"משבר אקלים"? עובדים עליכם בעיניים

"הוד מעלתכם, גבירותיי ורבותיי, הטבע כועס.

ואנחנו משטים בעצמנו אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לשטות בטבע.

כי הטבע תמיד מכה בחזרה.

סביב העולם, הטבע מכה בחזרה בזעם".

(מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרז, בנאום לרגל פסגת האקלים של האו"ם, 2019)

 

הטבע כועס עלינו, כך מוסרים לנו פעילי אקלים ופוליטיקאים למיניהם. הוא כועס כי השתמשנו בדלקי מאובנים, וזה חטא. ולכן אנחנו מביאים על עצמנו את אסוננו. משבר האקלים מכה בכל כוחו, והדרך היחידה לגאולה היא להתנתק מן החטא ולעבור לטוהר של הדלקים הנקיים. רק כך נוכל להיוושע.

כך מנסה לשכנע אותנו גם פרנקי הדינוזאור. בסרטון שהפיק האו"ם לקראת ועידת האקלים בגלזגו 2021, או בשמה הרשמי COP 26, רואים אותו נכנס בצעדים מהדהדים לאולם הוועידה הכללית של האו"ם, ואומר: "להיכחד זה דבר רע. להכחיד את עצמכם – זה הדבר הכי מגוחך ששמעתי בשבעים מיליון השנים האחרונות. לפחות לנו היה אסטרואיד. מה התירוץ שלכם?".

פרנקי מאשים את האנושות בכך שהיא מוציאה מאות מיליארדים כל שנה כסובסידיות על דלקים מאובנים, ומשווה את זה לתמיכה במטאורים ענקיים. "תחשבו על כל הדברים האחרים שאתם יכולים לעשות עם הכסף הזה", ממשיך הדינוזאור של האו"ם. "בכל העולם אנשים חיים בעוני. לא נראה לכם שלעזור להם יהיה יותר הגיוני מ-לא יודע, לשלם מכיסכם כדי להביא את קץ האנושות שלכם?".

ואם חשבתם שאיום בהכחדת המין האנושי, לא פחות, נראה כמו הגזמה קלה, מה תאמרו על העיתונאים והפעילים השונים שכתבו על "הצלת כדור הארץ" בכבודו ובעצמו? כך למשל בשער עיתון ידיעות אחרונות, ערב הוועידה, הופיעה שריפה בוערת וכותרת ענק: "להציל את הכדור", ולצידה הכיתוב "אסון האקלים".

בדרך להכחדה? הייתם מתים

האם האנושות בדרך להכחדה עצמית? אם לשפוט לפי המדע: בשום פנים ואופן לא. אפילו לא בכיוון היפותטי. אסטרואיד גדול אכן עלול להגיע ולמחות את האנושות (מדענים העריכו לאחרונה את הסבירות שהאסטרואיד בֶּנּוּ יפגע בכדור הארץ ב-300 השנה הקרובות כ-1 ל-1,750), אבל על זה האו"ם לא מכנס ועידות בינלאומיות.

בכל הנוגע לשינוי האקלים, אנחנו לא צריכים להתאמץ יותר מדי. דוח מושקע של אלפי מדענים בדיוק הושק לאחרונה, עם תחזיות מתונות עד גבה-גליות לגבי עתיד האקלים, בהתבסס על מיטב המחקרים בנושא. בדוח בן ה-3,949 עמודים, בוודאי תתעודדו לדעת, אין זכר כלל לאפשרות היפותטית של הכחדה, כולל בתרחישי הקיצון הכי קיצוניים. קצת מוזר שמפיקי הסרטון של האו"ם לא הכירו את הדוח הזה, משום שזה דוח של האו"ם בעצמו: שמו הוא IPCC AR6, או בעברית: "דוח ההערכה השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים" – גוף שהוקם על ידי ארגון האומות המאוחדות.

טוב, בסדר, אנחנו לא בדרך להכחדה. אבל גם אין דינוזאורים מדברים. ברור שזה רק משל, שנועד לעורר אותנו לפעולה ולהמחיש שהמצב חמור. מה עומד לקרות? נו אתם יודעים, שריפות ענק, מצבי מזג אוויר קיצוניים שילכו ויתגברו, עליית פני הים, המסת קרחונים, עליית חומציות האוקיינוסים, התגברות עוצמת הוריקנים, מִדבור, בצורות, שיטפונות, גלי חום ומה לא. קטסטרופה, והכול בגללנו. אנחנו פולטים יותר פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים, הם נשארים באטמוספירה, האקלים מתחמם, ואלה התוצאות. הכול רשום בדוח ה-IPCC, 3,949 עמודים, מוזמנים לקרוא.

בהלה חסרת ביסוס מדעי

אלא שאם תקראו בעיון את הכתבות המפחידות – שבינינו, הן כמעט כל הכתבות – תגלו שהן מתבססות על התרחיש הקיצוני ביותר של מחברי הדוח, תרחיש המכונה RCP8.5 (או בצורתו המעודכנת יותר: SSP5-8.5), ולפיו צפויה עלייה של כ-3 מעלות צלזיוס מעל הרמה הנוכחית, ועלייה של פני הים של בערך 70 ס"מ. [אגב, אם תקראו בדוח תראו שהם מדברים על 4.4 מעלות ו-90 ס"מ, אבל זה כי נקודת הייחוס שלהם הוא הטמפרטורה לפני מאה ועשרים שנה. טריק נחמד מתוך סדרת טריקים קטנים שאולי נועדו גם להביא אותנו להיבהל יותר.]

גם התרחיש הקיצוני הזה לא מספיק קיצוני ומבהיל, ולכן בעיתונות תראו לא מעט כתבות על אפשרויות היפותטיות של עלייה של פני הים ב-2, 3, ו-4 מטרים בתוך עשרות שנים – אפשרויות שבאמת נראות מפחידות, אבל תלושות לגמרי מן המציאות ומן ההערכות במיינסטרים המדעי.

נחזור לתרחיש RCP8.5. התרחיש הזה כונה פעם על ידי כמה ממחברי הדוחות, וכמובן על ידי עיתונאים ושאר מובילי דעת קהל, בשם תרחיש "עסקים כרגיל" (BAU): כלומר, מה שיקרה אילו לא נעשה דבר. אלא שלאורך השנים הלכה וגברה הביקורת בקהילה המדעית על הכינוי הזה, ועל עצם השימוש בתרחיש כברירת מחדל. בשנת 2020 פורסם בכתב העת Nature מאמר שיצא נגד השימוש בתרחיש הזה, והדגיש שהוא מניח בין היתר שימוש גלובלי בפחם ברמה של פי 5 מהרמה הנוכחית עד סוף המאה, בעוד שמסלול האנרגיה היום, בדגש על גז טבעי ואנרגיות אחרות, שונה לגמרי, וייתכן שהגענו לשיא צריכת הפחם כבר ב-2013. בדוח האחרון של האו"ם קיבלו המדענים את הדברים, וכינו במפורש את התרחיש כ"לא סביר". זה לא הפריע להם להשתמש בו בכל זאת, וגם לא הפריע ליוצרי האטלס האינטראקטיבי של הדו"ח להשאיר אותו כברירת המחדל. מקרה? תחליטו אתם.

התחממות גלובלית – מה שידוע ומה שלא

האם הפעילות הכלכלית האנושית תורמת במידה רבה להתחממות? רוב המדענים סבורים שהדבר אכן כך. אפקט החממה הוא אפקט מוכח שאין מי שחולק עליו, וגם אין חולק על כך שהאדם פולט גזי חממה לאטמוספירה. אבל מכאן ואילך הדברים מסתבכים. עד כמה תורם האדם להתחממות? זו שאלה שנמצאת עדיין בחוסר ודאות גדולה, למרות עשרות שנים של מחקר נמרץ במימון עתק. זאת, בין השאר משום שמדובר במערכת כאוטית עם גורמים רבים שמשפיעים על התמונה, החל בעננות, דרך חלקיקים באוויר (אירוסולים), וכלה בקליטת הפחמן הדו-חמצני על ידי הצמחייה ועל ידי האוקיינוסים.

השאלה הזאת, המכונה "רגישות אקלימית", מסתכמת בשאלה הפשוטה: בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה הממוצעת העולמית במקרה של הכפלת ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה? אי-אז בראשית מחקרי האקלים הבינלאומיים נקבע טווח הרגישות האקלימית בין 1.5 ל-4.5 מעלות צלזיוס – פער משמעותי מאוד. הפער הזה נשאר כמו שהוא במשך עשורים רבים, ורק בדוח ה-IPCC האחרון הוא צומצם מעט, לטווח שבין 2.5 ל-4 מעלות.

ההתחממות – הדבש לצד העוקץ

התחממות גורמת לבעיות, זה די ברור. אבל המחשבה כאילו יש לכדור הארץ טמפרטורה אידיאלית שלגמרי במקרה אנחנו נמצאים בה, משונה למדי, בפרט לאור הידיעה שבעבר היו תקופות חמות יותר בכדור הארץ, ודווקא אז האדם שגשג: התקופה הרומית הייתה חמה למדי, וכך גם תקופת ימי הביניים החמים. יש ויכוח מדעי ער בשאלה האם ההתחממות אז הייתה מקומית או עולמית, אבל הדבר מערער בכל מקרה את הטענה שבהכרח חם יותר שווה רע יותר.

האם ההתחממות גורם רק לצרות? המעיין בדוחות של האו"ם עלול לחשוב שכך הוא, כי בכך הם מתמקדים, אבל ברור שהדבר אינו נכון. התחממות באזור רוסיה, קנדה ואלסקה, תועיל להן ולעולם כולו בהפשרה מסיבית של קרקעות שעד כה לא היו ראויות לגידול חקלאי ולמגורים. גם צפון אירופה הקפואה תיהנה מהתחממות שכזאת – ויש לזכור שההתחממות הגלובלית אינה שווה, אלא היא גדולה יותר סמוך לקטבים ומתונה יותר באזור הקו המשווה, כלומר התועלת (לתושבי האזורים הסמוכים יותר לקטבים) גדולה יותר מן הנזק (לתושבים הסמוכים יותר לקו המשווה).

התחממות גלובלית והפשרה בקטבים פירושה גם הפשרת נתיבי שיט בקוטב, דבר שיוכל לקצר משמעותית את מסלולי אוניות המסחר (ובתורו יפחית פליטות פחמן), וכן מציאת מחצבי טבע שכרגע קשה להגיע אליהם.

התחממות גורמת גם לפחות גלי קור, ולעוצמה פחותה שלהם (עיינו בדוח האחרון של האו"ם, עמ' 2889). מה גורם ליותר תמותה, גלי קור או גלי חום? יש הסבורים שקור גורם לתמותה רבה בהרבה, ולכן צמצום בגלי הקור חוסך יותר חיים מאשר עלייה בגלי החום. אחרים בטוחים פחות, אבל כשמציגים רק צד אחד של התמונה (גלי חום, הצילו!) במקום להציג את שני הצדדים, הדברים נראים יותר כתעמולה ופחות כמדע.

אל דאגה: האדם מסתגל

עליית פני הים הוצגה כצרות, אבל ברוב המדינות, ובכלל זה בישראל, עלייה מתונה של 30-70 ס"מ במאה שנה, שהיא העלייה החזויה, לא תורגש כמעט בכלל (האם שמתם לב שפני הים עלו במאה השנה האחרונות ב-20 ס"מ?), ובמקומות אחרים היא תספק זמן רחב להגיב ולהתמודד, אם זה בבניית סכרים, או במעבר תושבים, ועוד. בכתבות שונות הוצגה תמונה מבהילה מתוך מחקר שהעלה שעליית פני הים תוביל עד 2050 להצפה של מקום מושבם של מאות מיליוני אנשים; רק באותיות קטנות נכתב שהמפות שהוצגו אינן מתחשבות בהגנות חופיות והן מבוססות על גובה פני הקרקע ולא על מודלים של הצפות. במילים אחרות, הכתבות (ואולי גם המחקר עצמו) נערכו כדי להפיץ תבהלה ולא כדי לספק מידע אמין. בפועל, רוב המקומות באזורים האלה נמצאים כבר עכשיו מתחת לקו המים, אלא שיש להם הגנות חופיות. האם ידעתם שרוב הולנד נמצאת מתחת לקו הגאות של המים? שמיליון אנשים בלונדון חיים מתחת לקו הזה? כל זמן שהמים לא מגיעים לשם בפועל, אין לכך משמעות.

במאמר שפורסם לאחרונה הוערך הנזק לתמ"ג העולמי מעליית פני הים עד שנת 2200 כבין 0.14% ל-4.5% בלי התחשבות בהתאמות אנושיות. עם התחשבות בהתאמות ובהתמודדות האנושית, שבוודאי תקרה, הנזק הממוצע צונח ל-0.19%. מכה קלה בכנף.

כך גם אם מחשבים את הנזק הכלכלי הכללי מהתחממות גלובלית. זהו נושא סבוך מאוד וקשה מאוד לאמוד אותו, כי מודלים כלכליים הם דבר מאוד רעוע, ומודלים אקלימיים אינם טובים יותר, אבל כלכלנים עשו מאמץ לנסות לפחות לתת סדר גודל של הנזק הכלכלי משינוי אקלים, לפי הנתונים שניתנים על ידי חוקרי האקלים. במאמר אחר העריכו החוקרים שבלי תגובה של בני האדם לשינויים (הנחה שבוודאי אינה נכונה, כי אנחנו מגיבים לשינויים), הנזק עד 2100 יהיה של 7.2 אחוז לתמ"ג העולמי – בהינתן תרחיש RCP8.5, של עלייה של 0.04 מעלות בשנה. זוכרים את התרחיש הזה? זה התרחיש שנקבע כבר שאיננו סביר בכלל.

החוקרים כוללים במאמרם סקירה של מחקרים אחרים שעסקו בנושא, וממנה עולה שרוב המחקרים מעריכים את הנזק הכלכלי הגלובלי בפחות מ-5% לתמ"ג בהינתן עלייה של 2-3 מעלות. ביניהם המודל של חתן פרס נובל לכלכלה, ויליאם נורדהאוס, שזכה בפרס בין השאר על עבודתו החלוצית בנושא כלכלת האקלים. רק לשם המחשה, יש לדעת שבמודל של נורדהאוס נוסף פקטור של 25% על הנזקים הצפויים, כדי לכסות את כל הנזקים שאינם ידועים לנו; והתוצאה של הנזק החזוי לשיטתו לתמ"ג העולמי הוא סביב 3% עד סוף המאה.

כדי לשים את הדברים בפרופורציה עלינו להבין שהתרחישים המנבאים עלייה גדולה בטמפרטורה צופים גם צמיחה כלכלית אדירה, שהיא זאת שתזין את העלייה בפליטות הפחמן. כלומר הצפי הוא לנזק של פחות מ-5% לתמ"ג העולמי, בעוד העלייה עצמה צפויה להיות בשיעור של כ-435%. זה סדר הגודל. כאמור יכול להיות שנטעה בענק והצמיחה תהיה בשיעור קטן בהרבה – אבל אז גם התרומה שלנו להתחממות תהיה קטנה יותר, בהכרח. זאת מעבר לכך שהעולם הולך ועובר מפחם לגז, שהיא אנרגיה נקייה בהרבה ופולטת הרבה פחות פחמן ומזהמים אחרים. ואת האנרגיה הזאת רוצים האקטיביסטים להשאיר באדמה. לכו תבינו.

הטבע בסדר גמור, תודה ששאלתם

כל זה לגבי האדם. מה לגבי אמא אדמה? הטבע האהוב? אותו אי אפשר למדוד בתמ"ג, הלא כן? ובכן ראשית עלינו לזכור שלטבע לא אכפת. כדור הארץ יכול להיות כמו נוגה, מבחינת הטבע זה אותו דבר בדיוק. הסיבה היחידה שאנחנו דואגים לטבע היא משום שאנחנו דואגים לטבע. אנחנו רוצים לחיות בעולם רבגוני, מלבלב וצומח. אבל הדגש הוא על בני האדם, ומשם אנחנו יוצאים.

אם כן בואו נצא. אנחנו דואגים לדובי הקוטב, נכון? בעבר, דוב הקוטב הרעב והמסכן, צף על גבי פיסת קרח, דגמן את ההתחממות הגלובלית, וכבש ב-2006 את השער הראשי במגזין "טיים", לצד הכותרת "Be worried, be very worried" (אחיו הגיע לשם גם בספטמבר 2000, עם הכיתוב "דוב הקוטב הזה בסכנה, וכך גם אתם"). בפועל, התברר שאוכלוסיית דובי הקוטב משגשגת באופן חסר תקדים, בין השאר בעקבות חוקים לאיסור על ציד שלהם – איסור השנוי במחלוקת כשלעצמו. דוב הקוטב אינו נחשב כמין בסכנת הכחדה, בשונה ממינים רבים אחרים. הדוב המסכן שצולם היה אולי חולה, או סבל מכל מיני סיבות, כמו שהודתה הצלמת שצילמה אותו, והקשר שלו להתחממות הגלובלית אינו באמת קיים.

ובאמת, מה לגבי הכחדת מינים? האם ההתחממות אינה נושאת בכנפיה את "ההכחדה השישית"? העובדות אינן מרמזות בכיוון הזה. ב-500 השנה האחרונות ידוע על כ-900 מינים שנכחדו, רובם עקב פעולות האדם שאינן קשורות להתחממות אקלים, כמו כניסה לאיים שלא הכירו את האדם. רק מין אחד שנכחד משויך לשינוי האקלים – סוג מסוים של מכרסם קטן שחי בשונית ברמבל ליד אוסטרליה, והוכרז כנכחד בשנת 2019. כך שאם אנחנו דואגים להכחדת מינים, כדאי לשים לב לגורמים הרבה יותר ברורים לה. כדי לשמור על מינים בסכנת הכחדה עלינו לעשות פעולות אחרות לגמרי מאשר להתקין טורבינות רוח, שדווקא עלולות לתרום להכחדת ציפורים גדולות ומינים של חרקים.

גם בכל הנוגע לצמחייה יש חדשות טובות: העולם היום הולך ונעשה ירוק יותר, כך עולה ממפות שפורסמו על ידי נאס"א. זאת חלקית בשל נטיעת עצים מוגברת בסין וגידולים בהודו, וחלקית בזכות הפחמן הדו-חמצני. כן, אותו גז שתורם לאפקט החממה, פועל כדשן על הצמחים ותורם לגידול שלהם. זה, בתורו, תורם למיתון של העלייה בהתחממות פני שטח כדור הארץ.

גם באשר לחומציות האוקיינוסים והתפוררות האלמוגים המצב אינו קטסטרופלי. כך לדוגמה שונית המחסום הגדולה באוסטרליה משתקמת לאחרונה, מה שמגלה שוב שהנבואות השחורות אינן עולות בקנה אחד עם המציאות.

חשוב לשים לב: נבואות זעם יש הרבה, וקל להנפיק תחזיות קודרות, במיוחד עם סיוג ש"זה רק תרחיש אפשרי", מה שלא מאפשר לסתור את הנבואה בכלל. ועיתונאים, ולפעמים גם חוקרים, אוהבים את תרחישי הקיצון האלה. אבל אם מסתכלים על המציאות בפועל – לא רואים שום דבר הקרוב להיות משברי.

לא, אין משבר אקלים

שינוי האקלים נושא עמו גם נזקים, אבל האם יש "משבר אקלים"? אין לזה שום זכר. למעשה, אם תבדקו בדוח האחרון של האו"ם תגלו שהמושג הזה אינו מופיע בו, אלא רק בהערה האומרת שעיתונים מסוימים נוהגים להשתמש בביטויים כמו "משבר אקלים", "מצב חירום אקלימי" וכיוצא בהם.

"משבר" אינה מילה מדעית, אבל היא דווקא מופיעה בדוח בהקשרים אחרים, כגון לגבי משבר המים בקייפטאון שבדרום אפריקה, שהיה אכן משבר של ממש. הוא מובא בדוח בהקשר אקלימי, אבל הוא נבע בעיקר מניהול מים כושל על ידי הרשויות, מה שחזר על עצמו שוב ושוב גם במשברים אחרים, כגון השריפות בקליפורניה שגדלו בין היתר בגלל מדיניות גרועה וחוסר רצון לדלל יערות באופן שיצמצם שריפות כאלה, ההצפות בנהריה שנבעו מתשתיות לא תואמות לגשמים, ועוד. את ההבדל הדרמטי בין מוכנות לבין אי-מוכנות ניתן להמחיש בפער שבין הוריקן קתרינה, שהכה בניו-אורלינס בשנת 2005 וגבה את חייהם של 1,836 בני אדם, לבין הוריקן איידה שפגע במקום קרוב מאוד לשם, לאחר שהעיר הכינה הגנות נאותות מפני הוריקנים, והביא להרוגים בודדים בלבד (ביניהם אדם שנטרף על ידי אליגטור כשהלך במים שההוריקן הציף).

מסבסדים דלקי מאובנים?

בואו נחזור לדינוזאור החביב מהאו"ם. הוא מאשים אותנו בכך שאנחנו מסבסדים דלקי מאובנים, זאת בקנה אחד עם ראש סוכנות הפיתוח של האו"ם, שאמר שהאנושות מסבסדת דלקי מאובנים בסדר גודל של 320 מיליארד דולר בשנה. זה קצת מוזר, לא? לפחות כאן בישראל, אנחנו משלמים מס כבד מאוד על הדלק – מס הפחמן מהכבדים במדינות העולם. וגם במדינות אחרות יש מס על הדלק, ובוודאי שאין סבסוד משמעותי. מה קורה כאן? ובכן אם צוללים לנתונים שעליהם הסתמכו הדינוזאור וראש סוכנות הפיתוח הנ"ל – דוח סוכנות האנרגיה העולמית – מתברר שאכן יש סבסוד, אבל הנה רשימת עשר המדינות המסבסדות הכבדות: איראן, סין, הודו, ערב הסעודית, רוסיה, אלג'יריה, מצרים, אינדונזיה, איחוד האמירויות וונצואלה. גם בהמשך הרשימה לא תמצאו מדינה מערבית אחת. כלומר כשהאו"ם מאשים אותנו שאנחנו מסבסדים את דלקי המאובנים, הוא מדבר באנגלית (ובעברית) אבל משתמש בנתונים האמורים לעניין דוברי פרסית, סינית, הינדית/הינגליש, ערבית ורוסית. נשמע כמו הטעיה קלה, לא?

במקומות אחרים נוטים לדבר על סבסוד של דלקי מאובנים ולנפח אותו כהלכה עם דברים כמו אי-מיסוי-כהוגן. כלומר, אם מדינה לא מיסתה את הדלק באופן שלטעמו של המחשב יכליל את הנזק שלו, זה נחשב "סבסוד" שלו. כל זה נועד כנראה כדי להפנות את הזרקור מן הדבר המדאיג באמת, והוא הסבסוד הכבד של האנרגיות המתחדשות, או בכינוי המדויק יותר שלהן, כמו שנראה בהמשך: האנרגיות הלא-אמינות.

סכנות האנרגיה המתחדשת

כי המדינות מסבסדות אנרגיות לא-אמינות. בכבדות רבה מאוד. בין 2010 ל-2019 הסבסוד של האנרגיה המתחדשת עמד על 2.5 טריליון דולר, סכום עתק שהושקע בהקמת טורבינות רוח ופאנלים סולריים לאורך ולרוחב אירופה וארה"ב. התוצאה מצד האקלים? כלום ושום דבר. האו"ם עצמו קרא לעשור הזה "עשור אבוד". בדוח של סוכנות האנרגיה הבינלאומית עלה כי בעוד שיעור האנרגיה המתחדשת המודרנית עלה בין 2009 ל-2019 מ-8.7% ל-11.2%, שיעור דלקי המאובנים מכלל האנרגיה נותר ללא שינוי, כלומר גדל בפועל עקב הגידול באנרגיה.

מדוע קראתי לסבסוד הזה "מדאיג"? ראשית, משום שכאמור מדובר בכסף שבוזבז ללא תוחלת: שיעור הפליטות האנושיות המשיך לעלות, וריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה עלה גם הוא באותו קצב. שנית, משום שאנרגיית רוח ושמש היא אנרגיה בעייתית מאוד להסתמך עליה כמקור ראשי, ממגוון סיבות, אבל הסיבה העיקרית היא שהיא אינה אמינה. הדבר החשוב ביותר באנרגיה הוא שניתן יהיה להפיק אותה לפי דרישה: אם אתה בית חולים ובאמצע ניתוח, אינך רוצה שענן שעובר מעליו יפסיק את אספקת החשמל באופן פתאומי. שמש אינה זורחת בלילה (נכון לעכשיו לפחות), והרוח לא תמיד נושבת כשאנחנו רוצים. בקיץ האחרון חוותה אירופה "קיץ חסר רוח" שהרים תרומה משלו למשבר האנרגיה החריף התוקף אותה כיום. אירופה היא אזהרה לכולנו, כאשר היא סגרה כורים גרעיניים וסירבה לפתח מקורות אנרגיה אמינים, ורדפה אחרי רוח ושמש. כיום היא נמצאת בעליית מחירי אנרגיה חדה, ואלפי קשישים עלולים לקפוא מקור באין כסף לשלם את מחיר החשמל, או אם יחוו ניתוקי חשמל עקב הידרדרות יציבות המערכת.

"צריך לעשות משהו!"

הבדיחה העגומה הולכת ומחריפה כשאנחנו נתקלים באקטיביזם המקומי. אם ראינו שגם פעולה גלובלית של מדינות מערביות ענקיות לא תרמה משהו לאקלים, הנה קמים לנו פעילים ונבחרי ציבור מקומיים ודורשים שאנחנו "נקטין את חתימת הרגל הפחמנית שלנו", נאפס את פליטות הפחמן עד 2050, ועוד שלל דרישות מופרכות. ישראל, נזכיר, פולטת פחמן בסדר גודל של 0.18% מכלל הפליטות העולמיות, כלומר גם אם ישראל תימחה כליל מעל פני האדמה האקלים לא ירגיש בזה בכלל. אבל הם רוצים "לעשות".

"אבל", תאמרו לי, "אם כל אחד יגידו שהוא קטן מכדי לפעול, לא יקרה כלום!". אולי – אבל גם אם כל מיני מדינות זעירות יבזבזו הון עתק "כי צריך לפעול", גם אז לא יקרה כלום לטובה. אבל כן יקרה לרעה. ומבין שתי האפשרויות, ברור מה עדיף.

עלינו להבין שלהחלטות שלנו יש עלות ולא רק תועלת. ואם נחליט "להשאיר את הגז באדמה", או לסבסד בכבדות אנרגיה סולרית או אנרגיית רוח, או להוציא המון כספים בצורות אחרות, התועלת לאקלים הגלובלי תהיה לא מדידה בעליל. אבל הנזק יורגש היטב: כבר עכשיו חשבון החשמל שלנו עלה משמעותית בגלל סבסוד האנרגיות הלא-אמינות, והוא צפוי לעלות עוד יותר. ובאירופה, במדינות שהשקיעו הון תועפות בסבסוד אנרגיית רוח ושמש, מחיר החשמל הכפיל את עצמו – בגרמניה, בדנמרק ובמדינות אחרות. יש לכך השפעה מיידית על היכולת שלנו להתגונן מפני האקלים, בעוד התועלת, כאמור, היא אפסית.

ההימור הסביבתני של פסקל

ולבסוף כדאי להתייחס לטיעון המועלה תדיר, האומר כדלהלן: נכון, הסבירות שתהיה קטסטרופה ענקית הוא קטן. אבל אם תהיה קטסטרופה כזאת, היא תהיה כל כך חמורה, שצריך לעשות הכול כדי למנוע אותה. כלומר, שווה לשמוע לתבהלנים, ולהיערך לתרחיש הגרוע ביותר, פשוט כי אם הוא אכן יקרה, אנחנו בצרות צרורות.

הטיעון הזה מזכיר מאוד את "ההימור של פסקל", שהשתמש בו כדי להוכיח את הצורך להיות נוצרי טוב גם אל מול ספקות באמונה: אם הנצרות צודקת, כך פסקל, הרי באורח חיים נוצרי אנחנו משלמים מחיר קטן בעולם הזה אבל זוכים לשכר נצח בעולם הבא. אם הנצרות טועה, נשלם את המחיר בעולם הזה בלי לזכות לקרן הקיימת לעולם הבא. לאידך גיסא, אם לא נשמור את דברי הנצרות, הרי במקרה שהנצרות טועה נרוויח קצת בעולם הזה ואפס בעולם הבא, ואילו במקרה שהנצרות צודקת אנחנו נהיה נידונים לעד ולנצח נצחים בתופת איומה. בכל מקרה של ספק סביר שכזה, ברור שהגיוני לבחור להיות נוצרי טוב, רק למקרה שיתברר שאכן צודקים ישוע, פאולוס, ושאר שליחיו וממשיכיו עלי אדמות.

ההימור של פסקל נשמע טוב אבל לא משכנע לפחות את היהודים ושאר הלא-נוצרים, ומסיבה טובה. הרי יכול להיות שהנצרות טועה אבל היהדות (למשל) צודקת, ואז העונש הנצחי יהיה דווקא למי שיתנצר. כלומר, פסקל הציב לנו דיכוטומיה שגויה: בין להיות נוצרי לבין להיות לא-נוצרי, ובין אלוהים נוצרי לבין חוסר באל בכלל, בעוד התמונה מורכבת בהרבה. אולי גם האלוהים אינו אוהב מי שעובד אותו מתוך חישובים סטטיסטיים קרים? וכן הלאה.

אם נלמד מכאן להימור הסביבתני, נבין עד כמה הדברים בעייתיים. הרי אם אנחנו מדברים על סיכויים מזעריים, יש גם סיכויים מזעריים שההיערכות המוגזמת לשינוי האקלים תגרום לשרשרת תגובות שתביא עלינו קטסטרופה לא צפויה. כך לדוגמה במסגרת ההסכמות למלחמה בהידלדלות שכבת האוזון, הוחלפו גזי ה-CFC במזגנים בגזים מסוג HFC – אבל אלה התבררו כתורמים לאפקט החממה.

יש המדמים את הדברים לביטוח: אנחנו מוכנים לשלם מחיר קבוע מסוים, כדי להגן על עצמנו מפני קטסטרופה עתידית שסיכוייה קטנים. אבל היא הנותנת: אם מחיר הביטוח גבוה מדי, ואם יש יותר מדי אותיות קטנות כך שהוא לא ייגבה לעולם, לא נרכוש את הביטוח. וזה בדיוק המצב בתחום הניסיון לשינוי האקלים ("מיטיגציה"): מושקע הון עתק מצד אחד, ומוטלות רגולציות כבדות מצד שני, בעוד התועלת האקלימית היא אפס מאופס. אנחנו חותמים על חוזה ביטוח יקר מאוד, כשחברת הביטוח אינה קיימת בכלל. האם זו עסקה טובה?

גרף מקל ההוקי של הקִדמה האנושית

תבהלני-אקלים אוהבים להשתמש ב"גרף מקל ההוקי" של העלייה בטמפרטורות, שמראה יציבות יחסית לאורך אלפי שנים ואז זינוק חד לעת הנוכחית. על הגרף הזה, שגם מצא את דרכו לתקציר המנהלים של דוח ה-IPCC האחרון (אבל לא לגוף הדוח!), נמתחה ביקורת קשה, משום שהדרך לשחזר טמפרטורות מתקופות קדומות, לפני עידן המדידות המדויקות, אינה בטוחה בכלל.

אבל גם אם הגרף הזה נכון, הוא הולך בד בבד עם גרף מקל הוקי אחר, גרף מקל ההוקי של הקִדמה האנושית. כך למשל אם נתבסס על שחזוריו של אנגוס מדיסון לתמ"ג העולמי בתקופות קדומות, נקבל את הגרף המהמם הבא:

מרכיב מרכזי בעלייה המטאורית הזאת ברווחה האנושית, שבאה בד בבד עם תוחלת חיים הולכת ומאמירה, עם בריאות טובה יותר, עם הגנה טובה יותר מפגעי הטבע ועם עוני עולמי ההולך ומצטמצם דרמטית, הוא דלקי המאובנים. בלי הפחם, הנפט והגז, המהפכה התעשייתית לא יכלה לצאת לדרכה. כמעט כל מה שאתם מכירים בחיי היומיום ההופך את חייכם לנוחים יותר, נשען על הדלקים האלה: הדלק המניע את המכוניות הפרטיות, את כלי ההנדסה הכבדים, את המשאיות המובילות אספקה, את האוניות ואת המטוסים; המאפשר יצירת פלדה ואלפי חומרים אחרים הדורשים חום רב; המטיס את הלוויינים לחלל; שבאפשרותו התקדמה החקלאות במיכון כבד ובדשנים המבוססים על פחמן, כך שהעולם היום יכול לפרנס יותר משבעה מיליארד אנשים, עם שטח חקלאי הולך ומתייעל; תוצרי הלוואי של הנפט, כגון הפלסטיק, השולטים כמעט בכל חלק בחיינו, ויוצרים חומר זול, חזק ועמיד שאפשר להכין ממנו טלפונים, מחשבים, מדפסות, ציפוי לכבלי חשמל, בגדים, שמיכות, מכוניות, צעצועים, צנרת מים וביוב, כלי אוכל, ריהוט, אריזות לאוכל, בקבוקי שתייה, כלי עבודה, ועוד מיליוני דברים אחרים.

אנרגיית רוח ושמש פשוט לא יכולה להחליף את כל הדברים האלה, כי כאמור היא אינה אמינה. היא גם תופסת שטח אדיר של טבע, כך שהתמיכה בה עומדת בסתירה משעשעת אל מול ההפחדות הקודמות שדחפו למיחזור בכל מחיר, כי "השטח של כדור הארץ הולך להיגמר". להמחשה: לפי המשרד להגנת הסביבה, יש צורך ב-2,500 עד 4,000 דונם להרחבת המטמנות ב-20 השנה הקרובות, בקצב הנוכחי של ייצור הזבל, כלומר כ-200 דונם בשנה. לעומת זאת התוכנית (הבלתי אפשרית) להגדלת האנרגיה הסולרית ל-30% מכלל הייצור עד שנת 2030 תצריך התקנת 64 מיליון פאנלים סולריים, מה שיתפוס שטח של כ-160,000 דונם. ואין לשכוח שאותם פאנלים סולריים מתבלים כעבור 20-30 שנה, אי אפשר למחזר אותם במחיר סביר וצריך לזרוק אותם לזבל ולקנות חדשים, מה שיוצר עוד זיהום, וגם מייקר את המחיר הכולל שלהם. וכאמור, התועלת של זה לאקלים הגלובלי היא אפס; הנזק, גם לאקלים המקומי (כי פאנלים סולריים יוצרים "איי חום" ומעלים את הטמפרטורה סביבם), ניכר בהחלט.

חלק מהאנרגיה המשמשת לייצור חשמל ניתן אולי להחליף באנרגיה גרעינית, אם זו תהיה זולה מספיק. אבל הרבה מאוד "ירוקים" מתנגדים לה מסיבות תמוהות, מה שמעלה סימן שאלה עד כמה הם באמת מודאגים מהאקלים, ועד כמה שיקולים אחרים מניעים אותם. כך או כך, אי אפשר להניע מטוסים באנרגיה גרעינית, וכך גם את רוב האוניות, אי אפשר להגיע לטמפרטורות גבוהות לתעשייה כבדה – מה שמהווה אחוז גדול מפליטות הפחמן העולמיות – בחשמל מאנרגיה גרעינית (כמו מכל אנרגיה אחרת), וכן הלאה.

עולם בטוח מאי-פעם – בזכות דלקי המאובנים

נחזור לאקלים. האם אסונות האקלים הולכים ומחריפים בעקבות השימוש שלנו בדלקי מאובנים? ההפך הגמור קורה. בגרף מפורסם שפרסם המדען הדני ביורן לומבורג מומחש עד כמה אנחנו מוגנים היום מפגעי האקלים יותר מאי-פעם:

בעוד אוכלוסיית כדור הארץ גדלה פי ארבעה במאה השנים האחרונות, מספר המתים מאסונות האקלים צנח ביותר מפי עשרה. במילותיו של אלכס אפשטיין, מחבר הספרים The Moral Case for Fossil Fuels ו-Fossil Future: דלקי המאובנים לא לקחו אקלים בטוח והפכו אותו למסוכן אלא להפך, לקחו אקלים מסוכן והפכו אותו לבטוח עבור האדם. היכולת לבנות מקלטים, להניע במהירות אנשים ממקום למקום, לשלוח כוחות חילוץ ולהתריע מפני סופות, גדלה בזכות הקדמה, המבוססת על דלקי המאובנים ותוצרי הלוואי שלהם.

נכון, העולם גם מתחמם כתוצאה מכל אותה פעילות. נכון, יש לכל מה שאנחנו עושים תוצאות לוואי. ואם אפשר לצמצם את תוצאות הלוואי בלי לפגוע בעצמנו יותר – אדרבה. אבל כל מי שמבקש "להיגמל מדלקי מאובנים" ולהצליח ליהנות מפירותיה המבורכים של הקִדמה האנושית, ולטעון שהוא יכול לעשות זאת בלי לפגוע בעצמנו עוד יותר, מוזמן להראות כיצד בדיוק הוא עושה את זה. כי ההיסטוריה של תבהלת האקלים מלמדת אותנו את ההפך: הפעולות שננקטו עד כה יצרו רק נזק, וכמעט שום תועלת שהיא.

הפתרון: להפסיק לתקוע מקלות בגלגלי הקִדמה

כעת ניזכר במילותיו של הדינוזאור באו"ם, ונבין שהן נכונות בהחלט, אם רק נשנה מילים ספורות בדבריו: "בכל שנה ממשלות מוציאות מיליארדים מכספי הציבור כסובסידיות על אנרגיות לא אמינות. תארו לעצמכם שאנחנו היינו מוציאים מאות מיליארדים בכל שנה על תמיכה במטאורים ענקיים. זה בדיוק מה שאתם עושים עכשיו! תחשבו על כל הדברים האחרים שאתם יכולים לעשות עם הכסף הזה. בכל העולם אנשים חיים בעוני. לא נראה לכם שלעזור להם יהיה יותר הגיוני מ-לא יודע, לשלם מכיסכם כדי לגרום לחוסר יציבות אנרגטית ולחשמל יקר הפוגע בסביבה והמונע מכם להתמודד טוב יותר עם האתגרים הצפויים? אז הנה הרעיון הפרוע שלי. ממשלות יקרות, אל תבחרו להזיק לאזרחים שלכם. הגיע הזמן שאתם בני האדם תפסיקו ללכת אחרי הבהלות חסרות בסיס, ותתחילו לחשוב באופן רציונלי. תודה".

 

לקריאת מאמרים נוספים של הלל גרשוני – לחצו כאן

---

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: