מאז נכנסה ממשלת השינוי לתפקידה, אכן חל שינוי – לרעה. הבעיה אינה בתקציבים, אלא בהנהגה רופסת המזרימה מיליונים ללא פיקוח. נאיל זועבי, זועק נגד הטיפול הכושל בבעיית האלימות בחברה הערבית.
האלימות בחברה הערבית משתוללת, ונראה כי מאז ממשלת השינוי – אכן חל שינוי. לרעה.
חברי הכנסת הערבים, כמובן. נזעקים בכל אירוע וזועקים על האפליה שהם עצמם מנציחים ולא עושים כמעט דבר פרט לדיבורים חסרי תוחלת. ובינתיים, אנחנו הציבור שומר החוק סופר את הקורבנות, את המתים.
הבעיה היא שסופרים אותם רק כשהם כבר אינם. סופרים אותם כל יום, ספירה מהירה, כמעט נסתרת, סופרים אותם מבליעים שם ומשפחה משובש וממשיכים הלאה.
סופרים אותם בגמגום, בבושה, מתאמצים להסתיר את החרפה, רק ריח העשן היוצא מרובה ההרג מזכיר אותם. סופרים אותם רגע לפני הררי ההבטחות הריקות, רגע אחרי גלגול העיניים ומגלגלים אותם לתהומות הנשייה.
סופרים אותם, ממספרים את הכמות משווים לשנה החולפת, לחודש הספציפי, הפכו אותם לשיעור מיותר בסטטיסטיקה והסתברות. סופרים אותם ומאומה לא קורה, דבר לא משתנה, הכל נשאר אותו דבר, מוות, הלם, הבטחות, הלוויה, צער, שכחה. סופרים אותם, את המתים, את החיים אין סופרים, אין מצילים, אם מגנים, רק מביטים בפניהם, אנשים בלי שמות ושואלים מי הבא בתור.
מעשי הרצח בקרב ערביי ישראל הוא פצע מדמם, דימום בלתי פוסק, ואין מי שישים חוסם עורקים לעצור את המוות הבא ברחובו של כפר ברחובה של עיר. ממשלות ישראל לדורותיהן השאירו את האוכלוסייה הערבית בישראל בידי הערבים עצמם, איחלו זה לזה בהצלחה ויצאו לטיול ארוך.
הראשון שזיהה את הסכנה האורבת לאזרחי מדינת ישראל יהודים וערבים כאחד היה ראש הממשלה בנימין נתניהו אשר הפנה משאבים עצומים לרווחת ערביי ישראל, נתניהו היה הראשון שהקים עשר תחנות משטרה בתוככי הערים והכפרים הערבים למרות ההתנגדות הקשה והחמורה של חלק מראשי הרשויות וחברי הכנסת מהרשימה המשותפת. נתניהו זיהה את הסכנה הגדולה, סירב להצטרף למקהלת הסופרים את המתים ועל אף הפרובוקציות מצד המכונים 'מנהיגי הציבור הערבי' בכנסת ישראל, החליט להתמיד ביוזמה לייצר ביטחון אישי לאזרחי כפר כנא כמו לאזרחי כפר קאסם.
על פי התוכנית שטוו בנימין נתניהו וצוותו תהליך הגברת הביטחון האישי מחד וטיפול נקודתי בארגוני הפשע מאידך היו אמורים לחולל את המפנה המיוחל עד לשינוי המצופה. לצד המאבק העיקש וחסר הפשרות במיגור הפשע והעבריינות הוכנה תוכנית חינוכית ערכית אשר הייתה אמורה להיות מוטמעת מגיל גן ועד בכלל, חינוך לכבוד האדם, חירותו, שיוויון, כבוד לאחר ועוד. יחד עם שלושת זרועות אלה היה אמור תהליך השינוי להתרחש.
כיום, כשהממשלה החדשה מזרימה מיליארדי ₪ לתנועת 'האחים המוסלמים', מבלי יכולת פיקוח ובקרה לאן יגיעו סכומי עתק אלה, ומעניקה הטבות מפליגות לרשימה המשותפת השותפה הכמעט גלויה בממשלה הישראלית פלשתינאית הראשונה אנו נותרים עם הצהרות ריקות מתוכן, דיבורי סרק, הבטחות כזב ורצח בלתי פוסק ברחובות הערים האדומות מדם במגזר הערבי.
התהליך המבורך והמשמעותי אשר הוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו והחל להניב פרי חייב להימשך, אסור לאפשר למתיימרים לייצג את הציבור הערבי ישראלי להמשיך לפזר הצהרות רקות מתוכן בעוד הגויות נערמות ברחובות הזעם של ערי האימה והפחד.
נאיל זועבי הוא תושב כפר נין, מנהל בית ספר, מחנך ואיש שלום.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
אם כבר מספרים שהכותב הוא מחנך "ויש שלום", כדאי גם לציין שהוא חבר בתנועת הליכוד, הובטח לו שיריון ברשימה ונתניהו הבטיח לעשות אותו שר. זה אולי יכול להסביר את מידת ההתפעלות מנתניהו לאורך המאמר ("הראשון שזיהה"). והתנועה האיסלאמית אינה תנועת "האחים המוסלמים". ולצערנו האלימות ברחוב הערבי השתוללה קודם ומשתוללת גם עכשיו. מאוד מצער שבמקום לקיים דיון ענייני על המיגזר הערבי מר זועבי עוסק בהערצת מנהיג הליכוד.
אם כבר כותבים תגובה לפחות שיהיה לך קצת מוח אילן. אני מבין שהחינוך שלך היה חרא של חינוך. בשורה התחתונה הוא כתב מאמר צודק. ואתה?!? סתם ממורמר מביך
גילוינאות:נאילזועביהתמודדבבחירותלכנסתהעשריםוארבעכמשורייןבעשירייההרביעיתשלמפלגתהליכוד.
גילוי נאות: נאיל זועבי התמודד בבחירות לכנסת העשרים וארבע כמשוריין בעשירייה הרביעית של מפלגת הליכוד.
גילוי נאות: נאיל זועבי התמודד בבחירות לכנסת העשרים וארבע כערבי לקישוט ששוריין בעשירייה הרביעית כדי לקושש קולות במגזר הערבי עבור מפלגת הפולחן לנתניהו המפלג שלמרבה הצער והחוצפה עדיין נקראת הליכוד! ככה זה כשכמות היהודים החילונים שמוכנים לבחור בך הולכת ומצטמצמת…
אם הייתי במקומו של נאיל זועבי, הייתי מנסה להיות חכם ולא צודק. הייתי יושב עם השר (או סגן השר) לביטחון פנים ומנסה לדאוג לכך שיהיה מספיק כסף לטיפול בפשיעה במגזר הערבי ולכך שינוהל נכון. הייתי מציע תוכניות יעילות כדי לפתור בעיות אמיתיות שאני (כנאיל זועבי) גם סובל או עלול לסבול מהן. לא הייתי קופץ על ממשלה שעבדה קשה כדי להעביר תקציב לראשונה מזה שלוש שנים, כאשר למשרד הבט"פ אין תקציב עדכני כי נתניהו ראש מפלגת "הליכוד" לא הסכים להעביר תקציב דו-שנתי. מה לעשות, אסון היה קורה לשרה ויאיר אם ביבי היה נאלץ לפנות את כסאו לבני גנץ. ביבי נכשל בטיפול בפשיעה בכלל ובמגזר הערבי בפרט לאורך שנותיו כראש ממשלה, ולכן אני מוכן לתת לממשלה החדשה מעט יותר זמן כדי לטפל כמו שצריך בבעיה. אשפוט אותה בנושא הזה כשיעבור תקציב המדינה. אני מקווה שנאיל זועבי יקבל את עצתי וכמוני, גם הוא ייתן סיכוי קטן לממשלה החדשה שאפילו לא מלאו מאה ימים להקמתה.
דבריך אינם מעידים על היכרות עם החומר הבסיסי. מוזמן לקרוא על החלטות 922 + 2397 שהיו קו פרשת מים אמיתי בהשקעת הממשלה בחברה הערבית. נאיל זועבי חבר ליכוד וצודק. יתר הדברים על מפלגת שרה ויאיר הם קשקוש שאינו שווה תגובה.
לשוקי אח של מוקי: אני מסתכל על מבחן התוצאה. כלומר, האם הפשיעה בחברה הערבית נמוכה יותר או גבוהה יותר מזו שהייתה לפני 6 שנים? החלטות כמו 922 ודומיהן הן דבר מבורך, אבל הן לא שוות יותר מדי אם לא מיישמים אותן. עובדה שממשלת נתניהו אישור ב-2017 החלטה לאשר תוכנית למניעת אלימות במשפחה אבל לא תקצבה אותה. מי שכן עשה זאת היה ליברמן בממשלה הנוכחית, ממשלת בנט-לפיד. אותי מעניין מבחן התוצאה, לא תוכניות, לא הבטחות ואפילו לא החלטות ממשלה.
ביבי הבטיח הרבה מאוד דברים לאורך השנים ולא קיים, מימין ומשמאל. הייתה לו במשך 4 שנים ממשלה ימנית מוחלטת שבה היה יכול להעביר כל החלטה שרק ירצה, בין 2015 ל-2019, מדוע לא טפל באלימות הערבית המופנית פנימה והחוצה? מדוע ביטחון תושביה היהודים של הנגב והגליל רק החמיר בתקופה הזאת במקום להתחזק? ומדוע, לעזאזל, כאשר בג"ץ המואשם כשמאלני פסק שיש לפנות את ח'אן אל אחמר באוקטובר 2018, נתניהו דחה את הפינוי באופן פעיל בעת כהונתה של ממשלת הימין החלומית שלו?
מי שערכי הימין חשובים לו בולע צפרדעים אישיים כדי לקדם אותם, כולל קיום הסכם רוטציה שהוא לא הכי נהנה ממנו. מי שסולח לנתניהו על אלפי שקרים ואי טיפול בבעיות במשך יותר מ-10 שנים כראש ממשלה שמתוכן 4 שנים ממשלת ימין מוחלט אבל תוקף ממשלה שמכהנת פחות מ-3 חודשים על התמודדותה עם הבעיות שהשאירו לה הממשלות הקודמות, אינו אלא צבוע.
תרבות השבט חזקה יותר מכל. יותר אפילו מחוקי האסלאם אשר אוסרים על נקמת דם והרג בנות. צריך לעבור עוד דור אחד או שניים עד שהערבים יהפכו לחברה מערבית מתורבתת. בינתיים יש חובה לאסוף את כמויות הנשק האדירות אשר ביום אחד, בקרוב מאוד, יופנה נגד היהודים.