כישלון המערב הוא האסון של אוקראינה

במהלך פוליטי מתוכנן היטב שהחל ביום שני, פוטין הכריז על הכרתו בעצמאות הממשלים הבדלניים בדונייצק ולוהנסק – שתי המובלעות הפרו-רוסיות בחבל דונבאס במזרח אוקראינה. מוקדם יותר באותו היום, שורה של בכירים רוסים הכריזו על תמיכתם במהלך, במפגש תיאטרלי במיוחד של מועצת הביטחון הרוסית. שלא במפתיע, פסק הדין ניתן בפה אחד ודחק בנשיא פוטין להכיר בשטחי הבדלנים.

בהמשך, לאחר נאום ארוך ומטריד בו פירט את הדרישות הרוסיות באוקראינה, פוטין חתם על צווים להכרה רשמית בעצמאות הרפובליקות של דונייצק ולוהנסק, והציע להן סיוע ביטחוני. הרפובליקות החדשות, מצדן, טוענות לריבונות בשטחים נרחבים אפילו מעבר לגבולותיהן הקיימים.

המשמעות היא שרוסיה עשויה לפתוח במבצע צבאי כולל בשטחים נרחבים של אוקראינה, בטענה שהיא מסייעת לבדלנים להשיג את השטח אשר שייך להם בדין. עד כה, פוטין טען שהוא דוחף לקיום שיחות בין בני חסותו באוקראינה לבין הממשלה בקייב, אך יחד עם זאת כבר פנה לבית הנבחרים במוסקבה כדי שיאשר שימוש בכוח נוסף ובשטחים נוספים.

במהלך נאומו ביום שני, פוטין פרס גרסה משופצת של ההיסטוריה, פירט שורת דרישות אותן רק לאומנים קיצוניים יכולים לראות כלגיטימיות, וציטט שוב ממאמר שפרסם בקיץ אודות הבסיס ההיסטורי לסיפוח רוסי של אוקראינה.

פוטין המשיך הלאה בעולם ההזיות, טען כי שגרירות ארה"ב משלמת למפגינים בעד הדמוקרטיה באוקראינה סכום של מיליון דולר ביום, והאשים את אוקראינה בביצוע "רצח עם" בחבל דונבאס. אך הטענה המסוכנת ביותר שהשמיע הייתה השקר לפיו לאוקראינה אין כלל סכות לריבונות לאומית, והיא לא יותר ממסגרת בולשביקית אותה רוסיה יכולה לחטוף מחדש בכל זמן שתרצה. טענה זו עומדת כמובן בניגוד מוחלט למציאות, בה זהותה הלאומית של אוקראינה מוכרת וידועה מזה זמן רב, והמדינה הצליחה להשיג סוג של עצמאות עוד בתקופת הכאוס שבטרם הקמת ברה"מ. גם המבנה המדיני הסובייטי עצמו היה סוג של הכרה בלאומיות האוקראינית.

אבל בעולמו המדומיין של פוטין, ולדימיר לנין הוא "מייסד אוקראינה", ורוסיה מוכנה תמידית לפירוק מיידי של שכנתה. שכתוב ההיסטוריה הזה הוא מסוכן, ולא רק עבור תושבי אוקראינה. עמדתו העיקשת של פוטין כי המדינות הפוסט-סובייטיות אינן לגיטימיות עשויה לרמוז על ניסיונות עתידיים לחתור תחת ריבונות המדינות הבלטיות, אשר כולן, בשונה מאוקראינה, חברות בנאט"ו והיו כמובן מדינות עצמאיות בתקופה שבין מלחמות העולם.

בינתיים, ארה"ב ובנות-בריתה מציגות תגובה רפה. לזכותו של ממשל ביידן ניתן לומר כי השבועות האחרונים חיזקו בהחלט את הברית עם אירופה וחשפו את המזימה הרוסית, ובכך הפכו את הניסיון לפרובוקציות ממצד פוטין למורכב מעט יותר. אבל בשטח, נראה כי לביידן מעולם לא הייתה כוונה לקחת את היוזמה במשבר המתפתח.

במשך חודשים ארוכים, ממשל ביידן נמנע מלהטיל סנקציות על רוסיה, ובאופן מדהים אפילו נלחם בניסיונות של חברי קונגרס להשהות או לבטל את צינור הגז נורד סטרים 2 ולהטיל סנקציות נגד אוליגרכים רוסיים. הנשיא ביידן ביצע טעות קשה נוספת עם פליטת הפה האומללה אודות אפשרות של "פלישה מינורית".

אם כן, לא הייתה זו הפתעה שהתגובה המיידית של הבית הלבן לצעדים האחרונים של פוטין הייתה המשך של התחמקות. בכיר בממשל סירב לומר כי תנועת כוחות רוסיים לתוך דונייצק ולוהנסק היא למעשה פלישה, אותה פלישה שבוושינגטון הבטיחו להגיב לה בסנקציות. גם הסנקציות הראשוניות שהוטלו בתגובה להכרת פוטין בעצמאות הבדלנים היו חלשות ומגוכחות, ונגעו אך ורק לגורמים פרו-רוסיים המנהלים עסקים בשטחי הסכסוך.

תגובה קצת יותר משמעותית החלה להתגבש אתמול, אך גם היא הציגה במלואה את הריסון האמריקני. סגן היועץ לביטחון לאומי ג'ון פינר הוציא סוף סוף מפיו את המילה "פלישה", ולאחר מכן ביידן הודיע על סבב סנקציות חדש נגד בנקים רוסיים. "הם לא יוכלו יותר לגייס כסף במערב ולא יוכלו לסחור בשווקים באירופה", אמר הנשיא, והוסיף כי ממשלו מוכן להפעיל צעדים נוספים נגד חברי האליטה הרוסית ובני משפחותיהם. ביידן אמר עוד כי ארה"ב מגדילה את נוכחותה הצבאית במדינות הבלטיות, ותספק להן ציוד צבאי נוסף.

אך כל אלה הם צעדים קטנים, ומייצגים גישה הדרגתית שככל הנראה רק תוכיח עד כמה חסרת תוחלת היא התגובה המערבית בכללותה. כרגע לא נראה שהמערב יכול לעשות משהו שימנע מפוטין להגשים את שאיפותיו באוקראינה, אך הוא לפחות יכול לגרום לגבות על כך מחיר כואב. לכל הפחות, ארה"ב צריכה לשלוח מסר של רצינות שייקלט גם בסין. גרמניה קיבלה החלטה מבורכת להפוך לקבועה את השהיית הליך אישור צינור הגז הרוסי, והאיחוד האירופי חייב להפעיל את מלוא כובד הסנקציות נגד היכולת של רוסיה לקבל גישה לשווקים ביבשת.

כעת זהו הזמן להפעיל את כל הצעדים שהכין הבית הלבן החודשים האחרונים. ארה"ב צריכה לפרסם בפומבי את כל הרשימות של אנשי עסקים המקורבים לפוטין, ולנקוט בצעדים נגד התעשייה הצבאית והטכנולוגית הרוסית. כמו כן יש להאיץ את המאמצים לחמש את אוקראינה באופן נרחב, ולהגדיל את המחיר הצבאי שרוסיה תשלם על פלישה.

בצעדים רחבים יותר, הבית הלבן צריך לדרוש מהקונגרס הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, להמשיך לחזק את מדינות נאט"ו בחזית המזרחית, ולאפשר לתעשיית הגז האמריקנית לפעול בחופשיות כך שלא יהיה עוד צורך בתחנונים למוסקבה בכל הנוגע לייצור אנרגיה.

החזון האירופי של פוטין ונכונותו לפעול לפיו מסמנים פרק חדש ומסוכן בהיסטוריה של המערב, כזה שארה"ב ובנות-בריתה חייבות לעמוד מולו בנחישות ובמהירות.

הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: