בית הקלפים: המטרה מקדשת הכלה

פעם בתור ילדות, אחותי ואני בילינו שעות עם המשחק "בית הקלפים". איכשהו המגדל שלה תמיד היה יוצא גבוה יותר. אחרי הפסדים רבים, הגעתי למסקנה, כי משהו לא בסדר עם הקלפים, והחלטתי להיעזר בדבק. "היצירה" שבניתי, הייתה נראית כל כך אומללה, שלא העזתי להראות אותה לאף אחד והחלטתי למצוא לי תחביב אחר.

כאשר בנט, לפיד ועבאס הכריזו כי עלה בידם להרכיב ממשלה, היה ברור, כי הם השקיעו כמויות גדולות של "דבק" כדי שמגדל (או המסגד) הקלפים שלהם יחזיק מעמד. אך בניגוד לילדה בת 6 שהעדיפה להסתיר מהעולם את היצירה שלה, השותפים החדשים לא ראו בעיה בכך, כל עוד יש מספיק דבק.

עקרון הבנייה של בית הקלפים מסתמך על שיווי משקל ועל חיכוך, כאשר שניהם תלויים אחד בשני. העיקרון הזה מאפיין גם בהרכבת הממשלה במשטר דמוקרטי. בקואליציה עם בנט, מרצ, עבאס, ליברמן ולפיד, הסיכוי להגיע לשיווי משקל או לשיתוף כלשהו אפסי. וכאן נכנס לתמונה "הדבק".

בדרך לשום מקום

כבר בימים הראשונים של קיומה, ממשלת האלתור הייתה צריכה לעמוד באתגר בלתי אפשרי שיצרה לעצמה – לא לאבד מפלגות או ח"כים נוספים. אמנם אין הרבה סוגיות, בהן מרצ עבודה, ימינה ועבאס חולקים את אותה הדעה, אך ממשלת השינוי חשבה שהיא מצאה פתרון פורץ דרך לא לשנות שום דבר, רק לעבוד. כיצד הדבר אפשרי? תלוי בהגדרה של 'עבודה'.

שר הבריאות ניצן הורוביץ, שכנראה עדיין מרגיש בחלום אחרי שנים באופוזיציה, לא נותן למגפה להפריע לו לממש את התוכנית שלו להפיכת ישראל למדינת "כל נמצאיה". בשבועות האחרונים מנהלי בתי החולים זועקים על העומסים בחדרי מיון, ומתחננים לעזרה, אך להורוביץ יש סדר העדיפויות מסודר ויהודים לא עומדים בראשו. שר הבריאות לא מעוניין להקשיב להתבכיינות של הרופאים ומעדיף לעסוק בהסדרת ביטוח בריאות ל 28 אלף מסתננים אריתראיים. שרת התחבורה מרב מיכאלי, עובדת לא מעט בטיק טוק, בו היא מלמדת את הציבור בין היתר, לחצות כבישים , שאגב נראים תמיד ריקים בסרטונים שלה.  גם שר החוץ לא בזבז זמן וישר טס לשליחויות דיפלומטיות, בהן הקפיד להצטלם עם כל אדם שיש לו חליפה. גם ראש הממשלה ושר האוצר עבדו קשה כדי לייצר תוכנית שתספק להם יציבות ביחסים עם עבאס.

אחרי שבית הקלפים הזה הצליח להחזיק על דבק, הממשלה מחליטה להוסיף עוד כמה קומות ומרחיבה את החוק הנורבגי, הרי לכולם יש מספיק דבק. כך, 21 ח"כים חדשים נכנסו לממשלת השינוי, כאשר העלות של כל אחד מהם היא 1,502 מיליון שח.

אך חוץ מאתגרים פנימיים, לממשלת ישראל יש אתגרים חיצוניים שלא הביעו רצון להתחשב במצב ולחכות. כמות האתגרים גדלה יחד עם מספר חולי קורונה והממשלה מצאה את עצמה בכאוס. ההשלכות של הכאוס התנקזו ליד ראש הממשלה החדש, שככל הנראה הצליח סוף סוף להבין, כי אין לו לאן ללכת במידה ומגדל הקלפים יקרוס. הוא לא מסוגל לתת לזה לקרות ומחזיק בכל הכוח את כיסאו. המילים כמו "סינגפור", צמיחה כלכלית, טיפול בקורונה וריפוי מזמן נשכחו. עכשיו יש רק מטרה אחת ברורה – להישאר בשלטון.

יש עתיד?

הכישלון של ממשלת הריפוי בניהול קורונה זועק מכל פינה, ספר-הדרכה של בנט על טיפול במגפה הפך לבדיחה לאומית. קואליציה פגשה את האתגר הראשון חמישה ימים אחרי שהיא הוקמה. ב- 18 ליוני, יום שישי, בנתב"ג נוצר תור ענק לבדיקת קורונה. אנשים זעמו על זמני ההמתנה הארוכים ומשרד הבריאות העדיף לוותר להם הפעם. כך, מאות נוחתים בישראל שוחררו לביתם ללא בדיקה.

כמה ימים לאחר מכן מספר המאומתים ביום החל לטפס מעלה, ובתחילת יולי ישראל חצתה את רף 500 הנדבקים ביום. סגר האחרון שנמשך כחודש וחצי התחיל כאשר מקדם ההדבקה עמד על 1.25. והוא נמשך כחודשיים. אחרי שישראל רכשה מיליוני חיסונים והכניסה תו ירוק, הסגר הסתיים.

כעת מקדם ההדבקה עומד על 1,34, וכמות הנדבקים ביום מגיעה ל-3 וחצי אלף; רק במהלך החודש האחרון נפטרו כ-170 חולים והמספר ממשיך לעלות. יעילות החיסון מול זן הדלתא יורדת, אך הממשלה לא מתכוונת להכריז על סגר.

הדרדרות לסגר אחרי ביטל תשלום דמי חל"ת והעלאת המיסים בוודאי לא תתרום להרגעת הרוחות בציבור. בנוסף, הגדלת הגרעון שתיווצר אם יהיה סגר נוסף, עלולה לגרום לשינויים בתקציב המדינה שאמור להיסגר באופן סופי בתחילת דצמבר. השינויים בתקציב עלולים להעמיד את הממשלה מול אתגרים חדשים, כמו למשל, לשכנע את רע"מ להתחשב במצב ולהצטנע בהתאם.

השוט החדש של מזרח התיכון

מאז מבצע "שומר החומות", בה חמאס ספג נזקים רבים,  ברצועת עזה מסתפקים בהפרחת בלוני נפץ. גבול הצפון, לעומת זאת, מתחיל להתעורר בקצב מהיר ומדאיג.  לירי האחרון מגבול לבנון שכלל 19 קטיושות, חיזבאללה לקח אחריות.

הברכה של חיזבאללה לממשלה חדשה שכללה 19 קטיושות שנורו לרמת הגולן, לא איחרה להגיע. מטרתו של הירי הייתה לבדוק ולבחון את התנהגות הממשלה החדשה, אשר לא מיהרה להגיב, כי הירי פגע "בשטח פתוח".

כניסתה של רע"מ לממשלה קשרה את הידיים של ישראל ומנסור עבאס יודע את זה, בנט ולפיד יודעים את זה וכל מזרח התיכון יודע את זה. ד״ר עבדאללה סואלחה ירדני מומחה לענייני ישראלי כותב:״ישראל בלעה את ההשפלה של חיזבאללה היום בבוקר, והעדיפה את התגובה המרוסנת משום שפחדה להיגרר למערכה כוללת שתוביל להפלת הממשלה בגלל הימצאות מפלגה ערבית אסלאמית בקואליציה שמתנגדת למלחמה באחים שלהם בדת והערבים בלבנון. בראיה זו האויב האמיתי לראש הממשלה נפתלי בנט זה לא חסן נסראללה אלא בנימין נתניהו.״

הפצצה המתקתקת

אנשים קטנים עם שאיפות גדולות בנו בית הקלפים עם הרבה דבק ובלי מיומנות  וכינו אותו "ממשלה". הם מצטלמים, נואמים, עושים טיק-טוקים, נהנים בחיבוק החם של התקשורת ומשחקים עם הסמכויות החדשות שקיבלו. עם כאבי בטן ואמירות ריקות על "טובת המדינה" בנט ושקד ניסו לשכנע את ציבור הבוחרים ואת עצמם, כי כל ההבטחה שהופרה מצדיקה את המטרה. העתיד הטוב מחכה לנו, אך בינתיים צריך ללמוד להכיל.

בית הקלפים צפוי לגדול ולהפוך לארמון, טוענים בקואליציה, אך בינתיים מרוב הדבק לא רואים אפילו את הקלפים. הממשלה שוקעת בעיוורון ולא שומעת את השעון המתקתק. בית הקלפים שהם בנו כל כך כעור ואיום, אך הם מזמן הפסיקו להתייחס לנורות האזהרה, שכבר הפכו לפנסי ענק. הם מניחים כי עם הזמן גם הציבור הישראלי ישלים עם המצב, אך דבר אחד הם שכחו – משחקים פנימיים הם האתגרים הקטנים ביותר של ממשלת ישראל. את הדבק של מגדל הקלפים המתפרק רואים לא רק ישראלים. הוא מושך את תשומת ליבו של כל העולם, גם של חברינו וגם של אויבינו.

אלכס ברגמן היא סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ופעילת שטח בתנועת 'אם תרצו'.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: