לבנט יש תמונה עם הנשיא, למדינת ישראל יש בעיה

לנפתלי בנט יש כרגע שלל מזכרות מהטיול המאורגן לבית הלבן. ליאיר לפיד יש הישג מפוקפק: מדיניות אפס הפתעות שהכניסה את ישראל למלכוד מסוכן. למדינת ישראל, לעומת זאת, יש בעיה אמיתית, וכעת היא זקוקה ללא פחות מנס.

פגישה בעיניים עצומות לרווחה (צילום מסך)

המאמר הזה אינו נכתב בשמחה לאיד, אלא מתוך דאגה עמוקה. כשראש ממשלת ישראל נמצא בארה”ב, בלי קשר לשיוכו המפלגתי, הוא מייצג את מדינת ישראל. אפילו העובדה שבדרכו לכס ראשות הממשלה רמס בנט כל זכר לנוהג, אין בכוחה להזיז אותי מתפיסת הממלכתיות הישנה: ראש הממשלה של מדינת ישראל ביקר השבוע בארה"ב. הבעיה לא נעוצה בעברו של בנט, אלא בביקור עצמו. כי זאת יש לומר: הביקור הזה היה אסוני. הוא ביזה אותנו, ומה שמשווק לנו בתקשורת כהישג בנושא האיראני אינו אלא הידרדרות מדירת שינה במצבה של ישראל בסוגיה.

הביקור של ראש ממשלת ישראל בארה”ב תוכנן בחובבנות, או חמור מכך, נכפה על ידי בנט חרף המלצתם של מקצוענים. הביקור, כצפוי ובלי תלות בפיגועים בקאבול, הסתיים בפיאסקו. החובבנות אגב, חלחלה עד לפשוטה שבפעולות, עד ללוח הזמנים של חשבון הפייסבוק של ראש הממשלה ששב לפעילות עם צאת השבת בישראל (כ-8 שעות קודם ליציאתה בוושינגטון). זאת כמה ימים לאחר שהולעטנו באדיבות התקשורת ומתרגשי הציונות הדתית בקיטש התפילה והטלית. לא מדובר כאן בסוגיה הלכתית מעיקרה (אפשר שהסטטוס הועלה מישראל) אלא ברגישות ומודעות ציבורית המתנהלת בגמישות ובזלזול כלפי ציבור הבוחרים. מילא, התרגלנו.

כמה נדיר ביקור של ראש ממשלת ישראל בארה"ב? אל תעצרו את נשימתכם לפגישה הבאה בין השניים. בנט אולי עוד עתיד לנצל הזדמנות שתיקרה בדרכו להגיע למטה האו"ם בניו יורק, וצוותו יגשש בניסיון לקושש פגישת צד עם הנשיא. לכתחילה, הסיכויים לכך קטנים. במילים אחרות, ייתכן ובנט בזבז זה עתה את ההזדמנות הראשונה והאחרונה בקדנציה ההולכת ומתקצרת שלו לקצור הישגים בפגישה עם הנשיא ביידן.

עיתוי גרוע

זה זמן שהמשבר באפגניסטן הולך ומתברר כקו פרשת מים בכהונת ביידן. ביקורי בכירים נדחים מעת לעת כתוצאה מאילוצים בלתי צפויים. אנגלה מרקל דחתה את ביקורה בישראל שתוכנן לשבוע זה עקב המשבר, וכבר קרה בעבר פעמים רבות שביקורי בכירים נדחו.

מי שהתעקש על נסיעה בעיצומו של המשבר, מי שקבע את הביקור בארצות הברית לשבוע שלפני התאריך הקובע ליציאת אחרוני הכוחות האמריקניים מאפגניסטן, כשל בחישוב הנזק האפשרי ולא העריך את רגישות התכנית לזעזועים. מה שקיבלנו בתמורה הוא דחיות ואי-ודאות בביקור של ראש מדינה. ראש הממשלה שלנו פחות או יותר ישב חסר מעש בעיבורה של וושינגטון שעה שנשיא ארה"ב התמודד עם משבר גדול ונאלץ להדוף גלי ביקורת עצומים אגב פופולריות צונחת. אבל בכל זאת, בשביל איראן היה שווה. לא?

העיר וושינגטון באוגוסט היא עיר בחופשה. קצב האירועים הפוליטי יורד למינימום, החום והלחות המעיקים מבריחים ממנה את כל מי שלא חייב להיות בה. לחברי הקונגרס והסנטורים מהווה אוגוסט זמן טוב לפגרה, לוחות הזמנים המקוונים של בית הנבחרים יעידו על דלילות האירועים.

לוח השנה ריק, הקונגרס ריק, וושינגטון ריקה (מתוך לוח השנה המשולב לבית הנבחרים והסנאט 2021)

​​

בנט הרבה לדבר על הרוח החדשה ועל חידוש הדו-מפלגתיות. כפיל בחנות חרסינה הוא רומס ברגל גסה את הקשרים עם המפלגה האחרת, כפי שהיטיב לסכם באופן קולע ד"ר רן ברץ, הגישה של ממשלתו אינה דו-מפלגתית אלא חד-מפלגתית מובהקת.

אילו רצה בנט לקדם יחסים בריאים דו-מפלגתיים, היה מבקר בזמן בו ניתן להיפגש עם סנטורים וחברי בית הנבחרים, וכמה שיותר מהם. מעוז התמיכה של מדינת ישראל היה ונותר הקונגרס על שני בתיו. המקום בו נחתכים הצ'קים לכל פרויקט ביטחוני הוא ועדת ההקצבות בקונגרס. החישוקים האפקטיביים ביותר העומדים בפני הממשל אם יחליט לקדם הסכם רע עם איראן, מצויים בקונגרס, ולא בהכרח רק במפלגה הרפובליקנית.

ראש ממשלת ישראל נפגש תדיר עם חברי קונגרס; בבקרם כאן בישראל ובביקוריו שם בארה"ב. כך היה תמיד ובעבור סיבות טובות. אבל לבנט לא היה עם מי להיפגש. קשה לתאר אפילו את ממדי ההחמצה. כך פועל חובבן שאינו מכיר את יסודות הפעולה של הממשל האמריקני המבוזר, כך פועל טירון שאצה לו הדרך ביודעו שבבחירות האמצע כבר לא יהיה ראש ממשלה בכל מקרה. המחיר של הטעויות הפוליטיות הללו יהיה ללא ספק גבוה. ובכל זאת, בשביל איראן היה שווה. לא?

פגישה בארבע עיניים

האמנם דינה של פגישה בארבע עיניים בעולם המדיני-דיפלומטי כדינה ביחסים בלתי פורמליים בין בני אדם? בין ביידן לבנט אין היכרות מוקדמת ראויה לציון כך שהניסיון לשווק את הפגישה כעדות לקרבה ואינטימיות בעייתי, מילא, ניתן היה לקבל זאת כאמצעי לקידום מטרת האינטימיות, כל עוד נלוותה לפגישה פגישת עבודה משמעותית.

הנה סוד ממסדרונות היחסים המיוחדים: מדינאים ישראלים רבים מבקשים להיפגש בארבע עיניים. האמריקנים, לעומתם, אינם מתלהבים מהעניין, ובצדק. האופי הישראלי מחבב מאד פגישות בארבע עיניים, המחויבות, החברות, האינטימיות; הסתכלתי לו בעיניים, לחצתי לו את היד, הוא הקשיב, הוא האמין לי. "מה ישראלי בעיניך" ישאל שר החוץ חובב בתי הקפה שלנו, ויענה מן הסתם: פגישה בארבע עיניים!

 

25  דקות פגישה (מתוך לוח הזמנים הרשמי של הנשיא ביידן)

אלא שבדיפלומטיה פגישה בארבע עיניים היא מתכון לצרות ואי הבנות. האמריקנים פועלים לפי פרוטוקולים קפדניים בכל הקשור לפגישות מדיניות. כשם שהם אינם ששים למלא להיעתר לבקשות מצד בכירים ישראליים להרחבת פורום המשתתפים בפגישות (כי חייבים לתת כבוד לכולם, וכי צריך לעמוד גם במעט הפרוטוקולים שיש לנו), הם עוד פחות מחשיבים פגישות בארבע עיניים.

הסיבה לכך פשוטה: אין תיעוד, מה שיוצר שני סוגים של תקלות. ראשית, פעולות פולו-אפ שגם כך מוטלות כרגע בספק ותלויות באקראיות וברצון טוב. שנית, כל אחד מבין מה שרוצה להבין, ומתכחש למה שהוא רוצה להתכחש. מצד הישראלים יאמרו הדברים החשובים ביותר בארבע עיניים, מצד האמריקניים לעתים קרובות יתברר שהיעדר התיעוד פירושו היעדר מחויבות. כוחן של פגישות בארבע עיניים הוא בכינון יחסים אישיים, בליבון סוגיות בינאישיות ובהעברת מידע רגיש שיהיה חייב להיות מגובה על ידי דרג מקצועי כלשהו. הן אינן תחליף לדיפלומטיה מסורתית, ולעתים קרובות אף מפריעות לכך.

קיצור לוחות הזמנים הכפוי גרם לכך שהפגישה "בארבע עיניים" ארכה 25 דקות בלבד, וככל הידוע לנו לא התקיימה פגישה בפורום רחב יותר, שבניגוד לרושם שנוצר בתקשורת, היא הפגישה החשובה באמת. במקום זאת הייתה הצהרה משותפת לעיתונות, עניין טקסי שאפשר לכתוב את מסריו מראש.

לסיכום, ראש ממשלת ישראל נסע לארה"ב כדי לשוחח שיחת היכרות לא מחייבת עם נשיא ארה"ב, ולאחריה נמסרו הצהרות כתובות ומוכנות מראש כדי למלא את מצוות הנימוס הדיפלומטי כמתחייב מהפרוטוקול. ובכל זאת, בשביל איראן היה שווה, לא?

ובכל זאת איראן?

אם הייתה סיבה אחת להגיע לוושינגטון חרף כל הסיבות נגד, זוהי כמובן איראן. הכל היה מתגמד אילו ניתן היה להשיג הישג ממשי בגזרה זו. אלא שבנט הוא במידה רבה שבוי בהכרזה המוקדמת של לפיד, שר החוץ וראש הממשלה בפועל, שקפץ בראש עם הקמת הממשלה שסיכם עם מקבילו האמריקני על מדיניות "אפס הפתעות" בנושאי הגרעין. מכיוון שכך, במהלך החודשיים האחרונים נמנע בנט מכל הצהרה בעלת חשיבות בנושא ולמעשה קיים את האמור. טרם המראתו לארה"ב פורסם כי בסביבת בנט גובשה לאחר עבודת מטה בת חודשיים תפיסה שבבסיסה הנחת עבודה זהה לתפיסה בה החזיק בעקביות בנימין נתניהו, הסכם הגרעין רע לישראל, ואל לארה"ב לחזור אליו.

מה הסיכוי שראש ממשלה חדש, לא מוכר, צעיר וחסר תמיכה מבית, שנמנע מהבעת עמדה פומבית ברגעים כה קריטיים לתכנית הגרעין ולמאמץ רב-השנים כולו יוכל להשפיע על הממשל הדמוקרטי שכמעט להוט לשוב להסכם? מה הסיכוי של ישראל לשכנע את הממשל בנחיצותה של תכנית אסטרטגית של בנט הטירון, הכוללת כמובן מגוון פעולות אלימות, חשאיות ואחרות? מה הסיכוי לעשות את כל זה בפגישה בת 25 דקות ב"ארבע עיניים" בלבו של משבר חסר תקדים לממשל הטרי? את התשובה לכך ניתן ללמוד מפיו של ביידן עצמו: לארה"ב אמצעים אחרים להפעלה אם הדיפלומטיה תיכשל. רפה יותר מהצהרותיו של ברק "כל האופציות על השולחן" אובמה, מותיר זמן ארוך לדיפלומטיה, ועושה שימוש בביטוי הלא מחייב: אמצעים אחרים, בלי לעמוד על טיבם.

תשובה מסוג זה של ביידן הייתה על גבול הלא-מקובלת ומנותקת מהמציאות כבר לפני עשור. כעת ברגעי האמת, נוכח ההתפתחויות הגיאו-פוליטיות המחלישות מאד את הקרנת העוצמה של ארה"ב באזור, דיפלומטיה שקטה ודיונים מנומסים בחדר הסגור בין ביידן לבנט משולים לנגינת התזמורת על סיפונה של הטיטאניק הטובעת. כפי שהבהירה דוברת הבית הלבן בתדרוך לכתבים: אין תאריך יעד כדי לדעת מתי מוצתה הדיפלומטיה ואין לוח זמנים בעניין האיראני. בהתחשב בעובדה שהדיפלומטיה פעלה תחת ממשל אובמה 8 שנים, אין לצפות לתשובה אחרת.

כאן בישראל יתמוגגו כמובן מהאמירה הזו, כשם שהתמוגגו מאובמה ואמירותיו בשעתו, כשם שהתמוגגו מהבטחתו של ביידן בביקורו של הנשיא היוצא ריבלין ("איראן לא תהיה גרעינית במשמרת שלי"). אלא שזו אמירה חלולה ולא מחייבת, תוצר של פגישה לא מחייבת, תוצר של מפגש לא מוכן, תוצר של מדיניות האפס הפתעות. כל זאת בשעה שהדיפלומטיה האמריקנית כבר הפכה את שעון החול פעמים רבות מספור, ללא תוצאות. תכנית הגרעין אולי נמצאת ברבע האחרון למשחק, אבל המאמן ביידן משחק הגנה בגבו אל השעון.

ואם כבר דיפלומטיה, אמירתו של ביידן אינה מסמנת טובות באשר ללהיטותה של ארה"ב לשוב אל ההסכם, חרף הקשחת העמדות מצדה של איראן. בנט, כך לפי דיווח של ברק רביד, הבטיח לביידן שלא ינהל קמפיין פומבי נגד הצטרפותה של ארה"ב להסכם. אנו עלולים למצוא את עצמנו במציאות בה 0% התנגדות פומבית תחת ציווי ה"אפס הפתעות" יתורגמו ל-90% העשרת אורניום. בנט ולפיד לא יוכלו לרחוץ בנקיון כפיהם ולגלגל את האחריות לקודמם. הנושא חונה אצלם וסימני הכישלון ניכרים בחודשיים של אפס מעש ובחירות אסטרטגיות תמהוניות.

לכתחילה היווה הסכם הJCPOA חדשות רעות ביותר גם לפי ההערכה המקלה ביותר: חסימת נתיבי ההעשרה (בלי לפרק תשתיות, עם פסקאות שקיעה המאפשרות לשוב אליה בהמשך), תוך הותרת המחקר והפיתוח ופרויקט הטק"ק בלתי מופרעים. במילים אחרות, ההסכם היה תרמית שבבסיסה צביעות מאורגנת ומוסכמת משני הצדדים. פרישת ארה"ב ממנו גרמה לאיראן לבחור בדרך של העלאת ההימור של ההליכה על הסף, ועל כן הסירה את החסמים ושבה להעשיר אורניום. מנגד, הדבר הוביל לשיא את המאמצים הצבאיים והכלכליים המשותפים לישראל ולארה"ב לעצור את איראן.

לכל מי ששכח ונוטה לזלזל במידת יכולתם של מאמצים נחושים ועקביים להוריד את תכנית הגרעין מן המסילה ולעכבה עיכובים ניכרים, כדאי שנזכיר נשכחות ונדייק: המאמצים הללו הביאו במשך למעלה מעשור וחצי לעיכובים ניכרים ומנעו מאיראן להגיע אל יעדה. אין מדובר בהישג פעוט. כידוע, טכנולוגיית הגרעין בבסיסה היא טכנולוגיה בת מעל 70 שנה. כבר בנובמבר 2003 הציג שר הביטחון דאז שאול מופז בפני שר ההגנה דאז, דונלד רמספלד את שנת 2004 כ"שנת האל-חזור" שממנה לא ניתן יהיה לעצור את האיראנים. חששם של האיראנים מתקיפה אמריקאית אז, גרם לאיראנים להקפיא את פרויקט הגרעין למשך כמה שנים. מאוחר יותר הצטרפו גם מבצעים חשאיים שתרמו את חלקם. בשנת 2009 פרסם העיתונאי אמיר אורן כתבה בעיתון הארץ וכותרתה "רשמו לפניכם: דצמבר 2009, איראן גרעינית".

העובדה שתחזית זו לא התממשה אינה נעוצה ברצונם הטוב של המנהיג העליון או של נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'ד, כי אם בשורה ארוכה של פעולות סיכול שבוצעו באיראן, בעיקר על ידי ישראל. פעולות אלו בוצעו, בין היתר שעה שבעומאן כבר נפתח ערוץ חשאי לשיחות בין איראן וארה"ב. עצם השיחות שהוסתרו גם מישראל לא מנעו מהנשיא דאז אובמה להכריז ש"כל האופציות על השולחן". אמיר אורן אם כן, טעה פעמים; הן בלוח הזמנים והן בהבנת מדיניותו הצפויה של הנשיא אובמה.

כמה מסקנות פשוטות. אפשר בהחלט להתעלם מדיווחי העיתונאים המסקרים את הביקור והמדווחים על הצהרת ביידן כהישג. חשוב יותר, חובה לקחת בספקות כבדים את הצהרתו של ביידן בנושא. מאחר ומדובר בניהול סיכונים של ביטחון לאומי הנוגע לעצם הקיום, כדאי לנקוט לפי הכלל הפשוט: יש ספק, אין ספק.

בתפנית מצערת מבחינה זו לכל הפחות של האירועים, שני המנהיגים שהובילו את הקו התקיף והלוחמני מול איראן ירדו מעמדות ההובלה. את המערב כעת מוביל ממשל השואף לשוב לאותו הסכם כחש ומרמה, בתנאים גרועים יותר, שעה שבאיראן מקשיחים עמדות ומושכים זמן. בראשות הממשלה בישראל עומד(ים) יריבים קלי משקל שאינם מהווים כמתברר, אתגר לגלגלי הדיפלומטיה האסונית מבית מדרשו של ממשל ביידן.

מדובר אם כן בפיאסקו בהתהוות. ממשל ביידן אינו כבול בשום אילוץ אמיתי על ידי ישראל. לנפתלי בנט יש כרגע מזכרת נחמדה מהפוטו-אופ עם הנשיא, חתימה בספר המבקרים בבית הלבן, חומר לגרפיקה עם ציטוטים מרגשים חתומים בכתב ידו עם ביידן. יידישקייט וממורביליה בקילוגרמים. ליאיר לפיד יש הישג מפוקפק, מדיניות אפס הפתעות שהכניסה את ישראל למלכוד חסר מוצא נראה לעין. למדינת ישראל, לעומת זאת, יש בעיה אמיתית, וכעת היא זקוקה ללא פחות מנס.

לקריאת מאמרים נוספים מאת גד אבגי – לחצו כאן.


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. יש להתמיד ציון ליד שמו ותפקידו של רוה״מ: ראש הממשלה נפתלי בנט השקרן.
    כי בשקר, מירמה, כזב ונוכלות, עדה שימוש בכל אלה להשגת מנוי זה.
    אין להסות. יש לציין ולהזכיר זאת ואת כל התארים האלה הוא ישא איתו כל ימי חייו.

  2. ראש ממששת המנדטים, נסע לבקש מזקן סנילי המופעל בידי עוינים את ישראל, לשמור על בטחונם של אזרחי ישראל, מידי תמוהנים דתיים, החיים במאה ה-7 לספירה.

    לקרוא לזה "תמיכה עמוקה בישראל", זהה לשלום הקודם שנוכלי המיצובישי מאוסלו, הביאו עלינו.

    רק צריך עוד ציוץ של ראש ממשלה תחליפי, חסר תעודת הבגרות, לפיו אין סכנה באיראן גרעינית, כי גרעינים אינם נשק (חסר הבגרות, גילה לאחרונה ציטוטים מופלגים באטימולוגיה ואף ייסוד תחום חדש בבלשנות – אטימולוגיה קורבנותית).

  3. יתכן שאתה צודק ואם אכן זה כך אז אתה עוד יותר מנוול.היו לך 16 שנות ניסיון,הפסדת בבחירות לראשות הממשלה,אבל זה אומר שגם הפסקת להיות ישאלי? הפכת שונא ישראל,העם שנתן לך חופש פעולה ובטח בך? אם אתה צודק ולא מצאת לנכון לעדכן את בנט לטובת המדינה שלנו ,אם יכולת להעניק לו את הטיפים הכל כך חשובים כדי שבנט ומדינת ישראל לא יפסידו את הסיכוי היחידי,לדבריך,אז אתה לא שווה ולא כלום.
    אם יכולת לעזור למדינת ישראל והעדפת לשבת בבריכה בהוואי ולשלוח פוסט מטופש על הבן שלך,אז מגיע לך כל הביקורת ששונאיך ומתנגדיך אומרים עליך. אם נכון הפובט שכתבת,אז באמת אתה בוגד.

    1. א.איפה ראית שמישהו יכול היה ליעץ ולא ייעץ?
      ב.נכתב במפורש בתחילת המאמר שבנט התעלם מעצת המומחים. את חושבת שעוד יועץ היה משנה משהו?

    2. איזה קשקוש. האיש מציע מנסיונו ללא לאות כבר חדשיים אבל אף אחד כמובן לא מוכן לשמוע.

    3. חחחח…
      התגובה שלך אופיינית לטיפוס השייך לזן "הביביפוב המצוי". הזן הזה ניטע והוזן על מצע הנוסחה "רק לא ביבי!" וטופח בקפידה מרובה בארצנו בעשור האחרון ע"י יח"צני השמאל המתוסכל שלא הצליח להגיע לשלטון. הזן הזה דומה להפליא לזן "היודופוב המצוי" שטופח בגרמניה בשנות ה-30 על מצע הנוסחה "היהודים הם אסוננו!". והוא שסלל שם את הדרך ל"פיתרון הסופי"…
      בארצנו הזן הזה הועבר אמנם מוטציה קלה אך התוצאות וההשלכות הקטלניות שנובעות ממנו למוח האדם זהות לחלוטין: הזן הזה הופך את הלוקה בו לזועם ולאלים מילולית.. כפי שניתן להיווכח בעליל מהתגובה שלך. כאמור, הזן הישראלי כל כולו חי ומתקיים על גבי מצע הנוסחה "רק לא ביבי!". אלא שבלי "ביבי" הוא נותר עם "רק לא…!" בלבד. במילים אחרות , ריק מוחלט.
      ולעצם הטענה שלך: נתניהו היה מוכן ומזומן לתת להם יעוץ, אך בניטו נפתליני פסק (ציטוט): תודה אבל לא! הגדיל לעשות לפיד חסר תעודת הבגרות שאמר (ציטוט): ביבי, שחרר!
      וככה הגענו אל בניטוסטאן פינת לפידוסטאן

  4. הפרחת האשמות מפי גורמים המקורבים לבנט כלפי נתניהו על המצב המתקדם של איראן בפיתוח הגרעין היא למעשה הקדמת רפואה למכה של בנט. כי הרי אם יצליח בנושא האיראני יטפח לעצמו על השכם על ה"הישג המדהים" על אף נתוני פתיחה "קשים". לעומת זאת אם יכשל יוכל להאשים את קודמו לתפקיד… זהו פרצופו האמיתי של אדון בנט. הכנת תירוצים שקריים לכישלונות צפויים שלו.

  5. מחבר המאמר שכח להוסיף בחתימה שלו בסוף:

    "מאמרי זה נכתב מתוך פוזיציה. אני ביביסט, עבורי ביבי חשוב יותר מהמדינה. אני ושכמותי (ורן ברץ ידידי עבד-ביבי כמובן) מבקרים את בנט על כל דבר שיעשה או לא יעשה בצורה הכי רדודה שיש, ולא משנה אם זה טוב למדינה או רע למדינה, אם היה אפשר אחרת או שאי-אפשר היה אחרת".

    1. גם אתה שכחת להוסיף,

      שהדבר היחיד החשוב לך, זה רצח ישראלים תמורת פרסים מאוסלו. לפיכך, כל פוזיציה שתמציא, טובה יותר משלך.

    2. שכחת להוסיף: "התגובה שלי נכתבה מתוך פוזיציה. אני שייך לזן "הביבפוב המצוי". עבורי לכתוב כמה מילים מהפוזיציה "רק לא ביבי!" חשובה יותר מהמדינה. אני ושכמותי "מבקרים" את "ביבי" על כל דבר שעשה או לא עשה בצורה הכי רדודה. אם אפשר היה אחרת או שאי-אפשר היה אחרת"

  6. מאמר הזוּי, מנוּתק מהמציאוּת ושיקרי.
    כל נשיא אמריקאי פוגש כל ראש ממשלה ישראלי.
    ביידן שמח להפגש
    ולוּ רק בכדי לא להתעסק לרגע בנסיגה המכוערת מאפגניסטן.
    כל מילמוּל של נשיא אמריקאי נרשם ומוּקלט.
    לאורך הפגישה אין משמעות אף פעם – רק למה שנאמר.
    הסכם הגרעין של אובמה האיט את המירוץ האירני לאטום,
    הביטול החד-צדדי שיזם הסוֹטה הכתום מהסגלגל – האיץ אותו.
    לאירן למעשה כבר יש את הכל חוץ מאלמנט אחד -וגם לצאצאי איבן סעוּד.

    1. ביידן כל כך "שמח להיפגש" עד שבניטו נפתליני ואנשיו היו צריכים לעבוד קשה מאוד ולהזיע כדי לסדר לו את הפגישה הזו שכל כולה נועדה להנצחת הנוכל הרמאי בחדר הסגלגל כדי שיהיה לו מה להראות לנכדיו… לפיד אפילו ריחם עליו והציע את עזרתו בעניין. וכל זה עוד לפני המשבר באפגניסטן. על אחת כמה וכמה בעיתוי הזה כאשר הוא מצוי באמצע המשבר ביידן היה צריך את בניטו נפתליני כמו חור בראש. שנית, באשר להסכם הגרעין של אובמה מנין אתה שואב את קביעתך הנחרצת שהוא האט את המירוץ האירני לאטום? האם קראת את המסמך על כל סעיפיו ופרטיו וככה הגעת אל המסקנה המלומדת שלך? או שעזרו לך להגיע אליה?
      ככלל, בעיני השמאל כל מה שסותר את התזה ואת הקונצפציה אוטומטית מקוטלג כ"הזוּי, מנוּתק מהמציאוּת ושיקרי".
      משעשע…