הגימיק התורן של חברת הכנסת אבתיסאם מראענה באשר לניהול הדיונים בשפת נקבה אינו נועד לקדם נשים, אלא אישה אחת – אותה עצמה. בדרך, כרגיל, היא הורסת לכל שאר הנשים
בשבוע שעבר קיימה הוועדה המיוחדת לעובדים זרים בראשות ח"כ אבתיסאם מראענה (העבודה) את ישיבתה הראשונה, שהחלה בהחלטה כי יש לדבר בלשון נקבה בדיונים. לטענתה זה נובע "ממקום של כבוד והכלה" (משפט של מרעאנה במקור).
בעקבות המהפכה הפמיניסטית אנחנו נחשפים בשנים האחרונות לשינויים ברבדים שונים בחיים שלנו מהרמה החברתית ועד לרמה של חיינו האישיים והפרטיים ביותר. חלק מהתמורות חשובות ומשמעותיות וכולנו מרוויחים מהן. אז על פי מחוללות המהפכה אך טבעי שגם השפה, שהיא היבט כל-כך משמעותי בחיים שלנו, תעבור שינוי ולא צריך להיבהל מזה. ולמען האמת, נראה כי לרבים שינוי שפה פה ושם ייתכן והיה לגיטימי ואף מבורך.
לדוגמה, פנייה בלשון נקבה כשיש רוב נשי בקהל. יתרה בכך, להערכתי הרבה מאד "זכויות או פריבילגיות לנשים", עברו לכולנו חלק בגרון והם אכן לא עלו על סדר היום החברתי שלנו עשרות שנים. החל מנקודות זיכוי לנשים במס הכנסה, גיל הפנסיה המוקדם, אפליה בשירות הצבאי, הנחות בארנונה, בדיור ואפילו חזקת הגיל הרך שהביאה איתה עדיפות ברורה ומובהקת לאימהות. רק אנחנו, הנשים, זוכות למענק לחד הוריות ובמקביל המכתבים והפניות מקופת חולים, מהגן, בתי הספר וממחלקת החינוך מגיעים רק או בעיקר לאימהות.
שנים שאף גבר או תנועת אבות לא הלינו על המצב שהתקבע כאן, אך בעשור או אולי אף בשני עשורים האחרונים החלה מגמת נגד שבוחנת ונלחמת על כל אפליה שמדירה או מקפחת גברים ואבות.
הסיבה לכך היא שמרגע שהסתיימה המהפכה הפמיניסטית ואנחנו, הנשים, קיבלנו שוויון זכויות מלא, החלה מהפכה אנטי גברית של גל עכור שממלא את כולנו בשיח מיליטנטי נגד גברים וגבריות בכלל. מעבר לשיח המכליל שכל, או במקרה הטוב – רוב, הגברים אלימים פיזית ומינית כלפי נשים, ישנה מתקפה חזיתית על האבהות שלהם. כל עוד גברים "סבלו" בשקט את השנאה של כמה פמיניסטיות ראדיקליות מטורללות, הכל היה בסדר ומסע הרמיסה נמשך באין מפריע. עם זאת, הם הפסיקו לשתוק על הפגיעה בתפקידם ההורי, על זה הגברים לא היו מוכנים לעבור לסדר היום.
האבהות שלהם נפגעת כשקוראים להם מסוכנים, לא אחראים, נוטשים ולא ראויים. מתלוננים עליהם במשרדי הרווחה, במשטרה, בבתי המשפט לענייני משפחה על לא עוול בכפם. האבהות שלהם עומדת בסימן שאלה בכל פעם שאיזו אמא מחליטה להתלונן וזה מתרחש, הפלא ופלא, לפתע פתאום, בעיקר בהליכי גירושין. עד אז, לא היו תלונות על האבא. מכאן ממדרים את אותם אבות מילדיהם כשהם ממשיכים לשמש ככספומט לפרנסת האישה והילדים שהם כבר לא מגדלים.
כל זה קורה במקביל לכך שנותרו מהגל הראשון והחשוב של פמיניסטיות אמיתיות נשים ואימהות, שמעודדות גברים לגבריות שיתופית יותר ואבות, לאבהות מעורבת יותר. בוודאי יותר ממה שהיו הגברים והאבות בדורות הקודמים.
לכן, כשהגברים הללו רואים כי זהותם הגברית ותפקידם האבולוציוני כאבות המגינים על ילדיהם עומדת בסכנה, הם כבר נלחמים בכל החזיתות ועל כל הזכויות. לא מוותרים ולא מתפשרים על שום תחום. לדידם, הנשים נלחמות בהם על הדברים החשובים באמת אז הם משיבים מלחמה על הדברים הפחות משמעותיים. מבחינתם, נשים לא ראויות לשום פריבילגיה והשבוע ראינו שגם גיל הפרישה לנשים החל לעלות. לא אחת נחשפנו לגברים המביעים חוסר רצון להעסיק נשים, להתחתן ובכלל לייצר קשר זוגי עם נשים. המפסידות העיקריות מהגל הראדיקלי העכור הוא אנחנו, הנשים.
לכן, מה הפלא שחברת כנסת שהחליטה לדבר בלשון נקבה בוועדה זוטרה הפכה קורבן לביקורת וללעג נוסף במחלוקת המגדרית. כשהפמניזם הופך להיות כלי שרת פופוליסטי וזול – אל לנו, הנשים, להלין על שחיקת המאבק האמיתי והעיקרי שלו – שיוויון, ולא רמיסת גברים.
ד״ר רונית דרור היא פעילה למען שוויון מגדרי ומטפלת בנכי צה״ל דרך משרד הביטחון.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אל תצחיקי, אין דבר כזה שוויון זכויות מלא לנשים בשום מקום בעולם. זה רק מלמעלה.
בושה שאיש(!) כבר לא זוכר
שבעברית "לשון זכר" רק מכונה כך, אבל
אין במקורות העברית לשון שמכוונת רק לזכר/ים, אלא לשון זו מכוונת לבני שני המינים
(התורה לא נצרכה ל "לא תנאפי" "לא תרצחי").
זו גם עמדת האקדמיה ללשון העברית.
לדעתי, מוטב לפנות לנשים ב"זכר", במקום לסרבל כתיבה.
הרי שום פמיניסטית לא תמצא פסול בצורה דקדוקית חדשה שהומצאה בשביל פניה אחידה לבני שני המינים.
לאותה תוצאה אפשר להגיע בשמוש בלשון שמיועדת מקדמת דנא לפניה לבני שני המינים – לשון "זכר" שרק מכונה כך אך כבר במקרא אין שמושה כך.
התוצאה (אולי מרצון תת-מודע) של השמוש בלשון חדשה שמתנכרת למשמעות הוותיקה, השוויונית, של "לשון זכר" היא שנאת חנם לשומרי המורשת הלשונית הלאומית, מסורת אבותם. כך, במשתמע, הם מוכפשים כמיזוגנים ו/או כפרימיטיביים.
(הכנוי "לשון שוויונית" מבשר סכנת הוקעת שומרי עברית תקנית).
זכויות האדם- מחיבות לאפשר חנוך לשמירת מורשת האבות ושפתם.
מדינת ישראל- הוקמה כדי שיהיה מקום בטוח לשומרי מורשת העם העברי.
חק הלאום- מכיר בעברית כשפה רשמית, וממילא שומר את הזכות להתבטא לפי דעת האקדמיה ללשון העברית, והרי היא לא מכירה ב"לשון זכר" כמיועדת לפניה לזכרים דוקא.
הצעתי: לפשט:
במקום לסרבל את הכתיבה ולהכביד על הקוראים (טרחא דצבורא שנוגדת הומניות)
מוטב לשנות את ספרי הדקדוק, שהרי הם היחידים שמזכירים את הבטוי "לשון זכר", ובמקום "לשון זכר" יכתב "לשון זו"נ [זכר ונקבה]".
מה הקשר בין לשון נקבה כשפת הוועדה לבין פמיניזם קיצוני ותרבות רמיסת גברים?
ההחלטה לכפות שימוש בלשון נקבה תוך התעלמות מכללי השפה העברית(שקובעים שלשון זכר משמשת גם כניטרלי) נובעת מתחושת רדיפה ונחיתות[ומכאן הנחה מטומטמת שכללי השפה נובעים מפטרוניות] משולבות עם חיפוש בכוח של מטרות להיאבק עליהן.
אלו לא סימנים של גישה מתונה ושקולה.
גישה מתונה הייתה גם מו,דעת לצד השני ובודקת כמה חוסר איזון באמת יש(רמז: פחות משאתה חושב).
לכי לבדוק!
לא רע ללמוד משהו חדש פעם בכמה זמן!
🤦🏻♂️
זו הבעיה הכי קשה שמדינת ישראל צריכה לפתור. אחרי שזה יפתר לא ירמסו יותר את השכבות המוחשות ואת הסביבה בחוק ההסדרים. אכזבה עצומה ממפלגת העבודה.
לכבוד כלל אוכלוסיית ישראל
אין שיוויון זוכיות במדינת ישראל בין נשים לגברים !!!
יש עודף זכויות לנשים בין אם זה בהורות, במיסוי, באמון, במערכת המשפט
תתעוררו על עצמכן
הדבר היחיד שנשאר לגברים זה לשמור על הזרע שלהם ולהתרחק מנשים
וכבר ייצאה כתבה שהילודה הישראלית ירדה ב 50 %
האפליה בזכויות הפנסיה אינה דבר מינורי, היא דבר מהותי.
באופן כללי, כספי הפנסיה מחולקים בין כל המשתתפים בחיסכון.
לכן אם נעלה את גיל הפנסיה לנשים נוכל להוריד את גיל הפנסיה לגברים.
העושק פה הוא גדול יותר, כיוון שגברים מתים בגיל מוקדם יותר מנשים.
לכן מן הצדק להשוות את מספר שנות הפנסיה של הגברים ושל הנשים.
כלומר במקום 62 ו-67 היום הם צריכים להיות: 66 ו-63 , כלומר הנשים צריכות לצאת לפנסיה 4 שנים מאוחר יותר מהיום והגברים 4 שנים מוקדם יותר.
כלומר כיום יש אפליה של 8 שנים לטובת הנשים שזה פשוט מטורף.
אכן.
ואלו רק חלק מהבעיות.
לא דיברנו כלל על מערכות המשפט המעוולות.
לא דיברנו על הנזק לילדים.
לא דיברנו על תלונות שווא פליליות והשלכותיהן.
לא דיברנו על עורכי דין פליליים ששכר עבודתם יקר לעין שיעור מזה של עורכי הדין לענייני משפחה.
לא דיברנו כלל על ניכור הורי ועוד.
נא הוסיפו ככל העולה בידיכם..!
😪
הפמיניזם הקיצוני הזה ידרוס נשים. כי בואו נהיה פליירים, אז בתי דין למשפחה הופכים גברים לעובדים . אבל בסוף גברים יפסיקו להתחתן ויפסיקו להעסיק נשים וכולי.