אין קשר בין מדליה אולימפית לשדה קרב

הזכייה הנפלאה של אבישג סמברג במדליית הארד האולימפית גרמה לפרצי שמחה כה גדולים, עד שחבר הכנסת לשעבר, עופר שלח, התבלבל והשווה בין ספורט לשדה הקרב

מה בין אולימפיאדה לשדה קרב? (צילום אבישג סמברג: Mspaintist, צילום עופר שלח: מפלגת יש עתיד)

ספורט תחרותי הוא אחד המעוזים האחרונים שהפרוגרסיביות לא מצליחה להפיל. כמובן, שההתעסקות שמסביב, הדינמיקה, השיקולים כולם נגועים בשיקולים כאלה ואחרים, אך על המגרש, המזרן או בבריכה – רק התוצאה מדברת. השאיפה של כל ספורטאי או ספורטאית היא לניצחון – לא לשיוויון.

בתוצאות, למרבה צערם של אותם אלה שמנסים לטשטש זהויות ומגדרים – אין אפליה מתקנת. קופץ לרוחק נמוך אינו מקבל בונוס על היותו כזה ומתעמלת אומנותית מעל המשקל הממוצע לא מקבל הקלות בשל היותה כזו. אדם מול אדם, תנאי הפתיחה שווים ורק הכישרון, היכולת והרצון הם בעלי משמעות.

היום, לשמחת מרבית הישראלים – אלה שמתעניינים באמת ואלה שפשוט שמחים במנצחת ישראלית – אבישג סמברג זכתה במדליית הארד בענף הטאקוונדו (אומנות לחימה קוריאנית). הברכות החלו לזרום, ההתרגשות הייתה בשיאה וכך צריך – לוחמת הטאקוונדו היא ישראלית, משלנו. מעבר ללאומיות ולכבוד הלאומי – צריך לזכור שהמיסים של כולנו סייעו לה לממש את הפוטנציאל הגדול שלה ובגיל כה צעיר (19). 

אחד המברכים, היה חבר הכנסת לשעבר, עופר שלח, אשר לרגל האירוע הגדול, חזר לכור מחצבתו – ערוץ הספורט. שלח מגיש את תוכנית סיכום היום של הערוץ וכך אמר בדברי הפתיחה שלו בתוכנית:

"אני מאוד מקווה ששופטי בגצ, שיצטרכו לפסוק בעתירה של ארבע בנות, שמבקשות שיאפשרו להן להשתתף במיון ליחידות מובחרות בצה"ל, (אני מאוד מקווה שהם) ראו היום את ערוץ הספורט, כי אחרי מה שעשו היום אבישג סמברג ושירה ראשוני, כבר ביום האמיתי הראשון של האולימפיאדה – דבר אחד ברור: ענף הייצוג מספר 1 של ישראל הוא נשים לוחמות".

ובכן, מעבר לכך ש"נשים לוחמות" אינו ענף הייצוג הראשון של ישראל ואף לא מתקרב לראש רשימת ענפי הייצוג – גם לא של הספורטאיות האולימפיות הישראליות עצמן (התעמלות אומנותית, למשל) – גם המספרים עצמם מעידים אחרת.

מאולימפיאדת ברצלונה, בשנת 1992, אז ישראל זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה ועד לאולימפיאדה הנוכחית (טוקיו 2020, שמתקיימת ב 2021 בגלל מגיפת הקורונה) שלחה ישראל 321 חברי וחברות משלחות אולימפיות.

החלוקה המגדרית היא 186 ספורטאים גברים לעומת 135 ספורטאיות נשים, דהיינו – 57.9% גברים מול 42.1% נשים.

אם סופרים את המשלחות מאז תחילת המילניום, באולימפיאדת סידני 2000 הפערים אף מצטמצמים. סך משתתפי המשלחות עומד על 267, כאשר החלוקה המגדרית עומדת על  144 ספורטאים גברים לעומת 123 ספורטאיות נשים. כלומר, 53.9% גברים מול 46.1% נשים.

מאולימפיאדת ברצלונה, ב 92 ועד היום, כולל מדלית הארד הנפלאה של אבישג סמברג, גרפה ישראל 10 מדליות ביחס של 7 מדליות לגברים מול 3 מדליות בלבד של נשים. %70 מדליות הלכו לגברים, לעומת 30% בלבד לנשים. כיצד המספרים הללו עומדים בקנה אחד עם הצהלות הפמניסטיות על ניצחון הנשים? פשוט: הן לא.

נתון נוסף שעופר שלח ויתר מפיצי הבשורה הפרוגרסיבית שכחו לציין הוא שבאולימפיאדה מתחרים לפי מגדר ולפי קטגוריות משקל. דהיינו, אותה סמברג, שעשתה הישג ראוי לכל שבח – התחרתה מול לוחמת במשקל ובמבנה גוף יחסית דומה שלה. סמברג התחרתה בקטגוריית המשקל של עד 49 קילו לנשים. מישהו יכול לשוות בנפשו קרב של סמברג מול אין קיו-דון הדרום קוריאני, שמדורג ראשון בקטגורית הגברים במשקל 87 קילו ומעלה? עצם ההשוואה בין ספורט המחולק לקטגוריות משקל לשדה קרב הוא הזוי ומסוכן לכשעצמו.

לא החלוקה המגדרית, לא החלוקה לקטגוריות משקל וגם לא המספרים עצמם הפריעו לחכ"ל עופר שלח להביא את האידיאולוגיה הפוליטית הפרטית שלו למסך הטלוויזיה בתוכנית ספורט. הדבר אגב, אינו זר לערוץ הספורט. הדעות הפוליטיות מקבלות במה נרחבת בערוץ, בעיקר אם הן מהצד "הנכון".

מנחות הערוץ מפמפמות קלישאות פמניסטיות חדשות לבקרים. שגיא כהן, למשל, מצא סיבות שונות ומשונות לנגח את את ממשלות נתניהו באמתלות של פרשנות ספורט והדוגמאות עוד רבות. בסרטון זה, למשל, עורך ספורט 5, אורי דגון מחווה את דעתו הספורטיבית על תפקודו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו:

עם זאת, הסיפור הנוכחי הוא ההצעה של חכ"ל שלח לבגצ. "ראו את הלוחמות הנשים", טען. ובכן, טעות היסוד היא, כמובן, שבספורט נשים מתמודדות מול נשים ובספורט, בניגוד גמור למלחמה או קרב, כשמפסידים – לא קורה דבר פרט לאכזבה. אם אותן לוחמות נשים עליהן מדבר שלח תפסדנה בקרב מול מחבלים – האכזבה תפנה את מקומה לאבל והפקת הלקחים תעבור ממשרד הספורט למטכ"ל.

עצם ההשוואה היא מגוחכת ובלתי ניתנת להבנה. 

שילוב נשים לוחמות בצה"ל אינו משחק ואינו ספורט. ההשלכות הן רבות, אך השיקול הבלעדי של הצבא חייב להסתכם בשורה התחתונה של עלות מול תועלת וסיכוי מול סיכון. אולי כדאי להציע לאויב הבא מולנו לאמץ את מודל המשחקים האולימפיים – גברים ילחמו מול גברים ונשים ילחמו מול נשים ולפי חלוקה לקטגוריות של משקל ויכולות.

מעניין לתהות מה לחבר הכנסת לשעבר, עופר שלח, יהיה לומר בדברי הפתיחה שלו לסיכום מלחמה שכזו.

למאמרים נוספים של מעין סמון – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. רק לשם הדיוק:
    טקוואנדו היא אומנות לחימה קוריאנית שהומצאה כדי להתנגד לכובש היפני…

    והיידה אבישג!

    1. תודה על התיקון, משער שהוסחה דעתי בשטף הכתיבה וקישרתי ליפן בגלל מיקום האולימיפאדה השנה.

  2. באמשלי, השלח הזה דפוק ברמות על,
    ולחשוב שדפ"ר הסלעים הזה ישב בוועדת חוץ וביטחון.

    1. לשלח היה 'בית ספר טוב' לטמטומו – מפלגת הדוקטור לפיד שבבורותו ובהזיותיו הפך את דולצינאה לסוסה ואת קופרניקוס ליווני איש אתונה העתיקה. פני ה'מפלגה' הזאת וגמדיה כפני הדוצ'ה הנלעג לה.

    2. איך, איך אנשים מטומטמים כמוהו מגיעים לוועדת חוץ וביטחון

  3. לא מפתיע הטור המטמטום של עפר שלח. אדם רהוט, שיודע להתבטא בצורה מעולה אבל ממש לא מחובר למציאות.
    אני חושב שכדאי להגיש בגץ על זה שרק נשים יולדות . בגץ צריך להוציא צו המחייב גברים ללדת

    1. אנשי השמאל נשמעים רהוטים מכיוון שאת כל ההתבטאויות הנלעגות והמתלהמות שלהם דואגים לחתוך ולערוך. כשמישהו מאותרג הוא מקבל כדורים להנחתה וכשהוא מפספס גם אותם, דואגים להשכיח מהציבור את הפשלות. אנשים מהימין, לעומת זאת, יכולים להחליק בלשונם פעם אחת וזה ישודר בלופ אין סופי עד קץ הימים.

    2. או לשלוח נשים בהריון לקרב.
      אבל צריך לבדוק קודם אם זה לא נחשב כוח לוחם חזק מידיי לפי אמנת ג'נבה.

  4. הטעות של שלח: כשל לוגי בשם קטיף דובדבנים (cherry picking fallacy, בלעז).

    הכשל מדבר על ברירת עובדות סלקטיבית מאוד של עובדות. בד"כ המבצע כשל זה, יברור *רק* את העובודת התומכות בדעתו ויתעלם (הן ברמת מה יציין בדבריו והן ברמת הסקמת המסקנות, ברור שה-2 קשורים) מהעובודות האחרות.

    אפילו חיפוש מהיר באינטרנט, יבהיר (לו שלח היה בכלל מחפש, אך כמו כל "אינלקטואל" רדוד, הוא בטוח שתמיד, כל העובודות בידיו) שאפילו הישג חשוב אבישג סמברג (וברכות לה על זכייתה, כמובן) – נעקף על ידי הרבה יותר בנים/גברים, אפילו בתחרויות נמוכות יותר. בטאקוונדו אמנם, כמעט בלתי אפשרי להשוות בין תוצאות הקרבות – אך אם נבצע את ההשוואה בענף שבו המדידה היא בלתי תלויה, כמו ריצה – נגלה שאפילו זוכות אולימפיות, נעקפו ע"י מאות מתחרים בגילאי תיכון/אוניברסיטה.

    לצבא של מדינה דמוקרטית, יש מטרה אחת – להגן על המדינה. זהו לא מגרש המחשקים של בית משפט (שעליו כבר אמר מישאל חשין, שופט בעליון בעצמו – כי מעדיף שאנשים ירצחוף בשם רעיונותיהם של השופטים). הכי טוב אמר זאת, אחד מלוחמי US Navy SEALs בראיון לאחת הרשתות בארה"ב – לפני שנתחיל בגיוס שגרתי של נשים ליחידות הלוחמות וודאי המיוחדות, חובה שקודם כל תבוטל ההפרדה המגדרית בכל תחרויות הספורט ועל פי התוצאות שנראה בתחרויות אלה, נוכל לקבל את ההחלטה הנכונה.

    ועל פי הניסוי שמימונו של סורוס מבצע בספורט הנשי (כוונתי לשילוב בו של גברים, אשר החליטו שהם נשים) – התוצאות הן, לא לטובת הרדידות של שלח.