורצח, שרפו בתי כנסת, חנויות ובתי מלון בעלות יהודית, הוברר מה צמח לנו מעבר לחלון.


הרשות מפעילה נגד תושבי האזור אמצעי טרור אכזריים, שנועדו להפחיד, לבסס את שלטונה ולמנוע כל ביקורת


אותו תהליך, בעוצמה גדולה פי מאה, קורה עם הרשות הפלסטינית. ממשלות ישראל התרגלו לראות ברשות הפלסטינית גורם "ביטחוני" שאמור להגן, כביכול, על מדינת ישראל, והתעלמו מממדי השחיתות והטרור הפנימי שהגורמים האלו שקועים בהם עד צוואר. מיליארדי דולרים נעלמו בכיסי הבכירים הפלסטינים, תקציבי עתק שיועדו לפיתוח מקורות מים ולבניין בתי חולים ובתי ספר נגנבו, והארגונים הללו משמרים את שלטונם באמצעי טרור ודיכוי – גם, אמנם, נגד החמאס, (כמובן למען האינטרסים הפרטיים של בכירי הרשות) אך בעיקר נגד ערביי האזור ונגד ההנהגה המקומית האותנטית שלהם.

הרשות מפעילה נגד תושבי האזור אמצעי טרור אכזריים, שנועדו להפחיד, לבסס את שלטונה ולמנוע כל ביקורת. רוב הישראלים אינם מודעים כלל לסוגיה הזאת, והיא לא באמת מעניינת אותם. אך רבים מהיהודים תושבי האזור, שמכירים את שכניהם, מודעים היטב לזוועה שמתחוללת כאן, בחסות ממשלות ישראל – החל מממשלת אוסלו ב – 1993 ועד היום.

החטא הקדמון, הסכמי אוסלו (צילום: U.S. National Archives and Records Administration)

יחד עם חבורה שלמה של מנהיגים באזור חברון, התוודעתי לסוגיה הזאת לפני כחמש עשרה שנה, כאשר הגענו, נציגי הציבור בקרית ארבע וחברון, לביתו של מנהיג חמולת ג'עברי בחברון, השייח ג'עברי. הגענו כדי להודות לו על שמנע מאנרכיסטים להרוס צריף בית כנסת שנבנה בפאתי קרית ארבע.

התוודענו לשכבת מנהיגות ערבית מקומית, שמעוניינת בחיי שלום עם תושבי האזור היהודים, תחת מטריה ריבונית ישראלית, שרק היא יכולה לאפשר להם תנאי חיים הוגנים וסבירים, כולל בטחון אישי, זכויות אנוש, רפואה וכלכלה מודרניים, ועוד. רוב מנהיגי האזור הערבים מתעב את הרשות הפלסטינית. הם קוראים לאנשיה, ביניהם לבין עצמם – "המושחתים" (בעברית); הם רואים בהם כנופיות טרור שהובאו מתוניס כדי לשלוט באוכלוסייה המקומית תוך ניצול ועריצות לא יאומנו.

הם ציפו מאיתנו, הישראלים בני האזור, לשחרר אותם מהנוכחות השנואה, כמו שאמר לי אחד מהם – "אתם הבאתם אותם, אתם תיקחו אותם". המפגשים בינינו הלכו והמשיכו, וחלקם נגלו לעין. השייח ג'עברי נפגש עם מנהיגים ופוליטיקאים ישראלים, וכן עם קבוצות סטודנטים ומכינות. בכנס הריבונות ב – 2017 כבר הופיעו כמה מנהיגים ערבים על הבמה, ודיברו בעד ריבונות ישראלית בשטח. קבוצת שייח'ים ערבים נפגשה עם נשיא המדינה היוצא, ראובן רובי ריבלין, בבקשה שיסייע להם להחיל ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון כדי לאפשר לתושבי האזור חיים הוגנים וזכויות מיטביות.


רוב מנהיגי האזור הערבים מתעב את הרשות הפלסטינית. הם קוראים לאנשיה, ביניהם לבין עצמם – "המושחתים"


אחד הפעילים המרכזיים שבולט היום בתחום זה הוא חאג' אשראף אל ג'עברי, מוכתר שכונת ג'עברי בחברון. חאג' אשראף הוא איש עסקים, ממקימי לשכת המסחר יהודה ושומרון שהוקמה באריאל; הוא התפרסם כאשר יצא לוועידת השלום בבחריין לפני שנתיים בראש משלחת כלכלית של אנשי עסקים ערביים מהאזור. על מעשה זה גזרה עליו הרשות הפלסטינית גזר דין מוות, אך אשראף, כבן החמולה החזקה באזור, אינו פוחד מהם. הוא והם יודעים שאם הרש"פ תכנס לעימות מולו, נוכחותה באזור תמוגר.

אשראף נוהג להזמין נציגים ישראלים בגלוי לביתו למפגשים וסעודות איפטאר (כשרות למהדרין) כדי להראות את תמיכתו במדינת ישראל ובשכנות טובה באזור. במפגשים אלו משתתפים ראשי מועצות ואנשי ציבור יהודים וערבים המנסים להציע אלטרנטיבה שפויה להנהגה המושחתת של הרש"פ.

בעיה עיקרית בתחום זה היא שיתוף הפעולה של המערכת השלטונית והביטחונית הישראלית עם הרש"פ – בניגוד לתושבים הערבים, המעוניינים לחיות חיים שקטים תחת מטריה ריבונית ישראלית (בכוונה איני משתמש במושג "ריבונות" כי ישנו מגוון אפשרויות מדיניות, שחלקן ידועות וחלקן יתכן שיופיעו בעתיד). ממשלות ישראל מעניקות לרשות הפלסטינית כח, סמכות ועוצמה מוחלטת, כולל סמכויות הפעלת אמצעים דרקוניים ברוטאליים נגד התושבים המקומיים "בלי בג"ץ ובלי בצלם".

האם יצליח להביא ביטחון? נפתלי בנט עם השיח' ג'עברי (צילום: ד"ר נעם ארנון)

טענה נוספת, אותה אני שומע לעיתים קרובות מבני שיחי הערבים, היא – "אתם (ישראל) מלבים ומעצימים את הטרור". הם טוענים (בצדק) כי בהשלטת משטר הטרור הפלסטיני יצרה מדינת ישראל מציאות בלתי אפשרית עבור האוכלוסייה המקומית. היא הותירה אותה בידי ארגון עוין, אשר כל סדר היום האידיאולוגי שלו מבוסס על השאיפה להשמדת ישראל. מערכת החינוך של הרש"פ מלאה בתכנים אנטישמיים ורוויי שנאה. האלטרנטיבה היחידה שנותרה לה היא החמאס. לאיזו תוצאה ניתן לצפות מתהליך זה? איזה דור אמור לצמוח כאשר אלו האפשרויות הפתוחות בפניו, והוא אמור לבחור בין מערכת חינוך טרוריסטית אנטישמית של הרש"פ או מערכת חינוך אסלאמיסטית ג'יהאדיסטית של החמאס? על מי מוטלת האחריות לצמיחת דור צעירים עוין ואלים?

רצח אל בנאת

לעיתים, האוכלוסייה המקומית עצמה מעיזה להתקומם נגד מנגנוני הרש"פ, כמו שקרה בחברון לפני מספר חדשים, כאשר חמולת ג'עברי הדפה בנשק חם את כוחות הרש"פ שניסו להיכנס למרחב המגורים שלהם. אך ניזאר אל בנאת האומלל לא נמנה על חמולה חזקה, כמו חמולת ג'עברי. הוא היה פעיל בודד נגד השחיתות הפלסטינית, ולתומו חשב שאם יגור במקום שנמצא באחריות ביטחונית ישראלית הוא יהיה מוגן. למרבה הזוועה, זה לא עזר לו.


כנופיות הרש"פ נכנסו גם לשטח זה, הגיעו אליו באמצע הלילה, עקרו אותו מביתו ורצחו אותו בעינויים


כנופיות הרש"פ נכנסו גם לשטח זה, הגיעו אליו באמצע הלילה, עקרו אותו מביתו ורצחו אותו בעינויים. יש לציין כי אל בנאת לא היה המקרה היחיד. יוני בן מנחם ציין כי הרשות רצחה עשרות "נחקרים" – חלקם אנשי חמאס, וחלקם תושבים שהעזו למתוח ביקורת על השחיתות והעריצות של המשטר הטרוריסטי הדיקטטורי.

מותו של ניזאר עורר גל מהומות בערי יו"ש נגד הרשות הפלסטינית, שדוכאו ביד קשה. לאט לאט, האוכלוסייה המקומית מתעוררת ותובעת את זכויותיה. בזמן הקרוב צפויים זעזועים במערכת הרשות, וממשלת ישראל תעמוד שוב מול האתגר: האם מדינת ישראל תדע לנהל את האזור באופן מוסרי ובטחוני, להצמיח מנהיגות מקומית אותנטית שמעוניינת בחיים שקטים ובשכנות טובה, או תמשיך ותעמיק את התהליך ההרסני והממאיר של חיזוק כנופיות טרור עוינות, שמנהלות נגדנו מסע מלחמה מדיני בינלאומי, וברגע שרק יחליטו יפנו נגדנו את הצבא שאותו אנחנו הקמנו.

נעם ארנון הוא ד"ר להיסטוריה ודובר הישוב היהודי בחברון.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 תגובות למאמר

  1. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”

  2. הפרקטיקה הזאת של בני ברית מקומיים מוכרת היטב. ככה היה עם אגודות הכפרים של מוסטפה דודין וזה בגדול הרעיון של "האמירויות" שמוביל מרדכי קידר. כל אלה הבלים ומבוססים על סוג של "אוטונומיה" שישראל מעניקה כאילו.
    אבל אחרי שהכותב מדבר על אכזריותה של הרשות הפלסתינית (אני מסכים שזה המצב), מה הוא בעצם מציע? יש כאן רשות מושחתת שפועלת כקבלן ביצוע של שירותי הבטחון הישראלים. למעשה שני הגופים משתפים פעולה, כפי שקרה כאשר אבו מאזן הודיע על בחירות. כדי למנוע נצחון חמאס עצרו שירותי הבטחון הישראל עשרות פעילי חמאס כלמען הרשות הפלסתינית המושחתת. למעשה נוכח לישראל רשות מושחתת שיש לה מה להפסיד. קיצורו של דבר, המאמר הזה הוא מילים ריקות שבאות להסתיר את העובדה שהרשות הפלסתינית היא נכס לישראל.

    1. אבל אחרי שהכותב מדבר על אכזריותה של הרשות הפלסתינית (אני מסכים שזה המצב), מה הוא בעצם מציע? יש כאן רשות מושחתת שפועלת כקבלן ביצוע של שירותי הבטחון הישראלים?

      איפה זה כתוב במאמר?

      או שאתה אומר שהיהודים עדיין רוצחים ילדים נוצרים כדי להכין מצות לפסח?

  3. ואולי, זו מטרת ישראל.
    לגרם לאנרכיה כדי שהטרנספר יעשה כיוון שהצעירים בורחים לאירופה.

  4. הנה התוכנית שתעבוד:

    משילות יהודית מהים ועד הנהר. כולל עזה.

    1. אנחנו בצד של זכויות האדם. שלנו ושל הערבים. בשביל זה צריך משילות יהודית. הרשות הפלסטינית והחמאס אינם בצד של זכויות האדם. הדמוקרטים המתונים בארה"ב יבינו את זה והרפובליקנים בוודאי.

    2. במקום הרשות הפלסטינית – שלטון החמולות המקומיות, כמו שאומר ד"ר קידר. ניתן להם עוצמה – כסף, נשק סיוע של השב"כ, כל מה שאפשר. לא נאפשר עינויים אלא משפט מקומי גלוי וצודק או העברה לשב"כ. כל מי שפועל למען הרשות המושחתת או למען החמאס או נגד ישראל והחמולות = אוייב.

    3. במקום החמאס – אותו דבר. את החמאס חייבים למגר כי כל מטרתו היא הרס ישראל והוא ימשיך בכך כל עוד יש לו איזשהו כוח. במקומו: שלטון מקומי, אוטונומיה. בחסות ישראל (ומצרים, אם תסכים להעביר חלק מהעזתים לסיני).

    4. בתוככי ישראל הקטנה – כל מי שנתפס בפעילות עויינת אפילו קטנה כולל הסתה נגד המדינה/יהודים/ערבים ידידותיים, נשללות ממנו כל ההטבות הכלכליות ואיננו אזרח ישראלי יותר. בנוסף – חייב להשתתף בתשלום פיצויים לנפגעי הטרור, כי הוא חלק ממנגנון הטרור. כלומר כל רכושו מעוקל והוא הופך להיות פושט רגל. כמוכן אין להעסיקו. להכות אותם קודם כל בכיס – מלחמה כלכלית. על עבירות בינוניות ומעלה – גירוש ללבנון.

    מתי יהיו מספיק חברי כנסת שיהפכו את התוכנית למציאות (ושיעבירו גם חוקים שינטרלו את המערכת המשפטית שתיאבק בתוכנית המשילות)?
    רק כאשר המצב יהיה עוד יותר רע ברמה שאי אפשר יהיה לסבול. שהנזק יהיה אדיר והאיום מיידי ובלתי אפשרי. כשהאזרחים יתקוממו נגד אזלת היד, בכל הארץ.
    אני מאד מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.