מדיניות ארה"ב כלפי איראן: הימנעות משגיאות או חזרה עליהן?

עשרה ימים לפני הפלת שלטון השאה הפרסי, אמר נשיא ארה"ב, ג'ימי קארטר, בוועידת מנהיגי העולם באיי גוואדלופ שמשטר בראשות אייתולה חומייני "לא יפעל להפצת המהפכה האסלאמית מעבר לגבולות איראן… ויתמקד ברכישת טרקטורים ולא טנקים [חמאה ולא תותחים]…." ב-11 לינואר 1979, ששה ימים לפני הימלטות השאה מאיראן, "העריך ה-CIA שחומייני יניח למקורביו המתונים, דוברי האנגלית ובוגרי אוניברסיטאות מערביות לנהל את השלטון החדש באיראן…."

זאת ועוד, ערב הפלת שלטון השאה, דיווח שגריר ארה"ב בטהרן, וויליאם סאליבן, שחומייני והצבא הם אנטי-קומוניסטים, "חומייני יהיה גנדי-איראני, והבחירות הצפויות באיראן יביאו להקמת ממשל אסלאמי פרו-מערבי….". אגב, חמישה חודשים לפני הפלת השאה, באוגוסט 1978, העריך ה-CIA שאיראן אינה צפויה להיות מהפכנית, ואפילו לא טרום-מהפכנית."

האם מעצבי-מדיניות ארה"ב למדו משגיאות העבר על ידי הימנעות מהן או חזרה עליהן? מדיניות 1978 כלפי מהפיכת חומייני הייתה שגוייה מן היסוד, הוסיפה שמן למדורות המזרח התיכון, העניקה רוח-גבית לטרור האסלאמי ופגעה קשות בביטחון הלאומי וביטחון הפנים של ארה"ב. כתוצאה מכך, איראן הפכה ל"רפובליקה האסלאמית של איראן". מ"השוטר האמריקאי של המפרץ הפרסי" הפכה איראן למוקד עולמי של פעילות אנטי-אמריקאית מתאילנד ומרכז אסיה, דרך המזרח התיכון ואפריקה עד דרום ומרכז אמריקה וגבול ארה"ב-מקסיקו.

למרות הבוננזה הדיפלומטית והכספית שהוענקה לאיראן במסגרת הסכם הגרעין מ-2015, משטר האייתולות מתמיד בתפישת ארה"ב כ"שטן הגדול" ומשוכת-העל בדרך למימוש מטרת-העל: הכנעת התרבות המערבית – ובראשה ארה"ב – והשלטת האסלאם השיעי על העולם.

משגים דרמטים של מדיניות ארה"ב ב-1978/79

בתאריך ה9 בנובמבר 1978 שלח שגריר ארה"ב בטהרן, וויליאם סאליבן, מברק לוושינגטון, ובו העריך שמשטר חומייני ישמור על אינטרס ארה"ב, וגורמים מתונים יובילו את הרפובליקה האסלאמית, שתהייה תלויה בצבא שהוא פרו-אמריקאי. חומייני יהיה המנצח הגדול, אך יהיה מהדורה איראנית של גנדי, ויקדם את אינטרס ארה"ב בגזרה הצפון-מערבית של המזרח התיכון.

פרופסור אלי כדורי מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון-משנה-משחק של המזרח התיכון, הצביע על כשלים קריטיים של מדיניות ארה"ב כלפי איראן: "השגריר סאליבן טען שחומייני והצבא יהיו אנטי-קומוניסטים… ושהבחירות יביאו לשלטון פרו-מערבי…. הממסד המדיני והאקדמאי בארה"ב שר שירי הלל לחומייני…. פרופסור ריצ'רד פאלק מאוניברסיטת פרינסטון טען שאנשי חומייני מחויבים למאבק בדיכוי… מאמינים בזכויות מיעוטים… נחושים לקדם צדק חברתי… יפגינו מתינות דתית… ויתרמו ליציבות האזור…. מחלקת המדינה האמינה שחומייני יקים ממשלה מתונה ובחלקה חילונית, ויסתפק בתפקיד של אב-רוחני…. עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון, הרולד סאנדרס רב-ההשפעה, טען שלא היו סימנים לעוינות משמעותית של חומייני ואנשיו כלפי ארה"ב…. היועץ לביטחון לאומי, בז'ז'ינסקי, הודיע על נכונות ארה"ב להרחיב שתופי פעולה ביטחוניים, מדיניים וכלכליים עם משטר חומייני….ביטוי לאי-הבנה עמוקה ושיטתית של חומייני וחזונו…."

חומייני הוליך את ארה"ב שולל באמצעות "תאקיה"

המחלקה הפרסית של ה-BBC מתעדת את השימוש המושכל שעשה אייתוללה חומייני ב"תאקיה" ( تقیة) במגעיו עם ארה"ב ערב שובו לאיראן (מ-16 שנות גלות בצרפת, עיראק ותורכיה) והשתלטותו על המדינה. "תאקיה" היא דפוס התנהגות דתית אסלאמית בת 1,400 שנים המאפשרת למוסלמים להוליך שולל יריבים ואויבים – כאשר מאזן הכוחות אינו מאפשר את הדברתם – על ידי הסתרת כוונות ואמונה בעזרת אקרובטיקה לשונית, שאינה מחייבת, אלא מאפשרת לקדם מטרה/חזון.

חומייני הרעיף על הנשיא קארטר – ישירות ובאמצעות עוזריו – הבטחות חסרות שחר שהתאימו לתפישת העולם של הממסד המדיני והביטחוני בוושינגטון (גם היום), שלא הסתיר את כמיהתו – ואת האמונה ביכולתו – להפוך את איראן למדינה יציבה המאמצת ערכים ומוסדות מערביים כגון דו-קיום בשלום, סובלנות, זכויות אדם ודמוקרטיה.

המסרים של חומייני שכנעו את הממסד האמריקאי שהרפובליקה האסלאמית של איראן תהייה שותף נח לארה"ב, כפי שמתעד מסמך ה-CIA מ-11 לינואר 1979, 20 יום לפני שחומייני נחת בנמל התעופה של טהרן. להערכת ה-CIA חומייני היה אמור להפקיד את התפקוד היומיומי של הרפובליקה האסלאמית בידי מוחמד בהשטי המשכיל, דובר אנגלית וגרמנית, פרגמטי ולכאורה מתון.

ב-27 לינואר 1979, חמישה ימים לפני חזרתו לאיראן, שלח חומייני מסר נוסף לקארטר ובו ביקש להבטיח העברת שלטון מסודרת ורגועה, באמצעות שכנוע הצבא (על ידי ארה"ב) לקבל את מרות שלטון חומייני, ובכך להבטיח יציבות פנימית תוך הגנה על אינטרס ארה"ב ועל שלום אזרחי ארה"ב שנמצאו באיראן. חומייני הוסיף שהרפובליקה האסלאמית לא תפעל מחוץ לגבולות איראן, לא תייצא את המהפכה האסלאמית, לא תהייה "השוטר של המפרץ הפרסי", תתנהל תוך שמירה על כבוד האדם וקידום השלום ברחבי העולם.

חומייני הבהיר שהוא מכיר באינטרס האמריקאי באיראן, וארה"ב לא תפסיד בעלת-ברית, מכיוון שהוא ידיד של ארה"ב, המעדיף לקיים שתוף פעולה עם ארה"ב על מנת לבלום את השאיפות של ברית המועצות האתאיסטית והאנטי-דתית ושל בריטניה. חומייני אף התחייב לא לפגוע בצבא האיראני הפרו-אמריקאי, וביקש שארה"ב לא תפנה מאיראן את מערכות הנשק המתוחכמות שסיפקה לאיראן.

עם זאת, ב-15 לפברואר 1979, שבועיים לאחר נחיתת חומייני בטהרן, הוצאו להורג ארבעה גנרלים פרו-אמריקאים על גג בית ספר תיכון בטהרן. כך התחיל מסע ארוך של הוצאות להורג וחיסול גורמים בכירים פרו-אמריקאים.

הממסד האמריקאי התמקד ביחסו של חומייני לקומוניזם וברה"מ, ולא במשקלו הדומיננטי של האסלאם בעיצוב  התרבות, החזון והמדיניות של הרפובליקה האסלאמית באיראן.

בינואר 1980 חגג חומייני את יום השנה הראשון לרפובליקה האסלאמית כאשר הוא החזיק 63 בני ערובה אמריקאים, כתוצאה מהשתלטות על שגרירות ארה"ב בטהרן, והכריז: "ארה"ב חסרת-אונים; איראן נלחמת באימפריאליזם האמריקאי ברחבי העולם, ותייצא את המהפכה האסלאמית לכל מדינה". וכך, מ"תאקיה" הערבה לאוזן האמריקאית, חומייני עבר לקעקוע מעמדו של "השטן האמריקאי הגדול".

האם מעצבי-מדיניות בארה"ב למדו משגיאות העבר?

קאסרא עראבי מ"מכון טוני בלייר לשינוי גלובלי", מומחה לאיראן ואסלאם שיעי, טוען שמשקל היסודות האסלאמיים של הרפובליקה האסלאמית דומיננטי היום כפי שהיה ב-1979:

"מעצבי מדיניות מערביים מתעלמים בשיטתיות מעוצמת האידיאולוגיה של המהפכה האסלאמית. תפישת העולם הרודנית של חומייני וממשיכיו מביאה לשלטון-דיכוי, עוינות למערב, אלימות ואי-יציבות, ושדה-קטל בעיראק, סוריה, תימן ולבנון, ומתאילנד ובולגריה ועד ארגנטינה… הטינה כלפי ארה"ב התעצמה עם השנים, והיא טעונה יותר בתקופת אייתוללה חמנאי מאשר הייתה בתקופת אייתוללה חומייני… חוקת הרפובליקה האסלאמית מקדשת את ייצוא מהפיכת 1979…

"העוינות השורשית כלפי ארה"ב לא הוקהתה על ידי הסכם הגרעין מ-2015… שלטון האייתולות מאמין במלחמת תרבויות בלתי-נמנעת בין האסלאם למערב, ומשוכנע שערכי המערב מנוגדים לאסלאם… הוא רואה בארה"ב את מנהיגת הדיכוי וחוסר-הצדק בעולם, 'השטן הגדול', האויבת המהותית-ביותר של האסלאם, השואפת להשתלט על העולם המוסלמי… מאז הסכם הגרעין ב-2015 הגבירה איראן את פעילות הטרור והחתרנות. מ-2011 השקיעה איראן בסוריה כ-30 מיליארד דולרים, ובשנים האחרונות כ-6 מיליארד לשנה… מ-1979 איראן מטפחת שיתופי עפולה עם ארגוני טרור שיעים, כולל חיזבאללה בלבנון, חאשד אל-שעבי בעיראק, החות'ים בתימן וארגונים דומים בסוריה…"

"לפי דוקטרינת חומייני, ישראל אינה לגיטימית, מדכאת ופורעת-חוק, והוקמה בלב העולם המוסלמי כדי לשמש כלי בידי המערב, ובמיוחד ארה"ב, לקידום השתלטותם על המוסלמים… האסלאם הסוני והשיעי מאמינים במלחמת תרבויות מול המערב, בשלטון אסלאמי עולמי כפתרון לבעיות העולם המוסלמי, וביעד אסטרטגי של הקמת ישות אסלאמית עולמית המבוססת על חוקי השריעה…"

"דו-קיום בשלום בין 'בית האסלאם' לבין 'בית הכופרים' הוא בלתי-אפשרי [הפסקת-אש זמנית, 'הודנה', אפשרית]. 'בית האסלאם' נמצא במלחמה מתמדת, ג'יהאד, נגד 'בית הכופרים'… איראן מעודדת כל מוסלמי להתקומם נגד משטרים מוסלמים מושחתים ופרו-מערביים, ובמיוחד נגד המשטר הסעודי, המכונה על ידי איראן כ'בלתי-לגיטימי' ו'משומד', המחלל את המסגד הגדול במכה…"40 שנים לאחר המהפכה ומנהיגי איראן ממשיכים לפעול בנחישות למימוש עקרונות אלו, ולייצא את המהפכה האסלאמית, תוך כדי ליבוי אלימות ואי-יציבות ברחבי האזור ובעולם…"

השורה התחתונה

האם יש התאמה בין התנהלותו העקבית של משטר האייתולות לבין מדיניות ארה"ב הגורסת שמחווה כספית ודיפלומטית נאותה – הכוללת מיליארדי דולרים והכרה במעמדה האזורי והעולמי הבכיר של איראן – עשויה לשכנע את האייתולות לנהל מו"מ אמין, לדבוק בדו-קיום בשלום ולזנוח את חזונם הפנאטי והמגלומני בן 1,400 שנים? האם ארה"ב מכירה  במציאות האיראנית האלימה מאז 1979 – כולל החוקה, מערכת החינוך, הסתה במסגדים ובעצרות-עם, חתרנות וטרור – הממחישה את ההשפעה ההרסנית של החלטת וושינגטון לשלול את האפשרויות של פעולה צבאית נגד איראן והחלפת השלטון בטהרן? האם מעצבי מדיניות ארה"ב נמנעים מ- או חוזרים על – שגיאות גורליות  שנעשו על ידי קודמיהם בתפקיד ב-1978/79? האם מעצבי מדיניות ארה"ב נופלים שוב ברשת ה"תאקיה", תוך הקרבת המציאות על מזבח תפישת עולם מערבית המנותקת ממציאות המזרח התיכון? האם מעצבי מדיניות ארה"ב ממשיכים להמעיט במשקל הדומיננטי של האסלאם בעיצוב התרבות המדינית של מדינות ערביות ומוסלמיות, בכלל, ובעיצוב החזון והמדיניות של הרפובליקה האסלאמית באיראן, בפרט, והאיום שחזון זה מהווה על ארה"ב והעולם?

ובכן, בתרגום מהפתגם האמריקני הנודע: עבדת עלי פעם אחת – תתבייש לך; עבדת עלי פעמיים – הבושה שלי.

יורם אטינגר הוא שגריר בדימוס ומומחה ליחסי ישראל-ארה״ב והמזרח התיכון. מאמרים נוספים שלו ניתן למצוא באתר האינטרנט שלו.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: