שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון אשררה את החלטת קודמה, שר החינוך לשעבר יואב גלנט, שלא להעניק לפרופ' גולדרייך את פרס ישראל. פרופ' טליה איינהורן מסבירה מה עומד מאחורי ההחלטה. האם בג"ץ יתערב שוב?
היום הגיעה לסיומה, יש לקוות, המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך, לאחר ששרת החינוך יפעת שאשא-ביטון אשררה את החלטת קודמה, שר החינוך לשעבר יואב גלנט, שלא להעניק לפרופ' גולדרייך את פרס ישראל. ועם זאת, חשוב להזכיר את הבעייתיות בהליך שננקט בעקבות החלטתו של השר גלנט.
הנושא שעמד על הפרק בפני בג"ץ היה לכאורה סמכות שר החינוך לגבי הענקת פרס ישראל. לאחר שהשר יואב גלנט סירב לאשר את החלטת הוועדה שהמליצה להעניק את הפרס בחקר המתימטיקה וחקר מדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך, עתרה ועדת השופטים לבג"ץ שיהפוך את החלטתו.
השר שלח את תגובתו לעתירה ליועמ"ש, שיציג אותה בפני בית המשפט. אלא שבינתיים הושבעה הממשלה החדשה והיועמ"ש, שכנראה דבקות השר בעמדתו לא נשאה חן לפניו, פנה מיוזמתו לבג"ץ וביקש אורכה שתאפשר לשרת החינוך הנוכחית יפעת שאשא-ביטון לשקול את הנושא מחדש. השופט יצחק עמית נעתר לבקשה.
החלטתי שלא להעניק את פרס ישראל בתחום המתמטיקה וחקר מדעי המחשב לפרופ' גולדרייך שחתם על עצומה הקוראת להחרים את אוני' אריאל. מטרתו העיקרית של הפרס – לעודד יצירה ישראלית, מצוינות ומחקר. קריאה לחרם על מוסדות אקדמיים, חותרת תחת מטרה זו, שכן היא מבקשת לגדוע את היצירה, המגוון וחופש הדעות
— יפעת שאשא ביטון (@sbyifat) November 18, 2021
יוזמת היועמ"ש היוותה עליית מדרגה בסוגית הסמכויות של מי שתפקידו תואר ב-2009 על ידי פרופ' שלמה אבינרי כ"אישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי". וזאת לפני ההתפתחויות שחלו בנושא זה בשנים האחרונות, בהן היועמ"ש הנוכחי, ד"ר אביחי מנדלבליט הפך את משרת היועץ המשפטי לרשות רביעית, שאין לה אח ורע באף דמוקרטיה מערבית.
בדו"ח ועדת אגרנט (שקמה בעקבות מחלוקת בין היועמ"ש גדעון האוזנר לבין השר דב יוסף) נקבע כי הסדר הטוב מחייב שהממשלה תתייחס לחוות דעתו המקצועית, אך היא מוסמכת להחליט לפי שיקול דעתה.
יצחק זמיר, כשכיהן כיועמ"ש, חידש שעמדת היועץ עצמאית ומחייבת את כל רשויות השלטון לרבות הממשלה ולכן, אם החלטת הממשלה נוגדת את החוק, על הממשלה להימנע מלקבלה. עמדה זאת אומצה על ידי נשיא העליון אהרן ברק במסגרת ההפיכה השיפוטית. לצורך כך אף הציג את דו"ח ועדת אגרנט באופן הפוך מהאמור בו. כך קיבל היועמ"ש סמכות-על, שעל פיו יישק דבר ורק כס בית המשפט יגדל ממנו.
היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט הרחיב את סמכותו באמצעות "המניעה המשפטית", מושג אמורפי, שעמימותו אפשרה ליועמ"ש לטעון דבר והיפוכו, לפי שיקול דעתו, לכאורה לגופו של אדם ולא לגוף העניין.
כעת נטל לעצמו היועמ"ש את הסמכות ליזום הפיכת החלטות שניתנו על ידי שרים בממשלה הקודמת, על ידי פניה, לפי שיקול דעתו, לבית המשפט שהשר החדש יחליט. ברצותו יכבד את החלטת השר שהתקבלה בתוקף סמכותו, וברצותו – ייזום מהפך.
בכך הציב היועמ"ש סימן שאלה נוסף לגבי עקרון רציפות הממשלה, שנקבע בחוק יסוד: הממשלה. הרציפות נקבעה, כעולה מדו"ח ועדת ברנזון בנושא זה, כדי להבטיח שבישראל לא תהיה ממשלת מעבר עם סמכויות מוגבלות, אלא "הממשלה היוצאת תמשיך במילוי תפקידיה עד שתיכון ממשלה חדשה". יוזמת היועמ"ש עלולה לייצר אי ודאות, שלא לומר אנרכיה. בעת פיצול תפקיד היועמ"ש צריך יהיה להבטיח שעקרון הרציפות יכובד.
לגופו של עניין אעיר כי התנהלותו של פרופ' גולדרייך, שחתם על קריאה לפרלמנט הגרמני להכיר בלגיטימיות של תנועת ה-BDS, הקוראת להחרמתה של מדינת ישראל באמצעות חרם כלכלי, חרם אקדמי וחרם תרבותי, ובנוסף קרא לאיחוד האירופי להפסיק שיתופי פעולה עם אוניברסיטת אריאל וחוקריה, סותרת את עקרון חופש הביטוי וגם את עקרון החופש האקדמי, שבשמם הוא מבקש לקבל להתכבד בקבלת הפרס. החרם פוגע בחופש המחקר של החוקרים שאת מחקריהם הוא דורש להחרים, לא על יסוד איכותם האקדמית שאותה הוא מסרב לבחון, אלא על יסוד דעותיו הפוליטיות. גם התמיכה בתנועת ה-BDS איננה חוסה תחת חופש הביטוי, מפני שהיא קריאה הכרוכה במעשה, והא ראיה שדמוקרטיות נאורות חוקקו חוקים המגבילים את פעילות התנועה, אותה הם רואים כאנטישמית, מבלי שהדבר ייחשב כפגיעה בחופש הביטוי.
מאחר שחברי ועדת השופטים נמנעו מלהידרש להתנהלות גולדרייך לבקשת השר, פעל השר גלנט כהלכה כשסירב לאשר את המלצת הוועדה. טענת הוועדה, כי הסמכות הסופית בידיה, אינה יכולה להתקבל. אילו התכוונו מחברי תקנון הפרס להפקיד את הסמכות המוחלטת בידי הוועדה, לא היה צורך באישור השר. החלטת הוועדה המקצועית התייחסה למעמדו האקדמי של המועמד. מנגד, מצופה מהשר, כשהוא מאשר את הענקת פרס ישראל המבטא את הוקרת המדינה לחוקר מצטיין, להכניס שיקולים רלוונטיים שאינם אקדמיים למארג השיקולים. בשאלת הגבולות של חופש הביטוי והחופש האקדמי, דעת הוועדה אינה טובה מדעת השר.
מטעמים אלה גם לא היה מקום להתערבות בג"ץ בהחלטת השר יואב גלנט. נותר רק לקוות שכעת, לאחר החלטת השרה שאשא ביטון, שאשררה את החלטת קודמה, שלא תהיה התערבות נוספת.
טליה איינהורן היא פרופסור למשפטים, וחברה קבועה באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
מאמר מעולה, כרגיל. תודה!
תסמכו על בגץ. הם יחליטו שמגיע לו הפרס. הוא גם יקבל בטח פרס בחו"ל מאיזו קרן של שונרי ישראל שבטוח יהודים הם אלו שמנהלים את הקרן הזו. כמו כל הפרסים שזוכים במאים ישראלים על סרטים שמשמיצים את ישראל
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”
מספיק שהבחירה לבגץ תהיה ע"י הציבור. רוצים כח? הציבור יתן למי שמגיע לו
מטעמים אלה גם לא היה מקום להתערבות בג"ץ בהחלטת השר יואב גלנט. ((((נותר רק לקוות))))) שכעת, לאחר החלטת השרה שאשא ביטון, שאשררה את החלטת קודמה, שלא תהיה התערבות נוספת.
_ לא צריך לקוות…. צריך ל_D9 את כל הבניין של אנטישמים האלו ולעמיד אותם לדין על בגידה.
ממש התגלמות של מפיסטו בעיני. מבט מלא רוע
השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…
יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.
כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
השמאל העביר את הכוח שלו לא רק לבג"צ אלא גם ליועץ המשפטי לממשלה ועוד…
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM
החל מדקה 16:26
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.
בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.
בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם, המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה ומצד שני, היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון קרוב תרבותית לקבוצה הזאת ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי – לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול.
הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו ובראש ובראשונה הציונות הדתית והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו, זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
ועיינו
יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית בה השופטים בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדה חשאית המתנהלת בלא נהלים כתובים, לפי קריטריונים לא ברורים, באמצעות מסלולים עוקפי ועדה סטטוטורית. יש לבטל את כל השיטה הזו.
את השופטים תבחרנה, כמו בכל העולם הדמוקרטי, אך ורק ממשלות ישראל המתחלפות ורק לאחר שימוע עומק בכנסת, במהלכו תובררנה עמדות המועמדים ויחסם לעם היהודי ולזכותו על ארצו, הקודמת לכל זכות אחרת.
מי שיש לו בעיה עם ההמנון או הדגל לא ישמש שופט במדינה היהודית.
יש לקבוע בחוק שהיועץ המשפטי לממשלה ייבחר אך ורק על ידי הממשלה, כראות עיניה ובהתאמה עם האידיאולוגיה הפוליטית שלה ולא יונחת כפי שקורה היום, כאחד מרשימה שבג"צ קובע.
יש לקבוע בחוק שהיועץ הינו אך ורק יועץ ואינו קובע דבר לגבי מדיניות הממשלה או מינוייה לתפקידים שונים – שכן כך מתבצעת אידיאולוגיה הלכה למעשה.
אהרון ברק הוא שקבע בפסיקה הזויה שעצות היועץ יחייבו את הממשלות ומאז שולט היועץ מטעם בג"צ על המדינה. יש לבטל את הפסיקה – שאינה מעוגנת בחקיקה כלשהי.
אשר לטענה שהפקדת סמכות המינויים במערכת המשפט בידי הכנסת תביא לפוליטיזציה פסולה של ההליך, התשובה היא פשוטה:
אם הכנסת כשירה לשרת כנציגת העם לצורך חקיקת חוקים שבכוחם אף לחייב כנסת עתידית, יהיה זה מופרך ואף מגוחך לטעון שהיא איננה כשירה לאשר את המינויים לאותו גוף אשר יפרש את החוקים שהיא חוקקה.
מנגנון דמוקרטי חדש לבחירת שופטים חיוני לא רק לשימור מעמדו של בית משפט החשוף לביקורת ציבורית גוברת. הוא אף ימלא תפקיד חשוב בחיזוק הדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
בין התופעות המסוכנות ביותר העלולות לאיים על משטר דמוקרטי בולטת התפתחותה של תחושה בקרב העם שדעתו אינה נחשבת, שאין לו כל שליטה על מושליו וכי אין טעם אפוא שייטול חלק בענייני ציבור.
השיטה הנוכחית למינוי השופטים בישראל מעודדת בדיוק את התפשטותה של מחלה זו, שכן המסר שלה הוא שאין להותיר בידי נציגיו הנבחרים של העם את ההחלטות החשובות ביותר ושמשום כך הרכב בתי המשפט חייב להיקבע בידי ועדה סגורה.
ממשלת "ימין" ממנה רדיקלים סמולנים חסרי כישורים לרמטכ"ל, נגיד הבנק, פרקליט המדינה.
ממש לא מדובר באליטה כי אם בכנופיה פיאודלית כמו בירדן, מצרים וסוריה.
ועיינו
השלטון בישראל ממש חטוף ונתון בתוך אחיזת צבת של כוחות אחרים לחלוטין מאלה שנבחרים בבחירות על ידי העם.
העם באמת בוחר בנציגיו בצורה דמוקרטית, אך נציגיו אלה, משהם מגיעים לעמדות השליטה, אינם יכולים להוציא אל הפועל את תוכניותיהם הפוליטיות, היות והשמאל שאיבד את השלטון ב- 1977 עקף את הדמוקרטיה, וחטף את השלטון במדינה באמצעות פטנטים וטריקים סמויים וכוחניים, שאין להם דוגמה בשום מקום דמוקרטי בעולם כולו.
אבקשכם לקרוא את התיאור הבא של המצב:
הקדמה
שרשור
שרשור האדם אחד המינים הנפוצים והמזיקים ביותר הוא שרשור האדם. מין של תולעת טפילית הנימנית עם העלוקות ועם תולעי הריסים. זו תולעת ארוכה מאד, מעל מטר אחד, המתמקמת במעי האדם בעזרת ראשה שגדלו כגודל ראש סיכה, ובו ארבעה כפתורי היצמדות וזר של קרסים, שבעזרתם נצמד השרשור לדופן המעי של האדם. פרקי גופו של השרשור, שמספרם יותר מאלף, אינם מכילים מעיים או איברי עיכול, שכן השרשור הטפיל סופג מן המעיים של האדם את המזון המעוכל בכל שטח גופו. גם איברי נשימה ומערכת דם אין לו, שכן בתוך מעי האדם אין אויר, והשרשור אינו נושם, אלא מפיק את האנרגיה שהוא זקוק לה באמצעות תהליכים ביוכימיים מסובכים .
מתקיימות 2 מדינות ישראל.
אחת שרואים, ובתוכה מתקיימת אחת שלא רואים.
יש אחת שנבחרת על ידי הציבור, ואחת שמתקיימת כטפיל סמוי, והיא הממשלה האמיתית ששולטת בפועל במדינה.
מתקיימות במציאות שתי מדינות ישראל. ישנה אחת שאנו בוחרים בממשלתה, וישנה עוד אחת שאת ממשלתה אנו לא בוחרים, והיא הקימה לה מוסדות מקבילים וסמויים, המתפקדים בצורה מקבילה למוסדות המדינה הגלוייה.
המדינה הסמוייה הטפילית שוכנת כמו שרשור ענק, חבוייה מעיני הציבור בתוך מעיה של המדינה הפונדקאית – היא המדינה האמיתית.
למדינה הטפילית יש כל הנדרש לניהול המדינה האמיתית בפועל, על פי צרכיה ודרכה.
היא מאפשרת למדינה האמיתית לתפקד כאילו היא המדינה היחידה, אך פועלת בעצם כמדינה היחידה הקיימת בפועל.
איך פועלת המדינה הטפילית הסמוייה?
כפי שלמדנו לדעת, ממשלת העל של מדינת ישראל הוא הבג"צ על שופטיו הנוכחיים, המחליטים מה תעשה ומה לא תעשה ממשלת ישראל.
ממשלת העל הבג"צית פועלת באמצעות שלוחתה הישירה בתוך קרבי הממשלה – היועץ המשפטי לממשלה, שהוראותיו מחייבות את הממשלה הנבחרת בישראל, ולשירותה של הממשלה הטפילית עומדים כל המוסדות המשפטיים הקיימים במדינה האמיתית, כאשר בתוך הפרקליטות ובכל המסדרונות הנחוצים לשם שליטה בפועל, מוברגים אנשי שלומה של ממשלת השרשור.
על מנת להוציא לפועל את מדיניותה של ממשלת השרשור, הוקמו אירגונים לא ממשלתיים רבים מספור, המתפקדים כמוציאים לפועל, והם מבצעים את החלטות ממשלת השרשור, והוקם המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון על הסטת המדינה האמיתית ממסלולה.
בראש מוסדות ממשלת השרשור עומדת הקרן לישראל החדשה, שנועדה לממן ולתמוך באירגוני הממשלה הטפילית.
הקרן לישראל החדשה הקימה אירגון ביצוע משלה הנקרא "שתי"ל", המנחה ומארגן את כל הזרועות של מוסדות הממשלה הטפילית הסמוייה.
ראשית כל במימון מאסיבי המתקבל כאיסוף תרומות עצום ממדים מגורמים עולמיים עויינים ובעלי אינטרס.
שנית, משמש אירגון שתי"ל זרוע ביצועית המנצחת על כל הפעילויות הנדרשות לממשלת העל הסמוייה, ולמדינה הטפילית שהיא מנהלת.
אירגון שתי"ל הוא הכתובת לכל האירגונים הלא ממשלתיים, בכל נושא שנעלה על דעתנו.
הוא הקים את כל הרשת הענקית של אירגונים, המטפלים בעינייני דת, חינוך, הגירה לא חוקית, בדואים, אירגוני נשים פמיניסטיים שהשראה קומוניסטית עומדת מאחוריהם, ועוד…
אלה האירגונים העובדים בשקט, בביטחה ובאין מפריע, על שינוי פני המדינה וחיסולה כמדינה יהודית.
אם יימשך המצב המתנהל כרגע, נקום בוקר אחד ונגלה שהמדינה נגנבה מאיתנו על ידי המדינה הטפילית.
המדינה הטפילית, שוכנת בתוך המעיים של המדינה האמיתית, ומוצצת את לשדה וכוחה מבפנים, מבלי שהמדינה האמיתית שבמעיה נמצא השרשור, יכולה לפגוע בשרשור החבוי במעיה.
כיוון שהמדינה הטפילית פועלת במרץ על מנת להקים מדינה פלשתינית נוספת על זו שהוקמה ב-1922 בירדן, הפעם – בשטח בין הים והירדן, וכיוון שהמדינה האמיתית אינה מעוניינת בהקמת מדינה כזו, בשל ניסיונה המר בעשרים השנים האחרונות, החליטה המדינה השרשורית לפעול על דעת עצמה למרות שאינה מייצגת איש במדינה האמיתית.
על מנת להתגבר על אי המוכנות והרצון של המדינה האמיתית לבצע מהלך בלתי הפיך והרסני זה, החליטה המדינה הטפילית לפעול בעורמה, ולהקים מדינה זו על אפה וחמתה של המדינה המתנגדת, תוך שימוש באמצעים לא מקובלים.
דהיינו, הפעלת כוחות חיצוניים חזקים ואלימים על המדינה האמיתית, תוך הדרכתם המדוייקת כיצד לפעול מבחוץ, ובו זמנית מפעילה המדינה הטפילית כוחות פנימיים שונים, המדריכים את הערבים בבניית מדינה, כלכלה, מוסדות לאומיים, צבא מאומן ומיומן, ומשטרה.
המוח מאחורי הקמת המדינה הערבית ביהודה ושומרון בניגוד לרצון המדינה האמיתית, הוא של המנהיגים היהודים של המדינה הטפילית.
למדינה טפילית זו צבאות משלה, כמו אירגוני שלום עכשיו, קו לעובד, האנרכיסטים ודומיהם המבצעים את פקודותיה ונלחמים על הוצאה לפועל של מטרותיה, וכמובן כמו מכון השלום של פרס, אהוד ברק, ואנשים רבים המאיישים נקודות שליטה במדינה הפונדקאית.
המדינה הסמוייה הטפילית, כופה אם כך דה פקטו את מדיניותה המדינה האמיתית, מדיניות השואפת להקמת מדינה ערבית שתשב על על הרי שומרון ויהודה, בלב השטח, ותתצפת עלינו.
הכל מתבצע באמצעות הפעלת העולם כמכשיר לחץ וכפיה סדיסטיים על המדיניות של המדינה האמיתית.
לשם כך הקימה המדינה הטפילית מנגנוני חו"ל – כמו ג'יסטריט למשל, הקורא יום ולילה להקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש, והמעביר ביקורת הרסנית על מדינת ישראל היהודית, וקורא לכל העולם לעשות כך, וגם לפעול כך באמצעות חרמות שונים ומשונים.
ג'יסטריט קורא לכוחות חיצוניים לפעול בשיטות שונות ובדרכים מגוונות ו"חדשניות" כביכול, על מנת לכפות על המדינה האמיתית את החלטתם הנחושה של מנהיגי המדינה הטפילית, שהוציאו כבר לדרך את הקמת המדינה הערבית בקירבה של מדינת ישראל.
הנה איך מתנהלות 2 מדינות ישראל, שהן דבר והיפוכו.
שתי אוייבות בנפש.
קיומה ורווחתה של מדינת השרשור, תהרוג את מדינת ישראל הפונדקאית.
כמו שרשור החי בתוך גוף חי, זולל את המזון של הגוף החי, ומצמית אותו לאט, מפריש בתוכו רעלים וצואה, הורס את הגוף החי המארח, אך נסתר מן העין, כך מסתתרת ומתקיימת בעוז לא נתפש בתוך מדינת ישראל הרשמית כביכול, מדינת ישראל שניה, עיקרית,מחליטה, מלאה, מתפקדת, וטפילית והרסנית לחלוטין לפונדקאי שלה.
מדינת ישראל חייבת לחסל את השרשור אם היא רוצה להמשיך לחיות.
או הוא או היא.
ועיינו
מה זה הסיפור של לשלוח צבא (חיילים בשירות חובה) להיכנס לאנשים הביתה באמצע הלילה בלי הסכמתם וללא צו שופט, להכריח אותם להצטלם עבור מאגר מידע ביומטרי כולל ילדים קטינים,
ועוד להגיד צ'יז ?
איך מצדיקים מצד אחד עמדה ליברלית של החופש האקדמי של חוקרי האוניברסיטה של אריאל ומצד שני רמיסת העקרון המשפטי שקיים מאז המאגנה חארטה שביתו של האדם הוא מבצרו ?
אם שר צריך לחתום על מיסמך כדי לאשר מעשה וזה מה שגורם לדבר להעשות, אז הוא אחרון ולפי החלטתו יקרו דברים בגץ לא מעליו. ואן השרים צרכים להיות חזקים כי אין לבגץ יכולת לאכוף. הם יכולים גם להחליט בממשלה וכדאי שיעשו את זה שהיועץ רק מיעץ ולא קובע ואם הוא הציג תשובה בבגץ בניגוד לעמדת הממשלה אז ההליך לא תקין ולא חוקי והם פטורים ולקיים צו כזה. זו עוד דרך לאיפוס בגץ