אוזלת יד ארוכת שנים הפכה את דרום הארץ לשטח הפקר. רק שינוי תפיסה כולל והחלטה לאומית תקיפה יוכלו לשים לכך קץ
הספר 'בדואיסטן' מאת מנכ"ל תנועת 'רגבים' מאיר דויטש רואה אור בהוצאת 'סלע מאיר'. לחצו כאן לרכישה.
הפרק הזה משקף תמונת מצב של שטח נטול חוק. טריטוריה ששולטים בה הכוח והאלימות, שבאים לידי ביטוי בגביית דמי חסות, בהשתוללות על הכביש, בזלזול בצה"ל ובסחר בסמים. האמת המצערת היא שיש היבטים רבים נוספים לאנרכיה השוררת בנגב. סיפורן של תחנות הדלק הלא חוקיות שפזורות בנגב הוא משל ונמשל גם יחד למצב הזה.
בשנת 2009 הגדיר שר הפנים את תחנות הדלק הפיראטיות כבעיה חמורה שיש להילחם בה. מלבד הנזק הכספי עקב העלמת מיסים בסך מאות מיליוני שקלים, תחנות הדלק גורמות גם לפיגוע סביבתי. דלקים ושמנים דולפים מהתחנות הבלתי מוסדרות לאדמה, ומאיימים לחלחל למי התהום. רשות המים נאלצת לנהל מרדף בלתי נגמר אחר דליפות כאלו, מחשש שיגיעו למי התהום ויפסלו נפחי מים גדולים לשימוש ביתי. הוסיפו לכך את העובדה שסולר לא תקני גורם לזיהום אוויר חריף יותר ומהווה גם סכנה בטיחותית בכביש, ותקבלו מתכון לאסון כלכלי ואקולוגי. אך הרווח הכלכלי לקונים ולמוכרים הופך את התעשייה הלא חוקית הזו למשגשגת.
מדהים בכל פעם מחדש לגלות שברוב התחנות הפיראטיות בפזורה, המפעילים המנוסים הם ילדים בני 10–12 שנשלחו לעבודה בידי הוריהם, מאחר שאינם בני ענישה על פי חוק. לקראת סוף 2009 קיבל שר הפנים את דו"ח אכיפת חוק התכנון והבנייה של היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה, ובו צוין שמתוך 21 תחנות דלק פיראטיות במחוז הדרום נסגרו 17, וכעת נותרו רק ארבע פעילות.
רתחתי כשקיבלנו את הדו"ח. הרי כל מי שנוסע בכביש מרכזי בכל אחד מיישובי הבדואים יודע שיש עשרות תחנות כאלה. לאחר חודש הגשנו לשר חוברת עבת־כרס הכוללת את מיקומן של 76 תחנות דלק נוספות שלא נכללו בדו"ח היחידה הארצית. התמונות שצירפנו לא הותירו מקום לספק: מכליות דלק עם משאבה ושעון, בסמיכות מבהילה לבתי מגורים העשויים בעצמם מחומרים דליקים, תחת כיסויים מתנפנפים ברוח, שספק־מסתירים ספק־מגוננים על המכל החשוף העומד לבדו בשטח.
מעבר לזיהום הסביבה, העלמת המיסים והסכנה הבטיחותית, הסיפור הזה חושף את הבעיה הכי קשה בנגב: לממשלת ישראל אין באמת מושג מה קורה בשטח. הממשלה נסמכת על מידע שמגיע אליה בצורה חלקית ביותר משלל סיבות: חוסר היכרות עם השטח, פחד של הפקידים הנשלחים אליו, קשיי עבירות ועוד סיבות, הסברים ותירוצים.
בשנים שחלפו מאז נערכו מדי פעם מבצעי אכיפה שסילקו כמה תחנות, אך הן צצו שוב לרוב בנקודה סמוכה. דו"ח מבקר המדינה הראה עד כמה האכיפה הייתה למעשה אכיפת־דמה: בשנים 2014–2018 לא יזמו הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות שום אכיפה נגד תחנות הדלק הפיראטיות שבתחומן.
אובדן ההכנסות למדינה כתוצאה ממכירת דלקים מהולים בתחנות הדלק הללו עומד על כ־400 מיליון שקלים בשנה. רשות המיסים סיפקה למבקר המדינה את המידע השערורייתי שבשנים 2016–2019 לא ערכו שומות לבעלי תחנות דלק פיראטיות במשרדי פקיד השומה בבאר־שבע. באותה התקופה טופל במשרד מע"מ באר־שבע אדם אחד בלבד שמכר דלק בחצר ביתו. כדי להשלים את תמונת הראי המעוותת יש להציג נתון נוסף: מתוך 327 מבצעי אכיפה של רשות המסים בשנים 2016–2019 בנגב, רק מבצע אחד נערך בפזורה הבדואית. כאילו מדרום לבאר־שבע אין חוק.
איך מתמודדים עם הפשיעה המשתוללת בנגב? מסיפורו של פיני בדש, ראש מועצת עומר, אפשר ללמוד מאיפה נכון להתחיל. ביישוב עומר סבלו במשך שנים מהתנכלויות שמקורן בפזורה. שבט תראבין שכן ממש על גדר היישוב, ולפיני בדש, ראש המועצה, נמאס. הוא החליט שהאלימות והפשיעה הבדואית אינן גזירת גורל. אפשר וחייבים להילחם נגדן, ובלשונו: "זה לא מן אללה, זה מן עבדאללה".
המטרה שעמדה לנגד עיניו הייתה ברורה: להפסיק את הפשיעה בעומר ובסביבותיה, לשחרר את התושבים מאימת שכניהם ולעזור לשבט תראבין, הגר בפחונים בלתי מוסדרים, לעבור ליישוב הקבע שהוקצה לו מדרום לרהט. לימינו התייצב שר התשתיות דאז ולאחר מכן ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, שהבטיח לו גיבוי מלא בעיקר בפן הכלכלי: מדינת ישראל תממן כל הוצאה שתהיה לו במלחמה נגד הפשיעה הבדואית ובמאמץ להעתיק את שבט תראבין למקום קבע. גם לאחר שהוצאו כבר עשרות מיליוני שקלים ואחרי שאריאל שרון הלך לעולמו, ההתחייבות עמדה בעינה וכל שקל שהוציא בדש הוחזר לו מאת המדינה.
הדרך הייתה ארוכה: פעמיים תקפו אותו ברימון רסס, שלוש ממכוניותיו נשרפו בידי אלמונים, בכמה מקרים שונים ירו לעברו וגם ניסו לשרוף את ביתו. במשך ארבע שנים הוא הלך עם מאבטחים צמודים ובמשך עשור שכנו מאבטחים באופן תדיר סמוך לביתו. הוא נשא על עצמו תמיד רובה ואיתורן שמאותת היכן הוא נמצא. בכל בוקר, בטרם נכנס למכוניתו, בדקו אותה חבלני משטרה.
באחד מהימים חזרה אשתו של בדש לביתה, וברגע שיצאה ממכוניתה הגיחו שלושה רעולי פנים חמושים בקלשונים ובמכושים, ומול עיניה השחיתו את הרכב. כאשר בדש שב לביתו ושמע על מה שקרה הוא הבין שהמשחק חייב להשתנות; הוא התחמק ממאבטחיו, והגיע במכוניתו אל הכפר הבלתי חוקי כשהוא חמוש באקדח בלבד. כשהתיישב בין תושבי הכפר באוהל האירוח, הם הגישו לו כוס תה אבל הוא שפך אותה, ואת הכוס עצמה השליך בזעם על הרצפה לנוכח פניהם ההמומות. אחר כך הסתכל אחד־אחד על הפושעים המוכרים לו היטב ואמר: "זה המשחק שלכם, אני בפנים. תקפתם את אשתי ועכשיו תורכם".
"מוסא", הוא הצביע אל עבר הראש והראשון במשפחת הפשע, "אתה ראשון. חליל שני, נאעף שלישי, עאבד רביעי ואחמד חמישי. זאת רשימת החיסול שלי. מוסא, אתה תהיה הראשון שתיעלם בלי להשאיר עקבות ובלי איש שיחפש אחריך. חליל, אתה תהיה השני. השאר — הבנתם את הקטע. כולכם תיעלמו ואף אחד לא יחפש אתכם. אני משוגע עם תעודות ואתם הולכים ללמוד את זה". ואז, כשסיים את הנאום, קם ממקומו והלך עשרים מטר עד הרכב בלי להעיף מבט לאחור.
ההצגה השתלמה. באותו היום החל המשא ומתן של ראש מועצת עומר עם שבט תראבין. התהליך היה ארוך. מכיוון שאי אפשר לדון עם בדואי אחד על רעהו, על כל הסכם להיחתם בנפרד מול כל ראש משפחה. היו שהסכימו להצעתו הנדיבה של בדש: שטח בדרומה של רהט, שאין עליו ולו בדואי אחד או תביעת בעלות. על השטח יפותחו מגרשים וייבנו בתי ספר ומסגדים. מי שייקח עכשיו את ההצעה יפוצה גם כספית.
בדש ניסה להגיע אל כל חברי השבט, משפחה אחר משפחה, בעודו ממשיך בכל הכוח להילחם נגד הבנייה הבלתי חוקית ולגייס את החוק לצידו. מי שסירב ונשאר לבנות במקומו, ליד עומר, נאלץ להתמודד מול צווי בית משפט, דיונים בבנייה בלתי חוקית, הריסות ופינויים חדשות לבקרים. כדי לאסוף עדויות מצולמות לבנייה בלתי חוקית על גבולה של המועצה ולהציג אותן בבית המשפט לשם הוצאת צווי הריסה, בדש טס במטוסו הפרטי מדי פעם מעל שטח המגורים של השבט. זה עלה לו ביוקר: בני שבט התראבין שסירבו להתפנות הרגישו מאוימים ממעשיו, והעלו את מטוסו באש.
בסופו של דבר ולאחר תהליך ארוך, מרבית בני השבט התפנו מרצונם אל אדמותיהם החדשות וקיבלו את הפיצויים כמובטח. המעטים שהמשיכו להילחם בבדש ולהיאחז בקרקע פונו בידי פלוגת מג"ב שהזמין בדש בגיבוי מלא של ראש הממשלה. בדש סירב להיכנע גם לדמי החסות שגובים הבדואים בכל הנגב. כאשר ראה שאחד מתושביו מעסיק בדואי בשמירה על מיזם בנייה פרטי (כלומר, משלם לו פרוטקשן), הוא הוציא מיד צו הפסקת עבודה למיזם הבנייה. במקרה אחר, מחלף שתכננה מדינת ישראל לבנות על הכביש הראשי לעומר הוצא בזכות בדש מידי חברת נתיבי ישראל, ונבנה במחצית מהסכום המקורי בידי קבלן אחר. הקבלן אמר שזה מפעל הבנייה היחיד שלו שהוא לא משלם עליו דמי חסות.
על אף הקשיים שעדיין קיימים באזור, המקרה של תראבין ועומר הוא סיפור הצלחה. ביישוב חיים בשלווה יחסית, ודרישות הפרוטקשן והאיומים על גדרותיו פחתו באופן ניכר. הבדואים, מצידם, שמחים על המעבר ליישוב המוסדר, גם אם הם עדיין מעלים דרישות כלפי המדינה. מי שייכנס היום לתראבין יראה יישוב יפה ופורח, רחובות מסודרים שמעניקים תחושה נעימה, בתים נאים ושערי מתכת גדולים המקבלים את הנכנס. ההרגשה היא שתראבין אינו כפר של הדרום הפרוע, אלא תקווה לשינוי בחברה הבדואית.
על אף ההצלחה הנקודתית, פעולות כמו זו של פיני בדש לא יכולות להחליף את החזרת הריבונות הלאומית של ישראל אל הנגב. הן נשארות עדיין בגבולות המשחק של "הדרום הפרוע" — שבו רק מי שמפעיל כוח ואיומים מנצח.
אך המדינה, מצידה, לא דוחפת לשנות את חוקי המשחק. הנה דוגמה שמעלה צחוק מריר: בנובמבר 2020 ביקש שר התקשורת יועז הנדל לחנוך תשתיות תקשורת ביישוב תל־שבע. הימים היו ימי קורונה, והשר הטרי ביקש לפעול למען התלמידים, שתשתיות לקויות במקום מגוריהם לא אפשרו להם ללמוד מרחוק. התשתיות לקויות כי התשתיות הקודמות נגנבו בידי התושבים עצמם, אך המדינה התעלמה מכך והחליטה להקים תשתיות תקשורת נוספות, שיאפשרו אינטרנט חופשי לכולם.
הטקס החגיגי שהשר ביקש לחנוך בו את תשתיות התקשורת החדשות בוטל ברגע האחרון — כי התשתיות החדשות נגנבו גם הן.
זהו בקליפת אגוז סיפורו של החוק הנוכח־נפקד בנגב: היעדר האכיפה בנגב פוגעים לא פחות, ואולי בעיקר, בתושבים הבדואים עצמם. הרצון הטוב, הכסף וכוח האדם שנשפכים כדי להיטיב את מציאות חייהם לא מצליחים לשכנע את הבדואים לקבל עליהם את כללי המשחק של המדינה, והם ממשיכים לשחק בה כרצונם. התוצאה היא שצה"ל מתמגן מפני בחורים צעירים על טרקטורונים באמצעות תלתליות כבדות, שערים נעולים וסיורים דחופים, והמשטרה יוצרת יחידות חדשות שיוכלו להתנייד באופן חלק יותר בכבישי הנגב ובמדבריותיו.
אך הפעולות האלו הן עדות להיפוך היוצרות ולאובדן הדרך בנגב: ללא שינוי תפיסה כולל והחלטה לאומית תקיפה, לא יהיה בהן די כדי לשים סוף לשוד הרכב היומיומי, לירי בכבישים, לנסיעה הפרועה, לפריצות לבתים ולגביית דמי החסות, שהפכו לחלק מאורח חייהם של כל תושבי הדרום.
הספר 'בדואיסטן' מאת מנכ"ל תנועת 'רגבים' מאיר דויטש רואה אור בהוצאת 'סלע מאיר'. לחצו כאן לרכישה.
אי-אפשר בו-זמנית לטפח מיליוני ערבים בארץ ולשמור ישראל לעם היהודי.
^
נפרדו בהצלחה : פולנים – רוסים, אירים – אנגלים,
יוונים – טורקים, צ'כים – גרמנים, סרבים – קרואטים . .
גם יהודים מסוגלים להשתחרר מעם זר בארצנו .
*
דחוף! ליזום משאל עם בנושא:
הפרדת היהודים מן הערבים על בסיס האזרחות.
המפלגה אשר רק תרמז על משאל עם – תכפיל את נוכחותה בכנסת .
*
ערבים קיבלו אזרחות (או תושבות) ישראלית
בניגוד להמלצת האו"ם משנת 1947 על הפרדת שני עמים בפלשתינה.
ערבים ביצעו את החלטת האו"ם וגירשו יהודים מחלק ניכר של ארץ ישראל.
*
מדינה ערבית , ללא יהודים , נוסדה בשומרון ועזה .
לאחר ש-2 מיליון ערבים יהפכו לאזרחי מדינה שלהם, ללא צבא ,
הם ישלמו מס הכנסה ומס בריאות ברמאללה ויצביעו בבחירות שם.
לערבים אין זכות לבחור לעצמם את אזרחות הנוחה. 👉
*
עדיף להעסיק בישראל רק ערבים עם תעודות של רשות הערבית.
בהדרגה כל 6.5 מיליון ערבים מקומיים ייקלטו ברמאללה, שכם, ג'נין,
קלקיליה, טולכרם, חברון, יריחו, אבו-דיס, בית-לחם, עזה וכו'.
*
הגיע הזמן לשחרר את ה"נכבשים" ולהשוות זכויות ערבים בירושלים, חיפה ויפו – לזכויות יהודים ברמאללה, שכם ועזה .
די לכפות אזרחות (או תושבות) ישראלית על לאום עוין !
אזרחות פלסטינית-ירדנית ☪️, אבו-דיס ושועפאט – לערבים ,
אזרחות ישראלית ✡️ וירושלים – ליהודים !
*
אין צורך בחילופי שטחים.
בהעדר פרנסה בישראל – הערבים יסתלקו בעצמם.
*
רוב היהודים נגד מדינה משותפת עם הערבים.
הקואליציה שתגשים רצון העם תקבל יותר מ-80 מנדטים.
*
ממשלת 'כל אזרחיה' ניתן להפיל דרך הכרזת משאל עם
על תיקון חוק אזרחות משנת 1952.
ליהודים – אזרחות ישראלית,
לכל הערבים ממערב לירדן – אזרחות מדינתם.
דברים יפים ונכונים.
רק תיקון אחד: איש לא כופה על הערבים אזרחות ישראלית. הם יכולים לגשת ללשכה הקרובה לביתם של משרד הפנים ולוותר עליה. אבל נראה לך שהם פראיירים מספיק בשביל לוותר על כל הזכויות שהרשות הפלשתינית בחיים לא תעניק להם?
לדעתי, שורש הבעיה היא בסדר העדיפויות של הקצאת הכח בקרב המשטרה, הפרקליטות והממסד השיפוטי בישראל.
רק לאחר נחשף לפנינו כי עשרות פרקליטים לוו משך שנים את תיקי נתניהו, המשטרה העסיקה מאות חוקרים, יחידת מודיעין למודיעין אותות – מדובר במאות תקנים לכל הפחות בשכר גבוה. המשטרה הפעילה מדובבים ומדובבות כנגד אישים שהפכו לעדי מדינה.
למעשה משפטי נתניהו חושפים כי ישנו דרג לא נבחר שהחליט למקד תקציב "המשרד לבטחון פנים" והפרקליטות משך שנים בעלויות של מיליארדים כנגד רגולציה ממשלתית, אישי צבור, צווארון לבן,….
כשמדינת ישראל רוכשת מסוק תובלה או מטוס כבוי שריפות או לבחור אם לקנות מטוס קרב א או ב – מדובר בהחלטת ממשלה עם השלכות תקציביות.
כאן לכאורה פקידים החליטו לתעדף משך שנים חקירות מהסוג שנפתחות בסמיכות למנוי בעלי תפקידים כמו רפול, פרופ נאמן, אבגדור קהלני, גל הירש, דרור חוטר ישי,….. בכל פעם שמי מאלו מונה\עמד להתמנות לשר לבטחון פנים \ שר המשפטים – הופיע כתב אישום שחיסל פוליטית את המועמד בעקבות ניקוי בביהמ"ש.
סימוכין: קראו את הכתבה לפני כמה שנים בנידון:
https://mida.org.il/2017/01/04/%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99/
המסקנה מכל מה שכתבתי עד כה יחד עם האמור במאמר: מדינת ישראל לא שולטת בנגב כי הפקידים לא מתעדפים פשיעה כלכלית, השתלטות על קרקעות, פוליגמיה, עבירות של סחר בנשק וסמים, הברחות, גביית דמי חסות, פשיעה כלכלית, עבירות מס במיליארדים.
כי את המשאבים שמו על הקמת יחידת סיגינט + עו"ד יקרים על מנת לחקור את הדרג הנבחר בישראל (או כפי שהופיע קצין חקירות בדימוס שציטט ב- youtube שמפקדו אמר לו שאם לא יסגור את החקירה עד בסמוך לבחירות הלכוד עוד ינצח בבחירות) ולא על עבודת משטרה קלאסית של טיפול בפשיעה של שוד מזויין, סחיטת דמי חסות, השתלטות על קרקעות (בשווי של עשרות מיליארדים), פשיעה כלכלית, התפרצויות לבתים ומה לא.
מי אשם? להערכתי נתניהו שב- 25 שנות שלטונו לא טיפל בכל מה שאנחנו רואים כעת.
בתקווה שמי שיגיע לאחר נתניהו יבין ביומו הראשון בתפקיד שהוא נבחר צבור והוא חייב לטפל בזה לפני הכל כי אחרת (הסטטיסטיקה אומרת שלכאורה ימיו בתפקיד קצובים).
המדינה צריכה לאכוף את חוקיה תוך הפעלת כוח. זה תפקידה. את הכוח יש להפעיל בדרגה הולכת וגדלה, כל עוד האכיפה לא הגיעה לדרגה המזערית המאפשרת להעניש את הפושעים ולהגן על האזרחים שומרי החוק מפניהם.
בהתאם, את בדואיסטאן יש לפרק בכוח. שיטור, אכיפה, מעקב, מאסרים ושימוש באש חיה כשנדרש.
הפשיעה המובנית בנגב תסתיים כשמחולליה יהיו, רובם ככולם, בכלא או בקבר.
כל זה ולא מזכרת אפילו פעם אחת המערכת המשפטית?! הכל מתחיל ונגמר בבג"ץ. ברגע שמגיע עבריין בדואי ויוצא ללא עונש, ברגע שכובלים את ידי רשויות החוק והביטחון, שוטרים מתפטרים והפשע חוגג. לפני שחרור הנגב יש לשחרר את עם ישראל מהמהפכה השיפוטית! ברגע שזה יקרה, הכל כבר יזרום בקלות. לבדואים יוצאו מקל וגזר. מי שיקח את הגזר (שטח להקים עליו בית קבע והישארות בו) ירוויח ומי שלא יקח יקבל מקבל גדול מאוד בלי בג"ץ ובלי בצל"ם.
כל כך הרבה מלל בלי להזכיר את פירוקה של הסיירת הירוקה?
הסיירת הירוקה היתה גוף אדמיניסטרטיבי מאוד יעיל של משרד החקלאות שפעל, גם בכח לטיפול בכל העברות שמתרחשות בשטחים הפתוחים, באמצעות הריסה מיידית והחרמת ציוד. הגוף הזה היה כל כך יעיל, עד שכמעט ולא היתה בנייה בלתי חוקית במגזר הבדואי עד שנות התשעים, כאשר הגוף פורק מסיבות פוליטיות אוסלו והצורך בתמיכת המפלגות הערביות. כל מה שצריך זה להקים גוף זה לתחייה עם כל הסמכויות שהיו לו.