נשים ראויות לשיוויון תעסוקתי

אחד השקרים הגדולים של שדולת הנשים לנשים הוא שהן דואגות לנשים. זה מתחיל בהתעקשותן על הותרת חזקת הגיל הרך שבגללו נשים נשארות בבית עם הילדים (בגירושין) עד גיל שש. במקום לחלוק הורות משותפת עם האבא הן עוצרות את קידומן המקצועי ומטפלות בילדים בדיוק בשנים החשובות להתפתחותן וזה ממשיך עד לסוף החיים עם ההתעקשות על אי העלאת גיל הפרישה לנשים.

אז מה הסיפור האחרון של ההצעה האחרונה בחוק ההסדרים על העלאת גיל הפרישה לנשים בהדרגה? מדובר באחד המוקשים שעל משרד האוצר לנטרל ביחד עם עוד מספר רפורמות במושב הזה. רגולציה שכרגע מעוררת הכי הרבה מחלוקת. לפי ההצעה של משרד האוצר הגיל שבו נשים יצאו לפנסיה יעלה בהדרגה מ-62 ל- 65. בשלוש השנים הראשונות הוא יעלה ב-4 החודשים כל שנה ובהמשך במשך שמונה שנים בשלושה החודשים כל שנה. הסיבה למהלך הזה שמעורר התנגדות קשה אצל חברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה היא כמובן כסף.

"גיל הפרישה" האפקטיבי הוא המועד שבו ההכנסה הפסיבית מנכסיך עולה על הוצאות המחייה שלך.

— הסולידית (@hasolidit) August 30, 2021

גיל הפרישה של נשים בישראל נמוך ביחס למדינות המפותחות בOECD שהשוו מזמן את גיל הפרישה לגברים. המשמעות היא שנשים ישראליות עובדות פחות מהגברים הישראלים ולכן חוסכות פחות לפנסיה, מה שגורם להן לקבלת קצבאות נמוכות יותר ואז המדינה מצידה משלמת להם קצבת זקנה יותר שנים. כאשר משלבים את העניין הזה עם שתי עובדות שאי אפשר כבר להתעלם מהן מבינים שמדובר באסון כלכלי שמתרגש לבוא על כולנו אבל יש מי שמתעקש כי הוא יקרה. העובדה שהאוכלוסייה בישראל מזדקנת (על אף שתוחלת החיים של גברים התקצרה בשנת הקורונה לגברים ב3.5 אחוזים לעומת נשים) והביטוח הלאומי מזהיר מחוסר יכולת לעמוד בתשלומי קצבאות לכולם. במקביל, קרנות הפנסיה הוותיקות כבר שנים מזהירות מכניסה לגירעון שיפגע בסוף היום בקיצוץ קצבאות לכל המבוטחים שלהם. שתי עובדות אלו לא מרגשות את שדולת הנשים שנאבקות "למענך" (לשון נקבה).

העלאת גיל הפרישה לנשים אמור לחסוך למדינה מיליארד וחצי שקל בשנה. המהלך המתבקש הוא שהמדינה והקופה הציבורית ששייכת לכולנו תחסוך כסף ונשים שגיל הפרישה שלה שלהן יעלה יקבלו פנסיה גדולה יותר וכולם אמורים או בעצם אמורות להיות מרוצים. ברמה הכלכלית המהלך הוא הגיוני ביותר ואכן קיימת הסכמה רחבה, בוודאי על ידי אנשים מביני עניין, שצריך לבצע אותו ובכל זאת כמו שנכתב בהתחלה יש שורה ארוכה של חברי וחברות כנסת שדורשים להוציא את המהלך הזה מחוק ההסדרים וזו בעצם הדרך המניפולטיבית שלהן לומר שהן לא רוצות שגיל הפרישה לנשים יעלה. אחת הטענות שלהן היא שמה פתאום המדינה נזכרת "לתקן" עוולה על חשבון נשים דווקא. מדובר בהרבה נשים שעובדות בתפקידים קשים שהן משוועות לעזוב ולמה שיסבלו בשוק העבודה עוד שלוש שנים. אף אחד לא חושב שיש גברים שסובלים בתפקידים ובמקצועות גרועים וקשים עד גיל 67. אז מה שאסור לגזור על נשים, כן מותר לגזור על גברים?

טענה שנייה היא שהמדינה גוזרת עליהן עוד שלוש שנות אבטלה ועוני. על אף שלנשים מובטלות יש קצבאות לאורך כל תקופת חייהן. מה גם שניתן לגבש עבור קבוצה לא גדולה זו של נשים צעדים שיעזרו להן עם דמי אבטלה, הרחבה של הכשרות מקצועיות ומס הכנסה שלילי. המסה הקריטית של נשים בגיל הזה, בריא, יצרני ויצירתי בדיוק כמו גברים ואין שום סיבה בעולם שהן תפסקנה לעבוד כל כך מוקדם.

מדובר במהלך שאם לא יעשה עכשיו, בסופו של דבר יפגע בפנסיות של כולנו וחברי הכנסת שנגררים אחרי שדולת הנשים בעיקר חוטאים בהסתכלות קצרת טווח ובחוסר יכולת לקבל החלטות קשות. אין ספק שחברות כנסת הפועלות "לטובת" נשים גם במקרה הזה מוכיחות שהפמיניזם המיזאנדרי (שנאת גברים) הוא בעצם פמיניזם מיזוגני (שנאת נשים) ואני מציעה לכולנו להתחיל להשתמש במושג הזה שמוכיח שוב ושוב איך ארגוני הנשים פוגעות בנשים ולא מסייעות להן גם במקרה הזה.

ד״ר רונית דרור היא פעילה למען שוויון מגדרי ומטפלת בנכי צה״ל דרך משרד הביטחון.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: