על מיסים, פוליטיקה וסטטיסטיקה

אל מול פנטזיות "המלחמה בעשירים" המזיקות של השמאל, הגיעה העת להתייחס למיסים כמקור הכנסה למדינה ולא כעוד אמצעי להצהרות פוליטיות

שר האוצר, אבידור ליברמן (צילום: Edward Kaprov photojournalist)

מישהו אמר פעם שמיסים הם המחיר אותו אנו משלמים עבר החיים כבני תרבות. יתכן שזה היה נכון בזמן שהדברים נאמרו, אך כיום נראה שמיסים הם בעיקר המחיר אותו אנו משלמים כדי שפוליטיקאים יוכלו להמשיך לשחק בסנטה קלאוס ולהמשיך להיבחר.

וזה אפילו לא החלק הגרוע. אפשר לחשוב על מיסים אך ורק כמקור להכנסה ממשלתית. אבל שיעורי המס כיום הפכו להצהרה פוליטית גדולה עבור רבים בשמאל, בין אם הם באמת מייצרים הכנסה ובין אם לאו.

במשך יותר משמונה עשורים, אנשי השמאל הפוליטי התנגדו למה שהם מגדירים כ"הפחתת מיסים לעשירים". אלא שקיצוצים נרחבים בשיעורי המס הגבוהים הובילו לבסוף להגדלת ההכנסות הממשלתיות תחת הנשיאים קולידג', קנדי, רייגן ובוש הבן. זה כלל יותר מאי פעם – אני חוזר, יותר – הכנסות ממיסים מאנשים בעשירונים הגבוהים.

זה קרה מכיוון שבעלי הכנסה גבוהה הוציאו את הונם ממקלטי מס כמו אגרות מוניציפליות והשקיעו אותו היכן שניתן לקבל תשואה גבוהה יותר, לאחר שאותה תשואה כבר לא הייתה ממוסה בכבדות. התהליך הזה התרחש שוב ושוב בזמנים שונים ובמקומות שונים, במשך כל כך הרבה עשורים ותחת ממשלים משני צידי הקשת הפוליטית, שהיה אפשר לחשוב כי יש בכך לשים קץ לדמגוגיה של "הפחתת מיסים לעשירים בלבד".

אך אותה הרטוריקה ששימשה בידי "פרוגרסיבים" כמו הסנאטור רוברט לה- פוֹלֵט בשנות העשרים של המאה שעברה עדיין נישאת בגאון גם בימינו. כאשר אתה מציין בפני ה"פרוגרסיבים" של ימינו כי "העשירים" משלמים בחישוב הכללי יותר מיסים לממשלה לאחר אותה "הפחתת המיסים" כביכול, נראה שהם לא מתרשמים במיוחד.

אחרי הכל, "העשירים" שילמו חלק גדול יותר מהמסים רק בגלל שההכנסות שלהם עלו. לכן העובדה שהם נושאים בנתח גדול יותר מכלל נטל המיסים אינה משנה לאותם "פרוגרסיבים", הרואים בשיעורי מס גבוהים כשיטה לנגוס נגיסה גדולה יותר מרווחי האנשים, ולא את הדרך לספק הכנסות נוספות לממשלה. במילים אחרות, עבור השמאל שיעורי המס הם אמצעי לנפק הצהרות פוליטיות, ולא להכניס כסף למדינה.

ישנה התמרמרות רבה בשמאל לגבי דיווחים כמו זה שסיפר כי חברת 'ג'נרל אלקטריק' אינה משלמת מיסים כלל למרות רווחיה הגבוהים. אך דרך אחרת להסתכל על כך היא ששיעורי מס גבוהים על הנייר אינם אומרים בהכרח הכנסות גבוהות ממיסים עבור הממשלה.

התשובה השמאלנית לגרעונות תקציביים היא כמעט תמיד העלאת שיעורי המס על "העשירים", לכאורה כדי לכסות על הגרעון ולייצר הכנסה. הנחה זו פשוט מתעלמת לחלוטין מן העובדה לפיה שיעורי מס גבוהים הביאו לעתים קרובות דווקא פחות הכנסות ממיסים.

שיעורי מס התאגידים בארה"ב גבוהים יותר מהרבה מדינות אחרות. יתכן שזה קשור לעובדה שתאגידים אמריקנים רבים (כולל 'ג'נרל אלקטריק') מרחיבים את פעילותם למדינות אחרות רבות, ומספקים מקומות עבודה והכנסות ממיסים באותם מקומות. אך האידיאולוגים של העלאת מיסים אינם רואים זאת כך. הם מבועתים מן הרעיון לפיו עלינו להפחית את שיעורי מס החברות, בין היתר כדי שיותר חברות אמריקניות יישארו בבית ויספקו מקומות עבודה ליותר אמריקנים.

עבור האידיאולוגים הגדולים, מהלך כזה יהיה משול להנפת דגל לבן במלחמת המעמדות האינסופית. הרבה יותר חשוב להם להשיג רווח פוליטי קצר-מועד במאבק נגד "העשירים" או "וול-סטריט" מאשר לאפשר יצירת מיליוני משרות חדשות עבור אזרחי ארה"ב. אם כן, האידיאליזם בשמאל הוא אנוכי מאוד. במסגרת מלחמתו נגד "העשירים" והעסקים הגדולים לא נותר מקום לדאגה מן הנזק ההיקפי שנגרם לעובדים ולאלה שיאבדו את עבודתם.

למעשה, רבים מאלה המוגדרים כ"עשירים" אינם ממש עשירים, ואילו רבים מאלו המוגדרים כ"עניים" אינם ממש עניים. הם בסך הכל אנשים שנמצאים בשלב כלשהו של זרם ההכנסות ברגע המסוים בחייהם בו נאספות הסטטיסטיקות. המידע שבידי רשות המיסים מראה כי הכנסת האנשים הנמצאים במדרגת המס הנמוכה ביותר עלתה ב-91 אחוזים משנת 1996 ל-2005. אך הכנסת אלו הנמצאים באחוזון העליון ירדה ב-26% באותן שנים ממש.

אין כאן שום דבר מסובך במיוחד. רוב האנשים פשוט מתחילים מלמטה כאשר הם צעירים, ואז עולים בסולם ההכנסות בעודם צוברים ניסיון וכישורים. רוב האנשים באחוזון העליון נמצאים שם למשך שנה אחת שבה נהנו מעלייה משמעותית בהכנסה. לא מדובר במעמד נצחי.

לאור כל אלה הגיעה בהחלט העת להתחיל ולחשוב על מיסים כמקור הכנסה חשוב למדינה, ולא כעוד אמצעי לביצוע הצהרות פוליטיות.

פרופ’ תומאס סואל הוא עמית בכיר במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד ומחברם של יותר מ-30 ספרים בנושאי כלכלה, חברה והיסטוריה. הטור פורסם לראשונה באתר ‘נשיונל רוויו‘.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

 

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. מיסים, מיסים, עד למלחמת אחים…. וחיסול השמאלנים הפוסט-ציונים האנטישמים!

  2. דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
    רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!

    הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!

    תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
    וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
    תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”

  3. תקציב המדינה של האויבים השמאלנאצים הרפורמים בנט-לפיד = העלאת מיסים ומחירים:

    העלאת מחירי החשמל
    העלאת מחירי התחבורה הציבורית
    העלאת תשלומי הארנונה
    העלאת מחירי הלחם
    מס גודש
    מס על רכישת מוצרים מחו״ל באינטרנט
    מס נטפליקס
    מס על ביקור רופאים מקצועיים
    העלאת מחירי המשקאות הקלים
    העלאת מחירי המוצרים החד פעמיים
    פגיעה בחקלאים ובחקלאות הישראלית
    **
    עוד ועוד מיסים כדי לשלם 53 מיליארד (!) ש״ח למנסור עבאס.

    30 מנדטים צריכים לצאת לרחובות ולשרוף את המדינה עד שתיפול הממשלה האנטישמית הזאת!

  4. ממשלה רעה, שר אוצר אינטרס, פקידים פלצנים וחסרי מעוף, בעיקר ראש מדינה שטובתו הפוליטית עדיפה על פני טובת המצב אסטרטגיה של המדינה . הצבעתי 4 פעמיים מחל. מקווה שיזכה בקרוב לפעם החמישית לאחר הפלת כהונת הממשלה הזו! במהרה בימינו!!!

  5. דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים…
    הימין רדום!
    אין בימין רצון להפגין,
    לסרב לשלם מיסים,
    להשתולל מכעס על הממשלה ההזויה הזו ברחובות….

    אנחנו כבר בנקודה האל חזור:
    את הכסף שהועבר לערבים, ללהטב לירוקים למשרדי הממשלה, לנורווגים ושות' לא יהיה ניתן להחזיר לקופה גם אם תתחלף מחר ממשלה כי חותמים כאן חוקים ותקציבים מחייבים ונעולים!

  6. כמה ששנים הסיתו נגד הציבור החרדי-
    לפי כל המיסים החדשים, מסתבר שהשאיפות של בנט וליברמן עולות למשלם המיסים הרבה יותר מהציבור החרדי.

  7. כאשר הימין יחזור לשלטון צריך לרסק את השמאל…

    שלב ראשון כל הפקידים הביתה
    שלב שני מינוי אנשי ימין לכל התפקידים
    שלב שלישי לחוקק חוקים פרסונלית נגד השמאלנים האנטישמים

  8. הכותב הנכבד תוקף את הפרוגרסיבים (שמאל כלכלי קיצוני) על כי:
    – המיסוי עבורם הוא כלי פוליטי ב"מלחמת המעמדות"
    – מטרתם במיסוי היא אחת: פשוט לנגוס ב"עשירים"

    טענותיו הנגדיות הן:
    – הפחתת המס לעשירים דווקא מעשירה את קופת המדינה
    – הפחתות המס יתרמו ליצירת יותר מקומות עבודה בארה"ב
    – ושבעצם ה"עשירים" וה"עניים" אינם בהכרח כאלה, כי כלי המדידה אינם מדוייקים

    נצא מהנחה שטענות אלו נכונות עובדתית, אבל … הן כלל לא תוקפות את הבסיס הרעיוני, המוסרי של הפרוגרסיה. הן מקבלות ללא עוררין את נקודת המוצא הפרוגרסיבית.
    כדי לתקוף נקודת מוצא זו, יש להציגה כהוויתה: הבסיס הרעיוני-מוסרי הוא מרושע !
    – ראשית, מיסוי גבוה על העשירים (בין אם הוא גבוה ביותר, כמטרת הפרוגרסיבים) ובין אם הוא סתם גבוה רגיל (כיישומו ע"י ממשלים שמרניים באמצעות מס הכנסה מדורג במתינות), הוא אפליה ברורה נגד העשירים. רק מס הכנסה פלאט – זהה לעניים ולעשירים – איננו מפלה. לחילופין – "מס גולגולת" גם הוא איננו מס מפלה.
    – ושנית, וזו כבר טענה יותר קוהרנטית עם זכות הקניין: כל מס שהוא, בין אם הוא מדורג או פלאט, מהווה פגיעה בזכות הקניין. באמצעות מיסוי, המדינה מפקיעה את הקניין של הפרט. אז כעת הפרופ' הנכבד מתווכח עם הפרוגרסיבים לא על עצם ההפרה העקרונית של זכות הקניין, אלא על הכמות – האם לפגוע הרבה, או לפגוע פחות.