שיירות הפליטים, ההלם וההתאוששות ואיך ישראל צריכה להתנהל בסכסוך המורכב. שליח 'ישראל היום' לאוקראינה אלדד בק בשיחה מיוחדת מהשטח
כמעט שבועיים שעיני העולם כולו נשואות לאוקראינה ואמצעי התקשורת מוצפים בשלל דיווחים ממקורות לא ברורים. בין הכתבים הישראלים שמדווחים באמת מהשטח נמצא שליח 'ישראל היום' אלדד בק, שסיפר בשיחה עם 'מידה' על התרשמותו האישית מן המצב במדינה.
"חציתי את הגבול מפולין לתוך אוקראינה בלילה שבין ראשון לשני וכעת אני נמצא בעיר לבוב במערב המדינה", הוא מספר. "המצב פה כמובן שונה מן האזורים במזרח שנמצאים תחת מתקפה, אבל בהחלט אפשר לראות כאן ההשפעות של המלחמה. לבוב הפכה למעשה לעיר מקלט, ודרכה עוברת תנועה עצומה של פליטים".
מהן התגובות שאתה שומע מן האוקראינים שפגשת?
"זה מראה מאוד מכאיב. בדרך כלל מצב של מלחמה הוא תהליך שנבנה בהדרגתיות ולא מתרחש כרעם ביום בהיר, ואז האנשים יכולים להתאים את עצמם להתפתחויות באופן כזה או אחר. כאן אני רואה ומדבר עם אנשים שבאמת היו משוכנעים שלא עומדת לפרוץ מלחמה. זאת גם הגרסה שהנשיא זלנסקי הפיץ. הוא אמנם שלהב את הרוחות במערב לצרכיו, אבל כל הזמן אמר שהוא חושב שלא תהיה מלחמה, עד שאנשים התעוררו בבוקר ומצאו את עצמם במלחמה".
על מה למשל הם מספרים?
"אנשים מגיעים לכאן במצב של תשישות ומצבים נפשיים לא פשוטים. חלקם השאירו מאחוריהם קרובי משפחה. יש הרבה נשים שהגיעו לבד מכיוון שהבעל הלך להתנדב בחזית הלחימה. יש גם הרבה צעירים שהגיעו לבד כי המבוגרים לא היו מסוגלים להתמודד עם תלאות המסע ונשארו מאחור. לפעמים מדובר על ארבעה או חמישה ימים בדרכים בכל אמצעי אפשרי – ברכבות, במכוניות בטרמפים או ברגל. מספרים שבלא מעט מקומות אי אפשר להשיג דלק, ולכן רבים נטשו את הרכב בדרך והמשיכו עם אחרים. הסיפורים הם די קשים. בהתחשב בעובדה שאוקראינה הייתה עד ליום חמישי שעבר מדינה בשגרת חיים רגילה, מרבית האנשים כאן חוו טלטלה די משמעותית".
עוד מספר בק על המראות הלא-פשוטים בהם נתקל במעבר הגבול. "אלה שמגיעים לעיר לבוב מתייחסים אליה בתור תחנת מעבר מערבה לאירופה", הוא אומר ומוסיף: "המחזות שראיתי כשחציתי את הגבול בליל יום ראשון היו די מזעזעים, גם מבחינת כמות האנשים שהצטופפו שם ופשוט המתינו ימים כדי לחצות את הגבולות. בינתיים חל שיפור יחסי גם מבחינת תשתיות שמוקמות באזורי הגבול וגם מבחינת ניסיונות מצד הרשויות לזרז את המעבר, אבל בימים הראשונים המצב היה קשה".
איך נראה מעבר הגבול עצמו בימים הראשונים?
"ראיתי רבבות אנשים, מבוגרים, תינוקות וילדים, מצטופפים במעברי הגבול שעות על גבי שעות, לפעמים ללא תנועה ובקור ובשלג. לא הייתה אפילו תשתית נדרשת לעשיית צרכים. אבל מנגד יש גם הרבה מאוד שמתנדבים לעזור משני צידי הגבול, גם בצד האוקראיני וגם בצד הפולני. אנשים מביאים כל סיוע שניתן להשיג, מארחים בבתים שלהם ומסיעים את מי שזקוק להסעה".
לדברי בק, "הקרבות במדינה כרגע מתנהלים בעיקר מחוץ לערים הגדולות והפצצות בתוך הערים היו יחסית מוגבלות עד כה". לכן האנשים שפגש "מדווחים לרוב על מה ששמעו מרחוק ועל לילות שהעבירו במסתורים תת-קרקעיים מחשש שההפגזות יגיעו גם אליהם. בינתיים לא נתקלתי באנשים שממש חוו על בשרם מצב של לחימת קרקע".
יש דיווחים על כוחות רוסים גדולים שמתקרבים לבירה קייב
"בלילה של יום שני הייתה התקדמות רוסית גם בכיתור חרקיב, שהיא העיר השניה בגודלה באוקראינה. הדיווחים מתבססים בעיקר על צילומי אוויר שמראים את אופן ההתקדמות של הצבא הרוסי לכיוון קייב. בלילה היו גם הפצצות יחסית משמעותיות מצפון לקייב. כאן בלבוב היו במשך כל הלילה אזעקות שלא כל כך ברור לי מה היעוד שלהן. כרגע אנחנו מאוד רחוקים מהחזית".
מנגד, דיווחים רבים מדברים על רוח לחימה מרשימה של האוקראינים
"יש בפירוש תופעה מרתקת של לוחמנות פטריוטית אוקראינית. במערב המדינה זה דבר די מובן. לבוב למשל נחשבת למעוז הלאומנות האוקראינית ולכן שומעים כאן הרבה על ההתגייסות אלי קרב. נפגשתי למשל עם כמה תלמידי תיכון שמאוד מצטערים שלא מאפשרים להם להתגייס לצבא או למשמרות המתנדבים, כי הם היו רוצים להילחם למען ארצם. יש גם הרבה סיפורים על גברים שהביאו את הנשים והילדים למעבר הגבול כדי שאלה יצאו לפולין, ואז חזרו בעצמם לאזור הקרבות כדי לתרום את מה שהם יכולים. אני מבין שלמרות קריאות הממשלה להתגייסות המונית של גברים יש קשיים טכניים בגיוס מספר גדול של מתנדבים, וגם בנוגע לקריאה למתנדבים מחו"ל טרם ברור היקף ההיענות. שוב צריך לזכור שאנחנו נמצאים בימים הראשונים למלחמה ובמצב מתגלגל. האנשים לא היו ערוכים וגם לא הרשויות ולכן כל הדברים עדיין בשלב של התהוות".
ומה לגבי הנשיא זלנסקי שרבים מתארים בדמות של גיבור?
"יצא לי לדבר עם אנשים שאמרו לי שדווקא לא הצביעו לזלנסקי בבחירות ובמשך הרבה מאוד זמן חשבו שהוא לא מתאים לתפקיד, אבל מאז פרוץ המלחמה שינו את דעתם בצורה מוחלטת. הוא כנראה הצליח לייצר רוח לוחמנות שמשדרת נחישות לאוכלוסייה, ולנוכח הדיווחים על הצלחות בגילוי התנגדות אולי אפילו מצליח לעצור את ההתקדמות של הרוסים במקומות מסוימים".
מה אתה יכול לספר על מפגשים עם ישראלים בשטח?
"פגשתי את אנשי משרד החוץ ואני בקשר עם אנשי חב"ד שנמצאים באזור. לבוב היא בעיקר נקודת מעבר והעצה שנותנים לישראלים שמצליחים להגיע לכאן היא להמשיך למעברי הגבול וליצור קשר עם אנשי השגרירות כדי לקבל סיוע ולזרז את היציאה. למיטב הבנתי יש כעת אפשרות לישראלים לעבור את הגבול באחד המעברים לפולין שהיה פתוח רק לאזרחי האיחוד האירופי. ישראל קיבלה אישור למעבר אזרחיה בנקודה הזו, אז אני מניח שתהיה שם תנועה גדולה של חוצים. מצד שני צריך לציין שיש לא מעט ישראלים שהחליטו בינתיים לא לעזוב מסיבותיהם האישיות, ובהחלט יתכן מצב שהלחימה הגוברת תקשה עליהם לעזוב".
בק הגיע כאמור לאוקראינה דרך פולין, והתרשם גם שם מהתגובה האירופית למשבר. "בפולין ראיתי התגייסות המונית יחסית, מהירה וספונטנית, לעזור לאלה שמגיעים מאוקראינה", הוא מספר. פולין מצאה את עצמה בחזית כמדינה הגדולה ביותר באירופה שגובלת באזור המלחמה. זה מציב אותה בסיטואציה מאוד שונה מזאת שהייתה בה עד לפני כמה שבועות. גם הממשל הדמוקרטי האמריקני וגם האיחוד האירופי התייחסו לממשלה השמרנית בוורשה כמצורעת. ביידן סרב להיפגש עם הנשיא הפולני דודה, והאיחוד האירופי שקל ועדיין שוקל להטיל עליה עיצומים בגלל מה שהם רואים כהפרה של ערכי האיחוד. אבל כעת, בבת אחת, פולין הפכה להיות חוד החנית של המערב בחזית המזרחית, ומנהיגי המערב נוהרים אליה. בוריס ג'ונסון למשל הגיע כבר פעמיים, אם כי בריטניה מחוץ לאיחוד האירופי ויכולה לרקום בריתות משלה".
לדבריו, גם נשיאת הניצבות האירופית השתתפה ביום שישי האחרון בפסגה של 'קבוצת בוקרשט' – תשע מדינות מזרח אירופיות, לשעבר בנות חסות של ברה"מ – "שהקימו סוג של חזית מאוחדת נגד התוקפנות הרוסית. הן נפגשו לטכס עצה, ולמעט הונגריה אותן מדינות לוחצות על האיחוד האירופי לקבל לשורותיו את אוקראינה כמה שיותר מהר. המשמעות של צעד כזה תהיה עזיבה סופית של מרחב ההשפעה הרוסי והפיכת אוקראינה לחלק מהמערב".
יחסי ישראל ופולין ידעו עליות ומורדות. איפה הם נמצאים היום?
"כמו שהסברתי, לפולנים יש היום השפעה משמעותית על כל מה שמתרחש בזירה האירופית, וזה כמובן מעניק לפולין מעמד חזק הרבה יותר גם בזירה הבינלאומית. זאת אחת הסיבות שבישראל קראו את המפה נכונה, הבינו שזה הזמן לתקן את מה שקולקל ביחסים בין שתי המדינות ושיגרו לוורשה את מי שהמיועד להיות שגריר ישראל החדש במדינה. הפולנים מסייעים רבות לישראלים שמנסים לצאת מאוקראינה, ואני שמח שגם בירושלים רואים את זה".
כאן בישראל נשמעת מחלוקת גדולה בנוגע לתגובה המדינית הרצויה
"המצב של ישראל היה מלכתחילה עדין ומסובך, בתור מדינה שיש לה אינטרסים שונים מול שני הצדדים המעורבים בסכסוך הזה. זה נכון גם מבחינת הקהילות היהודיות שנמצאות ברוסיה ואוקראינה, וגם מבחינת האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ישראל. לכן אני לא בטוח שהריצה לעמוד בעד צד מסוים ונגד צד אחר הייתה חכמה. אני חושב שיש מצבים שבהם עדיף לנהל את הדברים באופן פחות הצהרתי".
שר החוץ יאיר לפיד דיבר על "הצד הנכון של ההיסטוריה"
"אני לא בטוח שכל האחריות להסלמה שהביאה למלחמה נופלת אך ורק בצידו של פוטין. אני חושב שבמידה לא מבוטלת, גם זלנסקי שמעמדו עד לפני כמה שבועות היה מעורער והוא נכשל בייצוב המדינה כפי שהבטיח, דחף להסלמה בעצם העובדה שלא הסתיר את רצונו להצטרף לאיחוד האירופי ואת חיפושו אחר דרכים להשתלב בנאט"ו. מבחינתו של הנשיא הרוסי פוטין, וכולם ידעו את זה, היה מדובר בעילה למלחמה. כשאתה משחק באש וגורם להתקלחות אז בוודאי שיש לך חלק כלשהו באחריות למה שקרה. אני חושב שהיה נכון מצדה של ישראל להתנהג ביתר קור רוח לנוכח הנסיבות המאוד מורכבות בסכסוך הזה".
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
זה מה שקורה שנותנים לתינוק פוליטי להיות ראש מדינה .
מוביל את אוקראינה לגיהנום ובדרך את אירופה .
מזכיר את התינוק בנט .
הבעיה זה לא המנהיגים שנבחרו זה האינפנטיליות של מי שבחר בו .
כך נראית קריסה של עם לתוך חור שחור .
בסופו של דבר כל אידיאולוגיה אנושית קורסת לתוך עצמה . ראה קומוניזם נאציזם ועכשיו ליברליזם
האחריות על ההסלמה לא צריכה ליפול לא על פוטין ולא על זלנסקי.
לא על זלנסקי כי ברור שהתמערבות של אוקראינה והצטרפותה לאיחוד האירופי ולנאט״ו הם מהלכים שיחזקו אותה בטחונית וכלכלית ולכן הם האינטרס האוקראיני ומכאן חובתו כנשיא המדינה.
ולא על פוטין כי האינטרס הרוסי הוא לשמור על כח מקסימלי ולא להראות חולשה ולכן לא לאפשר לאוקראינה לצאת מתחת למגף הרוסי(מה גם שזה עלול לעודד מדינות אחרות לחכת בעקבותיה).
אז מי אשם? אם מחפשים אשמים לא רק מתחת לפנס התשובה היא פשוטה: נאט״ו והאיחוד האירופי!
ההסננות לצרף את אוקראינה וחוסר הנסיון ליצור הרתעה כלפי רוסיה אפילו אחרי מה שקרה בקרים הם שעודדו את הרוסים להתנהל בבריונות.
העולם המערבי טוען שאכפת לו מחירות אבל בפועל משאיר לארה״ב לנהל לבד את תפקיד השוטר של העולם אבל בכפר הגלובלי שלנו המשימה פשוט גדולה מדי אפילו למעצמת על. אם המערב מבריסל דרך לונדון ואוטווה ועד קנברה לא יאחד כוחות וילחם על עקרונותיו-סופו ליפול.
בסוף זה מלחמת בחירה.פוטין הציב מנאטו דרישות בלתי אפשריות .הדרישה לחזור למצב ב1997 זה לא ריאלי ואף מנהיג במערב לא יכול לקבל את זה.בנוגע לפוטין אני בספק שהמהלך הזה חיזק את מעמדה של רוסיה,בעולם ראו בו רודן אבל עם הפלישה הוא עלה ליגה של היטלר וסטלין(לא רצחני כומהם אבל פועל בכוח נגד מדינה ללא סיבה ,זה יותר מרוב הרודנים בעולם)הוא הפך למצורה,אין מדינה מרכזית שתומכת במהלך(סורה וצפון קוריאה לא דוגמא למדינה נורמאלית)סין קוראת לשיחות שלום ולא נלהבת יותר מדי,הסנקציות יהרסו את הכלכלה שלה שגם ככה חייה על משאבים והיא יותר תחנת דלק מכל דבר אחר הסנקציות רק יעמיקו את זה ויגבירו את התלות בסין שהיא לא חסידת אומות עולם ותנצל את זה כדי לסחוט וויתורים כלכליים מרוסיה שגם עכשיו מוכרת לסין בהנחה גדולה והמדינות של המרחב הפוסט סווטי,אחרי המהלך הזה לא יודע אם הם ירצו להתקרב לרוסיה המדינה הזאת שדמפרקת את השכנות שלה וםולשת אילהם?איזה מדינה תרצה להתקרב אליה גם אם הם לא יעזו ללכת לנאטו קשה לי לראות אותם מעמיקות את הקשרים והתלות ברוסיה.בסוף רוסיה היא מדינה עם בעיות פניימיות עצומות כלכלה מושחתת ולא יעילה צעירים ומוחות שבורחים פערים עצומים בין האזורים במדינה ,היא לא יכולה לנהל מדיניות כזאת כוחנית אני בספק אם היא יכולה לשלוט בכל אוקראינה בלי שזה יהיה כמו אפגניסטן 2 בשביל לשמור על הכוח של רוסיה הוא היה צריך לטפל בבעיעות ולא לצאת להרפתקאות
וחשוב לציין:
נאט״ו שהוקמו על מנת להגן מפני התפשטות של רוסיה, מעכבים את צירוף אוקראינה בתירוץ שרוסיה מעוניינת להתפשט לתוך אוקראינה.
צביעות במיטבה.
יותר משזה נפילתה של אוקריאנה זו נפילתה של רוסיה. פוטין ניסה לבלוע דג יותר מדי גדול ועכשיו הוא תקוע לו בגרון..