יהודים ישראלים ויהודים אמריקאים – הילכו שניים יחדיו?

האירוע בו מוסלמי התבצר בבית הכנסת הרפורמי בארה"ב ולקח איתו בני ערובה ששהו במקום מכוון זרקור לדילמת היחס ליהדות ארה"ב. גלעד כץ, מי שהיה הקונסול הכללי בטקסס מציג את הפתרון שלו

יחסים סבוכים (צילום: Ted Eytan from Washington, DC, USA)

אם נקיים משאל רחוב אקראי בקרב אזרחי ישראל היהודים בנושא יהדות ארה"ב קרוב לוודאי שנשמע את אותן אמירות מוכרות לעייפה: "הם לא מסכנים את החיים שלהם כאן ולכן אין להם זכות להשפיע". "יש להם כסף שיתרמו יותר וידברו פחות". "הרפורמים והקונסרבטיביים ייעלמו בעוד דור אחד". "הם לא מכירים אותנו". ועוד משפטיים שמראים על נתק מוחלט בין מדינת היהודים לבין הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם. בשנים האחרונות הנתק הפך להיות גם נתק רגשי. הדור הצעיר כאן ושם לא חש קרבה אישית והדבר אפילו לא מטריד אותם.

שתי שאלות מרכזיות יש לברר על מנת שנוכל להבין מה ניתן לעשות בכדי לנסות ולשנות את המגמה המסוכנת הזו שכולנו עדים לה. השאלה הראשונה היא יסוד היסודות – איך זה קרה? השאלה השנייה היא פועל יוצא של השאלה הראשונה ובקיצור – מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?

הפתרונות

יתכן שלא נעים לומר זאת בקול רם, אבל אופי היחסים בין ישראל לבין יהדות ארה"ב עד לפני שני עשורים היה של 'הדוד' העשיר עם 'האחיין' העני ומנגד 'הצבר' הישראלי הגיבור אל מול היהודי המפונק בארה"ב. ובכן, שתי אקסיומות אלה לא נכונות וכבר מזמן לא רלוונטיות.

מזה שני עשורים מדינת ישראל הופכת בהדרגה למדינה חזקה, וביחס לרוב מדינות העולם אפילו למדינה עשירה. הכלכלה הישראלית בצמיחה מתמדת. ההיי-טק, הטכנולוגיה, הסייבר, החקלאות והביטחון הפכו למנועי צמיחה משמעותיים. התל"ג של ישראל עבר די מזמן את רוב מדינות אירופה. נדמה לי שכולם יכולים להסכים ש'אחיין העני' כבר מזמן כבר לא עני. בשנים האחרונות ישראל הפכה באופן רשמי למרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם, ובכך עברנו את יהדות ארה"ב.

יהודי ארה"ב, לעומת זאת, נמצאים במקום אחר. כל יהודי עשירי שם הוא ישראלי. המצב הכלכלי של הקהילה היהודית אומנם טוב יותר מרוב הקהילות האחרות בחברה האמריקאית, אבל ההוצאות של הקהילות היהודיות הולכות וגדלות. הוצאות החינוך והבריאות של משפחה יהודית ממוצעת (בת שלושה ילדים) היא מעמסה קשה על רוב משקי הבית היהודים-אמריקאים. התחרות של הדור הצעיר להתקבל לאוניברסיטאות היוקרתיות והמובילות בארה"ב נעשית קשה יותר ויותר, במיוחד מול הצעירים של הקהילות האסייתיות והקהילה ההודית. ומעל הכל, מזה מספר שנים מרחף כצל מאיים, התגברות האנטישמיות שפוגע קשות בתחושת הביטחון של כל הקהילות היהודיות בארה"ב. תוסיפו לכך את התחזקותן של קבוצות שוליים בעלי תפיסות וערכים פרוגרסיביים במיוחד בקרב בני הדור הצעיר ותגיעו למסקנה ש'הדוד העשיר' לא כל כך עשיר ופחות בטוח מכפי שהיה בעבר. כמובן, חשוב לציין שלמרות הבעיות שהזכרנו, מצבה של הקהילה היהודית בארה"ב טוב ובטוח לעין ערוך יותר מכל קהילה יהודית אחרת מחוץ למדינת ישראל. ולכן גם אם בעיני רבים מדובר ב'צרות של עשירים', הרי שבכל מקרה יש כאן 'צרות' שלא היו מוכרות בעבר הלא רחוק.

העובדה שאף אחת משת הקבוצות, משני עברי האוקיינוס האטלנטי, לא באמת מכיר וכנראה גם לא כל-כך רוצה להכיר את 'האחר' גורם לחיכוכים תמידיים בין מדינת ישראל ויהדות ארה"ב. בנוסף, יש הבדלים ערכיים משמעותיים בין הקהילה היהודית בארה"ב לבין הקהילה היהודית בישראל. בעוד רוב מוחלט של היהודים הישראליים מחזיקים בערכים שמרניים-מסורתיים, הרי שרוב יהודי ארה"ב מתגאים באמונתם בערכים ליברלים-אוניברסאליים. הבדלים אלה תורמים להעמקת והקצנת חילוקי הדעות בנושאי דת וזהות. בשאלת מיהו יהודי? בשאלת מקומם ומעמדם של יהדות העולם בעיצוב אופייה ודמותה של מדינת היהודים.  חיכוכים תמידיים אלה, בתוספת אימוץ גישת 'מה שהיה הוא שיהיה'. רק מחמירים ומעמיקים את השסע ההולך ונפער בין היהודים-הישראלים לבין אחינו היהודים-האמריקאים.

מה שמוביל אותנו לשאלה השנייה שבה פתחנו: מה אנחנו, כאן במדינת ישראל, יכולים לעשות כדי לשנות את המגמה ולמנוע את העמקת הקרע? לצערי הרב, שתי הגישות השולטות בכיפה במדיניות עיצוב היחסים בין ישראל ויהדות ארה"ב מחטיאות את המטרה ובכך תורמות להעמקת הבעיה. הגישה האחת, הישנה יותר, גורסת בהתנשאות, יש לומר, 'מה שהיה הוא שיהיה'. לפי גישה זו הכל ברור – התפקיד של יהדות ארה"ב לתרום כסף והתפקיד שלנו להילחם על קיומה של המדינה. אין דו שיח אמיתי. כל אחד מתבצר בתפקיד שייעד לו הגורל. הגישה השנייה גורסת שאם, מדינת ישראל, לא תוותר בשאלות יסוד אלה ליהדות ארה"ב, הרי שיש סכנה מוחשית, כך אנחנו מספרים לעצמנו, שיהדות ארה"ב  תיעלם מאיתנו -אם בגלל התבוללות ואם בשל החלטתה להתנתק ממדינת ישראל. כדי למנוע תרחיש זה עלינו, כאן במדינת ישראל, לקבל את רוב, אם לא כל, הדרישות שלהם.

דרך המלך

חשוב לקיים דו שיח אמיתי וכן. חשוב שכל צד יעמוד על שלו, וכנראה שלא נגיע לעמק השווה בשאלות יסוד אלה. ואכן, חוסר ההסכמה ילווה אותנו עוד שנים רבות. נמשיך להתווכח כאחים וכבני אותו עם. לא נכניע אחד את השני ולא נתבטל אחד בפני השני. כמו אנשים בוגרים נדע להסכים שלא להסכים. אבל לפחות יתקיים דו-שיח אמיתי ופורה, הערוצים יישארו תמיד הפתוחים, ניתן כבוד אחד לשני. נבין ונסכים ששתי העגלות שונות בתכלית השינוי אך שתיהן מליאות כל אחת בדרכה. צורת חשיבה והתנהלות זו תאפשר לשני הצדדים להעמיק את הקשרים בינינו על-אף הבדלי הגישות והאמונה. נגמר העידן של משחק סכום אפס. התחיל העידן win win situation.

גלעד כץ כיהן כקונסול כללי של ישראל ביוסטון לשעבר


עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:

  

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

28 תגובות למאמר

  1. אם לסכם את האירוע הנוכחי. הרפורמים מורעלים בענני הזיה פרוגרסיביים. הם מגדלים נחשים מורעבים וחושבים שיהפכו אותם לציפורי שיר. אחד הנחשים כמעט הכיש אותם. הרפורמים לא יפנימו את המסקנות. עצוב.

  2. בעיה אחת היא שאי אפשר ליישב את החברה הישראלית או אף את הקיום הישראלי עם עמדות שמאל-אמריקניות כמו אלו של חלק מהיהודים שם. על קבוצה זו נהיה חייבים בצער לוותר, אבל זו לא הקבוצה היחידה של היהודים הארה"ב. יש גם אורתודוכסים. יש גם יהודים אחרים שעוד לא הומרו לדת השמאל של חופי ארה"ב. את אלו צריך לקרב, ובמידת אפשר, לשכנע לעלות.

  3. ובשלב מאוחר יותר גם לגרש אותם, לאן בדיוק היהודים יברחו או יגורשו? רק למדינת ישראל.
    מי שחושב שדבר כזה הוא הזיה, שילמד מה האמריקאים עשו לאמריקאים ממוצא יפני במלחמת העולם השניה, אפילו לאמריקאים שהם דור שלישי בארה"ב שכבר אין להם מושג בשפה ובתרבות ובמנהגים היפניים. בנוסף, שילמד קצת על הדעה הרווחת בקרב יהודי ספרד ופורטוגל לפני הגירושים, ובגרמניה לפני עליית הנאצים.

    היהודים בארה"ב לא חייבים לבזבז את הונם על אוניברסיטה יוקרתית עבור ילדיהם, כי זו לא תספק לילדים שום הכנה לחיים האמיתיים – חיים שבהם צריך לעבוד קשה, גם פיזית, כדי להקים ולקיים בית. עריכת דין או ראיית חשבון או מינהל עסקים, אלו לא מקצועות שבהינתן מצב חירום יאפשרו לעוסקים בהן יכולת להתמודד עם קשיים בחיים. דוקא החיים בישראל כן מחשלים את היהודים להתמודד עם קשיים. במקום לזרוק כסף על אוניברסיטה יוקרתית בארה"ב, היהודים בארה"ב צריכים לרכוש דירות בישראל, במיוחד באזורים שמאויימים בכיבוש איסלאמי, כמו בערים המעורבות. כך היהודים בארה"ב יקנו לעצמם מקלט אמיתי לעת צרה כשזו תתרחש, וגם יסייעו בגאולת ארץ ישראל מידי הכובשים המוסלמים.
    עם זאת, על היהודים בארה"ב להימנע מהבעת דעה, או השפעה כלשהי, על היהודים החיים בישראל, בגלל שאלו מפתחים ושומרים על מקום המקלט היחידי שיש ליהודי כלשהו. פשוט שישתקו ויקבלו בענוה את המאמצים של היהודים בישראל לשמור על מדינת ישראל ועל יהדותה.

  4. ה"רב" הרפורמי של "בית הכנסת" הזה הוא תומך BDS.
    ממש לא אכפת לי אם הם נפגעים בנפש כמו שלא אכפת להם כאשר חייל צה"ל נהרג.

    1. וזאת הסיבה, כנראה, שהוא לא יערער על ההצהרה של הרשויות השמאלניות חובבות המוסלמים שהבחירה בבית הכנסת הייתה אקראית ולא מכוונת. כשהמציאות לא מסתדדרת לשמאלנים עם הנרטיב ברור במה הם יבחרו כדי להבטיח "עולם טוב יותר".

    2. הוא לא יערער על ההצהרה כי היא נכונה: אם המחבל היה מנסה לבחור מטרה ספציפית הוא היה הולך על בית כנסת אורתודוקסי ולא על תומכים שלו.

    3. קראתי פוסט של חבר לשעבר ב"טמפל" הזה שציין כי ה"רב" קרא לישראל מדינת אפרטהייד וגם אסר על הבאת נשק להגנה עצמית לאירועים ב"טמפל". אותו כותב הזדהה בשמו המלא.

      ה"רב" והמחבל המוסלמי קיבלו כל אחד את המגיע לו.

  5. יהדות ארה"ב אינה הומוגנית כלל.
    הישראלים "לשעבר" יישארו ברובם עם אוריינטציה ישראלית חזקה.
    היהדות החרדית והאורתודוקסית כנ"ל, מלבד השוליים של נטורי קרתא.
    נשארו הרפורמים למיניהם. עליהם כנראה מדבר הכותב. הקטע הוא, שהרפורמים תמיד התנגדו למדינת ישראל חזקה.
    ומשכך שישבו בשקט במקומם ולא יתערבו לנו פה.
    לא זכור לי שמישהו בארץ התרעם לגבי המנהגים המוזרים שלהם בקהילותיהם שבארה"ב. שם שיעשו מה שהם רוצים.
    פה יש מדינה יהודית. ויהודים.

    נקודה נוספת היא שהרפורמים מדברים רק עם האגף החילוני שמאלי והערבים. בשאר המגזרים הוא מוקצה.
    ולכן מי שאוהב את אלוקי ישראל,תורת ישראל,ארץ ישראל ועם ישראל – מחויב להתנגד להם

  6. הרפורמים והקונסרבטיביים לא יהודיים וכמה שיותר מהר תבינו את זה יותר טוב
    וחלק הם חרדים שלא מכירים במדינה יהודית.
    לשניהם לנתק כל יחס.
    מי שנשאר יש לדאוג לעלות לארץ ונגמר שמה היהודים והיהדות.
    הישראלים מתבוללים לאט יותר אבל גם לא יישארו שם הרבה זמן.
    ולכן מי שאוהב את אלוקי ישראל, תורת ישראל, וארץ ישראל ועם ישראל – מחויב להתנגד להם

  7. גלעד כץ מסכם: "חשוב לקיים דו שיח אמיתי וכן". זו בדיוק ה"תרופה" שמציע השמאל בארה"ב לכל מחלה. "דו-שיח". חחח… אין שמאלני אדוק אחד שמאמין ב"דו-שיח". בודאי לא דו-שיח שמטרתו להגיע להסכמה הדדית. איך דניס פראגר אומר: "אני לא חותר להבנות. אני חותר לבהירות" כי הוא מבין שאין עם מי לדבר בצד השני.
    —-
    חייתי באיזור סן-פרנסיסקו (עמק הסיליקון) שלוש שנים. יצא לי להכיר ולהיות פעיל בקרב ארגוני סטודנטים יהודיים וארגונים יהודיים אחרים. למעט חב"ד ומי שמגיע אליהם אין יהודים עם מודעות יהודית ו/או גאווה יהודית באיזור הגיאורפי הזה. בארגון "סטודנטים תומכי ישראל" בעמק הסיליקון כולו היו שלושה סטודנטים פעילים. כשהם ארגנו כנס בענין השקרים הפלסטינים שבו דיבר שחור אחד לטובת ישראל הגיעו לכנס שמונה סטודנטים, כולם לא-יהודים. את ה"יהודים" זה לא ענין או שהם היו מוכי אימה מן המחשבה שיזהו אותם כתומכי ישראל. איתם אתה רוצה לקיים דו-שיח? המנהלת של ארגון "הילל" בעמק הסיליקון אמרה לי שהיא לא יכולה להוציא טיול להכרת ארץ ישראל אם לא כלול בו ביקור ברמאללה ומחנה פליטים. בלי זה לא יהיו מספיק נרשמים.
    —-
    הארגון ה"יהודי" פרוגרסיבי JCRC שהוא מעין ארגון גג של כל ה"טמפלים" בסן פרנסיסקו ועמק הסיליקון מארגן כל מיני אירועים שרובם ככולם עוסקים ב"מניעת שנאה וגזענות". הם מזמינים לשם מוסלמים, שחורים, כל מיני פרוגרסיבים אבל מדירים את הקהילה האורתודוקסית היהודית הקטנה שנמצאת באיזור. ל-JCRC, לרבניות הלסביות הפרוגרסיביות ולצאן מרעיתם אין ענין לנהל "דו-שיח" עם מי שאינו בן-דמותם. דוגמה ספציפית: JCRC הזמינו ערבי בעל ת.ז. כחולה שיספר ליהודים הרחמנים שם על הסבל הנורא של ערביי השמנת שנגרם על ידי והשלטון הקולוניאליסטי והגזעני במדינת ישראל. עשיתי עליו שיעורי בית לפני שהגיע, כך שהייתי מוכן עם עובדות לסתור את השקרים שלו. בכל פעם שלא דייק או שהמציא דברים, קמתי ממקומי ופניתי לקהל של כ-100 איש עם עובדות. נציגת ה-JCRC בשם קארן איימה שתזמין משטרה שתסלק אותי מן האולם אם לא אשתוק. "שאלות בסוף" היא פקדה על כולם. נתנו לי לשאול, אבל קארן חשבה שאני פרובוקטיבי מידי ועברה מייד לשואל הבא. גלעד כץ, אני קובע כאן קבל עם ועדה שלא ניתן לקיים "דו-שיח" במשמעות שאתה מתכוון אליה.
    —- פתרון —-
    קיים פתרון אחד ויחיד שעבד בעבר ומובטח שיעבוד בעתיד: מנהיג יהודי יליד ארה"ב בשיעור קומה וכריזמה של הרב כהנא. הוא הצליח לעורר דור שלם של סטודנטים יהודים רדומים בלי תקציבים ובלי תקשורת. מדינת ישראל הרישמית הייתה עויינת לו, וכמובן גם התקשורת. אבל הוא הצליח היכן של התקציבים והבירבורים כשלו.

    1. איזה מקבץ של טעויות. א) הרב כהנא לא סחף שום דבר וחוץ מלהיות מתסיס עם עבר מפוקפק לא עשה כלום
      ב) מי שמך לטעון שהישראלים בארה״ב לא משתלבים זה הרי משאלה מליבך
      ג) רוב רובם של הישראלים החילונים הם בארץ ובארה״ב לא קשורים ליהדות האורדוכסית חלקם משלמים לה מס שפתיים תרבותי. וזה בלי לדבר על יוצאי חבר המדינות שאינם יהודים . מדוע שישראלי כזה שהיה חילוני יפנה לבית כנסת מסוג מסוים.

    2. איפה ראית שהוא מצפה מישראלי יורד (או אפילו יהודי אמריקאי) להגיע לבית כנסת מסוג כזה או אחר?

    3. אני בספק אם הרב כהנא שני יוכל להצליח. הליברלים הולכים ומקצינים וסביר להניח שההתעלמות (פחד?) וסתימת הפיות שתיארת הם כיום חמורים בהרבה מאשר מה שהיו בשנות ה-60 וה-70.

  8. בגדול – הישראלים שגרים בארה"ב לא משתלבים בקהילות היהודיות שמרניות בארה"ב בגלל השנאה לדת שגדלו עימה בארץ. הישראלים שגרים בארה"ב לא משתלבים בקהילות רפורמיות בגלל שהדת הפרוגרסיבית שהחליפה את היהדות לא מתאימה להם תרבותית. הישראלים גם לא מצליחים להשתלב בחברה האמריקאית בגלל הבדלי תרבות תהומיים. מה שנשאר זה שהישאלים תקועים זה עם זה ללא מוסדות וללא הנהגה. גם אם כל יהודי עשירי בארה"ב הוא ישראלי (לשעבר), זה בכלל לא משנה את הצביון של הקהילות הרפורמיות ואין שם "דו-שיח" אפילו ברמה המקומית.

    1. פרופסור נכבד, אני ממש לא מתיימר להכיר את הנושא כמוך. יחד עם זאת, אני לא משוכנע שכל הרפורמים הם אכן שייכים לדת הפרוגרסיבית. עיתונאית הניו יורק טיימס לשעבר, ברי וייס היא רפורמית ציונית שפירסמה לא מזמן ספר על האנטישמיות.
      לוותר מראש על קהילות ציוניות רפורמיות הן טעות אסטרטגית לטעמי, ומדינת ישראל צריכה להיות יותר פתוחה לקהילות ציוניות גם אם הממסד הרבני מתנגד להן.

    2. חב"ד מתחילים למלא את החלל הזה, אבל מה שכתבת במשפט האחרון נכון.

  9. הקיטוב בין יהודי ארה״ב וישראל זהה לקיטוב בתוך האוכלוסיות המקומיות פה ושם:
    השמרנים מוכנים לכבד דעות אחרות ולאפשר לאחרים לחיות לפי שיטתם(גם אם הם רואים אותה כמסוכנת ו/או לא מוסרית) ורוצים לשמור על קשר טוב עם כולם.
    כמובן, כל זה בתנאי שהיד המושטת מקבלת נשיקה ולא נשיכה.
    ומנגד הליברלים משוכנעים שיש להם מונופול על המושר ומתייחסים בהתנשאות וזלזול(במקרה הטוב) או שנאה וסתימת פיות(במקרה הרע) לבעלי גישות אחרות. הם גם מרשים לעצמם ואף דורשים מעצמם, לחייב אחרים (ובעיקר את המערכות שאמורות להיות נייטרליות כגון פוליטיקה, משפט, תרבות, חינוך ותקשורת) לנהוג לפי השיטה שלהם ולא לאפשר מקום לאחר.

  10. היהודים בארה״ב הם המשך תרבותי של היהודים באירופה. היהודים בישראל בזו ליהודי הגלותי וניסו ליצור תרבות מנוגדת לתרבות זו, לכן זה לא מפתיע שיש חוסר חיבור בין הקבוצות.

  11. יהדות ארה"ב ללא הישראלים הגרים שם (מיליון וחצי נפש לערך), כוללת באיזור ה-5 מיליון. לצערי הרב, רובם הגדול הינם פרוגרסיביים מתבוללים אשר יעברו תהליך של התמזגות ואיבוד הזהות. כל בחור צעיר יהודי שיוצא עם שיקסע נאבד לנו. כל בחורה יהודית שיוצאת גוי נאבדת לנו. הם רואים עצמם קודם פרוגרסיביים, אחר כך אמריקאים ובמקרה הטוב עם בכלל יהודים.
    לצערי, את הקבוצה הזו איבדנו. נשארנו עם האורתודוקסים אשר גם הם סובלים מנטישה והתבוללות. מדובר בקהילה מאוד שורשית שספק אם תעשה פעולה ותעלה לישראל בהמוניה. לכן, מתוך 7 מיליון יהודים החיים בארה"ב נכון להיום (ישראלים ואמריקאים כאחד), יש לנו סיכוי להציל בערך 3 מיליון. מספיק שרק מיליון יהודים יחזרו הביתה על מנת לשנות כאן את המציאות לטובתנו. התיישבות בנגב, בגליל וביהודה ושומרות תוך כדי דחיקת האויב הערבי החוצה. זה פתרון. אין ליהודים מה לחפש בגולה. הקמנו מדינה לתפארת ובה יהודים צריכים לחיות.

  12. כל המאמר הוא שטויות במיץ עגבניות! הדילמה היא פשוטה ביותר.

    אם מדינת ישראל היא המולדת של יהודי העולם, הם עריקים.

    אם מדינת ישראל אינה המולדת של יהודי העולם, צריך לבטל את חוק השבות.

  13. הם לא ישראלים יהודים (למעט האורתודוכסים שאינם סאטמר ולמעט אלה שברלוקישן לשנים ספורות).
    הם אמריקאים ממוצא יהודי וממוצא ישראלי. שבחרו במודע לעזוב את היהדות ו/או הישראליות וברוב המקרים נוטרים לה טינה.

    1. אני חולק עליך בכל . היהדות היא דת ואין לזרם האורתודוקסי שום זכות אבות עליה . היחידים שאינם ראוים לצרף אליהם את התואר יהודים אלו המשומדים לנצרות הנקראים יהודים משיחים . מבחינה לאומית התנועה הלאומית היהודית (הציונות) למעט הזרם הדתי משיחי שלה ראה ביהודים קבוצה לאומית ולא עדת מאמינים ברוח זה התקבל חוק השבות המאפשר לבן לא יהודי לעלות לכאן ולדאבון ליבי גם נכד של יהודי . כולנו שייכים לאותה קבוצה אתנית לאומית ומי שמך לקבוע מי יהודי?

    2. היהדות היא אכן דת להבדיל מהרפורמה שהיא לא דת אלא יותר מועדון חברתי תרבותי לאנשים ממוצא יהודי בארה״ב. הרפורמים הם בעצם חילוניים שלא מקבלים עליהם שום חיוב או מצווה מיישות עליונה, הם הומניסטים שממציאים לעצמם את החוקים שלהם, בדיוק כל מועדון חברתי אחר, באותה מידה הם היו יכולים להיות מועדון גולף ליהודים. כך שהדיון הוא לא האם הרפורמים הם חלק מהעם היהודי, הדיון הוא האם הם בכלל דת. מעבר לזה, כל ה״רבנים״ שלהם נטולי ידע בספרות הקנונית היהודית, הם לא לומדים כלום, לא יודעים כלום ולא קיבלו הסמכה מהקודמים להם, זה כמו שמישהו יכריז על עצמו שהוא פיזיקאי אבל בלי לדעת מי זה ניוטון ובלי שקיבל תואר מאף אוניברסיטה מוכרת. כבר גדולים וטובים כמו ישעיהו לייבוביץ׳ ואדם ברוך התייחסו לנקודות האלו וכדאי לקרוא את דעותיהם בנושא.

    3. אתה קצת סותר את עצמך אסף:

      הזרם האורתודוכסי פועל לפי תורת אבותינו ולכן יש לו זכות אבות. הרפורמים מבצעים רפורמה והם פועלים ללא זכות אבות – יש להם זכויות רק מתוקף היותנו חברה דמוקרטית.

      אתה עצמך שם גבול כשאתה דואב שלנכד של יהודי מותר לעלות. הנה אתה שם גבול

      גדולי ישראל הציבו את הגבול במאתיים השנה האחרונות בתמימות דעים – ואני רק מקבל אותו- גדולי ישראל בהחלטה אמיצה כללו בעם ישראל את ביתא ישראל יהודי אתיופיה למרות שהנ"ל לא שמעו על חנוכה ולא על פורים ולא על ל"ג בעומר ולא על רבי עקיבא ולא על הרמב"ם לא היה להם תפילין והם לא אמרו קדיש ולא עלינו לשבח ולא שמונה עשרה ולא נרות שבת. הם אפילו לא ידעו עברית. ובכל זאת הם נכללו בפנים.
      הרפורמים נותרו בחוץ – גם אותם רפורמים שהוסמכו לרבנות בישיבות חרדיות. גם רפורמים שהיו צאצאים לשושלות רבניות מפוארות הוקעו מהיהדות ברגע שפנו לרפורמה.
      הציונות החילונית אומנם לא הראתה איבה לרפורמה מתוקף ערכי הליברליזם והדמוקרטיה. אבל הרפורמים הם העוינים לציונות – פעם זה היה בוטה היום זה מתוחכם הם כבר לא אנטי ציוניים אלא פוסט ציוניים.

      בקיצור בדומה לערבים – זה שהרפורמים מקבלים זכויות לא מעיד על קבלה של דעותיהם המשוקצות אלא על היותנו סובלניים לדעות משוקצות. ברור שאם זה היה תלוי בהם ואם הם יהפכו לרוב אנחנו בצרות עמוקות. למזלנו אנחנו לא שם.