ועדת חוץ מבטחון

אני רציתי שבג״צ יאשר לאבתיסאם מראענה לרוץ לכנסת.
כן, שמעתם טוב.
אני רציתי שהוא יאשר לה לרוץ מתוך אמונה שלמה שאם היא תהיה כלולה ברשימת המועמדים של מפלגת העבודה לכנסת,
עם ישראל לא יצביע לה וכך מפלגת העבודה שמסתמנת כאחת המפלגות הקיצוניות לא תעבור את אחוז החסימה.
שתי ציפורים במכה.

אם היה עונש על תמימות, הייתי כנראה בצינוק במאסר עולם.
בג״צ אכן אישר למראענה לרוץ לכנסת (תעשו את עצמכם מופתעים) וגם יו”ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, אישר.ה לה להיכלל ברשימה.

בשנת 2013 כתבה מראענה על החוויה הישראלית שלה במדינת הלאום של העם היהודי:
״לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע. ואלה היו 2 דקות מופלאות בזמן הצפירה. הכביש היה ריק, אני המשכתי לחשוב על מה שעניין אותי באמת באותו הרגע״.

מה עניין אותה באותו רגע?
אולי ההשפעה של השואה על חיי המין של הניצולות, שכן גם את זה כתבה מראענה בהתבטאות אחרת.
כן, אי אפשר שלא להצטמרר מהעובדה שהנכדה של ד״ר ישראל קסטנר עם כל המטען המשפחתי הרגיש, לא התקשתה לכלול את ״חוקרת השואה״ ברשימתה.
בפברואר 2021 ביקשה ״עוצמה יהודית״ לפסול את מראענה מלהתמודד כמועמדת לכנסת.

הטענות נגדה היו כי היא שוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכן שהיא תומכת במאבק מזוין נגד מדינת ישראל.
כך, למשל, בראיון שהעניקה ב-2008 אמרה: ״הייתי משמידה את זכרון יעקב… שתחזרו לארצות הברית או לפולניה״.
אולי זה עונש ראוי בעיניה למדינה, שעל פי דבריה, מבצעת כיבוש אכזרי בגטו עזה.
אגב, השואה מעסיקה מאוד את מראענה, היא רק שכחה שהיהודים היו הקורבן בה.

מפלגת העבודה ומראענה השיבו לבקשת הפסילה שהגישה עוצמה יהודית כי מדובר ב ״פרסומים מועטים מן העבר שהם לכל היותר פרסומים תיאורטיים פילוסופיים ואינם מהווים מסה קריטית המצדיקה את פסילתה״.

אין ספק אם כך, מראענה היא הוגת דעות.

שאלה של סמנטיקה

בראיון שהעניקה ב-2021 אמרה מראענה שהיום היא הייתה מתנסחת אחרת, אבל זו לא שאלה של סמנטיקה.
כאשר נרצחה אסתר הורגן הי״ד בפיגוע לאומני בשומרון, מראענה הביעה צער על ״טרור על רקע מגדרי״,
היא אמנם הוסיפה שזה ״כנראה בגלל שהיא יהודיה ומתנחלת״ אך סיימה ב ״לעזאזל עם הטרור הגברי האכזרי״ ולא שכחה להאשים את העם היהודי באומרה ״לעזאזל עם הכיבוש״.
תשעה שופטים דנו בבקשה לפסול את מראענה מלהתמודד לכנסת, והיה זה השופט דוד מינץ שהתנגד לאשר את התמודדותה. כך כתב:

״אין מקום לגילוי סובלנות כלפי התבטאויות (או מעשים) של נבחר ציבור שיש בהם משום שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או תמיכה במאבק מזויין של ארגוני טרור הקמים עליה לחסלה. לדעתי, שאלת קיומה של ״מסה״ ראייתית קריטית הנדרשת לצורך אישור החלטת פסילת מועמד, אינה שאלה כמותית אלא איכותית. בית המשפט יכול ורשאי להשתכנע ולבסס את הכרעתו בהתבסס על ראיה אחת ויחידה״.

השופט מינץ המשיך ואמר שהתבטאותה של מראענה לגבי זכרון יעקב היא קריאה מפורשת להשמדת העם היהודי אף משום שאמרה בהמשך הראיון כאשר נשאלה ״למה להוריד אותנו ולא להעלות אתכם?״ ש ״יותר קל להוריד ולהעיף״. עוד הוסיף השופט מינץ: ״מראענה כלל לא פירטה כי היא חזרה בה מדרכיה או כי על אף שבעבר דגלה במטרות פסולות, היא אינה תומכת עוד במטרות אלו״. מציין השופט שגם כאשר התראיינה מראענה מאוחר יותר, לא חזרה בה מהדברים.

תזמון לא מקרי

נראה כי מראענה נזכרה להתנצל עליהם חלקית רק כאשר עלה הרעיון לפסול אותה.
היו אלה ״דברי התנצלות רכים ורפים. התנצלות מאולצת שהושמעה בדקה ה-90, בשנייה האחרונה ממש, טרם מונפת חרב הפסילה״, ציין השופט מינץ וסיים: ״ישנן התבטאויות אשר המביט בהן לא צריך להביע ״מורת רוח״ בלבד, אלא עליו ליצוק להסתייגות מהן משמעות אופרטיבית, כמצוות המחוקק. לא נתונה לנו האפשרות לעצום עינינו מלראות״.

מי שמוכר לו שמו של השופט מינץ יתכן ששמע את השרה איילת שקד מהללת את עצמה על מינויו. זו אותה איילת שקד שאמרה ״לא אשב עם אבתיסאם מראענה בממשלה״.
השופט מינץ היה בדעת יחיד מול שמונה שופטים אחרים, בראשם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שחשבו אחרת. מראענה, כמובן, לא נפסלה מלרוץ לכנסת ישראל.

בעבר, אגב, הייתה ברשימת מרצ אך פרשה ממנה כי, לדעתה, המפלגה לא הביעה התנגדות נחרצת למבצע ״עופרת יצוקה״. בבחירות לכנסת ה-22 וה-23 תמכה ברשימה המשותפת.

ועדת הבחירות המרכזית קיבלה את בקשת עוצמה יהודית לפסול את מועמדותה לכנסת אך, כאמור, היה זה בית המשפט העליון שהחליט שלא לאשר את הפסילה.
כך זכינו לראות את חברת הכנסת אבתיסאם מראענה במפגן של צביעות עוצרת את נסיעתה בעת הצפירה ומדליקה נר נשמה ביום השואה במשכן הכנסת אך כותבת ״יום שמלמד אותנו מהו מחיר השנאה והרוע״. שום אזכור של העם היהודי, כמובן. כי השואה היא כמובן גלובלית, כמו מדינת ישראל, פשע שנאה כללי, אולי בכלל מגדרי.

בפתיחת נאום הבכורה שלה קוראת מראענה למלחמת העצמאות של עם ישראל ״נכבה״.

המדינה שהיא כה אוהבת לזעוק שהיא אזרחית שלה, היא אסון מבחינתה. אחר כך היא מספרת את הסיפור שלא היה על הטבח בטנטורה. לא, לא היה טבח בטנטורה – הייתה מלחמה.
היתה מלחמה שבסופה נכנעו אנשי הכפר הערבים ומשנכנעו לא נורה כדור אחד מרוביהם של לוחמי חטיבת אלכסנדרוני. היא ממשיכה ומדברת על הפוסט טראומה של החברה הערבית ככתב אישום, כמובן, נגד הכובש האכזר שגורם לצעירים ערבים להרגיש מיואשים, לא שייכים, שאין להם אופק ולכן הם נאלצים לרצוח את הנשים במגזר שלהם ולרצוח אותנו, היהודים.

כל הרופאים, הרוקחים ושאר הערבים הישראלים שמפלסים את דרכם באקדמיה ובשוק התעסוקה הישראלי הם כנראה ילידי איסלנד או נורבגיה.

מראענה אימצה בחום את השיח המגדרי הפרוגרסיבי המתיש של מנהיגת מפלגתה וכך אנחנו שומעים על ערבים.יות ושאר הטיות פמיניסטיות שהנחילה לה מרב מיכאלי אותה כינתה ״המגדלור של הפוליטיקה הישראלית״. ומיכאלי, אחת הנשים המסוכנות והקיצוניות שלא נופלת בשקריה ובדמגוגיה שלה מיאיר לפיד, רק הצליחה לשוות לדבריה אשליה של אמינות בזכות הבעות פנים ונימות מתחסדות.

השקרים של מראענה מחברים אותה חיבור טבעי עם אחת הנוכלות הגדולות שידעה הפוליטיקה הישראלית, הלא היא עידית סילמן.
כאשר פרצו הפרעות של הערבים בישראל השנה הזמינה מראענה את חברתה עידית ואת משפחתה לביתה ביפו ויצאה להגנתה כשמיקי זוהר העז לקרוא לה ״ילדה טובה״. והיא שלא מבזה אנשים כתבה עליו ״איכס עליך״.

אגב, לא ראיתי ציוצים שלה כנגד קריאתו של בן כספית לעבר חברת הכנסת אסנת מארק ״זבל עופות״ או כאשר אביעד גליקמן קרא לחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן ״פסולת״. אולי היא לא שמעה את הקריאות האלה כי הייתה עסוקה במלחמתה למען חאלדה ג׳ראר, מחבלת שריצתה עונש מאסר בגין חברות בארגון טרור, שהסיתה נגד חיילי צה״ל ועצורה מ-2019 בשל השתייכותה לחזית העממית לשחרור פלסטין ומעורבותה ברצח האכזרי של הנערה רנה שנרב הי״ד.

גם ערביות יכולות להיות בועדת חוץ וביטחון. התפקיד שלי שם הוא קודם כל להיות על המשמר ולמנוע מלחמות מיותרות. מספיק עם האלימות, מספיק עם השכול. pic.twitter.com/9jeqCrtqKj

— Ibtisam Mara'ana אבתיסאם מראענה إبتِسام مراعنة (@IbtisamMaraana) July 14, 2021

אשת השלום אבתיסאם מראענה מונתה לאחרונה להיות ממלאת מקום קבועה בוועדת חוץ ובטחון.
אני חוזרת
ממלאת מקום קבועה בוועדת חוץ ובטחון.
בכנסת ישראל.

מינוי שגרר תגובות קשות מהצד הימני של המפה הפוליטית.
ממשלת עשר מעלות ימינה של נפתלי בנט לא מצאה דמות מקוממת יותר להציב באחת הועדות הרגישות של כנסת ישראל.
מראענה כתבה: ״הארץ והבטחון של מדינת ישראל הוא גם שלי. יש לי הזכות והחובה כנבחרת ציבור להיות מופקדת עליו״.
יום לאחר מכן הבנו מדוע אין לה את הזכות.

בראיון לסיון רהב מאיר ששואלת אותה מה על ישראל לעשות במקרה של מתקפת טילים מעזה, עונה החברה הטריה בוועדת חוץ ובטחון שהיא אינה רוצה יותר מבצעים.
עכשיו תדמיינו את הדיונים בוועדה ואת כח ההרתעה של מערכת הבטחון.
נדמה כי בצעד האווילי של ממשלת ישראל יש את הכל.
טוב, הכל חוץ מבטחון.

לקריאת כל המאמרים של אורנה ישר – לחצו כאן.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: