משפט נתניהו מול משפט אולמרט: ההשוואה מופרכת

יתכן כי קיים פגם בכך שאדם, שנגדו הוגש כתב-אישום פלילי, יהיה מועמד לראש הממשלה. אבל קיים פגם גדול בהרבה בכך שאותו אדם יהיה מנוע להיבחר לראשות הממשלה בגלל ניצול לרעה של מערכת המשפט

אין מקום להשוואה. אהוד אולמרט (צילום מסך)

"מדובר על ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל… קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי – לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי… [משום ש]הוא נמצא במצוקה המיוחדת הזו – הכול כך עמוק" (בנימין נתניה,  ערוץ 2, 2008).

ש: קביעה שסיקור חיובי יכול להיחשב כמתת בעבירת שוחד היא תקדים משפטי. האם נכון לקבוע את התקדים הזה לראשונה בתיקי ראש ממשלה?

ת: "כל תקדים משפטי חייב להתחיל בנקודה כלשהי. בתיק 4000, לדוגמה, לא הייתה מחלוקת וכולם חשבו שנכון להאשים בשוחד, למרות שלא מדובר במעטפות כסף אלא בהטיית סיקור תקשורתי. אז מה, רק בגלל שמדובר בראש הממשלה נדחה את התקדים לפעם אחרת" (פרקליט המדינה שי ניצן, הממונה על חקירת נתניהו  בתשובה לשאלה על אופי האישומים נגדו, 8 מאי, 2019).

"אנו עדים להפיכת מערכת המשפט הפלילי לנשק עבור השגת מטרות פוליטיות" (אלן דרשוביץ, פרופסור אמריטוס, בית ספר  למשפטים, אוניברסיטת הרווארד, 18 נובמבר, 2019).

"אין כאן די הוכחות לעבירה פלילית. לדעת, מסוכן מאד להתחיל להאשים אנשים [בפלילים] על בסיס משאיים ומתנים עם עיתונים. הלא, זהו עיסוקם שך פוליטיקאים.  אם נתחיל להתערב בקשרים בין העיתונות לבין הממשלה , הדבר יהוה סכנה עצומה לחופש הביטוי… ולדמוקרטיה" (אלן דרשוביץ, 27 דצמבר, 2018).

הדיונים במשפט נתניהו שוב החלו, עם המשך חקירתם וחקירתם הנגדית של כ-300 עדים מטם התביעה. על אף שעדיין מוקדם לקבוע מסקנות, עד כה קשה לומר שהיא הצליחה להציג מקבץ ראיות משכנע, המבשר הרשעה קרבה.

צורם אף יותר ממועמד הנאשם בפליליים

אולם, בתא-ההד המסוגר של ערוצי תקשורת העיקריים, שברובם הגדול רוכשים איבה גלויה כלפי נתניהו, חזרו והבליטו את הכרזתו מ-2008, בה הוא תובע מראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, להתפטר (ראה מבואה לעיל)—וזאת בשל הסתבכותו המשפטית.

לכאורה, דרישה זו יוצרת מצב די מביך עבור נתניהו, וחושפת אותו לטענות של צביעות בוטה ושל אימוץ סטנדרטים כפולים. הדבר כמובן, מספק "תחמושת" עבור אותם אלה המעוניינים לקדם חקיקה אשר תמנע מאדם שנאשם בפלילים להיות מועמד לראש הממשלה.

כמובן, זו אינה דרישה, שעל פניה, ניתן לבטלה כבלתי-סבירה בעליל. אחרי ככלות הכל, מי לא יירתע מהאפשרות שאדם אשר נגדו הוגש כתב אישום מפורט על רצח, אונס, הצתת רכוש, או שוד מזויין, יהיה זכאי להציג את מועמדותו לראשות הממשלה ולמנהיג הנבחר של האומה?

חרף העובדה כי אין זה מפתיע שבעיני רבים יהיה בכך טעם לפגם, שאדם המואשם בפלילים יציג את מועמדותו למשרת ראש הממשלה, יש פגם גדול בהרבה בכך שעל מאן דהוא יאסר להציג את מועמדותו כתוצאה מניצול לרעה של מערכת המשפט. מדובר בעיוות של ממש שנועד לעקוף את הכרעת הבוחר.

חשוב להיות מודעים לכל ההבחנות הללו כאשר ניגשים לנסות ולגזור גזירה שווה כלשהי בין שני המקרים – זה של אולמרט וזה של נתניהו.

אולמרט ונתניהו: שמיטה והר סיני?

כזכור, אולמרט, שכיהן כראש ממשלת ישראל מ-2006 ועד 2009, נידון ל-16 חודשי מאסר, לאחר שהורשע בשחיתות ושיבוש מהלכי משפט, עבירות שבוצעו בזמן כהונתו כראש עיריית ירושלים וכשר התעשייה והמסחר.

אולם, בניגוד בוטה לנתניהו, אולמרט הואשם והורשע על בסיס הפירוש המקובל של חוקי המדינה. לא היה שום צורך ביצירת תקדימים ופלפולים משפטיים יצירתיים כדי לאפשר את העמדתו לדין. במקרה של אולמרט, לא התעוררו טענות של אכיפה בררנית, תלונות על סחיטה כוחנית של עדי מדינה, או טרוניות בגין התנהגות פסולה מצד המשטרה. על אולמרט הופעל לחץ כבד להתפטר הן מחברי מפלגתו והן משותפיו הקואליציוניים. לעומת זאת, נתניהו נהנה מתמיכה גורפת כמנהיג מפלגתו וגיבוי חד משמעי מסיעות הקואליציה בראשותו.

אולם, השוני הבולט, ואולי המהותי ביותר בנוגע לעקרונות ממשל דמוקרטי הוא השוני העצום בתמיכה, לה זכו שתי הדמויות מהציבור הישראלי.

עבור אולמרט, התמיכה הציבורית החלה להתמוטט אף לפני צרותיו המשפטיות ובאו לידי ביטוי מלא לאחריהן. כך, בתחילת 2007, התמיכה בו הייתה חד-ספרתית ועל פי סקר אחד, הגיע לשפל של3%. לקראת אמצע 2008, 70% מהציבור כבר סברו שעליו להתפטר.

על אף הארס האנטי-ביבי

במקרה של נתניהו, התמונה שונה בתכלית. למרות שהוצף בתמיסה רעילה של גוזמה, עיוותים וכזבים נגד נתניהו בערוצי התקשורת העיקריים, הציבור הגביר את תמיכתו בו, וזאת על אף שדבר משפטו הפלילי היה ידוע היטב וכבר נלקח בחשבון בשיעורי התמיכה המאמירים בו. כך, על פי סקרים שנערכו לאחרונה, הליכוד בראשות נתניהו היא המפלגה הגדולה ביותר וזאת בפער גדול, עם עד 36 מושבים בכנסת – כמעט כפול מהמתחרה הקרובה ביותר, ומגמדת את כל יתר הסיעות, מהן כמעט כולן זוכות למספר מושבים חד-סיפרתי בלבד.

במונחים של מעמדו האישי בקרב הציבור המצביעים, נתניהו גובר בקלות על כל מתחריו כמי שמתאים ביותר לכהן כראש ממשלה. על פי כמה סקרים הוא גורף יותר מפי שתיים מהתמיכה לה זוכה יריבו הקרוב ביותר, יאיר לפיד, ויותר מפי 4 מאשר ראש הממשלה המכהן, נפתלי בנט.

חשוב לחזור ולהזכיר כי הפופולאריות המתמשכת לא נפגעה גם אחרי שההליכים המשפטיים נגד נתניהו החלו ומהות האישומים נגדו הייתה ידועה היטב לכלל אזרחי ישראל, דבר כשלעצמו מהווה כתב אישום ציבורי חמור למדי נגד מערכת המשפט הישראלית ותמונה עגומה של האמון (או היעדרו) שהציבור רוכש לה.

הפיכת המערכת המשפט לנשק להשגת מטרות פוליטיות

אולם, מעבר לאשרור הבלתי-מעורער של נתניהו, גם לאחר תחילת משפטו הפלילי, קיימים גורמים נוספים שמבדילים בין המקרים של נתניהו ושל אולמרט.

לדוגמא, בעוד שבמקרה של אולמרט, לא היו טענות בדבר מקרים של אכיפה בררנית, בהם הרשויות התעלמו מעבירות דומות שבוצעו על ידי אחרים, מבלי שכתבי אישום הוגשו, אין זה כלל וכלל המקרה של נתניהו. למעשה, במקרה שלו ישנם דיווחים מטרידים בדבר אכיפה בררנית, לפיהם עשרות פוליטיקאים נקטו באמצעים זהים, או לפחות דומים למדי, על מנת לזכות בכיסוי תקשורתי חיובי, מבלי הדבר שהוביל להגשת כתבי אישום.

היבט נוסף שמבליט את התהום הפעור בין במקרים של אולמרט ושל נתניהו נוגע לחקירת המשטרה, לאופן ניהולה, ולשיטות לגביית העדויות עבור התביעה.

אצל אולמרט, לא עלו טענות על התנהגות משטרתית פסולה בביצוע החקירה, או טיפול חריג בעדים כדי לחלץ מהם הודעות מרשיעות. במקרה של אולמרט, שני עדי התביעה המרכזיים, להם חלק משמעותי בהרשעתו, העידו נגדו על דעת עצמם. האחד נפטר טרם סיום המשפט; האחרת היא מי שהייתה העוזרת האישית והנאמנה שלו לאורך שנים. היא סיפקה ראיות מפלילות נגדו רק לאחר שחשה שהוא הפנה לה עורף וחתמה על עסקת טיעון לעונש מופחת.

אצל נתניהו, המצב הוא שונה לחלוטין. למעשה, הדיווחים התכופים בדבר ההתנהגות משטרתית בריונית, והפחדת עדים, במטרה לאלץ אותם להפליל את נתניהו ונאשמים אחרים, מטרידים אף יותר מהטענות על אכיפה בררנית.

כך דווח, שמקורבים של נתניהו, שתחילה הפגינו נאמנות איתנה למדי כלפיו, אולצו להפוך לעדי מדינה עבור התביעה לאחר שחוקרי המשטרה כפו על נחקר אחד לישון על מזרון נגוע בפשפשים; איימו לחשוף ניהול מערכת יחסים מחוץ לנישואין של עצור; וניסו לגייס בנו של נאשם לשכנע את אביו לפטר את עורך דינו ולשכור את שירותיו של אחר, הנחשב לקשוב יותר לדרישות התביעה.

ההבלים והכזבים

אולם, נראה שההבחנה המשמעותית ומרחיקת-הלכת ביותר בין הסאגות המשפטיות של אולמרט ושל נתניהו מתמקדת בהשפעה שעלולה להיות לכל אחת מהן על הממסד המשפטי בישראל ועל זרועות האכיפה שלו.

בעוד שבמקרה של אולמרט, החקירות, המשפט והמתן גזר הדין של ראש ממשלה בלתי-אהוד לא גררו השלכות שליליות מובהקות על האמון הציבורי ועל המוניטין של הישויות שנטלו חלק בפעולה המשטרתית, בהגשת כתבי האישום ובהרשעה אפשרית, הסבירות שכך יהיה גם במקרה של נתניהו היא קלושה ביותר.

אחרי כללות הכל, במידה ונכפה עליו לפרוש מהתמודדות על רשות הממשלה כתוצאה ממה שנתפש בעיני רבים – הן משפטנים בולטים והן אזרחים מהשורה – כאישומים מפוקפקים ואף מפוברקים, הדבר יכול להוביל לפגיעה קשה לרקמה העדינה של הדמוקרטיה הישראלית.

שהרי הדבר יוכיח מעבר לכל ספק, שניתן להדיח כל מנהיג נבחר ואהוד על ציבור ככל שיהיה ועם צבר הישגים והצלחות מרשים כל שיהיה – על סמך גחמותיה של אליטה חברתית עוינת ובלתי נבחרת, תוך ניצול לרעה של מעמדה ועוצמתה על מנת לעקוף/לבטל רצון העם.

לפיכך, דבר אחד בטוח: שום טוב לא יצמח מהמהלך הבלתי-שקול והבלתי-מחושב של הגשת כתבי האישום. הלא יסודם בהבלים וכזבים.

אם נתניהו יורשע, כמחצית הציבור הישראלי יראה בכך עיוות דין חמור והפרה בוטה של כללי הצדק והאמון הרעוע ממילא במערכת המשפט הישראלי ובמנגנון הלאומי של אכיפת החוק והסדר – ישחק אף יותר.

בין המפסידים הגדולים מכך יהיו אלה שהשיקו את היוזמה הפזיזה והאווילית הזו. למרבה הצער, החשדנות והיעדר האמון שהתפתחות זו תגרום לה, יהיו שכרה הראוי וההולם של אותה אליטה דורסנית.

ד"ר מרטין שרמן הוא המייסד והמנהל של המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים (IISS)


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

 

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

22 תגובות למאמר

  1. אני מסכים עם רובם המוחלט של הדברים.
    עם זאת, הכותב הנכבד מפספס נקודה מהותית ועיקרית.
    נקודה זו היא ביטול אפשרי של חזקת החפות.

    להבנתי, הפספוס כה גדול עד כדי כך שהוא מתמקד בטיעונים שהרלוונטיות שלהם נמוכה, גם אם הם נכונים לחלוטין.

    במדינת ישראל, כברובן המוחלט של הדמוקרטיות המערביות, אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.

    החוק המוצע על ידי שר המשפטים, גדעון סער, שקובע שנאשם בפלילים לא יוכל לכהן כראש ממשלה, בא לפגוע פגיעה אנושה בחזקת החפות.

    החוק למעשה מאפשר הפיכה שלטונית באמצעות פקידים שיקשרו קשר להדחת ראש ממשלה, מכהן או פוטנציאלי באמצעות העמדתו לדין.

    על כך התבטא עוד טומי לפיד (אוי, כמה שהתפוח נפל רחוק מן העץ) וצפה עוד לפני שנים את המצב האבסורדי בו פקידים ינסו להדיח ראש ממשלה.

    במערכת משפט מתוקנת אשר יש בה הפרדת רשויות בין תובע כללי לבין יועץ משפטי וכן בתי המשפט והפרקליטות נתונים לביקורת, הסיכוי שאירוע כזה יתרחש נמוך מאוד.

    במערכת המשפט הישראלית אשר זועקת לרפורמות נרחבות לכל הפחות, הדבר אפשרי גם אפשרי.

    החוק המוצע הוא אנטי דמוקרטי ממדרגה ראשונה.
    אני רוצה לקוות שבית המשפט העליון יפסול אותו על בסיס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך היות ובתוך עמי אני חי, אני מאוד ספקן שבית המשפט יתערב ובכך יטיל קלון ואולי אפילו אות קין על מערכת המשפט בישראל.

    הגם שיהיה ניתן לשנות חוק זה בעתיד (גם אם יחוקק כחוק יסוד), הכתם יישאר לדיראון עולם.

    סיקורו המעוות של משפטו של נתניהו זועק לשמיים וראוי לכתבה נפרדת.
    אשמח שתרימו את הכפפה ותכתבו על כך.

    1. להיפך-
      אם בית המשפט יתערב על בסיס הגנה על חזקת החפות זה לא יאמר כלום על התנהלות המשטרה והפרקליטות בבניית התיק. ניתן לטעון שהוא אכן אשם והכול נעשה בצורה מוצדקת אבל זה לא אומר שאין לו בינתיים חזקת חפות.
      אבל אם בית המשפט יסכים לוותר אפילו על זכות בסיסית שכזו זה דווקא כן יטיל קלון ואות קין חמורה.

      מקווה שיקום גוף ימני חכם שיגיש ערעור תו התבססות על חזקת החפות והצגת עצמם כמאמינים לפרקליטות כנגד נתניהו.

  2. החלק העצוב הוא המצב שמוסבר בסיום הכתבה: כל תוצאה של המשפט תוביל להורדת האמון במערכת המשפט ולמחלוקת ציבורית עמוקה.
    לצערנו, ראשי הקואליציה שהתחייבו לאיחוי ולתיקון האמון כנראה מסונוורים משנאה אישית.

    1. למי שתהה מה אני חושב שהם יכולים לעשות:
      התשובה היא ועדת חקירה ממלכתית לתיקי נתניהו-או שימצאו תשובות טובות לעשרות השאלות על צורת החקירה, בניית התיקים וקבלת ההחלטות ובכך ירגיעו את החצי הימני(שהקואליציה כנראה לא סופרת) או שימצאו מספיק פגמים לבטל את התיק ולשכנע את החצי השמאלי שאין לתיק באמת הצדקה.
      ועל הדרך יחשפו לאיזה גוף(נתניהו או הפרקליטות) יש באמת צורך בחשבון נפש ושינויים.

  3. מאמר מאולץ להחריד. יש מקום גדול מאוד להשוואה. שהרי צריך לזכור: היועמ"ש הקל בסעיפים שבקשו המשטרה והפרקליטות (שבקשו להאשים בשוחד בכל שלושת הסעיפים ולא רק בסעיף בזק-וואלה) ומקרים רבים שהיו חמורים יותר לא נחקרו או נסגרו וכך נתניהו קבל הנחה גדולה מאוד בפרשיות רבות. כרגע מתנהל המשפט והעדויות שנאספו הן חלק קטן בלבד, שלא ניתן להשליך ממנו על התמונה הגדולה בכלל. החוק הועלה לסדר היום לאור ההבנה כי ראש ממשלה מכהן עם כתבי אישום זה מתכון לשיתוק ולקבלת החלטות בלתי ענייניות שמשפיעות על כל אזרחי המדינה, גם אלו שתומכים בנתניהו ורואים בו כנרדף ע"י מערכת המשפט וגם ע"י מי שרואים בו את גדולי המושחתים והמשחיתים שהיו במערכת הפוליטית שלנו. מה שבטוח, יש מקום להשוואה וכדאי להיות עקביים. אם יש לנו מערכת משפט רודפנית, זה אומר שהיא רדפה גם את אולמרט – לכאורה אולי עשתה זאת בגלל שר המשפטים הדעתני דניאל פרידמן שאולמרט מנה אישית, אדם שלא ניתן היה לרדוף אותו אז רדפו את מי שמנה אותו – וגם את נתניהו. כמובן שמי שטוען טענה כבדת משקל כמו זאת על רודפנות של מערכת המשפט כדאי שיביא הוכחות חד-משמעיות לכך. אם לעומת זאת טוענים שההתנהלות של מערכת המשפט מול אולמרט הייתה אמיצה והצילה את מדינת ישראל ממנהיג מושחת, אל להם לתקוף אותה על פעילותה נגד נתניהו, שהרי העבירות אותן נתניהו לכאורה בצע נעשו בעת שכהן כראש הממשלה. זאת הסיבה העיקרית שבגללה צריך חוק כזה: נתניהו הוא האדם הראשון שנאשם על ביצוע עבירות שנעשו בעת שכהן בתפקיד ראש הממשלה.
    על הטענות המאולצות שמובאות במאמר אכתוב רק את זה: חחחחחחחח

    1. א. העובדה שהפרקליטות לא הגזימה בדברים מסוימים לא מכשירה את השאר. יש גבול כמה אפשר לשכנע אנשים בשקר.
      ב. ראש ממשלה עם כתבי אישום זה לא מתכון בעייתי יותר ממערכת משפט עם כח מסוכן או ראשי מפלגות שמעדיפים למכור את אסור לאף אדם לחשוש אפילו לאפשרות היותו של נתניהו אשם.
      ד. כנכתב במאמר, במקרה של אולמרט לא היה בסיס לטיעון שכתב האישום מבוסס על רדיפה: לא היה לחץ על עדים(אגב, אם מנדלבליט באמת מאמין ביושר התיק שלו למה לא לוותר על 2-3 עדים שמלכלכים עד כדי כ את התיק בידיעה שיש עוד 300 עדים?) לא היה חיטוט לא חוקי בטלפונים, לא היה יצירת תקדימים, לא היתה התעלמות של היועמ"ש מחקיקה פרסונלית הפוגעת בעקרון חזקת החפות וגם עוד כמה עשרות סימני שאלה שתוכל למצוא בחיפוש קצר באינטרנט(ממליץ להתחיל מ'פרוייקט 315') ולכן הטיעון שגם אצל אולמרט היתה רדיפה לא שייך.
      ה. כנכתב במאמר, הדרישה של נתניהו מאולמרט התבססה לא רק על כתב האישום אלא גם על כך שאין לו מנדט מהעם(קרא שוב אתה ציטוט של נתניהו בתחילת המאמר ואת הנתונים הרלוונטים במאמר).
      ו. אם לדעתך יש לחשוש שהוא מושחת ושזה יפגע ביכולת קבלת ההחלטות-מה זה משנה באיזה תפקיד הוא היה כשהוא כשל, בכל מקרה אלו החלטות של אדם לא מוסרי הנתון במאבק על עתידו?
      ז. מה זה אומר שלא הצלחת להעלות טענה אחת נגד שורת הטענות שבמאמר? אולי כותב המאמר אינו זה שמביא טענות מאולצות להחריד.
      ח. לגבי טענת האחרונה-"חחחחחחח", אני מודה שנגד טיעון רהוט ומנומק שכזה אין לי תשובה.

    2. לימני: אין בכוונתי לתת תשובה רחבה מדי, אבל חשוב לי להבהיר מספר נקודות:
      * נטייתו של נתניהו לטייח מחדלים שקרו בעת שהיה ראש ממשלה גורמת לי לחשוד בכל דבר בלתי שגרתי שהוא עושה או מבקש: בעובדה שהגיע לבית המשפט בעצמו כדי להגן על מתווה הגז, בהתעסקות האובססיבית שלו בערוצי הטלוויזיה ובתאגיד השידור הציבורי (מזל שיש בישראל בתי משפט חזקים שידעו לבטל את סעיף היציבות ולהקפיא את חוק התאגיד), בעובדה שהוצאות המחייה שלו כראש ממשלה על חשבון המדינה הן חסרות תקדים בכל קנה מידה אפשרי של מדינת ישראל, בעובדה שלא קמה ולו ועדת חקירה אחת לאורך כל שנות כהונתו, אפילו לא במקרים הקיצוניים של אסון הר הכרמל ואסון הר מירון. כשהעשן יוצא מנתניהו ומסביבתו בכל כך הרבה הזדמנויות ופרשיות, יש לי יכולת להיות בטוח שיש בסיס כלשהו לחומרים ששרדו את הסינון של המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה.
      *בקשר לעניין המנדט, אולמרט הבין היטב שאין לו מנדט מהציבור (וזה היה קשור פחות לפרשות השחיתות שלו ויותר להתנהלות כושלת סביב מלחמת לבנון השנייה) ולכן הוא התפטר בעקבות כתב האישום. במקרה של נתניהו, אי האמון בו התבטא בכך שבבחירות לכנסות ה-22 וה-23 מפלגות שהיו בגוש "רק לא ביבי" באופן מובהק קיבלו רוב מוחלט (65 ו-62 מנדטים בהתאמה). לאור העובדה שהעבירות בכתב האישום בוצעו ע"י ראש הממשלה נתניהו, יש לכך חשיבות גדולה. הסיבה היחידה שלא קמה ממשלה אחרת היא שאותם מנדטים היו מפולגים בינם לבין עצמם.
      *את הטיעון שמפריך את הטענה של המאמר (ושלך) לא אני צריך להציג. יש סרטון שעושה את זה טוב יותר ממני: https://twitter.com/KnessetT/status/1450744305207947264

    3. א. לא יודע על איזו נטייה לטיוח אתה מדבר.
      ב. מה הבעיה עם הגעה בעצמו לבית המשפט בנושא מתווה הגז? תכף גם תתעצבן על ההחלטה להגיע בעצמו לפגישות עם מנהיגים זרים.
      ג. המאבק המרכזי של הימין כיום הוא מול ההטיה במערכת המשפט ובתקשורת ובשביל זה הוא נבחר לכן ברור שהוא יהיה אובססיבי.
      ד. ולכן גם ברור שהוא לא יקים ועדת חקירה שבראשותה חייב לעמוד שופט ולכן היא תהיה מוטה.
      ה. הוצאות המחיה לא מתקרבות להוצאות של פרס כנשיא ולא היו גבוהות למעט בתקופת מנהל בית ראש הממשלה מני נפתלי. אדם שהואשם בעברו בגניבת אוכל ממעסיקו א קיבל ממנדלבליט מעמד של עד מדינה עם חסינות תמורת ראשו של נתניהו.
      ו. אז 73 לא היה אף מועמד שזכה לרוב קולות וכל קואליציה הורכבה ממפלגות שעשו עסקאות והתפשרו ולכן הטיעון של רוב המפלגות נגדו אינו משמעותי. רוב המפלגות גם נגד כל מועמד אחר. נתניהו עדיין זכה למספר הגבוה ביותר של המלצות לנשיא בכל פעם! לאולמרט לא היה מנדט אפיו מתוך אנשי מפלגתו-זה מה שנקרא לאבד את המנדט!
      ז. לא הבנתי מה הפואנטה של הסרטון, שחיים כ"ץ אנטי ימני? הוא תמיד היה שתול של הועדים בליכוד, זה ממש לא מפתיע אותי שהוא רחוק מימניות.

    4. ודרך אגב, הסיבה למשבר אינה חוסר אחדות בין המפלגות שמרכיבות את הוקאליציה הנוכחית, ותוכיח העובדה שהן הצליחו להתאחד עכשיו.
      הסיבה היא שבין נתניהו לערבים אין 61 מנדטים אבל התקשורת והפוליטיקאים המוטים והשקרנים סירבו להודות שיש 3 אופציות: נתניהו, קואליציה עם הערבים ובחירות וכל אחד מהם חייב לבחור מה הוא מעדיף ולהבהיר את זה לפני הבחירות.
      זאת כי הם העדיפו את הערבים אבל היו צריכים זמן להכשיר אותם בעיני הציבור. אז הם גררו את המדינה מבחירות לבחירות באמצע מגיפה היוצרת משבר כלכלי (ודאגו להגן על הטרוריסטים מבלפור כדי שהמחלה תמשיך להופץ תוך הסתמכות על סירובם של החרדים להיות פראיירים מה שמבטיח שהם ילמדו מהמפגינים וירשו גם לעצמם התרכזות) והמשיכו לסרב עד שנתניהו ילך למלכודת וינסה מתו אחריות לכלכלה להתפשר על הערבים ובלבד שיהיה תקציב.

    5. לימני:
      א. נטיית הטיוח קשורה בנושאים רבים: מסמוס הממצאים של ועדת טרכטנברג, חוסר שקיפות קיצוני בקשר לפעילות במבצע צוק איתן, כמו גם חוסר שקיפות בהתנהלות של קבינט הקורונה (באיזו עוד מדינה נורמלית הטילו חיסיון של 30 שנה על הפרוטוקולים). שאמשיך?
      ב. ההגעה האישית שלו לבית המשפט בהגנה על מתווה הגז מעידה על כך שיש לו רווח אישי מהמתווה. הקשרים שלו עם טייקונים ועם מיליונרים הם לא סוד, והגנתו על מתווה הגז מעידה על האינטרס שיש לו בהגנה על ההון של הטייקונים ולא על טובת אזרחי ישראל. הוא הרי לא הגיע לבית המשפט כדי להגן על החוק למניעת הסתננות, למשל, למרות שגם החוק הזה טוב למדינת ישראל לתפיסתו (גילוי נאות – לא לתפיסתי).
      ג. את המאבק בהטייה בתקשורת אני מבין ולא מכחיש שההטייה קיימת. אלא שהתופעה הייתה קיימת בעיקר בעיתונות הכתובה ופחות בערוצי הטלוויזיה. מהרגע שהצליח לשמור על ערוץ שמשקף ב-100% את האינטרסים שלו (ערוץ 20) אין לו מה להתעסק באופן פעיל עם שאר הערוצים אלא ממניעים זרים. בקשר למערכת המשפט, הוא מעולם לא נאבק בה בכל מה שלא קשור למשפט האישי שלו. הוא מעולם לא קדם רפורמה ש"תתקן" את מערכת המשפט בישראל ומעולם אפילו לא הציג תוכנית סדורה לרפורמה במערכת המשפט. ב-12 שנות שלטונו הרצופים לא התקיימה שום רפורמה במערכת המשפט, כולל ב-4 השנים שבהם משרד המשפטים היה בידי הליכוד. אפילו במערכת הבחירות האחרונה מפלגתו לא הסבירה כיצד בדיוק היא רוצה לתקן את מערכת המשפט וסירבה להשיב לשאלות של גופי תקשורת כתובים בנושא (מה שכל מפלגה ציונית אחרת עשתה – מ"הציונות הדתית" ועד מרצ). כל המאבק שלו במערכת המשפט היה קשור לאינטרס האישי שלו בלבד ותו לא, ולפיכך הוא לא ייאמר מילה אחת נגד מערכת המשפט אם כל התיקים והחקירות נגדו ייסגרו.
      ד. כפי שהסברתי, נתניהו לא נאבק לתיקונים במערכת המשפט, אבל גם אם כן היה נאבק למענם, זה לא מעיד על דבר. גם ראשי הממשלה יצחק רבין (פרשת הדולרים, הלכת דרעי-פנחסי, "בלי בג"ץ ובלי בצלם") ואהוד אולמרט (מינוי שר המשפטים דניאל פרידמן מתנגד האקטיביזם השיפוטי) לא ראו עין בעין עם מערכת המשפט, גם ברמה האישית וגם ברמה הכללית. זה בכל זאת לא מנע מהם להקים ועדות חקירה לנושאים שונים. לאור העובדה שמערכת המשפט מעולם לא הפריע לנתניהו מעבר לאינטרס האישי, לא אמורה להיות לו שום בעיה עקרונית למנות ועדת חקירה בראשות שופט שחוקרת משהו שלא אמור להיות קשור ישירות אליו. אם כן יש קשר אישי ואחריות שלו שאותה הוא מבקש להסתיר, יש כאן בעיה גדולה שמתחברת לנטיית הטיוח הקיצונית שלו.
      ה. https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3513746,00.html https://www.haaretz.co.il/news/law/1.2573056 https://www.themarker.com/news/.premium.HIGHLIGHT-1.9787510
      אם תמצא לי דברים דומים בהקשר של הנשיא פרס, אחזור בי מההשוואה, למרות שגם במונחים אובייקטיביים זה לא תקין.
      ו. מה שכתבת לא מדויק. החל ממערכת הבחירות הראשונה ב-2019, מפלגות ששוללות באופן מובהק ישיבה עם נתניהו ולא עם שאר המפלגה שלו צצו. לא היה תקדים למצב שבו כל כך הרבה מפלגות שללו ישיבה עם אדם שעומד בראש מפלגה בלי להתנגד לישיבה עם שאר המפלגה. אילו היה מדובר בתופעה שהציבור בישראל היה רואה אותה כילדותית ופסולה, הוא לא היה מעניק כל כך הרבה כוח למפלגות האלו. עצם העובדה שהתופעה לא דעכה אלא התרחבה אפילו למפלגות ימין, מעידה על כך שרוב הציבור כן רצה בהזזתו של נתניהו, אבל פשוט לא יכול היה להסכים על זהות המנהיג החדש ועל המדיניות של הממשלה שתחליף אותו. אם כל כך הרבה מפלגות וכל כך הרבה חלקים בציבור לא מוכנים לשבת איתך, סימן שהבעיה היא אצלך ולא אצלם. כל אלו שמתלוננים שמנהיגי הגוש היריב (שלא נבחרו בפריימריז לראשות המפלגה) לא מקבלים את המועמדות שלו למרות שכן נבחר בפריימריז, שוכחים שבמשך 4 מערכות בחירות הוא העביר מסרים סמויים של חוסר לגיטימציה למועמד המוביל של המחנה היריב (נגד ברק ב-1999, נגד לבני ב-2009, נגד יחימוביץ' ב-2013 ונגד הרצוג ולבני ב-2015), למרות שבכל מערכות הבחירות הללו מועמדי הגוש היריב כן נבחרו באופן דמוקרטי לראשות מפלגתם. אחרי שנתניהו עשה זאת 4 פעמים הוא לא יכול להתלונן כאשר עושים את זה לו.
      ז. הפואנטה היא לא על אנטי-ימניות של חיים כ"ץ (אין לי מושג מאיפה הבאת את זה) אלא על הצביעות של נתניהו ושל מפלגת הליכוד: שכאשר לראש ממשלה מהמחנה היריב היה כתב אישום בהכנה (שאף עמד במילתו והתפטר שבועיים אחרי הגשתו), הם תמכו ברוב קולות בחוק שימנע מנאשם בפלילים להקים ממשלה, אבל הם התנגדו לו בכל תוקף כאשר ראש הממשלה היה נתניהו מהמפלגה שלהם, שסרב לתת למישהו אחר ממפלגתו להרכיב את הממשלה שתירש אותו לאחר שהוגש כתב האישום נגדו. לאור העובדה שהצביע בעד החוק ב-2008, אין לו זכות דיבור. חיים כ"ץ אכן צדק, שהרי אם החוק הזה היה עובר (ואם זה היה תלוי אז בליכוד החוק היה עובר) נתניהו היה חייב לסיים את תפקידו מהרגע שכתב האישום הוגש נגדו.

    6. אם הבנתי נכון, הטענה שלך היא שהתקשורת גרמה לכך שתהיה קורונה ושהאווירה הציבורית תהיה כזאת שנתניהו יהיה חייב לפנות לערבים כדי להים ממשלה וכך הם יוכשרו בעין הציבורית. זאת כדי "לטמון לנתניהו מלכודת". אני חייב לומר שמדובר בקונספירציה (חסרת בסיס נכון להיום) ואין לי ברירה אלא לשלול אותה כמו שאני שולל את הקונספירציות לפיהן נתניהו אחראי להגעת נגיף הקורונה לישראל. ולא, רוב המפגינים בבלפור לא היו "טרוריסטים". אותן הפגנות הלכו והתעצמו מהרגע שהציבור הבין שלנתניהו יש שיקולים לא ענייניים באופן שבו הוא מקבל החלטות בנוגע לקורונה, כאשר מי שהוכיחה את זה הייתה הוועדה בכנסת שהנושא היה בסמכותה, ולאחר שבמקום להודות בטעות הוא ניסה להדיח את ראש הוועדה. זה לאחר תקופה ארוכה שבה נתניהו דרש משמעת ברזל בנושא הזה מאזרחי ישראל, באופן שנוגד באופן מוחלט את הליברליזם שמפלגת הליכוד מתיימרת לשאת את דגלו. גם ההתעלמות שלו ושל ממשלתו מהמצוקה הכלכלית של הנפגעים מהחלטות הממשלה (עצמאים, הורים לילדים במערכת החינוך ועוד) רק ליבו את א ההפגנות. ועדיין, רוב המפגינים לא התנהגו באלימות בהפגנות האלו (כמו שרוב החרדים שמרו על ההנחיות באופן שבו שאר הציבור שמר עליהן), זאת לעומת אלימות משטרתית לא קטנה באותן הפגנות (ניסו גואטה למשל) תוך כדי שהשר אמיר אוחנה מעודד את השוטרים להפר את החוק בגלוי. אם לנתניהו היה כל כך אכפת מהכלכלה, הוא היה מנצל את הממשלה המאוד נוחה שהקים כדי להעביר תקציב דו-שנתי יציב. נתניהו יצר קשרים עם מנסור עבאס כי ההתנהלות האישית שלו עם עמיתיו בפוליטיקה (בנט וסער וליברמן ועוד) הביאו אותו למצב שאף מפלגה יהודית חילונית לא הסכימה לשתף איתו פעולה, שהמפלגות היחידות שהיו מחויבות לו באופן מלא הן מפלגות אולטרה-שמרניות ובלתי דמוקרטיות, שאפילו מפלגת ימינה הייתה מוכנה לשתף פעולה עם מפלגות שאינן ימניות כדי לפעול לטובת כלל אזרחי ישראל.
      אני מבקש לא לעוות את המציאות, לא משנה אם אתה תומך בנתניהו או לא.

  4. אני במקום ביבי . תובע את הפרקליטות על העוול שנקרא המשפט הזה שנצחונו של המשפט כבר הושג שהצליחו להפיל את ביבי

  5. אני במקום ביבי . תובע את הפרקליטות על העוול שנקרא המשפט הזה שנצחונו של המשפט כבר הושג שהצליחו להפיל את ביבי

    1. אחרי שאסרו עליו לקבל עזרה כספית בזמן שלפרקליטות יש מימון של מיליארדים-ספק אם נשאר לו כסף לתביעה כזו.

  6. הבדל נוסף: אפילו אם יש מקום לקרוא לו להתפטר(ולא ידוע לי על מישהוא מימין שחולק על זה)-יש פער ענקי בין קריאות כאלה לשימוש בחוק על מנת לבטל את זכותו לרוץ.
    הרבה מהפגמים המוזכרים בכתבה לא קיימים כשמדובר על התפטרות מיוזמה אישית.

  7. בשום מקרה כתב אישום לא צריך למנוע התמודדות\לחייב התפטרות
    ואכיפה בררנית, תמיכה ציבורית והאשמה תקדימית הם לא רלוונטיים

    צריך לומר ביושר שנתניהו ירה לעצמו ברגל עם האמירה שלו בקשר לאולמרט

    1. נתניהו לא ירה לעצמו ברגל. אמר מפורשות(עיין בציטוט בתחילת הכתבה) שהוא קורא לאולמרט להתפטר עקב מס׳ סיבות שנפגשו יחד ולא רק עקב כתב האישום(גם עקב אובדן המנדט מתומכיו).
      חוץ מזה, כנכתב במאמר, כתב האעשום מול נתניהו חלש ומלא בעיות ולכן קשה לתת לו אותה התייחסות.

  8. מי שעוקב אחרי המשפט מגלה שמעבר לחקירות פישינג ול"אישורי" יועמ"ש שערוריותים ומעבר לכעשרים תביעות נגד המדינה על הפרת חוק בעת החקירות שעל כולן מנדלבליט הטיל חיסיון התביעה עברה סידרת "שיפוצים":
    מסיקור אוהד כשוחד ירדנו להענות חריגה וממנה נותרנו עם הענות,
    מטענה על ניהול וואלה הוכח שנתניהו אפילו לא זכה להגינות מצד האתר.
    מהצד השני התברר שבזק לא קיבלה כל הטבה וש"שומר הסף" ה"צדיק", אבי ברגר התנהל בניגוד לחוק ולמרות זאת המשיך לעבוד חצי שנה אחרי שנתניהו קיבל את תיק התקשורת. יתר על כן, נתניהו היה זהיר ביותר בהחלפתו ושיתף בהליך את מנדלבליט ואת נציגת היועמ"ש.
    התביעה הפכה מזמן למגוחכת: נתניהו לא קיבל דבר ולא נתן דבר.

  9. הפוך.

    כל ניסיון למקד את הדיון במה אמר נתניהו, מעיד הרבה יותר על מי שממקד זאת – מאשר על חוקיותה של הצעת החוק.

    רק באיראן ובקוריאה הצפונית, חזקת החפות מבוטלת. אם מציעי הצעות "חוק" פאשיסטיות, רוצים להיות דומים לקים ג'ונג און ולחמינאי – זו בעיה שלהם בלבד. הקשר שלהם לדמוקרטיה, זהה לקשר של רוצחי הישראלים תמורת פרסים מאוסלו, לשלום.

  10. 1. התיק נגד אולמרט היה חלש עד אשר שולה זקן הפכה לעדת מדינה
    2. מבחן הפופולריות הוא… פופוליסטי.

  11. בכל זאת יש נקודת דמיון אחת:
    כל העבירות שביצע אולמרט היו ידועות מזמן אבל הן נוצלו כדי לסלק אותו ברגע שביקש למנות שר משפטים שיטפל בכנופיית שלטון החוק
    אותה כנופיה ביקשה לסלק את נתניהו ולכן חקרה וחקרה וכמוצא אחרון המציאה עבירות.

    המשותף:
    סילוק גורם מפריע.

    השונה:
    אצל אולמרט היו עבירות אמיתיות ולנתניהו המציאו עבירות.